פוליסת ביטוח חובה לאופנוע - נהיגה בחוסר זהירות

פסק דין העובדות 1. ביום 2.4.96 רכש הצד השלישי (להלן: "וולף") אופנוע כבד, משומש, מסוג סוזוקי גי',אס,אי 600 (להלן: "האופנוע"). בו ביום רכש וולף פוליסת ביטוח חובה לאופנוע וזאת באמצעות הנתבעת 1 (להלן: "הפול") תוך שהפוליסה נקובה בשם. 2. וולף קבע עם התובע, חברו, מפגש בצומת חוסן ליד פקיעין על מנת שזה יראה את האופנוע. בעת שהגיע למקום, המתין שם גם אחיו של התובע סמי אסרף (להלן: "סמי") שהינו סוכן ביטוח. 3. אין חולק, כי בעת המפגש נשאל וולף, האם קיים ביטוח לאופנוע וכן אין חולק כי סמי נהג באופנוע, קרוב למקום המפגש ואף שלא היה לו רשיון נהיגה לנהיגת אופנוע שכזה. לאחר מכן, נהג באופנוע התובע, יצא מתחום המפגש, נסע מספר קילומטרים, התנגש ברכב אחר ונפצע, תוך שלאופנוע נגרמו נזקים רבים. 4. התובע הורשע בדין בביהמ"ש לתעבורה בגין נהיגה בחוסר זהירות וגרימת נזק וזאת ביום 2.3.97. 5. התובע הגיש תביעה לפיצוי על נזקי גוף הן כנגד הפול והן כנגד הנתבעת 2 (להלן: "קרנית") כאשר זו שלחה הודעת צד ג' כנגד וולף. התובע טען, כי הפרשנות הראויה של תעודת החובה הינה, שהכיסוי הביטוחי מתייחס לכל נהג. בהתאם למוסכם בין הצדדים, נידונה שאלה זו לראשונה, ובהחלטתי דחיתי את טענותיו של התובע בכל הקשור לפול, תוך דחיית התביעה כנגד הפול. דהיינו, שנקבע כי התובע נהג באופנוע ומבלי שהיה כיסוי ביטוחי. המסגרת הדיונית 6. עילת התביעה כנגד קרנית, מבוססת על הוראות סעיף 7א' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). הוראה זו קובעת שלושה תנאים מצטברים, כתנאי לפיצויו של נפגע נוהג ברכב ללא כיסוי ביטוחי. האחד, שאכן נהג ברכב בהיתר, השני, כי לא ידע שאין ביטוח תקף והשלישי, הנורמטיבי, כי בנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע על העדר הכיסוי הביטוחי. 7. מאידך, אם אכן ייקבע כי התמלאו התנאים האמורים וקרנית חבה בפיצוי התובע, אזי קמה זכות החזרה של קרנית כלפי וולף, בהתאם לסעיף 9 (א) (3) לחוק. 8. בהתאם לכך, הוסכם בין הצדדים, כי השאלות העובדתיות שבמחלוקת: "א. האם וולף נתן לתובע רשות להשתמש באופנוע? ב. האם התובע ידע שיש ביטוח לכל נהג אם לאו או רק לבעל הפוליסה". (פרוטוקול והחלטה בעמ' 3). 9. כבר עתה יש לציין, כי הצדדים חלקו ביחס לשתי השאלות, כשמובן שוולף, הגם שאינו נתבע בפן הפורמלי, תומך בעמדת קרנית. הצדדים להליך 10. קרנית בסיכומיה, ובסיכומיה בלבד, טוענת כי לא ניתן לתבוע ישירות את קרנית בלבד, אלא תנאי לחיובה של קרנית, מתן פסק דין כנגד "המבוטח" ובמקרה דנן כנגד וולף. לטענתה, משלא צורף וולף כנתבע, לא ניתן לחייב את קרנית. קרנית נסמכת על החלטתה של כב' השופטת הניה שטיין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א. 414/93 זוסיאן עובדיה נגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. אולם, אין הנדון דומה לראיה. באותו מקרה, הנפגעת נסעה ברכב נהוג על ידי אחר, כשלנהג הרכב לא היה כיסוי ביטוחי. באותו מקרה קבעה כב' השופטת שטיין, כי לאור הוראות סעיף 2 לחוק, הרי "האחריות הראשית לפיצוי בגין נזק גוף היא על מי שנהג ברכב בעת קרות התאונה. בנוסף לכך, יכול להיות אחראי גם בעל הרכב שהתיר לנוהג להשתמש בו". בהתאם לסעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל1970- ובהתאם לאשר נקבע בע"א 489/79, 505 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח ויוליט צאיג ואח'. עזבון המנוחה ויוליט צאיג ואח' נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ, פ"ד לה (2) 123, לא ביטל חוק הפיצויים את ההוראות שבפקודת הביטוח וכלשונו של כב' השופט ברק, כתוארו אז, לא די בהוצאת פוליסת ביטוח על ידי חברת הביטוח אלא "יש להוכיח כי הנוהג אחראי כלפי הניזוק". באותו מקרה, חבות קרנית נובעת מהוראות סעיף 12(א)(2) לחוק כששם נקבע מפורשות בס"ק (ב), כי הזכאות באותם מקרים כזכאות מבטח. לאור זאת, קובעת כב' השופטת שטיין, כי "אין סעיף 12 לחוק הפיצויים, המכניס את קרנית לתמונה, מוסיף לניזוק זכאות נוספת על זו שהיתה לו. קרנית באה למלא מקומו של מבטח, בלבד, בשינויים המתבקשים מהתנאים לצירופה". 