##א. תיאור של בעלי הדין## 1. התובע, מר _________ ת.ז. _________, הינו עובד קשה יום אשר הועסק כשומר ומאבטח באתר בנייה בקיבוץ _____, החל מחודש ינואר 2004 ועד לחודש מרץ 2005. 2. הנתבעת 1, חברת _________ בע"מ ח.פ. _________, ממען _________, נצרת עילית, הינה חברה הרשומה בישראל העוסקת בין היתר במתן שירותי שמירה, אבטחה וכוח אדם, אשר התקשרה עם התובע, פיקחה עליו והפעילה אותו באתר. 3. הנתבע 2, מר _________ הפועל כעסק בשם _________ ע.מ. _________, ממען _________, הינו קבלן ומעסיק במשותף של התובע, אשר שילם חלק משכרו של התובע והנפיק עבורו תלושי שכר פיקטיביים וחלקיים. ##ב. הסעד המבוקש## 4. בית הדין הנכבד מתבקש בזאת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך כולל של ##110,670 ש"ח## (בצירוף פיצויי הלנה מלאים כדין), בהתאם למפורט להלן: א. גמול שעות נוספות בימי חול בסך ##49,443 ש"ח##; ב. גמול עבודה במנוחה שבועית (סופי שבוע) בסך ##69,394 ש"ח## (ובהפחתת תשלומי הבסיס ובמגבלת התביעה לסך ##105,768 ש"ח##); ג. פדיון חופשה שנתית בסך ##1,792 ש"ח##; ד. דמי הבראה בסך ##1,830 ש"ח##; ה. דמי חגים בסך ##1,280 ש"ח##; ו. פיצויי פיטורים בסך ##3,613 ש"ח## וחלף הודעה מוקדמת בסך ##3,335 ש"ח##; ז. פיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים כחוק, ולחילופין הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בצירוף מע"מ. ##ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה## 5. התובע התקבל לעבודה בחודש ינואר 2004 כשומר באתר בנייה, כאשר נציגי הנתבעת 1 קיבלו אותו לעבודה, ציידו אותו במעיל ממותג של הנתבעת 1 והחתימו אותו על מסמכי תנאי שכר מקפחים. 6. מתכונת העסקתו של התובע הייתה מפרכת וקיצונית: בימים א'-ה' עבד משמרות יומיות של בין 14.5 ל-15.5 שעות, ובכל סוף שבוע נדרש לשהות ברציפות באתר מיום שישי בצהריים ועד לבוקר יום ראשון (למעלה מ-42 שעות רצופות). 7. תמורת עבודתו זו, המגיעה למאות שעות בחודש, שילמו הנתבעים לתובע שכר גלובלי זעום בסך של 3,200 ש"ח לחודש בלבד, הנמוך משכר המינימום החוקי, תוך הימנעות מוחלטת מתשלום גמול שעות נוספות, שבתות, חגים או זכויות סוציאליות. 8. עילת התביעה נולדה באופן שוטף מדי חודש בחודשו עם קיפוח שכרו של התובע, והתגבשה סופית ביום 7 במרץ 2005, עת סולק התובע מעבודתו לאחר שדרש לקבל תלושי שכר כחוק וסירב לחתום על כתב ויתור דרקוני. ##ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט## 9. לבית דין אזורי נכבד זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה דנן, בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הואיל ועילת התביעה נובעת מיחסי עובד-מעסיק והעבודה בוצעה באתר המצוי באזור שיפוטו של בית הדין. ##ה. פירוט הטענות## ##התקיימות יחסי עבודה במשותף והטלת אחריות הדדית על שני הנתבעים## 10. התובע יטען כי הנתבעים פעלו בצוותא חדא ובערבוב תחומים מוחלט לצורך העסקתו, תוך שימוש במבנה העסקה מעורפל אשר נועד לטשטש את זהות המעסיק האמיתי ולפגוע בזכויותיו הקוגנטיות. 