הצוואות ההדדיות משקפות הסתמכות הדדית בין בני הזוג - זה על זו, וזו על זה. בעת כתיבת הצוואות, כל אחד מהם ציפה כי השני לא ישנה בעתיד מצוואתו, והסתמך על כך. בית המשפט קבע כי על אינטרס הסתמכות זה, יש להגן. בית המשפט פסק כי כלל היסוד בדיני צוואות הוא שהמצווה רשאי לשנות את צוואתו בכל עת שירצה (ראה סעיף 27 לחוק הירושה). הוראה (בצוואה או מחוצה לה) השוללת את כוחו של המצווה לשנות את הצוואה או מגבילה אותו - בטלה. כמו כן, כל הסכם בדבר ירושתו של אדם - בטל (סעיף 8 לחוק הירושה). החלתו של דין זה בצוואה המשותפת וההדדית מעוררת קושי ניכר. בצוואה משותפת והדדית קיים אינטרס הסתמכות שעליו ראוי לכאורה להגן. בכך שונה צוואה משותפת והדדית מצוואה "רגילה". בצוואה רגילה אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה גם בצוואה המשותפת וההדדית אין אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של היורשים. עם זאת, לכאורה קיים אינטרס הסתמכות ראוי להגנה של המוריש האחר. מבחינה זו דומה צוואה משותפת והדדית לחוזה. בצוואה משותפת והדדית עניין לנו בגמירת-דעת של שני מצווים הפועלים במשותף ובאופן הדדי. האין זה ראוי לקבוע כי עם מותו של מצווה אחד בצוואה משותפת והדדית אין המצווה השני יכול לחזור בו מצוואתו המשותפת וההדדית? באימרת אגב ציין השופט קיסטר, ביחס לצוואה משותפת כי 'כל אחד מן המצווים חופשי לשנות את צוואתו עד ליום פטירתו, ואין דין מיוחד למקרה ששני אנשים עורכים צוואות, האחד לטובת רעהו' תוצאה זו קשה היא. במשפט המקובל האנגלי התגברו על קושי זה בעזרת מוסד הנאמנות: עם מותו של מצווה אחד מבין שני מצווים משותפים והדדיים, הופך המצווה השני לנאמן ייתכן גם שניתן לקבוע בישראל, כי לאור אינטרס ההסתמכות, ביטול הצוואה השניה הינו פעולה שלא בתום-לב, בניגוד להוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, החלה גם על פעולה משפטית (כמו צוואה ) שאינה בבחינת חוזה (סעיף 61(ב) לחוק החוזים - חלק כללי. ביסוד הצוואה עומד החופש של המצווה לשנותה בכל עת שירצה. חופש זה פג רק עם מות המצווה. ליורשים על-פי הצוואה אין אינטרס הסתמכות שהדין מגן עליו. רצונו של המצווה הוא המונח ביסוד הצוואה . מכאן מרכזיותו של 'אומד דעת המצווה' בפרשנות הצוואה . הנחות יסוד אלה אינן מובנות מאליהן בצוואה המשותפת. לכאורה, דינה של צוואה משותפת דומה לחוזה יותר מאשר לצוואה . הרצון המכריע המונח ביסודה אינו הרצון הנפרד של כל מצווה, אלא הרצון המשותף של שני המצווים. ##תוקף צוואות הדדיות והעברות נכסים על ידי בן הזוג## בחינת תוקפן של צוואות הדדיות והיקף חופש הפעולה הקנייני של בן הזוג הנותר בחיים תלויה במועד עריכתן ובשאלת קיומה של הוראה מגבילה. בצוואות שנערכו טרם תיקון 12 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 עומדת בעינה ההלכה לפיה בהיעדר אינדיקציה אחרת לא נשלל חופש הפעולה והשינוי, בעוד שבצוואות מאוחרות חלות מגבלות הביטול הקבועות בסעיף 8א לחוק. מציאות משפטית זו מחייבת ניתוח זהיר של כוונת הצדדים, קיומו של אינטרס הסתמכות והוראות החלוקה שנקבעו. ##המסגרת הנורמטיבית לצוואות הדדיות לפי סעיף 8א לחוק הירושה## במסגרת תמ"ש 41640-07-22 (בתי המשפט לענייני משפחה) עלתה השאלה בדבר תוקף העברות נכסים שבוצעו על ידי הורים לאחר עריכת צוואות הדדיות וקביעת היקף השפעתן של צוואות אלו על חופש הפעולה הקנייני של בן הזוג הנותר בחיים. המסגרת הנורמטיבית לעריכת צוואה הדדית והמגבלות החלות על שינויה או ביטולה מעוגנת בסעיף 8א לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, אשר הוסף לחוק בשנת 2005 במסגרת תיקון מספר 12. סעיף 8א(א) קובע כי בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר. הסדר זה מאפשר עריכת צוואות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהן הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, וזאת בין אם הצוואות נערכו בשני מסמכים