קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות מקצועית של סוכן ביטוח: 1. התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבעים לפיצויים בגין רשלנות מקצועית שאותה הוא מייחס לנתבע מס' 1, שהיה בזמנים הרלוונטים לתביעה, סוכן ביטוח שפעל עבורו ברכישת פוליסת ביטוח רכב אצל הצד השלישי. פרטי הרשלנות המיוחסים לנתבע מס' 1 הם כי בעקבות גניבת הרכב הנזכר בכתב התביעה, סירב הצד השלישי לפצותו בטענה כי לא עמד בתנאי הפוליסה ולא התקין רב בריח ברכב כאמצעי מיגון. התובע טען כי לא ידע על קיום התנאי לפוליסה וכי הנתבע מס' 1 התרשל בכך שלא הודיע לו על כך. התביעה נגד הנתבעת מס' 2 הוגשה מכח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית (נ/5) שהוציאה נתבעת זו לנתבע מס' 1. 2. בתאריך 3.3.92 נגנב הרכב הנזכר בסעיף 2 לכתב התביעה. בעקבות אירוע הגניבה ולנוכח טענת הצד השלישי כאמור, הגיעו הצדדים (למעט הנתבעת מס' 2), להסדר לפיו שילם הצד השלישי סך של 18,000 ש"ח והתובע חתם על כתב קבלה ושחרור ולפיו אין לו כל תביעות או דרישות נגד הצד השלישי. 3. התובע טוען כי חתם על מסמך זה לאחר שהנתבע מס' 1, אמר לו ואף רשם זאת בכתב שמדובר ברשלנות מצידו ולכן יוכל התובע להפרע בגין יתרת הסכום של שווי הרכב ממנו ומהנתבעת מס' 2 שהיתה, כאמור, בזמנים הרלוונטיים, המבטחת בביטוח אחריות מקצועית של הנתבע מס' 1. 4. הנתבע מס' 1 למעשה מודה בעובדות הנ"ל וטוען כי מדובר במשגה מצד הפקידה שלו, אשר לא הודיעה לתובע, למבוטח את דבר התנאי להתקנת רב בריח כתנאי מוקדם לחבות עפ"י הפוליסה שהוציא הצד השלישי. 5. הנתבעת מס' 2 כופרת בחבותה עפ"י הפוליסה שרכב הנתבע מס' 1 אצלה וטוענת כי למעשה היא משוחררת מחבותה בשל הודאת הנתבע מס' 1 בניגוד לתנאי הפוליסה. זאת ועוד, הנתבעת מס' 2 טוענת כי ההסכם שבין התובע לבין הצד השלישי איננו מחייב אותה, מכיוון שנעשה שלא בידיעתה וכן כי היה על התובע לתבוע את הצד השלישי כנתבע בתיק זה ומשלא עשה כן, על ביהמ"ש לקבוע כי על הצד השלישי לפצות ולשפות את הנתבעת מס' 2 בגין כל סכום שתחוב בו, מכיוון שברכב נשוא הדיון היתה מותקנת אזעקה שהינה עדיפה על רב בריח וכן מכיוון שבוצע זיוף בהצעת הביטוח, כאשר הצד השלישי הוסיף תנאים להצעה לאחר חתימת התובע וללא ידיעתו. הנתבעת מס' 2 הגישה הודעה לצד שלישי בטענה כי היה עליו בנסיבות לפצות את התובע במלוא סכום הרכב שנגנב. הצד השלישי הגיש הודעה לצד רביעי שבו הוא תובע שיפוי מהתובע עצמו וכן מהנתבע מס' 1 ומהנתבעת מס' 2 בנימוקים שפורטו בהודעה. 6. שמעתי את העדויות בתיק זה וכן הצדדים הגישו את סיכומיהם, לאחר מכן הובא התיק בפני לכתיבת פסק דין. 7. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, יש להכריע למעשה ב3- נושאים. נושא אחד, הוא עניין כתב הקבלה והשחרור. הנושא השני, הוא שאלת רשלנותו של הנתבע מס' 1 והנושא השלישי הינו חבות הנתבעת מס' 2 עפ"י פוליסת הביטוח נ/5. כתב קבלה ושחרור: 8. הצדדים למעשה אינם חולקים על העובדות, דהיינו כי הצד השלישי דחה תחילה את תביעת התובע (נ/8) ולאחר מכן, לאחר שהנתבע מס' 1 עשה מאמצים וניהל משא ומתן עם הצד השלישי עימו הוא עבד, נחתם כתב הקבלה והשחרור (נ/1), לפיו נאות הצד השלישי לפצות את התובע בסכום של 18,000 ש"ח בקשר לגניבת הרכב הנזכר בנ/1 וכי במסמך זה נרשם כי התובע ויתר על כל תביעה נוספת נגד החברה "באי כוחה, מורשים, מנהליה, עובדיה, סוכניה, סוקריה, שמאיה וחוקרים, כולם או מקצתם". 