11. כפי שנקבע בפסיקה המנחה של בתי הדין לעבודה, כאשר שני מעסיקים באים כאחד ומשלבים כוחות להפקת פירות עבודתו של עובד, קמה ביניהם חבות ביחד ולחוד כמעסיקים במשותף לכל זכויותיו הסוציאליות. 12. התובע קיבל את מדי עבודתו מאת הנתבעת 1, פעל תחת נהליה והוחתם על מסמכי קבלה של הנתבעת 1, בעוד שאת תלושי השכר וחלק מההמחאות קיבל בפועל מאת הנתבע 2. 13. מדובר במבנה התקשרות פיקטיבי שבו הנתבעת 1 שימשה כמזמינה וקבלנית ראשית והנתבע 2 כקבלן משנה נטול עצמאות ניהולית, ועל כן יש לראות בשניהם יחדיו כאחראים לחובות השכר. 14. בית הדין הנכבד מתבקש להרים את מסך ההתקשרות החוזית שבין הנתבעים, ולקבוע כי מכלול הזיקות המהותיות מעיד על העסקה שלובה המקימה יריבות ישירה ואחריות סולידרית מלאה. ##זכאות לגמול שעות נוספות מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה## 15. מתכונת העסקתו של התובע כללה ביצוע עבודה יומיומית בהיקף של 14.5 שעות בתקופה הראשונה ו-15.5 שעות בתקופה השנייה, העולה באופן ניכר על מסגרת יום עבודה רגיל הקבועה בחוק. 16. לפי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, בעד שתי השעות הנוספות הראשונות בכל יום עבודה זכאי העובד לתוספת שכר בשיעור של 25%, ובעד כל שעה נוספת מעבר לכך לתוספת בשיעור של 50%. 17. הנתבעים לא שילמו לתובע תמורה כלשהי עבור שעות עבודתו הרבות שמעבר ליום העבודה הרגיל, אלא שילמו סכום חודשי קבוע אשר לא השתנה חרף העבודה המאומצת. 18. עמדת בתי המשפט היא כי חובת הוכחת שעות העבודה מוטלת על המעסיק, ובמיוחד מקום בו הנתבעים הודו במסגרת השעות שבהן שהה התובע בעבודה אך סירבו לשלם תמורתן כדין. 19. חישוב השעות הנוספות של התובע מעמיד יתרת זכות בסך עשרות אלפי שקלים, אשר נגזלו ממנו בשיטתיות לאורך כל תקופת העסקתו בידי הנתבעים, כפי שמפורט בכתב תביעה זה. ##זכאות לגמול עבודה במנוחה השבועית ובסופי שבוע ברציפות## 20. התובע נדרש לעבוד ברציפות לאורך כל סוף השבוע, החל מיום שישי בשעה 12:00 בצהריים ועד לבוקר יום ראשון, ברציפות מפרכת שנמשכה מעל 42 שעות ללא מנוחה שבועית. 21. בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, מנוחתו השבועית של עובד חייבת לכלול לפחות 36 שעות רצופות, ומשנשללה זכות זו, יש לחשב את שעות העבודה בערב שבת ובמוצאי שבת כעבודה במנוחה שבועית. 22. הדין קובע כי עבודה בשעות המנוחה השבועית מזכה את העובד בגמול של 150% משכרו הרגיל, וזאת עבור כל שעות שהותו של העובד בביצוע משימת השמירה באתר הבנייה. 23. הנתבעים התעלמו כליל מחובתם לשלם גמול שבת כחוק, וראו בעבודת התובע בשבתות כמובנת מאליה, תוך הפקרתו באתר הבנייה בסופי השבוע ללא תשלום נוסף. 24. הפסיקה קבעה באופן חד משמעי כי עבודה בימי מנוחה שבועית פוגעת ברווחתו הבסיסית של העובד, ומחייבת תשלום גמול מלא ללא יכולת של המעסיק להתנות עליו בהסכמות בעל פה. ##מעמדה המשפטי של נוכחות שומר באתר הבנייה כביצוע עבודה בפועל## 25. שהייתו הפיזית של שומר יחיד באתר שמירה ובנייה מהווה כשלעצמה את ביצוע העבודה הלכה למעשה, שכן עצם נוכחותו במקום מייצרת הרתעה ושומרת על הרכוש. 26. לפי הפסיקה הנוהגת, אין להשוות שומר לבעלי מקצוע אחרים שהשמירה נלווית לעבודתם, אלא עצם הימצאותו באתר מגשימה את תכלית העסקתו המלאה ומזכה בשכר עבודה. 