פסק דין כללי: בפני תובענה לחיוב הנתבעת בתשלום נזקיו של התובע בגין גניבת רכב. התובע הינו עובד בחברת תדיראן והיה, בזמנים הרלבנטים לכתב התביעה, בעלים של רכב מסוג פיאט אונו שנת ייצור 1991, מ.ר. 16-657-05 (להלן "הרכב"). הנתבעת הינה חברת ביטוח, אשר הוציאה בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה, פוליסות ביטוח רכב לעובדי חברת תדיראן, ובכללם התובע. המוסכמות: בין התאריכים 4-5.12.97 בשעות שבין 19:00 בערב ל- 06:00 בבוקר שלמחרת, נגנב הרכב מחניית ביתו של התובע (להלן "הגניבה"). בתאריך 5.12.99 גילה התובע את דבר הגניבה והודיע על כך, הן למשטרה והן לחברת הביטוח, הנתבעת. בתאריך 28.12.97 או בסמוך לכך נפגש התובע עם חוקר מטעם הנתבעת, מר אבקוב ארמין. מר ארמין הציג בפני התובע מספר שאלות ביחס לארוע הגניבה ואף החתימו על טופס על פיו מביע התובע את הסכמתו לעבור, במידת הצורך, בדיקת פוליגרף, מטעם הנתבעת. בתאריך 2.1.98 עבר התובע את בדיקת הפוליגרף מטעם הנתבעת. מן התשובה, מתאריך 7.1.98 שנתקבלה אצל התובע, מאת הנתבעת, עולה כי לפי מממצאי החקירה ומבדיקת הפוליגרף אין התובע זכאי לתגמולים בגין הפוליסה. התביעה נסובה בעיקרה סביב השאלה האם על הנתבעת לשלם לתובע את תשלומי הפוליסה בין גניבת הרכב. שאלה מישנית היא גובה הנזק. אי תשלום תגמולים אלה ע"י הנתבעת, מושתת בראש ובראשונה על תוצאות בדיקת הפוליגרף שערכה הנתבעת לתובע. ההסכמה לביצוע בדיקת הפוליגרף - טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת יש להכריע בגורל התביעה בהסתמך על בדיקת הפוליגרף שנערכה מטעמה. מדובר, לדבריה בהליך אזרחי בו הצדדים הסכימו על הדרך הדיונית להכרעת גורל הסכסוך ביניהם, דהיינו בדרך של בדיקת פוליגרף מטעם הנתבעת שממצאיה יחייבו. הואיל ותוצאות הבדיקה, מבחינת התובע, היו שליליות, גורסת הנתבעת כי אין לחייבה בתשלום דמי הביטוח. בתאריך 31.12.97 נפגש התובע עם נציג מטעם התובעת, מר ארמין על מנת לחקור את נסיבות ארוע גניבת הרכב. במהלך הפגישה הביע התובע, לטענת הנתבעת, את הסכמתו להיבדק בבדיקת פוליגרף הן בחתימתו על כתב הסכמה שצורף כנספח א' לתצהירו של מר ארמין, והן בהודעה שנגבתה ממנו ע"י מר ארמין ואשר צורפה לתצהירו של זה כנספח ב'. מר ארמין הצהיר כי עובר לחתימה על כתב ההסכמה הסביר לתובע כי אין זו מחובתו כמבוטח להיבדק בבדיקת פוליגרף. כמו כן חזר והבהיר לתובע כי בהתאם להסכם, תוצאות בדיקת הפוליגרף שיעבור יכריעו בלעדית את גורל תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח מן הנתבעת בגין גניבת הרכב, וכי הנתבעת תוכל לעשות שימוש בתוצאות אלו בבית המשפט. ראה סעיף 7 לתצהירו של מר ארמין. עוד הצהיר מר ארמין, כי לא לחץ בשום צורה על התובע לחתום על הסכם הפוליגרף, ואף לא הציג לפניו מצג לפיו במידה ולא יחתום על ההסכם, הנתבעת לא תסכים לשלם לתובע את תגמולי הפוליסה. ראה סעיף 8 לתצהירו של מר ארמין. זאת ועוד, התובע, כדברי מר ארמין בתצהירו, לא ציין בפניו ולו פעם אחת כי הינו מתקשה בשפה העברית. התובע לא ביקש הבהרה או הסבר לשאלות שהוצגו בפניו בעת החקירה. ראה סעיף 9 לתצהירו של מר ארמין. מר ארמין חזר על גרסתו בישיבת יום 28.12.99 "ש. טענת בתצהיר שהבהרת לו היטב ת. פעמיים. לכולם אני מסביר פעמיים, גם לילידי הארץ." עמוד 11 שורות 1-2. ובהמשך: "ש...מדוע בסעיף 10 אתה מדגיש 'ברצוני לציין שהבהרתי לתובע חזור והבהר שאינו חייב להיבדק הפוליגרף'. מדוע ציינת והבהרת, הרי ברור לך שהוא מבין. ת. כל שיחה שאני מנהל עם נחקרים אחרים, ברגע שאני מגיע לקטע של הפוליגרף, ולפעמים זו יכולה להיות הראיה אם התביעה תתקבל או לא, אנו מבהירים זאת פעמיים." עמוד 13 לפרוטוקול שורות 11-16. באשר לגרסתו של מר ארמין לפיה הסביר לתובע את משמעות החתימה על טופס ההסכמה ואת משמעות בדיקת הפוליגרף , ראה עדותו, בעמוד 13 לפרוטוקול שורות 22-28 ובעמוד 14 שורות 1-2. יוצא איפוא לטענת הנתבעת, כי לא זו בלבד שמר ארמין הסביר לתובע מה היא המשמעות של החתימה על כתב ההסכמה ובדיקת הפוליגרף, אלא הסביר לתובע חוזר והסבר כי סלולה בפניו הדרך שלא לחתום על הסכם הפוליגרף ולא לתת הסכמתו לבדיקה, וכי סירוב שכזה לא יפגע בזכויותיו