9. לנוכח הנוסח האמור, יש לראות כי התובע ויתר על זכויות התביעה ביחס לאנשים הנזכרים ובכלל זה הנתבע מס' 1 שהיה כאמור סוכן הביטוח. אולם, התובע והנתבע מס' 1 אשר היו מודעים לקושי האמור, חתמו על מסמך נוסף (שהוא ת/2ג'), שבו נאמר כי התובע הסכים לקבל את הסכום מהצד השלישי "רק לאחר ידיעה שאני יכול לתבוע את שאר הכסף מחברת איילון המבטחת את סוכן הביטוח בביטוח אחריות מקצועית, כי אני חתמתי על מערכת אזעקה ולא קיבלתי הודעה נוספת על התקנת רב בריח" (ת/2ג'). 10. הנתבע מס' 1 העיד כי על הצעת הביטוח חתם התובע וכי נושא רב הבריח הוסף על ידי פקידה של הצד השלישי בנוכחותו. לפיכך, אין לקבל טענה כי מה שהוסף הוא בגדר "זיוף" כטענת הנתבעת מס' 2, מכיוון שהנתבע מס' 1 שימש במעמד זה כשלוחו של התובע (ראה ע"א 82/25, ויצמן נ' פרודנשל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד ל"ח(1) 501). על רקע האמור, יש לראות את אי העברת התנאי הנוסף שהציב הצד השלישי כתנאי לפוליסת הביטוח משום רשלנות של השלוח, סוכן הביטוח שהיה עליו להודיע על כך לשולחו לתובע. 11. עיינתי בטענותיו של ב"כ הנתבעת מס' 2 (צד רביעי מס' 3), אשר מעלה טענות כנגד הצד השלישי ובעד הסיכוי כי תביעת התובע אילו הוגשה נגד הצד השלישי היתה מתקבלת במלואה. טענות אלה מעניינות מבחינה משפטית, אולם אינני סבור שניתן להרחיק לכת ולהעתר להצעה כי לנתבעת 2 נוצרה "יריבות" או "עילת תביעה" כנגד הצד השלישי. 12. השאלה שיש לבחון הינה האם כתב הקבלה והסילוק נחתם כדין ומחייב את התובע כלפי הצד השלישי ושלוחיו. על שאלה זו יש להשיב בחיוב וזאת מאחר ולא הונחה בפני תשתית עובדתית על ידי התובע או הנתבע מס' 1, כדי לבסס עילה מן העילות שיש בהם כדי לבטל הסכם שבעקבותיו נחתם נ/1 בין התובע לבין הצד השלישי. 13. הצדדים ניהלו משא ומתן ביניהם והגיעו להסדר, אשר מצא ביטויו בשטר הקבלה והסילוק (נ/1) ואין לדון בנושא חבותו של הצד השלישי מעבר לכך. התובע אשר היה מודע לחסימת התביעה כנגד הצד השלישי, לא הגיש תביעה נגדו אלא כנגד סוכן הביטוח והנתבעת מס' 2 שביטחה אותו בביטוח אחריות מקצועית. סיכומו של פרק זה, לא שוכנעתי שיש בטענות שהועלו כדי לבטל את האמור בנ/1 כלפי הצד השלישי. אחריותו של הנתבע מס' 1: 14. עפ"י סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א1981-, סוכן הביטוח לעניין המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח, רואים אותו כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. ביהמ"ש יבחן לגבי כל מקרה ומקרה מה היה מעמדו של סוכן הביטוח בעיסקה המסויימת (ראה ע"א 82/25, ויצמן נ' פרודנשל חברה לביטוח בע"מ הנ"ל). 15. עפ"י הוראות סעיף 55 לחוק הפיקוח על עיסקי ביטוח, התשמ"א1981-, סוכן ביטוח המתאר תיאור מטעה עיסקת ביטוח, בנוגע למהותה של העיסקה, היקף הכיסוי הביטוחי, הסייגים והתנאים המוקדמים לקיומו של הביטוח וגרם נזק למבוטח, דין נזק זה שנגרם לאדם כדין נזק שמותר לתבוע עליו פיצויים לפי דיני הנזיקין (סעיף 108 לחוק הנ"ל). 