##כתב תביעה של מורים נגד מנהל בית ספר בגין הלנת פיצויי פיטורים זכויות הסכם קיבוצי## ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע 1: מר אליאס ג'ילדה, ת.ז. 345678901, תושב ירושלים, אשר הועסק כמורה בבית הספר הנתבע. 2. התובע 2: מר איליא קטן, ת.ז. 234567890, תושב ירושלים, אשר הועסק כמורה בבית הספר הנתבע. 3. הנתבעת 1: בית הספר "אל-פריר", מוסד חינוכי הממוקם במזרח ירושלים, בבעלות פרטית של הכנסייה. 4. הנתבע 2: האח נויל סקר, ת.ז. 123456789, מנהל בית הספר "אל-פריר" בעת הרלוונטית לתביעה. ## ב. הסעד המבוקש ## 5. כבוד בית הדין מתבקש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום הסכומים הבאים: א. לתובע 1: 1. יתרת פיצויי פיטורים בסך 2,244 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2001 ועד לתשלום המלא בפועל. 2. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 125,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. 3. החזר הוצאות נסיעה בסך 4,158 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.8.2002 ועד לתשלום המלא בפועל. 4. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. ב. לתובע 2: 1. יתרת פיצויי פיטורים בסך 158,658 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2001 ועד לתשלום המלא בפועל. 2. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 200,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. 3. החזר הוצאות נסיעה בסך 4,158 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.8.2002 ועד לתשלום המלא בפועל. 4. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. התובעים הועסקו כמורים בבית הספר הנתבע במשך עשרות שנים, התובע 1 מיום 1.9.1969 ועד 31.8.2001 (32 שנים), והתובע 2 מיום 1.9.1968 ועד 31.8.2001 (33 שנים). 7. הנתבעת 1 הינה מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי, המקבל תקציבים ממשרד החינוך החל משנת 1994, ועל כן חלים עליה דיני העבודה הישראליים. 8. התובעים פוטרו מעבודתם בסוף חודש מאי 2001, כאשר התובע 1 היה בן 62 והתובע 2 היה בן 65. 9. פיצויי הפיטורים לתובעים שולמו רק ביום 9.3.2005, כשלוש וחצי שנים לאחר סיום העסקתם, וזאת לאחר שהנתבעת התנתה את התשלום בחתימה על כתב ויתור וסילוק. 10. הנתבעת קיזזה שלא כדין מפיצויי הפיטורים סכומים שהתובעים קיבלו מקופת חיסכון בשנת 1999, וחישבה את שכרו הקובע של התובע 2 באופן שגוי. 11. עילת התביעה נולדה עם פיטורי התובעים ביום 31.8.2001 ועם הלנת פיצויי הפיטורים, אשר נמשכה עד ליום 9.3.2005, וכן עם אי תשלום מלוא הזכויות המגיעות להם. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 12. עניינה של תביעה זו הוא סכסוך עבודה בין עובדים למעביד, לרבות תביעות לפיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות. 13. בהתאם לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים סמכות עניינית לדון בתביעות מסוג זה. 14. מקום העבודה של התובעים, בית הספר הנתבע, ממוקם במזרח ירושלים, ועל כן לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעה. ## ה. פירוט הטענות ## ## תחולת הדין הישראלי על יחסי העבודה ## 15. הנתבעת הינה מוסד חינוכי הממוקם במזרח ירושלים, שטח עליו חל המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל מכוח סעיף 11ב לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, וצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1), תשכ"ז-1967. 