איבוד שליטה על הרכב בגלל עכבר - תאונה

פסק דין תביעה המעוררת סוגיה של 'זיקת ביטוח' . ואלו העובדות הצריכות לעניין 1. התובע הוא הבעלים של רכב מסוג אודי 80 (להלן: "האודי") וביום 26.9.95 החנה את רכבו בצד הכביש ליד ביתו. נתבע מס' 2 (להלן: "חסן") שנהג ברכב מסוג אולדסמוביל (להלן: "האולדסמוביל") איבד השליטה על המכונית תוך כדי נהיגה, פגע באודי וגרם לה נזק (להלן: "התאונה"). הנתבע מס' 1 (להלן: "נימר") ביטח את האולדסמוביל בפוליסת ביטוח נזקי צד ג' אצל הנתבעת מס' 3 (להלן: "דולב"). 2. במהלך הדיון נתברר כי נימר אינו הבעלים בפועל של האולדסמוביל, אלא צד ג' מס' 2 שהוא גיסו בשם אבו ג'ומעה קאסם (להלן: "קאסם"). קאסם הציע את האולדסמוביל למכירה לחסן, שנטל את המכונית לנסיעת מבחן שבמהלכה ארעה התאונה. במסגרת הדיון בטענות הצדדים, אעמוד בהמשך על עובדות רלבנטיות נוספות. טענות הצדדים 3. התובע טען בפשטות כי נימר אחראי לנזק שנגרם לאודי בהיותו, על פי סברתו וידיעתו, הבעלים של האולדסמוביל, חסן אחראי כמי שנהג באולדסמוביל וגרם לתאונה, ודולב אחראית כמבטחת האולדסמוביל. חסן טען כי איבד את השליטה על האולדסמוביל בשל עכבר שקפץ בפתאומיות לכביש. בכל מקרה, את האולדסמוביל קיבל לרשותו לנסיעת מבחן מקאסם, שהציג עצמו כבעלים ואישר בפניו כי המכונית מבוטחת בביטוח צד שלישי. לכן, לשיטתו, יש לחייב את דולב כמבטחת הרכב ולחילופין, את קאסם שהטעה אותו בהצהרתו כי יש ביטוח למכונית. נימר טען כי האולדסמוביל הייתה מבוטחת בדולב ויש לחייבה, כמבטחת, לשאת בנזק שנגרם לאודי כתוצאה מהתאונה. דולב טענה כי הוכח שקאסם - ולא נימר - הוא הבעלים האמיתי של האולדסמוביל, ולכן אין זיקת ביטוח בין נימר לאולדסמוביל. בהעדר זיקת ביטוח, פטורה היא מחבותה על פי הפוליסה. האחריות לתאונה וגובה הנזק 4. אומר אך זאת ובקצרה כי איני מקבל את גרסתו של חסן כי התאונה ארעה בשל נסיבות שאינן בשליטתו, קרי, בשל עכבר שקפץ בפתאומיות לכביש. גרסה זו, התמוהה כשלעצמה, לא בא זכרה בגרסה שמסר לחוקר מטעם דולב. למיצער, הנטל להוכיח עובדה זו ולהוכיח כי בשל כך התאונה הייתה בלתי נמנעת, רובץ על חסן, שלא עמד בנטל זה. אני קובע אפוא כי התאונה ארעה ברשלנותו של חסן. אין חולק לעניין הנזק, ובהתאם להערכת השמאי, אני מעמיד נזקו הישיר של התובע על הסך של 9,344 ש"ח בצירוף נזק לא ממוני בסך של 1,000 ש"ח עומד הנזק על 10,344 ש"ח. הבעלות באולדסמוביל 5. נימר טען בתחילת עדותו הראשונה, כי הוא הבעלים של האולדסמוביל. ברם, לאחר חקירה קצרה ומביכה עד מאוד מבחינתו, הודה כי אינו זוכר ממי קנה את המכונית, מה היה סכום הרכישה, מה צבע המכונית וכיו"ב. בסופה של חקירה הודה בפה מלא "זה נכון שאני אף פעם לא השתמשתי ברכב לא קניתי אותו ואני רק מילאתי הצעת ביטוח כי גיסי (קאסם - י.