##א. תיאור של בעלי הדין## 1. התובע, _________ ת.ז. _________, הינו תושב מודיעין עילית, אשר נסמך באופן תדיר ושוטף על שירותי התחבורה הציבורית המופעלים באזור מגוריו לצורך הגעה ליעדיו השונים, לרבות לצרכי עבודה ופגישות חיוניות. 2. הנתבעת, _________ בע"מ ח.פ. _________, הינה חברה פרטית הפועלת כתאגיד תחבורה ציבורית בעל זיכיון מטעם משרד התחבורה להפעלת שירותי אוטובוסים ציבוריים ממודיעין עילית ואליה, אשר מחויבת לפעול בהתאם להוראות הדין ותנאי הרישיון. ##ב הסעד המבוקש## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי כולל בסך של ##7,000 ש"ח##, המורכב מנזק ממשי ישיר בגין הוצאות נסיעה חלופית במונית בסך נטו של ##91.75 ש"ח## (המשקף עלות נסיעה בסך של ##100 ש"ח## בקיזוז עלות כרטיס נסיעה באוטובוס בסך של ##8.25 ש"ח##), וכן פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, עוגמת נפש מרובה, טרחה, בזבוז זמן והמתנת שווא מתמשכת בסך של ##6,908.25 ש"ח##, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. ##ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה## 4. ביום 26.7.06 המתין התובע בתחנת האוטובוס לקו 320 של הנתבעת שאמור היה לצאת בשעה 12:15 ממודיעין עילית לירושלים; התובע המתין מהשעה 12:10 ועד לשעה 12:50 לשווא, והאוטובוס לא הגיע, דבר שאילץ את התובע לשכור מונית מיוחדת לצורך הגעה לפגישה דחופה בעלות של ##100 ש"ח##. 5. ביום 8.10.06 המתין התובע לנסיעת קו 310 של הנתבעת אשר נועדה לשעה 09:30 ממודיעין עילית לירושלים, אולם האוטובוס בושש מלהגיע והתובע נאלץ להמתין עד לשעה 10:15 מבלי שהשירות סופק במועדו. 6. ביום 16.10.06 המתין התובע לקווי השירות 220 ו-210 של הנתבעת מבני ברק למודיעין עילית, שתוכננו לצאת בשעות 19:40 ו-20:00 בהתאמה, אך אלו לא הגיעו לתחנה והתובע המתין עד לשעה 20:20 תוך הפקרתו בתחנה ללא מענה. 7. ביום 28.10.06 המתין התובע לקו 320 של הנתבעת ממודיעין עילית לירושלים, אשר נקבע לשעה 18:45, והמתין לבואו לשווא עד לשעה 19:05 ללא הגעת האוטובוס, תוך שיבוש חמור של סדר יומו. 8. עילות התביעה נולדו במועדי המחדלים הנקובים לעיל, עת הפרה הנתבעת שוב ושוב את מחויבותה המפורשת לציבור הנוסעים לספק שירותי הסעה סדירים, מדויקים ואמינים, וכשלה בהעמדת כלי תחבורה חלופיים בעת תקלות. ##ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט## 9. לבית משפט נכבד זה הסמכות המקומית והעניינית לדון בתובענה דנן נוכח מקום מגוריו של התובע, מקום יצירת ההתחייבות ומתן השירות של קווי התחבורה בתחום השיפוט, וכן בהתחשב בסכום התביעה המצוי בגדר סמכותו. ##ה. פירוט הטענות## ##הפרת תנאי הזיכיון וחובת ההפעלה של קווי השירות## 10. הנתבעת פועלת מכוח זיכיון בלעדי שניתן לה על ידי המדינה, המטיל עליה חובה מוגברת לספק שירותי תחבורה ציבורית סדירים, רציפים ומדויקים לתושבי מודיעין עילית, ללא סטיות בלתי מורשות מלוחות הזמנים. 11. אי-הוצאת הנסיעות במועדן מהווה הפרה ישירה ויסודית של תנאי הרישיון הממשלתי, אשר נועד להבטיח כי האזרחים התלויים בתחבורה הציבורית יקבלו שירות הולם שאינו תלוי בחסדיה או ברשלנותה של המפעילה. 