פסק דין א. מבוא: 1. התובעת היתה בעליו של מחפרון, אשר בוטח בפוליסת ביטוח "ציוד מיכני הנדסי" אצל הנתבעת, בפוליסה שמספרה 41800101/95. 2. המחפרון שימש את התובעת באתר בניה בשכונת גילה בירושלים, כאשר בשעות הלילה הושאר באתר, אשר היה נתון לשמירתו של שומר, אשר התגורר בתוך אוטובוס ישן שהיה מוצב באתר הבנייה. 3. בלילה שבין 2.5.95 ל- 3.5.95 הופיעה קבוצת אנשים באתר, אשר ניתקו את קו הטלפון ששימש את האתר, הזהירו את השומר שבל יצא מן האוטובוס, תוך שהם משליכים עליו אבנים, וגנבו את המחפרון. 4. דרישתה של התובעת לשיפוי בגין אבדן המחפרון, נדחתה, שכן לטענת הנתבעת, לא עמדה התובעת בתנאי המיגון שנקבעו בפוליסה, ואשר דרשו העמדת שומר על-ידי חברת שמירה, כפי שאפרטן בהמשך. 5. טענתה העיקרית של התובעת, כפי שהושמעה מפי מנהלה, מר חליל עבד-אליל הינה, כי תנאי הפוליסה לא הובאו לידיעתה, וכי פרט להחלפת דברים של מה בכך, בינו לבין סוכנת הביטוח, בדבר העמדת שומר באתר, לא נאמר לו דבר באשר לתנאים לתחולתה של הפוליסה. לטענת התובעת, לא הגיעה הפוליסה כלל לידיה, אלא רק ה"רשימה" הנספחת לפוליסה זו. בכתב התשובה הרחיבה הנתבעת וטענה, כי רשימה זו נמסרה לידיה רק לאחר האירוע. ב. הרחבת החזית: 6. המחלוקת הראשונה הנטושה בין הצדדים נוגעת לניסוחו של כתב התביעה ולגידרה של החזית. שכן, על פי האמור בסיפא לסעיף 2 לכתב התביעה: "הנתבעת לא הנפיקה לתובע את פוליסת הביטוח אלא רק את הרשימה". ניסוח זה מלמד, לכאורה, כי התובעת אחזה בידה ברשימת הפוליסה במועדים הרלוונטים - עובדה העומדת בניגוד לטענתה בהמשך, כאילו לא ידעה על תנאי המיגון בהם הותנתה הפוליסה. תנאים אלה, כדרכם של תנאי מיגון בפוליסות, פורטו ברשימת הפוליסה. 7. בכתב התשובה שהגישה התובעת במענה לכתב ההגנה, הופיע, לעומת זאת: "הוראות הפוליסה כלל לא היו בידיעת התובע עובר לאירוע והנתבעת לא המציאה לה מאומה, ועד היום לא הונפקה פוליסה." 8. לנוכח ניסוחים אלה, אין תימא, איפוא שהנתבעת טוענת לשינוי חזית, שעה שמנהל התובע העיד, בתצהיר עדותו הראשית, כי לא קיבל את רשימת הפוליסה. לכאורה, הרי בעוד שבכתב התביעה טוענת התובעת, כי הפוליסה לא מצויה היתה ברשותה, להבדיל מ"רשימת הפוליסה", הרי בכתב התשובה נטען שוב לגבי הפוליסה, ומכאן שרשימת הפוליסה אכן, לכאורה היתה ברשותה. 9. עם זאת, יש לציין, כי התובעת לא ציינה אימתי הונפקה לה רשימת הפוליסה. מאידך, בתצהיר עדותו הראשית הסביר מנהל התובעת, כי רשימת הפוליסה הגיעה לידי התובעת לאחר דרישת עורך דינה דאז, עו"ד ותד, לאחר הגניבה, ובאמצעותו (סעיף 6 לתצהירו). לנוכח דברים אלה, אשר אינם עומדים בסתירה לאמור בכתב התביעה, ומתיישבים עם גרסתו של התובע, הנני קובע כי אין בהעלאת טענה זו משום הרחבת החזית, וכי ניסוחו הבלתי מוצלח של כתב התביעה, לא יהא לנתבעת לרועץ, שעה שגרסתה, כפי שהועלתה במהלך השמעת הראיות - עולה בקנה אחד עם ניסוח זה. מובן, כי בהמשך הדיון, לא אפטור עצמי מבחינת נכונותה של הגרסה. 