11. לא בכדי, הרחבתי ברציו של החלטת כב' השופטת שטיין. אולם, יש להבחין בין אחריות קרנית מכח סעיף 12 לחוק ובהקשר לסעיף 2 לחוק, לבין העילה כנגד קרנית המבוססת על סעיף 7א' לחוק. אכן, סעיף 2 לחוק כותרתו "אחריות נוהג ברכב" כשהן בס"ק (א) והן בס"ק (א1) ישנה הבחנה ברורה, בין הנוהג עצמו לבין הנפגע. הבחנה זו, באה לקבוע אחריות של נוהג כשהיא מוחלטת, בהתאם לס"ק (ג) וזאת כלפי נפגע. ביחס לכך, באה ההוראה של ס"ק (ב) המטילה אחריות גם על בעל הרכב או המחזיק בו שהתיר את השימוש ברכב. דהיינו, בהתאם לאשר צוטט לעיל, קיימת אחריות של הנוהג או של בעל הרכב כאחריות מוחלטת וזאת כלפי צד שלישי אשר נפגע. מכח חבות זו, קמה החבות של המבטח וזאת בשעה שקיים כיסוי ביטוחי. אולם, אם לא קיים כיסוי ביטוחי, אזי בהתאם להוראות סעיף 12(א)(2), מעת שלנוהג אין ביטוח, אזי באה קרנית במקום אותו מבטח ראוי וכהוראות ס"ק (ב). באותם מקרים, מאחר והפיצוי מותנה לאופן שהיה זכאי הנפגע לפיצוי ממבטח וכאותו מקרה שנידון בפני כב' השופטת שטיין, יש מקום לצרף את האחראי כלפיו, בין אם מדובר בנהג ובין אם מדובר בבעלים המרשה את השימוש. אולם, בכל הקשור לנהג שהוא עצמו נפגע, קיימות הוראות ספציפיות וזאת בסעיפים 7 ו7-א' לחוק. באותם מקרים שנשללה זכאותו של הנוהג - הנפגע, לפיצוי כמפורט בסעיף 7 לחוק, ממילא לא קמה עילה כנגד קרנית. מאידך, אם מדובר בזכאות לפי סעיף 7א' לחוק, מדובר על עילה ישירה כנגד קרנית. באותם מקרים שקיימת הזכאות, מתיר השימוש אינו אחראי כלפיו. וכך מופיעים הדברים גם בספרו של ריבלין "תאונת הדרכים" בעמ' 238 "תביעתו של נפגע כזה מופנית ישירות לקרנית, שהרי המתיר את השימוש ברכב איננו אחראי כלפיו...". דהיינו, מדובר על עילה עצמאית שאינה קשורה לבעל הרכב ואחריותו, הגם שביחס לאופן הפיצוי מפנה סעיף 7א' להוראת סעיף 12(ב). משאין אחראי כלפי הנוהג, אין לצרף את בעל הרכב מאחר וכאמור, אינו אחראי כלפיו. יתר על כן, לא בכדי נקבעה זכות החזרה כלפי בעל הרכב, ולא נקבעה אחריות ישירה בין הנהג הנפגע לבין בעל הרכב. ראה גם הערת שוליים 62 בעמ' 247 בספרו של רבלין הנ"ל וע"א 360/80 מיכון למטע בע"מ נ' קרנית ואח', פ"ד לה (2) 383 המובא שם. 12. למעלה מהנצרך נציין את התייחסותו של כב' הנשיא שמגר בע"א 915/91 וערעור שכנגד מדינת ישראל נ' דני לוי ואח', פ"ד מח (3) 45 המתייחס לאמור בע"א 489/79, 505 הנ"ל "הלכה זו ראויה להרהור שני...". עם זאת אציין, כי אם הייתי מגיע למסקנה שאכן, מלכתחילה, היה מקום לצרף את וולף כנתבע נוסף, הייתי מאפשר זאת אף עתה ומורה על צירופו ובהתאם לאשר צויין בע"א 915/91 הנ"ל. בנסיבות דנן וכפי שציינתי לעיל, הרי וולף מלכתחילה טען טענות זהות לטענות קרנית, כשאם היה מצורף כנתבע מלכתחילה, גם אז הדיון היה נערך באותו אופן שהתקיים הדיון דנן. בשולי הדברים עלי להוסיף, כי מהראוי שאם אכן סוברת קרנית, כי מהדין לצרף מלכתחילה נתבע נוסף, מהראוי שלא תחריש ולא תמתין עד הגשת הסיכומים, כפי שאכן נהג בא-כוחה במקרה שנדון בפני כב' השופטת שטיין. גם בגין הערה זו, מהדין היה להורות על צירוף וולף כנתבע נוסף, אם אכן הייתי קובע כי תנאי לחבות קרנית, צירופו של וולף כנתבע. 13. לאור כל האמור, אני דוחה את הטענה של קרנית, בכל הקשור להעדר צירופו של וולף. האמור, להבדיל מהטיעון לסיבה לכך. גרסאות הצדדים 14. אמנם, מהראוי היה לנסות ולנתח את חומר הראיות באופן נפרד וביחס לכל אחד מהתנאים הנדרשים להקמת זכאות - אם בכלל - לתובע, אולם במקרה דנן הדברים קשורים כמסכת כוללת. כבר עתה אציין, כי אין מקום לטיעון התובע בענין שינוי חזית זה או אחר, כשהמסגרת הדיונית הוסכמה במסגרת קדם משפט, וכפי שצויין לעיל. 15. מטעם התובע העידו התובע, אחיו סמי ואדרי יאיר (להלן: "אדרי") אשר נכח במפגש בין התובע לבין וולף. בנוסף העיד מטעם התובע, עו"ד גולדרייך (להלן: "עו"ד גולדרייך"). 16.א. התובע בתצהירו כעדות ראשית, מתאר את היכרותו עם וולף עוד משהות משותפת ביפן, כשבבעלות התובע ביפן אופנוע אשר שימש אף את וולף. וולף סיפר לתובע, על רכישת האופנוע וביקש להגיע לתובע עם האופנוע החדש שרכש. בפגישה עצמה לגירסת התובע "שאלתי את חן וולף, אם יש לאופנוע ביטוח, שכן אם לא, אז אחי סמי, שהוא סוכן ביטוח, יעשה לו פוליסת ביטוח. תן וולף ענה לי, כי יש ביטוח וניתן לנסוע. אני זוכר שחן וולף אמר את המילה "סע"". כן מעיד התובע, כי גם אחיו סמי ביקש מוולף כי יתן לו "סיבוב" ואכן מבוקשו ניתן לו כשלאחר מכן, וולף נתן לתובע עצמו לערוך סיבוב, אף הוא. ב. אחיו של התובע סמי, אף הוא מעיד שהתובע שאל את וולף לענין הביטוח וכן את אשר העיד התובע ביחס לתשובה ולעריכת "הסיבובים" באופנוע לאחר מכן. ג. אדרי בעדותו הראשית מציין, כי לא שמע את אשר דובר בין התובע לבין וולף, אולם מציין כי וולף נתן הן לסמי והן לתובע "לעשות "סיבוב" באופנוע. ד. עו"ד גולדרייך מעיד, כי בסמוך לאחר התאונה, פנה אליו התובע ולאחר שהפול דחתה את הדרישה לפיצוי התובע הודיע לו התובע, כי שוחח עם וולף וכי זה טוען כי ביקש לערוך ביטוח לכל נהג. לאור זאת, ביקש כי וולף וחיים ז'נו אשר נטען כי סר יחד עם וולף לערוך את הביטוח, יסור למשרדו. הם אכן סרו למשרדו ושם לדברי עו"ד גולדרייך חזר וולף על דברים אלו, תוך שהוא מוסיף כי וולף סיפר כי "רונן שאל אותו אם יש ביטוח לאופנוע והוא ענה שיש היות והיה משוכנע כי הפקידה מילאה אחר