האם אי מילוי חובת רישום או פיגור בתשלום שוללים לחלוטין קבלת הענקה מטעמי צדק? השורה התחתונה מורה כי אי רישום או אי תשלום במועד שוללים גמלה, אולם סעיף 387 לחוק ותקנותיו מאפשרים מתן הענקה אם יוכח כי נבצר מהמבוטח לפעול עקב נסיבות שאינן תלויות בו; ללא הוכחת נבצרות אובייקטיבית, תביעה מעין זו תידחה. ##המסגרת הנורמטיבית לתביעות גמלה של עובד עצמאי וחובת הרישום## במקרה שבו עלתה שאלת זכאותו של מבוטח לגמלה בענף נפגעי עבודה במסגרת ##ב"ל 1042-09-12 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, נדונה דחיית תביעה להענקה מטעמי צדק עבור מבוטח שלא נרשם כעובד עצמאי במועד התאונה, כאשר לא הייתה מחלוקת כי נכון למועד קרות האירוע המבוטח לא היה רשום כעובד עצמאי. סוגיה זו שבה ונדונה גם במסגרת ##ב"ל 12239-05-14 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, שם נדחתה תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהענקה מטעמי צדק למבוטח שלא היה רשום כעצמאי במועד התאונה. במסגרת החלטת הדחייה מיום 4.2.2013 המתוארת באותו הליך, צוינו הטעמים המעוגנים בדין: לפי האמור בסעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי, התנאי למתן גמלה לעובד עצמאי הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי, או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם. היעדר רישום במועד התאונה יוצר מחסום סטטוטורי ישיר לקבלת גמלאות רגילות בענף זה. קביעה דומה מיושמת גם כאשר המבוטח מבקש הכרה בפגיעות שאינן תוצאה של תאונה פיזית חיצונית בלבד; כך, במקרה שבו נדונה תביעת מבוטח להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה במסגרת ##עב"ל 33996-12-17 (הארצי לעבודה)##, נדחתה תביעתו על הסף בהתאם להוראת סעיף 77(א) לחוק. באותו מקרה, המבוטח בחר שלא להירשם במוסד כעובד עצמאי טרם האירוע מיום 9.6.16, על אף שהודגש בפניו באופן מפורש כי מעמדו במוסד הוא של עצמאי שאינו עונה להגדרה ובהתאם לכך הוא אינו מבוטח בענף נפגעי עבודה. ##מנגנון הענקה מטעמי צדק לפי סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי## כאשר נשללת הזכאות לגמלה על פי הוראות החוק הרגילות בשל מחדלי רישום או תשלום, המסלול החלופי הקיים בחוק הוא מנגנון ההענקה מטעמי צדק. כפי שפורט במסגרת ##ב"ל 1042-09-12 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)## ובמסגרת ##ב"ל 12239-05-14 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, סעיף 387 לחוק קובע: "המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו מטעמי צדק, לתת הענקות לאדם בכסף ובעין על פי מבחנים וכללים ובשיעורים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, כשתביעתו של האדם לגמלה במסגרת ענפי הביטוח אינה מזכה אותו בגלל אחת מאלה: (1) אי-הזקקות לאשפוז לפי סעיף 42; (2) פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיפים 50 או 366; (3) אי-מילוי חובת רישום לפי סעיף 77; (4) אי-השלמת תקופת אכשרה לפי סעיפים 246 או 243." במסגרת ##ב"ל 12239-05-14 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, העלה התובע טענה כי יש