## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובעת: חברת "ביטוח הגליל בע"מ", ח.פ. _________, מרחוב הירדן 12, טבריה. התובעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את מבנה בית המגורים של מר אלי מאירי (להלן: "המבוטח") בפוליסת ביטוח "תיבה לחבר מושב" (להלן: "הפוליסה"). 2. הנתבע 1: מר שמעון אשבל, ת.ז. _________, מרחוב התמר 5, כפר תבור. הנתבע 1 שימש כאדריכל וקבלן מבצע של בית המגורים של המבוטח. 3. הנתבע 2: מר ששון מועלם, ת.ז. _________, מרחוב הגפן 8, יבנאל. הנתבע 2 שימש כמהנדס ומתכנן קונסטרוקציה של בית המגורים של המבוטח, והיה אחראי על הפיקוח ההנדסי. ## ב. הסעד המבוקש ## 4. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 32,518 ש"ח בצירוף מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.11.1992 ועד לתשלום המלא בפועל, בגין תגמולי הביטוח ששולמו למבוטח. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את ההוצאות הבאות: א. תשלום למהנדס פרמינגר עבור חוות דעתו, בסך 3,800 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.1.1999 ועד לתשלום המלא בפועל. ב. תשלום למומחה בית המשפט בסך 1,170 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.4.1992 ועד לתשלום המלא בפועל. ג. אגרת משפט בסך 659 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.3.1992 ועד לתשלום המלא בפועל. 6. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאותיה בגין ניהול הליכי ההודעה לצד שלישי, לרבות אגרות ושכר טרחת מומחה, ובנוסף לשאת בשכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ועד לתשלום המלא בפועל. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 7. המבוטח הקים בשנים 1989-1990 בית מגורים במושבה כינרת. הבית תוכנן על ידי הנתבע 1, אשר שימש גם כקבלן שהקים את הבית. התכנון והפיקוח ההנדסי נעשו על ידי הנתבע 2. 8. בעונת החורף 1991-1992, שהייתה גשומה במיוחד, החל קיר תומך שנבנה בחצר הבית, ואליו מחוברת פרגולה, לזוז ולנטות על צידו בצורה מסוכנת, תוך שהוא מושך אחריו את הפרגולה המחוברת לבניין. 9. בגין נזק זה, פנה המבוטח בתביעה נגד התובעת, אשר ביטחה את מבנה בית מגוריו בפוליסת ביטוח "תיבה לחבר מושב". משמיאנה התובעת לשלם את דמי הנזק, הוגשה התביעה ביום 25.3.1992. 10. לאחר שמיעת ראיות בשאלת החבות, הסכימו הצדדים, בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי מיום 23.2.1997, כי התובעת חבה כלפי המבוטח על פי הפוליסה, וכי המשך הדיון יהא רק בשאלת חבותם של הצדדים השלישיים והרביעיים וגובה הנזק. 11. ביום 1.7.1997 הסכימו הצדדים כולם כי ימונה מומחה מוסכם, אשר יקבע את שיעור הנזק וכן את חלוקת האחריות בין המעורבים השונים בבנייה. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה. 12. המומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע, בצורה נחרצת, כי הקיר האמור בוצע ללא תכניות קונסטרוקציה וכי "הקיר כפי שנבנה לא יכול להיחשב כקיר תומך, ולא היה לו כל סיכוי לשרוד", וכי מדובר בכשל כפול – הן בתכנון והן בביצוע עבודות הקמת הקיר. 13. ביום 5.1.1999 הסכימו הצדדים לתביעה העיקרית על פשרה, לפיה התובעת תשלם למבוטח את סכום תגמולי הביטוח, בסך 47,956 ש"ח, ובהתאם ניתן פסק דין בתובענה העיקרית. 14. עילת התביעה של התובעת נגד הנתבעים נולדה עם תשלום תגמולי הביטוח למבוטח, מכוח זכות התחלוף הקבועה בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, וזאת בגין רשלנותם המקצועית של הנתבעים אשר גרמה לנזק. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 15. סכום התביעה מצוי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה. 16. מקום מגוריהם של הנתבעים ומקום אירוע הנזק מצויים בתחום סמכותו המקומית של בית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## אחריות הנתבעים מכוח זכות התחלוף ## 17. התובעת שילמה למבוטח תגמולי ביטוח כדין, מכוח פוליסה תקפה המכסה נזקים מסוג הנזק שאירע לקיר התומך, וזאת לאחר שמיעת ראיות והכרה בחבותה, ולא כ"מתנדבת". 18. תשלום תגמולי הביטוח על ידי התובעת למבוטח, לאחר הליך משפטי ממושך והסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי, מעיד על סבירות שיקוליה ועל חובתה על פי הפוליסה, ואינו מאפשר לנתבעים לטעון כי התשלום נעשה שלא כדין. 19. הפסיקה קבעה כי כאשר חברת ביטוח משלמת למבוטח על פי פוליסה בת-תוקף, תיבדק חובת התשלום לצורך העמדת זכות השיבוב שלה על פי מידת סבירות שיקוליה, ואין המזיק יכול לפשפש בשיקולים אלו. 20. התנהלות התובעת, אשר לא מיהרה לשלם את הפיצויים אלא לאחר שמיעת ראיות והכרה בחבותה בשנת 1997, שוללת כל טענה בדבר "התנדבות" לתשלום או ניהול משא ומתן שלא בתום לב. 21. זכות התחלוף של התובעת קמה מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, המעביר למבטח ששילם תגמולי ביטוח את זכות הפיצוי או השיפוי של המבוטח כלפי צד שלישי, ובשיעור התגמולים ששילם. ## רשלנות הנתבע 1 (האדריכל והקבלן) ## 22. הנתבע 1, אשר שימש הן כאדריכל והן כקבלן מבצע של הבית, חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבוטח, לנקוט אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע גרימת נזק, חובה שמקורה הן בהתקשרות החוזית והן ביחסי הקרבה. 23. הנתבע 1 התרשל בכך שהקים את הקיר התומך ללא תכניות קונסטרוקציה ראויות, ובצורה חובבנית, כפי שתוארה בחוות דעת המומחה, דבר שהביא לקריסתו ולנזק. 24. הנתבע 1, כקבלן, היה חייב לדעת את הוראות חוק התכנון והבנייה ותקנותיו, ועליו היה לדעת כי אין לבצע כל שינוי בשלד הבניין מבלי שתוכן תכנית הנדסית ראויה, ובכך הפר את חובתו המקצועית. 25. מעמדו הכפול של הנתבע 1 כאדריכל וכקבלן מטיל עליו חובות זהירות מיוחדות ומכופלות, שכן אופקיו המקצועיים רחבים בהרבה, והוא היה אמור לצפות את הסיכון המוחשי של קריסת הקיר עקב בנייה לקויה. 26. הנתבע 1 הפר את תקנה 16.08א' לתוספת ב' לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאים ואגרות) התש"ל-1970, המטילה עליו אחריות לביצוע הבנייה לפי ההיתר ולאיכותה, לרבות אחריות לקיום פיקוח מלא וביקורת על הביצוע. ## רשלנות הנתבע 2 (המהנדס) ## 27. הנתבע 2, כמהנדס ומתכנן קונסטרוקציה, חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבוטח, לנקוט אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע גרימת נזק, חובה שמקורה הן בהתקשרות החוזית והן ביחסי הקרבה. 28. הנתבע 2 התרשל בכך שלא ערך תכניות קונסטרוקציה מתאימות לקיר התומך, ולא וידא שהקיר נבנה בהתאם לכללים ההנדסיים הנדרשים, למרות שהיה מודע לבעייתיות הכרוכה בהקמתו על צלע הר. 29. הנתבע 2 הפר את תקנה 15.02 לתוספת ב' לתקנות התכנון והבנייה, אשר מטילה עליו חובות כגון עריכת חישובים סטטיים, עריכת ביקורת על ביצוע הבנייה, והגשת חישובים סטטיים חדשים במקרה של שינויים מהותיים. 30. הנתבע 2 היה מודע לשינוי במיקום הקיר התומך, ואף אישר בדיעבד אישורים לתיק הועדה המקומית לתכנון ולבנייה בהם ציין את דבר השינוי, אך לא דאג לערוך חישובים סטטיים מתוקנים או לוודא שהשלד נבנה כראוי. 