10. משקבעתי, כי חזית המחלוקת שבין הצדדים משתרעת גם על השאלה, אימתי קיבלה התובעת את רשימת הפוליסה, וכי טענתה כי רשימה זו נתקבלה לאחר אירוע הגניבה, אך בטרם הגשת התביעה, מהווה הסבר מספק גבי תמיהה, שמעלה הנתבעת, באשר לטיעונים השונים בתביעה, הנסמכים על הפוליסה. ברי, כי משקיבלה התובעת את רשימת הפוליסה בטרם הוגשה התביעה, אך סביר הוא, כי כתב התביעה יסתמך על הוראת הפוליסה, בהתאם לרשימה שנמסרה לה. 11. טענה נוספת שבפי הנתבעת הינה, כי בהעדר פוליסה - אין עילת תביעה לתובעת. איני רואה עין בעין עם הנתבעת גם בטענה זו. נכון אמנם, כי התובעת לא צירפה אלא את רשימת הפוליסה לתביעתה. עם זאת, צירפה הנתבעת את הפוליסה במלואה במצורף לתצהירה של הגב' שוש פפר, וכן הוגש תיק הביטוח כולו (ת1/), אשר הובא על-ידי הנתבעת - כך שהפוליסה במלואה, כולל ההצעות, מצויות כחלק מחומר הראיות שבפניי. במאמר מוסגר אציין, כי לנוכח טענתו של מנהל הנתבעת, כי לא קיבל את הפוליסה, הרי אך סביר הוא, כי לא יכול היה להמציאה במצורף לתביעתו. מאידך, הפוליסה שמורה היתה כל העת בצקלונה של הנתבעת - וזו יכלה להציגה בכל עת, כאשר אין בהצגתה כל קושי מצידה. סבורני, כי בטענתה זו של המבטחת, יש משום שמץ מנהג שלא בתום לב. לדאבון הלב, רווחת שיטה זו, של העלאת טענות, באשר לאי הצגת פוליסות ביטוח במצורף לכתב התביעה. ניסיון החיים מלמד, כי במקרים רבים, אין מבוטחים זוכים לראות את הפוליסות, או שאיבדו אותן. אף הפוליסות תמיד מצויות ברשות המבטחת. לא יעלה על הדעת, כי העדרה של פוליסה יהווה מחסום בפני מבוטחים, המונע מימוש זכויותיהם החוקיות. כידוע, בבסיס המשפט ניצב עיקרון גילוי האמת (ר' דברי כב' השופט ברק בע"א 1412/94 גלעד נ. הסתדרות מדיצינית הדסה, פד"י מט' (2) 516) - עקרון המהווה את נשמת אפה של שיטת המשפט. על-כן, איני מקבל את השיטה, הנקוטה עדיין מעת לעת במקומותינו, לדרוש את דחיית התביעה, עקב אי המצאת הפוליסה. חברת הביטוח, בניגוד למבוטח, אוחזת דרך קבע בהעתקי הפוליסה, ואין כל מניעה כי תציגה. 12. טענה נוספת, אשר הנתבעת מקדישה לה פרק נכבד בסיכומיה, הינה הטענה, כי התובעת אינה נסמכת למעשה על פוליסת הביטוח, אלא על הבטחה כביכול, שהבטיחה פקידה בסוכנות הביטוח למנהל התובעת, כי יקבל את המגיע לו כחלוף 45 יום. טענה זו, כקודמתה, דינה להידחות. הנתבעת נתפסה לאמירה בלתי מוצלחת של מנהל התובעת, אמירה, אשר ניתנה במענה לשאלה, אשר משוכנעני כי העד לא הבין את אופייה המשפטי. התשובה נתפסת בעיני כתשובתו של אדם פשוט - שאינו מבחין בין דקויות רזי המשפט. תשובתו של העד, נשמעה סבירה באזני - העד פנה לחברת הביטוח, כאשר פנייתו נעשתה בהסתמך על כך שנערכה לו פוליסה תקיפה. תשובתה של הפקידה יצרה אצלו ציפיות לקבלת תגמולי הביטוח. על-כן, משנשאל (בעמ' 9 לפרוטוקול) מכח מה מוגשת תביעתו, השיב כפי שהשיב. על-כן, איני רואה כל ממש גם בטענתה זו של הנתבעת. ג. תנאי המיגון שבפוליסה ומילויים: 13. ברשימה אשר צורפה לפוליסה הופיע, באותיות זהות להדפסה הכוללת של הרשימה, כיתוב, המופיע כאשר סביבו מסגרת כוכביות: "א. תנאים מוקדמים לחבות המבטח בפני נזקי זדון, פריצה וגניבה: הרכוש המבוטח כנקוב ברשימה ימצא תחת שמירה לאחר שעות העבודה בכפוף לתנאים הבאים: 1. חברת השמירה תועסק ע"י המבוטח ע"פ חוזה. 2. השמירה תבוצע באמצעות ובאחריות חברת שמירה בעלת רשיון תקף עפ"י חוק חוקרים פרטיים שרותי שמירה תשל"ב 1972, (להלן: חברת שמירה). 