ע.) ביקש" (שם, עמ' 3 לפרוטוקול מיום 2.2.98). קאסם שהעיד בישיבה שנערכה לאחר מכן, ניסה לתקן את הודאתו של נימר וטען כי רכש את האולדסמוביל בשותפות עמו, לאחר שהיו שותפים ברכב אחר מסוג אודי. נימר שהעיד פעם נוספת אחריו, שינה הפעם את גרסתו ותמך בגרסתו של קאסם, כאילו נרכשה האולדסמוביל בשותפות ביניהם. לא אכנס לכל פרטי הגרסה החדשה ואומר כי איני רוחש אמון לעדותו של קאסם ולעדותו הנוספת של נימר. הגרסה החדשה, כביכול השניים היו שותפים באולדסמוביל, עומדת בסתירה לעדותו של נימר בישיבה הראשונה, עת לא היה מוכן לחקירה ובעקבותיה נאלץ ספונטנית להודות כי האולדסמוביל אינה בבעלותו ואפילו אינו יודע מה צבעה. עם זאת, אני מקבל גרסתם של נימר וקאסם כי הביטוח למכונית האולדסמוביל נעשה על ידי נימר מטעמי נוחות. אין חולק כי לנימר היה ביטוח קודם שנעשה אצל דולב - למכונית מדגם אודי - בתוקף מיום 24.3.95 ועד ליום 29.2.96 (ראה הצעת הביטוח בתיק בית המשפט) . האודי נמכרה וביום 17.8.95 ניתנה על ידי סוכן הביטוח, הוראת שינוי לפיה נתבקשה דולב "להחליף את הפוליסה לרכב אחר שרכש המבוטח" , קרי, למכונית האולדסמוביל ( ראה הוראה מיום 17.8.95 לשינוי / תוספת לפוליסה שנתקבלה בדולב ביום 23.8.95). סופו של דבר, שהביטוח נעשה על ידי נימר עבור האולדסמוביל שהייתה למעשה בבעלותו ובחזקתו של גיסו קאסם. נימר הוא אפוא המבוטח וקאסם הוא המחזיק והבעלים של המכונית המבוטחת. העדר טענה לתרמית של המבוטח. 6. נימר ביטח בתחילה מכונית מסוג אודי ובטופס ההצעה הצהיר כי הוא הבעלים של האודי. לא הועלתה טענה, וממילא לא הוכחה, כי האודי לא הייתה בבעלותו של נימר. בעקבות הוראת השינוי של סוכן הביטוח שונתה הפוליסה באופן שהכיסוי הביטוחי הועבר ממכונית אודי למכונית האולדסמוביל שעל פי הודעת הסוכן נרכשה על ידי נימר. בדיעבד נתברר כי הרישום של האולדסמוביל במשרד הרישוי לא הועבר, לא על שם נימר ולא על שמו של קאסם - אלא נותר על שם הבעלים הקודם - וכי הבעלים האמיתי הוא קאסם. אדגיש כי טענתה היחידה של דולב היא להעדר זיקת ביטוח. דולב לא טענה לתחולת סעיף 7 (ג) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 הקובע כלהלן : (ג) קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה: (1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה; (2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח. הכלל הוא כי אם הליקוי בתשובות המבוטח נודע למבטח אחרי קרות מקרה הביטוח החיוב של המבטח לתשלום תגמולי הביטוח ממשיך להתקיים אך משתנה, והמבטח רשאי להפחית את תגמולי הביטוח באופן יחסי כמפורט ברישא של סעיף קטן (ג). ברם, בהתקיים אחד המצבים המפורטים בפסקות (1) (2) פטור המבטח מחיובו כליל - ידין "חוק חוזה ביטוח התשמ"א - 1981" (פירוש לחוקי החוזים המכון למחקרי חקיקה ע"ש הארי סאקרהתשמ"ד - 1984) עמ' 49. במקרה שלפנינו, לא נטען על ידי דולב כי לקאסם היה עבר ביטוחי מכביד בגינו הייתה מסרבת לבטח את האולדסמוביל. טרחתי והזכרתי דברים אלו, כדי להדגיש כי גם אם נימר אמר לסוכן הביטוח כי רכש מכונית אולדסמוביל במקום האודי, הדבר לא נעשה בכוונת מרמה, והעברת הביטוח אל מכונית ה'אולדסמוביל' נעשתה על ידו לבקשתו של קאסם. מסקנה זו, מחדדת את השאלה שבפנינו: האם פטורה דולב מתשלום תגמולי הביטוח, אך ורק בשל העדר זיקה ביטוחית של נימר למכונית האולדסמוביל. העדר זיקת ביטוח - האם פוטר את המבטח ? 