31. עדותו של הנתבע 2, לפיה לא הכין תכניות לקיר זה, ולאחר מכן נאלץ לחזור בו ולהודות כי הפרטים בשתי התכניות זהים, מעידה על התנהלות רשלנית וחוסר מקצועיות. ## כשל בתכנון ובביצוע הקיר התומך ## 32. המומחה מטעם בית המשפט קבע באופן נחרץ כי הקיר התומך בוצע ללא תכניות קונסטרוקציה וכי "הקיר כפי שנבנה לא יכול להיחשב כקיר תומך, ולא היה לו כל סיכוי לשרוד", דבר המהווה כשל כפול בתכנון ובביצוע. 33. הכשל בביצוע הקיר התבטא בחוסר ריתום לכלונסאות, ובכך שהקיר הסתובב בשלמותו, כפי שתואר בחוות דעת המומחה, והיה תוצאה ישירה של היעדר תכנון הנדסי ראוי וביצוע לקוי. 34. הקמת קיר במדרון, ללא תוכנית שלד ראויה ותוך עשייתו בצורה חובבנית, יצרה סיכון מוחשי של קריסה או התמוטטות, סיכון שהיה צפוי על ידי בעלי מקצוע סבירים. 35. הנתבעים, כל אחד בתוקף תפקידו, לא עשו כל מאמץ לשכנע את בית המשפט כי נעשה מאמץ ראוי לתכנן ולהקים את הקיר תוך עשיית תכנון קונסטרוקטיבי ראוי, ובכך התרשלו. 36. העובדה כי הקיר נבנה שלא בהתאם לתכנון המקורי שנעשה על ידי הנתבע 2, וכי לו היה מבוצע בהתאם לתכנון המקורי "לא היינו כאן כולם", מוכיחה את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעים לנזק. ## חובת זהירות קונקרטית וצפיות הנזק ## 37. הנתבעים, כל אחד בתוקף תפקידו, האחד כמבצע והשני כמתכנן ומפקח, היו אמורים לצפות את התרחשותו של הנזק לקיר התומך, במידה וקיר זה ייבנה שלא בהתאם לתכנון הנדסי ראוי. 38. הנתבעים היו צריכים לצפות כי אי נקיטת צעדים מתאימים לתכנון הקונסטרוקציה, על מנת שהקיר התומך יעמוד במקום הספציפי בו יוקם ובעומסים הנדרשים, תוביל בהכרח לכשל. 39. מבחן הצפיות מתייחס למאמץ שעל הצדדים לעשות על מנת למנוע את התרחשות הנזק, ובמקרה זה, הנתבעים לא עשו כל מאמץ ראוי לתכנן ולהקים את הקיר באופן בטיחותי. 40. הנתבע 2 היה מודע לבעייתיות הכרוכה בהקמת קיר תומך זה על צלע הר, ועל כן חובת הצפיות שלו הייתה מוגברת, והוא התרשל בכך שלא פעל למנוע את הנזק. 41. הנתבע 1, כקבלן ואדריכל, היה בעל ידע וניסיון מקצועי נרחב, ועל כן חובת הצפיות שלו לנזק הייתה גבוהה במיוחד, והוא התרשל בכך שאפשר את בניית הקיר באופן לקוי. ## אחריות סולידרית של הנתבעים ## 42. חבותם של הנתבעים כלפי המבוטח, ומכוחו גם כלפי התובעת, שווה, וכי שניהם חבים יחד ולחוד, שכן הנזק אינו ניתן להפרדה בין המזיקים השונים. 43. הפסיקה קבעה כי כאשר הנזק אינו ניתן להפרדה בין המזיקים השונים, יש להטיל על שניהם את החבות סולידרית, וזאת על מנת להבטיח את פיצוי הניזוק. 44. הן הנתבע 1 והן הנתבע 2 סטו מן הסטנדרט המקצועי הנדרש, אשר חייב הכנת תוכניות קונסטרוקציה וחישובים סטטיים מתאימים, ובכך הביאו יחד לתוצאות המזיקות. 45. התנהלותם הרשלנית של שני הנתבעים, כל אחד בתחומו, יצרה סיכון משותף שהתממש, ועל כן יש להטיל עליהם אחריות משותפת וסולידרית לנזק. 46. העובדה כי כל אחד מהנתבעים הטיל את האחריות לכשל על חברו, אינה פוטרת אותם מאחריותם המשותפת והסולידרית כלפי התובעת, שכן שניהם תרמו באופן ישיר להתרחשות הנזק. ## שיעור הנזק ## 47. התובעת זכאית לשיפוי בגין עלות הקמתו של קיר תומך חדש, אשר ממילא היה על המבוטח להקימו, ועלותו מהווה חלק מן הנזק שנגרם לו. 48. המומחה מטעם בית המשפט קבע את שיעור הנזק, ובית המשפט אישר את הסכום לאחר הפחתת עלות הכלונסאות, כך שסך הפיצוי עומד על 32,518 ש"ח בצירוף מע"מ. 49. הפסיקה קבעה כי הניזוק אינו חייב לתקן את נזקו כדי לזכות בפיצוי על ידי מי שאחראי לנזק שנגרם לו, ואין נפקא מינה אם הוציא הוצאה לתיקון הנזק אם לאו. 50. הסכומים ששולמו על ידי התובעת למבוטח, לרבות תגמולי הביטוח וההוצאות הנלוות, אינם עולים על שיעור הנזק שנגרם למבוטח, ועל כן התובעת זכאית לשיפוי מלא. 51. התובעת זכאית גם להחזר הוצאותיה בגין ניהול ההליכים המשפטיים, לרבות אגרות, שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין, כפי שפורט בסעיף הסעדים המבוקשים. ## הפרת חובות חקוקות ## 52. הנתבעים הפרו את חובותיהם המקצועיות והחוקיות, כפי שנקבעו בחוק התכנון והבנייה ובתקנותיו, ובפרט תקנות 15.02, 15.03 ו-16.08א' לתוספת ב' לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאים ואגרות) התש"ל-1970. 