תביעה נגד חברת ביטוח על עוגמת נפש בגלל סירוב עיקש לשלם

פסק דין נתוני רקע 1. התובע 1 (להלן-"התובע") והתובעת 2 (להלן-"התובעת") הם בעל ואישה. מכונית אוודי 80 שלהם מס' 35-243-86 (להלן-"המכונית") הייתה מבוטחת ע"י הנתבעת. בתאריך 13/9/93 הייתה המכונית מעורבת בתאונה ונגרמו לה נזקי רכוש. התובעים הגישו נגד הנתבעת תביעה לתגמולי ביטוח. לטענתם הרכב נמכר ביום 17/10/94 בסכום של 10,500 ש"ח כאשר ערכו לפי המחירון עולה לסך של 25,000 ש"ח. תובענתם הייתה לפיצוי בגובה ההפרש בין שווי הרכב בעת אירוע התאונה לבין התמורה שקיבלו ממכירתו וכן לפיצוי בגין עגמת נפש וטרדה שנגרמה לתובעים בשל סירובה העיקש של הנתבעת לשלם להם תגמולי ביטוח. 2. הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא הקדימה וציינה כי בהתאם להסכמה בין בעלי הדין נבדקה התובעת במכונת אמת ונמצאה דוברת שקר בגרסתה. עקב כך, כך טענה הנתבעת, ראויה התביעה להידחות על הסף. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי אין לשלם תגמולי ביטוח הואיל ועובר לתאונה נהג ברכב התובעים נהג כלשהו חסר רישיון נהיגה, שככל הנראה הוא אחיה של התובעת. 3. התיק נדון תחילה בפני כב' השופטת דנון אשר נדרשה לשאלת המשמעות הדיונית של בדיקת התובעת במכונת האמת. בסופו של דיון החליטה כב' השופטת כי ראוי כי הראיה האמורה תבוא במניין הראיות שיוצגו בפני ביהמ"ש אך לא תשמש כראיה מכרעת. 4. נשמעו ראיות ממושכות ומסועפות. מטעם התובעים העידה התובעת, גיסתה של התובעת, גב' זהרה עאבד (להלן-"זהרה"), מר סובחי סנאורי (להלן-"סובחי"), עד ראיה נטען לתאונה וגב' רעיסה עאבד (להלן-"רעיסה"), חמותה של התובעת. מטעם הנתבעים העיד מר נחמן ירון (להלן-"נחמן"), עד ראיה נטען לתאונה, מר שלמה אלזם (להלן-"שלמה"), חוקר פרטי מטעם הנתבעת, מר חנוך סבח (להלן-"חנוך"), מי ששימש חוקר ובוחן תנועה בלשכת התנועה במרחב העמקים, ומר עוזרי בנימין (להלן-"עוזרי"), בודק הפוליגרף שערך את הבדיקה לתובעת כאמור. עוד הוגשו לתיק מוצגים שונים. 5. שלמה קיים שיחה שתומללה בסתר עם התובעת, אחי התובעת ורעיסה. התמליל הוגש כחומר ראיה. לטענת ב"כ התובעים התמליל היה פסול הואיל ושמיעת הקלטת העלתה שלא ניתן לשמוע דבר ממנה. על יסוד כל אלו מיניתי מטעמי את משרד "גומא" שירותי משרד ומערכות (1989) בע"מ, על-מנת שייתן חוות דעת בעניין זה. המשרד הנ"ל ביצע ניקוי של הקלטת וקבע כי לא ניתן לפענח מן הקלטת דבר. ב"כ הנתבעת ביקשתני במפגיע להאזין לקלטת האמורה. המתמחה שלי עשתה כן. היא מצאה כי הדין עם הנתבעת. אכן חלקים מן הקלטת לא מפוענחים ואולם התמליל שהוגש ע"י הנתבעת משקף כהלכה את תוכן קלטת השיחה של שלמה עם בני המשפחה. סוגיות מקדמיות שונות 6. הנתבעת טוענת כי דין התביעה של התובעת כנגדה להידחות על הסף הואיל והתובעת איננה מבוטחת ואף איננה מוטבת עפ"י הפוליסה. עוד