3. חברת השמירה תפעיל שומרים מתודרכים מטעמה אשר: 2.1 מועסקים בשמירה בלבד, באורח רצוף, בנוכחות ובערנות מתמדת ואינם מועסקים בכל עבודה אחרת. 2.2 גילם אינו עולה על 55 שנה. 2.3 בידיהם אמצעי עזר למילוי תפקידם, לרבות אמצעי אזעקת עזרה (לחצן מצוקה או קשר למוקד אזרחי ו/או משטרה) תקינים." 14. הכיתוב האמור, מופיע, כאמור באותיות זהות לכל תוכנה של התוספת. מסופק אנוכי אם דפוס זה עומד בתנאי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-, המטיל חובה על המבטח להבליט סייגים והגבלות לחבות המבטח, ובמיוחד תקנה 3 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה) תש"ם1980-, הקובעת: "סייג לחבות המבטח או להיקף הכיסוי יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו או יובלטו במיוחד על-ידי שימוש באותיות שונות או בצבע שונה." הואיל והתובעת לא התייחסה לסוגיה זו, אף אני לא אתייחס אליה, ואותירה לעת מצוא. 15. נראה כי שני הצדדים אינם חולקים על כך, כי התובעת לא הפקידה חברת שמירה על שמירת המחפרון, וכי לא נתמלאו יתר התנאים המיוחדים אשר בפיסקה המסייגת את חבות המבטחת בפוליסה. התובעת העמידה שומר לא מקצועי, ללא חימוש וללא אמצעי קשר מצוקה מיוחדים. השומר התגורר באתר, ונראה כי לא היה ער בכל שעות אי הפעילות באתר. בנסיבות אלה אין ספק, ואין חולק על כך, כי השומר, שהועמד באתר, אינו עונה על תנאי הפוליסה, כך שלכאורה, לא נתמלא התנאי המסייג את חבותה של הנתבעת, ולכאורה מן הראוי היה לדחות התביעה. 16. אלא, שמנהל התובעת טוען, ושאלה זו הינה למעשה אבן הראשה של הפלוגתאות בדיון זה, כי לא ידע על תניות המיגון שבפוליסה, ועל כן סבר, בתום לב ובהעדר ידיעה, כי התובעת מילאה את כל המוטל עליה על פי הפוליסה. לפלוגתא זו שני פנים: הפן המשפטי - הנוגע להיקף חובותיו של המבטחת, להביא לידיעת המבוטח את תניות הפטור שבפוליסה. הפן השני - הינו הפן העובדתי, הנוגע לידיעתו של התובע בפועל על הוראות הפוליסה ותניות הפטור המופיעות בה. ד. חובותיה של חברת הביטוח להביא את תניות הפטור לידיעת התובעת: 17. אין ספק כי לחברת הביטוח אינטרס לגיטימי להפחית את סיכוניה. לצורך הבטחת אינטרס זה, נוהגות חברות הביטוח להטיל על מבוטחיהן חובות שונות ומשונות אשר כל מטרתן להקשות את חייהם של גנבים פוטנציאליים, ולעשות את גניבת הרכוש המבוטח למשימה קשה ביותר. ברי, כי לצידן של חובות אלה מופיעות תניות בפוליסות הביטוח, אשר נועדו לפטור את חברות הביטוח מחבותן על פי הפוליסות, מקום שהמבוטח הפר את תנאי המיגון שנקבעו בפוליסה. 