בקשתו, כלומר ביטוח לכל נהג". לדברי עו"ד גולדרייך, הוא הכין טיוטת תצהיר שיופנה לפול בגין הטעות, אולם יחד עם זאת, מעיד עו"ד גולדרייך, כי הסביר לוולף כי אם הפול תדחה את התביעה ותוגש תביעה על ידי התובע כנגד קרנית, תהיה רשאית קרנית לחזור אליו "וזאת מאחר ונתן לרונן את האופנוע לצורך נסיעה שעה שלא היה לו ביטוח חובה תקף". כבר עתה מהראוי לציין, כי אכן בטיוטת התצהיר, מצויין הקשור למבוקש מהפול בעת עריכת הביטוח, אולם בסעיף 5 לטיוטת התצהיר מצויין כדלקמן: "באותו היום בשעות הערב נפגשתי עם חברי מר רונן אסרף והצעתי לו שיקח "סיבוב" על האופנוע החדש שקניתי. רונן שאל אותי אם יש ביטוח חובה לאופנוע. עניתי לו שכן היות והייתי משוכנע שהפקידה עשתה ביטוח לכל נהג" (להלן: "הסעיף הנוסף"). על טיוטת תצהיר זה, עמד לחתום וולף, אולם בסופו של דבר לא חתם עליו. 17.א. קרנית לא הביאה עדים מטעמה ואילו מטעם וולף העיד אותו ז'נו חיים וכן וולף עצמו. ז'נו מעיד, שאכן התבקש ביטוח לנוהג בלבד, אולם יחד עם זאת, הוא מציין כי ביקש מוולף "לתת לי סיבוב על האופנוע" אולם זה סירב בהעדר ביטוח. כן הוא מציין, שלאחר התאונה, סיפר וולף, כי התובע ידע כי אין ביטוח וחרף זאת לקח את האופנוע. ז'נו מאשר את הנסיעה לעו"ד גולדרייך תוך שהתובע מסביר, כי יש לנסות ולהסביר את הטעות כלפי הפול. אולם בעת הפגישה ז'נו ביקש לצאת החוצה עם וולף ואמר לו כי אינו מוכן לחתום על משהו שאינו נכון, תוך שהוא מוסיף "במיוחד הציק לי הסעיף שבו נאמר כאילו חן הציע לרונן סיבוב למרות שידע שאין לו ביטוח...". בעקבות כך לא נחתם התצהיר המבוקש. ב. וולף עצמו, שבחר להעיד אחרונה תוך שהיה נוכח בעת עדויות כל העדים האחרים, מעיד בחקירתו הראשית, כי באותו יום של התאונה "קניתי אופנוע", כי רכש פוליסה "לנוהג בלבד" תוך שהוא מנמק זאת, כי ביקש לערוך ביטוח זול יותר וכן, שבכך ימנע הצורך לאפשר לחברים "לחגוג", כלשונו של וולף, על אופנועו. כן הוא מציין, כי לאחר עריכת הביטוח, קיבל את מפתחות האופנוע "הגם שטרם שילמתי לו התמורה המלאה (סוכם שאשלם לו למחרת)...". וכי החליט לנסוע לבקר את חברתו דאז במעלות וכי "נוצר הקשר הטלפוני עם רונן ודברנו להפגש בצומת חוסן...". וולף מעיד, כי במפגש עם התובע ואחיו התפתחה שיחה "ודי מהר שאלו אותי אם עשיתי ביטוח לאופנוע, שאלה זו נשאלה מתוך כוונה להניעני לרכוש ביטוח אצל סוכן הביטוח סאמי, שהינו אחיו של התובע, רונן, ואני הסברתי להם שרכשתי כבר ביטוח זמני, לשלושה שבועות בלבד, עד שאחליט לרכוש ביטוח מקיף + חובה קבוע...בשלב זה אמרתי לשניהם במפורש, שהביטוח לאופנוע שיש לי הוא רק על השם שלי...". וולף מתאר את הידע של התובע ואחיו בתחום האופנועים לרבות ביטוחים. בהמשך מעיד וולף, כי שוחח בעיקר עם התובע שהיה חברו ואזי אחיו של התובע עלה לאופנוע כשהמפתחות בסוויץ' ועשה סיבוב בתוך הרחבה. וולף ניגש אליו מיד ואמר לו מדוע הוא עושה כן, כשאין ביטוח וכשאין לאח רשיון מתאים וכי הוא, וולף אף לא סיים לשלם עבור האופנוע, כשהתובע אומר, וכלשונו של וולף ספק בהלצה ספק ברצינות, כי לא צריך ביטוח מאחר ואחיו יסדיר את הנדרש. ושוב, נשנה האמור ובעת שהנפגשים התרחקו מהאופנוע, התובע סר לאופנוע ויצא מהמקום לכביש כשוולף מספיק רק לצעוק שיעצור, ואזי פנה וולף לתובע וביקשו שיסעו מיידית על מנת לבלום את התובע. וולף מעיד, כי התובע שילם לו את מלוא סכום האופנוע בגין הנזק המוחלט שנגרם לאופנוע, תוך שהיוזמה לתשלום יצאה מהתובע. כן מעיד וולף, כי אחיו של התובע ביקש לעיין בתעודת הביטוח מיד לאחר התאונה. בנוסף מציין וולף, כי לאחר צאתו של התובע מבית החולים, אמר לו התובע במפורש "שהוא לא מתכוון בכלל להכנס לבירור הקטע של תביעה בגין נזקי הגוף נגדי". 18. לאמור יש להוסיף את המפורט במסגרת קבוצת המסמכים ת3/ שעניינם תביעות הדדיות שהוגשו לבית המשפט לתביעות קטנות. בחודש 6/96 הגיש הבעלים של רכב שניזוק בהתנגשות, תביעה כספית כנגד התובע בגין נזקים שנגרמו למכונית הנפגעת ואילו התובע מחד הגיש כתב הגנה התולה את האשם לפתחו של נהג המכונית ומאידך הוא מגיש כתב תביעה שכנגד בחודש 8/96 כשהפעם מצורף גם וולף כתובע, וכשהן התובע והן וולף חתומים על כתב תביעה שכנגד זה. אין חולק כי מסמך זה נערך בכתב ידו של התובע ותוך שצויין בו מפורשות כי ביום התאונה נתן וולף לתובע את האופנוע "על מנת שיעשה "סיבוב" קצר בכביש..." בהמשך נטען כי המכונית היא זו שסטתה, כי הנזקים שנגרמו לתובעים שכנגד מסתכמים ב21,000- ש"ח, אולם מטעמי אגרה וחוסר אפשרות למימון התביעה, מועמדת התביעה על גבול סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. 