טוענת התובעת כי דין תביעת שני התובעים כנגדה להידחות על הסף הואיל והם לא השכילו להוכיח את בעלותם במכונית. הנני דוחה טענות אלו של הנתבעת. הפוליסה הנטענת לא הוצגה בפניי. הוצגה לי אך תעודת ביטוח ממנה עולה כי המבוטח הוא התובע. התובע והתובעת הם בעל ואישה. מכוח חזקת השיתוף יש עילת תביעה הן לתובע והן לתובעת כנגד הנתבעת. חזקה היא כי התובע לא ראה להוציא תעודת ביטוח אם אין לו זיקת בעלות למכונית. מכל מקום, עניין הוא להבאת ראיות לסתור ע"י הנתבעת. הגיונם של הדברים, איפוא, מלמד כי התובע הוא הבעלים של המכונית. לתובעת קיימת זיקה מכוח חזקת השיתוף עמו. אוסיף ואציין כי טענת הנתבעת אף איננה הגיונית באשר היא איננה משרתת את עניינה-שלה. היו אלו התובעים, בדיון בפני כב' השופטת דנון, שביקשו להתנער מן המשמעות של הסכם הפוליגרף הואיל והוא נחתם ע"י התובעת ולא ע"י התובע. ואכן, אם התובעת היא בבחינת "זרה" לתביעה, יכול שיש רגליים לטענה זו. מן החומר שבפניי, בעיקר לנוכח התמליל שינותח להלן, אין לי ספק בזיקה הברורה של התובעת למכונית, ולנשוא התביעה. 7. הנתבעת טוענת כי יהא גורל הכרעת ביהמ"ש בשאלת החבות אשר יהא, ממילא דין תביעת התובעים להידחות שהרי הם לא המציאו שמץ ראיה לעניין גובה הנזק. אכן אמת הדבר. ככל שעסקינן בשאלת גובה הנזק לא ראו התובעים להמציא בפני ביהמ"ש שמץ ראיה אודות מחיר המכונית, הנזק שנגרם לה, הראיה בגין מכירתה לאחר, ובאחת: אף לא בדל-ראיה בשאלת גובה הנזק. כבר כאן ראוי לציין כי סיכום טענותיו של ב"כ התובעים, בגין מסכת מורכבת ומסועפת זו, מחזיק בקושי שני עמודים, ואין בו ניסיון להתמודד עם הסוגיות הרבות שבתיק זה. ואף-על-פי-כן, מנקר הספק בלבי. מלכתחילה קבעתי התיק לשם שמיעת ראיות, מבלי שמובהר כי הן תישמענה תחילה בשאלת החבות בלבד. אף ב"כ התובעים, בגדר סיכום טענותיו, מבקש לא לקבוע את חבות הנתבעת בלבד, אלא לחייבה בסכום התביעה, משמע הוא עצמו סבור כי הראיות נשמעו אף בשאלת גובה הנזק. מנגד, כשסיים ב"כ התובעת להביא ראיותיו, הוא ציין כי "אלו עדיי בשאלת החבות" (עמ' 18 לפרוטוקול; ההדגשות, מכאן ואילך, הן שלי - ש.ל.). עוד לפני כן פנה ביהמ"ש לב"כ הצדדים וביקש לשקול אפשרות "כי שאלת החבות תוכרע על יסוד סיכומי טענות אליהם יצורפו מסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש וכן דוחות חקירה על נספחיהם של הנתבעת" (עמ' 13 לפרוטוקול) וב"כ הנתבעת מסר הודעה ביום 14/3/99 על-פיה הנתבעת "איננה מקבלת הצעת ביהמ"ש כי שאלת החבות תוכרע על יסוד סיכומי טענות הצדדים". בשאלה זו, קיימים פנים לכאן ולכאן. דומה שכפות המאזניים נוטות לזכות הנתבעת. כפי שיפורט להלן בדעתי לאמץ במלואה את טענת הנתבעת בשאלת החבות. ממילא בדעתי לדחות את התביעה מכל וכל. קביעה זו מייתרת הכרעה בשאלה דיונית זו. שאלת החבות - כללי 8. כאמור, מצוי בפניי חומר