באותה עת ובין אם במסמך אחד. העיקרון המנחה לבחינת היותן של צוואות בגדר צוואות הדדיות הוא יסוד ההסתמכות. על כן, יש לבחון האם נוסח הצוואות או נסיבות אחרות מעידים על כך שהמצווים ערכו את צוואותיהם מתוך הסתמכות הדדית. במקרה שנדון בתמ"ש 41640-07-22 (בתי המשפט לענייני משפחה), הוראות הצוואות היו זהות, ובכל אחת מהן הפנה סעיף 6 לנספח א שנערך במסמך אחד ונחתם על ידי שני המנוחים, תוך הפניה הדדית של הנספח לאותן צוואות. נקבע כי עריכת הצוואות באותו מועד, זהות ההוראות, הנחלת כל העיזבון לבן הזוג שיוותר בחיים ולאחר מכן קביעת הוראת "יורש אחר יורש" על פי חלוקה מפורטת היורדת לפרטים – כדוגמת קביעה מדויקת מי מהזוכים יקבל איזה שטיח – מעידות על הסתמכות ומקימות חזקה הניתנת לסתירה כי מדובר בצוואות הדדיות. סוגיה זו נדונה גם בתמ"ש 65125-06-18 (בתי המשפט לענייני משפחה), שבו נבחנה תביעה לביטול העברת נכס שבוצעה בניגוד להוראות צוואות הדדיות, ובית המשפט קבע כי בהתאם לסעיף 8א מדובר בצוואות הדדיות בעלות תוקף. ##מנגנון ביטול צוואה הדדית לפי סעיף 8א(ב) לחוק הירושה## בבע"מ 1857-24 (עליון) צוין כי במסגרת סעיף 8א לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קבע המחוקק הסדר מפורט וממצה המעניק תוקף מלא לצוואות הדדיות, ומסדיר את התנאים הקפדניים לביטולן. על פי הוראות סעיף 8א(ב) לחוק, לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן מתקיים אחד מהתנאים הבאים: 1. בחייהם של שני בני הזוג: המצווה המבקש לבטל את צוואתו מחויב למסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני. ברגע שנמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים גם יחד. 2. לאחר מות אחד מבני הזוג: החוק מבחין בין שני מצבים התלויים בשלב חלוקת העיזבון: * כל עוד לא חולק העיזבון: בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו חייב להסתלק מכל מנה או חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שנפטר, וזאת שלא לטובתו, אלא לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש. * לאחר חלוקת העיזבון: בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו נדרש להשיב את כל מה שירש לפי הצוואה ההדדית בחזרה לעיזבון. במקרים שבהם השבה בעין היא בלתי אפשרית או בלתי סבירה, עליו להשיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש. סעיף 8א(ב)(2)(ג) מבהיר כי הוראות אלו בדבר ביטול יחולו כל עוד אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, אולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה מעיקרה. ##מעמדן של צוואות הדדיות שנערכו טרם תיקון 12 והלכת זמיר## ההסדרים המשפטיים החלים על צוואות הדדיות שנערכו לפני שנת 2005, טרם חקיקתו של תיקון מספר 12 וסעיף 8א לחוק הירושה, שונים בתכלית. בת"ע 56346-07-23 (בתי המשפט לענייני משפחה) נבחן תוקפה של צוואה מאוחרת שנערכה על ידי בן זוג לאחר חתימה על צוואה הדדית טרם התיקון לחוק. בפסק הדין צוין כי הפסיקה שקדמה לתיקון החילה את עקרון חופש ההורשה במלואו, לפיו כל מצווה רשאי לבטל או לשנות את צוואתו בכל עת, ובלבד שלא נכללה בה הוראה מפורשת המגבילה את כוחם של הצדדים לשנותה. עמדה זו נשענת על ע"א 576/72, שם הובהר כי אין מניעה ששני בני אדם יעשו צוואות הדדיות זה לטובת זה, אך כל אחד מהם נותר חופשי לשנות את צוואתו עד ליום פטירתו בהיעדר דין מיוחד השולל זאת. ההלכה המחייבת ביחס לצוואות שנערכו טרם תיקון 12 היא הלכת זמיר, שנקבעה בבע"מ 10807/03. בהתאם לדעת הרוב בהלכת זמיר, בצוואה שותקת שאינה מכילה הוראה מגבילה, אין אינטרס הסתמכות הראוי להגנה אלא אם הוכח אחרת. על כן, לכל אחד מהמצווים עומדת הזכות המלאה לשנות את צוואתו בכל עת וללא הגבלה. נקבע כי מעצם קיומה של הדדיות בכתיבת הצוואות לא ניתן ללמוד על רצון משותף להגביל את כוח השינוי, בהיעדר אינדיקציה פרשנית אחרת. בני זוג שערכו צוואות לפני התיקון