חברת ביטוח מסרבת לשלם על גניבת רכב - מה עושים ?

פסק דין רקע וכתבי טענות 1. עניינו של פסק דין זה הוא תובענה כספית - חוזית, שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין דחית תביעתו לפצותו בגין גניבת רכבו, מכוחה של פוליסת ביטוח שערך אצל הנתבעת. 2. בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביטח התובע את רכבו מסוג "רובר 827 שטרלינג" אוטומטית, מ.ר. 71-116-08 (להלן: "הרכב"), אצל הנתבעת, עפ"י תנאי פוליסה מס' 010033-428084-97-0 (להלן: "הפוליסה"). 3. בתאריך 14/11/97, או בסמוך לכך, נגנב הרכב מחניה בבית התובע באשדוד. 3.1 התובע הגיש תלונה במשטרה בגין הגניבה, תאריך 15/11/97, ובאותו היום - גם העביר הודעה על הגניבה לחברת הביטוח. 4. בהתאם לנטען בכתב התביעה, מחויבת הנתבעת, עפ"י תנאי הפוליסה, לשאת במלוא ערכו של הרכב במועד אירוע הגניבה ו/או הנזק. 4.1 ערכו של הרכב, עפ"י מחירון חודש נובמבר 97 - 107,000 ש"ח. 4.2 סכום זה אינו כולל תוספות מוכרות, אשר אינן מכוסות בביטוח ועל כן אין התובע תובע תמורתן מן הנתבעת. 5. התובע פנה אל הנתבעת בדרישה לקבלת מלוא ערכו של הרכב, כמפורט לעיל, אולם הנתבעת דחתה ,שוב ושוב, את תשובתה מנימוקים שונים: 5.1 מלכתחילה התבקש התובע להמציא לנתבעת מסמכים שונים הקשורים ברכב, לרבות רשיון רכב מקורי. 5.2 בשלב מאוחר יותר הודיעה הנתבעת לתובע, כי היא זקוקה למס' ימים ע"מ לבדוק עם בעלי הרכב הקודם, אולם בהמשך הודיעה כי היא דוחה את התביעה בהעדר הגנות מתאימות. 6. התובע טוען, בכתב תביעתו, כי הנתבעת מחויבת, עפ"י תנאי הפוליסה, לפצותו בגין מלוא הנזק, שנגרם לו כתוצאה מגניבת הרכב ואובדנו. 7. בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת, כי הפוליסה המקורית שהוצאה, נופקה ע"ש שמעון ו/או אליס אזולאי ולאחר שהתגלע סכסוך משפטי בין הנתבע לבין אליס אזולאי, שונה שם המבוטח בפוליסה באורח מוזר. 8. בהתאם לנטען בכתב ההגנה, מעניקה הפוליסה כיסוי ביטוחי לארוע הגניבה, רק בהתקיים התנאים המוקדמים לכיסוי גניבה ו/או פריצה ותנאים אלו לא התקיימו. 8.1 בהתאם לטענת הנתבעת, נבדקו ההגנות ברכב - הן בחברה המוכרת והן אצל הבעלים הקודמים ונתברר, כי לא היו מותקנות ברכב מערכות המיגון שפורטו בפוליסה - והדבר מהווה תנאי מוקדם לתשלום תגמולי ביטוח בגין אירוע הגניבה. 8.2 הפוליסה קובעת, "בתנאים המיוחדים", כי הכיסוי הביטוחי בפוליסה יינתן רק לנהג אשר גילו עולה על 24 שנים ואילו התובע, הטוען בכתב תביעתו כי הוא בעל הרכב והחנה אותו במועדים הרלבנטיים לגניבה, הינו יליד 1976, כך שבמועד הגניבה היה בן 21 בלבד. 9. בהתאם לנטען בכתב ההגנה, לא צירף התובע חוות דעת או מסמך אחר להוכחת ערך הרכב. 10. הנתבעת שלחה לתובע מכתב ובו דחתה את תביעתו בגין אי קיום התנאים המוקדמים בפוליסה. 10.1 עוד נטען בכתב ההגנה, כי ב"כ אשתו של התובע, פנתה אל הנתבעת ודרשה לעכב את כספי התגמול בשל נסיון להונאת מרשתה ע"י אביו של התובע. 11. בכתב תשובתו משיב התובע, כי הינו הבעלים הרשום של הרכב מאז רכישתו והוא צירף לכתב התשובה צילום פרטים על הרכב ממנו עולה כי לא היו בעלים נוספים לרכב. 11.1 התובע מציין, כי במסגרת הגשת הדרישה לקבלת כספי הביטוח, מסר הוא לנציגי הנתבעת את רשיון הרכב המצוי בידו וחתם על כל מסמך שנתבקש לחתום. 12. התובע ממשיך ומציין בכתב תשובתו, כי במהלך שנת 1994 - 1995 בוטח הרכב אצל הנתבעת ובפרק זמן זה הוצאה פוליסת הביטוח על שם שמעון ואליס אזולאי. 12.1 גם בשנת הביטוח 1996 - 1997 הוצאה הפוליסה ע"ש שני השמות אולם בשנת 97 - 98 נתבקשה הוצאת הפוליסה ע"ש התובע בלבד. 13. לטענת התובע, בכתב תשובתו הוא מעולם לא הוחתם על הצעת ביטוח כנדרש והצעת הביטוח שהוצגה על ידי חברת הביטוח (ת8/ - להלן: "הצעת הביטוח") והיא מתיימרת להיות חתומה בשם שמעון אזולאי, לא נחתמה על ידו והתובע ימציא חוות דעת לגבי חתימה זו. 14. התובע טוען, בכתב תשובתו, כי הנתבעת, באמצעות שלוחה, ביצעה את ביטוח הרכב לאחר שאותו שלוח בדק את הרכב בצורה יסודית; בדק את האזעקה שלו ומצב הרכב ורק לאחר הבדיקה הסכים לבטח את הרכב. 14.1 לטענת התובע, הוא שילם, (באמצעות אביו כנראה) ע"ח הפרמיה, סך של 6,000 ש"ח בנמל יפו, במזומן ואת היתרה, בסך 300 ש"ח, שילם מאוחר יותר, לכיסוי מלוא סכום הפרמיה. 