ראיות רב בשאלת החבות. העידו בפניי עדים שונים. הוצג בפניי תיק המשטרה. הוצג בפניי תמליל של שיחה שבה הייתה מעורבת אף התובעת. הוצג בפניי דו"ח בדיקת פוליגרף. אחזור ואזכיר את שורש המחלוקת בין בעלי הדין. אין חולקין כי התובעת היא בעלת רישיון נהיגה. גרסת התובעים ועדיה היא כי עובר לתאונה נהגה התובעת במכונית. ברי כי ככל שגרסה זו תזכה לאמון ביהמ"ש, זכאים התובעים, על דרך העיקרון, לקבלת תגמולי ביטוח. ברי ככל שגרסה זו לא תזכה לאמון ביהמ"ש וכי ביהמ"ש יהיה סבור כי במכונית נהג נהג חסר רישיון נהיגה, דין תביעת התובעים להידחות. 9. להלן אדרש לסוגיות שונות באשר לתאונה, נסיבותיה ואשר התרחש לאחריה, תוך ניתוח חומר העדויות שבפניי. תאור התאונה 10. התאור הבסיסי אודות אופן התרחשות התאונה אינו זרוע בסתירות בעלות משמעות. ממכלול חומר הראיות שבפניי, אף מתרשים דו"ח הבוחן, נהיר כי התאונה ארעה שעה שהמכונית ביקשה לעקוף מערבל בטון. בעת ניסיון עקיפתו יצא אף מערבל הבטון לעקיפת רכב שלפניו. כתוצאה מכך ירדה המכונית לשוליים השמאליים לנתיב נסיעתה ולא יכולה הייתה לחזור לימין הכביש אלא שעה שמערבל הבטון חזר ופינה את הדרך. המכונית חזרה לכביש, בעת החזרה לכביש איבד נהגה את השליטה על המכונית והיא סטתה ימינה מעבר לשוליים הימניים כיוון נסיעתה כאשר היא מתהפכת לצד ימין של הדרך, ולאחר ההתהפכות עומדת על כל גלגליה. עוד אין חולקין כי מכל מקום נסעו במכונית זהרה, רעיסה ובתה התינוקת של זהרה שרעיסה החזיקה בידיה עובר לתאונה. עוד אין חולקין כי זהרה ישבה במושב הימני הקדמי ליד מי שנהג במכונית. 11. ברי, איפוא, כי נסיבות התאונה הן דרמטיות. התובעת, בעדותה לחוקר חברת הביטוח (נ1/), ציינה כי "הרכב נכנס בעץ ואז התהפך" ובהמשך ציינה כי "כאשר ניסתה לעלות על הזפת איבדה שליטה והרכב התהפך". מנגד, בחקירתה הנגדית בביהמ"ש, כאשר נשאלת התובעת האם היא זוכרת איך התרחשה התאונה, היא משיבה כי "אני לא יודעת אם התהפכתי". אכן, התובעת מודה כי "אני לא איבדתי את ההכרה" ועם זאת היא מציינת כי היא אינה זוכרת אם הרכב התהפך, אם לאו. בלתי סביר בעיניי כי נהג יכול לשכוח את העובדה אם רכבו התהפך, אם לאו, בתאונה פלונית. לא למותר לציין כי בעדותה במשטרה ציינה התובעת כי עובר לתאונה "התהפכתי עם רכבי". 12. זהרה בתחילת עדותה מציינת כי "האוטו כאשר הוא הסתובב הוא לא התהפך אלא הסתובב על רגליו" (עמ' 10 לפרוטוקול). ואולם כאשר מוצגת לזהרה עדותה של התובעת לחוקר, בקלות רבה מציינת זהרה כי "אם לינה (היא התובעת - ש.ל.) אמרה אז היא צודקת" (עמ' 10 לפרוטוקול). בהמשך "משתפר" זכרונה של זהרה והיא כבר יודעת לפרט כי לא זו בלבד ש"האוטו הסתובב באמצע הדרך נתקל בעץ והתהפך", הרי הוא "התהפך פעמיים או שלוש". הנה כי כן, רכב שלא התהפך כלל ועיקר, "התהפך פעמיים או שלוש"... 