פעלו על פי הדין הברור שלפיו ללא "הוראה אחרת" בצוואה, אין הגבלה על חופש המצווה של בן הזוג האחר. ##היקף חופש הפעולה של בן הזוג הנותר בחיים והוראת יורש אחר יורש## בבע"מ 41786-05-26 (עליון) נדונה בקשת רשות ערעור בנוגע לתוקף פעולות משפטיות שביצע בן זוג שנותר בחיים בנכסים שירש מכוח צוואה הדדית. בית המשפט הבהיר כי הלכת זמיר עומדת בעינה, כפי שאושר גם בבע"מ 7884/23 ובדנ"א 67314-09-24, ולפיה עריכת צוואה הדדית כשלעצמה אינה שוללת את כוחו של צד לשנות את צוואתו, הן בחיי בן הזוג והן לאחר מותו, בהיעדר ראיה לכוונה משותפת אחרת. מכך נגזר קל וחומר: צוואה הדדית אינה מצרה את חופש הפעולה של היורש מלעשות בנכסים שבהם זכה כרצונו בימי חייו, בהיעדר ראיה לכוונה משותפת אחרת. במקרים שבהם הצוואה ההדדית כוללת הוראת "יורש אחר יורש", חל סעיף 42(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, בשילוב עם סעיף 53 לחוק הירושה. המשמעות המשפטית היא כי בן הזוג שנותר בחיים אמנם אינו רשאי להוריש בצוואתו את הרכוש שקיבל לזוכה שונה מזה שנקבע בצוואה ההדדית; יחד עם זאת, כל עוד אין הוראה אחרת בצוואה, רשאי בן הזוג לעשות ברכוש כרצונו במהלך חייו. בעניין ת"ע 4908-05-22 (בתי המשפט לענייני משפחה), שהיווה פסק דין עליון ברצף אזכורים, עולה חשיבות הבחינה של מעמד הצוואות וגבולות כוחם של היורשים. ##בדיקת נסיבות עריכת הצוואה ואופן ניהול הרכוש## 1. איתור מועד עריכת הצוואות: יש לבדוק האם הצוואות נערכו לפני כניסתו לתוקף של תיקון מספר 12 לחוק הירושה (שנת 2005) או לאחריו, שכן מועד זה קובע האם חלה הלכת זמיר או הוראות סעיף 8א לחוק. 2. איתור תניות מגבילות מפורשות: יש לבחון האם הצוואה מכילה "הוראה אחרת" המגבילה את כוחו של מי מבני הזוג לשנות את הצוואה או לבצע דיספוזיציות בנכסים בימי חייהם. 3. בחינת סממני הסתמכות: יש לבדוק נסיבות חיצוניות וטקסטואליות המעידות על הסתמכות הדדית, כגון חתימה באותו מועד, מסמכים ונספחים משותפים, והוראות חלוקה מפורטות ("יורש אחר יורש") המעידות על כוונה הדדית מחייבת. 4. הקפדה על דרכי ביטול סטטוטוריות: ככל שמדובר בצוואה שנערכה לאחר תיקון 12, ביטול בחיי שני בני הזוג דורש מתן הודעה בכתב למשנהו, בעוד שביטול לאחר פטירה מחייב הסתלקות מן העיזבון לטובת ילד או אח של המוריש (טרם חלוקה) או השבת שווי ונכסי הירושה (לאחר חלוקה). 5. בחינת פעולות קנייניות שבוצעו בחיי בן הזוג: יש לנתח האם העברות נכסים שבוצעו על ידי בן הזוג הנותר בחיים עולות בקנה אחד עם סעיף 42(ב) וסעיף 53 לחוק הירושה, המאפשרים לו לנהוג בנכסים כרצונו בחייו בהיעדר איסור מפורש. ##שאלות ותשובות## ##ש:## האם עריכת צוואות הדדיות מונעת מבן הזוג שנותר בחיים להשתמש בנכסים שירש? ##ת:## על פי בע"מ 41786-05-26, בהיעדר הוראה אחרת בצוואה ההדדית, בן הזוג שנותר בחיים רשאי לעשות כרצונו בחייו ברכוש בו זכה, גם אם נקבע מנגנון של יורש אחר יורש לפי סעיף 42(ב) לחוק הירושה המונע ממנו להוריש אותו לאחר. ##ש:## מה הדין לגבי צוואות הדדיות שנערכו לפני שנת 2005 ללא הוראה מגבילה? ##ת:## בהתאם להלכת זמיר כפי שצוינה בת"ע 56346-07-23 ובבע"מ 41786-05-26, בצוואות שנערכו טרם תיקון 12 לחוק הירושה ואינן כוללות הוראה מגבילה, אין אינטרס הסתמכות המונע מכל מצווה לשנות את צוואתו בכל עת. ##ש:## כיצד ניתן לבטל צוואה הדדית לאחר מות אחד מבני הזוג לפי החוק? ##ת:## לפי סעיף 8א(ב)(2) לחוק הירושה המפורט בבע"מ 1857-24, אם העיזבון טרם חולק יש להסתלק ממנו לטובת ילדו או אחיו של המוריש, ואם העיזבון חולק יש להשיב את הנכסים או את שווים בחזרה לעיזבון. ##ש:## אילו נסיבות מבססות חזקה כי צוואות הן צוואות הדדיות? ##ת:## בתמ"ש 41640-07-22 נקבע כי עריכת הצוואות באותו מועד, זהות ההוראות, הפניה לנספח משותף והוראות מפורטות לגבי אופן חלוקת המיטלטלין והנכסים מבססות חזקה להסתמכות הדדית.צוואהירושהשאלות משפטיותצוואה משותפת - הדדית