7. הרציונל הבסיסי שעומד מאחורי חוזה הביטוח, מחייב זיקה כלשהי לנכס המבוטח, שאם לא כן, חוזה הביטוח עלול להפוך לחוזה הימורים וכפי שטען ב"כ דולב בסיכומיו, אין אדם יכול לבטח את "גשר הזהב" בסן פרנסיסקו ובמידה ותהיה רעידת אדמה והגשר ייהרס, "יזכה" בהימור. עקרון זיקת הביטוח מקובל בדין האנגלי שנקלט במשפטנו טרם חקיקת חוק חוזה הביטוח התשמ"א - (להלן: "חוק חוזה הביטוח") . כך, פסק בית המשפט כי מקום בו נגרם הנזק למכונית לאחר שהבעלות בה הועברה לאחר, פקע חוזה הביטוח ופקעו זכויות המבוטח לפיו - ע"א 427/64 נאור אפרת נ. סלים מריואת ואח' פ"ד יט (2) 17 כפי שאושר בד"נ 10/65 נאור ואח' נ. סלים מריואת ואח' פ"ד יט (4) 48 . באותו מקרה, שנדון טרם הוחק חוק הפלת"ד, היה מדובר בנזק גוף שנגרם ממכונית שנמכרה כשבועיים לפני התאונה. 8. על מנת לתקן תוצאה קשה זו, הורה המחוקק בסעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970 כי גם לאחר מכירתו של הרכב המבוטח, יהא המבטח בביטוח חובה לנזקי גוף אחראי מכוח חבותו לפי הפוליסה - ע"א 372/77 פרל אינשורנס קומפני לימיטד בע"מ נ. ישראל קנט ואח' פ"ד לג (3) 38, 48 וע"א 5436/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ. צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ פ"ד נא (3) 271. 9. העקרון של אינטרס ביטוחי של המבוטח בנכס נשוא הביטוח, לא נזכר ולא נשלל במפורש בחוק חוזה הביטוח. אסקור להלן תחולתו של עקרון זה בהוראות החוק, בפסיקה ובדברי מלומדים. אקדים ואומר כי למיטב הבנתי, אין עוררין על עצם הדרישה לזיקה ביטוחית של המבוטח, אך יש מחלוקת על ישומה והיקפה. 10. הכלל הפרשני של מכלל הן אתה למד לאו יש בו לכאורה לתמוך בהחלת העיקרון של זיקה ביטוחית : מתוך שהמחוקק מצא להורות במפורש בסעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי על אחריותו של המבטח גם אחרי שהרכב יצא מבעלותו של המבוטח, אתה יכול ללמוד לאו לעניין ביטוח נכסים וכלי רכב בפרט. 11. נשוא הביטוח בביטוח כלי רכב, הוא כלי הרכב המזוהה על פי הפוליסה. רק במקרים יוצאי דופן, שהם החריג המעיד על הכלל, נערכת הפוליסה כדי להגן על המבוטח מפני נזק או חבות העולים מן השימוש ברכב כלשהו, כגון פוליסות לביטוח סחר מכוניות המיועדות לסוחרי רכב, מוסכים וכיו"ב). מטבע הדברים, נעשה הביטוח על ידי בעל הרכב או המשתמש, באשר להם יש אינטרס בביטוח כזה - י. קיהל "ביטוח כלי רכב בישראל" (המכללה לביטוח ליד איגוד חברות הביטוח 1995) עמ' 25-28. 12. סעיף 55 לחוק חוזה ביטוח קובע כלהלן: (א) בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק. (ב) הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו. ס"ק (א) מבסס לכאורה את העקרון של זיקת ביטוח שנעדר זכרו מהחוק. בהצעת החוק דובר בנזק שנגרם מבלי לפרט למי נגרם הנזק, ונוסח זה היה מאפשר לבטח נזק שנגרם לא למבוטח ולא למוטב, לכן נוספו המילים "למבוטח או למוטב" - א. ידין "חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (המכון למחקרי חקיקה ע"ש הרי סאקר התשמ"ד) עמ' 136. משום סמיכות פרשיות, יש לקרוא את ס"ק (ב) בכפוף לאמור בס"ק (א), דהיינו, שהנכס המבוטח אמנם אינו חייב להיות של המבוטח, אך הנזק חייב להגרם למבוטח או למוטב. כך גורס ידין בחיבורו הנ"ל : "הנזק שנגרם צריך, כאמור, להיגרם למבוטח או למוטב, אך אין זאת אומרת שהנכס המבוטח חייב להיות של אחד מהם. קיימם מצבים לא מעטים שבהם אדם מבטח נכסים של זולתו מפני שהוא אחראי להם ואם אבדו או ניזוקו הוא חייב לפצות את הבעל ולכן נגרם נזק לו, למבוטח. ייתכן שבחלק מן המצבים מסוג זה יהיה קשה לקבוע אם החוזה הוא חוזה לביטוח נכסים או שהוא חוזה לביטוח אחריות" ( שם עמ' 136). 