13. חנוך, חוקר התנועה, מציין בעדותו כי לאור המכניזם של התאונה נראה לו שהייתה התהפכות של הרכב על הגג. אף צילומי הנזק (נ2/) מצביעים על כך כי הגג ניזוק. היציאה מהרכב לאחר התאונה 14. כל העדים מציינים כי בעקבות התאונה הם יצאו מן הדלת הימנית הואיל והדלת השמאלית, דלת הנהג, לא יכולה הייתה להיפתח. עם זאת אף אחד מהם אינו מסוגל לזכור האם היציאה הייתה יציאה נורמאלית, שמא בזחילה, שמא כאשר הראש למטה או למעלה, שמא מן הדלת הקדמית או מן הדלת האחורית. 15. איני מייחס חומרה רבה לסתירות בעניין זה. נוכחותה של התובעת במקום מיד לאחר התאונה ודיון בשאלת החבות 16. מכאן אדרש למחלוקת המרכזית שניצבת לנגד עיניי, ושפורטה מעלה. כנגד התובעת, בחקירתה הנגדית, הוטחה הטענה "שמרגע שקרתה התאונה אני בכלל הייתי בנצרת ולא על יד האוטו" והתובעת הגיבה "לא נכון". עוד נטען כנגד התובעת כי "ממתי שקרתה התאונה ועד שהגיעה המשטרה או נהג מערבל הבטון אני הגעתי מנצרת למקום התאונה ואני משיבה - לא נכון". התובעת מגדילה ומציינת כי "אני הייתי עם חמתי כל הזמן". כאשר ב"כ הנתבעת מטיח בה כי הנתונים האמורים נלמדים משיחה שהייתה לה עם חוקר חברת הביטוח היא משיבה "אני לא זוכרת שדיברתי עם החוקר על עניין זה" (עמ' 4 לפרוטוקול). למותר לציין כי זהרה מעידה כי התובעת הייתה עמה כל הזמן. אף רעיסה מעידה כי "כשהמשטרה באה כולנו היינו שם ביחד וממילא גם לינה" (עמ' 17 לפרוטוקול). 17. ואולם, עיון בתמליל מעלה כי לגרסת התובעת עצמה היא לא נכחה לאחר התאונה. התובעת מסרה בתמליל את הדברים כדלקמן: "חוקר: ...אני באתי לשאול אותך. בחקירה לא סיפרת לי שאת עזבת את המקום. לינה: איזה מקום? חוקר: אחרי התאונה את הלכת משם? לינה: כן. חוקר: לאן הלכת? לינה: לפאטמה. חוקר: לפאטמה? לינה: כן. חוקר: לסוכן הביטוח, למה? לינה: אמרתי לה שיש לי תאונה באמצע הכפר. חוקר: אבל מה, השארת שם את מי השארת שם את אמא שלך? לינה: לא. חמתי וגיסתי. חוקר: חמתך? לינה: כן. חוקר: וגיסתך ותינוקת? לינה: כן. חוקר: והלכת והשארת אותם? לינה: כן. חוקר: במקום סתם ככה הם אחרי תאונה, גיסתך אחרי בדיקה במכון לב? נכון חמתך. לינה: כן" עיון בכל התמליל מלמד כי התובעת ושלמה מתווכחים ממושכות אודות הגיון וסבירות גרסתה של התובעת. התובעת טוענת כי לאחר אירוע התאונה היא נסעה לנצרת לדווח לסוכנת הביטוח שלה אודות התאונה, ושמה פעמיה בחזרה למקום אירוע התאונה. היה זה ירון, נהג מערבל הבטון, שלאחר התאונה ירד לבדוק מצב הנפגעים, אם בכלל, במכונית. לאחר שמצא במקום רק את זהרה, רעיסה ובתה התינוקת של זהרה, הגיעה למקום התובעת שבהפגנתיות רבה ציינה כי היא הייתה הנהגת שנהגה במכונית. מן התמליל נלמד, איפוא, כי התובעת טוענת בחום כי לא נמצאה בזירת התאונה במשך חלק ניכר מן הזמן והיא ביקשה להצביע על הגיון גרסה זו. בביהמ"ש גרסה זו נעלמה כלא הייתה. התובעת, כך גרסתה בביהמ"ש, לא עזבה את המקום לרגע. כאשר נטען כנגדה כי הנתונים האמורים נלמדים משיחתה עם שלמה, היא מעיזה פניה לשקר כי "אני לא זוכרת שדיברתי עם החוקר על עניין זה". עיינתי בתמליל וחזרתי ועיינתי בו. התמליל משתרע על פני 41 עמודים. מרביתו המכרעת הייתה שיחתה של התובעת "עם החוקר על עניין זה"!. 