##כיצד מתפרשות הוראות תקנון חברה לפי דיני החוזים?## בחינת תוקפן ומשמעותן של הוראות תקנון חברה נעשית בהתאם לכללי פרשנות חוזים, תוך ראיית התקנון כחוזה בין החברה לבעלי מניותיה ובינם לבין עצמם. נקודת המוצא המרכזית היא היצמדות ללשון התקנון, שלה מעמד דומיננטי ומכריע המגלם את אומד דעת הצדדים, כאשר כל פרשנות נדרשת להתיישב עם יכולת הנשיאה של הטקסט. ##מעמדו המשפטי של תקנון החברה כמערכת יחסים חוזית## במסגרת הדיון המשפטי בהליך ##ה"פ 8965-06-19 (המחוזי מרכז)##, נבחנה שאלת תוקפה של זכות למינוי דירקטור מכוח תקנון חברה בהתאם לכללי פרשנות חוזים. הובהר כי מעמדו של תקנון חברה ואופן פרשנותו נגזרים בראש ובראשונה מסעיף 17 לחוק החברות, הקובע כי דין תקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם. תפיסה זו עמדה ביסוד הדיון גם בהליך ##ה"פ 40860-09-17 (המחוזי תל אביב - יפו)##, שם נדונה הכרעה בסתירה פנימית בין הוראות תקנון חברה בנוגע לסמכויות מינוי ופיטורי דירקטורים על ידי בעלי מניות, תוך אזכור סעיף 17(א) לחוק החברות המבסס את אופיו ההסכמי של המסמך. האופי החוזי הפנימי של התקנון הודגש גם בהליך ##ה"פ 35169-02-10 (המחוזי תל אביב - יפו)##, במסגרת מקרה שבו נדונה פרשנות הוראות תקנון חברה בנוגע לתחולת זכות סירוב ראשונה במכירת מניות. בהליך זה צוין כי תקנון החברה הוא מסמך פנימי, בעל אופי חוזי, אשר מסדיר את אופן התנהלותה של החברה, וכי מדובר בחוזה בין בעלי המניות בינם לבין עצמם ובין החברה לבעלי מניותיה. מתוך אופיו החוזי המובהק של התקנון, נגזרת דרך פרשנותו, אשר מן הראוי שתיעשה בעיקרון על פי כללי הפרשנות החלים על חוזים בכללותם, כפי שהוזכר גם בהתייחס לפסיקה קודמת בעניין ##ע"א 1630/94 (העליון)##. יחד עם זאת, כפי שנזכר בהליך ##ה"פ 40860-09-17 (המחוזי תל אביב - יפו)## תוך הפניה לספרו של אהרון ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החוזה כרך רביעי 50 (תשס"א), ולעניין ##ע"א 1966/07 (העליון)##, יש לפרש את האמור בתקנון לאור עקרונות הפרשנות של דיני החוזים בשינויים המחויבים ובהתחשב באופיו המיוחד של המסמך. ##התפתחות כללי פרשנות החוזים והשפעת תיקון 2 לחוק החוזים## המסגרת הסטטוטורית הישירה לפרשנות מסמכים חוזיים, לרבות תקנון, מעוגנת בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. במסגרת ההליכים ##ה"פ 8965-06-19 (המחוזי מרכז)## ו-##ה"פ 40860-09-17 (המחוזי תל אביב - יפו)## הובאה לשון הסעיף לאחר תיקונו בשנת 2011 (תיקון מס' 2 לחוק החוזים), המורה בזו הלשון: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". בהתאם לדיון שנערך בעניין ##ה"פ 8965-06-19 (המחוזי מרכז)##, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון מס' 2 לחוק החוזים, הבהיר בית המשפט העליון בעניין ##רע"א 3961/10 (העליון)## כי התיקון אימץ למעשה את השיטה הפרשנית שנקבעה בהלכת אפרופים בתיק ##ע"א 4628/93 (העליון)##. על פי מתכונת זו, הבחינה שתבוצע לא תהא בחינת