לקבל את תביעתו לדמי פגיעה מטעמי צדק מאחר שפעל בתמימות ובתום לב. עם זאת, שיקול הדעת המוקנה מכוח סעיף 387 אינו מופעל באופן חופשי על בסיס טענת תום לב בלבד, אלא כפוף באופן דווקני למבחנים ולכללים שנקבעו בתקנות שהותקנו מכוחו. ##דרישת הנבצרות האובייקטיבית לפי תקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק)## הכללים המהותיים לבחינת מתן הענקה הותוו בתקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק), תשל"ה-1975. במקרה שבו נדונה דחיית תביעה להכרה כעובד עצמאי וסירוב לבקשה להענקה מטעמי צדק עקב אי רישום במועד הפגיעה במסגרת ##ב"ל 48297-07-22 (אזורי לעבודה ירושלים)##, נבחן מקרה שבו לא הייתה מחלוקת על כך שבמועד הפיצוץ התובע לא היה רשום כעצמאי. הבקשה להענקה מטעמי צדק נדחתה בנימוק שבהתאם לתקנה 3 לתקנות, לא התקיימו התנאים המזכים בהענקה. הנימוק שניתן היה שהתובע לא עשה את המוטל עליו להסדיר את מעמדו כעצמאי, ולא הוכח שנבצר ממנו למלא את חובת הרישום שהייתה מוטלת עליו; בנסיבות אלה נקבע כדין שלא התמלאו התנאים לפי תקנה 3. באופן דומה, במסגרת ##עב"ל 33996-12-17 (הארצי לעבודה)## נדחתה התביעה החלופית להענקה מטעמי צדק, מן הטעם שלא התקיימו נסיבות אובייקטיביות שמנעו מהמערער להירשם כעובד עצמאי במועד, בייחוד נוכח העובדה שבחר שלא להסדיר את רישומו אף שהובהר לו מעמדו. היעדרה של מניעה אובייקטיבית שולל את התשתית למתן סעד מטעמי צדק. ##פרשנות תקנה 3(10) לתקנות וקיומה של מניעות אובייקטיבית## ניתוח מקיף של גבולות הנבצרות והתנאים למתן הענקה נערך במקרה שבו עלתה שאלת הזכאות במסגרת ##ב"ל 57345-06-22 (אזורי לעבודה חיפה)##. באותו עניין נדונה קבלת תביעה להענקה מטעמי צדק עבור יולדת שלא שילמה דמי ביטוח במועד כעצמאית עקב נסיבות אובייקטיביות. ההליך עסק בלשון תקנה 3(10) לתקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק), הקובעת: "בכפוף לאמור בסימן ג' יתן המוסד הענקה במקרה שלא אושפזה יולדת או נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום לפי סעיף 33 לחוק או לשלם דמי ביטוח, כולם או מקצתם, ונוצר פיגור לפי סעיפים 98 או 181 לחוק מחמת אחד מאלה:..." בפסק הדין צוין כי על מנת שתקום הזכאות להענקה מטעמי צדק, תנאי יסודי הוא שאי התשלום או אי הרישום נגרם לאור קיומה של "נבצרות". במסגרת הניתוח המשפטי בתיק זה צוטטה ההלכה מתוך ##דב"ע מח/0-150 פד"ע כ 32 (1988)##: "יש לפרש את תקנה 3(10) לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), התשל"ה-1975, תוך התייחסות לרישא של תקנה 3 הקובעת כי הענקה תינתן, אם נבצר מן המבוטח למלא את חובת הרישום או לשלם דמי ביטוח. כאשר לא מתקיים האמור ברישא, היינו כאשר לא נבצר מן המבוטח לקיים את החובה שבה מדובר, לא יועיל האמור בפסקה 3(10). כלומר, לא די בכך שקיימת סיבה אחרת שמקורה בנסיבות שאינן תלויות במבקש והמצדיקה לדעת המוסד מתן הענקה". עוד הובהר כי הביטוי "נבצר" פורש בפסיקה זו למילה "נמנע". על בסיס יישום מבחנים אלה, נקבע באותו הליך כי יש לראות את התובעת כמי שנבצר או נמנע ממנה לשלם את דמי הביטוח במועד שקדם ליום הקובע (יום הלידה), וזאת בהתאם