13. כך גורס פ. גולדשטיין בספרו "ביטוח נפגעי תאונות דרכים " (איגוד חברות הביטוח בישראל 1978) , עמ' 114-115 : "בחוזי ביטוח שיפוי (בכלל זה חוזי ביטוח רכב) הוכרו אך ורק אינטרסים המעוגנים ב"בסיס משפטי" להבדיל, למשל, מאינטרסים כלכליים, היינו: "זכות" "חובה" "אחריות", אשר מוכרים על ידי דיני הקניין החוזים וכדומה. לפי גישה זו יוכלו להכלל במסגרת "בעלי הפוליסה" …רק מי שזיקתו לרכב, או לשימוש בו, נובעת מכוח הדין : בעל הרכב עצמו, השוכר, המשתמש מכח רשיון, בעל חזקה, נושה מובטח, בעל זכות עכבון, קונה (מכוח חוזה), מוביל, שומר מכח חוק השומרים, מנהל עזבון, מבצע צוואה וכדומה. ניתן לטעון, כי המבחן על פי הפסיקה האנגלית לקיום "הבסיס המשפטי" ניתן לתיאור כדלקמן : יש אינטרס ב"ביטוח" לאדם, כאשר הקשר בינו לבין נשוא הביטוח מוכר ע"י החוק כמעניק עילת תביעה מטעם המבוטח או נגד המבוטח בגין נשוא הביטוח" . 14. בע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ. ברוך חדד פ"ד מ (3) 1 נטען על ידי חברת הביטוח כי המכונית נפגעה טרם נמסרה למבוטח, ולפני שהבעלות הועברה אליו ולכן אין זיקת ביטוח. הטענה נדחתה על ידי בית המשפט שקבע כי הבעלות במכונית עברה קודם לתאונה, ובהערת אגב מוסיף ואומר : אף לולא עברה המכונית לבעלותו של חדד, לא היה הדבר רלוונטי. בהקשר שבפנינו, חדד הוא שביטח את המכונית המסויימת בה מדובר כאן. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, החל על ענייננו לאור האמור בסעיף 75 שבו (הוראת המעבר - י.ע.) , אינו דורש את קיומו של אינטרס ביטוחי שביטויו בבעלות דווקא. ישנן הוראות ספציפיות הדורשות עניין מסויים באובייקט המבוטח (פרופ' א. ידין, חוק חוזה הביטוח, קובץ טדסקי, פרוש לדיני החוזים, עמ' 25): לגבי ביטוח מפני נזקים, נדרש, למשל, שהנזק יהיה "למבוטח או למוטב"…….. משמע, הנזק צריך להגרם למבוטח או למוטב, אך אין זאת אומרת שהנכס צריך להיות בבעלותו של אחד מהם. אכן קיימים מצבים לא מעטים אשר בהם מבטח אדם נכסים של זולתו מפני שהוא אחראי להם ואם יאבדו או יינזקו הוא יהיה חייב לפצות את הבעלים ולכן ייגרם למבוטח נזק; יתכנו גם נסיבות בהן מבטח אדם נכס מפני שיש לו ענין בהגעתו בשלום של נכס פלוני כדי שיוכל לקבלו לבעלותו אחרי הגעתו. גם לפי הדין שקדם לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, לא היתה הטענה של העדר אינטרס ביטוחי מקובלת על בית המשפט. בע"א 126/80 GUARDIAN EASTERN INSURANCE CO. נ. רוסמן, (פד"י ל"ו(3), 295), נאמר לענין זה: "טענה זו אין בה ממש. אינטרס ביטוחי אינו מוגבל לבעלות ברכוש המבוטח. גם המחזיק בו כדין הוא בעל אינטרס בר-ביטוח. מחזיק זה הוא 'שומר' על פי חוק השומרים, תשכ"ז - 1967, ובמעמדו זה מוטלת עליו אחריות כלפי הבעלים. חזקתו זו היא המעניקה לו זכות