19. עוד טרם שנזקק לפרט את העולה מהחקירות הנגדיות של העדים השונים, מהראוי לציין - כבר עתה - שלמעשה בדברי העדים כולם התגלו סתירות או תהיות וכפי שיפורט להלן. 20. מחקירת התובע ועדיו ניתן לציין כדלקמן: א. התובע מתקשה להסביר, מדוע ידרש וולף לשאלה הבטוחית ביחס לעצם הנסיעה אם כל השאלה נבעה מנושא עריכת ביטוח באמצעות אחיו של התובע (8) ומאידך, כאילו רצה לבחון אם ניתן לנסוע (10). ב. התובע לא מצא לנכון לפרט בתצהירו מאומה, לא בקשר להגשת התביעות בבית המשפט לתביעות קטנות, כפי שלא מצא לנכון לגלות מיוזמתו ובתצהירו שאכן שילם לתובע את אותם 16,000 ש"ח. בחקירתו הנגדית הוא מסביר את סיבת התשלום חרף זאת שלכאורה לא היה מקום, אם כגירסתו, לתשלום שכזה "אני מסביר הוא עמד להתחתן הוא אמר זה מחיר האופנוע ושילמתי לו" (שם) ובעמ' 10 הוא מוסיף כי באותה עת לא ידע שאין ביטוח. ג. לשאלה מדוע לא ביקש לראות תעודת ביטוח הוא עונה "אני לא אשאל כל אחד תראה לי ביטוח כשהוא אומר לי", תוך שהוא מציין את ההיכרות ההדוקה ביניהם. ד. בכל הקשור לתביעה הנגדית בתביעות הקטנות, בתחילה הוא מנסה לטעון כי מילא את הטופס יחד עם וולף, אולם לאחר מכן הוא מתקן דבריו ומציין "אני מילאתי והראיתי לו והוא אמר שזה בסדר". ה. התובע מאשר כי הבטיח לוולף שלא יתבע אותו וזאת מספר פעמים לרבות לאחר שידע שאין ביטוח (11). ו. התובע מעיד כאילו הרעיון לכל נושא הפגישה אצל עו"ד גולדרייך היה של וולף, אולם וולף שינה את גירסתו לאחר מכן (13). ז. רק בסוף חקירתו ובמסגרת החקירה החוזרת מגלה התובע כי הסיבה לצירוף וולף כתובע בתביעה שכנגד "אם אחרי זה יגידו לי לקחת את האופנוע בלי אישור לפחות יהיה לי מה להראות בבית המשפט שהוא באמת נתן לי את האופנוע" (14). העד אינו מסוגל להסביר פשר גילוי זה ומדוע לפתע חשב כי מאן דהוא יטען כנגדו טיעון שכזה. ח. אחיו של התובע מאשר שאכן בבית החולים עוד ביום התאונה קיבל את תעודת הביטוח, אולם טוען כי לא בחן תוכנה. אולם הוא מודה כי כיומיים שלושה לאחר מכן ידע כי הביטוח מוגבל לנהג נקוב, כלשונו (26). עם זאת, מתחמק העד מציון המועד בו גילה זאת לתובע. ט. סמי משיב לשאלה איך ביקש לערוך סיבוב באופנוע כשאין לו רשיון לכך "זאת בעיה שלי" (27) תוך שהוא מציין כי אכן לא יצא לכביש הראשי, אולם הוא נאלץ להודות שאכן ידע כי ביחס אליו, בכל מקרה אין כיסוי ביטוחי (28). י. סמי מעיד כי הוא זה ששאל את וולף אם יש ביטוח ואף לא די בכך הוא אף שאל אותו אם אפשר לנהוג על האופנוע, וכי וולף השיב כי אין כל בעיה בכך (28). עם זאת מתקשה העד להסביר מי שאל ראשון אם יש ביטוח. יא. סמי טוען כאילו הוא ביוזמתו, משחלף זמן, ביקש לנסוע עם המכונית לכיוון נסיעת התובע עם האופנוע. יב. סמי מסביר כי בזמנו היה לתובע הרבה כסף ולכן יכול היה לשלם את ה16,000- ש"ח, הגם שבמסגרת התביעה שכנגד בתביעות קטנות, נטען על ידי התובע מצב כלכלי שונה. יג. אדרי מאשר כי לא שמע מאומה מתוכן השיחות לרבות בכל הקשור לביטוח (32) תוך שבהמשך עולה כי מסקנותיו ביחס למתן רשות זו או אחרת נובעת למעשה מסברות ולא מידיעה ובכל הקשור להתנגדות הוא מציין "אני זוכר שלא היתה התנגדות" (32), אולם גם ביחס לכך הוא מציין, כי סביר שהיה זוכר זאת אם אכן היתה התנגדות. יד. אדרי מציין, כי עברו יותר משתי דקות ואף כ10- דקות בין חזרת סמי לנסיעת התובע (34). ט"ו. גולדרייך מציין, כי התמחה בנזיקין בתקופת ההתמחות, אולם במועדים הרלוונטים היה עו"ד מספר חודשים מצומצם בלבד, וכי זו היתה תאונת האופנוע הראשונה שטיפל בה וכי לא היה ער לנושא ההגבלה. ט"ז. למעשה, מאשר עו"ד גולדרייך, כי כבר אז לאחר הסירוב לחתום, היו לו ספקות באמיתות הטענה כלפי הפול (19). י"ז. בכל הקשור לסעיף הנוסף בטיוטת התצהיר, מציין עו"ד גולדרייך, כי לא הוא הכניס סעיף זה וכי "אני כתבתי את מה שאמרו לי הצדדים באותה שיחה". עם זאת, הוא מאשר, כי התצהיר נועד אף עבורו. בנוסף מציין עו"ד גולדרייך, כי רק חודשים רבים לאחר מכן, שמע שוולף מתכחש לנושא מתן הרשות (25). 21. כאמור, גם בעדויות וולף ומטעמו, קיימים בקיעים וכדלקמן: א. העד ז'נו מכחיש, כאילו התנצל במסדרון בית המשפט בפני עו"ד גולדרייך, על אשר טען בפניו בכל הקשור לנסיבות הפגישה ועריכת התצהיר במשרדו (35). ב. קיימות סתירות בין דבריו של ז'נו לבין דברי וולף, בכל הקשור לנסיבות ומיקום האופנוע ורכישתו. ג. אין לז'נו הסבר, הכיצד ביקש לנהוג באופנוע כשידע שלא רק שאין לו רשיון לאופנוע מסוג זה, אלא שהביטוח הינו על שם בלבד. כך אין לו הסבר לסתירה שבין דבריו לאמור בסעיף 3 לתצהיר (38). ד. רק בחקירתו הנגדית מציין וולף, לפתע, כאילו לא רכש את האופנוע, אלא רק על תנאי וכי קיבל את האופנוע, על מנת לבחון אותו. ה. אין לוולף הסבר, מדוע אם קיבל את האופנוע לנסיון, מחד דרש מוכר הרכב ביטוח חובה ומאידך היה מוכן לקחת את הסיכון בכל הקשור לביטוח מקיף. ו. וולף מאשר, כי ידע שלסמי רשיון מוגבל (44). ז. בניגוד