##דוגמא לכתב תביעה## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעים הינם מר _________ וגב' _________, תושבי _________, _________ (להלן: "התובעים"). 2. הנתבעת הינה חברת "מנו ספנות – כרטיסים שיט" בע"מ, ח.פ. _________, חברה העוסקת במתן שירותי הפלגות נופש (להלן: "הנתבעת"). ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 3,600 ש"ח, בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הפרת ההסכם, רשלנותה ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם. 4. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 650 ש"ח בתוספת מע"מ, בגין ההליכים המשפטיים שנאלצו לנקוט. 5. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. ביום _________, הזמינו התובעים כרטיסים לשיט נופש למדינות יוון וטורקיה, אשר תוכנן לצאת לדרך ביום _________, וזאת על יסוד פרסום של הנתבעת בעיתונות. 7. בערב ההפלגה המתוכננת, ביום _________, קיבלו התובעים הודעה מהנתבעת כי ההפלגה מבוטלת, ללא כל פירוט או הסבר לסיבת הביטול. 8. בעקבות הביטול, נאלץ התובע להגיע למשרדי הנתבעת, ולאחר המתנה ממושכת של כארבע שעות, הוצע לו לצאת לשיט חלופי ביום _________ באמצעות הכרטיסים שרכש. 9. בצר להם, ובהתחשב בעונת הקיץ בה תפוסת אתרי הנופש גבוהה, נאלצו התובעים להסכים למועד החלופי, בתקווה ליהנות מחופשה לה ציפו זמן רב. 10. אולם, ביום _________, יומיים בלבד לפני מועד ההפלגה החלופי, שוב הודיעה הנתבעת לתובעים כי השיט מבוטל, ושוב, ללא כל הסבר או פירוט. 11. בעקבות הביטול השני, נאלץ התובע שוב להגיע למשרדי הנתבעת, ושם נאמר לו כי קיים מועד נוסף להפלגה ביום _________. 12. בשל חזרתה של התובעת לעבודתה כמורה, לא יכלה לממש את חופשת הקיץ במועד המוצע, ועל כן נאלצו התובעים לבטל את החופשה כליל, והכל בשל מחדליה החוזרים ונשנים של הנתבעת. 13. עילת התביעה נולדה עם ביטול ההפלגה הראשונה ביום _________, והתגבשה במלואה עם ביטול ההפלגה השנייה ביום _________ וההודעה על אי-יכולתם של התובעים לממש את חופשתם. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 14. עניינה של תביעה זו בסכום כספי שאינו עולה על הסכום הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לסדר דין מהיר. 15. מקום מגוריהם של התובעים הינו ב_________, ועל כן הסמכות המקומית נתונה לבית משפט נכבד זה. 16. הנתבעת פועלת ומספקת שירותים ברחבי הארץ, לרבות באזור שיפוטו של בית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת הסכם והתחייבות ## 17. הנתבעת הפרה באופן יסודי את ההסכם שנכרת בינה לבין התובעים, בכך שלא סיפקה את שירותי השיט שהוזמנו ושולמו, וזאת לאחר שביטלה את ההפלגה פעמיים ברציפות, ללא מתן הסבר מספק או פתרון הולם. 18. התובעים הסתמכו על התחייבות הנתבעת לספק את שירותי השיט, וביטול ההפלגות פגע באופן חמור באמון שנתנו בה, וגרם להם נזקים ממשיים ועוגמת נפש רבה, המצדיקים פיצוי מלא. 19. הנתבעת, כחברה מקצועית העוסקת במתן שירותי תיירות, הייתה מחויבת לקיים את התחייבויותיה כלפי התובעים, וביטול ההפלגות באופן חוזר ונשנה מהווה הפרה בוטה של חובותיה החוזיות. 