גניבת משאית - ביטוח מקיף רכוש - מחירון לוי יצחק

גניבת משאית - ביטוח מקיף רכוש - מחירון לוי יצחק, הינו נושא שנדון בבית משפט השלום בתל אביב, להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט חאג' יחיא הקדמה : התובעת הייתה בעלים ומפעילה של משאית מספר רישוי 8179500 שנת יצור 1995 תוצרת מרצדס . הנתבעת מספר 1 הוציאה פוליסת ביטוח רכוש מקיף עבור המשאית באמצעות הנתבעת 2. התובעת טוענת כי המשאית נגנבה ביום 15/7/03 , הודעה על כך נמסרה למשטרה . בעקבות הגניבה פנתה התובעת את הנתבעות בבקשה לשפותה על הזנק בהתאם לתאני הפוליסה , . נטען בכתב התביעה כי ביום 11/9/03 הודיעה הנתבעת 2 לתובעת כי הפוליסה אשר ברשותה מחריגה נזקי גניבה מהכיסוי הביטוחי התובעת צרפה לכתב התביעה שלה את מסמך הדחייה . במסמך הדחייה נרשם לקמן - " לכבוד לוטפי ובניו בע"מ בהמשך לפנייתך אלינו בקשר עם גניבת המשאית שבנדון, הרינו להודיעך כי הפוליסה שברשותך מחריגה נזקי גניבה " . התובעת טוענת כי בהתאם להוראות המפקח על הביטוח , המבטח הדוחה תביעה של מבוטח לפיצוי, יהיה חייב לפרט במכבת הדחייה את כל הנימוקים לדחיית תביעת המבוטח , וכי יהיה מנוע מלהעלות כל טענה בכתב ההגנה שיגיש לבית המשפט , ואשר לא הוזכרה במכתב הדחייה מעמדן של ההנחיות של המפקח : כבוד השופט א. רובנשטיין התייחס לשאלת מעמדן של ההנחיות בקובעו כי מדיניות משפטית ראויה היא כי יש לתת להנחיות את תוקפן הראוי , המדובר בהנחיות מנהליות היוצאות לא אל המינהל הציבורי פנימה אלא אל גופים חיצוניים, והן מוסד הקיים במשפט המינהלי (ראו זמיר, הסמכות המינהלית ב', 776-775; ברכה, המשפט המינהלי, 31-30). הנחיות אלה אמנם אינן בגדר דין, אך גם אם ניתן להתנות עליהן עדיין שיקולי המדיניות האמורים מכריעים את הכף, והם ביסוד התייחסותם של בתי המשפט. ראה רע"א 10681/03 הנ"ל וכן ע"ש (חיפה) 714/01 ירוסלבסקי נ' מדינת ישראל המפקח על הביטוח (טרם פורסם) (השופט וסרקרוג). (מובאה מפסק הדין שלי בענין בש"א (תל-אביב-יפו) 181495/06 - ברגרן עדי ואח' נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח סמכויותיו של המפקח על הביטוח : בית המשפט העליון נדרש לא אחת לדון בסוגיית סמכויותיו של המפקח על הביטוח , סוגיה זו לובנה בפרשת חביב אסולין שאוזכרה לעיל , כבוד השופט א. רובנשטיין קבע : " המפקח על הביטוח מתמנה ופועל על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן החוק). חוק זה מסמיך את המפקח להפעיל את סמכויותיו בשני תחומים מרכזיים: שמירה על יציבותן הכספית של חברות הביטוח והגנת המבוטחים (בג"ץ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' ה מפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625, 650- 651 (השופט זמיר)). בתחום השני, הרלבנטי לענייננו, ושעל חשיבותו אין צורך להכביר מלים, הוענקה למפקח, בסעיף 60(א) לחוק, הסמכות לברר תלונות הציבור בדבר פעולה של מבטח או של סוכן ביטוח. סעיף 62(א) לחוק מעניק למפקח את הסמכות "...להורות למי שהתלונה עליו לתקן ליקוי שהעלה הבירור, בין למקרה שעליו התלונה ובין בדרך כלל..." (ההדגשה הוספה). אמנם אין החוק קובע ספציפית את סמכויות המפקח באשר להנחיות ואת מעמדן של אלה, אך הסמכות בעניין התלונות פורשה וכך ראוי לה, בבג"ץ 7721/96 הנזכר; בית המשפט קבע, כי נוכח תכליתו של החוק בדבר הגנה על מבוטחים, יש לפרש את הסמכות על דרך ההרחבה, וכי היא כוללת את הסמכות להורות על תיקון ליקוי באופן כללי (שם, בעמ' 642- 643; כן ראו בג"ץ 5064/03 לשכת סוכני הביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח ואח' פ"ד נח(3) 217, 227 (השופטת ביניש)). הוראות החוק הנזכרות הן הוראות צרכנות מובהקות, שנקודת המוצא שלהן היא כי מערכת היחסים בין חברות הביטוח לבין המבוטחים מאופיינת בהיעדר שוויון מובנה, יחסי כוחות בלתי שקולים ופערי מידע לטובת חברות הביטוח (רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(3) 281, 303 (השופט, כתוארו אז, חשין); י' אליאס, תחולת המשפט הציבורי על חברות ביטוח, הפרקליט מה (תש"ס) 315, 317- 318). מגמתו הברורה של החוק היא לשמור על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את חוסר השויון ביניהם (ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837, 855 (השופטת נתניהו)).עוד נקבע ברע"א 10681/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל : "כי בידי המפקח על הביטוח סמכות להנהיג נורמות משפטיות חדשות ביחסים שבין מבטח לבין מבוטח. כן נקבע באותו עניין כי "פירוש רחב של סמכות המפקחת מתבקש גם מתכלית החוק. התכלית של חוק הפיקוח היא, בראש ובראשונה, להגן על המבוטחים". אמור מעתה כי מבטח הדוחה בכתב את דרישת מבוטחו לפיצויי בהסתמך על פוליסת ביטוח , חייב לפרט בפניו את כל הנימוקים לדחיית הדרישה, וכי הוא לא יהיה רשאי להעלות בכת הגנתו בבית המשפט נימוקי דחויה אשר לא הועלה במכתב הדחייה על פי המכתב שצורף לכתב התביעה , דחית הדרישה של התובעת ע"י הנתבעות הנה כי " ... הפוליסה שברשותך מחריגה נזקי גניבה ". בכתב ההגנה מטעם הנתבעות נטען כי - " הנתבעות מודות באמור בסעיף 6 לכתב התביעה , אכן במועד הנטען לגניבת המשאית - המוכחשת כשלעצמה- לא היה כיסוי מקיף למשאית ונזקי הגניבה הוחרגו מן הפוליסה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים . 9- ויוסף - גם לו היה קיים כיסוי תחת הפוליסה הרי שהנתבעת לא עמדה אף בתנאי המיגון שהיו נקובים ברשימת הפוליסה אשר רכשה שנה קודמת.... " בהמשך מנמקות הנתבעות את החרגת נזקי הגניבה מאת פוליסת הביטוח בכך כי התובעת נדרשה לקיים תנאי מיגון במשאית, וכי כל עוד לא קוימו תנאי המיגון , לא יכלול הביטוח נזקי גניבה. הנתבעות מפנות אל האמור בהצעת הביטוח . לכתב ההגנה צורף עותק מהצעת ביטוח , חתומה ע"י התובעת שמולאה ונחתמה ע"י התובעת ביום 9/6/03 . ההצעה ככל הנראה הועברה לנתבעת 1 ע"י הנתבעת 2 , ורואים כי ביום 26/6/03 הוטבעה על פני ההצעה חותמת "התקבל " והוספו המלים - " בכיסוי ללא גניבה עד המצאת א.בדיקה ותקינות עדכני 13חודש " אין ספק כי התוספת הנ"ל לא היתה בתוך הצעת הביטוח בזמן שהתובעת חתמה עליה . אין גם ספק כי התוספת מהווה שינוי להצעה המקורית של התובעת הנתבעות מפנות בהגנה לכך כי המדובר בהצעה וקבלה בדיני החוזים. ובסעיף 10 להגנה מאשרות הנתבעות כי הצעתה של התובעת לביטוח כפי שהוגשה נדחתה , וכי הוצעו לתובעת תנאים נוספים וחדשים להנפקת פוליסה כפי שדרשה. במצב עניינים זה על המבטחת להוכיח כי אכן אותם תנאי ביטוח שהיא הוסיפה וגרמה לשינוי בתנאים שהוצעו ע"י המבוטח, אכן הובאו לידיעת המבוטח וזה נתן את הסכמתו להם. המדובר הוא בהצעה חדשה מצד המבטחת , וחלה עליה החובה להוכיח כי המבוטח אכן קיבל את התנאים החדשים לביטוח וכאן נפתחת חזית מחלוקת חדשה, האם הנתבעות הביאו לידיעת התובעת את השינוי בתנאי הצעה שלו, ואת העובדה כי הפוליסה שהנתבעת 1 מנפיקה אינה מכסה נזקי גניבה כל עוד לא הומצא אישור בדיקה ותקינות של המיגון, תקף ל 13 חודשים . כמו כן מפנות הנתבעות אל האמור בעמוד 2 לרשימה המצורפת לפוליסה ובה מצוין בפירוש כי " מוצהר ומוסכם בזה כי פוליסה זו אינה מכסה את הנזקים הבאים: נזק מגניבה או פריצה , או מניסיון גניבה או פריצה....... " אך שוב צפה ועולה השאלה אם הרשימה בה מדובר הומצאה לתובעת בשלב כלשהוא לפני אירוע הגניבה כן טוענות הנתבעות כי סוכן הביטוח של התובעת , מסר לה מסמך ביום 27/6/03 ובו רשימת המשאיות המבוטחות באמצעותו ודרישות החברה לגבי כל אחת מהן, וכי דרישות אלו לוו לטענת הסוכן בהסברים ממצים .