16. התובעים הינם תושבי ישראל, וההתקשרות בינם לבין הנתבעת וביצוע העבודה נעשו כולם במזרח העיר ירושלים, ולכן הדין החל על יחסי העבודה בין הצדדים הוא הדין הישראלי בלבד. 17. טענת הנתבעת כי הדין הירדני או הפלסטיני חל על יחסי העבודה נדחית, שכן היא אינה מבוססת על כל ראיה משפטית או עובדתית, ואף מסמכים פנימיים של הנתבעת עצמה מצביעים על תחולת הדין הישראלי. 18. הנתבעת לא הציגה כל ראיה להוכחת טענתה בדבר תחולת הדין הירדני, ואף לא הוכיחה מהו הדין הנטען על ידה, מה שמחזק את המסקנה כי טענה זו חסרת בסיס. 19. העובדה שהנתבעת קיבלה אישור ממשרד החינוך בדבר הכרה בבית הספר כמוסד מוכר שאינו רשמי, וקיבלה תקציבים ממשרד החינוך, מחזקת את תחולת הדין הישראלי על פעילותה. ## מעמדה של הנתבעת כמוסד מוכר ## 20. הנתבעת קיבלה אישור ממשרד החינוך ביום 15.6.1993 בדבר הכרה בבית הספר כמוסד מוכר שאינו רשמי, לצורך חוק לימוד חובה, התש"ט-1949, והחלה לקבל תקציבים ממשרד החינוך מינואר 1994. 21. אי עמידה של הנתבעת בכל תנאי תקנה 3 לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ג-1953, אינה מבטלת את ההכרה שניתנה לה, שכן ביטול הכרה דורש פעולה אקטיבית מצד משרד החינוך, שלא נעשתה במקרה זה. 22. הנתבעת קיבלה פטור מפיקוח משרד החינוך לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, מה שמחזק את מעמדה כמוסד מוכר העומד בתנאי תקנה 3(א)(1) לתקנות. 23. טענת הנתבעת כי ההכרה ניתנה רק לכיתות היסוד ואינה חלה על הכיתות התיכוניות בהן לימדו התובעים נדחית, שכן הנתבעת נמנעה מלהציג ראיות לסתור את האישורים הרשמיים של משרד החינוך. 24. הימנעות הנתבעת מלהציג מסמכים רלוונטיים התומכים בטענתה בדבר אי-הכרה בכיתות התיכוניות, פועלת לחובתה ומחזקת את המסקנה כי גם הכיתות התיכוניות הוכרו כמוסד מוכר. ## אי תחולת ההסכם הקיבוצי לעובדי הוראה ## 25. על אף מעמדה של הנתבעת כמוסד מוכר, ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה והחינוך אינו חל עליה באופן ישיר, שכן הנתבעת אינה צד להסכם זה, שנחתם בין ממשלת ישראל, הרשויות המקומיות וארגוני המורים. 26. הפסיקה קבעה כי הסכם קיבוצי של עובדי הוראה חל רק על עובדים בשירות המדינה והרשויות המקומיות, ואינו חל על עובדי הוראה המועסקים במוסדות חינוך פרטיים מוכרים, אלא אם כן הורחב בצו הרחבה. 27. שר העבודה והרווחה בחר שלא להרחיב את ההסכם הקיבוצי על כלל העובדים בענף ההוראה, ולכן אין מקום להחיל את הוראותיו על הנתבעת בדרך של פרשנות שיפוטית. 28. הנתבעת לא הצטרפה להסכם הקיבוצי בכתב דרך רשם ההסכמים הקיבוציים, ואף לא אימצה את הוראותיו מכוח התנהגות או נוהג לאורך שנים, כפי שהוכח מהעדויות והראיות שהוצגו. 29. תקנה 3(א)(6) לתקנות, הקובעת כי משכורות המורים במוסד מוכר יהיו לפי הנהוג במוסדות רשמיים, אינה מחילה את כלל הוראות ההסכם הקיבוצי, אלא מכוונת להשוואת שכר באמצעות פיקוח משרד החינוך. ## אי תחולת תקנון שירות עובדי ההוראה ## 30. טענת התובעים בדבר תחולת תקנון שירות עובדי ההוראה על הצדדים נדחית, שכן מדובר בהרחבת חזית שלא נטענה בכתב התביעה המקורי. 31. התובעים לא הציגו כל ראיה לביסוס טענתם כי התקנון חל עליהם, ואף לא טענו בעניין תחולת התקנון על הצדדים במהלך ההליך המשפטי. 32. התקנון הינו קובץ הוראות חד-צדדי של משרד החינוך, ותחולתו נלמדת מהתנהגות הצדדים על פי הוראותיו, אך במקרה זה לא הוצגו סממנים המעידים על אימוצו על ידי הנתבעת. 33. בהיעדר ראיות המעידות על אימוץ התקנון על ידי הנתבעת, לא ניתן לקבוע כי הוא מהווה חלק מהמסגרת הנורמטיבית החלה על יחסי העבודה בין הצדדים. 