תקנות סדר הדין האזרחי החדשות (תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018) אשר היו אמורות להיכנס לתוקף לתוקף בספטמבר 2019 ולאחר מכן נדחה המועד לספטמבר 2020, ייכנסו לתוקף רק ב-1 בינואר 2021. ##הקדמה:## תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 - התקנות "החדשות" מבטאות את חשיבותו של אינטרס נוסף, מלבד האינטרס של המתדיינים הפרטניים העומדים בפני בית המשפט, והוא האינטרס הכללי, זה הנוגע לכלל הציבור, לרבות כלל המתדיינים במערכת בתי המשפט. בתקנות החדשות נקבע כי על בית המשפט ליתן משקל לאינטרס הציבור ולאזנו מול האינטרסים של בעלי הדין (תקנה 5 לתקנות החדשות). כן יש לציין שבתקנות החדשות ישנה הוראה המתווה את שיקול הדעת בדחיית דיונים (תקנה 65 לתקנות החדשות שלפיה "ככלל יש לקיים כל דיון הקבוע בבית המשפט במועד שנקבע"). נראה שעל פי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, המטרה היא שביהמ"ש יורה על צירוף צדדים לכל המאוחר במועד קדם המשפט (תקנה 63(ב)(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות"). הבקשה לצירוף צד להליך תוגש לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים ממועד הגשת כתב הטענות האחרון (תקנה 49 לתקנות החדשות). תקנות אלה מצביעות על המגמה לייעל את ההליכים ולקצרם ולא לאפשר לצרף צדדים נוספים להליך לאחר מועד קדם המשפט. ##(1) תיקון מחדלים דיוניים:## תקנות סדר הדין האזרחי, נועדו לשנות את נקודת האיזון בין התכליות והאינטרסים המתחרים המונחים ביסודה של ההתדיינות האזרחית כפי שנהגה ערב התקנתן. תקנות 5-1 קובעות עקרונות יסוד שמתווים את אופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בשאלה אם יש מקום להקדיש משאבים נוספים לבירור ולאפשר תיקון של מחדל דיוני. תקנה 2 קובעת את "מטרת העל" של התקנות, וזו לשונה: תקנה 2 העוסקת בהליך שיפוטי ראוי והוגן קובעתהליך שיפוטי ראוי והוגן מתקיים במערכת שיפוטית עצמאית ובלתי תלויה שהוקמה לפי דין, נגישה לציבור, מקיימת דיון לפי כללי הצדק הטבעי, מכריעה בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה, מנהלת את ההליך ופוסקת בו באופן שוויוני, מידתי ויעיל ומנמקת את החלטותיה. תקנה 5 (איזון אינטרסים) מעגנת את חובתו של בית המשפט לשקול – בכל החלטה דיונית שהוא נותן – גם את אינטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט, וזו לשונה: בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי. "אמנם התקנות החדשות טרם נכנסו לתוקף אך ניתן ללמוד מהן גם על דרך ההתנהלות הראויה באשר לתקלות דיוניות" (ת"א (מחוזי י-ם) 38158-02-16 גובראן נ' אבו חמיד, פסקה 17 (29.1.2019)). "רוחן [של התקנות החדשות] כבר מנשבת באולמותינו" (ת"צ (מחוזי מר') 49673-11-15 גולדנר נ' אפלויג, פסקה 19 (6.12.2018)). יש ללמוד מהן השראה פרשנית ולהקנות לעקרונות המונחים ביסודן משקל הולם (השוו לבש"א 5990/18 רננים חברה לפיתוח ויזום פרוייקטים (מיתר) 1990 בע"מ נ' בודה, פסקה 2 (2.10.2018)). ##(2) פסיקת הוצאות משפט:## תקנה 53 לתקנות החדשות קובעת כי "בתום הדיון בכל בקשה יפסוק בית המשפט את הוצאות הבקשה ועל מי הן חלות, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור." עקרון החיוב בהוצאות שנקבע בתקנות החדשות תואם את עקרונות הפסיקה ולפיהם "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס" [ ע"א 9466/05 שווקי נ' מדינת ישראל (16.3.2008) פסקה 31 והאסמכתאות שם; ע"א 10242/09 משה בלטר ואח' נ' אילנה מוזר ואח'(2.2.11)]. בפסיקת הוצאות יש לקחת בחשבון, בין היתר, את התנהלותו של בעל הדין, ובין היתר, אופי הטענות ועד כמה האריך בעל הדין וסיבך את הדיון שלא לצורך [ע"א 6102/13 מיכאל עצמון ואח' נ' חיפה כימקלים בע"מ ואח', סעיף 58 לפסק דינו של השופט עמית (24.9.2015)]. דברים אלו עולים בקנה אחד גם עם תקנה 152 לתקנות החדשות הקובעת כי "בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור." ##(3) הליך שיפוטי ראוי והוגן## זאת ועוד, מן הראוי להזכיר שבתקנות החדשות גם הוטלה חובה על בעלי הדין, כדלקמן: "חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית..." (תקנה 3(ב) לתקנות החדשות). מצופה מבעל דין, בייחוד מתובע, להיערך היטב לישיבת הוכחות שנקבעה בעניינו על מנת שזו תתקיים במועדה. בייחוד מצופה מבעל דין שפעמיים בעבר