20. תנאי ההתקשרות שפורסמו על ידי הנתבעת עצמה קבעו קנס בגין ביטול מצד הלקוח, ועל כן, מן הראוי להחיל עקרון הדדיות ולחייב את הנתבעת בפיצוי דומה בגין הפרתה שלה. 21. הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לספק את השירותים שהוזמנו, ובכך הפרה את עקרון תום הלב בביצוע חוזה, שכן פעלה באופן חד-צדדי ופגעה בזכויותיהם הלגיטימיות של התובעים. ## רשלנות מקצועית ## 22. הנתבעת התרשלה במילוי חובותיה כלפי התובעים, בכך שלא נקטה באמצעים סבירים למנוע את ביטול ההפלגות, ולא דאגה לספק שירותים חלופיים הולמים במועדים סבירים, ובכך גרמה לתובעים נזקים. 23. התנהלות הנתבעת, שכללה ביטול חוזר ונשנה של הפלגות ללא מתן הסבר מספק ובזמן קצר לפני מועד היציאה, מהווה רשלנות מקצועית חמורה מצד חברה המציעה שירותי תיירות. 24. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי ביטול הפלגות בסמוך למועד היציאה, ובמיוחד בעונת הקיץ, יגרום לתובעים נזקים כבדים, לרבות אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש, ולא נקטה באמצעים למנוע זאת. 25. חובת הזהירות המוטלת על הנתבעת כללה גם את החובה ליידע את התובעים מראש על כל תקלה או בעיה העלולה להשפיע על קיום ההפלגה, ולא להמתין לרגע האחרון כדי להודיע על ביטול. 26. הנתבעת לא פעלה כגורם סביר ומקצועי בתחום התיירות, ובכך הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי לקוחותיה, וגרמה לתובעים נזקים ישירים ועקיפים רבים. ## עוגמת נפש ## 27. ביטול ההפלגות החוזר ונשנה, ובמיוחד בסמוך למועדי היציאה, גרם לתובעים עוגמת נפש רבה, אכזבה מרה ותסכול עמוק, שכן ציפו לחופשה לה התכוננו זמן רב. 28. התובעים נאלצו להתמודד עם אי-ודאות, תכנונים חוזרים ונשנים, ובסופו של דבר עם ביטול מוחלט של חופשתם, דבר שפגע קשות בשלוות נפשם וברווחתם. 29. עוגמת הנפש נבעה לא רק מביטול החופשה עצמה, אלא גם מההתנהלות הלקויה של הנתבעת, שכללה חוסר שקיפות, חוסר מתן הסברים מספקים והמתנה ממושכת במשרדיה. 30. הפסיקה הכירה בזכות לפיצוי בגין עוגמת נפש במקרים של הפרת חוזה, ובמיוחד כאשר מדובר בשירותי נופש ופנאי, בהם מרכיב ההנאה והציפייה הוא מהותי. 31. הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעים, בדמות עוגמת נפש, אכזבה ותסכול, הינו ממשי וברור, ומצדיק פיצוי הולם שישקף את הפגיעה בזכותם לחופשה ראויה. ## אובדן ימי עבודה ## 32. ביטול ההפלגות אילץ את התובעים לבטל חמישה ימי עבודה שתכננו לקחת כחופשה, ובכך נגרם להם נזק כספי ישיר בדמות אובדן שכר עבור ימים אלו. 33. התובעים נאלצו להפסיד ימי עבודה יקרים, אשר תוכננו מראש לצורך החופשה, וביטול ההפלגות מנע מהם לממש את ימי החופשה הללו באופן יעיל ומהנה. 34. אובדן ימי העבודה מהווה נזק ישיר וברור שנגרם לתובעים כתוצאה ישירה מהפרת ההסכם ורשלנותה של הנתבעת, ומצדיק פיצוי מלא בגינו. 