כלפי המזיק הפוטנציאלי, והיא המטילה עליו חבות כלפי הבעלים. במצב דברים זה יש לו אינטרס בר-ביטוח בנכסים שבמשמורתו (ראה ע"א 446/71, פד"י כ"ז(1), 515 (דיזנגוף) וכן HEPBURN V. TOMLINSON (HUNITIESS) LTD. 453 W.L.R. 2 (1966)). אינטרס זה נקבע בעת עריכת חוזה הביטוח, והוא מצוי בידי החברה, יהא מעמדה כשומרת (אם כשומרת חינם, אם כשומרת שכר ואם כשואלת) אשר יהא…….. פסק-הדין השאיר בצריך עיון את השאלה מה היה הדין לולא היה אינטרס בר-ביטוח, כגון: מה הדין כאשר המבטח מודע לכך שלמבוטח אין אינטרס בר-ביטוח, והוא ממשיך ונוטל ממנו פרמיה חרף ידיעה זו - האם מבטח כזה רשאי לטעון חוסר זיקת ביטוח? (ראה: INSURABLE INTEREST: A SEARCH FOR 109 CONSISTENCY R.S. PINZUR )INSURANCE COUNSEL JOURNAL, JAR. 1979, P. ותמציתו פורסמה ב- .H. YORK & J.W. WHELAN, INSURANCE LAW, CASES,K 153 (MATERIALS & PROBLEMS, P.. כן אינו דן בשאלה המקיפה יותר אם הדינים האנגליים בדבר קיום אינטרס ביטוחי המשיכו לחול בישראל על חוזי ביטוח שנכרתו לאחר חקיקת חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 ו ל פ נ י שנכנס לתוקפו ביום 1 ינואר 1982 חוק חוזה ביטוח. שאלה דומה הושארה בצריך עיון בע"א 138/74, חסקין נ. חסקין, פד"י ל'(2) 365, 368. ב- (VOL. 43, PAR. 946, P. 971 ) AMERICAN JURISPRUDENCE 2ND מסוכמת הסוגיה על ידי האמירה הבאה: "ANYONE WHO HAS MADE HIMSELF RESPONSIBLE FOR THE SAFETY OF GOODS OR OTHER PERSONAL PROPERTY HAS A SUFFICIENT INTEREST IN THEM TO ENABLE HIM TO OBTAIN INSURANCE UPON THEM". שלוחים אשר להם אחריות על הנכס, יכולים לבטחו (שם, סעיף 943, עמ' 967): "THE PRINCIPLE MAY BE STATED GENERALLY THAT ANYONE HAS AN INSURABLE INTEREST IN PROPERTY WHO DERIVES A BENEFIT FROM ITS EXISTENCE OR WOULD SUFFER LOSS FROM ITS DESTRUCTION." משמע, די בהוכחת ציפיה לתועלת מהמשך קיומו של הנכס או נזק מאבדנו, ותו לא (הדגשות שלי - י.ע.) וכך נאמר בע"א 66/91 בידרמן חברה לביטוח בע"מ נ. י.ד. מטר בע"מ פ"ד מו (5) 397 : מסעיפים אלה (סעיפים 55-56 לחוק חוזה ביטוח - י.ע.) עולה כי חובת השיפוי של המבטח איננה מותנית באופיה של הזיקה הקניינית של המבוטח לנכס, אלא באופי הנזק שנגרם ובשווי הנקוב בפוליסה (ראה לעניין זה גם את סעיף 60 לחוק הנ"ל). כשנשרף נכס, הנזק שנגרם אחד הוא, בין אם המחזיק בנכס היו הבעלים ובין אם החזיק בו שוכר. שווי הנכס אינו משתנה בהתאם לאופי המחזיק בו. גם אם נקבל, כי נדרש עניין מסויים של המבוטח בנכס, הרי מרגע שהתקיים עניין זה (ואין ספק שלשוכר עניין בנכס - ראה ד. ששון, בספרו הנ"ל, עמ' 32), אין נפקא מינה לענייננו מיהו המבוטח (ראה גם: ע"א 188/84, "צור", חברה לביטוח בע"מ נ. חדד, פד"י מ'(3), 1, 10). 