18. הואיל ופוליסת ביטוח הינה, באופן עקרוני, חוזה ככל החוזים, הנוצר כתוצאה ממפגש רצונות בין הצדדים, הרי פשיטא, כי כל עוד הותנו התניות בהסכמה בין הצדדים, כאשר המבוטח והמבטחת, שניהם גם יחד, ערים ומודעים למתקני ההגנה והאבטחות הנדרשות גבי הרכוש המבוטח - כי חברת הביטוח תופטר מחבותה באם הפר המבוטח את חיוביו. אלא שהקושי נוצר, שעה שמסתבר כי המבוטח לא היה ער לחובות, שהושתו עליו על ידי המבטחת, בין שחובות אלה הוסתרו להן בפינה נידחת בפוליסה ובין שלא הובאו כלל לידיעתו. 19. יש לזכור, כי להסכם המגולם בפוליסה, שני צדדים שאינם שווים. מחד ניצבת חברת הביטוח - שהינו גוף גדול, רב עוצמה, בעל כלים פיננסיים ומשפטיים העולים לאין שיעור על כוחו ובקיאותו של המבוטח הניצב מולה. על-כן נקבע, כי אחד הקווים המנחים בפרשנותם של חוזי ביטוח, הוא הגנה על הצד החלש בעסקה, שכן: "הפסיקה הכירה זה מכבר בפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים לחוזה ביטוח וביטאה לא אחת הכרה זו בפרשנות שהחמירה עם החברה המבטחת על מנת להגן על זכויותיו של הלקוח". (כדברי כב' הנשיא שמגר בע"א 4819/92, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. מנשה ישר, פד"י מט' (2) 749, בעמ' 761 - להלן פרשת "ישר"). 20. ואכן בפסק הדין המנחה בפרשת ישר, עמד בית המשפט העליון על חובותיה המוגדרות של חברת הביטוח, המכלילה הוראות, בדבר התקנת אמצעי מיגון ברכוש המבוטח. כב' הנשיא שמגר עמד על כך, כי המבטחת חייבת להביא לידיעת לקוחה את כל ההוראות הנדרשות באשר להתקנת מיגונים ברכוש המבוטח. חובה זו כפולה הינה. מחד, יש להדגיש בפוליסה, באותיות בולטות ובשפה ברורה את ההוראות באשר להתקנת אמצעי המיגון, דהיינו ליצור מקור ברור לידיעה בכח לגביו: "סיכומה של נקודה זו, חברת הביטוח המבקשת לסייג את גבולות חבותה, מחובתה להבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלו. בין היתר אמור הדבר במקרים שבהם מדובר בתנאים המחייבים את המבוטח לעשיית מעשה, כגון התקנת אמצעי מיגון כלשהו. אין די להתנות את חבות החברה במקום שיגרתי כלשהו שבפוליסת הביטוח בין "האותיות הקטנות" הרגילות". (שם, עמ' 770). ואילו חלקה השני של החובה, אשר נתפש על-ידי כחשוב עוד יותר, הינו הצורך לוודא כי המבוטח אכן היה ער בפועל להוראות ולסייגים שנקבעו בפוליסת הביטוח: "16. לאור הנסיבות המיוחדות המאפיינות את ההתקשרות בחוזה הביטוח, אין מנוס מקביעת אמות מידה בסיסיות שרק בהתקיימן תוכל החברה המבטחת להישען על סייגים לחבותה כפי שנקבעו בפוליסה. אם לא דאגה קודם לכן לוודא שהמבוטח היה ער לסייגים שנקבעו על ידה, לא תוכל מאוחר יותר, שעה שהמבוטח יטען לזכותו החוזית, להתנער מחובת השיפוי. חברה מבטחת המסייגת את גבולות חבותה, פועלת בכך באופן לגיטימי, אולם היא גם נוטלת על עצמה, יחד עם זאת, אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והווידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהא מובנת וברורה לו, ולוודא את ערנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים, וכי במקרים שבהם לא התקיימו לא יוכל ליהנות מגיבוש זכותו לשיפוי. " (שם, עמ' 773). ומוסיף כב' השופט שמגר (בעמ' 774), כי הבנתו של המבוטח היא עניין אובייקטיבי. על-כן, על חברת הביטוח למצוא דרך ראויה ויעילה לוודא את הפניית תשומת הלב של המבוטח. 