פוליסת ביטוח חיים - מוות מנת יתר של סמים - קוקאין

אחת הדרכים המומלצות להבין דיני ביטוח היא לעיין בפסקי דין - להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופט יחזקאל הראל בבית משפט השלום בתל אביב העוסק בנושא פוליסת ביטוח חיים - מוות ממנת יתר של סמים - קוקאין מבוא : התובעת/הנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") הינה אלמנתו של המנוח, יליד 1973, נשוי ואב ל-4 ילדים (להלן: "המנוח"). הנתבעת/התובעת שכנגד הינה הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"). המנוח בוטח אצל המבטחת בשתי פוליסות לביטוח חיים - האחת בתוקף מיום 1.2.02 (להלן: "הפוליסה הראשונה") והשנייה הונפקה בתוקף מיום 1.4.02 (להלן: "הפוליסה השנייה"), (הפוליסה הראשונה והפוליסה השנייה תיקראנה להלן יחדיו: "הפוליסות"). ביום 3.5.02 הועבר המנוח במצב קשה מביתו לביה"ח "אסף הרופא" שם אושפז עד ליום 3.5.02, מועד פטירתו המוטבים על פי הפוליסות הינם התובעת וילדיהם הקטינים (להלן: "הקטינים"), (התובעת והקטינים יקראו יחדיו: "המוטבים"). בעקבות מותו של המנוח פנו המוטבים למבטחת בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסות. ביום 15.10.02 שילמה המבטחת למוטבים סך של 291,492 ₪ בגין הפוליסה הראשונה. דרישת המוטבים לתשלום תגמולי ביטוח בגין הפוליסה השנייה נדחתה על ידי המבטחת לטענת המבטחת: הפוליסה השנייה לא נכנסה לתוקף; מקרה הביטוח אירע טרם כריתת החוזה; עסקינן בסיכון שחלף; הפוליסה השנייה בטלה מאליה; לחלופין, הפוליסות נכרתו על סמך הצהרותיו ומצגיו הכוזבים של המנוח והמוטבים אשר הסתירו ממנה כי המנוח היה מכור להירואין וקוקאין וכי בגין כך נגרם מותו וכי אם היתה יודעת על כך, לא היתה מנפיקה את הפוליסות או מי מהן; בנסיבות העניין, זכאית המבטחת להשבת תגמולי הביטוח ששילמה למוטבים בגין הפוליסה הראשונה תביעת התובעת בסך של 661,511 ₪ הוגשה ביום 18.8.03 בגין תגמולי ביטוח המגיעים לה, לטענתה, בגין הפוליסה השנייה. המבטחת הגישה כתב הגנה, בו דחתה את טענת התובעת וכן הגישה תביעה שכנגד להשבת תגמולי הביטוח ששילמה למוטבים בגין הפוליסה הראשונה. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפני הראיות כדלקמן: עדי התובעת: אביו של המנוח מר מוסא אנטילי (להלן: "האב"), אחיו של המנוח מר היימן אנטילי (להלן: "האח") ופרופ' אמיתי. עדי המבטחת: מי שמשמשת כמנהלת מחלקת תביעות ואחראית על צוות החיתום אצל המבטחת - הגב' עדינה שמיר (להלן: "הגב' שמיר"), פרופ' ארדון רובינשטיין שהגיש חוות דעתו חיתומית, פרופ' מרדכי רביד שהגיש חוות דעת חיתומית והגב' מאיה טפרברג, ביוכימאית (להלן: "הגב' טפרברג")- עובדת המעבדה לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית במרכז הרפואי שיבא - תל השומר (להלן: "המעבדה"). שמעתי את חקירותיהם הנגדיות של עדי התובעת והמבטחת וסיכומי ב"כ בעלי הדין. קראתי בעיון את תצהירי עדויותיהם הראשיות על נספחיהם וחוות דעתם של המומחים הרפואיים. כן עיינתי בכל המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת הדיון בבית המשפט : המנוח עבד כמנופאי צריח והתגורר בבית האב ביחד עם המוטבים. בבית האב התגוררו מרבית בני משפחתו של המנוח, לרבות האח. ביום 21.1.02 חתם המנוח על הצעת הביטוח בגין הפוליסה הראשונה, כאשר תחילת הביטוח המבוקש הינה 1.2.02. באותו מעמד חתם המנוח על הצהרת בריאות (להלן: "ההצהרה הראשונה"). בהצהרה הראשונה השיב המנוח בשלילה לשאלה האם צרך או הינו צורך סמים כלשהם. כן השיב המנוח בשלילה לשאלה האם אושפז בעבר. בהסתמך על הצעת הביטוח וההצהרה הראשונה, הונפקה למנוח הפוליסה הראשונה. המנוח שילם כסדרה את הפרמיה בגין הפוליסה הראשונה ביום 6.3.02 חתם המנוח על הצעת ביטוח בגין הפוליסה השנייה, כאשר תחילת הביטוח המבוקש הינה 1.4.02. באותו מעמד, חתם המנוח על הצהרת בריאות זהה להצהרה הראשונה (להלן: "ההצהרה השנייה"). גם בהצהרה השנייה השיב המנוח בשלילה לשאלה האם צרך או הינו צורך סמים כלשהם. כן השיב המנוח בשלילה לשאלה האם אושפז בעבר. ביום 9.3.02 לפנות בוקר, נמצא המנוח בביתו כשהוא ".... שוכב על המיטה ללא סימני רוח חיים..." (דו"ח נט"ן - נספח ה' לתצהירה של הגב' שמיר). בוצעה למנוח החייאה ממושכת בעקבותיה "...