##הודעת ערעור ונימוקי ערעור## ##מבוא וסקירת ההחלטה נשוא הערעור## ערעור זה מוגש בהתאם להוראות הדין על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים בענף נפגעי עבודה, אשר התכנסה ביום 27.08.2026, ואשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור נמוך של ##5%## בלבד לפי סעיף 35(1)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: ##התקנות##), תוך דחייה מוחלטת של בקשתו להפעלת ##תקנה 15## לתקנות. בהחלטה זו נפלו פגמים משפטיים ומהותיים המצדיקים את התערבותו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, ביטול ההחלטה והחזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר או באותו הרכב, לשם דיון מחודש וממשי בכלל הטענות והמסמכים הרפואיים שהוצגו לפניה. במסגרת ההליכים שהתקיימו לפני הוועדה, ביקש המערער לקבוע לו דרגת נכות צמיתה המותאמת למצבו האובייקטיבי והרפואי האמיתי, הכולל בין היתר הגבלה ניכרת בתנועות כתף ימין על רקע ##קרע בגיד הסופראספינטוס##, נכות בגין צלקת מכאיבה באמה ימין, וכן להחיל את ##תקנה 15## לתקנות נוכח הפגיעה הקשה והמשמעותית בכושר השתכרויות ובשכרו בפועל. הוועדה הרפואית לעררים קבעה בקצרה ובפרוטוקול סתמי כי ##"לאור ממצאי הבדיקה בוועדה, בדיקות ההדמיה והמעקב, הוועדה קובעת נכות תפקודית בשיעור 5% לפי סעיף 35(1)א-ב"##, וכן דחתה את הבקשה להפעלת ##תקנה 15## בנימוק המצומצם כי המערער ##"מסוגל לשוב לעבודתו"##. קביעות אלו ניתנו תוך התעלמות מוחלטת מנתונים רפואיים אובייקטיביים חד-משמעיים, חומר רפואי עשיר, חוות דעת מומחים מפורטות, ומבלי שניתן לכך כל נימוק משפטי או רפואי ראוי. כתוצאה ישירה מהחלטה פגומה זו, נקבעה למערער נכות שאינה משקפת כלל את מצבו הבריאותי והתפקודי הקשה, ירידת שכר דרסטית של ##50%## ממנה הוא סובל נותרה ללא מענה וללא פיצוי, והוא ניצב בפני סכנת אובדן פרנסה מוחלטת בהתחשב בגילו המתקדם (כבן 70 שנים) ובמגבלותיו הגופניות הניכרות המונעות ממנו להשתלב בכל עיסוק חלופי סביר. ##מסגרת נורמטיבית וסמכות בית הדין לעבודה## הסמכות העניינית לדון בערעור זה נתונה לכב' בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מכוח סעיף 123 ל##חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995##, אשר מקנה לבית הדין את הסמכות לדון בשאלות משפטיות בלבד הנובעות מהחלטות של ועדות רפואיות לעררים בתחום נפגעי עבודה. במסגרת הביקורת השיפוטית המוקנית לבית הדין, נבחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה מהוראות מחייבות, הסתמכה על שיקולים זרים, או נמנעה מלקיים את חובותיה המנהליות והמעין-שיפוטיות המוטלות עליה בדין. כפי שנקבע בפסיקה ענפה ובהيدה בעב"ל 10014/98 ##יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי##, בית הדין אינו מתערב בשיקול דעת רפואי גרידא של הוועדה, אלא בודק האם נפלו פגמים משפטיים בהתנהלותה, ובכלל זה חובה מוגברת של הנמקה המאפשרת מעקב שיפוטי אחר הגיונה של ההחלטה, כפי שנפסק בדב"ע (ארצי) שם/01-1318 ##עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60##. הוועדה