18. ברי, איפוא, כי גרסתה של התובעת אינה ראויה לאמון, ולו בגין סתירה מהותית זו. ואולם, גם אם אבחן את גרסתה של התובעת, לא כפי שנמסרה בביהמ"ש, אלא על יסוד התמליל, היא חסרת סבירות קיצונית. הגע בנפשך: התובעת זה עתה סיימה חוויה טראומטית של תאונה שהיא מעידה עליה כי "כל האנשים אמרו לי שיצאתי בנס" (עמ' 6 לפרוטוקול). התובעת הייתה בהריון עובר לתאונה והיא ציינה כי "אני הודיתי לאלוהים שהכל נגמר בסדר ושיצאתי בשלום" (עמ' 5 לפרוטוקול). במכוניתה נסעה גיסתה וחמותה, אישה חולנית שנסעה לבדיקות רפואיות ושהחזיקה תינוקת פעוטה של גיסתה. רכבה של התובעת מתהפך. ואחרי כל אלו מוצאת התובעת זמן להגיע לסוכנת הביטוח שלה, על-מנת לדווח לה על התאונה, ובדרך פלאית היא מצליחה אף להגיע בחזרה למקום התאונה על-מנת להתפנות לבדיקה רפואית בבית-החולים? 19. מחומר הראיות שבפניי אני למד כי עדותו של ירון נגבתה בזירת האירוע ועדותה של התובעת נגבתה לאחר שעות בלשכת התנועה. אף נתון זה מאמת את העובדה כי התובעת לא הייתה בזירת האירוע, בוודאי שעה שהיה שם השוטר, גובה העדות. 20. גרסתה של התובעת אודות נסיעתה לפאטמה, סוכנת הביטוח שלה, וחזרתה ממנה, היא בוודאי אירוע חריג ויוצא דופן. אין פלא כי התובעת לא ראתה להביא את עדותה או תצהירה של אותה סוכנת ביטוח בגין גרסה משונה זו. 21. שוטר משטרת ישראל, מר דניאל אמסלם, מציין בדו"ח הפעולה שלו כי כשהוא הגיע למקום התאונה הרי התובעת "כבר פונתה מהמקום לבית-חולים העמק בעפולה מאחר והיא הייתה בהריון ולא נמצאה באזור התאונה". מר אמסלם הגיע למקום התאונה בשעה 10.40. התאונה ארעה בשעה 10.30. בשעה 11.30, כך אני למד מן התיקים הרפואיים שבפניי, התקבלו בני המשפחה לחדר המיון בבית-החולים האנגלי בנצרת. התאונה ארעה בכביש עפולה-נצרת. נשגב מבינתי איך בזמן קצר כזה הצליחה התובעת, לדבריה לעצור טרמפ, ולנסוע הלוך וחזור לסוכנת הביטוח שלה, אף לא נהיר לי מה היה דחוף כל-כך, ולו לגרסתה, להגיע לאותה סוכנת ביטוח, באותה שעה. 22. בדו"ח הפעולה של השוטר אמסלם הוא רשם כי קיים "עד לתאונה בשם מסאלחה גאודאת". הוא רשם את כתובתו, מספר תעודת הזהות שלו ומספר הטלפון שלו. משום מה לא ראתה התובעת לזמן עד ראיה זה. במקומו הגיע לעדות העד סובחי. איני רוחש אמון לעדותו זו. נהיר לי כי סובחי הוא מכר של המשפחה. זכרונו "סלקטיבי" ביותר. הוא מציין כי "אני לא זוכר בדיוק באיזה מצב היה האוטו לאחר התאונה... אני לא זוכר כמה כלי רכב היו מעורבים בתאונה, התמקדתי באוטו שממנו יצאו אנשים" (עמ' 12 לפרוטוקול). לא