12. לפי הפסיקה, הפרת הוראות הרישיון והתקנות המסדירות את פעילות התחבורה הציבורית מקימה אחריות נזיקית ישירה כלפי הנוסע הבודד הנפגע ממחדלים אלו, אשר נותר חסר אונים מול ספק שירות מונופוליסטי. 13. הנתבעת מחויבת להפעיל מערך פיקוח הדוק ומבוקר על תנועת האוטובוסים, והעובדה שקווים מתוכננים אינם יוצאים כלל לדרכם מלמדת על כשל מערכתי חמור בהפעלת סמכויותיה וחובותיה הציבוריות. 14. התובעת אינה יכולה לפטור עצמה מאחריות בטענה של קשיים תפעוליים שוטפים, שכן טיפול בתקלות וניהול מערך הצי הם מליבת התחייבויותיה עליהן התחייבה עת נטלה על עצמה את הזיכיון להסעת הציבור. ##מחדל אי-העמדת אוטובוסים רזרביים בעת תקלה## 15. הנתבעת כשלה כשל מוחלט באי-הקצאת אוטובוסים חלופיים אשר תפקידם להיכנס לפעולה באופן מיידי בעת התרחשות תקלה טכנית ברכב שנועד לבצע את הנסיעה המקורית, כמצופה מכל מפעיל תחבורה סביר. 16. חובתה המקצועית והבסיסית של הנתבעת כבעלת זיכיון היא להחזיק צי רכבים רזרביים זמין בכל עת, באופן שאירוע של תקלה מכנית באוטובוס ספציפי לא ישתק את מתן השירות ולא יפגע בציבור הממתין. 17. עמדת בתי המשפט היא כי חברת תחבורה ציבורית אינה רשאית להסתמך על תקלות שגרתיות כצידוק לאי-מתן שירות, אלא עליה להיערך מראש לתרחישים אלו באמצעות אמצעי גיבוי מתאימים ומספקים. 18. ההחלטה לחבר בין קווים שונים כפתרון לתקלה תפעולית במקום להוציא רכב חלופי מהווה התנערות בוטה מסטנדרט השירות הנדרש, ופוגעת באופן בלתי סביר בזמניהם של ציבור הנוסעים הממתין. 19. מחדל זה מקים לחובת הנתבעת אחריות ישירה לפצות את התובע על כל הנזקים הממוניים והבלתי ממוניים שנגרמו לו עקב היעדר יכולתה לספק תחליף מהיר וראוי לנסיעה שבוטלה. ##הפרת חוזה ההסעה ומצג השווא של לוחות הזמנים## 20. פרסום לוח זמנים רשמי לציבור מהווה הצעה מחייבת מצד הנתבעת, והגעתו של התובע לתחנה לצורך קבלת השירות מהווה קיבול של ההצעה, ובכך נכרת בין הצדדים חוזה הסעה בעל תוקף משפטי מלא. 21. אי-הגעת האוטובוסים במועדים המפורסמים מהווה הפרה בוטה ויסודית של חוזה ההסעה שנכרת בין הצדדים, המזכה את התובע בסעדים הקבועים בדיני החוזים לרבות פיצוי על הנזק שנגרם לו. 22. כפי שנפסק רבות, פרסום לוחות זמנים אינו בגדר המלצה בעלמא, אלא מהווה התחייבות חוזית וציבורית קשיחה אשר הצרכן מסתמך עליה לתכנון סדר יומו, עסקיו ומחויבויותיו השונות. 23. הנתבעת יצרה כלפי התובע מצג שווא לפיו יופעל שירות בשעות הנקובות, בעוד שבפועל השירות לא יצא אל הפועל, תוך גרימת הטעיה צרכנית קשה הפוגעת באינטרס ההסתמכות הלגיטימי של הנוסע. 24. הנתבעת אינה רשאית להישמע בטענה שהתובע צריך היה לצפות את אי-הגעת הקווים, שכן זכותו המלאה של האזרח להניח כי גוף מפוקח יעמוד בהתחייבויותיו החוזיות המפורשות. ##אחריות נזיקית בגין עוולת הרשלנות## 25. הנתבעת חבה כלפי התובע חובת זהירות מושגית וקונקרטית בהיותה הגורם המופקד על תנועת התחבורה הציבורית, ועליה לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע עיכובים ונזקים מהנוסעים. 26. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כאשר התרשלה בניהול מערך הנהגים, התחזוקה והמעקב המבצעי, וכתוצאה ישירה מרשלנות זו בוטלו ועוכבו נסיעות חיוניות שנקבעו מראש. 27. התנהלותה הרשלנית של הנתבעת גרמה לתובע נזק ישיר בדמות אובדן זמן יקר, חוסר אונים ממושך ברחוב וצורך במימון פתרונות תחבורה חלופיים ויקרים על מנת שלא להפסיד פגישות. 28. מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי הדוק בין מחדליה התפעוליים של הנתבעת לבין הנזקים שנגרמו לתובע, שכן אלמלא כשלה הנתבעת היה התובע מגיע ליעדו במועד המתוכנן ובבטחה. 29. הגישה המקובלת בפסיקה רואה באיחורים תדירים ובלתי מוסברים של תחבורה ציבורית משום התרשלות רבתי של המוביל, המטילה עליו חובת שיפוי נזיקית כלפי הניזוקים. ##הפרת חובות חקוקות המגנות על ציבור הנוסעים## 30. הנתבעת הפרה שורה ארוכה של הוראות דין חקוקות המעוגנות בפקודת התעבורה ובתקנות שהותקנו מכוחה, המחייבות הפעלה מדויקת וסדירה של שירותי קווי שירות לרווחת האוכלוסייה. 31. החיקוקים הנזכרים נועדו בראש ובראשונה להגן על טובתו של ציבור הנוסעים ולהבטיח את חופש התנועה שלהם, והתובע נמנה במפורש על חוג האנשים שלטובתם ולהגנתם נועדו חובות אלו. 32. ההפרה המוכחת של לוחות הזמנים והיעדר גיבוי תחבורתי הולם גרמו בדיוק לאותו סוג של נזק אשר החוק והתקנות התכוונו למנוע, קרי פגיעה בחופש התנועה ושיבוש חמור של מהלך החיים. 33. הנתבעת הפרה את חובות הגילוי והשקיפות המוטלות עליה כלפי ציבור הצרכנים, בכך שלא דאגה להודיע בזמן אמת על ביטולי נסיעות או שינויים מהותיים במסלולים שנקבעו בדין. 34. הפרת חובות חקוקות אלו מקימה לתובע זכות מובהקת לתבוע פיצויים לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, ללא צורך בהוכחת אשם נוסף מעבר לעצם הפרת הצו החוקי. ##הזכות להשבת הוצאות נסיעה חלופית במונית## 35. לאור מחדלה המוחלט של הנתבעת מלהוציא את קו 320 בשעה 12:15 ביום 26.7.06, נקלע התובע למצוקה אמיתית ונאלץ לעשות שימוש במונית מיוחדת כדי להגיע לפגישתו בעלות של ##100 ש"ח##. 36. נסיעת התובע במונית חלופית נעשתה מחוסר ברירה מוחלט ולאחר המתנה ממושכת וסבירה של כ-40 דקות בתחנה, וזאת מתוך רצון מוצדק למנוע סיכולה של פגישה חשובה שנקבעה מראש. 37. על הנתבעת לפצות את התובע במלוא עלות המונית, תוך הפחתת עלות הנסיעה המקורית באוטובוס בסך ##8.25 ש"ח##, ובסך הכל עליה להשיב לידיו סך נטו של ##91.75 ש"ח## כהוצאה מוכחת שהוצאה בפועל. 38. הפסיקה הכירה באופן עקבי בזכותו המלאה של נוסע ששירות התחבורה שלו בוטל או התאחר באופן בלתי סביר לקבל החזר מלא בגין נסיעה ברכב חלופי לשם הגעה ליעדו. 39. דרישת הנתבעת כי התובע יישאר בתחנה לזמן בלתי מוגבל וימתין לחסדיה ללא חלופה מעשית מהווה דרישה בלתי הוגנת אשר שוללת את זכותו האלמנטרית להקטנת נזקיו. ##היקף עוגמת הנפש ואובדן הזמן שנגרמו לתובע## 40. התנהלותה הקלוקלת של הנתבעת גרמה לתובע תחושות תסכול עמוקות, מתח נפשי רב, כעס וחוסר אונים משווע עת נותר שוב ושוב להמתין ברחובות ללא כל ידיעה מתי יגיע שירות ההסעה. 41. אובדן זמנו של אדם הוא נכס יקר ערך, והפקרתו של התובע להמתין לשווא דקות ארוכות ומצטברות בתחנות שונות מהווה פגיעה ממשית ובלתי הפיכה באוטונומיה ובזמנו החופשי. 42. הפיצוי הנתבע בגין עוגמת נפש בסך של ##6,908.25 ש"ח## משקף באופן ראוי ומידתי את חומרת ההפרות המצטברות ואת הזלזול המתמשך שהפגינה הנתבעת כלפי זמנו של התובע. 