35. הנתבעת הייתה צריכה לצפות כי ביטול הפלגות יגרום לנוסעים, ובכללם התובעים, אובדן ימי עבודה, ועל כן היא אחראית לפצותם בגין נזק זה. 36. הפיצוי בגין אובדן ימי עבודה נועד להשיב את התובעים למצב בו היו אלמלא הפרת ההסכם, ולכסות את ההפסד הכלכלי שנגרם להם. ## פיצוי מוסכם ## 37. תנאי ההתקשרות שפורסמו על ידי הנתבעת קבעו קנס בשיעור 100% מערך ההזמנה במקרה של ביטול מצד הלקוח שבוע לפני מועד ההפלגה. 38. מן הראוי להחיל עקרון הדדיות ולחייב את הנתבעת בפיצוי מוסכם דומה, בגין הפרתה היסודית את ההסכם וביטול ההפלגות בסמוך למועדן. 39. הפיצוי המוסכם נועד לפצות את הצד הנפגע על נזקיו, ללא צורך בהוכחתם, ועל כן יש להחיל אותו גם במקרה זה, בו הנתבעת היא המפרה. 40. אי-החלת עקרון ההדדיות במקרה זה תהווה אפליה לרעה של הלקוח ותעניק יתרון בלתי הוגן לנתבעת, בניגוד לעקרונות הצדק וההגינות. 41. הפיצוי המוסכם משקף את הערכת הצדדים לנזק שייגרם במקרה של הפרה, ועל כן יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי זה בגין ביטול ההפלגות. ## חוסר תום לב ## 42. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב מובהק כלפי התובעים, בכך שביטלה את ההפלגות פעמיים, ללא מתן הסבר מספק, ובכך פגעה באמון שנתנו בה. 43. חוסר תום הלב בא לידי ביטוי גם בהמתנה הממושכת שנאלץ התובע לחוות במשרדי הנתבעת, ובחוסר היעילות והשקיפות בהתנהלותה. 44. הפסיקה קבעה כי חובת תום הלב חלה על צדדים לחוזה לאורך כל שלבי ההתקשרות, לרבות בשלב ביצועו, והנתבעת הפרה חובה זו באופן בוטה. 45. התנהלות הנתבעת, שכללה ביטול חוזר ונשנה של שירותים חיוניים, מבלי לדאוג לפתרון הולם או לפיצוי הוגן, מהווה חוסר תום לב קיצוני. 46. חוסר תום הלב של הנתבעת גרם לתובעים נזקים כבדים, הן כלכליים והן רגשיים, ומצדיק פיצוי מלא בגין כלל הנזקים שנגרמו. ## הטעיה ומצגי שווא ## 47. הנתבעת הציגה מצגי שווא בפני התובעים, בכך שפרסמה הפלגות נופש מבלי שהייתה לה היכולת או הכוונה לקיימן, ובכך הטעתה את התובעים. 48. התובעים הסתמכו על הפרסומים של הנתבעת ועל התחייבותה לספק את שירותי השיט, ורכשו את הכרטיסים על בסיס מצגים אלו. 49. הטעיה זו גרמה לתובעים לרכוש שירות שלא סופק, ולבזבז זמן וכסף על תכנון חופשה שלא יצאה אל הפועל, ובכך נגרמו להם נזקים. 50. הנתבעת, כגורם מקצועי, הייתה מחויבת להציג מידע אמין ומדויק ללקוחותיה, ולא להטעות אותם באמצעות פרסומים שאינם משקפים את המציאות. 51. הפסיקה קבעה כי הטעיה במשא ומתן או בביצוע חוזה מהווה עילה לפיצוי, ועל כן יש לחייב את הנתבעת בגין הטעייתה את התובעים. ## אי-מתן שירות חלופי הולם ## 52. הנתבעת לא הציעה לתובעים שירות חלופי הולם לאחר ביטול ההפלגות, שכן המועדים שהוצעו לא התאימו ללוח הזמנים של התובעים, ובמיוחד לאור חזרתה של התובעת לעבודתה. 53. הצעת מועד חלופי שאינו ניתן למימוש על ידי הלקוח אינה מהווה מתן שירות חלופי הולם, ואינה פוטרת את הנתבעת מאחריותה. 54. הנתבעת הייתה צריכה לדאוג למצוא פתרון יצירתי וגמיש יותר, שיאפשר לתובעים לממש את חופשתם, או לפצותם באופן מלא על הנזקים שנגרמו. 55. אי-מתן שירות חלופי הולם מהווה המשך של הפרת ההסכם ורשלנותה של הנתבעת, ומחזק את עילת התביעה של התובעים. 