למותר לציין כי החוקר חנוך העיד שכאשר הגיע לזירת האירוע הוא לא מצא כל אנשים שקשורים לאירוע. כבר ציינתי כי השוטר אמסלם, שהגיע לפניו, ידע לציין באורח מפורש עדותו של עד ראיה ספציפי, שאיננו סובחי, שמשום מה לא הגיע למתן עדות. 23. כאמור התאונה, לכאורה, הייתה תאונה קשה ובה אף ניזוקה המכונית באופן חמור. התובעת מוסרת עדות למחרת אירוע התאונה. זמן קצר לאחר שנקטעת עדותה מתייצב בעלה התובע ומבקש במפגיע לציין כי "לא נפגע איש ולא הוצאה תעודה רפואית כלשהי ואין פצועים בתאונה הזו. כמו כן אני דיברתי איתם, כלומר עם הנוסעים ועם אשתי והם אינם מתלוננים על פציעה כלשהי כתוצאה מתאונה זו". והרי הדברים תמוהים ומשונים. מכונית עוברת התהפכות מלאה ומושלמת. בין נוסעי המכונית מצויים אישה בהריון, חמות זקנה וחולנית ותינוקת רכה בשנים. והנה, ראה זה פלא, התובע מפציר במשטרה לסגור את התיק הואיל וברור לו כי איש מן המעורבים לא נפצע, ואף אין סיכוי שיתבע בגין נזקי גוף בעתיד. להתנהגות משונה זו יכול להיות אך הסבר אחד. התובע יודע כי במכונית נהג אדם ללא רישיון נהיגה. הוא מפחד ומתיירא מחקירת המשטרה בעניין זה. לשם כך הוא מוכן להקריב את סיכויי המעורבים לתבוע בגין נזקי גוף, ובלבד שהמשטרה לא תעמיק חקר בעניין זה. 24. נהיר לחלוטין כי הנתבעת אינה יכולה להצביע בוודאות מיהו הנהג חסר רישיון הנהיגה שנהג במכונית. היא חושדת באחיה של התובעת שאכן, בהתאם לתמליל, לא היה לו רישיון נהיגה אותה עת. עסקינן בהליך אזרחי. כמות הסתירות, הכזבים והפרכות מדברת בעד עצמה. אינני מאמין לתובעת כי נהגה במכונית. אין לי ספק כי לאחר אירוע התאונה היא הוזעקה לאתר התאונה בבהילות על-מנת להתחזות כמי שנהגה במכונית, כדי שניתן יהיה לגבות תגמולי ביטוח, הן על-מנת שניתן יהיה לחלץ את הנהג העבריין מהעמדה לדין. בדיקת הפוליגרף 25. כאמור התובעת נבדקה בבדיקת פוליגרף ונמצאה דוברת שקר. בעדותה בפניי היא מבקשת להמעיט מערכה של בדיקת פוליגרף זאת. לשם כך היא מציינת כי "החוקר לחץ עליי שאני אחתום על טופס פוליגרף ואני סירבתי. אני רבתי איתו והוא יצא מן הבית" (עמ' 6 לפרוטוקול). כאשר ביהמ"ש שאל אותה, ככל שהיא בטוחה בצדקתה, למה סירבה להיבדק בפוליגרף, היא השיבה "כי שמעתי שזה לא תופס בביהמ"ש" (עמ' 7 לפרוטוקול). למותר לציין כי תשובה זו, לאו תשובה היא. אם אכן התובעת דוברת אמת, מה חשוב לה הנתון ש"זה לא תופס בביהמ"ש"? עוד ציינה התובעת ש"סוכן הביטוח אמר לי שאם ימצאו שאני לא דוברת אמת לא נקבל כסף אך הוא היה בטוח שאני אקבל את הכסף שלי כי אני דוברת אמת. בעלי ידע שאני הולכת לעשות פוליגרף" (עמ' 7 לפרוטוקול). די לי בנתונים אלו כדי שלא לרחוש כל אמון להתנערות התובעת. די לי בכך כדי להעלות עליה כי היא ידעה שאם תימצא דוברת שקר, לא תזכה בתגמולי ביטוח. אמונתה הסובייקטיבית כי היא דוברת אמת, ואינני מאמין אפילו לאמונתה הסובייקטיבית הזו, אינה מעלה ואינה מורידה. 