בוטל לבקשתו יום הוכחות שלם ערב הדיון – הגם שעדיין יוצא אני מנקודת הנחה שהדחייה נבעה מבעיה בריאותית – לעשות כל שביכולתו שלא להביא לדחיות נוספות. תקנה 3(א) לתקנות החדשות העוסקת בניהול המשפט וחובת בעלי הדין, קובעת לאמור: בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השיפוטי לשם הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נדרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את התנהלותו של הליך ראוי והוגן. תקנה זו מבהירה שבית המשפט אמון על ניהולו הפעיל של הליך שיפוטי ראוי והוגן. לשם כך עליו לנקוט יוזמה, לאחוז במושכות ולהניע את ההתדיינות קדימה. בהינתן שהכול תמידי דעים שגישור היה הדרך היעילה להתקדם בתיק זה, תפקידו של בית המשפט התמקד בלוודא שההליך מתקדם בכיוון הזה ובקצב ראוי. כידוע היטב לעוסקים במלאכה, הרוב המכריע של תיקי הרשלנות הרפואית מסתיים בהסכמות. על כן דומה שלא אחטא לאמת אם אומר שבמקרים רבים עיקר תפקידו של בית המשפט הוא ניהול יעיל של המגעים לפשרה ופיקוח עליהם, לרבות הקפדה שהם יסתיימו תוך פרק זמן סביר. ##(4) המצאה מחוץ לתחום השיפוט## דומה שלתקנות החדשות מבט שונה על כל סוגית ההמצאה מחוץ לתחום. לפי התקנות החדשות נראה שלא נדרשת הגשת בקשה להכרעת בית המשפט למתן היתר המצאה מחוץ לתחום; וככל שמוגשת בקשה בעניין המצאה מחוץ לתחום, ככל שתוגש לכשהתקנות תיכנסנה לתוקף, מצומצמת היא לקביעת דרך ביצוע ההמצאה [תקנות 166 ו-167 לתקנות החדשות]. כך שדומה שכל מערך השיקולים לבחינת היתר ההמצאה מחוץ לתחום בעתיד עומד לעבור "לבחינה בדיעבד". מעיון בתקנות החדשות שעניינן הליך המצאה מחוץ לתחום עולה כי יחול שינוי ביחס לדין הקיים. תקנה 166 לתקנות החדשות מפרטת את המקרים בהם בעל דין רשאי להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, כפוף לתקנות 167 ו – 168. תקנה 167 לתקנות החדשות קובעת כי: "(א) בעל דין המעוניין להמציא כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, יגיש בקשה בכתב לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה; בתצהיר התומך בבקשה יפורטו העובדות המבססות את עילת התביעה, העובדות המבססות את עילת ההמצאה מחוץ לתחום המדינה ופירוט המקום שבו נמצא הנמען או ייתכן שנמצא. (ב) בית המשפט יורה על דרך ביצוע ההמצאה, לרבות הגשת כתבי הטענות, והוא רשאי להורות שבנסיבות העניין אין להמציא את המסמכים מחוץ לתחום המדינה". תקנה 168 לתקנות החדשות קובעת: "הומצא לבעל דין כתב טענות מחוץ לתחום המדינה, רשאי הוא לכפור בסמכות בית המשפט לדון בתובענה או לטעון כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה; רצה הנתבע לכפור או לטעון כאמור, יגיש בקשה בכתב....". מהאמור בתקנות החדשות עולה כי אמנם, לבימ"ש סמכות להורות כי אין להמציא את המסמכים מחוץ למדינה, אך מטרת הגשת הבקשה ע"י התובע היא לצורך קביעת דרך ביצוע ההמצאה ולא לשם קבלת היתר מבימ"ש להמצאה מחוץ לתחום. ##(5) חיוב בהוצאות על טענות סרק## תקנה 156 לתקנות סדר הדין, תשע"ט-2018, קובעת בין היתר כי: "סבר בית המשפט כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, באמצעות טענות סרק או בכל דרך אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, ובלא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל עליו את הוצאות ההליך בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה". בהתאם לתקנות הנ"ל היה רשאי בית המשפט קמא לשקול בין יתר שיקוליו לענין קביעת גובה ההוצאות את התנהלות המערער בהליך קמא. נזכיר עוד, כי על-פי התקנות החדשות: "חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, כמשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין" [תקנה 151(א)]. "בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור" (תקנה 152). ##(6) ערעור## תקנה 148 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, קובעת שבתנאים מסוימים השופט לא חייב לנמק את הסיבות לדחיית הערעור: כתב ערעור לא יעלה על 6 עמודים, אם הוגש לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי, ועל 10 עמודים, אם הוגש לבית המשפט העליון. מותר לצרף לערעור מסמכים אלה בלבד:העתק ההחלטה שעליה מערערים והעתקי המסמכים שהמערער מבקש להסתמך עליהם שהוגשו והתקבלו כדין בערכאה הקודמת. תקסד"א 2018 (החדשות)תקסד"א 1984 (הישנות)