חזר לקצב סינוס" (סיכום מחלה מבי"ח אסף הרופא (נספח ו' לתצהירה של הגב' שמיר). המנוח הועבר בדחיפות לביה"ח "אסף הרופא", שם אושפז עד ליום 3.5.02 - יום מותו ביום 10.3.02 התקבלו במשרדי המבטחת הצעת הביטוח והצהרת הבריאות השנייה. חותמת "דואר נכנס" של המבטחת נושאת תאריך 10.3.02 הוטבעה על הצעת הביטוח בגין הפוליסה השנייה. ביום 13.3.02 הנפיקה המבטחת את הפוליסה השנייה בהתבסס על הצעת הביטוח וההצהרה השנייה וזאת בתחולה מיום 1.4.02, כפי שביקש המנוח. כפי שהוברר מחקירתה הנגדית של הגב' שמיר - בגין הפוליסה השנייה גבתה המבטחת מהמנוח פרמיות עבור החודשים אפריל - מאי 2002. לאחר מות המנוח, פנתה התובעת למבטחת בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסות. עד לאותו מועד לא ידוע היה למבטחת כי המנוח אושפז בביה"ח במצב קשה ביום 21.10.02 חתמה התובעת על כתב הקבלה והשחרור בגין תגמולי הביטוח עבור הפוליסה הראשונה (נספח ה' לתצהירו של האב). בעקבות זאת, שילמה המבטחת למוטבים את תגמולי הביטוח בגין הפוליסה הראשונה. כאמור, נדחתה פניית התובעת לתשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסה השנייה. ייאמר, כפי שעולה מתצהירו של האב (אשר לא נסתר בעניין זה), בתחילה התבקשה התובעת לחתום על כתב קבלה ושחרור בנוסח זהה לנספח ה', למעט תוספת המילים בנספח ה', "כמו כן מוחזר פרמיה חלקית מפוליסה 3441508 שבוטלה" (הכוונה ל"הפוליסה השנייה", להלן: "התוספת" - נספח ד' לתצהירו של האב). כפי שעולה מתצהירו של האב (אשר לא נסתר בעניין זה) - האב היה מודע לתוספת ודרש את השמטתה. בעקבות זאת, נערך כתב הקבלה (נספח ה') עליו, כאמור, חתמה התובעת. לא הובאו על ידי המבטחת כל ראיות המתייחסות לאמור בסעיפים 24-23 לעיל, למעט בדבר הסכמת המבטחת להשמיט את התוספת. אדון ואכריע להלן בטענות הצדדים. בגין מה נגרם מותו של המנוח : אקדים ואומר כי שוכנעתי שמותו של המנוח נגרם בגין שימוש ממנת יתר של סם הקוקאין וייתכן גם הרואין. כאמור, מטעם המוטבים הוגשו תצהירי עדויותיהם הראשיות של האב והאח. בתצהיר עדותו הראשית, הכחיש האב מכל וכל, בהסתמך על היכרותו היומיומית את המנוח, כי האחרון השתמש בסמים כלשהם (סעיף 3 לתצהיר האב מיום 13.10.04). בתחילה, הסתפקה התובעת בהגשת תצהיר עדותו הראשית מיום 13.10.04 של האב בעקבות זאת, הגישה המבטחת את ראיותיה שכללו בתחילה את תצהירה של מי שהייתה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מנהלת מחלקת תביעות ואחראית על צוות החיתום אצל המבטחת, הגב' נילי בר און ז"ל (להלן: "המנוחה"). המנוחה הלכה לעולמה טרם תחילת שמיעת הראיות ועל כן הוגש תצהיר חליפי על ידי הגב' שמיר. תצהיר זה תואם "אחד לאחד" את תצהירה של המנוחה במסגרת ראיותיה, הגישה המבטחת את חוות דעתם של פרופ' רביד ופרופ' רובינשטיין ותיעוד רפואי מביה"ח "אסף הרופא" ממנו עלה, לכאורה, כי המנוח היה צרכן סמים וכי לדברי המשפחה חבריו של המנוח משתמשים בסמים וייתכן אף הוא. כן עלה מהתיעוד הרפואי של ביה"ח, כי בבדיקת שתן שבוצעה למנוח, נמצא סם מסוג קוקאין. כמו כן, עלה, לכאורה, מהתיעוד הרפואי של ביה"ח כי המנוח נהג להזריק לגופו סם מסוג הרואין בעקבות קבלת ראיות המבטחת וטרם תחילת שמיעת הראיות, הגישה התובעת בקשה להגשת תצהיר משלים של האב וכן תצהיר של האח. בתצהיריהם, הצהירו האח והאב כי האחרון בלבד הוא זה ששוחח עם הצוות הרפואי וכי מעולם לא מסר למי מהרופאים כי ייתכן שהמנוח משתמש בסמים. חרף התנגדות המבטחת נעתרתי לבקשת התובעת לצירוף התצהירים המשלימים כן הגישה התובעת את חוות דעתו של פרופ' אמיתי אשר ניתח את המסמכים הרפואיים ואישר כי נגרם למנוח אירוע של דום לב. ברם, פרופ' אמיתי הוסיף וציין כי "...העדר רישום של בדיקת המעבדה המקורית, והרישומים הסותרים בגיליון האשפוז לגבי סוג הסם שבו השתמש המנוח על פי ההשערה, מעוררים שאלות לגבי העובדות והראיות של שימוש בסם. אין בחומר הרפואי של אשפוזו באסף הרופא ראיות ברורות על שימוש בסמים במהלך חקירותיהם הנגדיות, הכחישו האב והאח כי המנוח נטל סמים. האב אף הכחיש כי המנוח עישן סיגריות - אמירה העומדת בסתירה להצהרה הראשונה ולהצהרה השנייה, החתומות על ידי המנוח, בהן אישר כי הינו מעשן סיגריות. יחד עם זאת, אישרו האב והאח כי לא היו שהו במחיצת המנוח 24 שעות ביממה, לרבות בעבודתו. האב והאח חזרו על טענתם כי האב בלבד הוא זה ששוחח עם הרופאים שטיפלו במנוח והכחישו את הרישומים בכל הנוגע לשימוש בסם. טרם תחילת שמיעת הראיות, התנגד ב"כ התובעת להגשת המסמכים הרפואיים מביה"ח אסף הרופא שלא באמצעות עורכיהם. טרם דיון בהתנגדות, הפניתי את הצדדים להוראת סעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש) וכן לבר"ע 495/04 (י-ם) יורם אלפסי נגד הסתדרות מדיצינית הדסה (מאגר