15. לטענת התובע, בכתב תשובתו, לא ניתנה לו מעולם כל הודעה - לא ע"י הנתבעת ולא ע"י שלוחה, הסוכן - על כי הרכב אינו מקיים את דרישות הביטוח ומעולם לא הוסבה תשומת לבו לצורך, אם בכלל, באמצעי מיגון נוספים על אלו הקיימים ברכב. 16. עוד מוסיף התובע וטוען, בכתב תשובתו, כי הנתבעת מעולם לא העבירה אליו עותק מן הפוליסה וגם הסוכן לא טרח לעשות כן, כך שהתובע לא ידע כלל על תוכנה של הפוליסה עד לאחר דחיית התביעה, כשהיה אצל הסוכן. 16.1 לטענת התובע, הוקרא לו תוכן הפוליסה לראשונה ע"י הסוכן, בשיחה טלפונית עמו ולאחר מכן קיבל עותק ממנה כשהגיע אל משרדו של הסוכן. 17. עוד טוען התובע, כי האזעקה המותקנת ברכב מקיימת את התנאים הנדרשים ע"י הנתבעת גם על פי הפוליסה, מה גם שהשלוח מטעם הנתבעת דרש לבדוק, בדק ואישר את המיגונים ברכב ואת מצב הרכב והודיע כי הם מקיימים את דרישות הנתבעת. 18. משכך, התקיימו כל התנאים הנדרשים ו/או התנאים המוסכמים לכיסוי הביטוחי, כאשר הנתבעת, בפועל, אישרה את האזעקה הקיימת ברכב, באמצעות שלוחה, ככזו המקיימת את דרישות הנתבעת לכיסוי הביטוחי. 18.1 בדיקת ואישור הסוכן היא הדרך היחידה לבדוק אם המיגונים מתאימים לדרישות הנתבעת; 18.2 הנתבעת ו/או סוכן הנתבעת לא טרחו ליידע את התובע כי קיים שינוי כלשהו בדרישות הנתבעת, למרות שידעו כי האזעקה המותקנת ברכב הינה אזעקה מקורית וכי מפרט האזעקה הוצג לסוכן על פי דרישתו; 18.3 יתרה מכך, התביעה נדחתה על ידי הנתבעת לאחר שהסוכן עצמו הודיע לתובע, כי אין לו מה לדאוג והוא יקבל את כספו מאחר והכל בסדר. 19. לכתב התשובה צורף צילום חוות דעת שמאי רכב הקובעת כי מחיר המחירון של הרכב 104,000 ש"ח , לחודש 11/97, בכפוף לסייגים המפורטים בחוות הדעת. 20. לטענת התובע, הוא מילא אחר כל התנאים המוקדמים הנדרשים ע"פ תנאי הפוליסה לצורך הכיסוי הביטוחי ולאור התקיימותם של התנאים המוסכמים ו/או הנדרשים על פי הפוליסה, זכאי הוא לקבל את כספי הביטוח על פי ערכו של הרכב. 21. עוד טוען התובע, בכתב תשובתו, כי התביעה נדחתה לאחר שהנתבעת הודיעה לו שהשיק מוכן אך חסרה חתימה שניה וכך הוליכה אותו שולל לפרק זמן של כ3- חודשים, שהוא ארוך, בלתי סביר ומעבר לנדרש ע"פ חוק חוזה הביטוח. 22. מבלי לגרוע מכל האמור, ממשיך התובע וטוען, בכתב תשובתו, כי גם באם לא מתקיימים ברכב המיגונים הנדרשים בפוליסה, דבר המוכחש, כי אז הנתבעת הוציאה פוליסה שלא על פי המוסכם בינו לבינה ו/או נציגה וכי תנאי ההסכם הינם: אזעקה מקורית הקיימת ברכב כאמצעי מיגון מוסכם ותו לא. 23. מטעם התביעה העידו: התובע עצמו, מר חיים אזולאי; אביו מר שמעון אזולאי, הגרפולוגית הגב' אורה כבירי, שמאי הרכב מר יחיאל שוהם ומר ציון ברוך מנהל מח' השירות של יבואן הרכב. 24. מטעם ההגנה נחקר השמאי מר י. אנגל, על חוות דעתו וכן העיד מר משה סמוכה, סוכן הביטוח של התובע. דיון 1. כאשר מבוטח תובע תגמולי ביטוח מן המבטח, בגין גניבת רכבו, עליו להוכיח 4 תנאים מצטברים: 1.1 כי קיימת פוליסת ביטוח ברת תוקף, אשר ביטחה את הרכב מפני נזק מסוג הנזק הנטען; 1.2 כי אירע מקרה הביטוח המזכה בתשלום תגמולי הביטוח (במקרה הנדון: גניבת הרכב). 1.3 כי התקיימו התנאים המוקדמים הקבועים בפוליסה לתשלום התגמולים (במקרה הנדון: לעניין אמצעי המיגון שנדרשו לאחר שהטענה כי מי שנהג ברכב ונעל אותו עובר לגניבתו לא היה מורשה לנהוג בו ע"פ תנאי הפוליסה, נזנחה בסיכומים). 1.4 הוכחת גובה הנזק. 2. הנתבעת איננה חולקת על התקיימותם של שני התנאים הראשונים, דהיינו: קיומה של פוליסה ברת-תוקף ואירוע מקרה הביטוח. 2.1 לטענתה ,לא נתקיימו התנאים המוקדמים הקבועים בפוליסה לעניין אמצעי המיגון הנדרשים וכן, לא הוכח גובה הנזק. 2.2 כאמור לעיל, הטענה כי לא היה כיסוי ביטוחי לתובע, בן 21 בלבד בעת האירוע, נזנחה במסגרת הסיכומים ועל כן, אין לדון בה. 3. לעניין אמצעי המיגון טוען התובע בסיכומיו מספר טענות: 3.1 כי לא קיבל לידיו את הפוליסה ולכן לא ידע מהם תנאי המיגון שנדרשו בה. 3.2 סוכן הביטוח קיבל לידיו את מפרט ההגנות שהותקנו ע"י היצרן ברכב וכן, הודע לו על התקנת מנעול רב-בריח והוא אישר לתובע, כי הן ממלאות אחר דרישות הפוליסה. 