ובסיכוייו לקבל את תגמולי הביטוח כל שהוא אכן זכאי להם. הנתבעת טוענת כי, טענות התובע לעניין החתימה על טופס ההסכמה לבדיקת הפוליגרף הן אך נסיון להשתחרר מכבלי ההסכם. התובע חתם מרצונו הטוב והחופשי על הסכם להבדק בבדיקת פוליגרף, וזאת לאחר שהוסבר לו ע"י מר ארמין כי אינו חייב להבדק ולאחר שהובהרו לו היטב תוכן ההסכם וההשלכות הנובעות מחתימתו. לטענתה, משהגיעו הצדדים להסכם כי בדיקת הפוליגרף תכריע את גורל המחלוקת הרי הוא מחייב את הצדדים ועל כן דין התביעה להדחות. בדיקת הפוליגרף- טענות הנתבעת: בתאריך 2.1.98 עבר התובע את בדיקת הפוליגרף מטעם הנתבעת. מתוצאות הבדיקה עולה כי התובע אינו דובר אמת. על רקע זה, דחתה הנתבעת התביעה לתשלום תגמולי הפוליסה. חוקר הפוליגרף מטעם הנתבעת, מר רבין, העיד בפני בישיבת יום 3.1.01. מר רבין העיד על נסיבות הבדיקה: "ש. התובע אמר לך באותו תאריך של בדיקת פוליגרף 2.1.98, האם הוא אמר לך שהוא מתקשה בשפה העברית, או שהוא לא מבין. ת. חד משמעית לא. אם זה היה, הייתי מציין זאת." פרוטוקול עמוד 26 שורות 26-29 ובהמשך: "ש. כמה זמן דיברת איתו לפני הבדיקה, החיבור למכשיר ת. כרבע שעה בערך. בדיקת פוליגרף זה מהרגע שהוא נכנס לחדר ועד שהוא יוצא." פרוטוקול עמוד 27 שורות 4-5. ביחס לבדיקת הפוליגרף הנוספת שעבר התובע, העיד מר רבין: "ש. הם ישנה אפשרות שאדם יבדק בפוליגרף אחד, ואחר כך במכשיר אחר ויצאו שתי תוצאות שונות. ת. כן." עמוד 27 לפרוטוקול שורות 21-23. מדובר, לטענת הנתבעת, בעד מקצועי. העד שטח בעדותו את נבכי בדיקת הפוליגרף על מרכיביה, ואין להטיל דופי בעדותו. לטענתה, אין בסיס לטענת התובע לפיה לא הבין את השאלות שהוצגו בפניו בבדיקה. יתר על כן, בדיקת הפוליגרף שערך התובע מטעמו נערכה אף היא בשפה העברית, שפה אשר התובע טוען כי אינה מובנת לו. ככלל, טוענת הנתבעת כי, משנמצא התובע דובר שקר, לעניין גניבת הרכב, אין לאפשר לו, העלאת טענות שונות לגבי שלב כריתת ההסכם ולגבי הבדיקה עצמה. ההסכמה לביצוע בדיקת הפוליגרף - טענות התובע: התובע נועץ את יהבו, לעניין זה, בתנאים המוקדמים לחתימה על טופס ההסכמה לביצוע בדיקת הפוליגרף. לטענתו, מר ארמין לא הסביר לתובע כדבעי את משמעותו האמיתית של הטופס עליו נדרש לחתום. לדבריו, מר ארמין הציג את הטופס כחסר משמעות וכטופס הנועד לצרכיה הפנימיים של הנתבעת. למעשה התברר לתובע בדיעבד, כי המשמעות האמיתית של החתימה על הטופס הינה הבעת הסכמה לכך כי התגמולים בגין גניבת הרכב ישתלמו בהתאם לתוצאות בדיקת הפוליגרף. לגרסת התובע, מר ארמין לא מסר לו כי הטופס עליו הוא מתבקש לחתום, מהווה הסכמה מטעמו כי תוצאת הפוליגרף תקבע באופן בלעדי את זכאותו של התובע לקבלת דמי הפולסיה. לגרסת התובע משחלפו כ - 27 יום מתאריך הגניבה, מר ארמין, יצר קשר טלפוני עם התובע על מנת לקבוע מועד מפגש לשם בירור מספר שאלות משלימות בנוגע לאירוע הגניבה. מר ארמין קבע עם התובע מספר פגישות אך לא קיימן. ביום 28.12.97 בסביבות השעה 11:00 בבוקר, או בסמוך לכך, שעה שהתובע עמד להתחיל בעבודתו, הגיע מר ארמין והציג בפני התובע מספר שאלות בנוגע לאירוע הגניבה. ראה סעיף 11 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע. בנוסף, מר ארמין הציג בפני התובע טופס לחתימתו. לגרסת התובע, בשלב זה הסביר למר ארמין כי השפה העברית אינה מובנת לו על בוריה ואינה שגורה בפיו, ולכן ביקש ממר ארמין כי יסביר לו את פשר הטופס עליו הוא נדרש לחתום. ראה סעיף 12 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע. לגרסתו, מר ארמין הסביר לתובע כי מדובר בטופס על פיו התובע מביע הסכמתו לעבור בדיקת פוליגרף מטעם הנתבעת. עוד הוסיף מר ארמין כי מדובר בטופס שנועד במהותו לצרכיה הפנימיים של הנתבעת וכי הסיכויים לכך שהתובע אכן יתבקש לעבור בדיקת פוליגרף, הינם קלושים. לדברי התובע, מר ארמין עוד הוסיף והסביר, כי במידה והתובע לא יסכים לחתום על הטופס הנתבעת לא תשלם לתובע את הכסף המגיע לו בגין ערכו של הרכב. מר ארמין לא מסר לתובע, כי החתימה על הטופס מהווה הסכמה לכך כי תוצאת הפוליגרף היא זו שתקבע בלעדית את זכאות התובע לקבלת דמי הרכב. ראה סעיף 13 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע. לטענתו