נבו) (2005) וביקשתי את התייחסותם. בתחילת הדיון בהתנגדות, הודיע ב"כ התובעת כי הוא חוזר בו מהתנגדותו להגשת המסמכים הרפואיים ועל כן, הם הוגשו בלא התנגדות. במילים אחרות, המסמכים הוגשו כראייה לאמיתות תוכנם. במאמר מוסגר ייאמר כי לא בכדי חזר בו ב"כ התובעת מהתנגדותו להגשת המסמכים. ב"כ התובעת השליך יהבו על האפשרות כי בית המשפט יעדיף את עדויותיהם בפניו של האב והאח על פני הרישום במסמכים. כצפוי, בסיכומיו טען ב"כ התובעת, כי יש להעדיף את עדויותיהם של האב והאח על פני הרישומים הרפואיים אשר נסתרו בעדויותיהם. אין דעתי כדעת ב"כ התובעת. סביר כי בני המשפחה עשו כל שניתן על מנת להציל את המנוח ועל כן, מסרו באותה נקודת זמן מידע אמיתי לצוות הרפואי שניסה ללמוד על הסיבות שיכול והביאו למצבו הקשה של המנוח. משהוגשו בהסכמה המסמכים הרפואיים - הם מהווים ראייה לאמיתות תוכנם. לו סברה התובעת כי אין בסיס לאמירות - היה עליה לבקש לזמן כעדים מטעמה את עורכי המסמכים בניסיון להוכיח כי הרישומים נכתבו מהגיגי ליבם של עורכיהם. במקרה זה הייתה עומדת לתובעת הזכות לחוקרם בחקירה נגדית עדויותיהם של האב והאח אינן אמינות בעיני. האח השיב "לא זוכר" למרבית השאלות שנשאל ולא נמצאה הלימות וקוהרנטיות בין תשובותיו בחקירתו הנגדית לבין תצהירו. האב לעומתו, לא נכון היה "לשמוע" (ככל "אב סביר") כי בנו המנוח נחשד בשימוש בסמים. עדותו של האב לא התיישבה עם הגיונם של דברים ועם בדיקת המעבדה כפי שיפורט להלן. כאמור, טרם שמיעת הראיות, לא היה בידי המבטחת דו"ח בדיקת המעבדה שבוצעה על ידי הגב' טפרברג (להלן: "הדו"ח" - נ/2). כל שהיה בידי המבטחת הינו רישום מכלי שני בלבד (במסמכי ביה"ח "אסף הרופא"), ממנו ניתן היה ללמוד כי בבדיקת השתן נמצא קוקאין. לקראת מועד שמיעת הראיות, עלה בידי המבטחת לאתר את הדו"ח. מאחר וב"כ התובעת התנגד להגשת הדו"ח בלא חקירת הגב' טפרברג - זומנה זו לחקירה לישיבת יום 11.7.07. במהלך עדותה הוברר כי נמצאו אצל המנוח אופייטים היכולים לכלול מורפין, קודאין והרואין. כן הוברר כי לא נערכה סריקה נוספת על מנת לאמת אלו מהאופייטים נמצאו אצל המנוח, דהיינו האם נמצא גם הרואין בנוסף למורפין. אין חולק כי במהלך אשפוזו, קיבל המנוח מורפין (יש לזכור כי המנוח הורדם במהלך אשפוזו) ועל כן, לא הוכח שהמנוח עשה שימוש בסם מסוג הרואין ברם, הוכח כי באותה בדיקה נמצא סם מסוג קוקאין וזאת ברמת וודאות של 95%, כדברי הגב' טפרברג. כדבריה, חמשת האחוזים הנותרים נדרשים בגין הצורך בהתאמה קלינית ואנמנזה. במקרה דנן, קיימת התאמה בין ממצאי בדיקת המעבדה לאנמנזה ולבדיקה הקלינית כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים ומחוות דעתם של פרופ' רובינשטיין ופרופ' רביד הקושרים בין מותו של המנוח לבין השימוש בסם הקוקאין. ייאמר, כי הגב' טפרברג, ביוכימאית במקצועה, נעדרת הכשרה משפטית, העידה כי הבדיקה נעשתה לצרכים רפואיים ולא משפטיים. בתשובה לשאלות ב"כ המבטחת, אישרה הגב' טפרברג כי הכוונה לצרכים משפטיים במישור הפלילי. לצורך הדיון שבפנינו, די בתוצאות הבדיקה על מנת לקבוע כי נמצא בגופו של המנוח סם מסוג קוקאין אין חולק כי אם אכן נטל המנוח סם - הוא עשה זאת לכל המאוחר באשמורת בוקר יום 9.3.02. דגימת השתן ניטלה מגופו של המנוח ביום 12.3.02. בעדותה מסרה הגב' טפרברג כי בכפוף לחריגים (משני הקצוות) "...בדגימות הראשונות יהיו לי ריכוזים גבוהים יותר ובאחרונות נמוכים יותר, בסדר גודל של 4 ימים עד שהבדיקה האנליטית לא תוכל לזהות את החומר בשתן מעבר לגבול הזיהוי שלי. אני רוצה להבהיר שיש וריאציות ביולוגיות ואני לא חותמת על השעה והיום, אבל בהחלט חשוב לקחת את הדגימה כמה שיותר קרוב לשימוש ולחשיפה לחומר כדי להצליח לזהות את החומר בשתן". (עמ' 13-14 לפרוטוקול ישיבת יום 11.7.07). לדעת פרופ' רביד, עצם גילוי סם הקוקאין מספר ימים לאחר שהמנוח נטלו - מחזק את הטענה כי המנוח נטל כמות גדולה של סם מסוג זה אשר חלקה התפוגג במרוצת הזמן לא זו אף זו, בתחילת חקירתו הנגדית של פרופ' אמיתי, (בטרם ידע כי עלה בידי המבטחת לאתר את הדו"ח), אישר כי קיימת חשיבות מכרעת לאיתור הדו"ח לצורך הפגת הספקות בשאלה האם המנוח אכן נטל סם מסוג קוקאין. בהמשך, לכשהוצג הדו"ח בפני פרופ' אמיתי, הודה כי מבחינתו "נפתרה החידה". לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי המנוח נטל מנת יתר של סם מסוג קוקאין וכי זו סיבת המוות. מהו המועד בו נכרתה הפוליסה השנייה : נמנה להלן את האפשרויות השונות: ביום 6.3.02 - מועד חתימת המנוח על