3.2.1 סוכן הביטוח אף בדק, באופן אישי, את הרכב ואת תקינות האזעקה המותקנת בו; 3.3 למעשה הוסכם בין סוכן הביטוח למבוטח, כי המיגונים המצויים ברכב הם אלו שיידרשו בפוליסה והנתבעת הנפיקה פוליסה בניגוד למוסכם בין הצדדים. 3.4 המיגונים המצויים ברכב טובים דיים, או אף עולים על דרישות המבטח בפוליסה ומשיגים את אותן תוצאות הנדרשות ע"י המיגונים הנדרשים בפוליסה. 4. עוד טוען התובע, בסיכומיו, כי הצעת הביטוח שהוגשה לנתבעת ועל-פיה הונפקה הפוליסה - לא נחתמה ע"י התובע או אביו; החתימה זוייפה ע"י סוכן הביטוח וככל שניתן להבין מן הסיכומים, ההשלכות מכך הן כדלהלן: 4.1 האמור בהצעה אינו מחייב את המבוטח. 4.2 ככל שגרם הסוכן לנזק בעקבות מעשה זה, הרי הנתבעת, חברת הביטוח, חיבת לשאת בו, שכן סוכן הביטוח פעל, בנושא זה, כשלוחה. 4.3 ככל שנערכו שינויים בפוליסה, על הרשום בהצעה - אין הם מחיבים את המבוטח מאחר והם לא נעשו בידיעתו ובהסכמתו. 4.4 לא קיימת הצעת ביטוח ובהעדרה מורחבת חובת הגילוי כלפי המבוטח - גילוי אודות השינוי שנערך בפוליסה. בהעדר גילוי - מנועה חברת הביטוח מלהסתמך על השינוי. 5. מוסיף וטוען התובע, בסיכומיו, כי ידיעתו של סוכן הביטוח היא בעצם ידיעה של הנתבעת על סוג האזעקה המצויה ברכב והנפקת הפוליסה, למרות ידיעה זו, כמוה כויתור ע"י התנהגות של הנתבעת על הטענה כי לא התקיימו התנאים המוקדמים הנדרשים בפוליסה לעניין המיגונים. 6. טענה נוספת המופיעה בסיכומי התובע היא חוסר תום לב מצד הנתבעת בניהול מו"מ ובקיום ההסכם. 6.1 ככל שמובנת טענה זו בסיכומים, גורס התובע כי בשלב המו"מ מוטלת מכוח עקרון תום הלב, על חברת הביטוח החובה, באמצעות סוכן הביטוח, לבחון, האם המיגונים הקיימים ברכב עומדים בדרישותיה. 6.2 לטעמו של התובע, יכול מבוטח לצפות מסוכן הביטוח שידע לומר לו אם האזעקה הקיימת ברכב מתאימה לדרישות חברת הביטוח. המבוטח רשאי להסתמך על דבריו וידיעתו של סוכן הביטוח ובהעדר הודעה אחרת, יש לראות במערכת המיגון הקיימת כעומדת בדרישות המבטח שהסוכן הוא נציגו. 6.3 מאחר וסוכן הביטוח ידע על קיומה של מערכת אזעקה מקורית ברכב, הוא היה צריך להודיע למבוטח, התובע, במפורש, שהנתבעת איננה מבטחת רכב מסוג רכבו של התובע, כיוון שהאזעקה ברכב זה איננה מקובלת עליה. 6.4 משלא עשתה כן הנתבעת, עולה התנהגותה, לטעמו של התובע, כדי התנהגות שלא כתום לב. 6.5 הנתבעת, כחברת ביטוח, לא יכולה היתה להטיל על מבוטח לדעת אם האזעקה המותקנת ברכבו באופן אינטגרלי, עומדת בדרישות הטכניות שלה. 7. לענין חובת תום הלב, מזכיר התובע כי היא חלה גם על אופן הטיפול בתביעה ולטעמו חלף "פרק זמן ארוך ביותר בו הוליכה החברה את המבוטח שולל לגבי קבלת הכספים והשהתה את תשובתה במשך כ- 4 חודשים בטרם דחתה את התביעה, כאשר לאורך כל הדרך, השלתה את המבוטח לחשוב כי השיק מוכן וצריך רק לחתום עליו". 7.1 הפרתה של חובה זו מזכה את המבוטח - כך טוען התובע בסיכומיו - בכל הסעדים המוקנים לו בחוק התרופות. 8. לחילופין, טוען התובע בסיכומיו, כי בית המשפט מוסמך לראות במיגונים הקיימים ברכב משום "ביצוע בקירוב" של הסכם הביטוח ולכן, יש לראות במיגונים הקיימים ברכב כאילו קוים ההסכם בין הצדדים. האם אמצעי המיגון שהיו קיימים ברכב תאמו את דרישות הפוליסה? 1. לעניין אמצעי המיגון הקיימים ברכב, מודה גם התובע, כי הם אינם זהים עם הנדרש בפוליסה. 2. בהתאם לאמור בפוליסה (הרשימה - ת7/, אשר גם לאחר שינויה כנטען ע"י הנתבעת נותרה דרישה זו בעינה) "תנאי מוקדם לכיסוי... הוא כי ברכב מותקנת מערכת אזעקה קולית תקינה המגינה על כל פתחי הרכב כולל תא המטען, ובעלת שני ניתוקים המנתקת שתיים מתוך 3 המערכות הבאות: דלק, הצתה, התנעה וכן גלאי נפח, גלאי זעזועים, מצבר גיבוי ונעילת מכסה המנוע באמצעות מנעול אלקטרו מכני, או מנעול רב-בריח 45 אלקטרוני, יחידת דיבור 71 ונעילת מכסה המנוע (כולל צילינדר) 94 תקינים. כל המערכות תופעלנה כל זמן שהנהג נמצא מחוץ לרכב". 