27. העובדה כי התובע הורשה לנום לפרקים במהלך משמרת הלילה אין בה כדי לגרוע מזכאותו לגמול שעות נוספות מלא בגין כל שעות שהותו באתר השמירה בהוראת מעסיקיו. 28. התובע נדרש להישאר באתר הבנייה משום שהנתבעים לא סיפקו לו אמצעי תחבורה חזרה לביתו, ובכך כפו עליו נוכחות רצופה סביב השעון לטובת שמירה על רכושם. 29. טענת מעסיק לפיה עובד בעל משפחה "התנדב" ללון באתר ללא מיטה ומזרון היא טענה מקוממת וחסרת שחר, שדינה להידחות תוך הכרה בכל השעות כשעות עבודה בפועל. ##איסור קביעת שכר כולל והפרת חוק הגנת השכר## 30. סעיף 5 לחוק הגנת השכר אוסר באופן מוחלט וקוגנטי על קביעת שכר גלובלי הכולל בתוכו גמול שעות נוספות, שעות מנוחה שבועית או דמי חופשה, ללא אישור מפורש בחוק. 31. הסכום בסך 3,200 ש"ח ששולם לתובע אינו מגיע אף לגובה שכר המינימום החוקי בגין שעות רגילות, ומשכך לא ניתן לטעון בשום אופן כי נכללה בו תמורה לשעות נוספות. 32. הגישה המקובלת בפסיקה היא כי כאשר מעסיק קובע שכר כולל בניגוד לחוק, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, והעובד זכאי לתוספות השעות הנוספות מעבר לו. 33. הנתבעים לא ערכו כל הבחנה כנדרש בין שכר היסוד לבין הגמולים המגיעים כדין, ובכך הפרו חובה חקוקה מפורשת שנועדה להגן על העובד מפני עושק שכרו. 34. ניסיון הנתבעים להסתתר מאחורי טענת שכר גלובלי מהווה חוסר תום לב קיצוני ומחייב את חיובם המלא בהפרשי השכר בהתאם לתעריפי שעות העבודה בפועל. ##אי-עמידה בתנאי צו ההרחבה בענף השמירה לתשלום תוספת כוללת## 35. צו ההרחבה בענף השמירה מתיר תשלום תוספת כוללת של 9% חלף שעות נוספות בימי חול רק בהתקיים שורה של תנאים דווקניים ומצטברים שנקבעו בהסכם הקיבוצי. 36. תנאי יסודי לתחולת ההסדר הוא עריכת הסכם בכתב והמצאת העתק הימנו למועצת הפועלים שבתחומה מועסק העובד, דבר אשר הנתבעים לא עשו מעולם ולא הוכיחו כלל. 37. מעבר לכך, הנתבעים לא שילמו לתובע תוספת של 9% על שכר הבסיס, אלא קיפחו את שכרו אל מתחת לשכר המינימום, ובכך שמטו כל בסיס להחלת הסדר זה. 38. ההסדר החריג הקבוע בצו ההרחבה חל אך ורק לגבי שעות נוספות בימי חול, ואינו חל בשום פנים ואופן על עבודה בימי מנוחה שבועית ובסופי שבוע. 39. משלא מילאו הנתבעים אחר התנאים המקדמיים והמהותיים של צו ההרחבה, עומדת לתובע זכות בלתי מעורערת לקבלת תשלום שעות נוספות מלא לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. ##בטלות כתבי ויתור ומסמכי היעדר תביעות שנחתמו בכפייה ובאי-הבנה## 40. הנתבעים החתימו את התובע מדי חודש על אישורים סטנדרטיים על קבלת שכר וסילוק תביעות, תוך ניצול פערי הכוחות והיותו של התובע אדם שאינו יודע קרוא וכתוב. 41. בהתאם לפסיקה עקבית, ויתור של עובד על זכויות קוגנטיות המוקנות לו בחוקי המגן הינו חסר כל תוקף משפטי, ובטל מעיקרו (void) בהיותו נוגד את תקנת הציבור. 42. התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על אילו זכויות כספיות נטען כי הוא מוותר, ולא נמסר לו כל פירוט או הסבר עצמאי אודות משמעות החתימה על מסמכים אלו. 43. ניסיונם של הנתבעים בסיום יחסי העבודה להחתימו במשרד עורך דין על תצהיר ויתור כתנאי למסירת תלושי שכרו מהווה התנהלות חסרת תום לב הפוסלת את המסמכים. 