לנחרצות בתצהירו כעדות ראשית, כי הוא יזם את הנסיעה אחרי התובע, בחקירתו הנגדית הוא מציין, כי אינו זוכר בדיוק של מי היתה היוזמה (44). ח. אין לוולף הסבר מדוע לא ציין בתצהירו כסיבה לעריכת הביטוח כפי שנערך, כי לא החליט סופית לרכוש את האופנוע. יתר על כן, הוא מוסיף "היתה לי אופציה להחזיר את האופנוע". חרף זאת שהוא טוען שהיה לו זכרון דברים, אין הוא מציגו (45). ט. וולף מאשר, שאכן סיבת המחיר הזול כביכול, לא היתה הסיבה לעריכת ביטוח על שם בלבד (46). י. מדבריו בעמ' 48 ניתן להסיק שנושא הביטוח ענין את התובע ואחיו, רק ביחס לנושא עריכת הביטוח אצל סמי, אולם וולף עצמו לא בירר פרטים אצל סמי, לטענתו "כי עוד לא הייתי משוכנע שאני קונה את האופנוע". יתר על כן, הוא מציין מפורשות "מה שענין אותנו באותם רגעים זה להסתכל ולהתרשם מהאופנוע. להכנס לפרטים כמה יעלה לי מקיף לא נראה לי רלבנטי..." (שם). יא. בניגוד לאמור בתצהירו שם צויין, כי מפורשות אמר לתובע ולאחיו כי יש ביטוח רק על שמו. בחקירתו הנגדית הוא מציין "הם הסתכלו על האופנוע והבינו שיש ביטוח רק על שמי..." (49). יב. ושוב, אין לעד הסבר מדוע לא מופיע בתצהירו כעדות ראשית, אשר הוא מעיד בעמ' 50, כי רונן התובע ביקש ממנו לנהוג על האופנוע וכי "אני חושב שהוא ביקש ממני ואמרתי לו בשום פנים ואופן לא, יש ביטוח רק על השם שלי. הוא אמר לי תן לי סיבוב". יג. וולף מאשר, כי התובע אמר כי אינו מתכוון לתבוע אותו וזאת עד לאותו יום שהגיע החוקר של קרנית, תוך שהוא מציין "יכול להיות שהשמטתי את הפרט הזה בגלל התרגשות". יד. הסברו להשארת הקסדה והמפתח בסוויץ' לאחר נסיעת סמי, שהיה בטוח שרונן לאחר שסמי "קיבל צעקות שלא יגע באופנוע". 22. עינינו הרואות כי כמעט כל אחד מהעדים ניסה שלא לפרוש את מלוא גירסתו בתצהירו כעדות ראשית, ומאידך כמעט ביחס לכל אחד מהעדים קיימות תהיות ושאלות על גירסה זו או אחרת שלו. בבואי להכריע בין הניצים, נראה לי שיש להסיק את הדברים ממכלול הנסיבות כפי שתוארו לעיל ולא בדרך של מחשבה לאחר מעשה, כפי שניסו הצדדים השונים להציג. כך, אמנם הצדדים הרחיבו כל אחד לשיטתו, בכל הקשור לתוכן השיחות שביניהם ולמהלך האירועים. מתן הרשות 23. ככלל, על הטוען כי הנסיעה היתה ללא היתר, נטל השכנוע. החזקה, שנוהג ברכב נוהג בהיתר ועל כן המבקש לסותרה, חייב לשכנע את בית המשפט בטיעונו זה. יתר על כן, גם עצימת עיניים והתנהגות אשר יש בה משום השלמה סבילה, עם מעשיו של אחר, ניתן לראותה כרשות לרבות עצם "אי נקיטת אמצעים יעילים למניעת מעשיו של הנהג". כמו כן, היתר ראשוני לשימוש, די בו להתרת השימוש, גם אם המשתמש סטה וחרג מהוראות ההיתר הראשוני. לאמור לעיל, ראה בספרו של ריבלין בעמ' 222 ו223- ופסקי הדין המובאים שם. בנוסף, ראה ת.א. 21564/96 אביטל לבין נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, בבית המשפט השלום בתל-אביב (ט.פ.) בכל הקשור להשארת מפתחות, אם כי הנסיבות שם שונות במקצת מהנסיבות דנן. 24. במקרה דנן, לא שוכנעתי שאכן יש לקבל את גירסת וולף מהסיבות כדלקמן: א. הגירסה כאילו "נשנה החלום פעמיים", דהיינו שהן סמי והן התובע "ערכו את הסיבוב", שניהם ללא רשות, נתמכת למעשה בעדות היחידה של וולף. יתר על כן, קשה לי לקבל שוולף לא ינקוט בכל אמצעי שימנע את השימוש על ידי התובע לאחר הטענה בדבר נהיגת סמי ללא רשות. לא מקובל עלי ההסבר, כאילו וולף היה סמוך ובטוח, כי התובע לאור הגערות כביכול בסמי, ידע שאין הוא יכול לנהוג באופנוע. ב. עצם השארת הקסדה והמפתחות תוך התרחקות מהמקום, הינה בגדר עצימת עיניים לכאורה ג. עצם העובדה שוולף נזקק בעצמו לתיאור שיחה טרם נסיעת התובע ולאחר נסיעת סמי, אמנם בקשר לביטוח, ובמיוחד שזכרה לא בא בעדותו הראשית, מחזקת את המסקנה, כי וולף ניסה לשוות את נהיגת האחים, כנהיגה ללא רשות. ד. מקובלים עלי עדויות התובע ועדיו בכל הקשור ליציאה במכונית אחר התובע, הן בענין יוזמת הנסיעה והן זמנה, להבדיל מעדותו של וולף שלא נותרה איתנה בחקירה הנגדית בנושא זה. לא בכדי, נזקק וולף לנסות ולטעון, כאילו מיידית לאחר נטילת האופנוע על ידי התובע, ביקש לנסוע בעקבותיו. אולם, בנושא זה וכאמור מקובל עלי שחלפו מספר דקות וכי הנסיעה נערכה מדאגה מדוע לא חזר התובע. יצויין, כי גם בכיווני הנסיעה השונים, התגלו סתירות בנושא זה. ה. בנוסף, מבחינת הסבירות, לא נראה לי שוולף תיאם פגישה עם חברו הבקיא באופנועים, כגרסתו, הכל על מנת שחברו יבחן את האופנוע מבחוץ וללא "עריכת סיבוב". לכך יש להוסיף את עדותו של אדרי, שביקש אף הוא לערוך סיבוב והמתין בתור. התרשמותי מדברי העדים השונים ולאור האמור לעיל, שאף אם יתכן שאכן סמי נטל האופנוע ללא רשות - הגם שאין אני נצרך לקביעה שכזו - הרי בכל הקשור לנהיגת התובע, נהיגתו היתה ברשות ולפחות בהיתר ראשוני. 