15. בע"א (ת"א) 913/95 שוחט נ. אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) נקבע כי משהועברה הבעלות במכונית, וזו נגנבה טרם הספיק הקונה לערוך פוליסת ביטוח מקיף, פטורה חברת הביטוח מלשפות את הקונה או המוכר בגין הגניבה, למרות שהמוכר-המבוטח טרם ביטל את הפוליסה. לתוצאה דומה הגיע בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 490/95 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ. נעמה חוסיין (ניתן ביום 23.6.96 לא פורסם). באותו מקרה המכונית נשרפה לאחר שהועברה לבעלות הקונה וחברת הביטוח הופטרה מחבותה לשפותו על פי הפוליסה בה המוכר היה המבוטח. עם זאת, שאלת זיקת הביטוח לא נדונה במפורש בפסק הדין באשר הצדדים יצאו מנקודת הנחה כי הביטוח היה עבור הבעלים הרשום של הרכב בלבד ( פסקה 7 לפסק הדין). 16. העולה מן המקובץ, כי הפסיקה לא כפרה בעקרון של אינטרס ביטוחי, אך הייתה נכונה להכיר בזיקות 'חלשות' יותר בעצמתן, ולהסתפק בזיקה כלשהי של המבוטח לנכס נשוא הביטוח. דברים ברוח זו, ניתן להסיק מספרו של מ. ששון דיני ביטוח (הוצאת שוקן, תשמ"ט - 1988) שם כותב המחבר כי בשיטות משפטיות בהן מותנית נפקות הביטוח בקיום זיקת ביטוח, יוכל המבוטח המשותף או המוטב הנלווה לתבוע את מימוש הפוליסה או שיפוי מן המבטח, רק כאשר יש לו זיקת ביטוח מוכרת, בעוד שבארץ מספיק שסבל נזק (שם, עמ' 107). 17. לדידי, משבחר המחוקק שלא לכלול בחוק דרישה מפורשת לזיקה בין המבוטח לנכס נשוא הביטוח - ומקום בו לא נקבע במפורש בפוליסה או בהצעת הביטוח כי על המבוטח להיות בעל אינטרס בנכס המבוטח - יש ליתן פירוש מצומצם לדרישת זיקת הביטוח. רק במקרה של העדר זיקה כלשהי, תופטר חברת הביטוח מחבותה. בניגוד לדעתו של גולדשטיין לעיל, אני סבור כי יש להכיר לא רק באינטרסים המעוגנים בבסיס משפטי (כמו בעלות, שכירות, משכון, שמירה וכיו"ב) אלא גם באינטרסים כלכליים ואחרים. אדגים להלן מצבים בהם אין למבוטח זיקה משפטית לנכס, אך יש לו אינטרס בעשיית הביטוח : א. פלוני רוכש מכונית במתנה לבתו, המכונית נרשמת ע"ש הבת במשרד הרישוי והיא נוהגת בה, תרתי משמע, מנהג בעלים. המכונית היא בבעלות מלאה של הבת ואין לאב כל זיקה משפטית למכונית. אולם מדוע שלא נכיר באנטרס הלגיטימי של האב לממן את תשלומי הפרמיה ולרשום עצמו כמבוטח ? ב. ראובן מוכר לשמעון את מכוניתו ביום שישי, כפי שרווח עד מאוד בארצנו, והבעלות והחזקה במכונית עוברת מיד ליד. ראובן מסכים שלא לבטל את פוליסת הביטוח המקיף עד יום ראשון, על מנת ששמעון יוכל להינות מכיסוי ביטוחי במהלך שישי-שבת. ראובן-המוכר כבר אינו הבעלים, ואין לו כל זיקה משפטית למכונית, אך מדוע שלא נכיר באינטרס הלגיטימי שלו להתיר לשמעון לעשות שימוש בפוליסת הביטוח למשך ימים מספר לאחר העברת הבעלות והחזקה, אם כחלק מהעסקה הכוללת ביניהם, או אפילו כמחווה של רצון טוב ? מאי נפקא מינה מבחינת חברת הביטוח, אם ראובן מתיר לידידו הטוב שמעון לנהוג במכונית משך מספר ימים או מתיר לשמעון-הקונה לנהוג במכונית משך מספר ימים ? החלה של עקרון זיקת הביטוח במקרה כזה, משמעו, שאם במהלך שישי-שבת - כאשר המכונית כבר בחזקתו ובבעלותו של שמעון - ייגרם נזק למכונית או לצד שלישי, תופטר חברת הביטוח מחבותה. דומני כי קשה להלום תוצאה זו, שעלולה לגרום תקלה לציבור. איני משוכנע אפוא כי הייתי מגיע לתוצאה אליה הגיע בית המשפט בע"א 913/95 וע"א 490/95 הנ"ל. ומהתם להכא. על רקע דברים אלו אבחן אם יש לפטור את דולב מחבותה מאחר ונימר אינו הבעלים של האולדסמוביל. היש לפטור את דולב מחבותה בשל העדר זיקת ביטוח במקרה שלפנינו 19. נימר לא הצביע על אינטרס משפטי או כלכלי במכונית האולדסמוביל, אינטרס שבגינו ניתן לומר כי נגרם לו אישית נזק כתוצאה מהתאונה. למעשה, דולב מצאה עצמה קשורה בהסכם עם אדם אחר, בשם קאסם, עמו לא כרתה חוזה ביטוח. לכאורה יש בכך כדי להביא לדחיית התביעה כנגד דולב. למרות זאת, אני סבור כי במקרה שלפנינו, ראוי לחייב את דולב לשלם תגמולי הביטוח על פי הפוליסה, ואנמק בקצרה את מסקנתי. 