34. גם לו היה נקבע כי התקנון חל על הנתבעת, תביעות התובעים לזכויות מכוחו היו נדחות בהיעדר ראיות מספקות לביסוס גובה השכר והתוספות שהיו אמורים לקבל. ## זכאות התובעים להחזר הוצאות נסיעה ## 35. התובעים זכאים להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה מכוח צו ההרחבה שהחיל את ההסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה. 36. מעיון בתלושי השכר של התובעים בשנים 1995-1998 עולה כי הנתבעת לא שילמה להם עבור החזר הוצאות נסיעה בתקופה זו. 37. הנתבעת לא הציגה ראיות הסותרות את טענות התובעים בדבר אי-תשלום הוצאות נסיעה, ואף לא הציגה תחשיב אחר באשר לזכאותם. 38. לאור מגבלת ההתיישנות, התובעים זכאים להחזר הוצאות נסיעה עבור שלוש שנים עובר להגשת התביעה, בסך 4,158 ש"ח לכל אחד מהם. 39. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.8.2002 ועד לתשלום המלא בפועל, כפי שנפסק. ## אי זכאות התובעים לתשלום בגין אי השתתפות בקופת חיסכון ## 40. טענת התובעים כי הנתבעת התחייבה לשלם להם 5% משכרם בסיום העסקתם עקב אי השתתפותם בביטוח מנהלים נדחית, שכן לא נמצא לה בסיס ממשי. 41. טענה זו נסתרה בעדותו של התובע 2, ממנה עלה כי הנתבעת סירבה לשלם את התוספת לאחר שהתובעים סירבו לעבור לביטוח מנהלים. 42. התובעים סירבו לעבור לחברת הביטוח "מגדל" למרות שהמעבר לא פגע בתנאי העסקתם, ואף היווה הטבה בכך שכלל רכיב ביטוח חיים שלא היה קיים בקופת החיסכון. 43. לא הוכח כי הנתבעת התחייבה לשלם לתובעים את התוספת בסיום העסקתם, או כי עובדים אחרים שלא הצטרפו לביטוחי המנהלים קיבלו תוספת זו. 44. בנסיבות אלו, כאשר התובעים בחרו שלא לרכוש ביטוח מנהלים משיקוליהם, אין להם להלין אלא על עצמם, ותביעתם לתשלום בגין אי השתתפות בקופת חיסכון נדחית. ## פיטורי התובע 1 ## 45. טענת התובע 1 כי פיטוריו בגיל 62 נעשו בניגוד להסכם הקיבוצי נדחית, שכן נקבע כי ההסכם הקיבוצי אינו חל על הנתבעת. 46. טענת התובע 1 בדבר הבטחות בעל-פה או בכתב להעסיקו עד גיל 65 נדחית, שכן הוא נמנע מלצרף מסמכים או לזמן עדים לתמיכה בגרסתו. 47. הימנעות התובע 1 מלהציג ראיות התומכות בטענותיו בדבר הבטחות להמשך העסקה, פועלת לחובתו ומחזקת את המסקנה כי טענות אלו חסרות בסיס. 48. הנתבעת פעלה כדין כאשר הודיעה לתובע 1 על פיטוריו בסוף חודש מאי, בהתאם לסעיף 4 להסכם העבודה שקבע מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים. 49. טענות התובע 1 בדבר פיטורים בניגוד לנהלים בתקנון עובדי ההוראה או בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה נדחות, שכן מדובר בהרחבת חזית שלא הוכחה. ## קביעת השכר הקובע של התובע 2 ## 50. הוכח כי שכרו הקובע של התובע 2 עובר לפיטוריו עמד על סך 2,022 דולר, ולא 1,000 דולר כפי שנרשם בתלושי השכר באופן פיקטיבי. 51. הנתבעת לא נתנה הסבר סביר להפחתה דרסטית של כמעט 50% בשכרו של התובע 2 בשנת הלימודים 2000/2001, כאשר לא חל כל שינוי במשרתו. 52. עדותו של מר שקייר, אחראי המשכורות בבית הספר, אישרה כי השינוי בתלושי השכר של התובע 2 היה פיקטיבי ונעשה בהנחיית הנהלת בית הספר. 53. הצגת שני תלושי שכר שונים לאותו חודש (נובמבר 2000) והעובדה שהתובע 2 קיבל חלק משכרו במזומן במעטפות, מחזקים את גרסתו בדבר השכר האמיתי. 54. טענת הנתבעת כי התשלומים הנוספים שולמו עבור עבודה נוספת נדחית, שכן הוכח כי התובע 2 קיבל תשלום נפרד עבור שעות נוספות, בנוסף לתשלומים החודשיים במזומן. ## קיזוז סכומים מקופת חיסכון מפיצויי פיטורים ## 55. הנתבעת קיזזה שלא כדין מפיצויי הפיטורים של התובעים סכומים שהתקבלו מקופת החיסכון, בטענה כי אלו שולמו על חשבון פיצויי פיטורים. 