הרפואית לעררים מחויבת לפעול על פי כללי הצדק הטבעי, לבדוק את המערער בדיקה מקיפה, לתת דעתה לכלל המסמכים הרפואיים המונחים לפניה, ובמיוחד לחוות דעת רפואיות מטעם מומחים ולבדיקות דימות אובייקטיביות, ולנמק היטב את החלטותיה כך שיהיו מובנות לכל אדם. תקנה 24(ב) ל##תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956## קובעת בצורה מפורשת כי החלטת הוועדה הממלכתית הקובעת דרגת נכות חייבת להיות בכתב ולהיות מלווה בממצאים ובנימוקים מדויקים. היעדר הנמקה או התעלמות מנתונים מהותיים מהווים פגם משפטי יסודי המצדיק את ביטול ההחלטה מיד וללא דיחוי. ##עילת ערעור ראשונה: התעלמות גורפת מחוות דעת המומחה הרפואי## בפני הוועדה הרפואית לעררים הונחה חוות דעת רפואית מפורטת ומנומקת היטב של ד"ר אחמד מחאמיד מיום 04.02.2026. בחוות דעת זו תיעד המומחה ממצאים קליניים חמורים וייחודיים, הכוללים דלדול שרירים ניכר בשרירי הסופרספינטוס, האינפרספינטוס והדלתואיד, קצב שכמה פגוע, הגבלה ניכרת בטווחי תנועה של כתף ימין, ומבחנים קליניים חיוביים מובהקים ובהם ##Hawkins, Drop arm, Jobe ו-ERLT##. על סמך ממצאים אלו, העריך המומחה כי למערער נכות יציבה בשיעור של ##15%## לפי סעיף 41(4)(ב) לתקנות, בצירוף ##10%## נכות יציבה בגין צלקת מכאיבה לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות. למרות חשיבותה הרבה של חוות הדעת, פרוטוקול הוועדה אינו כולל ולו מילה אחת של התייחסות עניינית או ניתוח של ממצאיו של ד"ר מחאמיד. הוועדה לא הסבירה כלל מדוע לדעתה שגה המומחה, לא נימקה מדוע היא דוחה את ממצאי דלדול השרירים שהודגמו בבדיקתו, ולא נתנה כל הסבר לפערים העצומים בין ממצאי הוועדה עצמה לבין ממצאי חוות הדעת המקצועית. פסיקת בית הדין הארצי לעבודה קבעה חד-משמעית, בין היתר בב"ל 44693-10-22 ##בהג'את משלב נ' המוסד לביטוח לאומי## ובב"ל 28647-01-20 ##אלי חיימוב נ' המוסד לביטוח לאומי##, כי ועדה רפואית לעררים מחויבת להתייחס באופן מפורש ומנומק לכל חוות דעת רפואית וכל מסמך מהותי המוגש לה, והתעלמות מוחלטת מהם מהווה חריגה חמורה מסמכות ופגם משפטי המצדיק את החזרת הדיון לוועדה. ##עילת ערעור שנייה: היעדר הנמקה מספקת ביחס לממצאי הדימות האובייקטיביים## הוועדה ציינה במפורש בפרוטוקול שלה כי הוצגו לפניה בדיקות דימות עדכניות, הכוללות בדיקת ##US## מיום 11.05.2026 שהדגימה קרע בגודל 3 מ"מ בגיד הסופראספינטוס, וכן בדיקת ##MRI## של הכתף מיום 08.07.2026 אשר אישרה באופן חד-משמעי את קיומו של הקרע החלקי בגודל 0.3 ס"מ באותו גיד, בצירוף כמות קטנה של נוזל בבורסה הסוב-דלתואידית והסוב-אקרומיאלית. על אף שהוועדה הכירה בקיומו של קרע אנטומי מוכח זה בגיד, היא הסתפקה בקביעה סתמית וכוללנית כי ##"לאור ממצאי הבדיקה בוועדה, בדיקות ההדמיה והמעקב, הוועדה קובעת נכות תפקודית בשיעור 5% לפי סעיף 35(1)א-ב"##, מבלי להסביר כלל כיצד קרע מוכח בגיד מתיישב עם קביעה לפיה אין השפעה תפקודית או שאין הגבלה משמעותית. אמנם, על פי ההלכה הפסוקה ובכלל זה בבר"ע (ארצי) 24353-04-21 ##ג'מאל שאדי נ' המוסד לביטוח לאומי##, הוועדה מוסמכת