26. אפנה עתה לבדיקת הפוליגרף. התובעת נשאלה ארבע שאלות. כל השאלות נוסחו בהסכמתה. בגין כל ארבע תשובותיה "אובחנו תגובות המצביעות על אמירת שקר". מדו"ח הפוליגרף עולה כי התובעת שיקרה כשהשיבה בחיוב לשאלה אם היא נהגה במכונית בזמן התאונה; היא שיקרה כאשר השיבה בשלילה על השאלה האם מוחמד (כנראה אחיה) הוא זה שנהג באוודי בזמן התאונה; היא שיקרה כאשר השיבה בשלילה האם מישהו אחר חוץ ממנה נהג במכונית בזמן התאונה; והיא שיקרה כאשר השיבה בחיוב על השאלה אם כל הנזקים שנגרמו למכונית הם פועל יוצא של תאונה זו. 27. עוזרי, בודק הפוליגרף, העיד בביהמ"ש. לאחר שב"כ התובעים לא ראה להפנות לו שאלות שהתבקשו, ראיתי מיוזמתי לחקור את בודק הפוליגרף. הוברר לי כי כאשר קיימת סטיה קטנה בין שאלות ביקורת לבין שאלות רלוונטיות, קובע הבודק כי התוצאה אינה חד-משמעית. בדיקת הפער, בגין כל השאלות, הצביעה על נתון חד-משמעי. לא בכדי קבע הבודק כי התובעת דוברת שקר. 28. אכן, בדיקת הפוליגרף אינה ראיה מכרעת. עם זאת, ולנוכח מכלול הנסיבות, היא ראיה בעלת משמעות נכבדה ביותר. עיינתי בקפידה בתמליל של שיחת התובעת עם החוקר, שלמה. התובעת מצטיירת כאישה ממולחת ונמרצת היודעת הוויות עולם והנלחמת על זכויותיה. לא זו בלבד שבמהלך התמליל היא לא "נלחצת", היא אף "לוחצת" על החוקר ומנסה לשכנע אותו בסבירות גרסת היעלמותה מזירת האירוע בשל נסיעה לסוכנות הביטוח. מכלול נסיבות אלו, אף מודעותה של התובעת למשמעות בדיקת הפוליגרף, מעלים כי לדו"ח הפוליגרף קיימת עוצמה ראייתית רבה. כבר ציינתי כי אין בדעתי להידרש לשאלת גובה הנזק. ואולם דו"ח הפוליגרף מעלה כי התובעת לא רק שיקרה במצח נחושה באשר לשאלת החבות, היא אף ראתה לשקר ביחס לגובה הנזק באשר לנזקי המכונית בעקבות התאונה. סוף דבר 29. עסקינן, איפוא, בתובענת כזב נגד חברת ביטוח. הכזב צף ועולה על כל צעד ושעל. הוא בוטה, חצוף וחד-משמעי. כאשר אני דן בתובענות כאמור, משמעות קביעה זו חייבת להשליך על גובה ההוצאות. ככל שהנני מוצא שמבטחת העלילה עלילות שווא על מבוטחה, הנני נוהג לחייב בהוצאות הולמות. ככל שהנני מוצא שנגד מבטחת הוגשה תובענת כזב, מתחייבת אותה תוצאה. בגין תובענת כזב זו נאלצה הנתבעת לנהל הוכחות במשך שנים רבות וארוכות, נאלצה להתמודד עם קרובי משפחה ועד מטעמה שלא בחלו להפריח עדויות כזב, היא נאלצה להתמודד עם ניסיון התנערות מפוקפק מהסכם לבדיקת פוליגרף. החלטתי לחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 14,000 ש"ח בצירוף מע"מ. 30. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובעים כנגד הנתבעת. הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת סך של 14,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. חברת ביטוחעוגמת נפש / נזק לא ממוניפוליסה