20. ניתן להצביע על שלשה רציונלים העומדים בבסיס הדרישה לזיקת ביטוח : ( - ) רציונל אחד, אותו הזכרנו לעיל, הוא שלא להפוך את חוזה הביטוח לחוזה הימורים. ( - ) רציונל נוסף הוא החשש כי המבוטח עצמו יגרום לנזק לנשוא הביטוח על מנת לזכות בתגמולי הביטוח. לדוגמה: לא נכיר בזכותו של ראובן לבטח את חייו של שמעון, מטפס ההרים הנודע, מחשש שראובן יגרום למותו של שמעון כדי להינות מתגמולי הביטוח. ( - ) ולבסוף, חוזה הביטוח הוא חוזה אישי בין מבטח למבוטח. בידי המבטח שיקול הדעת אם לקבל את הצעת המבוטח בהתאם לנסיבותיו האישיות של המבוטח ומדיניותו, והפרמיה מבוססת על אומדן סיכונים שאישיותו אופיו ואורח חייו של המבוטח יש בהם כדי להשפיע על שקלול הסיכונים (ששון, שם, עמ' 105). במקרה שלפנינו, לא מתקיים אף אחד משלשת הרציונלים אלו. אין מדובר בחוזה הימורים, אין חשש שנימר גרם לתאונה במתכוון ודולב לא הצביעה על נתון כלשהו באישיותו או עברו הביטוחי של קאסם, שאם היה לפניה, הייתה מסרבת מנימוקים סבירים לבטחו, או שהייתה דורשת פרמיה גבוהה יותר. אין אפוא מקום להחלה מיכנית של עקרון זיקת הביטוח במקרה שלפנינו. 22. קאסם הסתמך על כך שנימר ביטח את מכונית האולדסמוביל ובהתאם לכך כלכל את מעשיו, קרי, השתמש במכונית והתיר לחסן לערוך נסיעת מבחן. אם בסופו של דבר יתברר כי המכונית אינה מבוטחת, עומדת לכאורה לקאסם זכות תביעה כנגד נימר, על שלא דאג לערוך ביטוח מתאים. זה הנזק הצפוי לנימר ודי בכך לצורך סעיף 55 א לחוק חוזה הביטוח. אפשרות אחרת היא לקבוע כי בשל יחסי הקרבה המשפחתית בין נימר לקאסם, מתקיימת זיקה כלשהי הנדרשת לצורך עשיית הביטוח. או, כי עצם גרירת הביטוח ממכונית האודי שהייתה בבעלותו של נימר, אל מכונית האולדסמוביל שבבעלותו של קאסם, יוצרת את הזיקה הנדרשת. 23. זאת ועוד. ביטוח האולדסמוביל נעשה בעקבות פניית הסוכן לשנות את הכיסוי הביטוחי ממכונית האודי שהייתה בבעלותו של נימר. דולב לא דרשה מנימר להצהיר, בעת ביצוע הסבת הביטוח, כי הוא הבעלים של האולדסמוביל. ובכלל, אם דולב הייתה מייחסת חשיבות, באמת ובתמים, לשאלת הבעלות ברכב נשוא הביטוח, ניתן היה לצפות כי תדרוש הוכחת בעלות טרם גביית הפרמיה. נימר לא נדרש להציג אישור רישום בעלות באולדסמוביל, כמו גם לא באודי שבוטחה קודם לכן על פי אותה הפוליסה. 