3. מחוות דעתו של השמאי ומעריך הנזקים י. אנגל (נ2/) עולה, כי עפ"י אישור ההגנות מטעם יבואן הרכב, המפרט מהם אמצעי המיגון הנמצאים ברכב רובר משנת יצור 1994, עולה כי ברכב לא נמצאו המיגונים הבאים שנדרשו בפוליסה: א. גלאי זעזועים הכולל מצבר גיבוי; ב. מצבר גיבוי; ג. נועל מכסה המנוע באמצעות מנעול אלקטרו מכני. 4. עובדה זו לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית של השמאי ועדותו היתה אמינה. 4.1 למעשה גם מר משה בר-לב, בחוות דעת שניתן מטעמו של התובע, איננו מכחיש עובדה זו אלא שהוא טוען שלא מצא "שוני מהותי" בין דרישות המבטח לבין מערכת האזעקה אשר היתה מורכבת ברכב. האם קיבלו המבוטחים את הפוליסה? 5. טענתם של התובע ואביו, כי לא קיבלו לידיהם את הפוליסה, איננה ראויה לאמון: 5.1 התובע עצמו לא טיפל בנושא הביטוחים עד לאירוע וכל הידוע לו, הוא מדברי אביו, מר שמעון אזולאי. 5.2 בתצהירו הראשון, מיום 16/8/98, הצהיר מר שמעון אזולאי, כי מיד לאחר קבלת הפוליסה, שאל את סוכן הביטוח אם הכל תואם את הפוליסה והסוכן אמר לו כי הכל בסדר ואין לו מה לדאוג (סעיף 5 לתצהיר). 5.3 בתצהיר המתוקן (הנושא משום מה את אותו תאריך) אשר הוגש ביום 27/1/99 (ת4/) שונתה הגירסה והוספה הטענה כי הפוליסה נשארה בעצם אצל סוכן הביטוח. 5.4 צודקת ב"כ הנתבעת בציינה, בסיכומיה, כי התוספת שהוספה לסעיף 5 בתצהיר נועדה להבהיר כי הכוונה באמירה "לאחר קבלת הפוליסה" היא לקבלתה אצל סוכן הביטוח ולא אצל אביו של התובע, אולם גם מבחינה תחבירית אין התוספת מתקשרת למקור ומה פשוט יותר היה לטעון מלכתחילה שהאירוע המתואר בסעיף אירע לאחר קבלת הפוליסה ע"י סוכן הביטוח?! 5.5 לצערי, עדותו של האב לא היתה אמינה ולא יכולתי ליתן אמון בטענתו כי לא קיבל לידו את הפוליסה ועל כן לא ידע מה המיגונים הנדרשים בה. 5.5.1 כאשר נשאל האב מה היה פשוט יותר מלכתוב בתצהיר "מיד לאחר קבלת הפוליסה ע"י הסוכן" - הוא משיב: "זה חסר לך? אז אני אומר עכשיו, אני גם לא ציינתי בתצהיר שבאותו רגע הוא גם עמד על זה שהוא יקבל את ה300- ש"ח..." (עמ' 41 לפרוט', ש': 24 - 25). 5.6 עדותו של סוכן הביטוח היתה אמינה ונתתי אמון בדבריו כי שלח לאביו של התובע את הפוליסה גם בשנה האחרונה עובר לאירוע וכי המבוטח ידע על דרישות המיגון המפורטות בה. 5.6.1 מבחינה זו נתפס כנראה התובע לכלל טעות בסיכומיו כשטען כי סוכן הביטוח שינה את גירסתו; טען לראשונה כי שלח את הפוליסה באמצעות הדואר ואחר כך טען שהביא אותה אישית לאשדוד. 5.6.2 מעיון בעדותו של סוכן הביטוח, עולה כי את הפוליסה לשנת 96 ואת הפוליסה המקורית לשנת 97 שלח הסוכן לבית בו מתגוררת היום גרושתו של אבי התובע. את התיקון לפוליסה (מיום 21/9/97 - בעניין נהג צעיר וכו') שלח, לבקשת אבי התובע, לבית חברתו לחיים ביבנה ולאחר האירוע, כשטען אבי התובע שהפוליסה אבדה לו, המציא עותק נוסף ממנה, באופו אישי - לאשדוד. 6. זאת ועוד, גם אם הייתי מקבל את טענת אביו של התובע, כי לא קיבל את הפוליסה לשנת 97 - 98, הרי התברר כי האב קיבל לידיו את הפוליסות הקודמות המתייחסות לרכב (ראה למשל עמ' 35 לפרוט', ש': 11 - 12;עמ' 38 ש':32 - 34 ). האחרונה אף הוגשה על ידי התובע וסומנה כת7/ ומסתבר כי דרישות המיגון הללו נדרשו כבר בפוליסה זו ולא שונו, אליבא דכל הצדדים, בשנת הביטוח עובר לאירוע. 6.1 דא עקא, שאביו של התובע לא טרח כנראה לעיין בפוליסה ולשאלה אם הוא איננו זוכר מה כתוב בה הוא משיב: "אני זוכר בהכללה, כי פוליסה מקבלים פעם בשנה ויש בה כל מה שנדרש...". האם בדק סוכן הביטוח את המיגונים ואישר אותם? 7. לעניין הטענה כי סוכן הביטוח בדק את המיגונים ברכב ואישר כי הם תואמים את דרישות הפוליסה או, לחילופין, מספיקים - טענה זו מוכחשת מכל וכל ע"י סוכן הביטוח: 7.1 בתצהיר העדות הראשית, מיום 1/3/98, טוען סוכן הביטוח (סעיף 5) כי "הדגשתי בפני המבוטח חזור והדגש כי במידה ולא יקיים את דרישות המיגון בפוליסה, אין כיסוי ביטוחי בעת הגניבה... אישור חברת רובר נמסר לי לאחר אירוע הגניבה נשוא התובענה". 7.2 בסעיף 7 מצהיר סוכן הביטוח כי אין לו "כל סמכות לשנות את תנאי המיגון הקבועים בפוליסה ו/או כל תנאי אחר בפוליסת הביטוח". 7.3 דברים אלו לא נסתרו במהלך חקירתו הנגדית. 8. סוכן הביטוח מאשר, כי ירד ממשרדו כדי לראות את הרכב, אולם היה זה בשנת 96, בזמן הפוליסה הראשונה. 