56. תקנון קופת החיסכון קובע מפורשות כי עובד שעבד מעל 10 שנים זכאי ל-100% מהחלק שהנתבעת הפרישה, וכי קופת החיסכון אינה מבטלת את הזכות לפיצויי פיטורים. 57. התובעים קיבלו את הכספים מקופת החיסכון כשנתיים וחצי לפני פיטוריהם (במרץ 1999), ולא לאחר פיטוריהם, מה שמעיד על היעדר קשר בין הכספים לפיצויי הפיטורים. 58. בסמוך לפיטורי התובעים, כאשר הנתבעת חישבה את פיצויי הפיטורים, היא לא קיזזה את הסכומים מקופת החיסכון, מה שמחזק את המסקנה כי לא ראתה קשר ביניהם. 59. הנתבעת לא ביססה את טענתה כי הסכומים שהופרשו על ידה לקופת החיסכון הם על חשבון פיצויי הפיטורים, ולכן הקיזוז נעשה שלא כדין. ## זכאות התובעים לפיצויי פיטורים ## 60. אין חולק כי התובעים זכאים לפיצויי פיטורים, וטענות הנתבעת בכתבי ההגנה בדבר עבירות משמעת או שלילת פיצויים נדחו לחלוטין עם תשלום פיצויי הפיטורים. 61. מכתבי הפיטורים שנמסרו לתובעים לא ציינו כל סיבה המצדיקה שלילת פיצויים, ואף ציינו כי "זכויותיהם הכספיות כקבוע בחוק שמורות". 62. הפסיקה קובעת כי מעביד אינו יכול לפטר עובד ללא סיבה או בשל סיבה מסוימת, ורק לאחר הפיטורים להעלות סיבה המצדיקה שלילת פיצויים. 63. עדותו של האח נויל, מנהל בית הספר, אישרה כי בעת פיטורי התובעים לא הייתה כוונה לשלול מהם פיצויי פיטורים, אלא לשלם להם את מלוא הסכום. 64. התובעים זכאים לפיצויי פיטורים מלאים, כאשר לתובע 1 מגיע סך 177,568 ש"ח ולתובע 2 מגיע סך 282,249 ש"ח, לפני קיזוזים שנעשו שלא כדין. ## פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ## 65. הנתבעת לא שילמה לתובעים פיצויי פיטורים בסיום העסקתם, ועיכבה את התשלום כשלוש וחצי שנים, עד ליום 9.3.2005, מה שמזכה את התובעים בפיצויי הלנה. 66. התניית תשלום פיצויי פיטורים בחתימה על כתב קבלה וסילוק אינה נחשבת להצעת תשלום, וטעות כנה של מעביד חדלה להיות כנה כאשר הוא מיוצג על ידי פרקליט. 67. הנתבעת, שהייתה מיוצגת על ידי עורך דין, התנתה את תשלום פיצויי הפיטורים בחתימה על כתב ויתור, ובכך פעלה שלא כדין ובחוסר תום לב. 68. על אף שהתובעים היו מיוצגים, דרישת הנתבעת לחתום על כתב ויתור הייתה פסולה, שכן הפסיקה בוחנת בקפידה את תוקפם של כתבי ויתור וקובעת כי עובד אינו יכול לוותר על זכות שנקבעה בחוק מגן. 69. לאור הנסיבות המיוחדות, לרבות העיכוב הממושך בתשלום והתניית התשלום, כבוד בית הדין מתבקש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה בשיעור הולם וגבוה, כפי שנפסק. ## יתרת פיצויי פיטורים והפרשי הצמדה וריבית ## 70. חישוב פיצויי הפיטורים שנעשה על ידי הנתבעת היה שגוי, הן בשל קיזוזים שלא כדין והן בשל חישוב שכר קובע נמוך מהמגיע לתובע 2. 71. יתרת פיצויי הפיטורים המגיעה לתובע 1, לאחר הפחתת הסכום ששולם בפועל, עומדת על סך 2,244 ש"ח. 72. יתרת פיצויי הפיטורים המגיעה לתובע 2, לאחר הפחתת הסכום ששולם בפועל, עומדת על סך 158,658 ש"ח. 73. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2001 ועד למועד מתן פסק הדין, ובאם לא ישולמו בתוך 30 יום, ישאו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא בחוק. 74. המחלוקת בדבר השכר הקובע של התובע 2 הייתה מחלוקת ממשית, ולכן פיצויי ההלנה עבור יתרת פיצויי הפיטורים יופחתו לשיעור של ריבית והצמדה כחוק. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.דיני חינוךכתב תביעהמסמכיםמנהל בית ספרבית ספרמורים