## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת, גב' _________ ת.ז. _________, תושבת _________, _________, עבדה כמנקה אצל הנתבעת. 2. הנתבעת, חברת "עמידר" ח.פ. _________, תאגיד סטטוטורי הפועל מכוח חוק עמידר, חברה לשיכון עולים בישראל, התשי"ח-1958, באמצעות סניפה ב_________. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית הדין מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר בסך 700 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.99 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. פיצויי פיטורים בסך 1,200 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.99 ועד לתשלום המלא בפועל. ג. פדיון חופשה שנתית בסך 367 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.99 ועד לפירעון. ד. פיצויי הלנה בגין הפרשי השכר ופיצויי הפיטורים, כפי שיקבע בית הדין, בגין האיחור בתשלום. ה. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. התובעת הועסקה כמנקה במשרדי הנתבעת ב_________ החל מיום 2.5.98 ועד לאמצע חודש 6/98, ולאחר מכן שבה לעבודתה בחודש 9/98 והתפטרה ביום 31.5.99. 5. במהלך תקופת עבודתה, סבלה התובעת מהרעה מוחשית בתנאי עבודתה, אשר כללה איחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכר עבודתה ואי-תשלום עבור עבודות נוספות שביצעה, בניגוד לסיכומים מפורשים. 6. עילת התביעה נולדה עם התפטרותה של התובעת ביום 31.5.99, עקב ההרעה המוחשית בתנאי העבודה, ועם אי-תשלום מלוא זכויותיה הסוציאליות והכספיות המגיעות לה על פי דין. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 7. עניינה של תביעה זו הוא סכסוך עבודה בין עובדת למעביד, הנוגע לזכויות סוציאליות וכספיות הנובעות מיחסי עבודה, ועל כן הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה. 8. מקום העבודה של התובעת היה ב_________ ועל כן הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה ב_________. ## ה. פירוט הטענות ## ## התפטרות בדין פיטורים ## 9. התובעת תטען כי התפטרותה מעבודתה אצל הנתבעת ביום 31.5.99 נבעה מהרעה מוחשית בתנאי העבודה, ועל כן יש לראות בהתפטרות זו כפיטורים המזכים אותה במלוא פיצויי הפיטורים על פי חוק. 10. ההרעה המוחשית בתנאי העבודה התבטאה בעיקר באיחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכר עבודתה של התובעת, אשר פגעו באופן יסודי בזכותה הבסיסית לקבל את שכרה במועד ובאופן סדיר. 11. התובעת פנתה מספר פעמים לממונים עליה, לרבות לגב' _________ ולמשרד הראשי ב_________, והתלוננה על אי-קבלת שכר בזמן ועל חוסר בשכר, אך הבטחות לתיקון המצב לא קוימו. 12. הפסיקה קבעה כי פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום המשכורת מהווים הרעה מוחשית בתנאי העבודה, המצדיקה התפטרות בדין פיטורים, שכן אין לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו כאשר קיימת חוסר ודאות לגבי קבלת שכרו. 13. בנסיבות העניין, כאשר האיחורים בתשלום השכר הפכו לדפוס קבוע, לא נותרה לתובעת כל ברירה אלא להתפטר, ועל כן התפטרותה עונה על הקריטריונים הקבועים בחוק ובפסיקה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. ## אי תשלום שכר עבור עבודות נוספות ## 14. התובעת תטען כי הובטח לה תשלום נוסף בסך 500 ש"ח לחודש עבור ניקוי הקומה השנייה במשרדי הנתבעת, עבודה שביצעה בפועל בחודשים 3-5/99, אך תשלום זה לא שולם לה. 15. עדותה של גב' _________, עובדת בנתבעת, חיזקה את גרסת התובעת כי החל מיום 23.3.99 החלה התובעת לנקות גם את הקומה השנייה, וכי עבודה זו דרשה שעות נוספות. 16. גם גב' _________, מפקחת בנתבעת, העידה כי התובעת ניקתה שני חדרים בקומה השנייה וכי סוכם שתקבל על כך תשלום נוסף, ובכך סתרה את טענת הנתבעת כי לא חל שינוי בהיקף העבודה. 