8.1 "ירדתי בחשיכה לראות את הרכב - מעיד סוכן הביטוח - כי רציתי לראות אם יש מסביב פגיעות. זה כתוצאה מכך שסידרו אותי מבוטחים והיתה פגיעה ברכב בטרם נעשה ביטוח ולאחר הביטוח הגישו את התביעה. מתוך נסיון אני בודק כל רכב שמבקשים לבטח באמצעותי" (עמ' 84 לפרוט', ש': 22 - 25 ). 8.2 סוכן הביטוח מדגיש, כי בדק מסביב ולא נכנס לרכב. אביו של התובע, מיוזמתו, הראה לו את השלט של הרכב. 8.3 לשאלה אם שאל את המבוטח שאלות לגבי המיגונים ברכב משיב העד: "אמרתי לו שיקבל את הפוליסה ויפעל לפי דרישות המיגון שבפוליסה" (שם, ש':29). 8.4 סוכן הביטוח מכחיש ששאל את המבוטח לגבי המיגונים הנמצאים ברכב: "אני לא מתמצא, אני לא מכונאי וזה לא תפקידי... המבוטח צריך לקחת את הפוליסה וללכת למוסך ולבדוק בעצמו שם אם הרכב ממלא את דרישות המיגון של הפוליסה". (שם, ש': 32 - 35). 8.5 ובהמשך הוא מדגיש (עמ' 89 לפרוט', ש':11 - 12). "אני לא ידעתי ולא מכיר מיגונים. אני רק מסרתי לו את הפוליסה ואמרתי לו לפעול לפי הדרישות. גם בחידושים אמרתי לו מיד לנהוג לפי הדרישות של הפוליסה". 9. לשאלה כיצד מילא את הכתוב בטופס הצעת הביטוח, משיב סוכן הביטוח: "מה שאמר לי, שאלתי אותו מה יש לו ברכב, הוא אמר לי ולפי זה סימנתי... הוא אמר לי שיש לו את הדרישות הדרושות. אמרתי לו שיקבל את הפוליסה ויפעל לפיה. ש: מה הוא אמר לך בלשון שלו? ת: אני אמרתי לו שלרכב הזה יש דרישות ואני לא מתמצא. ש: למה ציינת "4" בלי להתמצא בכלום? ת: כי הוא אמר לי שהמיגון שלו מתאים לסעיף 4. מערכת לפי סעיף 2 כולל ניתוק המתנע וכן ניתוק מערכת הדלק...". (עמ' 86 לפרוט', ש': 1 - 12). 10. לגבי טענת התובע, כי הנתבעת הודיעה לו שהשיק מוכן, חסרה חתימה וכיו"ב טענות לגבי צורת הטיפול בתביעתו - מעיד סוכן הביטוח: "אני אמרתי "בטיפול". לא ידעתי שהשיק מוכן. אני לא מכין את השיקים. ש: אתה יכול לומר לנו למה, מאז חודש נובמבר ועד פברואר התקבלה תשובה שלילית מחב' הביטוח? ת: האמת ששאלתי ואמרו לי שזה בטיפול ובודקים... ש: האם זה נכון שאתה יצרת קשר טלפוני עם מר אזולאי, כשאתה היית עם שלום מחברת הביטוח ודיברת איתו ושלום עצמו אמר לתובע ישירות שאין בעיה עם התביעה? ת: אני הייתי עם שלום בחברה וטילפנו אל התובע לאחר שהוא שלח בפקס בעניין ההגנות ושלום דיבר עם התובע ואמר לו שזה בטיפול, למיטב זכרוני. אמר לו שבודקים, אם מגיע יקבל ואם לא מגיע לא יקבל". (מעמ' 87 לפרוט' ,ש' 25 עד עמ' 88 לפרוט', ש' 22). 11. לגבי הטענה, כי לאחר אירוע מקרה הביטוח נדרש המבוטח לשלם את יתרת הפרמיה, משיב סוכן הביטוח: "כן, הוא נתן לי ... לאחר שיצאה הפוליסה הודיעו לי שחסרים עוד 300—ש"ח להשלמת הפרמיה. אני לא זוכר בדיוק מתי הוא שילם לי, אך בתאריך 1/8/97 חודשה הפוליסה ואח"כ הודיעו לי שחסר סכום להשלמת הפרמיה. אני לא זוכר בדיוק מתי הודיעו לי - אבל זה לא יכול להיות לאחר הגניבה". (עמ' 90 לפרוט', ש': 30 - 33). 12. עדותו של סוכן הביטוח היתה אמינה ונתתי בה אמון מלא. 12.1 בנסיבות אלו גם לא קיבלתי את הטענה, כי תנאי הפוליסה הוסכמו בין הסוכן לבין המבוטח והנתבעת הנפיקה פוליסה בניגוד להסכמות בין הצדדים. 12.2 לא יכולתי גם לקבל את הטענה כי בהתנהגותו, גרם הסוכן נזק וכשלוח של הנתבעת עליו לשאת בנזקים אלו. האם אמצעי המיגון ברכב טובים דיים או אף עולים על הנדרש בפוליסה ומה משמעות הדברים לגבי חובת השיפוי? 13. לעניין הטענה כי אמצעי המיגון המותקנים ברכב טובים דיים או אף עולים על אלו הנדרשים בפוליסה, מפרט השמאי מר י. אנגל, בחוות דעתו נ2/ את חשיבותם של המיגונים שנדרשו בפוליסה אך לא היו מותקנים ברכב: 13.1 גלאי זעזועים הכולל מצבר גיבוי הן מערכות אשר "הוכיחו את עצמן - כך הוא מציין - ומתוך הידע המקצועי שברשותי מנעו גניבות רבות". 13.2 חשיבות קיומו של מצבר הגיבוי רבה "כך שניתוק המצבר הקיים אינו מונע את הפעלת המערכת האמורה". 13.3 גם חשיבותו של נועל מכסה המנוע באמצעות מנעול אלקטרו מכני היא "עצומה" כלשונו של השמאי, מאחר ומנעול זה אינו מאפשר פתיחת מכסה המנוע לצורך "טיפול" ע"י הגנב בחיבור הניתוקים המותקנים תמיד בתוך תא המנוע, כך שנמנעת אפשרות להתנעת הרכב בתוך תא המנוע תוך עקיפת מערכות אחרות. 