ואכן הנתבעות צרפו לכתב ההגנה מכתב ללא חתימה , על נייר מכתבים של "א.ד.י.ר בן ישי סוכנות ביטוח , מיום 27/6/03 בזו הלשון - " לכבד לוטפי ובניו הנדון - בדיקת מיגון סניף לוד ..." ולמטה מכך רשימה של משאיות ומול כל משאית דרישת מתאימה . מול מספר המשאית הנדונה צוין - " בדיקת מיגון עדכנית " . ושוב נשאלת השאלה אם מכתב זה נמסר לידי התובע והגיע אליה לצורך הוכחת טענותיה הביאה התובעת לעדות את העדים מר מוחמד אבו סנינה שהועסק על המשאית מטעם התובעת, ושני תצהירים של מצר פייסל חואגה אחד מבעלי המניות של התובעת ומנהלה . בתצהירו מעיד מר פייסל חואג'ה כי מעולם לא קיבלה התובעת הודעה מכל סוג שהוא על אי קיום ביטוח נגד גניבה או על התנייתו באישור שכן האישור הועבר באופן שגרתי שבועיים לפני תום תקופת הביטוח של השנה הקודמת .. מר חואגה מכחיש כי אי פעם פנה אליו סוכן הביטוח , עד ההגנה מר בן ישי, והזהיר אותו כי יש בעית כיסוי כלשהיא בכל משאית שהיא . מר בן ישי אף הוא נתן תצהיר ובו טען כי הוא קיבל מכתב ממר גיורא פלונסקר שהיה משנה למנכ"ל אצל הנתבעת 2 כי לפי הנחיות החיתום אצל הנתבעת 2 יש להמציא אישורי מיגונים חדשים, וטען כי הודיע לתובעת על הנחיות אלו וכי אם לא יקבל את האישורים, תונפק הפוליסה ללא כיסוי למקרה גניבה . מר בן ישי אומר בתצהירו ( סעיף 4 ) כי הוא דיבר על פייסל חואג'ה אישית בנדון העד בן ישי מעיד בתצהירו ( סעיף 9 ) כי - " 9- הטענה כאילו התובעת לא ידעה שאין כיסוי לגניבה איננה נכונה . אני ובני דודי הודענו מספר פעמים לקצין הרכב בחברה ולפייסל כי ללא אישורי מיגון לא מוכנה חברת הביטוח , ליתן כיסוי נגד סיכוני גניבה ". בחקירתו הנגדית (עמוד 29 ישיבת יום 7/5/07 נשאל העד - "ש- אתה יכול להראות לי מסמכים לאמת את הטענה שלך בסעיף 9 .." ת- הבן שלי למטה מכך בעמוד 29 נשאל העד- " ש- איחוד רושמים על זה שאין כיסוי ת- מיידית הוא קיבל טלפון מאצלנו ואמרנו לו שלמשאית אין גניבה ופריצה, היות ואין לה מיגון תקין " בתשובתו האחרונה , העד אומר " קיבל טלפון מאצלנו " ו" אמרנו" " בלשון רבים. מותר להניח כי אם לתשובה קודמת הוא ענה שהוא ובנו דודי הודיעו לתובעת את אשר הודיעו , כי אז גם בתשובה האחרונה הכוונה היא לבנו דודי יש לציין שדודי בנו של העד סוכן הביטוח לא הוזמן להעיד , ואין אביו יכול להעיד על דברים שהבן עשה או אל עשה . למקרא תשובותיו של בן ישי לשאלות בא כוח התובעת, ניכר בהן כי הוא אינו עונה באופן ישיר, לעתים תשובותיו מבולבלות, ואף סתר את עצמו במספר מקומות. הנה למשל בעמוד 26 (ישיבת 7/5/07 ) בתשובה השנייה שלו לשאלות בא כוח התובעת עונה - " ת- ...... בזמן הזה האיתורן באמת היה מנותק..." למטה מזה שורה אחרונה בעמוד " ת- אני לא אומר לך שאמרתי לך במפורש שהאיתורן מנותק " וכן בעמוד 27 - "ש. יש לכם ראיה הוכחה מכתב אישור שלא היה תקין ושהיה מנותק ת- לא ." אין לסמוך על עדותו של עד ההגנה מר בן ישי כי התיקון שנעשה ע"י הנתבעת 2 על פני הצצת הביטוח מיום 26/6/03 , ללא ידיעת התובעת, והמכתב מיום 27/6/03 בדבר הצורך