56. הנתבעת לא עשתה די כדי למזער את נזקיהם של התובעים, ובכך הגדילה את אחריותה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו. ## הפרת חובת הגילוי ## 57. הנתבעת הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה, בכך שלא סיפקה לתובעים הסברים מפורטים ומספקים לביטול ההפלגות, ובכך מנעה מהם מידע חיוני. 58. חובת הגילוי חלה על הנתבעת כחברה המספקת שירותים לציבור, והיא מחויבת לשקיפות מלאה כלפי לקוחותיה, במיוחד במקרים של ביטול שירותים. 59. אי-גילוי הסיבות האמיתיות לביטול ההפלגות פגע באמון התובעים בנתבעת, ומנע מהם להבין את המצב לאשורו ולקבל החלטות מושכלות. 60. הפסיקה קבעה כי הפרת חובת הגילוי עשויה להקים עילה לפיצוי, במיוחד כאשר מדובר במידע מהותי המשפיע על החלטות הצרכן. 61. הנתבעת הייתה צריכה לגלות לתובעים את כל הפרטים הרלוונטיים בנוגע לתקלות בספינה ולסיבות לביטול ההפלגות, ולא להסתפק בהודעות כלליות ולקוניות. ## אחריות מוחלטת ## 62. הנתבעת, כספקית שירותי תיירות, נושאת באחריות מוחלטת כלפי לקוחותיה לקיום ההתחייבויות שנטלה על עצמה, ובמיוחד כאשר מדובר בביטול שירותים חיוניים. 63. אחריותה של הנתבעת אינה תלויה באשמה, שכן היא מחויבת לספק את השירותים שהוזמנו, ואי-אספקתם מקימה עילה לפיצוי. 64. הפסיקה הכירה באחריות מוחלטת של ספקי שירותים במקרים מסוימים, ועל כן יש להחיל עקרון זה גם במקרה דנן, לאור הנזקים הכבדים שנגרמו לתובעים. 65. הנתבעת היא הגורם המקצועי והמנוסה בתחום, ועל כן עליה לשאת במלוא האחריות לכל תקלה או כשל בביצוע השירותים שהיא מציעה. 66. הטלת אחריות מוחלטת על הנתבעת תבטיח כי תנקוט באמצעים הנדרשים למנוע מקרים דומים בעתיד, ותגן על זכויות הצרכנים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא לפסק דין## מונחת בפני תביעה אשר הוגשה בהליך של "סדר דין מהיר" וביסודה חלוקים הצדדים בנוגע לשירותים אותם אמורה הייתה חברת מנו ספנות (להלן:"הנתבעת") לספק לבני הזוג מאיר שאשא ויוכי דוידי (להלן:"התובעים"), אך בשל אילוצים שונים השירותים לא סופקו. טענות התובעים: התובעים הזמינו, על יסוד פרסום בעיתונות, כרטיסים עבור שיט למדינות יוון וטורקיה ליום 1.8.04. בערב ההפלגה קבלו התובעים הודעה מאת הנתבעת כי ההפלגה מבוטלת, ללא פירוט סיבות לדבר. משכך, ניגש התובע למשרדי הנתבעת, ולאחר המתנה בת 4 שעות נאמר לו, כי יוכלו לצאת לשיט באמצעות הכרטיסים שרכשו בתאריך 22.8.04. בצר להם, ומאחר ודובר בעונת הקיץ בא תפוסה רבה באתרי הנופש, נאלצו התובעים להסכים להסדר הנ"ל, ובלבד שיוכלו להינות מנופש לו המתינו מזה זמן רב בכליון עיניים. זאת ועוד, ביום 20.8.04, יומיים בלבד לפני המועד הנוסף, שוב הודיעה הנתבעת לתובעים כי השיט מבוטל ושוב, ללא הסברים או פירוט. משכך, שוב נאלץ התובע להגיע למשרדי הנתבעת וברר בקשר לנידון ובזו הפעם נאמר לו כי ישנו מועד נוסף ליום 2.9.04, בצר לו ומאחר והנתבעת 2 לא יכלה היתה לממש את חופשת הקיץ לו יחלה בשל חזרתה לעבודתה כמורה, נאלצו הנתבעים לבטל את החופשה והכל בשל מחדליה של