ההצעה. ביום 10.3.02 - מועד החתמת חותמת "נתקבל" על ידי המבטחת על גבי ההצעה. ביום 13.3.02 - מועד בו הסכימה המבטחת להיענות להצעת המנוח לקבלו לביטוח. ביום 1.4.02 - מועד בו ביקש המנוח בהצעתו כי הפוליסה השנייה תכנס לתוקף, והתואם למועד שנקבע על ידי המבטחת כמועד תחילת הפוליסה השנייה. ביום 1.4.02 - מועד תשלום הפרמיה. מסקנתי הינה כי במקרה דנן, מועד חתימת המנוח על ההצעה וההצהרה השנייה, כמו גם מועד הטבעת חותמת "דואר נכנס" על ההצעה - אינם מועד כריתת חוזה הביטוח בגין הפוליסה השנייה, שכן קבלה "פיזית" אצל המבטחת ו/או חתימה על ההצעה וההצהרה השנייה בפני סוכן הביטוח - אינם בגדר "קיבול". מסקנתי הינה כי הפוליסה השנייה נכנסה לתוקף ביום 1.4.02 - מועד תשלום הפרמיה הראשונה בגין חודש אפריל - מועד הזהה למועד כניסת הפוליסה השנייה לתוקף, כפי שביקש המנוח. אנמק להלן את מסקנתי זו כותרת סעיף 2 לתנאים הכלליים של הפוליסות הינה "תוקף הפוליסה" (נספח ד' לתצהירה של הגב' שמיר). סעיף 2 ב' קובע את ארבעת התנאים הבאים כתנאי לכניסתה לתוקף של הפוליסה: הפוליסה נכנסת לתוקפה החל מהתחלת הביטוח כמצוין בדף פרטי הביטוח - אך לא לפני תשלום הפרמיה הראשונה - בתנאי שהמבוטח חי בתאריך תשלום הפרמיה הראשונה - ובתנאי נוסף שמיום... חתימת המבוטח על הצהרת בריאות ועד ליום שבו החליטה החברה על הסכמתה בכריתת חוזה הביטוח לא חל שינוי בבריאותו שלושת התנאים הראשונים התקיימו שכן: ביום 3.5.02 נפטר המנוח ורק באותו מועד נגרם ה"מוות" (אדון בהמשך בשאלה מהו "המוות"). ביום 1.4.02 שולמה הפרמיה הראשונה. ביום 1.4.02 המנוח היה "חי".ביום 13.3.02 החליטה המבטחת לקבל את המנוח לביטוח. ברם, התנאי האחרון מתוך הארבעה המנויים בסעיף 51 לעיל לא התקיים שכן, כפי שנקבע לעיל ויקבע בהמשך, חל שינוי של ממש במצבו הבריאותי של המנוח. כאמור, בבוקר יום 9.3.02, חל שינוי של ממש במצבו הבריאותי של המנוח, שינוי שהוחמר ביום 3.5.02 עד כדי מוות "סופי" ועל כן, לא התקיים התנאי הרביעי ומשכך, הפוליסה לא נכנסה לתוקף האם ומתי אירע מקרה הביטוח : הוראת סעיף 2 לתנאים הכלליים לפוליסות תואמת להוראות סעיף 16 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") שכותרתו "סיכון שנתבטל". סעיף 16 (א) קובע: "חוזה ביטוח לכיסוי של סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או למקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה - בטל". לטענת המבטחת, כפי שהוכח מהמסמכים הרפואיים ומחוות דעתם של פרופ' רביד ופרופ' אמיתי אשר לא נסתרו - המנוח היה במצב של מוות קליני כבר בבוקר יום 9.3.02 והוא נותר במצב זה עד ליום 3.5.02 - מועד מותו "הסופי". לטענת המבטחת, "מוות קליני" הינו בגדר "מוות" כמשמעו בפוליסות ועל כן עסקינן במקרה ביטוח שכבר קרה עוד בטרם הגיעו למשרדי המבטחת הצעת הביטוח וההצהרה השנייה אקדים ואומר כי אין דעתי כדעת המבטחת באשר לפרשנות המונח "מוות". הפוליסות אינן מגדירות את המונח "מוות", כך גם חוק חוזה הביטוח ופקודת הפרשנות. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 מגדיר "נזק גוף" כ"מוות, מחלה, פגיעה..." (סעיף 1 לחוק). גם חוק זה אינו מגדיר את המונח "מוות". פקודת הנזיקין (נוסח חדש) מגדירה "נזק" כ"אובדן חיים...רווחה גופנית...". הפקודה אינה מגדירה את המונח מוות / "אובדן חיים". במילון אבן שושן מוגדר המונח "מוות" כ"חוסר חיים, חידלון, מצב שפסקו בו כל הפעולות והתהליכים של החיים בגוף החי או הצומח". מילון "ספיר" מגדיר את המונח "מוות" כהפסק החיים, חידלון בחינת פסיקתם של בתי המשפט בישראל, מלמדת כי קיימת אבחנה ברורה ושונה בין "מוות קליני" ל"מוות". אבחנה זו קיימת הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי, לרבות בפסיקת הפיצוי בגין נזקי גוף. בע"פ 5268/04 ליודמילה מינין נגד מדינת ישראל (מאגר נבו) (2005) הורשעה המערערת בניסיון לרצוח את בעלה, ניסיון בעקבותיו "...נגרם לו דום לב עד כדי מוות קליני. בנס ניצלו חייו של הבעל בכך שהמוות לא נגרם מייד...". כך גם היה בע"פ 876/91 פלוני נגד מדינת ישראל (מאגר נבו) (1991) מקום בו הורשע המערער בגין חבלה חמורה בכך שדקר איש משטרה "...