בהמצאת אישור על בדיקת תקינות עדכנית , אכן נמסרו לתובעת או למר פייסל חואג'ה. כאמור עדותו של העד מבולבלת, ומלאת סתירות, ואילו בנו , אליו הוא מיחס את משלוח ההודעה אל התובעת, לא בא להעיד מטעם ההגנה האישור בדבר קיום מיגונים : "עד ההגנה בן ישי נשאל ( עמ' 28 ) " ש- גם בשנה קודמת בעצם לא קיבלת שום אישור מיגון . אתה הוצאת אותם לבד מהאינטרנט ת- אני קשור למערכת כדי לחסוך זמן מתן הכיסוי ש- זאת אומרת , אני מסכם , אתה הגשת לאיחוד שנה קודמת את אותו אישור שהוצאת מאינטרנט ? ת- כן ש- ועל סמך זה הוציאו אישור כיסוי לגניבה ? כן " הנה מתברר כי אישור בדבר קיומו של מיגון בצורת איתצורן , יכול היה העד להוציא מאהנטרנט, הוא לא מבקש את המבוטח, בין היתר כדי לחסוך בזמן מתן כיסוי . ואם ניקח בחשבון כי הפוליסה הנדונה הוצאה יומיים לפני תחילת תקופת הביטוח (1/7/03) אז ברור שהעד היה בלחץ זמן להוציא את הפוליסה , ועל כן פעל כפי שפעל כל השנים , והוציא את אישור המיגון מהאינטרנט. הדבר סותר את גרסתו שהוא היה מבקש את האישור מהלקוח ומודיע לו כי כל עוד לא הובא האישור אין ללקוח כיסוי כנגד גניבה במצורף לתצהירו של מר פייסל חואג'ה ,הוגשו שני אישורי איתוראן האחד מיום 12/6/04 והאחר מיום 27/6/03 .הסוכן העיד כי הוא יכול היה להוציא אישורים אלו מהאינטרנט . סמנכ"ל הנתבעת 2 מר גיורא פלונסקר העיד ( עמ' 17 ) נשאל - " ש- אני מראה לך , זה האישור שהועבר אליכם שנה קודמת ( אישור המיגון של אתיראן ) אתה יכול להסתכל על התאריך , על התוקף זה אישור שעל סמכו נותנים כיסוי לגניבה ת- כן ש- אותו אישור בדיוק נמסר לכם ביום 12/6/03 בתוקף עד סוף 2004 למה אתה אומר שאין כיסוי לגניבה ? ת- יש כאן אישור על איתוראן אבל אל על הבטחונית " יאמר במאמר מוסגר , כבר כאן, כי אין בכתב ההגנה של הנתבעת טענה בדבר העדר קיומה של בטחונית , ועל פי ההלכה אין לשמוע מפי הנתבעות טענה בדבר אי קיום בטכונית , כסיבה לאי מתן כיסוי ביטוחי . מכל מקום מר פלונסקר נשאל בהמשך ( (עמוד 18) - "ש- גם בשנה הקודמת היה אישור על איתוראן בלבד ת- הדברים משתנים , פה כתוב שאנחנו קיבלנו את זה ב 12/6/03 ש- כתוב שאנחנו העברנו ת- אני יודע שנכון לרגע זה , אני לא ידעתי שיש אישור מיגון באיחוד אם זה הגיע או לא , אין לי מושג לענין קיומו של אישור מיגון , הנתבעות ביטחו את המשאית של התובעת בשנה שקדמה לגניבה , על פי אישור מיגון אשר מתברר כי הוא היה קיים בידי הנתבעות שבועיים לפני הנפקת הפוליסה . על סמך אותו אישור בטחו הנתבעות את המשאית של התובעת בעבר. .אמירתו של העד כי " הדברים משתנים" אינה יכולה להועיל לנתבעות , כל עוד לא הוכח כי השינוי שחל בדברים , אכן הועבר לידיעת המבוטח . וכבר קבעתי כי אני לא מקבל את גרסתו של עד ההגנה בן ישי , כי הוא העביר לתובעת את ההנחיות החדשות " הדברים שהשתנו " ובנו לא בא להעיד , ועל כן קבעתי כי התובעת לא ידעה על חובתה להמציא מיגונים חדשים . עתה באה הודאה נוספת מפי מר פלונסקר , כי " נכון לרגע זה לא ידעתי שיש אישור מיגון באיחוד " , ואילו ידע ? " אם הייתי רואה מסמך לבדיקת מיגון עדכנית שבתאריך 12/6/03 , היינו בודקים אם באמת המיגון היה תקין וזה היה מביא למחשבה שונה סיכום ביניים : בשנה הקודמת הנתבעות הנפיקו ביטוח למשאית על פי אישור מיגונים מחברת איתארן . השינוי בדרישות , לא הובא לידיעת התובעת. מר פולנסקי לא ידע כי קיים אישור כזה מיום 12/6/03 באיחוד . האישור קיים , וניתן היה לקבלו דרך האינטרנט ( התובעת לא נדרשה להמציאו בעצמה ) אילו ידע מר פולנסקי