אלמלא נאמר לו מפורשות, ע"י מר ארמין כי אם לא יסכים להיבדק לא יקבל את הכסף בגין הפוליסה מן הנתבעת, לא היה מסכים לחתום על הטופס או להיבדק. מנימוקים אלה, אין להכריע את גורל התביעה על סמך תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לתובע מטעם הנתבעת. בדיקת הפוליגרף - טענות התובע: בתאריך 2.1.98 הוזמן התובע לבדיקת פוליגרף מטעם הנתבעת. התובע כופר בתוצאות בדיקת הפוליגרף מטעם התובעת. לטענתו לא הוסברו לו כדבעי השאלות אשר הוצגו לפניו בשפה העברית, כמו כן לא הוסבר לו כראוי מהי משמעות תוצאות הבדיקה. "ש. לעניין הבדיקה שלך בפוליגרף - האם שאלו אותך מעבר לשאלות שנשאלת בפוליגרף, האם אמרו לך או הסבירו לך את המשמעות של הפוליגרף בבית משפט. האם בודק הפוליסה אמר לך שזה מהווה ראיה בבית משפט. ת. הוא לא אמר לי שזה ראיה לבית משפט, אלא ראיה לקבלת הכסף." עמוד 8 לפרוטוקול מיום 28.12.00 שורות 18-21. במעמד בדיקת הפוליגרף, נשאל התובע לטענתו שאלות ע"י מפעיל הפוליגרף בשפה העברית. התובע ביקש ממפעיל הפוליגרף לדבר בצורה יותר איטית ולהסביר לו כל שאלה ושאלה מאחר והתובע מתקשה בהבנת השפה העברית. תגובתו של מפעיל הפוליגרף היתה כי אין בכך צורך, מאחר והשאלות ישאלו מספר רב של פעמים. ראה סעיף 16 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע. בתאריך 7.1.98, הופתע התובע לקבל את תשובת הנתבעת כי על פי ממצאי החקירה ובדיקת הפוליגרף, אינו זכאי לתגמולים בגין הפוליסה. נסיונותיו של התובע לקבל מאת הנתבעת את פירוט תוצאות החקירה ובדיקת הפוליגרף עלו בתוהו. ראה סעיף 17 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע. מר רבין העיד באשר לאופן רישום תשובות הנבדק: "ש. אם הוא היה אומר לך את מספר הקמ"ש שהרכב היה עושה, היית רושם. ת. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אני מפעיל שיקול דעת. בעיני נושא הבדיקה זה מעורבותו, או אי מעורבותו בגניבת הרכב. ש. מצב הרכב רלבנטי לבדיקה למשל נושא הקמ"ש ת. מה שחשוב בבדיקת הפוליגרף זה נוסח הסופי של השאלות, שמוצגות לנבדק, שהוא יודע אותם לפני שהוא מחובר למכשיר, עונה עליהם בכן ולא, וחותם שהוא מבין את השאלות, ואז הוא מתחבר למכשיר, ואז עושים את הבדיקה, אני לא יוכל להעיד שרשמתי את כל מה שנאמר, אבל אני יכול להעיד שכל מה שנרשם נאמר. לעיתים נבדק מספר דברים לא רלבנטים ואני לא רושם, עד שהוא משתחרר מהלחץ ש. אתה קובע מה רלבנטי ומה לא, ומה ירשם בטופס ת. כן. זה טופס פנימי לצרכים שלי בלבד." פרוטוקול מיום 3.1.01 שורות 14-25. התובע כופר בתוצאות הבדיקה הן בשל העובדה כי השאלות נשאלו בשפה העברית והן בשל העובדה כי הבודק, מר רבין, קיים סינון סלקטיבי באשר למה ייכתב. לפיכך, מבקש התובע לקבל את תביעתו ולחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי הפוליסה בגין גניבת הרכב. בדיקת הפוליגרף מטעם התובע: בתאריך 3.9.00 הגיש התובע ממצאי בדיקת פוליגרף שערך מטעמו. מבדיקת הפוליגרף עולה כי התובע דובר אמת בכל הקשור לארוע גניבת הרכב. משכך יש לדחות לטענתו את תוצאות בדיקת הפוליגרף מטעם הנתבעת ולחייבה בתשלום דמי הביטוח. מר בן שטרית, עורך בדיקת הפוליגרף מטעם התובע העיד בפני בישיבת יום 3.1.01. מר בן שטרית העיד על סוג השאלות שהציג בפני התובע: "ש. כיצד קבעתם אילו שאלות לשאול את התובע ת. שאלתי אותו קודם לבדיקה, ואין ספק שאני חושב על השאלות, גם כדי לספק את חברת הביטוח בתוצאות הבדיקה, אלה צריכות להיות שאלות רלבנטיות שיענו על דרישות חברת הביטוח." עמוד 19 שורות 25-28 מר בן שטרית העיד בהמשך כי עשה כל שביכולתו על מנת לשמור על נקודת מבט אוביקטיבית בעת ביצוע בדיקת הפוליגרף לתובע. אחת מן הדרכים בהן נקט, היתה להמנע מעיון בתרשימי בדיקת הפוליגרף שנערכו לתובע ע"י מר רבין. ראה עדותו של מר שטרית בעמוד 20 שורות 13-20. לעניין משמעותה של בדיקת הפוליגרף השניה ביחס לבדיקת הפוליגרף הראשונה, העיד מר בן שטרית: "ש. לדעתך, יש הבדל בין בדיקה ראשונה לבדיקה שניה ת. כן. יש הבדל במידה מסויימת, אבל אני לא חושב שהיא ברמה כזאת קיצונית שיכולה להשפיע על רמת הבדיקה." עמוד 19 שורות 17-19. ולעניין תוצאות