24. אם הדרישה לזיקת ביטוח אכן מהווה תנאי שאין בלתו מבחינת חברת הביטוח, ניתן היה לצפות כי דולב תבהיר זאת למבוטח : "חברת הביטוח לא תוכל להתנער מחבותה החוזית כל עוד לא הבהירה למבוטח את מהות הסייגים לחבותה" - ע"א 4819/92 אליהו נ. ישר פ"ד מט (2) 749, 775. פוליסת הביטוח לא הוצגה על ידי דולב, ובהנחה כי אינה שונה מהפוליסה התקנית הקבועה בתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) התשמ"ו - 1986 , הרי שאין לפנינו סייג מפורש המבהיר למבוטח כי הוא עצמו חייב להיות בעל זיקה לרכב המבוטח. אכן, סעיף 10 לתוספת מתייחס למקרה בו החליף המבוטח את הרכב בתוך תקופת הביטוח ורכש רכב חליפי, כפי שאירע במקרה שלפנינו, ונראה כי המחוקק יצא מנקודת הנחה כי הרכב הוא בבעלות של המבוטח. ברם, מה שמובן למחוקק או לחברות הביטוח, בבחינת תנאי מיקדמי שאין בלתו לתקפות הפוליסה, הוא בבחינת 'תורת הנסתר' לציבור הרחב. לכן, בהעדר סייג ברור בפוליסה הפוטר את המבטח מחבותו, מקום בו אין למבוטח אינטרס ביטוחי במכונית, אין לטעמי להתיר למבטח להתנער מחבותו החוזית. אין צורך להכביר מילים אודות האופי הצרכני של חוזי ביטוח - ע"א 4819/92 הנ"ל, רע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. מצליח פ"ד מט (3) 265, 271, ע"א 1845/90 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח פ"ד מז (5) 661, 685 וע"א 391/89 וייסנר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מז (1) 837, 857 וכן ידין לעיל, עמ' 18-20, ס. דויטש "דיני חוזים והחקיקה להגנת הצרכן מחקרי משפט ט (תשנ"ב) 133, ד. שוורץ "דיני ביטוח - תהליכים ומגמות" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו 31, עמ' 37-38. . צא וראה כי נימר, כמי שמשקף את הצרכן הסביר, כרת חוזה ביטוח, שילם הפרמיה כנדרש והאמין כי ביום פקודה, כל נזק שייגרם על ידי האולדסמוביל יכוסה על ידי דולב : "מן הדין לייחס לחוזה הביטוח אותה משמעות שהמבוטח רשאי היה להאמין שהיא משמעותו של החוזה שעשה" - ע"א 13/76 301/76 אליהו נ. עזבון חיון פ"ד לב (1) 602, 610. דהיינו, גם אם אין בהוראות הפוליסה נקודת אחיזה לפרשנות שהמבוטח האמין בה, יש לפרשה בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח - ע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת גן נ. סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ (3) 281 וכן ש. נתנייהו "חובת תום הלב של המבטח ומבחן הצפיה" הפרקליט מה (תש"ס) 14, 29-30. קל וחומר כאשר הדרישה לזיקת ביטוח, היא בבחינת עקרון נסתר שלא בא לידי ביטוי בפוליסה ורק יודעי ח"ן, שמילאו כרסם בדיני חוזים ודיני ביטוח, יודעים אודותיו. סוף דבר 25. התאונה ארעה ברשלנותו של חסן שנהג במכונית האולדסמוביל שפגעה במכוניתו של התובע (סעיף 4 לעיל). המכונית הייתה מבוטחת בביטוח צד שלישי ואין לפטור את דולב מחבותה. 26. אשר על כן, אני מחייב את דולב, הנתבעת מס' 3, לשלם לתובע את נזקו בסך של 10,344 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.9.95 ובהפחתת ההשתתפות העצמית משוערכת ליום פסק הדין. זאת, מאחר ועל פי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, אין לצד השלישי יותר ממה שהיה למבוטח. התאונה נגרמה באשמתו של חסן והתסבוכת בתיק זה נוצרה בעטיו של נימר, שבמהלך חקירתו הנגדית שינה פעמיים את גרסתו מהקצה אל הקצה. אשר על כן, אני מחייב את חסן ונימר, ביחד ולחוד, לשאת הן בסכום ההשתתפות העצמית וכן בהוצאות התובע ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מ.ע.מ. איבוד שליטה (על רכב)תאונת דרכים