על קיומו של האישור , הדברים היו מביאים למחשבה שונה . בכל הנסיבות האלה , ומשלא הוכח כי התובעת נדרשה באופן מפורש לבצע מיגונים נוספים, וכי היא הגישה הצעת ביטוח על סמך מיגונים שהיו ברכבים שלה ואשר בוטחו בעבר על סמך קיום אותם מיגונים, והנתבעות ביטחו את המשאיות שלה , מבלי שהיא תידרש להמציא מיגונים נוספים, הרי יש לראות את פוליסת הביטוח שהנתבעות הנפיקו , על סמך התנאים אשר בהצעת הביטוח שהוגשה ע"י התובעת בלבד, בלי להתחשב בתוספת שהוכנס להצעת הביטוח ביום 26/6/03 ללא ידיעתה וללא קבלת הסכמתה לשינוי תנאי הביטוח .כפוליסה תקפה ומחייבת אני קובע כי פוליסת הביטוח שהונפקה ע"י הנתבעות מכסה את מקרה הגניבה של המשאית , ללא תנאי בסיכומיהן ( עמוד 4 ) מפנות הנתבעות לפסקה המופיעה בעמוד השני לרשימה של הפוליסה ולפיה מוצהר ומוסכם כי הפוליסה אינה מכסה את הסיכונים של נזק מגניבה או פריצה וכו '. " יש רק לצייין כי לא הוכח בפני כי הפוליסה והרשימה הכוללת את ההתנאה הנ"ל נמסרו לתובעת לפני מועד הגניבה, שאירעה כנטען מספר ימים אחרי תחילת הביטוח . שנית בפוליסת הביטוח עבור משאית אחרת של התובעת (מספר רישוי 9690200 נרשם בפירוש כי הסעיף הזהה בפוליסה של המשאית האחרת , בוטל . אין כמובן באמור ברשימה של המשאית האחרת , כדי לגרום לביטול התנאי גם בפוליסה של המשאית הנדונה , אך הדבר נותן חיזוק לכך כי הנתבעות ביטחו את המשאית של התובעת באותם תנאים של השנים הקודמות , וניתן להיעזר בדברי מר פולנסקר כי אילו היה רואה את האישור של איתורן מיום 12/6/03 , הדבר היה מביא למחשבה אחרת האם הוכח כי המשאית נגנבה : על המשאית עבד בתור נהג מר אבו סנינה מוחמד עלי , אשר העיד בתצהיר , כי קיבל את המשאית לידיו מספר ימים לפני הגניבה , הוא גר בראס אל עמוד , שכונה בירושלים, והיה מחנה את המשאית ע"י ביתו במרחק של כמאה מטר . וכי ביום 14/7/03 בערב החנה את המשאית כהרגלו , נעל אותה עם השלט והלך הביתה , בוקר למחרת הלך לכיוון המשאית ולא מצא אותה .העד מסר הודעה למעבידו , מר פייסל חואג'ה מטעם התובעת, הודיע למשטרה , והשיב לתשאול של חוקר מטעם הנתבעות. העד נשאל מספר שאלות בחקירה הנגדית , אשר על מרביתן ענה " לא זוכר , זה היה לפני שלוש שנים " אולם ממה שהוא כן ענה , מתברר כי הוא אמר לחוקר שהיה מפתח מארגז כלים ושלט של איתוראן ( מה שמוכיח , כי היתה קיימת מערכת איתוראן פעילה ) , וכי אמר לחוקר כי היה צרור מפתחות אחד שכלל מפתחות למשאית , מפתח לארגז כלים, שלט של איתוראן ובנוסף היה מקודד לבטחונית שלא היה מחובר לצרור המפתחות ( ראה עמוד 14 ) . אם כי העד מסר כי אינו יודע עברית טוב והוא לא יודע מה זה בטחונית העד נשאל אם אמר לחוקר כי ביום הגניבה דומם את המנוע והוציא את הפלאג של הבטחונית ושם בכיס הדלת , והשיב שהוא לא זוכר, אך הוסיף שזה צריך להיות תלוי עם המפתחות , ואולי החוקר הבין אותו אל נכון . עיינתי בתמליל השיחה עם הנהג מר אבו סנינה , ואכן נרשם שם כי הוא עונה לחוקר כי השאיר את הפלאג של הבטחונית בכיס של דלת המשאית . אך כדי לקבל תמונה על מידת התקשרות בין החוקר לבין העד יש לקרוא את כל תמליל השיחה. איננה משוכנע , לאחר קריאת כל התמליל , כי אכן מוחמד הבין את השאלות שהחוקר שאל אותו , ואם היה מודע לתיכון השאלות . קשה לדעת אילו מלים נאמרו בערבית ואילו נאמרו בעברית. אך באותה מידה שניתן להסתמך על דברי העד לחוקר כי השאיר את פלאג הבטחנונית בכיס הדלת של המשאית, ( והרי אין טענה של הנתבעות כי הנהג לא הפעיל את אמצעי המיגון , או שהפקיר את הפלאג שכן הטענה היא העדר מיגון בכלל) באותה מידה כאמור ניתן להבין מדבריו של מוחמד אבו סנינה , כי במשאית היתה קיימת מערכת איתוראן, וגם בטחונית . והדבר תומך במסקנתי דלעיל בסיכומיה נגעה באת כוח הנתבעות בשאלת קיומה של בטחונית אם לאו , אך זאת לצורך הוכחה כי הנהג לא ידע מה זו בטחונית, וכי המסקנה מכך היא שלא הייתה קיימת כזו. אין בסיכומי הנתבעות כל טענה כנגד אירוע הגניבה, ואין כל ראיה , לסתור את עדותו של מוחמד , או אפילו לערע ר אותה . על כן , ועל פי כתב התביעה ,ועדותו של העד הנהג מר מוחמד עלי אבו סנינה , אני קובע כי אכן המשאית של התובעת, נושא כתב התביעה נגנבה וכי הגניבה מהווה מקרה ביטוח המכוסה ע"י הפוליסה שווי המשאית : בכתב התביעה נטען כי לתובעת נגרמו נזקים אלו - א- ערך המשאית הנו 176000 שקלים ב- נזק כלכלי/ אובדן רווחים לתקופה של 20 חודשים לפי 5000 שקלים לחודש נטו . בהמשך תוקן כתב התביעה וביום 31/7/07 הוגש כתב תביעה מתוקן , בו הועמד הנזק על א- שווי המשאית, לפי השווי המקורי 176000 שקלים בתוספת הצמדה וריבית 189299 שקלים, ב- אובדן רווחים בסכום של 372886 שקלים . התובעת לא צירפה חוות דעת שמאית לענין שווי המשאית ביום הגניבה והיא מסתכמת בדרישתה על הכתוב בפוליסת הביטוח . , אכן מעיון בפוליסה מצוין שם כי השווי לצרוך הביטוח הנו 176000 שקלים , מנגד טוענות הנתבעות כי הוסכם בפירוש כי זהו הסכום המקסימלי של הביטוח וכי הנתבעות התחייבו לשלם לתובעת את שוויה הריאלי של המשאית ביום גניבתה . צודקות הנתבעות כי מכוח עקרון השבת המצב לקדמותו , על הנתבעות להעמיד את התובעת במצבה ( הכספי ) ביום בו אירע הגניבה התובעת טוענת בסיכומי התשובה שלה לסיכומי הנתבעות, כי שאלת שוויה של המשאית לא עמדה כשאלה שבמחלוקת, וכי הנתבעות לא טענו בשום מקום נגד השווי הנטען בכתב התביעה . אין לקבל את טענת התובעת בענין זה . שכן על פי תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי - 84. אין צורך בהכחשה לענין דמי נזק על אף האמור בתקנה 83 אין צורך בהכחשה לענין שיעור דמי הנזק, ולעולם יראו אותו כשנוי במחלוקת זולת אם הודו בו במפורש, בין אם הוגש כתב הגנה או כתב תשובה שכנגד ובין אם לאו. זאת ועוד הנתבעות כבר בסעיף 18 לכתב ההגנה טענו כי הסכום הנקוב בפוליסה הנוח הסכום המרבי של הביטוח , ואיננו בבחינת סכום הביטוח , וגם טענו כי אין בידן לקבוע את ערכה הריאל של המשאית אני סבור כי יש לקבל את הסכום הנקוב בפוליסה כסכום המשאית, שכן , הסכום של 17600 שקלים מצוין הן בהצעת הביטוח , אותה קיבלו הנתבעות , במכתב מתאריך 27/6/03 המופנה מהסוכן בן ישי אל התובעת בדבר הצורך בקיום מיגונים ( שכבר נקבע כי לא הוכח כי התקבל ע"י התובעת ) , וכן את העובדה כי הגניבה אירעה כ14 יום לאחר מועד תחילת הביטוח . הוסף לכך כי הנתבעות טוענות כי אינן יכולות לקבוע את השווי הריאלי ( ככתוב בסעיף 18 לכתב ההגנה מטעמן ) . במאזן ההסתברויות והאינטרסים המנוגדים של שני הצדדים, כאשר מצד אחד התובעת לא הביאה חוות דעת מטעמה להוכחת שווי המשאית, ומנגד קיימות הנסיבות שמיתי לעיל , ובנוסף לעובדה כי הנתבעות גבו מהתובעת דמי ביטוח על בסיס הסכום המצוין בפוליסה, אין זה צודק , שלא לקבל את התביעה בראש הנזק של שווי המשאית כפי שהוסכם , וכפי ששולמו עליו דמי ביטוח אין זה ראוי ואין הדבר עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור כי חברת ביטוח מצד אחד גובה דמי ביטוח על סמך שווי מסוים של הכלי המבוטח , וביום הדין, כאשר המבוטח יזדקק לכיסוי הביטוחי בהתרחש מקרה הביטוח, יידרש