להעדיף את ממצאי בדיקתה הקלינית על פני ממצאי בדיקות הדימות, אך זאת בתנאי חד-משמעי שהחלטתה מנומקת היטב. חובת ההנמקה מחייבת את הוועדה להסביר בפירוט מדוע אין לייחס משקל תפקודי לקרע האנטומי שהוכח בבדיקות הדימות, ומדוע ממצאי הבדיקה הקלינית גוברים עליו. הסתפקות באמירה כללית וריקה מתוכן אינה עומדת בדרישות החוק ובתקנה 24(ב) לתקנות, ומונעת מבית הדין האפשרות להפעיל ביקורת שיפוטית יעילה. ##עילת ערעור שלישית: סתירה פנימית חזיתית בין סעיף הליקוי הנבחר לבין ממצאי הוועדה## עילה משפטית נוספת ומרכזית בערעור זה נובעת מהסתירה הפנימית הבולטת שבין סעיף הליקוי שאותו בחרה הוועדה ליישם לבין ממצאי הבדיקה הקלינית שנרשמו על ידי הוועדה עצמה בפרוטוקול. הוועדה בחרה להחיל על המערער את סעיף 35(1)(א) לתקנות, שעניינו ##"ארטריטיס רבמטואידית או ניוונית, אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלה בתנועות"##, וציינה זאת כסעיף מותאם. משמעות בחירה זו היא שהוועדה הצהירה באופן רשמי כי למערער אין כל הגבלה בתנועות הכתף. עם זאת, בגוף פרק הממצאים הקליניים שנרשם על ידי הוועדה עצמה, צוין במפורש כי ##"פלקציה קדמית ואבדוקציה 110"## מעלות. טווח תנועה של 110 מעלות בפלקציה קדמית ובאבדוקציה רחוק מלהיות טווח תנועה מלא ותקין, והוא מהווה הגבלה ניכרת ומוכחת ביחס לטווח הנורמטיבי המקובל בכתף. לפיכך, מתקיימת סתירה פנימית חזיתית ובלתי מתקבלת על הדעת בין ממצאי הוועדה המעידים על הגבלה בטווח התנועה לבין בחירת סעיף ליקוי המותנה בכך ש##"אין הגבלה בתנועות"##. מתן סעיף מותאם ללא כל הסבר מהותי מדוע הגבלה של 110 מעלות אינה מזכה בסיווג גבוה יותר מהווה פגם משפטי מהותי המבסס עילה להתערבות שיפוטית מלאה. ##עילת ערעור רביעית: התעלמות מוחלטת מהנכות בגין הצלקת באמה ימין## במסגרת תאונת העבודה שאירעה למערער ביום 28.10.2024, נפגע המערער לא רק בכתפו אלא סבל גם מחתך עמוק באמה ימין, אשר דרש פינוי דחוף למיון המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה וטיפולים רפואיים שכללו שטיפה, ניקוי ותפירה של הפצע. המומחה הרפואי ד"ר אחמד מחאמיד בחן רכיב פגיעה זה בבדיקתו הקלינית, תיעד קיומה של ##"צלקת רגישה ומכאיבה באספקט האולנארי של האמה המרוחקת"##, וקבע בגינה 10% נכות יציבה לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות. על אף האמור, הוועדה הרפואית לעררים התעלמה לחלוטין ובאופן מוחלט מסוגיית הצלקת באמה ימין. פגיעה זו אינה מוזכרת כלל בגוף ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה, אינה מקבלת ביטוי בסעיפי הנכות שנקבעו, ונעדרת לחלוטין מסיכום המסקנות וההחלטה. התעלמות זו מהווה הפרה ישירה של חובתה הסטטוטורית של הוועדה מכוח סעיף 118(א) ל##חוק הביטוח הלאומי## לדון ולקבוע את דרגת הנכות בגין כל פגיעה ופגיעה הנובעת מאירוע תאונת העבודה, ומהווה פגם משפטי כפול הכולל אי-בחינת ממצא רפואי מהותי שהוצג לפניה כדין. ##עילת ערעור חמישית: פגמים מהותיים בדחיית הבקשה להפעלת תקנה 15## המערער הציג לפני הוועדה תשתית עובדתית מפורטת, חד-משמעית ומוכחת בנוגע לפגיעה הקשה והאקוטית