אשר נפצע בצורה קשה: תחילה מת מוות קליני והיה מחוסר הכרה במשך שלושה ימים. נותרה לו נכות צמיתה באשר לדיני הנזיקין "יפה" לעניין זה הסיטואציה הטרגית שנדונה ע"י בית משפט העליון בע"א 10457/04 ג'מיל עבדאללה אטריק נגד החברה לתפעול החוף השקט 1998 בע"מ ואח' (מאגר נבו) (2007). במקרה דנן, ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בת"א שעסק באחריותם הנזיקית של גורמים שונים לפרשת תביעתו של המערער. במועד מתן פסק הדין על ידי בית משפט קמא, מצוי היה המערער "במוות קליני" ועל כן, פוצה המערער בגין נזקי הגוף שנגרמו לו ככל ניזוק אחר שנותר בחיים לאחר הגשת הערעור לבית משפט העליון וטרם הדיון בערעור, נפטר המערער ועל כן, במהלך הערעור, תוקן כתב הערעור על ידי הוספת העילה בגין "השנים האבודות". בפסק הדין נפסק פיצוי שהתבסס על חישוב מחדש ושונה של הפיצוי למערער עד למותו "הסופי" ושל יורשיו החל מאותו מועד. כפי שעולה מהפסיקה שהובאה לעיל וכפי שהובהר לעיל - לא הובאה ראייה מהו אותו מצב רפואי בו נתון היה המנוח במהלך אשפוזו בעת שהיה ב"מוות קליני". מכל מקום, אין חולק כי ליבו של המנוח המשיך לפעום כל מהלך אשפוזו ועל כן, מצבו של המנוח אינו עונה גם להגדרת המונח "מוות" במילון אבן שושן לא זו אף זו, ברישום הרפואי מיום 8.4.02 של המחלקה הפנימית בביה"ח אסף הרופא נרשם "...מונשם, עיניים פתוחות, מסתכל על הסביבה...". הצדדים, לרבות המומחים הרפואיים, לא התייחסו לאמירה זו אשר, לכאורה לפחות, אינה מתיישבת עם הטענה כי כל מהלך אשפוזו היה המנוח ב"מוות קליני". לאור האמור לעיל ומשהמבטחת לא הגדירה בפוליסה את המונח "מוות" - למקרה של ספק (ולדידי לא נותר כל ספק) - לא אירע מקרה ביטוח לפני יום 1.4.02. על כן, נדחית בזאת טענת המבטחת בדבר "סיכון שנתבטל" בשל קרות "מקרה הביטוח". משנדחתה טענת המבטחת כי עסקינן במקרה ביטוח שכבר קרה - אדון להלן בטענת המבטחת כי עסקינן בסיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף האם עסקינן בסיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף : ברי, כי עסקינן ב"סיכון שחלף". המרחק בין "מוות" ל"מוות קליני" הינו קצר ביותר והגבול המפריד ביניהם הוא דק. כפי שהעיד האב בחקירתו הנגדית - לא נותר למשפחה אלא לקוות לחסדי שמים. בסיכום המחלה נרשם כי ביום 9.3.02 המנוח "...נמצא במיטתו ללא רוח חיים. בוצעה החייאה ממושכת וחזר לקצב סינוס". דהיינו, עובר להחייאת המנוח, הוא היה ללא רוח חיים ואלמלא ההחייאה הממושכת, הוא היה נופח את נשמתו ועונה להגדרת המונח "מוות" כנדרש בפוליסה במקרה דנן, ארע "הסיכון שחלף" בין מועד החתימה על ההצהרה השנייה לבין המועד בו התקבלה במשרדי המבטחת. משהמנוח גרם בהתנהגותו להיווצרו של הסיכון - אין לזקוף זאת לחובת המבטחת. "חוזה ביטוח הוא מכשיר להעברת סיכון ולכן בהעדר סיכון לא ייתכן ביטוח. רעיון זה בא לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק שלפיו תגמולי הביטוח משולמים בגין 'מקרה', היינו: מאורע בלתי-צפוי שטמון בו יסוד של מקריות. גם סעיף 16 מבטא את הרעיון שבהעדר סיכון אין ביטוח, ומכאן שהיעלמות הסיכון שקולה לסיכול מטרת החוזה" (פירוש לחוק החוזים, ג. טדסקי, ביטוח, כרך ראשון עמ' 433). כך גם נקבע בע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 843: "המבוטח וחברת ביטוח רוכשים כל אחד סיכון וסיכוי תמורת תשלום דמי ביטוח על יסוד אפשרות התרחשות מקרה ביטוח בעתיד, שאין לדעת אם יתרחש, ... דבר היות הסיכון יסוד הכרחי בחוזה הביטוח עולה מהוראת סעיף 16(א) לחוק חוזה ביטוח...בלעדי סיכון ביטוחי כיסוד בהסכם הביטוח אין ממשות לביטוח לאור האמור לעיל, מסקנתי הינה כי יש לדחות את תביעת התובעת לקבלת תגמולי ביטוח בגין הפוליסה השנייה, שכן נתקיימו הוראות סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח ועל כן, פוליסת הביטוח השנייה "בטלה" כמשמעות מונח זה בסעיף זה וזאת בלא צורך בכל פעולה אקטיבית מטעם המבטחת האם המנוח הצהיר אמת בעת שחתם על ההצהרה השנייה : שוכנעתי כי התשובה לשאלה הנדונה הינה שלילית. אפרט להלן את העובדות שהביאוני למסקנתי זו: המנוח חתם על ההצהרה השנייה ביום 6.3.02. בלילה שבין ה-8.3.02 ל- 9.3.02 נטל המנוח מנת יתר של סמים (קוקאין בוודאות והרואין בספק) שגרמה למוות קליני.סביר להניח כי בעת שהגיע המנוח בלא הכרה לביה"ח נשאלו האב והאח שאלות בדבר עיסוקיו ואורח חייו של המנוח שיש בהם כדי ליתן מידע ראשוני באשר לסיבות שיכול וגרמו למצבו הרפואי.בטופס קבלת חולה ליחידת אשפוז שנערך ביום 11.3.02 נרשם כי המנוח מעשן וכן כי "בקשר לסמים משפחה מוסרת שיש לו חברים המשתמשים וייתכן גם הוא לפי דבריהם". במועד הנ"ל טרם נלקחה דגימת שתן לבדיקת רעלים. ביום 12.3.02 נלקחה דגימת השתן מגופו של המנוח. ביום 14.3.02 התקבלה בביה"ח תוצאת בדיקת המעבדה שגילתה אופייטים וקוקאין בגופו של המנוח. בסיכום המחלה שנערך לאחר מות המנוח נרשם "בחור בן 29 משתמש בהרואין דרך הוריד...". בטופס "רשימת הבעיות" שנערך במהלך האשפוז במחלקה הפנימית נרשם שימוש בסמים. בטופס "בדיקת הגוף ומהלך המחלה" נרשם ביום 22.3.02 "...