21. אין ספק, כי הנטל להוכיח, כי אכן חברת הביטוח הביאה את דבר הסייגים לידיעת המבוטח, ווידאה כי אכן המבוטח היה ער לסייגים אלה, מוטל על שכמה של המבוטחת. ואכן בע"א 678/86 חניפס נ. סהר חברה לביטוח, פד"י מג' (4) עמ' 177, קבע כב' השופט מצא, בסוגיית המטוטלת, של העברת נטל הראיה משכמו של המבוטח, אל שכמה של חברת הביטוח: "טענה זו אין בידי לקבל. הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג." (וראה גם ע"א 1895/90 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מז' (5) 661, 681). 22. משקבעתי את גדר חובתה המושגית של המבטחת לדאוג ולוודא, כי אכן המבוטח ידע על הסייגים לחבותה של חברת הביטוח, אעבור לבדיקה המסכת העובדתית שנפרשה לפני, על מנת לקבוע האם אכן מולאה חובה זו בפועל. ה. הבאת הסייגים לפוליסה לידיעת התובעת: 23. כפי שהערתי לעיל, טענת התובעת הינה, כי לא קיבלה את פוליסת הביטוח לידיה עד לקרות האירוע הביטוחי, וכי לא היתה ערה לסייגים שהופיעו בפוליסה זו. בתצהיר עדותו מפרט מנהל התובעת: "15. יובהר שוב כי הוראות הפוליסה כלל לא היו בידיעתי לפני הגניבה לארוע שהנתבעת לא המציאה לי מאומה ועד היום לא הונפקה פוליסה ולא רשימה וחוץ מהפקס ב- 7/97 לא קיבלתי. 16. היתי מבוטח אצלה שנתיים עד הגניבה ב- 4/95 ביקשה ממני אישור המוסך למצבו. מצ"ב ויסומן ג'. מצ"ב תעודות ביטוח החובה שנתנה לי במקום לשלם ומסומנות ד' ה'. תעודות הרישום יסומנו ו' ז'. 17. אוסיף ואבהיר כי כאשר היתי אצל סוכנת הביטוח לביצוע הביטוח היא לא דיברה איתי כלל על הגנות או שמירה אני הוא זה שסיפרתי לה על העבודה שקיבלתי ושהשארתי הטרקטור אצל השומר במקום. לא שמעתי ממנה דבר וחצי דבר שמשהו לא בסדר עם השומר, שמירה שאני צריך לעשות, כלום. הכל בא לי בהפתעה אחרי הגניבה. 18. אילו סוכנת הביטוח היתה אומרת לי בעת עריכת הביטוח משהו על מיגונים או שמירה היתי פועל בהתאם - שהרי אני מיוזמתי שמתי שומר על הטרקטור. 19. אני לא היתי צריך חברת שמירה כי בכך שהסוכנת לא דרשה ממני מצד אחד ושתקה כשסיפרתי לה שיש לי שומר באתר מצד שני היא הסכימה שזה בסדר ושזה מספיק והרי היא מיצגת את חברת הביטוח. לכן למעשה פטרה אותי משמירה. 20. ההוראה בפוליסה לגבי שמירה הוסתרה ממני בכונה, וכמו שהסתירו ממני את הפוליסה והרשימה עד אחרי הגניבה. אני מאמין שההוראה על השמירה הוכנסה ברשימה לאחר הגניבה כי הם ידעו שאין לי את הפוליסה והרשימה." בחקירתו שכנגד נשמע מנהל התובעת נחרץ: "לא קיבלתי כל פוליסה, ואני מוכן ללכת איתה למכונית אמת, אני לא קיבלתי כל נייר ממנה." (עמ' 7 שורה 11). ראה גם עמ' 8 שורה 32; עמ' 9 שורה 6, שורות 24-25; עמ' 10 למטה; עמ' 11 שורה 29; עמ' 12 שורה 15). והוסיף המנהל והעיד: "שאלה: סוכנת הביטוח שתעיד כאן תמסור קרוב לוודאי לבית המשפט שלבד מהעובדה ששלחה לך את פוליסות הביטוח, אתה גם ידעת שבפוליסות הביטוח כלולים תנאים בנושא של שמירה. תשובה: אני לא ידעתי. אילו היתה מבקשת תנאי שמירה, לא הייתי מבטח אצלה, הייתי ממשיך לבטח אצל הסוכן הקודם, אני לא מחפש הוצאות מיותרות." (עמ' 14 שורה 27-30). 