17. אי-תשלום התוספת המוסכמת עבור העבודה הנוספת מהווה הפרה של הסכם העבודה ופגיעה בזכויותיה של התובעת, ועל כן היא זכאית להפרשי שכר בגין עבודה זו בסך כולל של 700 ש"ח. 18. הנתבעת התחמקה מתשלום זה, למרות שהייתה מודעת לכך שהתובעת ביצעה עבודה נוספת מעבר להיקף עבודתה המקורי, ובכך פעלה בחוסר תום לב כלפי עובדתה. ## רציפות העבודה וזכאות לפיצויי פיטורים ## 19. התובעת תטען כי תקופת עבודתה אצל הנתבעת, על אף ההפסקה הארעית של חודשיים וחצי, נחשבת כתקופה רציפה לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים. 20. ההפסקה בעבודתה של התובעת, אשר נמשכה חודשיים וחצי בלבד, אינה עולה על שלושה חודשים, ועל כן אין בה כדי לפגוע ברציפות העבודה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. 21. התובעת חזרה לעבודתה בספטמבר 1998 לבקשת הנתבעת, לאחר שהעובדת הקודמת עזבה, מה שמחזק את הטענה כי לא היה ניתוק מוחלט ביחסי עובד-מעביד אלא הפסקה ארעית בלבד. 22. הנתבעת, באמצעות גב' _________, היא זו שיזמה את חזרתה של התובעת לעבודה, ובכך אישרה למעשה את המשך הקשר התעסוקתי ואת רציפות העבודה, גם אם לא הצהירה על כך במפורש. 23. לאור האמור, התובעת השלימה שנת עבודה רציפה אצל הנתבעת, ועל כן היא זכאית למלוא פיצויי הפיטורים בסך 1,200 ש"ח, בהתאם לשכרה החודשי האחרון. ## גובה השכר הקובע לפיצויי פיטורים ## 24. התובעת תטען כי שכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים עומד על סך 1,200 ש"ח ברוטו לחודש, כפי שנקבע בפועל וכפי שאף הוכח במהלך הדיונים. 25. למרות טענת התובעת כי סוכם על שכר נטו, הוכח כי השכר ששולם בפועל היה 1,200 ש"ח ברוטו, ועל בסיס סכום זה יש לחשב את פיצויי הפיטורים. 26. הנתבעת לא הציגה כל ראיה משכנעת הסותרת את קביעת בית הדין בדבר גובה השכר הקובע, ועל כן יש לאמץ את הסכום של 1,200 ש"ח ברוטו כבסיס לחישוב. 27. חישוב פיצויי הפיטורים על בסיס שכר זה, בהתחשב ברציפות העבודה, מביא לסכום של 1,200 ש"ח, סכום שהנתבעת חייבת לשלם לתובעת. 28. אי-תשלום פיצויי הפיטורים בסכום זה מהווה הפרה של חוק פיצויי פיטורים ומצדיק חיוב הנתבעת בתשלום הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. ## פיצויי הלנת שכר ופיצויי פיטורים ## 29. התובעת תטען כי הנתבעת חייבת בפיצויי הלנת שכר בגין האיחורים החוזרים ונשנים בתשלום שכר עבודתה, וכן בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בהתאם לחוק הגנת השכר. 30. אי-תשלום השכר במועד, ובמיוחד אי-תשלום עבור העבודה הנוספת, מהווה הלנת שכר מובהקת, המזכה את התובעת בפיצויי הלנה בשיעור הקבוע בחוק. 31. למרות קיומה של מחלוקת מסוימת לגבי עצם הזכאות לתשלום עבור העבודה הנוספת, הרי שאי-תשלום שכר במועד באופן עקבי אינו יכול להיחשב כ"מחלוקת של ממש" המצדיקה ביטול פיצויי הלנה. 32. הפסיקה קבעה כי מקום בו סכום שלא היה שנוי במחלוקת לא שולם, לא תוכל לעמוד למעביד טענה להפחתת פיצויי הלנה, ובענייננו, האיחורים בתשלום השכר היו עובדה מוגמרת. 33. כבוד בית הדין מתבקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה מלאים בגין השכר המולן ופיצויי הפיטורים, או לכל הפחות, בשיעור הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כפי שנקבע בפסק הדין. ## תוספת יוקר ## 34. התובעת תטען כי לא קיבלה תוספת יוקר במהלך כל תקופת עבודתה אצל הנתבעת, למרות שהייתה זכאית לכך על פי צו ההרחבה שהיה בתוקף. 35. הנתבעת טענה כי תוספת היוקר שולמה לתובעת, אך לא הציגה כל אסמכתא או הוכחה חד-משמעית לכך, למעט טענה כללית. 36. גב' _________ העידה כי לאחר חזרת התובעת לעבודה בספטמבר 1998, שונה סכום המשכורת ל-1,200 ש"ח במקום 800 ש"ח, וכי ניתן לראות בשכר זה ככולל את תוספת היוקר. 