25. א. לכל האמור, יש לציין את נושא הגשת התביעה שכנגד לבית המשפט לתביעות קטנות. כמפורט לעיל, וולף חתום על תביעה המציינת מפורשות, כי התיר את השימוש באופנוע. מעת שבעל דין בחר לטעון טענה עובדתית זו או אחרת בהליך משפטי מסוים, מנוע הוא מלהתכחש לטיעון זה בהליך משפטי אחר. וזאת אף אם מדובר בשני הליכים נפרדים וללא קשר ביניהם. אכן, אין זה כלל בל יעבור ולעיתים יכול וינתן הסבר שיתכן ובית המשפט יקבלו, בדבר נסיבות הטיעון השונה. במקרה דנן, אמנם התובע עצמו הסביר פשר הכנת האמור, אולם לא די בכך. וולף עצמו, לא טרח להתייחס כלל לנושא מסמך זה החתום על ידו, בכל מסכת עדויותיו ובחר להתעלם כליל ממסמך זה. יתכן ואכן, התובע ניצל הצורך בהגשת התביעה שכנגד "לשריין" את הגירסה שניתנה הרשות, אולם אין בהסברו זה, ללא הסבר כלשהו מוולף, לאפשר הסטיה בטיעון. יתר על כן, לכאורה הסיבה לסירובו של וולף לחתום על טיוטת התצהיר שהכין עו"ד גולדרייך, עניינה, הגירסה השקרית בענין עריכת הביטוח ולא האמור בסעיף הנוסף בטיוטת התצהיר. אם לא כן, קשה להבין מדוע לא טען זאת בפני עו"ד גולדריך וכל שביקש, לבחון הנושא עם אשתו. ב. עצם הגשת התביעה כנגד הפול ותמיכת וולף בטענות התובע בקשר לכך, במסגרת השלב הראשון בהליך, לכאורה תומך דווקא בגירסת התובע. אם אכן הנהיגה ללא היתר, לכאורה גם לא היה מקום לתביעה כנגד הפול (סעיף 7(2) לחוק). ג. לא התעלמתי מהשאלה שלכאורה יש מקום לדון בה והיא, מדוע הוסף הסעיף הנוסף בטיוטת התצהיר שהוכנה על ידי עו"ד גולדרייך. לכאורה, אם אכן התצהיר נועד אך ורק כלפי הפול ושאלת התרת השימוש לא התעוררה, מדוע התווסף הסעיף הנוסף. לעניין זה יש להשיב בשניים. ראשית, לאור האמור בס"ק ב' לעיל ושנית, שיתכן ואכן התובע ואף עו"ד גולדרייך חששו שמא וולף, אם אכן תוגש תביעה כנגד קרנית, ינסה להתכחש לרשות ולענין הביטוחי אליו אתייחס להלן ועל כן טרחו בנסיון "לשריון" נוסף של גירסת התובע. במיוחד יפים דברים אלו, לאור עדות עו"ד גולדרייך בדבר אשר נאמר על ידי וולף מחד ואשר הוסבר לוולף על ידו מאידך. ד. לעיתים כל המוסיף גורע. עדותו של ז'נו, חברו של התובע, הותירה רושם שלילי כמעט בכל אחד מחלקיה. ציינתי לעיל את הסתירות בעדותו, אולם במיוחד אין אני מקבל את ההוספות שמצא לנכון להוסיף, כאילו המליץ לוולף לא לחתום בגין הסעיף הנוסף. אם היה מסתפק בנימוק, שנטען כלפי עריכת הביטוח כטיעון שקרי, סגי. 26. לאור כל האמור, מסקנתי הינה, שהתובע עמד בתנאי הראשון, דהיינו שנהיגתו היתה בהיתר. הידיעה בנושא הביטוחי 27. פרק זה אמור לענות על שתי שאלות. שאלה אחת הינה מהפן הסובייקטיבי, תוך בחינת העובדות, דהיינו, אם התובע ידע כי אין כיסוי ביטוחי והשנית, הבחינה האובייקטיבית נורמטיבית, אם בנסיבות הענין, גם אם ימצא שהתובע לא ידע על העדר הכיסוי הביטוחי "גם לא היה סביר שידע". 28. לא בכדי בחרתי לנתח סוגיות אלו במאוחד, מאחר וגם בחינת הפן הנורמטיבי קשור לנסיבות המקרה ובאופן שלפחות במקרה דנן, מהראוי ללבנו בצוותא. 29. במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים כולם, שאכן הנושא, האם קיים ביטוח אם לאו, התעורר. התובע ואחיו מעידים, כי שאלו בנושא זה וכי התשובה שקיבלו היתה, כי קיים ביטוח וכי הם יכולים לנהוג מהפן הביטוחי. וולף, אף הוא מאשר, כי השאלה התעוררה, אולם לדידו, התשובה היתה, כי קיים ביטוח לנהיגתו הוא בלבד. חלק נוסף של הגירסה משותף אף הוא, הן לתובע והן לוולף. כוונתי שהשאלה נשאלה בראש ובראשונה, על מנת לבחון עריכת ביטוח על ידי סמי. 30. א. לאחר ששקללתי את העדויות השונות בנושא זה, מסקנתי הינה, כי אם בכלל נידון ענין הביטוח, הרי נושא זה התעורר כנושא שולי לחלוטין ולענין עריכת הביטוח אצל סמי ולענין זה בלבד. לא בכדי, מצא כל אחד מהצדדים להרחיב בנושא זה, אולם אין אני מקבל את הגרסאות השונות, וזאת בהתייחס הן לתובע ועדיו והן לוולף. ב. בכל הקשור לתובע ולעדיו, אין אני מקבל את הגירסה, כאילו אמר וולף, שניתן לנסוע מהפן הביטוחי. כאמור לעיל, הוספות אלו הוספו רק במחשבה נוספת, ולמעשה נראה לי, כי הוספות אלו הוספו אך ורק לצורכי הדיון דנן. מאידך, וולף אף הוא לא טמן ידו בצלחת ובתגובה לטענות התובע, בחר להעלות את גירסתו, כאילו אמר מפורשות לתובע, כי אין כיסוי ביטוחי, אלא לנהיגתו של וולף בלבד. ג. חיזוק למסקנה זו, ניתן למצוא בנהיגתו של סמי באופנוע. הכיצד סמי מנסה לטעון כי היה חשוב, לכאורה, לו ולאחיו התובע, נושא הכיסוי הביטוחי. אם אכן כגרסתם, מדוע לברר נושא זה כשסמי ואחיו יודעים, כי אף אם קיים ביטוח לכל נהג, הרי אינו מכסה את נהיגתו של סמי. אין זאת אלא שכל הגירסה הועלתה כמחשבה לאחר מעשה. וכך היפוכם של דברים, משקבעתי כי מטרת הנסיעה והמפגש שאכן התובע יוכל לבדוק את האופנוע ולא למראה עין בלבד, לא סביר שוולף ידגיש בפניו, כי אין לו כיסוי לכל נהג. אין אני מקבל את גירסתו של וולף, כאילו מטרת עריכת הביטוח על שם בלבד, היתה למנוע מחבריו לנהוג ובמיוחד שהעד מטעמו ז'נו המכירו, לא מצא מניעה לנהיגתו חרף כך, וזאת לאור האמור בסעיף 3 לתצהירו של ז'נו. יתכן, ומחשבה שכזו קיננה בראשו של וולף, אולם לא ביחס לתובע. אין להתעלם בכל הקשור לגירסתו של וולף, מהסתירות הרבות שבעדותו, במיוחד בכל הקשור לנימוק שהניעו לעריכת ביטוח שכזה ובמיוחד לגירסה החדשה, הסותרת האמור בתצהירו, כאילו רכש את האופנוע על תנאי. לא למותר להוסיף, את דבריו של וולף, שבחלוף תקופה קצרה חשב לערוך ביטוח לכל נהג. 31. לדידי, אף אוסיף, כי קיים ספק בעיני, שמא כל נושא והשאלה אם קיים ביטוח ואף לשם עריכת ביטוח אצל סמי, התעורר בכלל. ספק זה מתעורר, הן לאור עדותו של סמי, כי כלל אינו עורך ביטוחים לאופנועים והן לאור כל המתואר על ידי התובע וסמי בכל הקשור לבדיקת הנושא הביטוחי, מיד וביום התאונה. 32. האמור לעיל, לרבות הספק האמור לעיל, הביאוני למסקנה, כי מחד לאור נטל הראיה הנדרש מהפן הסובייקטיבי, יתכן וניתן היה לקבוע, שאכן התובע לא ידע כי הכיסוי הביטוחי הינו לוולף בלבד (לענין נטל ההוכחה בשאלה זו ראה ת.א. (ירושלים) 1021/95 אגמי נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח', תקדין מחוזי כרך 99 (1) 54 על המובאות שבו), יחד עם זאת, ומאידך, מסקנתי הינה, כי התובע לא עמד בתנאי השלישי. כפי שמובא בפרשת אגמי, יש לבחון נסיבות כל מקרה ומקרה. אין מקום לקביעה, כי בכל מקרה מחוייב התובע לבחון את ניירות הביטוח ולבחון אם הם אמיתיים אם לאו אלא "יש נסיבות, שבהן צריכה להיות מוטלת על הנהג החובה לברר, לחקור ולדרוש אם קיים ביטוח, מה שאין כן בנסיבות אחרות. פרופ' אנגלרד מציע בספרו...לבחון את סוגיית הסבירות על דרך של מבחן התרשלות הנהג בבדיקת הכיסוי הביטוחי בשים לב לנסיבות כל מקרה ומקרה..." (שם). דומני, שלדברים אלו, אם יותר לנו להוסיף, יש להיזקק לרקע החקיקתי של הוראות סעיף 7א' לחוק. כפי שמצא המחוקק להגן על צד שלישי שאינו נהג הרכב ואשר נפגע בתאונת דרכים, כך מצא המחוקק לנכון להגן על נהג שנפגע, אולם תוך קביעת תנאים שניתן לסכמם, אם נזקק ללשון אחרת, הנקוטה בדברי חקיקה אחרים, שהנהג לא ידע ולא היה עליו לדעת, כי אין כיסוי ביטוחי. דהיינו, שילוב של שני המבחנים, הן המבחן האובייקטיבי והן המבחן הסובייקטיבי. כך, הוראות דומות בחוק המכר התשכ"ח1968- "...אם בנסיבות הענין ניתן לייחס למוכר "עצימת עיניים". עצימת עיניים, היא חשד בקיומה של עובדה או אפשרות כלשהיא, והימנעות מכוונת מלברר אותה משום הרצון שלא לדעת עליה". בספרו של א. זמיר "מכר" פירוש לחוקי החוזים בעריכת טדסקי, בעמ' 302. כמו כן, ביחס לחוק המשכון, התשכ"ז1967-, וכפי שמצויין בספרו של וויסמן על חוק המשכון, פירוש לחוקי החוזים בעריכת טדסקי בעמ' 146, כנגזרת מכללי האקויטי שבמשפט האנגלי, כשמקנן חשד "והוא נמנע במתכוון מלחקור בדבר, כדי לא לגלות את מה שהוא העדיף שלא לדעת". כמו כן, ראה בדנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' פרוסט, פ"ד מז (5) 68 ""ידיעה" במובנה הרחב כמקובל במקומות אחרים בשיטת המשפט, לאמור, לרבות "ידיעה קונסטרוקטיבית" והיא פזיזות מבצע חקירה או עצימת עיניים מראות...". דברי כב' הנשיא ברק, אולם ראה שם דברי כב' השופט גולדברג: "אפשר שגם רשלנות גסה או עצימת עיניים יכולה להיות חוסר תום לב...אך היא נמדדת לא לפי התוצאה שלאחר מעשה, אלא עפ"י סבירותה בעת המעשה...". תנאים אלו נדרשים על מנת שמי שאכן נפגע בתאונה מחד ומאידך על לא עוול בכפו, לא יכול היה ואף לא נדרש ממנו לברר מעבר לאשר בירר או הבין והסיק בנסיבות המקרה, יקבל פיצוי בגין נזקיו. אולם, מעת שהנוהג תוך עצימת עיניים מהנושא הביטוחי ובוחר להתעלם ולא לבחון את הנצרך לבחינה בנושא הכיסוי הביטוחי, שונים הדברים. ודוק, הכלל הבסיסי הינו הוראת סעיף 7(5) לחוק והחריג הינו סעיף 7א'. בבא בית המשפט לבחון האם יש מקום לפצות נפגע שכזה, על בית המשפט להפעיל שיקולי צדק ושיקולים של מדיניות משפטית. אין אני מתעלם מכך שקביעת נורמה מחמירה יכול ותמנע במקרים אלו או אחרים פיצוי נהג נפגע אף במקום שהבעלים התיר את השימוש ואף אם בפועל לא ידע הנהג כי הוא נוהג ללא כיסוי ביטוחי. אולם, מבחינת מדיניות משפטית ראויה בנסיבות בהן התרשל הנוהג ועצם עיניו, ולעיתים במכוון מלעורר ולבחון את נושא הכיסוי הביטוחי, אין זה מוצדק להטיל על קרנית את פיצויו. אמנם, קיימת זכות החזרה אך היא לכשעצמה אינה מבטיחה בהכרח שיפוי קרנית על אשר זו תאלץ לשלם. דומני, שהמחוקק ביקש להבטיח בהוספת התנאי השלישי, כי רק אותו נוהג נפגע תם לב, הוא זה אשר יקבל פיצוי. מדיניות זו של המחוקק מצאה כאמור, את ביטויה, גם באותם מקרים אחרים בהם הוטל על קרנית לפצות נפגע וכפי שנאמר לעיל, את החריג לשלילת הפיצוי, יש לפרש פירוש מצמצם לרבות על מנת שלא יזכה בפיצוי אשר מי שסובר "לי זה לא יקרה". המבחן הינו מבחן של מכלול הנסיבות ושוב בחינת הנסיבות לגופן ובשעת מעשה ולא כמחשבה לאחר מעשה. וראה גם "יסוד האשם" והרקע החקיקתי של תיקון החוק בהוספת סעיף 7א' ברע"א 2853/96 קרנית נ' פרח אח', תקדין עליון 98 (1) 18. 