14. לכן קובע השמאי, בחוות דעתו הנ"ל, כי לאור נסיונו "אם קיימים כל אמצעי המיגון אשר נדרשו בפוליסה, ברכב הנדון, הסיכויים כי רכב זה היה נגנב הם אפסיים אם בכלל". 15. השמאי קובע, כי אין סימוכין להערה המופיעה בתחתית אישור חברת רובר לפיה לא ניתן להוסיף למערכת המיגון הקיימת פונקציות נוספות: 15.1 "דרישת המבטחים - הוא מציין - יוצרת מיגונים נוספים אשר קשורים למעגלים חשמליים נפרדים, דבר שאינו קשור כלל למערכות האלקטרוניות ברכב ואינו פוגע במערכות אלו". 16. קביעות אלו לא נסתרו ואף לא נתערערו במהלך חקירתו הנגדית. 16.1 כך מסביר מר אנגל, כי את כל הפונקציות שחברת הביטוח דורשת הוא יכול להרכיב על כל מכונית, כולל רכב מסוג רובר, מאחר ומדובר במערכת נפרדת לגמרי שלא קשורה למערכת רובר האוריגינלית וכך הוא מציין שראה כבר רכב מסוג רובר, בדגם זהה לרכב נשוא התובענה , בו הורכב מצבר גיבוי על המערכת של רובר. (עמ' 69 לפרוט', ש': 20 - 23). 16.2 העד ממשיך ומכחיש כי המערכת האוריגינלית המותקנת ברכבי רובר משיגה את כל ההגנות שנדרשות ע"י חברת הביטוח: "זה לא נכון" - הוא משיב בפשטות. ש: אם אומר לך שבהנחה שכאשר מנתקים את האזעקה בפועל כל המערכות מושבתות ברכב ולא ניתן לעשות שום פעולה? ת: זה לא נכון. ש: בהנחה שזה נכון האם במצב כזה משיג את כל אותן ההגנות שנדרשו? ת: קודם כל זה לא נכון. אם היו משיגים אפקט כזה, לא היו גונבים את האוטו" . (עמ' 74 לפרוט', ש':7 - 14). 17. העד מודה כי ההגנות רק מקשות על הגניבה: "מעולם לא אמרתי שהן מונעות את הגניבה - הוא מדגיש - וכל המטרה של המיגונים האלה להקשות". 18. מטעם התביעה הוצגה חוות דעתו של מר משה בר לב וכאמור לעיל, הוא קובע כי בבדיקה השוואתית אשר ערך בין דרישות הכיסוי בפוליסת הביטוח לבין הכיסוי המערכתי אשר מעניקה מערכת האזעקה המורכבת ברכבי רובר - לא מצא כל שוני מהותי בין השתיים וכי רכבים מסוג זה מבוטחים בכל חברות ביטוחי הרכב בארץ ולמיטב ידיעתו - גם הנתבעת מבטחת רכבי רובר עם מערכות אזעקה זהות. 18.1 דא עקא, שמתברר כי מר בר לב איננו שמאי רכב; במקצועו הוא מנהל מוסך המייעץ טכנית למועצה לצרכנות, הרשות להגנת הצרכן ושאר המוסדות המפורטים בחוות דעתו וכותב כתבות בעיתוני רכב. לדבריו, הוא "חי את המציאות". (עמ' 24 לפרוט', ש': 9). 18.2 מסתבר, שהעד לא ערך סטטיסטיקה על אופן גניבת רכבים בארץ לפני שהחל בכתיבת מאמריו בנושא. 18.3 סקר טלפוני שערך, לדבריו, לא כלל חברות ביטוח, כי בשעה שערך אותו (אחה"צ), "כבר אין אפשרות להשיג מישהו בחברות הביטוח". 18.4 מסתבר, כי חלק גדול מן ההנחות והסברות שכלל בחוות דעתו, שאובות מאותו סקר טלפוני ומשיחה עם נציג ענף הרכב באיגוד חב' הביטוח - ולדבריו גם על סמך נסיונו האישי. 18.5 חלק ניכר מן העובדות, אותן ציין במהלך עדותו (ביקורים בחברת רובר, שיחות טלפוניות, סקר בדיקת רכב דומה במוסך וכיו"ב), כלל איננו מצויין בחוות הדעת וגם עובדה זו מפחיתה מאמינותה. 18.5.1 "אין לי מזכירות" - מתרץ זאת העד - "אני עושה הכל בעצמי לבד". (עמ' 25 לפרוט', ש': 16). 18.6 עוד מסתבר, שלעד אין כל מידע על מחלקת החיתום שמאשרת פוליסות בחברת הביטוח "מנורה" ואת קביעתו בחוות הדעת שחב' "מנורה" מבטחת רכבים מסוג רכבו של התובע בעלי מערכת אזעקה זהה לזו שהיתה מורכבת ברכב - הוא מבסס על שיחה עם ... סוכן הביטוח, שהינה גם עדות שמיעה. "סוכן הביטוח אמר שאין שום בעיה - הוא מעיד - לא עשיתי תחקיר בכל חברות הביטוח". ש. אלה דברים ששמעת ממנו. ת. נכון". 18.7 את קביעתו בחוות דעתו כי "למיטב נסיונו וידיעתו, לא נתקבלה כל תלונה על מערכת אזעקה זו" מבסס העד על דברים ששמע במחלקת השירות של יבואני רובר, מבחור בשם יניב וממר ציון ברוך. 18.8 את קביעתו בחוות דעתו, כי חברת המזרח לשיווק מכוניות שיווקה אלפי מכוניות בארץ, מבסס מר בר-לב על אמירה של מנהל מח' השירות שנמכרו "המונים". "אני לא יודע ולא בדקתי כמה זה המונים" - מודה העד (עמ' 26 לפרוטו',ש': 12 - 13). 18.9 מר בר-לב איננו מסביר בחוות דעתו והדבר גם לא הובהר במסגרת עדותו,מהם תחליפי המיגון שכוללת מערכת האזעקה של רובר המסוגלים לבוא במקום דרישות המיגון שבפוליסה. 19. המוטיבציה של העד להגיש חוות דעת נגד חברות הביטוח מתבררת מאוחר יותר, במהלך החקירה הנגדית: "חברות ביטוח לא יכולות להעסיק אותי" - עונה מר בר-לב לשאלה האם נתן פעם יעוץ לחברות ביטוח בנושא מיגונים - "כי אני לא שמאי. אני מעדיף להישאר כך כי אני פועל נגדם בנושא ירידת ערך ואני לא חייב לעמוד בקריטריון של שמאי הרכב, שבמכסימום מותר לו לתת ירידת ערך של 15% עפ"י וועדת ששון, ואני שמח שאני מצליח להוציא לאנשים ירידת ערך של 30% - 20%...". 20. מכל הטעמים שפורטו לעיל, העדפתי את חוות דעתו של מר אנגל על חוות דעתו של מר בר-לב. 21. למעלה מן הדרוש יצויין, כי גם אם הייתי מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם התביעה, לפיה לא קים שינוי מהותי בין דרישות המיגון שבפוליסה לבין המיגונים המקוריים המותקנים ברכב, אין בכך כדי לקבוע, כי המבוטח עמד בתנאי הפוליסה, מאחר ואין מבוטח יכול ליטול חירות לעצמו ולהחליט, ללא ידיעת והסכמת המבטח, אילו מיגונים יותקנו ברכבו למרות הדרישות המפורשות שבפוליסה. 21.1 יפים לעניין זה דברי כב' בית המשפט בת.א. (בימ"ש שלום טבריה),1349/94, אריק נמימי נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק - של 98 (2),116: ”פוליסת ביטוח מקיף מטילה עול כבד על חברת הביטוח... לכן, על המבוטח להראות כי עשה את כל הדרוש ממנו לשם קיום הפוליסה, כי הקפיד על קלה כחמורה, לא זלזל בחובותיו כבעלים וכי ליבו לא היה גס בזכויותיה של המבטחת". הצעת הביטוח 22. כאמור לעיל, נתתי אמון בגירסת סוכן הביטוח והדבר מתייחס גם לנסיבות החתימה על הצעת הביטוח, ת8/. 22.1 לא נותר בי ספק, כי כל הנתונים שמולאו בהצעה, אכן נמסרו לסוכן הביטוח ע"י מר שמעון אזולאי. 22.2 אכן, הנתונים כוללים פרטים שלא יכולים להיות בידי סוכן הביטוח, אלא באמצעות מידע שנמסר לו ע"י המבוטח כגון: תאריך לידה, תאריך רשיון, מצב משפחתי, מס' שנות לימוד, מס' שילדה, קוד דגם ועוד. 22.3 גם אם החתימה המתנוססת בתחתית ההצעה איננה חתימתו של מר שמעון אזולאי (ומסקנותיה של הגרפולוגית שנויות במחלוקת לנוכח נסיבות בדיקתה את צילומו של המסמך המקורי), אמינה עלי עדות הסוכן, כי אחד משני האנשים שהגיע לביתו - מר אזולאי או חברתו לחיים - חתם על ההצעה. 22.4 לא יכולתי לאמץ את " היסוד הסביר להניח" שהיה לגרפולוגית שהחתימה על הצעת הביטוח נחתמה ע"י סוכן הביטוח, משמתברר כי הכותבת לא ראתה מעולם חתימה מקורית שלו ולא טרחה לציין זאת בחוות דעתה. למעשה גם איננה זוכרת אם עיינה בהצעה המקורית (עמ' 18 לפרוט', ש': 4 - 5) 22.4.1 במסגרת חקירתה הנגדית הודתה הגרפולוגית שאולי היה עליה לנסח את הדברים בצורה שונה. 22.4.2 למותר לציין כי הוברר, במהלך החקירה, כי הגברת נוהגת לומר דברים שאינם עולים בקנה אחד עם מה שהיא חושבת ומתכוונת. (עמ' 18 לפרוטו', ש':11 - 15 ). 22.5 אביו של התובע יכול היה להזים בקלות טענת סוכן הביטוח כי באם לא חתם האב, חתמה הידידה שהתלוותה אליו באותו ערב, אילו הביאה לעדות. משנמנע מעשות כן, לא נותר אלא לאמץ את ההלכה שאם היה מביא אותה אישה לעדות, היא לא היתה תומכת בגירסתו. 24. עוד פחות מובנת הטענה, כי בהעדר הצעת ביטוח, מורחבת חובת הגילוי כלפי המבוטח - גילוי אודות השינוי שנערך בפוליסה וכי בנסיבות אלו מנועה הנתבעת מלהסתמך על השינוי: 24.1 אם לא קיימת הצעת ביטוח, אין כל תוקף לפוליסת הביטוח. 24.2 אם הצעת הביטוח איננה על דעתו של המבוטח - מה נפקות השוואת תנאיה עם תנאי הפוליסה?! 25. זאת ועוד, גם אם מבקש התובע להתבסס על המצויין בהצעת הביטוח - הרי נכתב בה, במפורש, כי "הצעת הביטוח תיכנס לתוקפה רק לאחר שתאושר ע"י חתם מוסמך של החברה, בתנאים שיקבע" ובהמשך מצהיר המבוטח כי הוא "מסכים מראש לתנאים שיקבעו על ידי חתם החברה". 25.1 בנסיבות אלה אין למבוטח זכות מוקנית ואף לא הבטחה שתנאי הפוליסה שתונפק יהיו תואמים את המצויין בהצעתו, ואין לומר כי השינויים בפוליסה, מן המוצע בהצעת הביטוח, אינם מחייבים את המבוטח. 25.2 התובע כלל לא טען - החל מכתבי הטענות ועד לעדויות בבית המשפט - כי סבר שהמיגונים הנדרשים הם אלו שצויינו בטופס הצעת הביטוח, וטענה זו, ככל שהיא נטענת בסיכומים, מהווה שינוי חזית שאין אפשרות להתירו לנוכח התנגדות הצד שכנגד. 