24. עליי לציין, כי העד, שהעיד באולמי נשמע נחרץ בדעתו, כי לא קיבל את הפוליסה, ולא היה מודע לתנאיה. תהיתי שמא העד נשמע נחרץ בדעתו יתר על המידה - כמי ששינן לעצמו גרסה וחזר עליה שוב ושוב. אולם חרף העובדה, שכך מופיעים הדברים בפרוטוקול, הרי לא כך התרשמתי מעדותו בכללותה: העד חזר על גרסתו שכן ב"כ הנתבעת לא הרפה וחזר ודש בעניין זה שוב ושוב. 25. כנגד מנהל התובעת הופיעה העדה, הגברת לילי בוקסנבאום, כעדת הגנה. עדה זו סירבה, מסיבות שלא הוחוורו די צרכן, למסור עדות ראשית בתצהיר, ועל-כן נחקרה בעל-פה - עובדה שיצרה יתרון דיוני לנתבעת. העדה העידה, כי פגשה את מנהל התובעת "אצלו" ובאותה הזדמנות ביקש ממנה לערוך פוליסה לציוד. אציין, כי הצעות הביטוח המצויות בתיק הביטוח (ת1/), שתיהן גם יחד (לשנת 94, ולשנת 95) אינן חתומות כלל על-ידי העד, אלא בשמו ("ב/ ...") - ר' עדות הגב' בוקסנבאום בעמ' 27. יצוין, כי בהצעות הביטוח, החתומות כביכול בשם מנהל התובעת, לא מופיע זכרן של תניות בדבר אמצעי מיגון, ולו ברמז. 26. הן בחקירתה הראשית והן בחקירתה שכנגד, לא ציינה העדה, כי דאגה להבהיר לתובעת, באופן אישי, מהם התנאים הנדרשים על-פי הפוליסה באשר לתנאי המיגון. העדה הסתפקה במשלוחה פוליסה לתובעת בדואר רגיל, במצורף למכתב לוואי כלשהוא, הנוגע לסייגים שבפוליסה, אולם מכתב כאמור לא הוצג. 27. על-פי האמור בעדותה של העדה, הרי בעת מילוי טופס ההצעה לצילום, היתה לה ידיעה באשר לדרישות המיגון. העדה לא התייחסה לדרישות אלה בהצעה (ר' עדותה בעמ' 25 שורה 8) ואף לא התייחסה אליהן בשיחתה עם מנהל התובעת, וכך נשמעה עדותה בסוגיה זו: "תשובה: זהו ניר שנוהל בטלפון. הצעה זו מולאה על ידי פרטים שהוא מסר לי. זו הצעה, אם אני כותבת פה את המיגון, זה לא משנה, ושם המיגון צריך להיות אחיד. בצמ"ה זה חייב להיות אותו מיגון. שאלה: מה זה צמ"ה. תשובה: ציוד מכני הנדסי - כלים, מחפרונים וכו'. שאלה: את לא יודעת מה המיגונים בצמ"ה. תשובה: אני יודעת. אבל כאשר חליל עשה אצלי הביטוח, הוא ידע מה המיגונים, הוא אמר שיהיה בסדר, תהיה שמירה, יהיה שומר והיה בסדר. הוא ידע שצריך להיות מיגון. שאלה: את לא ישבת איתו בצורה מסודרת והסברת לו אילו מיגונים דורשת החברה. תשובה: לא. שאלה: אמר חליל, שהיה מבוטח, והוא רוצה ביטוח באותם תנאים, ואת אמרת לו, באותם תנאים ואף ביותר זול. תשובה: לא יודעת, יתכן, איני זוכרת 5 שנים אחורה. " (עמ' 25 שורות 16-29). עולה, כי חרף העובדה שהעדה שוחחה עם מנהל התובעת, ומילאה יחד עימו, בשיחה משותפת, את הצעת הביטוח, תוך שאינה מתייחסת כלל לנושא המיגון - נושא שהיה ידוע וברור לו. 28. יוצא, איפוא, כי חברת הביטוח, באמצעות הסוכנת מטעמה, התעלמה מחובתה, עליה עמדתי כבר לעיל, לדאוג ולוודא כי המבוטח מודע לסייגים שבפוליסה. יתר-על-כן, הסוכנת הטעימה בעדותה, מפורשות, כי: "אני לא חברת ביטוח, איני יכולה לדבר עם