53. הפרת חובות אלו, אשר נועדו להגן על שלומם ורכושם של מזמיני עבודות בנייה, מהווה עוולה נזיקית של הפרת חובה חקוקה, המקימה עילת תביעה נגד הנתבעים. 54. הנתבע 2, כמתכנן שלד הבניין, לא דאג לכך שתכנית הקונסטרוקציה תהיה בידי מנהל העבודה באתר הבנייה, ובכך הפר חובה חקוקה מפורשת. 55. הנתבע 1, כקבלן ראשי, לא עמד באחריותו לביצוע הבנייה לפי ההיתר ולאיכותה, לרבות קיום פיקוח מלא וביקורת על הביצוע, ובכך הפר חובה חקוקה. 56. הפרת החובות החקוקות על ידי הנתבעים תרמה באופן ישיר להתרחשות הנזק, ועל כן יש לחייבם בפיצוי התובעת בגין נזקים אלו. ## אחריות מקצועית ## 57. הנתבעים, כבעלי מקצוע בתחום ההנדסה והאדריכלות/קבלנות, חבים חובת זהירות מקצועית מוגברת כלפי המבוטח, לנהוג במיומנות ובמקצועיות הנדרשת מבעל מקצוע סביר בתחומם. 58. סטייתם של הנתבעים מסטנדרט ההתנהגות המקצועי המקובל, כפי שהוכח בחוות דעת המומחה ובעדויות, מהווה רשלנות מקצועית המקימה עילת תביעה. 59. הנתבע 2, כמהנדס, היה אחראי על תכנון הקונסטרוקציה ופיקוח על ביצוע השלד, ובכך חב חובה מקצועית לוודא את יציבות ובטיחות המבנה, חובה שהופרה. 60. הנתבע 1, כאדריכל וקבלן, היה אחראי על תכנון אדריכלי וביצוע הבנייה, ובכך חב חובה מקצועית לוודא שהבנייה מתבצעת על פי תכניות הנדסיות תקפות ובאופן בטיחותי. 61. הכשל הכפול בתכנון ובביצוע הקיר התומך, כפי שנקבע על ידי המומחה, מהווה ביטוי מובהק להפרת חובת הזהירות המקצועית של שני הנתבעים. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 62. קיים קשר סיבתי ישיר ועובדתי בין רשלנותם של הנתבעים, הן בתכנון והן בביצוע הקיר התומך, לבין קריסתו וגרימת הנזק למבוטח. 63. לו היו הנתבעים פועלים במיומנות ובמקצועיות הנדרשת, ומתכננים ומבצעים את הקיר התומך בהתאם לכללים ההנדסיים, הנזק לא היה נגרם. 64. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט קבעה באופן חד משמעי כי הקיר לא יכול היה לשרוד כפי שנבנה, ובכך ביססה את הקשר הסיבתי בין הכשלים לנזק. 65. העובדה כי הנתבע 2 היה מודע לבעייתיות הקיר ולשינויים שבוצעו, אך לא פעל למנוע את הנזק, מחזקת את הקשר הסיבתי בין מחדליו לנזק. 66. התנהלותו של הנתבע 1, שאפשר את בניית הקיר ללא תכניות מתאימות ובצורה לקויה, מהווה גורם ישיר ומשמעותי להתרחשות הנזק. ## דחיית טענות הנתבעים ## 67. טענת הנתבע 2 כי התובעת אינה זכאית לשיפוי ממנו, שכן שילמה למבוטח מבלי שהייתה עליה חובה לעשות כן, נדחית לאור קביעת בית המשפט בדבר חבות התובעת על פי הפוליסה. 68. טענת הנתבע 2 כי לא הוכיחה התובעת מאומה מהטענות שהעלתה כנגדו, נדחית לאור חוות דעת המומחה והעדויות שהוצגו, המעידות על רשלנותו. 69. טענת הנתבע 1 כי מלאכתו הסתכמה בתכנון האדריכלי בלבד, וכי לא הוכח קשר בין כשל הקיר לעבודתו, נדחית לאור העובדה ששימש גם כקבלן מבצע ולאור אחריותו הכפולה. 70. טענת הנתבע 1 כי בהעדר עילת תביעה מצד המבוטח כלפיו, ממילא לא קיימת יריבות ביניהם, נדחית לאור קביעת בית המשפט בדבר חבותו כלפי המבוטח. 71. טענת הנתבע 1 כי האחריות לכשל נופלת כולה לפתחו של הנתבע 2, נדחית לאור קביעת בית המשפט בדבר אחריותם המשותפת והסולידרית של שני הנתבעים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה.כתב תביעהמסמכיםנזקי רכוששיפוירשלנות מקצועיתרשלנות