בכושר השתכרותו בעקבות התאונה. הוצג בפני הוועדה כי מעסיקו כמעט ופיטר אותו מיד לאחר התאונה, כי הוא הוחזר לעבודה במסגרת תקופת ניסיון בלבד, וכי שכרו נפגע באופן דרסטי וירד בשיעור של ##50%##. עוד הובהר כי בשל גילו המתקדם (כבן 70 שנים) ועיסוקו המקצועי הוותיק הכרוך בעבודה פיזית קשה ומאומצת (הכנת אוכל, הרמה והעמסת ירקות וביצים), אין בידיו כל אפשרות מעשית או ריאלית להשתלב בעיסוק חלופי שיפצה על הירידה הניכרת בהכנסתו. למרות כל הנתונים הדרמטיים הללו שהובאו לפני הוועדה, היא דחתה את הבקשה להפעלת ##תקנה 15## באמצעות נימוק סתמי, חד-מילים ויחיד: ##"מסוגל לשוב לעבודתו"##. הוועדה לא ניתחה כלל את שאלת הירידה הניכרת בהכנסותיו של המערער, לא בחנה את שני התנאים המצטברים הנדרשים לצורך הפעלת התקנה, ולא הסבירה כיצד קיומה של נכות רפואית, יחד עם חזרה לעבודה בתנאי ניסיון ובשכר מופחת בחצי, מתיישבים עם דחיית הבקשה. פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 1669/15 ##מנחם ויינגרטן נ' בית הדין הארצי לעבודה## ופסיקת בית הדין הארצי בב"ל 64222-03-19 ##ברוך צ'רצ'יל נ' המוסד לביטוח לאומי## ובבר"ע (ארצי) 53456-03-16 ##אבו שאח נ' המוסד לביטוח לאומי## קובעות בצורה חד-משמעית כי דחיית בקשה להפעלת ##תקנה 15## מחייבת הנמקה מפורטת, בחינה מעמיקה של אופי העבודה, הירידה בשכר, והגיל המתקדם, וכי אין להסתפק באמירות כוללניות המנותקות מהמציאות הכלכלית והתעסוקתית של המבוטח. ##סיכום וסעדים מבוקשים## לאור כל האמור לעיל, החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.08.2026 לוקה בפגמים משפטיים מהותיים, חמורים ומצטברים, ואינה יכולה לעמוד בעינה. הוועדה התעלמה מחוות דעת מומחה מפורטת, נמנעה מלנמק את החלטתה נוכח ממצאי הדימות האובייקטיביים המעידים על קרע בגיד, יצרה סתירה פנימית חזיתית בין סעיף הליקוי הנבחר לבין ממצאי ההגבלה בתנועה שנרשמו על ידיה, התעלמה לחלוטין מן הנכות הנגרמת מהצלקת באמה ימין, ודחתה את הבקשה להפעלת ##תקנה 15## ללא כל הנמקה ממשית או בחינת הנתונים התעסוקתיים והשכר בפועל. על כן, מתבקש כב' בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע הנכבד לקבל את הערעור במלואו, ולהורות על הסעדים הבאים: א. להורות על ביטול מוחלט של החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.08.2026. ב. להורות על החזרת הדיון לוועדה הרפואית לעררים בהרכב אחר, לשם בחינה מחודשת, מלאה ומקיפה של כלל טענות ומסמכי המערער. ג. להנחות את הוועדה בשובו אליה להתייחס מפורשות ובאופן מנומק לכלל הממצאים האובייקטיביים ובכללם בדיקות ה-MRI וה-US המדגימות קרע בגיד הסופראספינטוס, לחוות דעתו של ד"ר אחמד מחאמיד מיום 04.02.2026 ולמסקנותיה, לבדיקתה הקלינית של ד"ר גליידר מרינה מיום 17.08.2026, לסוגיית הנכות בגין הצלקת באמה ימין, ולשקול כדבעי את הפעלת ##תקנה 15## לאור הנתונים התעסוקתיים המובהקים וירידת השכר של ##50%## ממנה סובל המערער. ד. לחייב את המשיב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ כחוק.רפואהערעורועדה רפואית (ערעור)ביטוח לאומיועדה רפואית