מבוטחים על תנאי מיגון, אלא רק על פרמייה..." (עמ' 29 שורה 5) וכן: "שאלה: מה שהוא אומר, שלא דרשת ממנו ושתקת כאשר סיפר לך שיש רק שומר. תשובה: לא יכול להיות דבר כזה. אנו מאוד מקפידים, המכתבים הנילווים לפוליסה, יוצאים עם דגש חזק מאוד בנושא של מיגון. אם אני שותקת, אז לא אמרתי לו כלום. איני זוכרת את השיחה. גם אין לי שליטה בנושא זה." (עמ' 24 שורה 13 עד 16). תמהני על כך, כי המכתב הנלווה לפוליסה, לא הוצג כלל. כידוע, ההלכה הפסוקה קבעה, כי הימנעות צד מהצגת ראייה רלוונטית, המצויה ברשותו, מקימה חזקה, כי לו הוצגה אותה ראייה, היה בה כדי לפגוע בעניינו של אותו צד (ר' ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר נ. מתיתיהו, פד"י מה' (4) 651). העדרו של מכתב הלוואי, אשר כביכול נשלח במצורף לפוליסה, מטיל צל כבד על גירסתה של הנתבעת, באשר למשלוח פוליסה בדואר רגיל, במצורף למכתב זה. 29. משום מה הונפקה הפוליסה על-שם מנהל התובעת ולא על שם התובעת. בנסיבות אלה, תמהני, הכיצד זה נשלחה הפוליסה אל התובעת. 30. בנסיבות אלה, בהן שלחה סוכנות הביטוח את הפוליסה בדואר רגיל, כפי הנראה אל מנהל התובעת, ולא טרחה לוודא בכלל, האם קיבלה את הפוליסה, הרי ברי, כי לא נעשה כל מאמץ שהוא מצידה למלא את החובה, עליה עמדתי לעיל, בפרק הקודם לפסק דיני זה, לדאוג ולוודא, כי התובעת מודעת לתניות ולסייגים שבפוליסת הביטוח. שכן, אם במסירת פוליסה לידי המבוטח, פיזית, מבלי להעמידו על תניותיה וסייגיה - לא די, הרי מקל וחומר שלא די במשלוח הפוליסה בדואר רגיל, מבלי לוודא אף כי נתקבלה אצל המבוטח. 31. באמור לעיל, די כדי להביאני לכלל דעה, כי אין המבטחת רשאית להסתמך על תניות הפטור שבפוליסה, הפוטרות אותה מחבותה על פי הפוליסה. עם זאת, מן הראוי להוסיף אף עניין נוסף הנוגע להליך כריתת חוזה הביטוח. כפי שהדגשתי לעיל, הרי בהצעת הביטוח, אשר מולאה על-ידי הסוכנת, לא הופיע זכרן של תניות המיגון. בנסיבות אלה, כאשר הנפיקה חברת הביטוח את הפוליסה, והוסיפה לה תנאים, אשר זכרם לא הופיע בהצעה, הרי למעשה לא קיבלה את הצעתו, אלא הציעה לו הצעה נגדית חדשה. אלא שהמבטחת לא דאגה כי דבר ההצעה החדשה תגיע לידיעתה של התובעת, ובמקום זאת, שלחה את הפוליסה כמות שהיא. לו הוכח לי כי התובעת קיבלה את הפוליסה, קראה את הוראותיה ולא העירה דבר, הרי פשיטא, כי הסכימה לתנאים החדשים (סעיף 6(א) לחוק החוזים, (חלק כללי), תשל"ג1973-). אך לא כך הם הדברים בענייננו. בנסיבות אלה, כאשר התובעת הגישה הצעה ונדרשה לשלם פרמיות, הרי יכלה היא לסמוך על כך שהצעתה נתקבלה. הנפקת הפוליסה כמות שהונפקה, יש בה למעשה משום "קיבול תוך שינוי" - כמפורט בסעיף 11 לחוק החוזים (חלק כללי): "קיבול שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה, כמוהו כהצעה חדשה." אלא, שהתובעת לא יכולה היתה לדעת על הצעה חדשה זו. ההיפך הוא הנכון: התנהגותה של המבטחת, היה בה כדי ליצור בפני התובעת מצג, כאילו הצעתה נתקבלה דרך התנהגות. 