16. במקרה שבפני, פעל הנתבע מס' 1, לעניין המשא ומתן לקראת כריתת חוזה הביטוח, כשלוח של הנתבעת מס' 2 והעובדות והדרישות הנוגעות לכריתת חוזה הביטוח היו בידיעתו ואין חולק על כך כי הדרישה להתקנת המיגון של "רב בריח" לא הועברה על ידו לתובע. הנתבע מס' 1 בעדותו וכך הפקידה מטעמו, מאשרים את העובדות הנ"ל, דהיינו עקב שגגה, לא הובא התנאי של התקנת רב בריח לידיעת התובע. אי העברת תנאי זה, גרם לנזק מאחר ואיפשר לצד השלישי לטעון את טענותיו כלפי התובע בנוגע להעדר חבותו עפ"י הפוליסה ובסופו של דבר לקבלת פיצוי חלקי בלבד עקב כך. 17. לסוכן ביטוח קיימת חובת זהירות (על שני חלקיה המושגית והקונקרטית) כלפי מבוטח, שכן כל סוכן ביטוח סביר צריך היה לצפות כי אי העברת תנאי מתנאי הפוליסה לידיעת המבוטח, עשויה לגרום להעדר חבות עפ"י פוליסת ביטוח של חברת הביטוח. הפרת חובת הזהירות מצד הנתבע ומחדלו של הנתבע מס' 1, גרם לנזק שבגין הפיצוי החלקי שקיבל התובע, מאת הצד השלישי. 18. סיכומו של פרק זה, אני קובע כי הנתבע מס' 1 התרשל כלפי התובע וכתוצאה מהתרשלות זו נגרם לו הנזק. באשר לגובה הנזק, אדון בהמשך. חבות הנתבעת מס' 2 עפ"י פוליסת הביטוח: 19. השאלה הנוספת הינה האם פוליסת הביטוח שהוציאה הנתבעת מס' 2 לנתבע מס' 1 בגין אחריות מקצועית חלה במקרה זה והאם על נתבעת זו לפצות את התובע ולשפות את הנתבע מס' 1. הנתבעת מס' 1 טוענת כי יש לשחררה מהפוליסה עקב כך שהנתבע מס' 1 הודה באחריות וללא הסכמה בכתב מטעם הנתבעת מס' 2 וזאת בניגוד לסעיף 4 לתנאים הכללים שבפוליסה. דבר זה, לטענת הנתבעת מס' 2 מהווה הפרה יסודית של פוליסת הביטוח. 20. השאלה הנשאלת הינה האם הנתבע מס' 1 היה רשאי להגיע להסדר עם התובע באופן שיחשוף את הנתבעת מס' 2 לסיכון ותביעה מבלי לידע אותה תחילה על כך. לדעתי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. אמנם, הנתבע מס' 1 כפי שצויין כבר לעיל, פעל עבור התובע והצליח לקבל פיצוי חלקי מאת הצד השלישי, אולם אינני רואה סיבה מדוע היה צריך לחתום על מסמך שבו הוא "מאשר לתובע" הגשת תביעה כלפיו וכלפי הנתבע מס' 2. 21. ישנם מקרים שבהם המבטחים מנסים להגביל את היקף הכיסוי הביטוחי שהם מציעים בפוליסת הביטוח על ידי הוספת תנאים לפיהם על המבוטח לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע אירועים העשויים ליצור חבות וזאת במטרה לצמצם את הסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה (ראה ע"א 58/397, לונדון אינשורנס נ' חב' תנורא בע"מ, פ"ד י"ג, 1368). 22. דרגת הרשלנות מצידו של המבוטח שיש בה כדי לפטור את המבטח מתשלום, לא הוגדרה, אולם מקום שהמבוטח גילה יחס של זלזול ולא אכפתיות כלפי ניזוק, אין מקום לחייב את המבטח מחמת הפרת תנאי מוקדם לחבותו (ראה פסק הדין הנ"ל בעמ' 1370). במקרה הזה מדובר על מעביד, אשר ברשלנותו גרם לנזק לעובד. 