44. כתבי ויתור מסוג זה אינם מהווים הודאת בעל דין ולא יכולים לחסום את דרכו של התובע לקבלת זכויותיו הבסיסיות והמגיעות לו מכוח חקיקת המגן של משפט העבודה. ##זכאות מלאה לפדיון חופשה שנתית ולדמי הבראה שלא שולמו מעולם## 45. במהלך כל תקופת עבודתו של התובע, שנמשכה כארבעה עשר חודשים, לא העניקו הנתבעים לתובע ולו יום חופשה אחד ולא שילמו לו פדיון חופשה כדין. 46. לפי חוק חופשה שנתית, זכאי התובע לצבירת ימי חופשה ולפדיונם הכספי המלא במועד סיום יחסי העבודה, בהתאם להיקף העסקתו ולשכר המינימום היומי שהיה בתוקף. 47. תלושי השכר החלקיים שהציגו הנתבעים אינם כוללים כל רישום בדבר צבירה, ניצול או תשלום של ימי חופשה, דבר המעביר את נטל הראיה לפתחם של הנתבעים. 48. מכוח צו ההרחבה לתשלום דמי הבראה, זכאי עובד שהשלים שנת עבודה לדמי הבראה מלאים עבור השנה הראשונה וכן לחלק היחסי עבור שנת עבודתו השנייה. 49. הנתבעים נמנעו מתשלום דמי הבראה לתובע, ועל כן הם חבים לו את מלוא פדיון החופשה ודמי ההבראה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתו ועד למועד התשלום. ##זכאות לתשלום דמי חגים בגין עבודה רצופה לאורך כל ימות השנה## 50. התובע עבד באופן קבוע ויומיומי, לרבות בימי חגי ישראל ומועדיו, מבלי שניתנו לו ימי מנוחה חלופיים ומבלי ששולם לו גמול חג כמתחייב על פי הדין. 51. צווי ההרחבה הכלליים וצו ההרחבה בענף השמירה מקנים לעובד זכאות לתשלום מלא בגין עשרה ימי חג בשנה בהם לא עבד, או לגמול מוגדל בעד עבודה בפועל בימי חג. 52. היות והתובע עבד בימי החג משמרות שמירה מלאות וממושכות, היה על הנתבעים לשלם לו תוספת בשיעור ההפרש שבין שווי יום עבודה רגיל ליום עבודה בחג. 53. הנתבעים שללו מהתובע זכות קוגנטית זו וניצלו את אי-התייצבותו של עובד מחליף בימי החג כדי להעסיקו ללא כל תוספת כספית לשכרו החודשי הקבוע. 54. בית הדין הנכבד מתבקש לחייב את הנתבעים בתשלום דמי חגים עבור מלוא ימי החג שחלו בתקופת העסקתו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. ##זכאות לפיצויי הלנת שכר נוכח התנהלות חסרת תום לב של הנתבעים## 55. הנתבעים הלינו את שכר עבודתו של התובע ואת הגמול בגין שעות נוספות ושבתות באופן מתמשך, עקבי ומודע, תוך רמיסת הוראות חוק הגנת השכר. 56. תביעת התובע מוגשת בטרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 17א לחוק הגנת השכר ביחס לשכר ולגמולים שהולנו במהלך שנת העבודה האחרונה שקדמה לתביעה. 57. הפסיקה קבעה כי הימנעות מוחלטת מתשלום שכר מינימום ואי-תשלום גמול שעות נוספות מתוך כוונה ברורה לנצל עובד חלש מצדיקים השתת פיצויי הלנה מוגברים. 58. במקרה דנן אין מדובר בטעות כנה או בחילוקי דעות של ממש, אלא במדיניות שיטתית של הנתבעים להתעשר על גבו של התובע ולמנוע ממנו שכר כדין. 59. אשר על כן, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר מלאים בגין כל רכיבי השכר המולנים, וזאת כדי למצות את הדין ולהרתיע מעסיקים מניצול דומה. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהשומריםמסמכיםפיצוייםפיטוריםהודעה מוקדמתדמי חגיםפדיון חופשהדמי הבראהפיצויי פיטוריםדמי חופשה שנתית