32. לעניין זה יש לזכור, כי על פי חוק החוזים (חלק כללי), יש להחיל, גבי מסירת הודעות, את דוקטורינת המסירה בהתאם לסעיף 60(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-, העוסק בחוזים באופן כללי, ולפיו: "מקום שמדובר בחוק זה על מסירת הודעה, רואים את ההודעה כנמסרה במועד שבו הגיעה לנמען או על מענו." הדרישה, כי הודעות תימסרנה לידי הנמען ולא רק תישלחנה אליו, נותחה על-ידי ד' פרידמן ונ' כהן, בחוזים, כרך א', הוצאת אבירם, תשנ"א1991-, בעמ' 207, לעניין מועד כריתתו של חוזה ודבריהם יפים אף לענייננו: "הקיבול מושלם במסירת הודעת הקיבול למציע... סעיף 60(ב) לחוק החוזים קובע: "...רואים את ההודעה כנמסרה במועד שבו הגיע לנמען או אל מענו". חוק החוזים דוחה את מועד כריתתו של החוזה לרגע שבו הגיעה ההודעה לתחום שליטתו של המציע, כלומר לרגע שבו נמסרת לו הודעת הקיבול... המציע קשור בחוזה לאו דווקא כאשר הוא יודע על הקיבול, אלא כאשר הודעת הקיבול הגיעה לתחום שליטתו... בקביעתו כי החוזה נכרת עם מסירת הודעת הקיבול למציע, דחה חוק החוזים את התפיסה האנגלית, שלפיה בחוזה בין נעדרים שהקשר ביניהם הוא באמצעות הדואר, נכרת החוזה עם שיגורה של הודעת הקיבול לתיבת הדואר. המשפט האנגלי מקדים את מועד כריתת החוזה לרגע מתן הודעת הקיבול, להבדיל ממסירתה... המאמץ שעושה המשפט האנגלי להקדים את מועד כריתתו של החוזה כדי להגן על הניצע אינו דרוש בשיטתנו." 33. אף המלומדת, ג' שלו קובעת בספרה דיני החוזים, הוצאת דין, תש"ן1990-, עמוד 97, כי: "חוק החוזים מאמץ באורח עקרוני את תורת המסירה. על פי סעיף 1 נכרת החוזה בדרך של הצעה וקיבול, וסעיף 5 קובע כי הקיבול יהיה ב"הודעת הניצע שנמסרה למציע..." ואכן, גם סעיף 2(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981-, מאמץ דוקטורינה זו: "נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה." הואיל והנתבעת לא טענה בפני, כי נתמלאו התנאים המנויים בפסקה ב', הרי לא נותר לי אלא להסיק, כי המסמך שהוצג בפני המפקח על הביטוח, אינו אלא תנאי הפוליסה, (נספח א1/ לתצהיר גב' פפר), ללא הרשימה. על-כן, אין להחיל על המבוטח את תנאי המיגון שברשימה, אשר אינם כלולים בתנאי הפוליסה עצמה. סוף דבר: 34. לפיכך קובע אנוכי, כי אין הנתבעת זכאית להסתמך על תניית הפטור שברשימת הפוליסה, ובהתאם הנני מחייבה לשלם לתובעים את ערכו של המחפרון. התובעת הציגה חוות דעת של מומחה, לפיה עמד ערכו של המחפרון המבוטח על סך 106,500 ש"ח בצירוף מע"מ, נכון לחודש אפריל 1995. הנתבעת לא חלקה על חוות דעת זו, ולא ביקשה לחקור את המומחה, על-כן, מקבל אני הערכה זו כבסיס לשווי האובדן. 35. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך 106,500 ש"ח, אשר ישולמו בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.5.95 ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת, ובנוסף בשכ"ט פרקליטה, בסך 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פוליסהמחפרון (שופל)ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)ביטוח צמ"ה (ציוד מכני הנדסי)ביטוח ציודהנדסה / מהנדס