לתקנה 3(10) לתקנות הענקה מטעמי צדק. בהתאם לכללי הניתוח של רשימות אזכורים ברצף, ההפניה שהופיעה בחומר הגלם במסגרת רשימת התוצאות לתיק ##עב"ל 7404-10-22 (הארצי לעבודה)## מתייחסת אך ורק להליך הראשון ברצף זה, ולפיכך התייתר הצורך להידרש לאזכורים הנוספים שנכללו תחתיו ברשימה זו ללא פירוט נסיבתי. ##צעדים מעשיים להסדרת מעמד ולמיצוי בקשה להענקה מטעמי צדק## 1. הסדרת חובת הרישום כעצמאי במוסד לביטוח לאומי באופן מיידי עם תחילת הפעילות העסקית או הכלכלית, כדי למנוע שלילה על הסף של תביעות לדמי פגיעה או גמלאות בענף נפגעי עבודה לפי סעיף 77(א) לחוק. 2. בחינת קיומו של תיעוד המעיד על כך שהמבוטח עשה את המוטל עליו כדי להירשם טרם קרות האירוע המזכה (כגון מועד הפיצוץ, התאונה או האירוע הרפואי), בהתאם לחלופה המפורשת בסעיף 77(א). 3. במקרה שבו נדחית התביעה לגמלה עקב אי רישום או פיגור בתשלום, יש לבחון פנייה למסלול הענקה מטעמי צדק לפי סעיף 387 לחוק הביטוח הלאומי. 4. איסוף ראיות אובייקטיביות להוכחת יסוד ה"נבצרות" בהתאם לתקנה 3 ותקנה 3(10) לתקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק), תשל"ה-1975, שכן טענות כלליות בדבר תום לב, תמימות או חוסר ידיעה אינן מספקות. 5. הוכחה מפורטת כי הגורם לאי הרישום או לפיגור בתשלום מקורו בנסיבות שנמנעו מן המבוטח באופן אובייקטיבי ושאינן תלויות בו, קודם למועד הקובע של האירוע המזכה. ##שאלות ותשובות## ##ש:## מה קובע סעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי לגבי זכאות עובד עצמאי לגמלה בעבודה? ##ת:## סעיף 77(א) לחוק קובע כי התנאי למתן גמלה לעובד עצמאי הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי, או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם; בהיעדר תנאי זה, התביעה לגמלה נדחית על הסף. ##ש:## באילו מקרים רשאי המוסד לביטוח לאומי לתת הענקה מטעמי צדק לפי סעיף 387 לחוק? ##ת:## סעיף 387 לחוק מסמיך את המוסד לתת הענקות בכסף ובעין, לפי שיקול דעתו מטעמי צדק ועל פי מבחנים וכללים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה, כאשר התביעה אינה מזכה בגלל: אי-הזקקות לאשפוז לפי סעיף 42; פיגור בתשלום דמי ביטוח לפי סעיפים 50 או 366; אי-מילוי חובת רישום לפי סעיף 77; או אי-השלמת תקופת אכשרה לפי סעיפים 246 או 243. ##ש:## האם טענה לפעולה בתום לב ובתמימות מספיקה לצורך קבלת הענקה מטעמי צדק? ##ת:## לא. כפי שעולה מהפסיקה, טענת תום לב בלבד אינה מספקת; על המבוטח לעמוד בתנאי תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק), תשל"ה-1975, ולהוכיח כי עשה את המוטל עליו או כי נבצר ממנו למלא את חובת הרישום או התשלום עקב נסיבות אובייקטיביות שמנעו זאת ממנו. ##ש:## כיצד פורש המונח "נבצר" במסגרת תקנה 3(10) לתקנות הענקה מטעמי צדק? ##ת:## המונח "נבצר" פורש בפסיקה כמקביל למילה "נמנע". נקבע כי כאשר לא מתקיים האמור ברישא של תקנה 3, כלומר כאשר לא נבצר או נמנע מן המבוטח לקיים את חובת הרישום או התשלום במועד, לא די בקיומה של סיבה אחרת שמקורה בנסיבות שאינן תלויות במבקש כדי להעניק זכאות.שאלות משפטיותהענקה מטעמי צדקעצמאיםביטוח לאומי