הבדיקה: "ש. כמה בדיקות ערכתם לתובע ת. מדובר בארבעה תרשימים, שלושה של הבדיקה ועוד אחד של הערכה ש. ובכולם יצא דובר אמת ת. בכולם יצא דובר אמת." עמוד 21 שורות 3-6. הגב' אריאלה פלג, שותפתו של מר בן שטרית נחקרה אף היא. גב' פלג נשאלה על אופן עבודתה עם מר בן שטרית. "ש. איך שני ראשים עובדים יחד. ת. כל אחד מאתנו מסתכל על השאלות, ואנו מחליטים ביחד על הציון שכל שאלה מקבלת. ש. כל אחד היה מביע את דעתו, שוחחתם ביניכם ת. לא. היינו תמימי דעים לגבי תוצאות הפענוח בכל שאלה שבדקנו, זה היה לאורך כל ארבע הבדיקות." עמוד 22 שורות 25-30. לעניין זה העיד מר בן שטרית: "ש. איך קבעתם את תוצאות הבדיקה ת. לפי התרשימים. ישבנו אני וגב' אריאלה ובדקנו ש. האם היתה סתירה באבחון בינך לבינה ת. לא זכור לי שהיתה לנו סתירה במקרה הזה." עמוד21 שורות 19-22. לטענת התובע, שני בודקי הפוליגרף הם אנשי מקצוע. שני החוקרים יודעים את מלאכתם ולטענתו אף הצטיירו כך בעדותם. התובע גורס כי, שני הבודקים נתנו את חוות דעתם באופן אוביקטיבי נטול משוא פנים. בדיקת הפוליגרף היתה קפדנית ביותר, לטעמו של התובע כשאחת הסיבות לכך נעוצה בעובדה שהתובע עבר קודם לכן בדיקת פוליגרף מטעם הנתבעת. לפיכך טוען התובע כי יש לדחות את תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה מטעם הנתבעת, ולכל הפחות לקבוע כי במכלול הראיות המצטבר, מהווה בדיקת הפוליגרף מטעמו, חיזוק ראייתי לטענותיו בדבר זכותו לקבלת תגמולי הביטוח. בדיקת הפוליגרף ומשמעותה: בראש ובראשונה, יש לדון בבדיקת הפוליגרף שבצעה הנתבעת לתובע, בהסכמתו, ביום 2.1.98 ומשמעותה. יש להכריע תחילה בשאלה העקרונית האם הסכמתו של התובע לעריכת בדיקת הפוליגרף קושרת את התובע באופן שהוא מנוע ומושתק מלחלוק על תוצאותיה. בקצירת האומר, התובע טוען כי בשעה שחתם על טופס ההסכמה לבדיקת הפוליגרף כלל לא היה מודע לכך כי חתימתו מהווה הסכמה כי תשלומי הפוליסה ישתלמו אך ורק על סמך תוצאות הבדיקה. "לא אחת נקבע כי אין מניעה להתיר קבילותן של תוצאות בדיקת הפוליגרף בהליכים אזרחיים. זאת בתנאי ששני הצדדים הביעו הסכמתם לעריכת הבדיקה ולהגשת תוצאותיה כראיה, וכן בכפוף לשיקול-דעתו של בית המשפט." ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ. אברהם לוי, פ"ד מ"ב (1 ) 446 . יש להבחין בין הסכמה לעריכת בדיקה לבין הסכמה להגשת תוצאותיה כראיה והכרעת הדין עפ"י תוצאות אלו. הסכמה בהקשר זה חייבת להיות מפורשת, ברורה וחד משמעית. דהיינו, הסכמת בעלי הדין צריכה להתייחס הן לעריכת הבדיקה והן להגשת תוצאותיה. ראה י. קדמי "על הראיות" חלק שני (הוצאת דיונון - אוניברסיטת תל אביב) עמוד 929 - 931. התובע היה, בזמנים הרלבנטים, עולה חדש ולא היה בקי בשפה העברית. לא אחת ציין התובע כי בזמנים הרלבנטים לתובענה העברית בפיו היתה לקויה. ראה סעיפים 12 ו- 16 לתצהיר עדת ראשית מטעם התובע. כן ראה את עדותו של התובע מיום 28.1200 לענין עריכת זכרון הדברים שעה שהתובע ביקש לרכוש את הרכב הנדון: "ש. מי ערך את זיכרון הדברים ת. ערכנו זיכרון דברים, ומי שערך אותו היה זה וילי כי אני לא יודע לקרוא עברית טוב. אני לא קראתי את זיכרון הדברים לפני שחתמתי עליו, הוא ניסח את זה והקריא לי ואז חתמתי." פרוטוקול מיום 28.12.00 עמוד 5 שורה 19 - עמוד 6 שורות 1-3. לא השתכנעתי כי התובע הבין את מלוא המשמעות של חתימתו על טופס ההסכמה לבדיקת הפוליגרף. החוקר מר ארמין הגיע למקום עבודתו של התובע. השעה היתה שעת לחץ שכן היה על התובע להתחיל במשמרתו. השתכנעתי כי לא היתה לו גמירות דעת וקיבול, במובן המשפטי שהביאו לכריתת הסכם הפוליגרף. השתכנעתי כי, לו היה התובע מודע לכך כי חתימתו מהווה הסכמה לכך שתוצאות בדיקת הפוליגרף יכריעו את גורל הסכסוך בין הצדדים, לא היה חותם על הטופס. "מבוטח, המגיע לשלב בו הוא מבקש שיפוי מהמבטח, איננו מצוי בעמדת מיקוח שווה ויחסי הכוות בין גוף כזה לבין 'האזרח הקטן', בעל התביעה אינם שווים. חברת הביטוח חייבת להסביר למבוטח, הסבר היטב, על מה הוא חותם, וזאת מכוחן של שתי הוראות חוק לפחות. האחת - חובת הגילוי הקבועה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973. הסיטואציה בה מוחתם מבוטח, לאחר קרות הארוע הביטוחי, על טופס כאמור, היא בגדר "נסיבות" (כאמור בסעיף), בהן קמה חובת גילוי מיוחדת. ההוראה השניה הינה חובת תום הלב, לפי סעיף 39 לחוק, בביצוע חוזה הביטוח, עת הגיעה השעה שחברת הביטוח תפרע את חובה, שבגינו זכתה בדמי ביטוח." ע”א 551/89 מנורה חברה לבטוח בע"מ נ. יעקב סדובניק, דעתו של כבוד השופט גולדברג, פ"ד מ"ו (3) 158, 164. דברים אלה יפים גם לעניינו. במקרה דנן, אין זה מובן מאליו שהמשיב היה חותם על טופס דוגמת הסכם הפוליגרף, לו הייתה מובהרת לו משמעות הנאמר בו, דהיינו שהוא נותן את הסכמתו לאחר קרות מקרה הביטוח לכך, שאם יימצא בבדיקת הפוליגרף כי גירסתו לעניין קרות מקרה הביטוח או לעניין גובה הנזק והיקפו איננה מדויקת, לא יהא זכאי לקבל תגמולי ביטוח כלשהם. וראה את דעתו של כבוד השופט גולדברג לפיה מקום בו הונע אדם החותם על מסמך לחשוב, כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק, כי החתימה והמסמך עליו היא מובאת הם בטלים או לפחות מצמיחים עילת ביטול בשל 'השפעה בלתי הוגנת. ע"א 551/89, בעמוד 164. משמעות תוצאות בדיקת הפוליגרף מבחינה ראייתית: הואיל וקבעתי, כי התובע לא הבין את משמעות הסכמתו לבדיקת הפוליגרף, ממצאיה אינם קושרים אותו. "על-פי הלכתו של ע"א [61/84], מותנית קבילותם של ממצאי בדיקה בפוליגרף, בין כ"ראיה החלטית" ובין כראיה מכלל הראיות, בהוכחת הסכמתם המוקדמת של הצדדים וכן בתוכן הסכמתם. ומשמצא השופט המלומד, כי אין לפניו ראיה מספקת לקיומה של הסכמה מוקדמת כזאת או למהותה, מצווה היה להתעלם כליל מממצאי הבדיקה שהובאו לידיעתו." ע"א 678/86 חסן חניפס נ. סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ג (4) 177 ,181. לבדיקת הפוליגרף שנערכה לתובע מטעם הנתבעת, אין איפוא מעמד על של "ראיה מחייבת". אך, בכל זאת, אין אנו פטורים מלדון במשמעות אותה בדיקה, כ"ראיה רגילה". לטעמי, התובע הצליח לערער את יסודות בדיקת הפוליגרף מטעם הנתבעת. אני מאמינה כי, השאלות שהוצגו בפניו בשפה העברית לא הובנו על ידו כראוי. כן לא הבין התובע את משמעות תוצאות הבדיקה ככאלה, שנועדו להכריע בגורל הסכסוך בין הצדדים. משקלן הראיתי של תוצאות הבדיקה מטעם הנתבעת, ככל שיש להן משקל כזה, מתאזן עם המשקל הראיתי של תוצאות הבדיקה מטעם התובע. כדבריו של כבוד השופט נתן עמית "בעיניי, "הפוליגרף" האמיתי הטוב ביותר, הוא דוכן העדים, והפסיקה הערכית, הנכונה והצודקת, היא שיקלול כל הראיות שבאו לפני בית המשפט, במבחן של היגיון ובמבחן של רגש. "העתקת" הפסיקה לפוליגרף ולמחשב עשויה להפוך את השופט היושב בדין למי שחותם על פסק הדין בלבד. איני בא לפסול את הפוליגרף לחלוטין, בפרט לאור מקרים, כמו המקרה הנדון ודומיו, וקיצוניים ממנו, שבהם המשפט תלוי על עדות יחידה שאינה נתמכת במאומה. ניתן, במקרים כאלה, להיעזר בפוליגרף לאחר שבית המשפט משתכנע באמינותו, באמינות הבדיקה ובאמינות הבודק, אולם, לעולם צריכה ההכרעה הסופית להישאר בידי השופט היושב בדין, כשהכרעתו כפופה לביקורת של ערעור." ת.א. (ת"א) 116/89, רגיב וחידי נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ, פס"מ תשנ"ב (4) 221, 233-234. לפיכך הריני קובעת כי אין להסתמך בהכרעת תיק זה על תוצאות בדיקת הפוליגרף של מי מהצדדים. כן אין להסתמך על ההסכמה לכאורה, של התובע כי תוצאות בדיקת הפוליגרף מטעם התובעת יכריעו את גורל הסכסוך בין הצדדים. הוכחת מקרה הביטוח - טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת יש לפטור אותה מחבותה לתשלום דמי הפוליסה ולו מן הטעם כי התובע לא הצליח להוכיח את קרות הארוע הביטוחי. לטענתה מוטל על התובע נטל הוכחת אירוע הגניבה. כן מוטל על התובע לטענתה, הנטל להוכיח כי עמד בדרישות המיגון הקבועות בפוליסיה. לגרסתה, התובע נכשל להוכיח כי הרכב אכן נגנב. לחילופין, נכשל התובע מלשלול את מעורבותו ו/או מעורבות מי מטעמו באירוע הגניבה. הוכחת מקרה הביטוח - הכרעה: הנתבעת מבססת את הפטור המגיע לה לטענתה מחבותה לתשלום דמי הפוליסה, על שתי טענות: האחת - התובע לא הצליח להוכיח את מקרה גניבת הרכב. השניה - התובע לא הוכיח כי לא היה מעורב באירוע