הלשון בלבד, אלא אומד דעתם של הצדדים לחוזה יילמד הן מלשון החוזה והן מהנסיבות החיצוניות, כאשר הבחינה תהא מקבילה וחד שלבית. בד בבד עם אימוץ שיטה זו, הודגש בעניין ##רע"א 3961/10 (העליון)## מקומה המשמעותי והמרכזי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות. ##מעמד הבכורה של לשון התקנון כגבול הפרשנות## על אף ההכרה בבחינה הכוללת נסיבות, נקבע בהקשרים הפרשניים כי נקודת המוצא הבלתי מעורערת בפרשנות התקנון היא לשונו. בהליך ##ה"פ 40860-09-17 (המחוזי תל אביב - יפו)## הובהר, בהישען על מובאות מתוך ##רע"א 3961/10 (העליון)##, ##ע"א 2232/12 (העליון)## ו-##ע"א 841/15 (העליון)##, כי תנאי מוקדם לכל פרשנות הוא שלשון החוזה תוכל "לשאת" אותה. משמעות הדבר היא שלא ניתן לאמץ פרשנות שאין לה אחיזה בלשון הכתובה של ההוראה התקנונית. יתרה מזו, בהליך ##ה"פ 8965-06-19 (המחוזי מרכז)## צוין כי אף לפי גישותיהם של השופטים שטיין וגרוסקופף בעניין ביבי כבישים, יש לפרש את תקנון החברה תוך היצמדות ללשונו. ללשון התקנון מוקנה המעמד הדומיננטי, וחזקה עליה כי היא המייצגת בצורה המלאה והבהירה ביותר את כוונת הצדדים. הצמדות זו ללשון מקבלת משנה תוקף נוכח היותו של התקנון מסמך המשקף הסכמות בין בעלי מניות בהווה ובעתיד, שבו לטקסט המנוסח ישנה חשיבות עליונה ליציבות היחסים הפנימיים. ##יישום כללי הפרשנות בסכסוכי בעלי מניות ומנגנוני העברת מניות## הצורך בפרשנות תניות תקנון עולה תדיר בסכסוכים הנוגעים למינוי אורגנים או להעברת מניות בחברה. בהליך ##ה"פ 40860-09-17 (המחוזי תל אביב - יפו)## עלתה שאלה של סתירה פנימית בין הוראות שונות באותו תקנון, הנוגעות לסמכויות מינוי ופיטורי דירקטורים בידי בעלי מניות, סוגיה המחייבת יישוב של ההוראות השונות מתוך הטקסט עצמו. במקרה אחר, בתיק ##ת"א 34048-02-21 (המחוזי תל אביב - יפו)##, נדונה הכרעה בבקשה לצו מניעה זמני אשר נסמכה כולה על פרשנות הוראות תקנון חברה בנוגע לזכות סירוב ראשון וזכות הצטרפות בעת העברת מניות. באותו עניין של ##ת"א 34048-02-21 (המחוזי תל אביב - יפו)##, צוין במסגרת הערכת סיכויי התביעה כי המחלוקת נוגעת לפרשנות התקנון וליישומו על עובדות המקרה, וכי יש לבחון את ההוראות לאור אומד הדעת שיש לייחס לצדדים לו. בית המשפט נדרש לבחון האם לאור פרשנות זו, עסקה מסוימת חייבה הענקת זכות סירוב או זכות הצטרפות, וכן נדרש להתייחסות להוראת סעיף 9.6 לתקנון החברה, לפיה תנאי להעברה של מניות בחברה לנעבר מותר הוא קבלת מכתב מאותו נעבר שלפיו הוא ישיב את המניות למעביר בכל מקרה שבו יחדל אותו נעבר מותר מלהיות כזה. סוגיות של העברת מניות ושיקול דעת ההנהלה נדונו גם במקרה של ##ת"א 24186-05-15 (המחוזי מרכז)##, שבו עלתה שאלת פרשנות סעיפי תקנון בנוגע לסמכות המנהלים לסרב לרישום העברת מניות ושיקול הדעת המוקנה להם בהקשר זה. עניינים אלו ממחישים כי הוראות התקנון נבחנות כמערכת הסכמית מחייבת המסדירה את זכויותיהם הקנייניות והניהוליות של בעלי המניות. לצד הליכים אלו, נרשם במערכת התיקים גם הליך ##פר"ק 12464-08-14 (המחוזי תל אביב - יפו)## וכן הליך ##ע"א 39037-02-25 (העליון)## בעניין תעוזה. ##בדיקת הוראות התקנון וניסוח תניות בחברה## 1. ניתוח לשון התניה: יש לקרוא את סעיפי התקנון הרלוונטיים כפשוטם ולהיצמד ללשון הטקסט, שכן ללשון התקנון מעמד דומיננטי וחזקה כי היא מייצגת בצורה הבהירה ביותר את כוונת הצדדים. 