להוכיח את השווי של הרכב ביום האירוע . הנתבעות גבו דמי ביטוח על סמך שווי מסוים, ובהתרחש מקרה הביטוח הן חייבות לשלם לפי אותו שווי . אילו לא היה נרשם בפוליסה סכום ביטוח, וההערכה הייתה נעשית על פי קוד דגם של המשאית כמצוין במחירונים המשמשים בשוק, כי אז היה צורך להוכיח את השווי שלא צוין בגוף הפוליסה . אייני סבור כי סכום הביטוח שנרשם בהצעה נעשה על פי גחמה של התובעת או מנהליה, אלא על פי שווי המשאית שנקבע במחירון של לוי יצחק או מוהר. , ובכך למשעה יש תמיכה עקיפה הן להגיון שבקביעת המחיר בפוליסה , והן לשווי המשאית ביום האירוע שהיה כאמור מספר מועט של ימים אחרי תחילת הביטוח אילו רצו הנתבעות להוכיח כי שוויה של המשאית ביום הגניבה , אינו כשווי המצוין בפוליסה , היה עליהן להוכיח זאת , שכן במאזן האינטרסים של הצדדים , התובעת הביאה "ראשית ראיה " לעניין שווי המשאית המוסכם בפוליסה , ומי שטוען כי שוויה פחות מן המצוין בפוליסה ( הנתבעות) היו צריכות להביא ראיה לסתור . בהעדר ראיה על שווי אחר של המשאית , אין בידי אלא לקבוע כי שוויה של המשאית ביום הגניבה הוא השווי שנבקע לצורך הביטוח מספר ימים לפני כן , קרי 176000 שקלים . המסקנה הראשונה אליה אני מגיע היא כי אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכום של 176000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום אירוע הגניבה , 14/7/03 ועד התשלום המלא בפועל אובדן הכנסה ורווחים : התובעת טוענת בנוסף כי נגרמו לה נזקים בדמות אובדן ההכנסה מן המשאית . מר פייסל חואג'ה נתן תצהיר נוסף ובו פירט כי ההכנסה ברוטו מהמשאית הנדונה הייתה 20060 שקלים לחודש, ובניכוי הוצאות תפעול , ההכנסה נטו הנה 7012 שקלים . הכנסה שנתית של 84144 שקלים ( ולא כפי שנכתב בטעות בתצהיר 106890 ש" ) אולם נשאלת השאלה המקדימה האם התובעת זכאית אכן לפיצויים בראש הנזק של הפסד הכנסה . סבורני שלא. התביעה הוגשה כתביעה המתבססת על חוזה ביטוח , ולא כתביעה על פי פקודת הנזיקין . הפיצוי המגיעה לתובעת על פי חוזה הביטוח הנו כקבוע בחוזה עצמו , וללא אפשרות תביעה של ראשי נזק נוספים . הפוליסה שבבסיס התביעה הנה פוליסה לביטוח רכב מקיף, ואין בה כיסוי ביטוחי לאובדן הכנסה או אובדן רווחים . אילו בקשה התובעת לרכוש ביטוח כזה , הייתה צריכה לפנות אל המבטחת בהצעה לרכוש פוליסה מתאימה ולשלם פרמיה נוספת התובעת אינה מצביעה על הבסיס המשפטי לתביעתה לפיצויים על אובדן רווחים מלבד העובדה כי הנתבעות לא שילמו לה את הפיצוי המגיע לה על פי הפוליסה במועד , ולא בכלל . המחוקק קבע באופן ברור מה התרופה של המבוטח אשר מבטחו אינו משלם לו את תמלוגי הביטוח תוך הזמן הקבוע בחוק , כוונתי לסעיף 28 וסעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח התשמ"א 1981 הקובעים לאמור 28. הצמדה וריבית (א) על תגמולי הביטוח יתווספו הפרשי הצמדה כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 2, מיום קרות מקרה הביטוח, וריבית צמודה בשיעור שנקבע לפי סעיף 1 לחוק האמור לענין ההגדרה "הפרשי הצמדה וריבית" מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה; אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית המשפט לפי החוק האמור (ב) חושבו תגמולי הביטוח, או חלקם, כערכם בתאריך שלאחר קרות מקרה הביטוח , יתווספו עליהם או על חלקם, לפי הענין, הפרשי הצמדה מאותו תאריך בלבד. (ג) היה המבטח חייב להחזיר למבוטח או למוטב דמי ביטוח , יתווספו עליהם הפרשי הצמדה וריבית כאמור בסעיף קטן (א) מיום היווצר