מעבדה שתן - חיובי ל- קוקאין...אירוע ראשוני ככל הנראה על רקע שימוש בקוקאין...". בדו"ח תוצאות המעבדה מ- 21.3.02 (נ/2) נמצאו קוקאין וכן אופייטים היכולים לכלול מורפין, קודאין והרואין הוראות המפקח על הביטוח : בסיכומיו, טען ב"כ התובעת לראשונה כי המבטחת מנועה מלהעלות כל טענת הגנה כנגד תביעת התובעת בגין הפוליסה השנייה, שכן הפרה את הוראות המפקח על הביטוח (להלן: "המפקח"). לטענת ב"כ התובעת, המבטחת לא נתנה לתובעת כל טעם מדוע דחתה את תביעתה לתשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסה השנייה ובכך הפרה את הוראות המפקח. לטענת ב"כ המבטחת, התובעת מנועה מלהעלות טענה זו שלא נטענה בכתב תביעתה או בכתב תשובה. לטענת המבטחת, גם אם היה ממש בדברי התובעת - היא ויתרה על טענתה זו שכן לא התנגדה להגשת ראיות המבטחת ולטענותיה, מה גם שהיא עצמה הגישה ראיות בניסיון להדוף את ראיות המבטחת אקדים ואומר כי דעתי כדעת ב"כ המבטחת. המבטחת טענה בכתב הגנתה ובכתב תביעתה שכנגד, את כל הטענות הנטענות על ידה בסיכומיה. לא זו אף זו, המבטחת הגישה ראיות, לרבות חוות דעתם של פרופ' רביד ופרופ' רובינשטיין, הדו"ח וכן מסמכים רפואיים לתמיכה בטענותיה מדוע היא פטורה מתשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסה השנייה ומדוע על המוטבים להשיב לה את תגמולי הביטוח ששילמה להם בגין הפוליסה הראשונה. מוסיפה וטוענת המבטחת כי לא חלה עליה חובת פירוט ונימוק הן משום שהפוליסה השנייה לא נכנסה לתוקף והן משום שהפוליסה בטלה מעיקרה לאור הוראות סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח כאמור, התובעת עצמה הגישה ראיות בניסיון להזים את ראיות המבטחת. ראיות אלו (הכוונה לתצהירי השלמה של האב והאח וכן לחוות דעתו של פרופ' אמיתי) הוגשו לאחר שהוגשו ראיות המבטחת וכמשקל נגד להם ועל כן יש לראות בתובעת ובמוטבים כמי שויתרו על טענה זו. ב"כ המוטבים לא התנגד במהלך שמיעת הראיות, או עובר לתחילתן, לשינוי חזית וכו' ואף לא טען כי ראיות המוטבים הוגשו למען הזהירות ומבלי להודות בכל טענה העומדת להם כנגד המבטחת בגין הפרת הוראות המפקח למעלה מהדרוש יאמר כי גם אם אכן, כטענת ב"כ התובעת, עסקינן בטענה משפטית וכי על כן, רשאי היה להעלותה לראשונה בסיכומיו - ספק בעיני, לאור קביעותיי, אם מן הראוי להעניק לתובעת סעד בגין הפרת הוראות המפקח על ידי המבטחת. כנגד הפרה זו יש לזכור כי המנוח רמס ברגל גסה את הצהרתו שלו יומיים קודם לנטילת הסמים שהביאו בסופו של יום למותו.בחקירתו הנגדית טען האב כי לאחר שנמסר לו שלטענת המבטחת המנוח נטל סמים הוא פנה למחלקה וצעק על הצוות הרפואי על כי בוצע רישום חסר כל בסיס (האב בעמ' 25 לתמליל ישיבת יום 9.7.07) . כלומר, לשיטת האב, נודע לו עוד קודם להגשת התביעה לביהמ"ש, מדוע דחתה המבטחת את תביעת המוטבים בסיכומיו, נסמך ב"כ התובעת על פסק דינה של כב' השופטת אורנה לוי בת.א.(ת"א) 33899/05 נבוב סייר נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (מאגר נבו) (2006). כב' השופטת לוי סוקרת את הפסיקה הקובעת כי החלטות המפקח מחייבות את המבטחות וכי מקום בו אינן מקיימות את הוראותיו ואינן מפרטות את נימוקי הדחייה - הן מנועות להעלות נימוקים נוספים למעט בהתקיימם של חריגים שאינם רלבנטיים לענייננו הנני תמים דעים עם כב' השופטת לוי ואין לי אלא להסכים עם קביעותיה אלו. ברם, הנני מסכים גם לקביעותיה הנוספות כמפורט להלן: "...ניתן לומר כי בית המשפט יתחשב, כפי שהוא מתחשב במסגרת דיון בבקשה לאכוף כל חוזה אחר או הסכמות דיוניות אחרות המגולמות בחוזה, ובהתאם לסעיף 3(4) לחוק התרופות, בתום הלב של המבוטח, בהתנהגותו, יתחשב בטענות מרמה או טענות חמורות אחרות, בעלות בסיס ראייתי, אשר נטענות כלפי המבוטח ובשאלה אם המבוטח עצמו הפר את החוזה ואם ידיו נקיות. כל אלו יורדם לשורש ההסכמה היונית ובמקרים כאלו ואחרים ועל פי שיקולי צדק לא תיאכף ההסכמה וראה ע"א 821/77 אופק נ' מורטוזה, פ"ד לג(1) 93. ניתן לסכם ולומר, אם כן, כי בהתאם לחוזה הביטוח, כפי שנערך על פי התערבות המפקח על הביטוח כמי שבא בנעלי המבטח...