23. לא כך המצב כאשר מדובר ביחסים שבין המבטח למבוטח. במקרה זה, דרגת הרשלנות שתפטור מבטח מחבות היא רשלנות גבוהה. אמנם, לא כל הסכם שאליו מגיע מבוטח כלפי צד שלישי יחייב מבטח, מה גם שההסכם לא הובא לידיעת המבטח. כך במקרה שבו עו"ד שביטח עצמו נגד חבות מקצועית, הגיע להסכם עם לקוחו שלפיו הותנה שכר טרחתו בתוצאות המשפט ומשהפסיד, תבע שיפוי מן המבטח. המבטח סירב לשלם והתנגד לתביעה בטענה שהיא נובעת מהסכם בלתי חוקי שעשה המבוטח, כאשר אי החוקיות נוגעת לאיסור התניית שכ"ט עו"ד בתוצאות המשפט (ראה בדוגמא המובאת בספרו של ד. ששון, "דיני ביטוח" בעמ' 82). 24. בסעיף 28 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) תשמ"ו1986-, הנושא כותרת של "הודעה ללא הסכמת המבטח", קיים איסור על מבוטח להודות בחבות ונאמר בו: "שילם המבוטח או אדם מטעמו פיצוי בקשר למקרה ביטוח המכוסה לפי פוליסה זו, הודה בחבות, הציע, הבטיח או התחייב לפיצוי כאמור, ללא הסכמת המבטח מראש, לא יחייב הדבר את המבטח". 25. השאלה היא האם ביחסים שבין סוכן ביטוח לבין מבטח בביטוח אחריות מקצועית קיימת הוראה דומה. עיון בסעיף 4 לנ/5, מלמד כי קיימת הוראה בפוליסה נשוא הדיון, לפיה: "המבוטח לא יודה באחריות או יסדיר תביעה כלשהי או יוציא הוצאות כלשהם בקשר לכך בלי הסכמה בכתב מאת החברה, הזכאית לקבל על עצמה ולנהל בשם המבוטח את ההגנה או ההסדר של כל תביעה. מכל מקום, המבוטח לא יתבקש להתגונן בכל משא ומתן משפטי, אלא אם יועץ משפטי (עליו יוסכם באופן הדדי על ידי המבוטח והחברה) יביע את דעתו שיש להתגונן כלפי משא ומתן משפטי זה". 26. ניתן לקבוע עפ"י העובדות שהוכחו כי הנתבע מס' 1 הפר הוראה מפורשת הנ"ל בפוליסה נ/5, אולם אינני מקבל את הטענה כי הפרה זו הינה בבחינת הפרה יסודית של הפוליסה אשר מקנה את הזכות לביטולה לנתבעת מס' 2. גם אילו היתה זכות כאמור לנתבעת זו, היא לא הופעלה כדין והנתבעת לא הודיעה לנתבע מס' 1, על ביטול הפוליסה, בדרך הקבועה בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970-. זאת ועוד, בסעיף 4 לנ/5, לא נרשם באופן מפורש מהן התוצאות כאשר המבוטח מפר את האמור בסעיף זה. עצם העובדה כי הסעיף מופיע "כתנאי מוקדם" לפיצוי לפי הפוליסה, אין בו כדי להועיל, מכיוון שנקבע כבר בפסיקה שתנאי גורף, כפי שמופיע התנאי האמור, בין יתר התנאים איננו יכול להיות תנאי פטור (ראה ע"א (חיפה) 82/84, וסרנו נ' המגן חב' לביטוח בע"מ, פס"מ תשמ"ג(ב) 441). 27. לא יכולה להיות מחלוקת בדבר חובתו של המבוטח, הנתבע מס' 1, למסור הודעה לנתבעת מס' 2 על קרות מקרה הביטוח. עפ"י סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א1981-, חייב מבוטח להודיע למבטח מיד לאחר שנודע לו על קרות מקרה הביטוח. כל זאת על מנת לאפשר למבטח לפעול לבירור חבותו (סעיף 23(א) לחוק כאמור). המבוטח חייב להודיע למבטח ולמסור לו את כל הפרטים לבירור חבותו וזאת בתוך זמן סביר (סעיף 23(ב) לחוק). במידה והמבוטח לא ממלא אחר החובות הנ"ל, יש בכך משום הכשלה של בירור החבות ואם יוכח שאילו היה המבוטח מקיים את חובתו והיה בכך כדי להקטין את חבותו של המבטח כי אז ישא המבטח בסכום המופחת (סעיף 24(א)). רק במקרה שהמבוטח עשה דבר במתכוון כדי למנוע מהמבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, רק אז המבטח עשוי להיות פטור מתגמולי הביטוח. 