2. בדיקת יכולת הנשיאה הלשונית: יש לוודא כי כל טענה פרשנית המועלית על ידי בעל מניות או אורגן בחברה היא כזו שלשון החוזה מסוגלת "לשאת" אותה, ללא יצירת מנגנונים שאינם מעוגנים בנוסח. 3. איתור סתירות פנימיות בין סמכויות: במקרים של מינוי או פיטורי דירקטורים, יש להשוות בין כלל הוראות התקנון כדי לוודא שאין סתירה פנימית בין סמכויות שונות שהוקנו לבעלי מניות או להנהלה. 4. וידוא תנאים מוקדמים בהעברת מניות: כאשר מדובר בהעברת מניות, זכות סירוב ראשון או זכות הצטרפות, יש לבחון קיומם של תנאים פרוצדורליים מפורשים, כגון דרישת מכתב התחייבות להשבת מניות במקרה של נעבר מותר. 5. בדיקת היקף שיקול הדעת של ההנהלה: יש לברר מתוך לשון הסעיפים האם ובאיזו מידה מוקנית למנהלים סמכות לסרב לרישום העברת מניות. ##שאלות ותשובות## ##ש:## מהו המקור החוקי המגדיר את מעמדו של תקנון חברה כחוזה? ##ת:## סעיף 17 לחוק החברות (וכן סעיף 17(א) לחוק) קובע כי דין תקנון החברה כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה, ובינם לבין עצמם. ##ש:## מה הכלל הבסיסי לפרשנות תקנון לפי חוק החוזים? ##ת:## סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לאחר תיקון מס' 2, קובע כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, אך אם אומד הדעת משתמע במפורש מלשון החוזה – יפורש החוזה בהתאם ללשונו. ##ש:## מהו התנאי המוקדם לאימוץ פרשנות כלשהי להוראת תקנון? ##ת:## כפי שהובהר בפסיקה, תנאי מוקדם לכל פרשנות של הוראה בתקנון הוא שלשון החוזה תוכל "לשאת" אותה, כאשר ללשון מעמד דומיננטי המייצג את כוונת הצדדים. ##ש:## כיצד באה לידי ביטוי פרשנות התקנון בהעברת מניות לנעבר מותר? ##ת:## במקרים שבהם התקנון מתנה העברת מניות בקבלת מכתב התחייבות מאת הנעבר המותר שלפיו ישיב את המניות אם יחדל מלהיות נעבר מותר, בחינת הזכויות כגון זכות סירוב או זכות הצטרפות נעשית לאור הוראות אלו ואומד דעת הצדדים המשתקף מהן. ##לסיכום## ההלכה הנהוגה היא שתקנון הוא כחוזה בין החברה לחברים ובין החברים לבין עצמם, בהתאם להוראת סעיף 23(א) לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג1983- וכפי שקבע השופט אנגלרד לאחרונה בע"א 1975/93 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב (טרם פורסם) בפסקא 3 לפסק דינו: "לצורך עיננו די לנו בקביעה כי תקנון חברה הוא חוזה בינה לבין חברה וכן בין החברים לבין עצמם, ואין לנו צורך לפרט אילו מבין ההוראות של דיני החוזים הכלליים חלות על יחסים אלה ואילו נדחות מפני דיני החברות". (ראה גם: ע"א 2508/93 פלזן נ' יהלומי אולריאן שאול בוארון בע"מ פ"ד נ(3) 655, 659-660; ע"א 468/89 בלע קידרון (קינדרמן) נ' בורסת היהלומים, מה(5) 177, 185; ד"נ 39/80 ברדיגו ואח' נ' ד.