החיוב. (ד) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על תגמולי ביטוח המשולמים במטבע חוץ או במטבע ישראלי המחושב לפי ערכו של מטבע חוץ, ואולם על תגמולים כאמור תיווסף ריבית בשיעור שנקבע לפי סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, החל בתום 30 ימים מיום מסירת הדרישה למבטח 28א. ריבית מיוחדת מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, רשאי בית המשפט לחייבו בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי שלושה מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, שתחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28. לענין זה, "ביטוחים אישיים" - ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות." התובעת אמורה לחפש את תרופתה לאי תשלום בזמן הקבוע בסעיף 27 לחוק בסעיפים 28 ו28א' . בלבד זוהי הוראת חוק מיוחדת שאינה מתירה קריאה לתוך חוק חוזה הביטוח מה שאין בו . כדי לזכות בריבית המיוחדת הקבוע בסעיף 28א' , היה על התובעת להוכיח כי הנתבעות נמנעו מלשלם סכום שהוא: 1- לא שנוי במחלוקת 2- ההימנעות מתשלום נעשתה שלא בתום לב 3- בהתקיים שני התנאים, רשאי - אך לא חייב בית המשפט לחייב את המבטח בריבית מיוחדת אינני סבור כי במקרה שלפני מדובר בסכומים שלא שולמו ע"י הנתבעות , ושהיו " לא שנויים במחלוקת " ואינני משוכנע כי ההימנעות מתשלום ע"י הנתבעות נעשתה שלא בתום לב . על כן אינני מוצא מקום לחייב את הנתבעות בתשלום ריבית מיוחדת כקבוע בסעיף 28א' לחוק , אלא רבית כקבועה בסעיף 28 לחוק . אומנם התובעת טוענת בכתב התביעה המתוקן שלה - " 15 התובעת תטען כי על הנתבעות לפצותה בסכום זה מכוח הסכם הביטוח שנכרת ביניהן מכוח חוזה ביטוח והפסיקה שעל פיו , מכוח פקודת הנזיקין חוקי החוזים והחוזים תרופות והפסיקה שעל פיהן ומכוח כל דין " התובעת מאזכרת את פקודת הנזיקין בצורה גורפת , ולא ממוקדת, ואינה מצביעה על עילה מן העילות המנויות בפקודת הנזיקין, ואף לא הביאה ראיה לכך כי בוצעה כלפיה עוולה כלשהיא מאלו המנויות בפקודה סוף דבר : סוף דבר לעניין זה כי אני דוחה את התביעה בראש הנזק של אובדן רווחים והכנסות . גם אם טעיתי במסקנה אחרונה זו , אינני סבור כי מי שניזוק מכך שחברת הביטוח בה מבוטח רכבו , אינה משלמת לו את תמלוגי הביטוח, רשאי לשבת בחיבוק ידיים כל עוד לא שולם לו הסכום על פי הפוליסה ( שקיימת גם אפשרות שלא ישולם לעולם . אילו למשל היה מדובר בתביעה שכולה מתנהלת על פי פקודת הנזיקין, כגון רכב שהוכרז כנזק טוטלי באירוע של תאונת דרכים, מן הדין יהיה לפסוק לתובע הניזוק בהתקבל תביעתו , פיצוי בגין תקופה סבירה שבה היה הניזוק רוכש רכב אחר , ומכניסו לתפעול, ותקופה זו , לא יכולה לעלות על שלושה חודשים בכל מקרה. כאמור אם טעיתי בקביעתי כי אני דוחה את התביעה בראש הנזק של אובדן רווחים, ראוי היה אולי לפסוק לתובעת סכום של 20000 שקלים עבור תקופה של שלושה חודשים הדרושה לתובעת לרכוש משאית ולהכניס אותה לעבודה במקום זו שנגנבה אך כאמור אני חוזר על קביעתי כי אני דוחה את התביעה ב"ראש הנזק" של אובדן רווחים. המסקנה הסופית היא כי אני מקבל את התביעה בחלקה , ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכום של 176000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 14/7/03 ועד התשלום המלא בפועל, אגרת משפט ששולמה באופן יחסי לסכום הפסוק , הוצאות משפט , ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ כדיןביטוח מקיףמשאיתביטוח גניבת משאיתמחיר מחירון רכבגניבת רכברכב