43. לפי הפסיקה, בית המשפט נכון לפסוק פיצויים משמעותיים בגין עוגמת נפש כנגד תאגידי תחבורה כדי להרתיעם מפני זלזול בנוסעים וכדי לפצות על הפגיעה בשגרת חייו של האזרח. 44. אין לצפות מהתובע להשלים בשוויון נפש עם ביטולי נסיעות תכופים, והפגיעה הרגשית הנלווית לאי-הוודאות בהגעה ליעדים מצדיקה לפסוק פיצוי עונשי ומרתיע כנגד הנתבעת. ##אי-הוכחת נסיבות פטור וסיכול מצד הנתבעת## 45. הנתבעת ניסתה לפטור עצמה מאחריות בטענות סתמיות לקיומם של אירועים חיצוניים, חסימות משטרה או הפגנות, מבלי שהציגה כל ראיה אובייקטיבית או תיעוד רשמי המאמת טענות אלו. 46. הנטל להוכחת קיומו של מאורע מסכל או פקודת משטרה המונעת תנועת אוטובוסים רובץ במלואו לפתחה של הנתבעת, והיא כשלה לחלוטין מלהרים נטל זה כאשר נמנעה מהבאת אישורים משטרתיים. 47. טענת הנתבעת כי לא יכלה להגיש דו"ח משטרתי מכיוון שלא הגישה תלונה מהווה תירוץ מופרך שאינו פוטר אותה מהצגת אישור על חסימות כבישים שהשפיעו לכאורה על תנועת קוויה. 48. העובדה שקווי אוטובוס אחרים הצליחו להגיע ליעדם באותם המועדים שומטת את הקרקע תחת טענת הנתבעת בדבר חסימות טוטאליות של דרכי הגישה, ומעידה על מחדל נקודתי שלה. 49. בהיעדר תשתית ראייתית מוצקה לקיומו של כוח עליון או חסימה בלתי נמנעת, יש לדחות מכל וכל את ניסיונה של הנתבעת להתנער מאחריותה לנסיעות שבוטלו במועדים המפורטים. ##היעדר עדכון ויידוע הנוסעים בזמן אמת## 50. הנתבעת כשלה כשל חמור בכך שלא הפעילה מערך הסברה והודעות שיעדכן את ציבור הנוסעים הממתין בתחנות בדבר עיכובים, ביטולים או שינויי מסלול הצפויים בקווי השירות שלה. 51. הנתבעת אינה רשאית לגלגל את חובת הבירור לפתחו של הצרכן ולדרוש ממנו להתקשר למוקד שירות טלפוני בעודו עומד חסר אונים בתחנה וממתין לאוטובוס שאמור היה להגיע. 52. חובת תום הלב המוגברת החלה על גוף ציבורי מחייבת מתן מידע יזום, שקוף ונגיש לציבור, במיוחד כאשר הנתבעת מודעת מראש לשינויים בלוחות הזמנים או לקיומן של תקלות מבצעיות. 53. הטענה כי היה על התובע ליצור קשר טלפוני למוקד הנתבעת מהווה התנערות מאחריות שירותית בסיסית, ומעבירה באופן מקומם את נטל המחדל מן המפר אל הצד הנפגע. 54. אי-יידוע הנוסעים בדבר איחוד קווים או שינוי מסלולים מנע מהתובע את האפשרות לכלכל את צעדיו מראש, וגרם לו להמתין לשווא במשך פרקי זמן ממושכים ובלתי סבירים. ##דחיית טענות הנתבעת לאשם תורם ואי-הקטנת הנזק## 55. התובע פעל בסבירות מוחלטת, בתום לב ובהגינות, עת המתין פרקי זמן ממושכים בתחנה ופנה לנסיעה חלופית רק כאשר כלו כל הקיצין והנסיעה המיוחלת לא יצאה אל הפועל. 56. אין להטיל על התובע כל אשם תורם או לטעון כי לא פעל להקטנת נזקו, שכן נסיעה במונית היוותה את הדרך היחידה וההכרחית עבורו לצמצם את הנזק הכבד שהיה נגרם מהחמצת פגישתו. 57. טענות הנתבעת בנוגע לשינויי לוחות זמנים במועדים מיוחדים אינן פוטרות אותה מחובת פרסום מדויק ועדכני המונע הטעיה של ציבור הנוסעים המסתמך על הפרסומים הקיימים. 58. ניסיונה של הנתבעת להתחמק מחובת הפיצוי באמצעות הטלת דופי בהתנהלות הנוסע עומד בסתירה מוחלטת לעקרונות הגנת הצרכן ולמדיניות המשפטית הראויה כלפי ספקי שירות מונופוליסטיים. 59. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהמסמכיםאיחור אוטובוסאוטובוס