33. ומהכלל אל הפרט: א. דומני, שהתובע ואחיו מחד, ווולף מאידך, ויתכן אף במכוון, בחרו להתעלם מכל הנושא של השאלה הביטוחית. מדובר בתחום המוכר הן לתובע והן לאחיו, כשאין אני מקבל את גירסת התובע, כאילו לא ידע כלל על נושא ביטוח על שם בלבד, ואין אני מקבל תירוציו והסבריו על המתרחש ביפן. בוודאי, האמור יפה לגבי סמי. ב. גם בנושא זה, ניתן להוסיף לחיזוק את נהיגת סמי ביודעו באופן חד משמעי, כי אין זה משנה סוג הביטוח, הרי נהיגתו אינה כלולה בכל מקרה בכיסוי זה או אחר. ודוק, מדובר בסוכן ביטוח אשר אף מסביר לבית המשפט את הבעייתיות בעריכת ביטוחי אופנועים וכי אינו עוסק בכך. ג. כל שעמד מול וולף וחברו התובע, בדיקת האופנוע על ידי התובע ועל כן ולדידי לא בכדי, לא הועלה כלל נושא זה. ד. לאור דברים אלו, ניתן להסביר מחד, את פנייתו המיידית של סמי לוולף לקבלת תעודת הביטוח, בעת שאחיו מובהל לבית החולים, כך יש להסביר את התחמקותו של סמי ממועד הגילוי בנושא הביטוחי לאחיו התובע ובמיוחד יש בכך להסביר, מתן 16,000 ש"ח על ידי התובע לוולף מחד, והצהרתו של התובע כי לא יתבענו. ה. דומני, שבנושא אחרון זה, אין כל מקום לקבל את נימוק "החתונה" כנימוק לתשלום האמור. דומני, שאכן התובע הרגיש רגשות אשם שגרם לוולף את הנזק שגרם, תוך שלאחר התאונה ומיד לאחריה, הבין כי לא היה לוולף ביטוח מקיף וכן לא היה לוולף ביטוח לכל נהג. אם אכן היה גילוי בכל הקשור לנושא הביטוחי, מדוע שלא יהיה גילוי מלא ומה לו לוולף כי ילין. דברים אחרונים אלו הינם למעלה מהנצרך, ואני מוצא לנכון לציין, כי אין הכרח המחייב מסקנה אחרונה בנושא זה. לא למותר לציין, כי אין כל הוכחה וכל הסבר מדוע אף אלמלא התאונה, לא היה נצרך וולף לשלם את היתרה בגין האופנוע, בכל מקרה וללא קשר לתאונה, למעט אם היינו מקבלים את גירסתו החדשה של וולף של רכישת האופנוע על תנאי. ו. הנה כי כן, מסקנתי כי בנסיבות דנן, היה על התובע לברר אף אם נאמר שיש ביטוח, האם ביטוח זה, מכסה את נהיגתו הוא. במיוחד יפים הדברים שאחיו, סוכן הביטוח, והוא ידעו כי יכול והביטוח לא יכלול נהיגתם. על אחת כמה וכמה, אם אכן בפועל כלל לא הועלתה השאלה הביטוחית. 34. אין מנוס מלהוסיף בשולי הדברים, את פרשת הנסיון להוצאת כספים מהפול. בהתאם למכלול הראיות עולה, שלפי העדויות כולן, לכאורה, ניסו הן התובע והן וולף לחבור להכנת גירסת שקרית בכל הקשור לעריכת פוליסת הביטוח ובאופן שמחד, התובע יקבל פיצוי על נזקיו ומאידך, המפצה לא יחזור לוולף. גם אם בסופו של יום, נמנע וולף מחתימה על התצהיר שהוכן, עצם הנסיעה לשם הכנת הנדרש לגירסה שקרית זו, יש בה משום השלכה גם על ההכרעה בכל הקשור למהימנות בפני. אם אכן, כגירסת וולף על כל רבדיה, מה לו לעזור לחברו, תוך סיכון שיהא חשוף לחזרה כנגדו, אם הנסיון לא יצלח ומאידך, אם כגירסת התובע, על כל נדבכיה מה לו - אם אין כל אשם בו - להכין תצהיר זה או אחר. סיכומם של דברים 35. לאור כל האמור, דין התביעה להידחות ובעקבות כך, גם דין ההודעה לצד שלישי, להידחות. עם זאת, נוכח השתלשלות האירועים בתיק זה, אין אני מוצא מקום לזכות את וולף בהוצאות בגין דחיית ההודעה לצד שלישי כנגדו. תנאים אלו נדרשים על מנת שמי שאכן נפגע בתאונה ועל לא עוול בכפו, לא יכול היה ואף לא נדרש ממנו לברר מעבר לאשר בירר, אף אם באותו מקרה נצרך בירור, יקבל פיצוי בגין נזקיו. אולם, מעת שהנוהג תוך עצימת, בוחר להתעלם ולא לבחון את הנצרך לבחינה בנושא הכיסוי הביטוחי, שונים הדברים. ודוק, הכלל הבסיסי הינו הוראת סעיף 7(5) לחוק והחריג הינו סעיף 7א'. בבא בית המשפט לבחון האם יש מקום לפצות נפגע שכזה, על בית המשפט להפעיל שיקולי צדק ושיקולים של מדיניות משפטית ומהכלל אל הפרט: 36. לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן: א. התביעה נדחית והתובע ישלם לנתבעת 2, הוצאות בצירוף הפרשי הצמדה מעת ההוצאה ועד התשלום בפועל, כולל הנצרך להודעה לצד שלישי וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ב. ההודעה לצד שלישי נדחית וכל צד ישא בהוצאותיו. ג. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לעו"ד אורנשטיין, ב"כ התובע, לעו"ד רהט, ב"כ הנתבעת 2 ולעו"ד שטמלר, ב"כ הצד השלישי ותעדכן סיום הדיון בתיק. אופנוענהיגה בחוסר זהירותביטוח חובהמשפט תעבורהפוליסהרכב