הנתבעת. לטענתם בתנאי ההתקשרות המצויינים בפרסומי הנתבעת קבעה הנתבעת קנס בגין הפרת ההתחייבות מצד מזמין השיט, לפיו במידה והלקוח מבטל את הזמנתו שבוע ממועד תאריך ההפלגה יקנס הוא בסכום השווה ל - 100% מערך ההזמנה. על כן, מן הראוי כי כלל זה יכול גם במצב דברים הפוך בו הנתבעת היא זו שהפרה את תנאי ההתקשרות הנדונים בפרסומים אותם היא מפיצה. לטענת התובעים רשלנותה של הנתבעת הסבה נזקים הנאמדים בגובה סכום התביעה ובחובם : עוגמת נפש, אבן של חמישה ימי עבודה , פיצוי מוסכם בגין ביטול ההפלגה ליום 1.8.04 וליום 22.8.04 . טענות הנתבעת: הנתבעת מאשרת כי ביום 29.7.04 הודיעה לתובעים, כמו ליתר הנוסעים, אשר היו צפויים להשתתף בהפלגה שתוכננה ליום 1.8.04, כי יתכן וההפלגה לא תוכל לצאת אל הפועל וביום 31.7.04 הודיעה הנתבעת בשנית לכל נוסעיה ובהם לתובעים כי לדאבונה ההפלגה אכן לא תצא בסופו של דבר אל הפועל. לטענתה הודיעה מפורשות לתובעים וליתר הנוסעים, כי סיבת הביטול ההפלגה מקורה בתקלה במערכת בספינה, שאינה מאפשרת את יציאת הספינה להפלגה כמתוכנן. כמו כן, מאשרת הנתבעת כי שיבצה את התובעים להפלגה ליום 22.8.04, אולם מייד לאחר שנודע לה על תקלה שהתרחשה ביום 5.8.04 הודיעה לכל נוסעיה כי כל ההפלגות הבאות של הספינה הנדונה מבוטלות ומשכך החזירה לתובעים את כספם. ממשיכה הנתבעת וטוענת, כי ביום 11.8.04 הושבו הכספים לתובעים, כך שלא תוכל להישמע טענה שכביכול ניתנה הודעה לתובעים שההפלגה מבוטלת רק ביום 20.8.04 כפי שטענו התובעים בכתב תביעתם. באשר לגופם של טענות התובעים בדבר תשלום בעבור דמי הביטול, טוענת הנתבעת לא יכול להיות קיים עקרון הדדיות בכל הנוגע לדמי ביטול. מה גם, שהוראת דמי הביטול המצוינת בחוברת "הפלגת נופש 2004", המסופקת ע"י הנתבעת לנוסעיה, מציינת מפורשות, כי הלקוח בלבד יחויב בדמי ביטול, במידה ולא יתייצב למועד ההפלגה. דיון: הצדדים בחרו, בנסיבות העניין, להפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד, והכל על פי גבולות גיזרת סכום הפיצוי שנקבעו על פי הצעת בית המשפט ובהסכמת הצדדים. יפה עשה הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו. בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו, לכאורה, הפשרה צריך שתתגבש ותיקבע על ידי הצדדים עצמם. כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' אינה מוגבלת לד' אמות של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים ויש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג (ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337). וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם). אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם) ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת, לשלם לתובעים לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 3,600 ש"ח (כולל מע"מ). בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 650 ₪+מע"מ בעבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הפלגות נופש (תביעות)משפט ימי - דיני ימאות