הגניבה. "הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נשוא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג." השופט מצא, ע"א 678/86 חניפס נ. סהר חברה לביטוח, פ"ד מ"ג (4) 177, 184. "בכל מקרי ביטוח הרכוש, לסוגיהם השונים, די למבוטח אם יוכיח התרחשות אירוע מוגדר - שוד, פריצה, שריפה ודומיהם. יוכיח זאת - קמה לכאורה חבותו של המבטח בפיצוי. המבטח יכול לשלול חבות זאת אם יוכיח קיום חריג לאחריות מהחריגים הקבועים בפוליסה. נטל השכנוע בדידן זה מוטל על המבטח. אין להבחין בעניין זה בין סוגי האירועים המוגדרים; למשל: אין מקום להבחנה בנטל ראיה במקרה של שריפה השונה מזה הנדרש במקרה של פריצה. הגישה לכל מקרה ביטוח צריכה להיות אחידה." השופט שמגר, ע"א 1845/90. שם. בעמוד 675 - 676. "לאחר חקיקת חוק חוזה הביטוח, הטענות, שהמבוטח פעל במתכוון או שהגיש תביעה כוזבת בכוונת מירמה הן חריגים לכל פוליסה. סעיפים 25 או 26 לחוק אינם מסויגים אך למקרים שבהם מדובר בעבירה פלילית. כל מעשה מכוון, מצד המבוטח או מטעמו, שיביא להתרחשות אירוע הביטוח, וכל מסירת עובדות כוזבות או העלמתן בכוונת מירמה, יקנו למבטח פטור מחבותו לשלם את אשר התחייב לו לפי הפוליסה. אין להבדיל לעניין זה בין חריג הקבוע בפוליסה לבין חריג הקבוע בחוק ואשר חל על הפוליסה מכוח היותו בגדר הוראה קוגנטית." השופט שמגר, ע"א 1845/90. שם. בעמוד 676 - 677. התובע ציין בטופס הצהרת מבוטח כי ברכב הותקנו הגנות שונות נגד גניבה. ברכב הותקן מנעול הגה ורב בריח. כן הצהר התובע כי , אשתו סבטלנה , כמשתמשת האחרונה ברכב נעלה את הרב בריח. לטעמי, התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו והביא את הראיות הדרושות להוכחת עצם אירוע הגניבה. כבר נקבע כי לעניין זה די באשור המשטרה על מנת לבסס את טענת התובע לענין הארוע הביטוחי. התובע אכן הגיש את האישור בדבר הגשת תלונה בגין גניבת הרכב. "המבוטח אינו יוצא ידי חובתו בהעלאת טענה סתמית כי אירעה פריצה או כי בוצע שוד. דרושים נתונים עובדתיים המבססים את טענתו, וזוהי התשתית לתביעה. אולם משהניח את היסוד, כמו במקרה דנן, במראה עיניים ובחקירה משטרתית, אין הוא חייב ואין הוא יכול להתמודד עם הטענה הסתמית "אתה בעצמך פרצת". השופט שמגר, ע"א 1845/90 דיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז (5) 661, 679-680. לעומת זאת, הנתבעת לא הביאה ראיות מספקות להוכחת טענתה בדבר מעורבותו של התובע או מי מטעמו, בארוע הגניבה. הנתבעת סמכה ידה על תוצאות בדיקת הפוליגרף שערכה לתובע, ותו לא. משפסקתי כי תוצאות בדיקתה מתאזנות עם תוצאות בדיקת הפוליגרף מטעם התובע, אין לטענתה על מה שתסמוך. "מתן אפשרות לחברת ביטוח לטעון טענה סתמית, ללא הבאת ראיה כלשהי המכחישה את התרחשות אירוע הביטוח, בלי להיזקק להוכחתה, מעניק לחברה יתרון שאיננה זכאית לו. מחד גיסא, נהנתה מהפרמיה ששילם המבוטח; ומאידך גיסא, כשהסיכון מתממש היא חומקת מאחריות באמצעות טענת הכחשה סתמית ובלי שהוכיחה דבר. בע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ [8] (שבו נפסק נגד המבוטח) נאמר בהקשר זה, כי אין להניח כי חברת ביטוח המכבדת את עצמה ואת המוניטין שלה תסרב במקרה כזה לכבד את חבותה, אלא אם כן יש בידה מידע וראיות בעלי משקל, המעוררים חשד של ממש שמעשה הפריצה בוים ושההודעה לא הוגשה בתום לב." השופט שמגר, ע"א 1845/90. שם. בעמוד 679-680. מן המקובץ עולה כי אין לקבל את טענתה של הנתבעת לעניין אי הרמת הנטל הדרוש ע"י התובע. כן אין אני מקבלת את גירסתה כי התובע או מי מטעמו היה מעורב בקרות אירוע הגניבה. לפיכך דינה של טענה זו להדחות. מירמה בתביעה לקבלת תגמולי הביטוח- טענת הנתבעת: לטענת הנתבעת התובע מסר עובדות כוזבות בכל הנוגע לאירוע גניבת הרכב. לאור הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן "חוק חוזה ביטוח"), טוענת הנתבעת כי היא מופטרת מחבותה. הנתבעת מפנה לתצהיר תשובה לשאלון מטעם התובע, ולדבריו של התובע בישיבת יום 28.12.00 שם העיד, כי רכש את הרכב בסכום של 8,000 ש"ח, בעוד שבפני חוקר הפוליגרף מטעם הנתבעת, מסר כי רכש את הרכב בסכום של 12,000 ש"ח. עולה איפוא, לדברי הנתבעת, כי התובע מסר ביודעין גרסה שקרית ועל כן אין הוא זכאי לקבלת דמי הביטוח. הכרעה לעניין תביעת המרמה: סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח קובע לאמור: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו." ברע"א 230/98 נקבע כי "כוונת המרמה" בסעיף 25 מונה שלושה יסודות: 1. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות 2. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו 3. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. ראה רע"א 230/98 הפינקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. אחמד נסרה, תק - על 98 (2), 910, בעמוד 3 לפסק הדין. הנתבעת נועצת את יתדה בדבריו של התובע לעניין הסכום בו רכש את הרכב. לטענתה בעדותו מיום 28.12.00 , ובתצהיר תשובה לשאלון מטעם התובע ,מסר התובע כי רכש את הרכב בסך של 8,000 ש"ח, בעוד שבפני עורך בדיקת הפוליגרף מטעם הנתבעת, הצהיר התובע כי שילם כ - 12,000 ש"ח בעד הרכב. בישיבת יום 28.12.00 נתבקש התובע להסביר את פשר הסתירה "ש. אני שואלת על הטופס של הפוליגרף. על הטופס כתוב ששילמת 12,000 ש"ח ואתה חתמת חתימת אישור. הסבר למה חתמת. ת. אני יודע שקניתי את האוטו ב - 8,000 ש"ח אני לא יודע מדוע זה רשום כך." עמוד 7 שורות 13-16. ובהמשך: "ש. אני אומרת לך שלחוקר של חברת הבטוח, גם לו אמרת ששילמת 12,000 ש"ח. ת. אני לא זוכר ש. יכול להיות שאמרת לו דבר כזה, ואתה לא זוכר ת. אני לא זוכר שאמרתי לו דבר כזה, אני זוכר בכמה קניתי." עמוד 7 שורות 22-25. בחקירה החוזרת מסר התובע: "ש. לעניין מחיר מכירת הרכב בסך 8,000 ש"ח, איך נזכרת או גילית ששילמת 8,000 ש"ח. ת. כשהתייעצתי עם החברה מהעבודה כמה עולה הרכב, והם אמרו לי שהמחיר שווה 14,000 והאם אמרו שאם הוא מוכר לי 8,000 ש"ח, זה מחיר נורמלי." עמוד 8 שורות 22-25. "כוונת המרמה" כאמור בסעיף 25 נבחנת במבחן סוביקטיבי, דהינו מוסר העובדה הכוזבת יודע את הכזב שבדבריו, מתוך הבנה מלאה למהות מעשיו, את הפרטים הכוזבים, וזאת על מנת להשיג לעצמו רווח שלא כדין. ראה את דבריו של כבוד השופט שמגר בע.א 1845/90 רוני סיני נ. מגדל חברה ביטוח, פ"ד מ"ז (5), 661, 674. כפי שאמרתי לעיל , השתכנעתי כי התובע לא הבין כדבעי את השאלות שהוצגו בפניו, בין אם ע"י מר ארמין ובין אם ע"י חוקר הפוליגרף. התובע חזר על גרסתו כי רכש את הרכב בסכום של 8,000 ש"ח הן בתצהיר תשובה לשאלון והן בעדותו מיום 28.12.00, ועדותו אמינה עלי. "ביטוח פריצה, גניבה, שוד וכו' הוא ביטוח של סיכון הנגרם מטבעו במעשה מכוון בידי אדם. באין הגדרה אחרת בפוליסה, יש לתת למונחים אלה את מובנם המקובל, ולפיו אין אדם גונב או שודד מאת עצמו ואינו פורץ אצל עצמו, או את תוכנם בחוק העונשין, תשל"ז - 1977, עבירות שאינן מתיישבות עם מעשה שנעשה בידי בעל הנכס עצמו. לפיכך, על בעל הנכס המבוטח להוכיח לא רק את החיוב - המעשה הנחזה, אלא גם את השלילה - שהמעשה לא נעשה בידיו או בהסכמתו . השלילה במקרים אלה אינה חריג לאחריות המבטחת, שעליה להוכיחו. השלילה היא מרכיב של "מקרה הביטוח", שהוא עילת התביעה של המבוטח, ואותו עליו להוכיח. נטל זה אינו כבד מנשוא. מבוטח תמים ונקי כפיים לא יתקשה בדרך כלל להרימו. די לו שיוכיח את העובדות הנחזות ושישלול בעדותו כי ידו הייתה באירוען, כדי שחובת הבאת הראיות תעבור למבטחת. אם תצליח המבטחת להעלות עובדות מחשידות, יהיה על המבוטח להתמודד אתן, וספק, אם יישאר, יפעל נגדו." השופטת נתניהו, ע"א 391/89 אורית וייסנר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ"ז (1) 837, 851-850. טענת הנתבעת כי התובע הצהיר על סכום תמורה כוזב בעד הרכב, מתוך מודעות למעשה המרמה נשענת בעיקרה על תוצאות בדיקת הפוליגרף שנערכה לתובע מטעמה. כפי שקבעתי לעיל, תוצאות בדיקת הפוליגרף מטעם הנתבעת מתאזנות עם תוצאות בדיקת הפוליגרף מטעם התובע. עדותם של מר ארמין וחוקר הפוליגרף מטעם הנתבעת עומדים מול עדותם של התובע וחוקר הפוליגרף מטעמו. הראיות הן מאוזנות. מאחר ונטל הוכחה מוגבר מוטל על שכם הנתבעת והיא לא עמדה בנטל להרימו, אין לטענתה של התובעת על מה שתסמוך. הנתבעת לא הוכיחה את מעורבותו של התובע בארוע הגניבה. לפיכך, אני קובעת כי על הנתבעת לעמוד בחובתה לתובע על פי הסכם הפוליסה, ולשלם