26. מאחר ונתתי אמון בגרסת סוכן הביטוח והעדפתי אותה על גירסת אביו של התובע, ממילא אין נפקות לטענה כי ידיעת סוכן הביטוח היא בעצם, ידיעת הנתבעת על סוגי המיגונים המצויים ברכב וכי הנפקת הפוליסה, למרות ידיעה זו, כמוה כויתור ע"י התנהגות על הטענה בעניין העדר המיגונים. 26.1. למעלה מן הדרוש, סבורני, כי משהונפקה הפוליסה, מחיבים תנאיה ואין ידיעה, כזו או אחרת, על מיגונים קימים ברכב יכולה להיות ויתור על התנאים הנדרשים בפוליסה, מה גם שהנפקת הפוליסה מאוחרת לידיעתו הנטענת של סוכן הביטוח. 27. לא מצאתי כל חוסר תום לב מצד הנתבעת בניהול המו"מ ובקיום החוזה ואין כל חובה על חברת הביטוח לבדוק האם המיגונים הקימים ברכב עומדים בדרישותיה. 27.1 לשם כך קיים נוהל בו ממלא המבוטח טופס הצעת ביטוח, מציין מה המיגונים המותקנים ברכבו וחברת הביטוח מחליטה בהתאם לקריטריונים המשמשים אותה, האם היא מסכימה לבטח את אותו מבוטח ובאילו תנאים, לרבות תנאי המיגון הנדרשים. 28. אין גם כל ממש בטענה כי מבוטח יכול לצפות מסוכן הביטוח שיוכל לומר לו האם המיגונים ברכבו תואמים או לא תואמים את דרישות חברות הביטוח. 28.1 ממש לשם כך, כפי שהובהר במהלך המשפט, נשלחים כיום המבוטחים לבדוק את המיגונים הקיימים ברכב למתקינים מטעם חברת הביטוח ובתקופה הרלבנטית לתובענה ולפוליסה - הוטלה חובת הבדיקה וההתקנה - על המבוטחים (עמ' 84 לפרוט' , ש': 6 - 15 ). 29. וודאי שאין גם ממש בטענה, כי לנוכח ידיעתו של סוכן הביטוח את סוג המיגונים ברכב, היה עליו להודיע למבוטח כי הנתבעת איננה מבטחת רכב מסוג רכבו של התובע כיוון שהאזעקה ברכב זה איננה מקובלת עליה. 29.1 סוכן הביטוח חזר והעיד, כי הורה לאביו של התובע למלא אחר דרישות המיגונים שבפוליסת הביטוח. 30. לא הוכחה גם הטענה כי הנתבעת הוליכה שולל את התובע במשך תקופה ארוכה ונתנה לו להבין כי תביעתו תתקבל : 30.1 גירסתו של סוכן הביטוח בנדון היא חד משמעית והוא מציין כי מעולם לא התחייב - והוא אף איננו מוסמך להתחייב בשם הנתבעת - שהתביעה תתקבל והתובע יזכה בפיצוי בגין גניבת רכבו. האם הוכח הנזק? 1. גם אם היה התובע מצליח להרים את הנטל המוטל עליו, כתובע, בסוגיית החבות, סבורני כי לא הרים את הנטל המוטל עליו גם בסוגיית הוכחת הנזק. 2. אמנם, התובע צירף חוות דעת שמאית, מטעם שמאי הרכב מר יחיאל שהם (ת2/) ממנה עולה כי ערך המחירון של הרכב לחודש 11/97 היה 104,000 ש"ח. 2.1 בחוות הדעת נאמר כי הרכב הוא "בבעלות שניה" והדבר תואם את הכתוב ברשיון הרכב. 3. יחד עם זאת, מציין השמאי בחוות דעתו כי "מחיר זה נכון רק אם כל הבעלויות היו פרטיות, ואם הרכב לא עבר אירועים תאונתיים מהותיים ופגיעות במסגרות או בגג והחלפת חלקי מרכב מולחמים". 4. השמאי לא צירף מחירון רכב ובחקירתו הנגדית הסתבר כי לא ראה כלל את רשיון הרכב ואיננו יודע מי היה הבעלים הקודם. 4.1 יתרה מכך, השמאי לא יודע אם הרכב עבר תאונות בטרם נגנב. 4.2 השמאי גם איננו יודע כמה שנים היה הרכב על הכביש. 5. אין חולק על כך כי השמאי לא יכול היה לראות את הרכב ולדבריו התבסס בחוות דעתו על "מה שנאמר לו". 6. השמאי מודה בחקירתו הנגדית כי לא הציגו בפניו טופס כלשהוא בטרם נתן את חוות דעתו; כי באם מתברר כי הרכב הספציפי הזה נסע יותר מ 100,000 ק"מ ישפיע הדבר על המחיר. 7. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל את חוות דעתו של השמאי כמתייחסת לרכב הספציפי נשוא התובענה, משלא הובאו כל ראיות לגבי המשתנים המשפיעים על מחירו. 8. המסקנה המתבקשת היא, שהתובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את גובה נזקו. סוף דבר 1. מכל האמור לעיל המסקנה המתבקשת היא כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח את תובענתו - הן בסוגיית החבות והן בסוגיית הנזק. 1.1 די בכך שלא יצליח להוכיח תובענתו כאחת הסוגיות. 2. אשר על כן נדחית התובענה. 3. התובע ישלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10.000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. ביטוח גניבת רכבחברת ביטוחשאלות משפטיותפוליסהגניבת רכברכב