28. באם ניישם את הכללים הנ"ל על המקרה שבפני, כי אז העובדה שהנתבע פעל על דעת עצמו, בין שקיבל עידוד מאת הצד השלישי או נציגיו או בין אם לאו, יש בה משום הפרת ההוראה האמורה. יש להניח כי אילו פעל הנתבע על סמך ההוראה האמורה, היה בידי הנתבעת להציג את עמדתה בסמוך לאחר שההסדר שמצא ביטויו בשטר הקבלה והסילוק נעשה ויתכן ואז היה התובע מבקש את ביטול ההסדר או כל סעד אחר מביהמ"ש, בין שהיה נוקט בהליכים בעצמו או בסיוע של הנתבעת מס' 2, אשר אין ספק שהיה לה אינטרס להשיג תוצאה, לפיה ישלם הצד השלישי את מלוא הסכום בגין הרכב וזאת מהנימוקים שהעלה ב"כ הנתבעת מס' 2 בסיכומיו. 29. יתרה מזאת, הנתבע מס' 1, אשר היה מודע מראש כי התובע יגיש תביעה נגדו ונגד מבטחו עפ"י פוליסת רשלנות מקצועית, חייב היה להודיע אם לא להיוועץ עם הנתבעת מס' 2, בטרם חתם על מסמך ת/2ג', אשר נחתם בד בבד עם כתב הקבלה נ/1. אין זה מתקבל על הדעת שאדם יהיה רחב לב כלפי חברו, כאשר ידוע לו או כך הוא חושב כי הכסף לא יצא מכיסו אלא מכיסה של חברת ביטוח, אשר הוא לא טורח לידע אותה בנוגע לנסיבות ולא נותן לה את האפשרות להתגונן מפני תביעה כזאת. מאידך, איחור בהודעה אינה מבטלת את הפוליסה אלא אם נקבע דבר במפורש (ע"א 95/185, 353, 484, אוחיון נ' מ. אוחיון ואח' וירדניה חב' לביטוח בע"מ נ' חיון ואח', פ"ד ל"א(3) 820). 30. סיכומו של פרק זה, ביטול הפוליסה אין כאן, אולם הגדלת חבות מצד הנתבעת מס' 2 יש. הנתבע מס' 1 לא זו בלבד שהפר את סעיף 4 לנ/5, אלא "הודיע" גם לאחר מעשה על חתימת המסמכים נ/1 ות/2ג' לנתבעת מס' 2 וזאת באמצעות המסמכים בעצמם. 31. סיכומו של דבר, בשוקלי את מכלול הנסיבות והטענות, נראה שיש לקבל את התביעה כנגד הנתבע מס' 1. באשר לנתבעת מס' 2, לאחר שקילת הטענות והסיכויים שהיו בידה להקטין את חבותה, אילו מילא הנתבע מס' 1 את חובתו בדבר ההודעה ואילו התייעץ עימה בטרם חתם על מסמך ת/2ג', סבורני שיש להטיל על הנתבעת מס' 2 חיוב שיהיה בגודל של 50% מסכום התביעה בלבד. ומכאן לנזק. 32. התובע טוען כי הרכב נשוא הדיון הוארך בסכום של 39,000 ש"ח ומשקיבל מהצד השלישי סך של 18,000 ש"ח, נזקו עומד בסכום קרן בסך של 21,000 ש"ח. הנתבעת מס' 2 כופרת בגובה הנזק וטוענת כי התובע לא הוכיח מחירו של הרכב במועד גניבתו. שקלתי את טענות הצדדים ומסקנתי הינה כי שווי הרכב היה 36,000 ש"ח ומשקיבל התובע 18,000 ש"ח, שהיוו גם לגרסת התובע 50% משווי הרכב. לפיכך, יתרת התביעה תעמוד על סך של 18,000 ש"ח בסכומי קרן (ראה עדותו של התובע, עמ' 10, ש' 15 ואילך). 33. אשר על כן ועפ"י התוצאות הנ"ל, אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 18,000 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום 17.7.92. הנתבעת מס' 2 תשלם לתובע מחצית הסך הנ"ל, דהיינו בסך של 9,000 ש"ח. עפ"י התוצאות האמורות, ההודעה לצד שלישי ולצד הרביעי נדחים. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 3,000 ש"ח, כאשר מחצית מסכום זה ישולם על ידי הנתבעת מס' 2. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין בהם נדחו ההודעות לצד שלישי ולצד הרביעי, אינני עושה צו להוצאות בהודעה לצד שלישי ובהודעה לצד רביעי וכל צד ישא בהוצאותיו. רשלנות מקצועיתרשלנותסוכן ביטוח