לו פיצויים בעד ברכב. שאלת גובה הנזק: לאחר שקבעתי כי לתובע מגיעים פיצויים בגין גניבת הרכב, אייחד את השורות הבאות לקביעת גובה הפיצויים. התובע העמיד את תביעתו על סך של 21,592.5 ש"ח, כאשר סכום זה מורכב מהאלמנטים הבאים: 1. תשלום ערכו של הרכב הגנוב בהתאם לפוליסה ובהתאם לחוו"ד השמאי - 16,066 ש"ח. 2. הוצאות בגין חוו"ד שמאי - 526.5 ש"ח. 3. עגמת נפש - 5,000 ש"ח. ראה סעיף 23 לכתב התביעה. בעדותו מיום 28.12.00 העיד התובע, כי רכש את הרכב בסכום של 8,000 ש"ח. לדבריו סכום זה נמוך מן הסכום הקבוע במחירון לרכב מן הסוג הנדון. ראה פרוטוקול עמוד 6 שורות 26-28. לגבי מחיר הרכב העיד התובע: "ת. כשהתייעצתי עם החברה מהעבודה כמה עולה הרכב, והם אמרו לי שהמחיר שווה 14,000 ש"ח והם אמרו שאם הוא מוכר לי 8,000 ש"ח, זה מחיר נורמלי." עמוד 8 שורות 24-25. מר משה אקרמן, שמאי רכב, נתבקש ע"י התובע, להעריך את שווי הרכב ואת מצבו המכני. ביום 3.2.99 נתן מר אקרמן את חוות דעתו. שווי הרכב על פי הערכתו הסופית, של מר אקרמן הועמד על סך של 14,800 ש"ח. מר אקרמן העיד בפני בישיבת יום 3.1.01, לגבי אופן עריכת חישוב שווי הרכב. "ש. בגין העברת בעלות מחברת השכרה, מפחיתים בין 7%-17%, לפי המחירון שלכם. ת. נכון. ש. אז אך קבעת להוריד 15% ולא 17%. ת. הממוצע הכללי הוא בערך 10%, אני חושב שטיפה החמרתי, כי לא היה הרכב בפני. נתתי 15%, 17% אנו מורדים כאשר מדובר ברכב גרוע, ופיאט אונו לא נחשב רכב גרוע. ש. האם אתה יודע כמה קמ"ש עבר הרכב. ת. לא, ולכן התייחסתי לממוצע. ובהתחשב בזה שהרכב היה בהשכרה." עמוד 16 שורות 7-14. ובהמשך: "ש. אני מפנה למחירון שלכם מיולי 97. אתה יכול להעריך באופן כללי, מה היה שווי הרכב הזה במועד הגניבה ת. המחיר הבסיסי הוא 16,400 ש"ח, התוספת של מזגן 1,600 ש"ח, סה"כ 18,000 ש"ח, ומזה הפחתתי 15% מהשכרה זה מביא אותנו ל- 15,300 ש"ח." עמוד 16 שורות 27-28, עמוד 17 שורות 1-3. הן בחוות דעתו והן בעדותו ציין מר אקרמן, כי מאחר והמכונית הנדונה לא היתה מצויה לפניו בשעת ביצוע ההערכה, הערכתה נעשתה עפ"י הנתונים שנמסרו ע"י התובע, בהתייחס לרכב במצב סביר ללא תאונות. עמוד 17 שורות 12-13. התובע העיד בעצמו באשר למצבו המכני של הרכב: "ש. עשית תיקונים לאוטו. ת. כן עשיתי תיקונים בעצמי, לאחר מכן התגלה האוטו מתחמם, החלפתי ראשי מנוע, פח עם גרוש, ברקסים, הכל עשיתי לבד..." פרוטוקול מיום 28.12.00 עמוד 7 שורות 1-3. בהערכתו של מר אקרמן הועמד שוויו של הרכב על סך של 14,800 ש"ח. התובע העיד כי רכש את הרכב בסכום של 8,000 ש"ח, סכום שהיה נמוך מסכום המחירון לסוג הרכב הנדון בתקופה הרלבנטית. בהתחשב בעובדה כי הרכב לא היה מצוי בפני מר אקרמן שעה שערך את הערכתו, מחד, ובעובדה שהתובע רכש את הרכב בסכום הנמוך ממחיר המחירון, וערך בו שיפורים מאידך, הריני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך של 10,000 ש"ח, נכון למועד אירוע הגניבה. לטעמי, פיצוי זה ישקף את ערך הרכב כפי שנגנב מן התובע, ועל פי פוליסת הביטוח שהנפיקה הנתבעת לתובע. אשר לרכיב עגמת הנפש, שדרש התובע - לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום בגין עגמת נפש, בתביעה רכושית מסוג זה. סיכום: אני קובעת כדלקמן: 1. התובע הוכיח כי רכבו, שבוטח אצל הנתבעת, נגנב. 2. על הנתבעת רובצת האחריות לפצות את התובע בגין אירוע הגניבה. טענות הנתבעת כנגד אחריותה זו, נדחות. להסכם הפוליגרף, אין מעמד של ראיה מחייבת. 3. התובע לא הוכיח את מלוא הנזק שהוא טוען לו. 4. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בגין אירוע הגניבה פיצוי בשיעור של 10,000 ש"ח צמוד למדד ונושא ריבית מיום 5/12/97 ועד התשלום המלא בפועל. 5. כן תשא הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע כדלקמן: אגרת משפט א' וב', כל אחד מהן צמודה כערכה ביום הוצאתה. שכר טרחת עדי התובע בשיעור שנפסק, 1,600 ש"ח בצרוף מע"מ ריבית והצמדה מיום 3/1/2001 לשמאי מר אקרמן, ולעורכי חוות דעת הפוליגרף מר בן שטרית וגב' פלג. שכר טרחת עו"ד התובע בסך של 5,000 ש"ח בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מסמכיםשאלות משפטיותפוליגרף (מכונת אמת)