ג.ב. 9 טכסטיל בע"מ ואח', פ"ד לה(4) 197, 205; ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח התעשיה בע"מ ואח', פ"ד ל(3) 225, 228; וכן צ' כהן בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות, (1992) 33-42). אמנם בחלק מפסקי דין אלו נקבע, כי התקנון הוא חוזה סטטוטורי (ע"א 2508/93 הנ"ל, שם; ד"נ 39/80 הנ"ל, בעמ' 215) אך עדיין מדובר, ללא ספק, במסמך שחלים עליו דיני החוזים, אלא אם כן מאופיו המיוחד ומפקודת החברות משתמע אחרת, כפי שגם מובא בדברי השופט אנגלרד שצוטטו לעיל. דברי השופט אור בע"א 1630/94 צנה בע"מ ואח' נ' עזבון נח מוזס ז"ל ואח' (לא פורסם): "כפי שכבר נזכר, התזכיר ותקנון החברה הריהם כהסכם בין החברה ובין בעלי המניות ובינם לבין עצמם (וראו לעניין זה את סעיף 23 (א) לפקודה (סעיף 19 (1) בנוסחה הקודם); ע"א 180/75 לביב נ' בנק לפיתוח תעשיה לישראל, פ"ד ל(3) 225, 228; ד"נ 39/80 הנ"ל בעמוד 205; יוסף כהן "דיני חברות" חלק ראשון בעמוד 255; צפורה כהן "בעלי מניות בחברה, זכויות תביעה ותרופות", בעמודים 27-30). פרשנותם של אלה מן הראוי, על כן, שתעשה על פי כללי הפרשנות החלים על חוזים. על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, יש לפרש את החוזה על פי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ורק אם החוזה ניתן למספר פירושים יש לפנות אל הנסיבות, לרבות כללי פרשנות, אשר יש בהם לסייע לפירושם ..." (סעיף 8 לפסק-הדין). באשר לאופן פרשנותו של חוזה פונה הולנדר לע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, שהלכתו הידועה, היא בתמציות כך: "המסר הנורמטיבי העולה מתוך סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) הוא כפול: ראשית, אמת המידה המרכזית לפרשנות חוזה הוא אומד דעתם של הצדדים לחוזה. אומד דעת זה הוא המטרות, התכליות, היעדים והאינטרסים (הסובייקטיביים, אשר מצאו ביטוי חיצוני) אשר הצדדים ביקשו (במשותף) להגשים באמצעות החוזה. אומד דעת זה יכול שישתמע מתוך החוזה, ויכול שישתמע מתוך הנסיבות. שנית, אם לאחר בחינת לשון החוזה והנסיבות החיצוניות עדיין קיימת התנגשות בין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, לבין אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך הנסיבות, יד אומד הדעת המשתמע מתוך הנסיבות על העליונה" (עמ' 310 לפסק הדין). אליבא דהולנדר, יש לפרש את התקנון לפי נסיבות כריתתו, ומנסיבות אלו עולה כי הצדדים התחייבו לשמור על האיזון בדירקטוריון, ואיזון זה ישמר רק אם יקבע שהאסיפה הכללית היא המוסמכת לבחור את הדירקטוריון ולא הדירקטוריון עצמו. היוצא מכך, לשיטתו, שבפרשנות תקנה 41 יש לתת עדיפות לחלופה השלישית הקובעת שהדירקטורים החסרים יבחרו באמצעות האסיפה הכללית, על פני החלופה השניה המאפשרת בחירת דירקטורים על-ידי הדירקטוריון עצמו. מסמכיםתקנון חברה