חריג לכך... אם שיקולי צדק מביאים למסקנה שאין לאכוף ההסכמה הדיונית בין הצדדים במקרה מסוים" כפי שנקבע לעיל, במקרה דנן ידיו של המנוח "אינן נקיות" ועל כן אין מקום, ולו רק משיקולי צדק לאפשר למוטבים ליהנות מכך יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת ארבל בבג"צ 7738/04 אילנה מזרחי נ' שר הרווחה ואח' (2007) כי "...הרצון להימנע מתוצאה שאינה צודקת טבועה בשורשי שיטתנו המשפטית ושזורה בה כחוט השני. אמר בהקשר אחר השופט זמורה כי 'יש להימנע, עד כמה שאפשר, מתוצאות כאלה המספקות אולי את השכל המשפטי הפורמאלי, אבל אינן מספקות את רגש הצד והיושר' (ע"פ 1/48 סילווסטר נ' היועץ המשפט לממשלת ישראל, פ"ד א(1) 5, 19 (1949)..." בסעיף 6 לפסק הדין זכאות להשבת תגמולי הביטוח בגין הפוליסה הראשונה : בסופו של יום, אין חולק כי במועד תשלום תגמולי הביטוח למוטבים בגין הפוליסה הראשונה היה בידי המבטחת כל התיעוד הרפואי הנוגע למצבו הרפואי של המנוח במרוצת השנים, לרבות תיעוד בגין התקופה שמיום 9.3.02 ועד לפטירתו. התיעוד כלל גם את תוצאות הבדיקות הטוקסיקולוגיות שבוצעו בשתן של המנוח מהן עלה: כי נמצא קוקאין בגופו של המנוח; כי עסקינן במי שנוהג להזריק הרואין לגופו; כי מת מוות קליני, ככל הנראה כתוצאה מנטילת מנת יתר של סם. כן ידוע היה למבטחת (כפי שהוכח מטיוטת כתב הקבלה לתשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסה הראשונה - נספח ד' לתצהיר האב) כי הונפקה למנוח פוליסת הביטוח השנייה אשר בוטלה, לטענתה כנטען על ידי הגב' שמיר - המנוחה כנראה טיפלה באופן בלעדי בתביעה לתשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסה הראשונה ובדחיית התביעה בגין הפוליסה השנייה. אין חולק כי הגב' שמיר לא עבדה אצל המבטחת בזמנים הרלבנטיים לתביעות ועדותה ותצהירה נסמכים אך ורק על עיון בתיקי התביעות וכן על התיעוד שצורף לתצהירה. למרבית השאלות שנשאלה הגב' שמיר במהלך חקירתה הנגדית, ואשר לא ניתן היה להשיב עליהן בהסתמך על התיעוד שצורף לתצהירה - השיבה "לא יודעת", "לא זוכרת", "עליי לבדוק בתיק התביעה", "התיק לא בפניי". כאשר נשאלה הגב' שמיר האם נערכה על ידי המנוחה, תרשומת המתעדת את טיפולה בתיקי התביעות - השיבה הגב' שמיר "לא זוכרת", "יכולה רק לשער", "צריכה לבדוק", צריכה לראות את זה בתיק התביעה", קשה לי להיזכר". כן השיבה הגב' שמיר כי אינה יודעת האם המנוחה בלבד טיפלה בתיק על כן - המסקנה המתבקשת הינה כי הגב' שמיר הינה בגדר עד "טכני" בלבד שהגיש, בהסכמה, לתיק ביהמ"ש תיעוד מסוים מתיקי התביעות של המבטחת. על כן - על ביהמ"ש ולא על הגב' שמיר לפרשו. במקרה של ספק - ספק זה פועל כנגד המבטחת אשר לא הציגה את תיקי התביעות. כאמור, הגב' שמיר לא טענה כי אין בנמצא בתיקי התביעות תרשומת היכולה לשפוך אור על האירועים. תשובתה הייתה כי אינה יודעת, איזה זוכרת וכו'. הנני מתקשה לקבל כי טיפול, בין על ידי המנוחה לבדה ובין על ידי מי מעובדיה האחרים של המבטחת, במיוחד בנסיבותיו של תיק זה, היה נעשה בלא רישום. רישום זה מחויב המציאות בין לצורך מעקב של הגורם המטפל עצמו ובין לצורך ביקורת עתידית (לרבות ביקורת פנים) אצל המבטחת באשר להכרה בתביעה בגין הפוליסה הראשונה ודחיית התביעה בגין הפוליסה השנייה גם אם כל הפעולות היו מתבצעות על ידי המנוחה בלבד - עסקינן בחברה ציבורית ועל כן חזקה כי פעולות מסוג זה מתבצעות בשקיפות המנהלתית הנדרשת לשם ביצוע נאות של יכולת הבקרה. החלטה להכיר בתביעה בגין הפוליסה הראשונה, חרף התיעוד הרפואי, מחייבת מתן נימוק (בדרך של רישום לפחות) במיוחד מקום בו נדחית התביעה בגין הפוליסה השנייה. לא הובאה בפניי כל ראיה אם החלטות מסוג זה היו בסמכותה הבלעדית של המנוחה ומנגד לא הובאה בפניי כל ראיה כי נדרש אישור נוסף. בכל מקרה, אין להניח כי המנוחה לא הייתה דואגת לתעד, בזמן אמת, את פעולותיה. יקשה השואל - מדוע יש להגיש תיעוד זה?. אכן, לו המנוחה הייתה נחקרת בביהמ"ש - ספק אם היה מקום להגשת התרשומת ולחילופין, הצגתה לעיון ב"כ התובעת. ייתכן כי די היה בסיטואציה זו בתצהירה של המנוחה ובחקירתה, בהנחה כי טיפלה בעצמה בתביעות. ברם, משהגב' שמיר מבקשת כי נסיק מה היה הלך מחשבתה של המנוחה - היה עליה להציג, לפחות לעיון הצד שכנגד, את תיקי התביעות ובוודאי שהיה עליה לזכור וללמוד היטב את שנכתב בתיקים לקראת חקירתה בביהמ"ש במאמר מוסגר ייאמר כי במקרה דנן לא הייתה עומדת למבטחת טענת חיסיון שכן עסקינן בעדות הנסמכת אך ורק על עיון בתיקים ועל כן משהגב' שמיר נסמכה עליהם - מוסר מלוא החיסיון. אין להניח כי השאלות שנשאלה הגב' שמיר בחקירתה הנגדית הפתיעו אותה או את בא כוחה וחזקה כי היו מודעים להן מבעוד מועד. יתרה מכך, לו סבר ב"כ המבטחת (בעקבות החקירה הנגדית שהתקיימה ביום 9.7.07) כי יש מקום לבקש להגיש את התיקים - חזקה כי היה עותר לעשות זאת בישיבת יום 11.7.07. חזקה על ב"כ המבטחת כי גישתו הליברלית של בימ"ש זה ידועה לו, כפי שבאה לידי ביטוי בהיענות לבקשת התובעת להגשת תצהירים משלימים של האב והאח. משראיה זו לא הוגשה - אין מקום להידרש להסבריה של הגב' שמיר, אם וככל שלא זכו לתימוכין בתיעוד שצורף לתצהירה. מעיון במסמכים שצורפו לתצהירה של הגב' שמיר לא ניתן להשכיל ללמוד מדוע שולמו למוטבים תגמולי הביטוח בגין הפוליסה הראשונה ומדוע, בו זמנית, סירבה המבטחת לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח בגין הפוליסה השנייה אביא להלן בשם אומרם את הנטען בתצהירה של הגב' שמיר, ככל שאינו נתמך במסמכים שצורפו לתצהירה, ואבחן האם הוכחו אמירותיה כולן או חלקן: 11. למנוח שולמו תגמולי ביטוח בגין חוזה ביטוח זה שכן שעה שקיבלנו את החומר הרפואי הרב מלכתחילה שמתייחס בפירוט ניכר לגבי המנוח בתקופת שהותו בבית חולים לא שתנו את ליבנו לעובדת השימוש בסמים בתקופה האמורה, ורק בעיון מאוחר יותר מצאנו כי אכן המדובר בשימוש בסמים באופן מובהק, אולם שעה שהבחנו בכך, היה זה לאחר שכבר שולמו תגמולי ביטוח לגבי חוזה הביטוח הראשון. 12. עלי להדגיש כי אילו היינו יודעים על העובדה כי המנוח השתמש בסמים, הוא לא היה מתקבל לחוזה ביטוח זה. ... 14. בנוסף נסתבר כי המנוח לא הצהיר אמת באשר למצב בריאותו בכל הנוגע לבעיות רפואיות נוספות: דלקות ריאה, כאבי חזה, כאבי צוואר וגב. מכל מקום, מספיקה העובדה כי המנוח לא הצהיר אמת בכל הנוגע לסמים על מנת שלא לקבלו לביטוח אילו ידענו זאת במועד. 15. המידע אשר הסתיר המנוח בדבר היותו משתמש בסמים, כמו גם המידע הרפואי וההיסטוריה הרפואית שהוסתרה, כאמור במסמכים לעיל, הינם מהותיים לנתבעת ולו היה מידע זה בידי הנתבעת טרם קבלת המנוח לביטוח היתה דוחה את קבלתו של המנוח לשני הביטוחים האמורים. 16. באשר לטענה כי כביכול הושתל לשטר הפטור של החוזה הראשון החזר פרמיה חלקית של החוזה השני, אין בה כל ממש שכן אנו השבנו למוטב את הפרמיה החלקית ששולמה בגין הפוליסה השנייה שכאמור לא נכנסה לתוקף וכל שרצינו באישור הקבלה הינו להתייחס לכל הכספים ששולמו. ועובדה היא כי גם באישור הקבלה שמופיע במסגרת של טיוטא ההתחייבות של המוטב נוגעת רק באשר לפוליסה הראשונה בלבד. בסעיף 11 לתצהירה מודה הגב' שמיר כי כל המידע אודות עברו הרפואי של המנוח וכן השימוש בסמים היה בידי המבטחת עובר לקבלת ההחלטה על תשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסה הראשונה, אך כדבריה "... לא שתנו ליבנו לעובדת השימוש בסמים בתקופה האמורה...". לא בכדי לא נעשה על ידי הגב' שמיר שימוש בביטוי "הוטעינו" שכן לא ניתן לטעון זאת כלפי התובעת ו/או מי מהמוטבים. באותה נקודת זמן של קבלת ההחלטה לתשלום - המנוח לא היה בחיים ועל כן גם לא ניתן לטעון זאת כלפי המנוח. אין די בביטוי "שתנו" כדי להושיט סיוע למבטחת הכרעת בית המשפט : לא שוכנעתי כי המבטחת טעתה בעת שהסכימה לשלם למוטבים את תגמולי הביטוח בגין הפוליסה הראשונה, שכן, כאמור, לא הונחה בפניי התשתית העובדתית לצורך הוכחת הטענה. אוסיף ואציין כי המבטחת העלתה לראשונה על הכתב את דרישתה להשבת תגמולי הביטוח בכתב התביעה שכנגד שהוגש ביום 12.1.04. חזקה על המבטחת כי לו סברה שעומדת לה הזכות לביטול - היא הייתה מוסרת לתובעת, ולו רק מטעמי זהירות, הודעת ביטול עוד טרם הגשת תביעת התובעת ומבקשת לעשות שימוש בהוראת סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"). משהמבטחת לא עשתה שימוש בהוראות סעיף 7 לחוק התרופות ולא הרימה את הנטל להוכחת זכותה לכך - אין מקום להורות על השבה. כך גם לא הניחה המבטחת את התשתית העובדתית הנדרשת לצורך שימוש בזכות הקבועה בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שכן לא הוכיחה שטעתה. לאור האמור לעיל דין התביעה שכנגד להידחות נוכח קביעותיי - איני נדרש לשאלה האם המבטחת, או כל מבטח סביר, היה מסכים לקבל את המנוח לביטוח לו היה נודע לו כי הינו נוטל סמים. מטעם זה איני נדרש לשאלה האם יש מקום לאבחן בין הפוליסה הראשונה לפוליסה השנייה. מאותו טעם איני מוצא לדון בטענותיהם הנוספות של ב"כ בעלי הדין ובכללן בטענות המניעות וההשתק להן טוען ב"כ התובעת עקב תשלום תגמולי הביטוח בגין הפוליסה הראשונה והשלכותיה על תביעת התובעת בגין הפוליסה השנייה. אשר על כן, התביעה והתביעה שכנגד נדחות. כל צד יישא בהוצאותיוסמיםביטוח חייםפוליסהמקרי מוות