37. התובעת תטען כי שינוי השכר אינו בהכרח מעיד על תשלום תוספת יוקר נפרדת, וכי הנתבעת הייתה צריכה להציג תלושי שכר מפורטים המעידים על רכיב זה. 38. למרות קביעת בית הדין כי השכר ששולם עם חזרתה של התובעת לעבודה כלל את תוספת היוקר, התובעת שומרת על זכותה לטעון כי לא קיבלה תוספת זו באופן נפרד וברור. ## פדיון חופשה שנתית ## 39. התובעת תטען כי לא קיבלה ימי חופשה שנתית במהלך תקופת עבודתה אצל הנתבעת, ואף לא שולם לה פדיון בגינם, ועל כן היא זכאית לתשלום זה. 40. הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה על מתן ימי חופשה לתובעת או על תשלום פדיון חופשה, ובכך הפרה את חובתה לנהל פנקס חופשה כנדרש בחוק. 41. הפסיקה קבעה כי חובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו ולנהל פנקס חופשה, ובהיעדר ראיה כזו, חזקה היא כי ימי החופשה לא ניתנו ולא שולמו. 42. בהתאם לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, ובהתחשב בתקופת עבודתה ובגובה שכרה, זכאית התובעת לפדיון 10 ימי חופשה בסך 367 ש"ח. 43. אי-תשלום פדיון חופשה מהווה הפרה של חוק חופשה שנתית ומצדיק חיוב הנתבעת בתשלום הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. ## דמי הבראה ## 44. התובעת תטען כי היא זכאית לדמי הבראה, שכן השלימה שנת עבודה רציפה אצל הנתבעת, וכי ההפסקה הארעית בעבודתה אינה שוללת זכאות זו. 45. למרות קביעת בית הדין כי חל ניתוק ביחסי עובד-מעביד במהלך ההפסקה, התובעת תטען כי מהות היחסים והעובדה שחזרה לעבודה לבקשת הנתבעת, מצביעים על רציפות לצורך זכויות סוציאליות. 46. הסכם קיבוצי כללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע זכאות לאחר השלמת שנת עבודה ראשונה, והתובעת, בראייה כוללת של תקופת עבודתה, עמדה בתנאי זה. 47. הנתבעת לא שילמה לתובעת דמי הבראה כלל, ובכך קיפחה את זכויותיה הסוציאליות המגיעות לה על פי דין ועל פי הסכמים קיבוציים. 48. כבוד בית הדין מתבקש לבחון מחדש את סוגיית רציפות העבודה לעניין דמי הבראה, ולהכיר בזכאותה של התובעת לתשלום זה, בהתחשב בנסיבות המיוחדות של העסקתה. ## אחריות הנתבעת כמעביד ## 49. הנתבעת, כמעביד, נושאת באחריות מלאה לכלל זכויותיה הסוציאליות והכספיות של התובעת, לרבות תשלום שכר במועד, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. 50. הנתבעת הפרה את חובותיה הבסיסיות כמעביד בכך שלא שילמה לתובעת את מלוא שכרה במועד, לא שילמה עבור עבודות נוספות, ולא שילמה את זכויותיה הסוציאליות המגיעות לה. 51. התנהלות הנתבעת, אשר כללה איחורים חוזרים ונשנים בתשלום שכר והתחמקות מתשלום עבור עבודה שבוצעה, מהווה הפרה יסודית של יחסי האמון בין עובד למעביד. 52. הנתבעת הייתה מודעת למצוקתה של התובעת ולטענותיה בדבר אי-תשלום שכר וזכויות, אך לא פעלה לתקן את המצב, ובכך גרמה לתובעת נזקים כספיים ועוגמת נפש. 53. על הנתבעת לשאת במלוא האחריות למעשיה ומחדליה, ולפצות את התובעת על כלל הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת חובותיה כמעביד. ## נטל ההוכחה ## 54. התובעת תטען כי עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את זכאותה לפיצויי פיטורים, הפרשי שכר ופדיון חופשה, באמצעות עדויותיה שלה ושל עדים נוספים. 55. הנתבעת, לעומת זאת, לא עמדה בנטל ההוכחה להפריך את טענות התובעת, ולא הציגה מסמכים או ראיות מספקות שיסתרו את גרסת התובעת. 56. במיוחד, הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה או תלושי שכר מפורטים המעידים על תשלום תוספת יוקר או פדיון חופשה, ובכך כשלה בהוכחת טענותיה. 57. הפסיקה קבעה כי במקרים של אי-ניהול רישומים כנדרש בחוק, נטל ההוכחה עובר למעביד להוכיח כי שילם את מלוא הזכויות, ונטל זה לא הורם על ידי הנתבעת. 58. לאור העדויות והמסמכים שהוגשו, ולאור כשלון הנתבעת בהוכחת טענותיה, יש לקבל את גרסת התובעת במלואה ולחייב את הנתבעת בתשלום הסכומים הנתבעים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהמסמכיםמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמיש