בלט דיסק בעמוד השדרה - תאונת דרכים

להלן פסק דין בנושא בלט דיסק אחרי תאונת דרכים: 1##. רקע עובדתי## התובעת הגישה תביעה לנזקי גוף אשר נגרמו לה עקב תאונת דרכים, מיום 2.5.93 (להלן: "התאונה"). אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 ובהעדר מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי חבים הנתבעים בנזקי התובעת. לפיכך, השאלה היחידה העומדת לדיון היא שיעור נזקי התובעת. 2##. הנכות הרפואית## 2.1להלן פסק דין בנושא בלט דיסק אחרי תאונת דרכים: 1##. רקע עובדתי## התובעת הגישה תביעה זו לנזקי גוף אשר נגרמו לה עקב תאונת דרכים, מיום 2.5.93 (להלן: "התאונה"). אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975ובהעדר מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי חבים הנתבעים בנזקי התובעת. לפיכך, השאלה היחידה העומדת לדיון היא שיעור נזקי התובעת. 2##. הנכות הרפואית## 2.1 התובעת ילידת 1.6.67נפגעה בתאונה ביום .2.5.93 בעקבות התאונה התלוננה התובעת על כאבים בצוואר ובעמוד השדרה המותני. מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר שאול לוין, אשר בדק את התובעת, קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות רפואית בשיעור % 28לצמיתות בגין הגבלה בתנועות הגב ובגין הגבלה בעצב הסציאטי וזאת לאחר, אבחנה של בקע דיסק מותני. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") חולקת על קביעת המומחה וטוענת כי כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת פגיעה קלה בצוואר בלבד ממנה נרפאה לחלוטין, ואם סובלת כיום התובעת מפרץ דיסק בעמוד השדרה המותני, הרי שאין הדבר נובע מהתאונה. במילים אחרות טוענת הנתבעת כי אין כל קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בעמוד השדרה המותני. בנוסף טענה הנתבעת כי, חרג המומחה מתפקידו משהעריך כי לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור של % 10בגין פגיעה בעצב הסיצאטי, בהתאם לתקנה 32(1)א' 1לתקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, אשר הינה בתחום הנוירולוגי, תחום בו אין למומחה כל מומחיות, בהיותו מומחה לאורטופדיה. ועוד הוסיפה כי הענקת נכות זו בגין הפגיעה בעצם הסציאטי בטעות יסודה מאחר ותלונות אודות פגיעה זו הועלו רק כשנתיים לאחר התאונה וקיימת סבירות גבוהה כי, נותק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין התלונה עקב הריון ולידה שעברה התובעת במהלך אותה תקופה, או גורם אחר לא ידוע. 2.2 עיון מעמיק בתעודות המחלה למיניהן, וסיכום המחלה מביה"ח "סורוקה" שניתנו לתובעת בעקבות התאונה (ראה ת/4וכן המסמכים אשר צורפו לבקשה למינוי מומחה רפואי אליהם מפנה, בין השאר, המומחה בחוות דעתו) מעלה כי, כבר בסיכום המחלה מבית חולים "סורוקה" מיום 5.7.95קיימת תלונה על כאבי גב תחתון, תלונות אלו חוזרות על עצמן גם במהלך 1993(ראה תעודת מחלה מיום 17.6.93) ואף במהלך שנת 1994שאז נשלחת התובעת, לדברי ד"ר לוין, לבדיקת . C.tשל עמוד שידרה מותני, כשלדבריו בדיקה זו נעשית כשיש הצדקה קלינית. (ראה עמ' 26 2לפרטיכל). יתר על כן, מבהיר ד"ר לוין כי קיימת סבירות גבוהה כי בלט הדיסק המותני ממנו סובלת התובעת, הינו כתוצאה מהתאונה מאחר ואין תופעה זו שכיחה בגילה של התובעת (בת 26ביום התאונה). כמו כן ציין כי, תופעה של בלט דיסק בגובה חוליות של 2ו- 3שכיחה יותר כתוצאה מטראומה, מה גם שלא היה בנמצא כל רישום הקודם לתאונה המעיד על בעיות גב. ד"ר לוין הוסיף וציין כי, לעתים האבחנה של בלט דיסק בעמוד שדרה מותני יכולה לקחת הרבה זמן ויתכן שרק בחלוף הזמן התמקדו האבחנות. אקצר ואומר כי דבריו של ד"ר לוין, המתבססים על מסמכים רפואיים, כמו גם כישוריו וניסיונו כאורטופד מומחה, שכנעוני כי פגיעתה של התובעת בעמוד שידרה המותני נובעים מהתאונה נשוא הדיון. 2.3 אשר לקביעתו של המומחה כי, יש להעניק לתובעת % 10נכות צמיתה בגין הפגיעה בעצב הסציאטי, הרי שלא אחת נקבע כי התחום האורטופדי משיק בהרבה מקרים לתחום הנוירולוגי וסבורתני כי, זהו המקרה בנסיבות העניין. כאשר מדובר בפגיעה עצבית הקשורה או נובעת מבלט דיסק בעמוד שידרה, יש לייחס למומחה האורטופד את המומחיות הנדרשת כדי לקבוע את שיעור הפגיעה גם אם מדובר בנכות המסווגת כנוירולוגית. 2.4 יתר על כן, גם אם התיעוד הרפואי הראשון בדבר החסר הנוירולוגי, ממנו סובלת התובעת, הינו משנת 1995עדיין שוכנעתי כי, הוא נובע מהתאונה האמורה. אמנם ד"ר לוין מסתייג בעדינות מקביעה חד משמעית אודות קיומו של קשר סיבתי בין הטראומה ובין בלט דיסק שגורם לשינויים נוירולוגיים, אך איננו שולל בוודאות קיומו של קשר סיבתי זה. גם אם ממצאים רפואיים אלו זכו לתיעוד רק כשנתיים לאחר התאונה, אין לומר בוודאות, כי אינם נובעים מהתאונה כתופעה של החמרה, וזאת בהעדר כל תיעוד על תאונה אחרת או פגיעה אחרת. אשר על כן, אני מקבלת במלואה את קביעת המומחה בדבר שיעור הנכות הרפואית של התובעת. ## 3. האפשרות הניתוחית להקטנת שיעור הנכות.## ד"ר לוין בסיפא לחוות דעתו קובע כי קיימת אפשרות של טיפול ניתוחי בפגיעה ממנה סובלת התובעת, וזאת עם סיכויים טובים לשיפור משמעותי במצבה. לפיכך, ביקשה הנתבעת לטעון כי על התובעת חלה החובה לעבור את הניתוח במסגרת חובתה להקטין את הנזק. אלא שאת חובה זו בוחן בית המשפט דרך עיניים אובייקטיביות של האדם הסביר, כמו גם דרך שיקולים סובייקטיביים של החולה העומד למול עיניו, כשהוא מציב לנגד עיניו את המבחנים המהותיים הבאים: הסכנה הטמונה בטיפול הרפואי, הסיכוי להצלחה ולשיפור במצבו של המנותח והסבל הכרוך בטיפול הרפואי, כאשר משקל יתר יתן בית המשפט לייעוץ הרפואי הניתן לחולה על ידי רופאו ולאו דווקא על ידי מומחה בית המשפט (ראה ע"א 250/86 גולדפרב ואח' נ' כלל, פ"ד מה' (4) 45, 51). ד"ר לוין בחוות דעתו מציין כי, קיימת אפשרות של טיפול ניתוחי בתובעת עם סיכויים טובים לשיפור משמעותי במצבה. כשנחקר ד"ר לוין על כך העריך הוא את הסיכויים לשיפור כ"הרבה מעל %50" (עמ' 23ש' 17לפרטיכל). אך הוא נזהר בהערכותיו ואומר כי: "אחרי נסיון די ארוך אני לא מעיז להעריך מה יהיה אחרי ניתוח". לדבריו, דוקא בניתוח דיסק קשה ליתן הערכה מראש וזאת מאחר שאחרי ניתוח שכזה קיימים סיבוכים אשר יכולים לבטל חלק מההישג הרפואי שהושג בניתוח, כדבריו: "בעקבות ניתוח גב יכולים להיות סיבוכים יש דבר ספציפי בניתוח דיסק, אחרי ניתוח נוצרים הדבקויות שהם פועלות למעשה בדומה למה שעושה הבלט של הדיסק, גם ההידבקויות האלו לוחצות על חוט השדרה...יש סיבוכים כלליים... כל ניתוח הוא פולשני. הספציפי פה זה ההידבקויות". אמנם, התובעת ברוב הגינותה מציינת בעדותה, כי גם הרופא המטפל שלה, ד"ר ששון, המליץ לה לעבור את הניתוח. "ד"ר ששון ממליץ על ניתוח בכל מקרה". אך מוסיפה ומגלה את חששותיה: (עמוד 12ש' 14לפרטיכל): "אני חוששת לעשות ניתוח זה מכיון שקיים סיכון בניתוח שכזה, אין שום הבטחה שיהיה שיפור במצב שלי". ואת חששה זה מחזק ד"ר לוין בדבר סיכויי ההצלחה בניתוח. התובעת מציינת כי: "במידה ולא אוכל לסבול את הכאבים והכדורים לא ישפיעו יותר אני אשקול לעשות ניתוח". (עמ' 12שורה 16לפרטיכל). נדמה כי לאור המגמה הליברלית והסלחנית בדבר הטלת חובה על נפגע לעבור ניתוח כדי להקטין את נזקיו, אין מקום להכיר בחובה זו בענייננו כאן כאשר מדובר בניתוח דיסק שהוא על דעת, הן המומחה והן הרופא המטפל, נושא סיכונים רבים על אף הסיכויים שבו. המדובר בסיכויים שהם מעל % 50אך לא קרובים ל- %100, ובמאזן הסיכונים מול הסיכויים אין לומר כי סיכויי ההצלחה הם כאלה המצדיקים הכרה בחובת התובעת להקטין את נזקיה ולעבור את הניתוח. בהעדר כל דעה מרגיעה של רופאים מטפלים יש לראות בהחלטת התובעת, שלא לעבור ניתוח זה, כהחלטה סבירה. יתר על כן, מאז אירוע התאונה ועד היום חלפו למעלה מ- 6שנים והתובעת על אף נכותה בחרה לשאת את כאביה ומגבלותיה ולא לעבור ניתוח זה. נדמה כי התובעת הסתגלה לנכותה ולמדה לחיות עמה וחששותיה הכבדים מלעבור ניתוח כזה מנעו ממנה לעבור אותו. אשר על כן, אין לראות בסירובה של התובעת לעבור ניתוח זה כסירוב בלתי סביר ויש לראות בנכותה של התובעת כנכות צמיתה שעל פיה יבוססו תחשיבי הנזק. בשולי הדברים אציין כי, גם אם סירובה של התובעת הינו בלתי סביר, הרי שבפועל לא הוכח מה מידת הפחתת הנכות שהייתה נגרמת אילו הייתה עוברת התובעת את הניתוח. 4##. הנכות התפקודית## המחלוקת בין הצדדים נמשכה גם לשאלת מגבלותה התפקודית של התובעת. התובעת, עובר לתאונה, הייתה בחורה צעירה, בת 26, אשר עבדה לפרנסתה כזבנית בחנות אופנה ולאחר מכן כמזכירה במשרד. לטענתה, מאז התאונה לא שבה לעבודתה בשל מגבלותיה התפקודיות אשר לא איפשרו לה לבצע כל עבודה. כך מתארת התובעת את מגבלותיה: (ס' 8, 7לתצהירה): "מאז התאונה אני סובלת מכאבי תופת בגב התחתון וזה מקרין לי לרגל ימין, הרגל חלשה מאוד, בנוסף לכך אני מוגבלת בכיפוף וישור הגב ובהרמת משאות וכן אני סובלת מכאבים בעמ"ש צווארי עם הגבלות בתנועות וכן ובעיקר כמעט שיתוק של יד ימין...מאז התאונה לא חזרתי לעבודה, ניסיתי לדבר עם הבעלים...כדי לנסות לחזור בהדרגה לעבודה בישיבה אבל הוא לא הסכים לשמוע על כך...קשה לי לשבת במשך יותר משעה ברציפות ויש לי בעיות עם היד הימנית שהיא היד הדומיננטית שלי". ובעדותה בבית משפט ציינה כי: "באיזה שהוא שלב הייתה החמרה במצב שלי, באופן עצמאי ניסיתי לחפש עבודה אך לא הצלחתי חוץ מזה שהיד הימנית שלי הולכת ונחלשת. המצבים הנפשיים מאד קשים התרופות שאני לוקחת מאד מטשטשות ואני רוב היום ישנה". התובעת ביקשה לצייר תמונה קשה ועגומה לפיה נכותה איננה מאפשרת לה לבצע כל פעולה ולו הפשוטה ביותר אך בסיכומו של דבר הציע בא כוחה להכיר בעניינה בנכות תפקודית בשיעור של % 30ועל בסיס זה ערך את תחשיביו. מנגד טענה הנתבעת כי אין ליחס לתובעת כל נכות תפקודית וכי לנכותה הרפואית אין כל השלכה תפקודית. על יכולתה התפקודית של התובעת נחקר מומחה בית המשפט, ד"ר לוין, על ידי הנתבעת והשיב: "התובעת מסוגלת לנהוג, יכול להיות שמידי פעם תהיה מוגבלת. טיב המחלה שחלק גדול מהזמן או רוב הזמן זה לא כל כך מפריע. ...בדר"כ אפשר לשבת אבל לפעמים רוצים כסא אחר או תמיכה. התובעת יכולה להחזיק סיר ביד ולבשל...יכול להיות שיום אחד לא תוכל לעשות דבר אבל רוב הזמן יכולה לעשות הכל. התובעת יכולה לטפל בילד...התובעת יכולה לבצע את כל פעולות הבית הרגילות...התובעת יכולה להמשיך לעבוד כמזכירה או עבודה דומה". (ראה עמ' 28ש' 24לפרטיכל). ובהתייחס לאופי המוגבלות ציין המומחה בעדותו כי יש תקופות כמו שבוע ושבועיים שהיא נכה 100אחוז. כדבריו: "יש ימים של % 100ויש ימים של %0". אשר לטענתה של התובעת כי איננה מסוגלת לשבת זמן ממושך, מאשר ד"ר לוין כי כאשר מדובר בפריצת דיסק קשה קשה לעתים למצוא תנוחה מתאימה. כדבריו: "יש אנשים שאומרים שיותר קל להם ללכת ולעמוד מאשר לשבת יש כאלה שמרגישים טוב רק בשכיבה או רק בשכיבה בצד אחד, זה מאד אישי. כמומחה וכחולה דיסק, אני יכול להגיד שפעם זה ככה ופעם זה ככה". נדמה לכאורה כי מגבלותיה היומיומיות של התובעת מתאפיינות בחוסר נוחות בישיבה ממושכת אשר מחד ניתנת לפתרון על ידי ישיבה על כסא אורתופדי מתאים אך מאידך מגבלה זו עשויה להכביד על התובעת במהלך עבודתה ובכך עלולה לקצר את שעות עבודתה בשל אי נוחות לבצע עבודה משרדית בהיקף של משרה מלאה. בהתחשב במגבלה זו אני מעריכה כי התובעת תהיה מסוגלת לחזור לעבודה בדומה לעיסוקה הקודם בהיקף של/משרה כשהערכה זו מגלמת בתוכה גם את התקופות בהן תמצא התובעת מושבתת לחלוטין מכל עבודה בשל התקפת כאבים. למגבלה תפקודית זו השלכות גם לצורך של התובעת בקבלת עזרה בבית, לכך אתייחס בהמשך. 5##. תחשיבי נזק## ## 5.1 כאב וסבל## התובעת ילידת 1.6.67; נפגעה בתאונה מיום 2.5.93, אושפזה במשך 4ימים. נכות רפואית %.28 על פי נתונים אלו זכאית התובעת לפיצוי בגין כאב וסבל בשיעור של 203,47 ש"ח. ## 5.2 הפסד שכר לעבר## לתובעת ניתנו אישורי אי כושר לעבודה למשך 7.5חודשים שלאחר מכן, ביום 20.1.94 קיבלה התובעת מכתב פיטורין ממעבידה. מאז ועד היום אין התובעת עובדת ולטענתה על אף ניסיונותיה העצמאיים ובאמצעות לשכת העבודה בבאר שבע למצוא עבודה, לא מצאה כל עבודה מתאימה. דברי התובעת נמצאו מהימנים עלי. הגם שנראתה התובעת על ידי חוקרי הנתבעת, מהלכת ללא מגבלה בקניון באר שבע ומבקרת בדוכני הממכר השונים בחנות הסופר פארם, אין לומר כי יש בכך כדי להעיד שלתובעת אין כל מגבלה בעבודה. מחד אינני מתעלמת מן העובדה כי בפועל מאז התאונה ועד היום לא עבדה התובעת, ונדמה כי אילו רק יכלה הייתה עושה כן לפחות בתקופה הראשונה בהיותה אם חד הורית לילד קטן כשפרנסתה הייתה דחוקה. מאידך אינני מתעלמת מן העובדה כי משהתייצב מצבה יכלה לחזור למעגל העבודה במגבלות מסוימות. התובעת נשאה בשנית ב- 8/94 וביולי 95 נולד בנה השני. בנסיבות אלו מוכנה אנכי להכיר בהפסדי שכר מלאים של התובעת עד הגיע בנה השני לגיל שנה, דהיינו עד ליום - 7/96, שאז לא מצאתי כל מניעה מדוע לא חזרה למעגל העבודה. על כן, מיום 7/96ועד היום יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד שכר בשיעור של 25% בהתחשב בפוטנציאל ההשתכרות שלה, הגם שלא מומש, בין השאר כנראה מטעמים של מצב האבטלה בשוק העבודה. לפיכך, יחושבו הפסדי התובעת לעבר כדלקמן: שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על סך 870, 1ש"ח. שכר זה משוערך באופן מלא להיום עומד על סך של 150, 3ש"ח. שכר זה ישמש כבסיס להפסדי השכר של התובעת ולא השכר הממוצע במשק מאחר ולא הוכח כי הגיעה לרמת השתכרות זו ולא הוכח כי הייתה מגיעה לכך. לתקופה שמיום 2/5/93(יום התאונה) ועד 2/7/96( 38חודשים) - זכאית התובעת להפסד שכר מלא בסך 700, 119ש"ח ובצירוף ריבית מאמצע תקופה עומד הפסד זה על סך 794, 142ש"ח. לתקופה שמיום 3/7/96ועד היום - 31/5/99( 35חודשים) זכאית התובעת להפסד שכר בשיעור של % 25בסך 562, 27ש"ח ובצירוף ריבית מאמצע תקופה עומד הפסד זה על סך של 229, 29ש"ח. סה"כ הפסדי שכרה של התובעת לעבר עומדים על סך של 023, 172ש"ח. ## 5.3 הפסד שכר לעתיד## על פי שכרה של התובעת בשיערוכו להיום 150, 3ש"ח לפי הפסד של % 25משכרה (בהתחשב בנכותה התפקודית כמפורט לעיל ובהשלכה שיש לכך לגבי רמת השתכרותה) ובהוון מתאים לפי תוחלת שנות עבודה עד גיל 65, בהיותה שכירה במשך העבודה. בהתחשב בנתונים לעיל זכאית התובעת לפיצוי בסך כולל של 808, 197ש"ח. ## 5.4 עזרה בבית## עובר לתאונה הייתה התובעת אם חד הורית לילד בן 5ולטענתה בשל מגבלותיה הנובעות מהתאונה נזקקה היא בכל תקופת החלמתה לעזרה אינטנסיבית בטיפול בבנה ובעבודות הבית. עזרה אשר לטענתה נמשכת גם היום הגם שבמינון שונה. מהעדויות שהובאו בפני עולה כי, עובר לתאונה נעזרה התובעת בגב' עליזה מכלוף, קרובת משפחה, אשר סייעה לה בשמירה על בנה הקטן. מרבית העזרה אם לא כולה הייתה בטיפול בילד בשעות בהן עבדה התובעת כזבנית בחנות בשעות אחה"צ ובערב, מאחר ובאותה עת הייתה התובעת אם חד-הורית ונזקקה לעזרת שמרטפית. לאחר התאונה, סייעה לה הגב' מכלוף גם בעבודות הניקיון בבית ואף בטיפול בעצמה. אשר להיקף העזרה מצאתי את דברי התובעת והגב' מכלוף כמהימנים עלי. הגם שעובר לתאונה הועסקה הגב' מכלוף כשמרטפית לבנה של התובעת, הרי שבעקבות התאונה עזרתה של מכלוף הייתה מקיפה ורבה יותר. התובעת סבלה מכאבים וממוגבלות אשר הצדיקה עזרה זו ובתמורה לכך שילמה לה התובעת סך של 500, 1ש"ח לחודש לתקופה שבין 5/93- .8/93 לאחר שסיימה עליזה מכלוף את עבודתה אצל התובעת סייעה בידי התובעת הגב' לבנה אשר עסקה בעבודות ניקיון, בישול וטיפול בילד, כמו גם לסירוגין אחותה הגב' תמי לוי. העזרה שניתנה לתובעת, על פי דברי לבנה, הגיעו לכדי פעם עד פעמיים בשבוע ל 5- 4שעות כל פעם. לפי עלות של 25ש"ח לשעה. נכותה ומגבלותיה של התובעת בסמוך לתאונה הצדיקו סיוע צמוד של מטפלת ועל כן אני מוצאת לנכון להכיר בהוצאה המלאה ששולמה לגב' מכלוף. לאחר מכן, נמצאה התובעת מוגבלת באופן חלקי ומוכנה אנכי להכיר לתובעת בעזרה חלקית בת 4שעות בשבוע בלבד, לאור הצורך בעזרה בעבודות הבית הקשות, שכן את מרבית הפעולות הרגילות בבית יכולה התובעת לבצע ללא כל קושי. (ראה עדותו של ד"ר לוין). אשר על כן, זכאית התובעת לפיצוי בגין עזרה בבית לעבר כדלקמן: א. לתקופה מיום 6/93- 8/93- לפי 500, 1ש"ח לחודש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה ועד היום, עומד הפסד זה על סך של 480, 12ש"ח. ב. לתקופה מיום 9/93- 5/99(היום) לפי 4שעות בשבוע בעלות של 25ש"ח לשעה ( 450ש"ח לחודש) בצירוף הצמדה וריבית מאמצע תקופה, עומד הפסד זה על סך של 915, 41ש"ח. לעתיד - בהתאם לתחשיב המפורט לעיל, לפיו תמשיך התובעת ותזדקק לעזרה בעבודות הבית הקשות בהיקף של 4שעות בשבוע, לפי 30ש"ח לשעה, בערכים של היום, ועד גיל 65, שאז תדרש התובעת לעזרה בשל גילה, ובהוון מתאים עומד סך זה על סך 640, 135ש"ח. ## 5.5 הוצאות רפואיות## התובעת מסרה בעדותה כי מאז התאונה ובשל הכאבים מהם היא סובלת, נאלצת היא להוציא הוצאות רבות בגין הטיפולים הרפואיים והתרופות אותן היא נוטלת. התובעת ציינה כי, היא משתמשת באופן קבוע בתרופות משככות כאבים כוולטרן ואל גולזגין פורטה, כמו גם הוצאות בגין ביקורים פרטיים אצל רופא ורכישת חגורה לגב + צווארון. אין לי ספק כי לאור הפגיעה ממנה סובלת התובעת נזקקת היא לטיפולים תרופתיים ועדותה בנושא זה מהימנה עלי, הגם שלא צרפה תיעוד על הוצאות אלו לתקופת העבר. אלא שחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994קובע את זכותו של כל תושב ישראל לקבל את שירותי הבריאות לפי החוק, כאשר האחראיות לספק לו את השירותים הרפואיים הינה קופת חולים בה הוא חבר. משכך זכאית התובעת לקבל את כל הטיפולים הרפואיים במסגרת קופת חולים בה היא חברה, אף כאשר מדובר בפגיעה כתוצאה מתאונת דרכים. (ראה ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא' (2) 724). יחד עם זאת, הגם שקופת חולים מכסה את הוצאות הטיפולים הרפואיים, נדרשת התובעת לשאת מכיסה בדמי השתתפות עצמית ברכישת תרופות ובביקורים אצל רופאים ולפיכך זכאית היא לפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד, אותו אני מעריכה בסכום כולל של 000, 5 ש"ח. תביעתה של התובעת למימון רופאים פרטיים לא רק שלא הוכחה, אלא שסבורתני, כי בנסיבות העניין, אין כל הצדקה לחייב את הנתבעת במימון רפואה פרטית, מקום שהיא ניתנת בחינם על ידי קופת חולים. ## 5.6 הוצאות נסיעה## הגם שלא הוגשו קבלות בגין ראש נזק זה, אני פוסקת לתובעת סכום גלובלי בסך 000, 5ש"ח לעבר ולעתיד, בגין הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ונסיעה במוניות בעבר, בסמוך לאחר התאונה. שלאחר מכן, אין כל הצדקה להכיר בהוצאה של נסיעות במוניות, שכן נכותה של התובעת איננה מגבילה אותה מלנהוג או מלהשתמש בתחבורה הציבורית. (ראה דברי המומחה - ד"ר לוין). 6##. סוף דבר## לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת בנזקי התובעת כדלקמן: כאב וסבל 203, 47 ש"ח. הפסד שכר לעבר 023, 172 ש"ח. הפסד שכר לעתיד 808, 197 ש"ח. הוצאות רפואיות 000, 5 ש"ח. הוצאות נסיעה 000, 5 ש"ח. עזרה בבית 035, 190 ש"ח. סה"כ 069, 617 ש"ח. מהסכום הנ"ל יש לנכות את שווי קצבאות המל"ל אותם קיבלה התובעת במסגרת נכות כללית בגין הנכות הנובעת מהתאונה. סכום זה נכון ליום 31.1.99, על פי חוות דעת האקטואר שי ספיר, עומד על סך של 812, 93 ש"ח. סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 973, 93 ש"ח. כמו כן, יש להפחית את התשלומים התכופים אשר שולמו לתובעת. סך של 000, 2 ש"ח ביום 9/11/93, סך של 000, 8 ש"ח ביום 2/8/93, וסך של 000, 2 ש"ח ביום .9/2/94 סכומים אלו משוערכים להיום עומדים על סך של 515, 24ש"ח. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 581, 498 ש"ח, כשסכום זה ישא ריבית והצמדה חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של % 13מסכום הפיצוי לעיל בצירוף מע"מ כחוק. כשסכום זה ישא ריבית והצמדה חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. התובעת ילידת 1.6.67נפגעה בתאונה ביום .2.5.93 בעקבות התאונה התלוננה התובעת על כאבים בצוואר ובעמוד השדרה המותני. מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר שאול לוין, אשר בדק את התובעת, קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות רפואית בשיעור % 28לצמיתות בגין הגבלה בתנועות הגב ובגין הגבלה בעצב הסציאטי וזאת לאחר, אבחנה של בקע דיסק מותני. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") חולקת על קביעת המומחה וטוענת כי כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת פגיעה קלה בצוואר בלבד ממנה נרפאה לחלוטין, ואם סובלת כיום התובעת מפרץ דיסק בעמוד השדרה המותני, הרי שאין הדבר נובע מהתאונה. במילים אחרות טוענת הנתבעת כי אין כל קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בעמוד השדרה המותני. בנוסף טענה הנתבעת כי, חרג המומחה מתפקידו משהעריך כי לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור של % 10בגין פגיעה בעצב הסיצאטי, בהתאם לתקנה 32(1)א' 1לתקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, אשר הינה בתחום הנוירולוגי, תחום בו אין למומחה כל מומחיות, בהיותו מומחה לאורטופדיה. ועוד הוסיפה כי הענקת נכות זו בגין הפגיעה בעצם הסציאטי בטעות יסודה מאחר ותלונות אודות פגיעה זו הועלו רק כשנתיים לאחר התאונה וקיימת סבירות גבוהה כי, נותק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין התלונה עקב הריון ולידה שעברה התובעת במהלך אותה תקופה, או גורם אחר לא ידוע. 2.2 עיון מעמיק בתעודות המחלה למיניהן, וסיכום המחלה מביה"ח "סורוקה" שניתנו לתובעת בעקבות התאונה (ראה ת/4וכן המסמכים אשר צורפו לבקשה למינוי מומחה רפואי אליהם מפנה, בין השאר, המומחה בחוות דעתו) מעלה כי, כבר בסיכום המחלה מבית חולים "סורוקה" מיום 5.7.95קיימת תלונה על כאבי גב תחתון, תלונות אלו חוזרות על עצמן גם במהלך 1993(ראה תעודת מחלה מיום 17.6.93) ואף במהלך שנת 1994שאז נשלחת התובעת, לדברי ד"ר לוין, לבדיקת . C.tשל עמוד שידרה מותני, כשלדבריו בדיקה זו נעשית כשיש הצדקה קלינית. (ראה עמ' 26 2לפרטיכל). יתר על כן, מבהיר ד"ר לוין כי קיימת סבירות גבוהה כי בלט הדיסק המותני ממנו סובלת התובעת, הינו כתוצאה מהתאונה מאחר ואין תופעה זו שכיחה בגילה של התובעת (בת 26ביום התאונה). כמו כן ציין כי, תופעה של בלט דיסק בגובה חוליות של 2ו- 3שכיחה יותר כתוצאה מטראומה, מה גם שלא היה בנמצא כל רישום הקודם לתאונה המעיד על בעיות גב. ד"ר לוין הוסיף וציין כי, לעתים האבחנה של בלט דיסק בעמוד שדרה מותני יכולה לקחת הרבה זמן ויתכן שרק בחלוף הזמן התמקדו האבחנות. אקצר ואומר כי דבריו של ד"ר לוין, המתבססים על מסמכים רפואיים, כמו גם כישוריו וניסיונו כאורטופד מומחה, שכנעוני כי פגיעתה של התובעת בעמוד שידרה המותני נובעים מהתאונה נשוא הדיון. 2.3 אשר לקביעתו של המומחה כי, יש להעניק לתובעת % 10נכות צמיתה בגין הפגיעה בעצב הסציאטי, הרי שלא אחת נקבע כי התחום האורטופדי משיק בהרבה מקרים לתחום הנוירולוגי וסבורתני כי, זהו המקרה בנסיבות העניין. כאשר מדובר בפגיעה עצבית הקשורה או נובעת מבלט דיסק בעמוד שידרה, יש לייחס למומחה האורטופד את המומחיות הנדרשת כדי לקבוע את שיעור הפגיעה גם אם מדובר בנכות המסווגת כנוירולוגית. 2.4 יתר על כן, גם אם התיעוד הרפואי הראשון בדבר החסר הנוירולוגי, ממנו סובלת התובעת, הינו משנת 1995עדיין שוכנעתי כי, הוא נובע מהתאונה האמורה. אמנם ד"ר לוין מסתייג בעדינות מקביעה חד משמעית אודות קיומו של קשר סיבתי בין הטראומה ובין בלט דיסק שגורם לשינויים נוירולוגיים, אך איננו שולל בוודאות קיומו של קשר סיבתי זה. גם אם ממצאים רפואיים אלו זכו לתיעוד רק כשנתיים לאחר התאונה, אין לומר בוודאות, כי אינם נובעים מהתאונה כתופעה של החמרה, וזאת בהעדר כל תיעוד על תאונה אחרת או פגיעה אחרת. אשר על כן, אני מקבלת במלואה את קביעת המומחה בדבר שיעור הנכות הרפואית של התובעת. ## 3. האפשרות הניתוחית להקטנת שיעור הנכות.## ד"ר לוין בסיפא לחוות דעתו קובע כי קיימת אפשרות של טיפול ניתוחי בפגיעה ממנה סובלת התובעת, וזאת עם סיכויים טובים לשיפור משמעותי במצבה. לפיכך, ביקשה הנתבעת לטעון כי על התובעת חלה החובה לעבור את הניתוח במסגרת חובתה להקטין את הנזק. אלא שאת חובה זו בוחן בית המשפט דרך עיניים אובייקטיביות של האדם הסביר, כמו גם דרך שיקולים סובייקטיביים של החולה העומד למול עיניו, כשהוא מציב לנגד עיניו את המבחנים המהותיים הבאים: הסכנה הטמונה בטיפול הרפואי, הסיכוי להצלחה ולשיפור במצבו של המנותח והסבל הכרוך בטיפול הרפואי, כאשר משקל יתר יתן בית המשפט לייעוץ הרפואי הניתן לחולה על ידי רופאו ולאו דווקא על ידי מומחה בית המשפט (ראה ע"א 250/86 גולדפרב ואח' נ' כלל, פ"ד מה' (4) 45, 51). ד"ר לוין בחוות דעתו מציין כי, קיימת אפשרות של טיפול ניתוחי בתובעת עם סיכויים טובים לשיפור משמעותי במצבה. כשנחקר ד"ר לוין על כך העריך הוא את הסיכויים לשיפור כ"הרבה מעל %50" (עמ' 23ש' 17לפרטיכל). אך הוא נזהר בהערכותיו ואומר כי: "אחרי נסיון די ארוך אני לא מעיז להעריך מה יהיה אחרי ניתוח". לדבריו, דוקא בניתוח דיסק קשה ליתן הערכה מראש וזאת מאחר שאחרי ניתוח שכזה קיימים סיבוכים אשר יכולים לבטל חלק מההישג הרפואי שהושג בניתוח, כדבריו: "בעקבות ניתוח גב יכולים להיות סיבוכים יש דבר ספציפי בניתוח דיסק, אחרי ניתוח נוצרים הדבקויות שהם פועלות למעשה בדומה למה שעושה הבלט של הדיסק, גם ההידבקויות האלו לוחצות על חוט השדרה...יש סיבוכים כלליים... כל ניתוח הוא פולשני. הספציפי פה זה ההידבקויות". אמנם, התובעת ברוב הגינותה מציינת בעדותה, כי גם הרופא המטפל שלה, ד"ר ששון, המליץ לה לעבור את הניתוח. "ד"ר ששון ממליץ על ניתוח בכל מקרה". אך מוסיפה ומגלה את חששותיה: (עמוד 12ש' 14לפרטיכל): "אני חוששת לעשות ניתוח זה מכיון שקיים סיכון בניתוח שכזה, אין שום הבטחה שיהיה שיפור במצב שלי". ואת חששה זה מחזק ד"ר לוין בדבר סיכויי ההצלחה בניתוח. התובעת מציינת כי: "במידה ולא אוכל לסבול את הכאבים והכדורים לא ישפיעו יותר אני אשקול לעשות ניתוח". (עמ' 12שורה 16לפרטיכל). נדמה כי לאור המגמה הליברלית והסלחנית בדבר הטלת חובה על נפגע לעבור ניתוח כדי להקטין את נזקיו, אין מקום להכיר בחובה זו בענייננו כאן כאשר מדובר בניתוח דיסק שהוא על דעת, הן המומחה והן הרופא המטפל, נושא סיכונים רבים על אף הסיכויים שבו. המדובר בסיכויים שהם מעל % 50אך לא קרובים ל- %100, ובמאזן הסיכונים מול הסיכויים אין לומר כי סיכויי ההצלחה הם כאלה המצדיקים הכרה בחובת התובעת להקטין את נזקיה ולעבור את הניתוח. בהעדר כל דעה מרגיעה של רופאים מטפלים יש לראות בהחלטת התובעת, שלא לעבור ניתוח זה, כהחלטה סבירה. יתר על כן, מאז אירוע התאונה ועד היום חלפו למעלה מ- 6שנים והתובעת על אף נכותה בחרה לשאת את כאביה ומגבלותיה ולא לעבור ניתוח זה. נדמה כי התובעת הסתגלה לנכותה ולמדה לחיות עמה וחששותיה הכבדים מלעבור ניתוח כזה מנעו ממנה לעבור אותו. אשר על כן, אין לראות בסירובה של התובעת לעבור ניתוח זה כסירוב בלתי סביר ויש לראות בנכותה של התובעת כנכות צמיתה שעל פיה יבוססו תחשיבי הנזק. בשולי הדברים אציין כי, גם אם סירובה של התובעת הינו בלתי סביר, הרי שבפועל לא הוכח מה מידת הפחתת הנכות שהייתה נגרמת אילו הייתה עוברת התובעת את הניתוח. 4##. הנכות התפקודית## המחלוקת בין הצדדים נמשכה גם לשאלת מגבלותה התפקודית של התובעת. התובעת, עובר לתאונה, הייתה בחורה צעירה, בת 26, אשר עבדה לפרנסתה כזבנית בחנות אופנה ולאחר מכן כמזכירה במשרד. לטענתה, מאז התאונה לא שבה לעבודתה בשל מגבלותיה התפקודיות אשר לא איפשרו לה לבצע כל עבודה. כך מתארת התובעת את מגבלותיה: (ס' 8, 7לתצהירה): "מאז התאונה אני סובלת מכאבי תופת בגב התחתון וזה מקרין לי לרגל ימין, הרגל חלשה מאוד, בנוסף לכך אני מוגבלת בכיפוף וישור הגב ובהרמת משאות וכן אני סובלת מכאבים בעמ"ש צווארי עם הגבלות בתנועות וכן ובעיקר כמעט שיתוק של יד ימין...מאז התאונה לא חזרתי לעבודה, ניסיתי לדבר עם הבעלים...כדי לנסות לחזור בהדרגה לעבודה בישיבה אבל הוא לא הסכים לשמוע על כך...קשה לי לשבת במשך יותר משעה ברציפות ויש לי בעיות עם היד הימנית שהיא היד הדומיננטית שלי". ובעדותה בבית משפט ציינה כי: "באיזה שהוא שלב הייתה החמרה במצב שלי, באופן עצמאי ניסיתי לחפש עבודה אך לא הצלחתי חוץ מזה שהיד הימנית שלי הולכת ונחלשת. המצבים הנפשיים מאד קשים התרופות שאני לוקחת מאד מטשטשות ואני רוב היום ישנה". התובעת ביקשה לצייר תמונה קשה ועגומה לפיה נכותה איננה מאפשרת לה לבצע כל פעולה ולו הפשוטה ביותר אך בסיכומו של דבר הציע בא כוחה להכיר בעניינה בנכות תפקודית בשיעור של % 30ועל בסיס זה ערך את תחשיביו. מנגד טענה הנתבעת כי אין ליחס לתובעת כל נכות תפקודית וכי לנכותה הרפואית אין כל השלכה תפקודית. על יכולתה התפקודית של התובעת נחקר מומחה בית המשפט, ד"ר לוין, על ידי הנתבעת והשיב: "התובעת מסוגלת לנהוג, יכול להיות שמידי פעם תהיה מוגבלת. טיב המחלה שחלק גדול מהזמן או רוב הזמן זה לא כל כך מפריע. ...בדר"כ אפשר לשבת אבל לפעמים רוצים כסא אחר או תמיכה. התובעת יכולה להחזיק סיר ביד ולבשל...יכול להיות שיום אחד לא תוכל לעשות דבר אבל רוב הזמן יכולה לעשות הכל. התובעת יכולה לטפל בילד...התובעת יכולה לבצע את כל פעולות הבית הרגילות...התובעת יכולה להמשיך לעבוד כמזכירה או עבודה דומה". (ראה עמ' 28ש' 24לפרטיכל). ובהתייחס לאופי המוגבלות ציין המומחה בעדותו כי יש תקופות כמו שבוע ושבועיים שהיא נכה 100אחוז. כדבריו: "יש ימים של % 100ויש ימים של %0". אשר לטענתה של התובעת כי איננה מסוגלת לשבת זמן ממושך, מאשר ד"ר לוין כי כאשר מדובר בפריצת דיסק קשה קשה לעתים למצוא תנוחה מתאימה. כדבריו: "יש אנשים שאומרים שיותר קל להם ללכת ולעמוד מאשר לשבת יש כאלה שמרגישים טוב רק בשכיבה או רק בשכיבה בצד אחד, זה מאד אישי. כמומחה וכחולה דיסק, אני יכול להגיד שפעם זה ככה ופעם זה ככה". נדמה לכאורה כי מגבלותיה היומיומיות של התובעת מתאפיינות בחוסר נוחות בישיבה ממושכת אשר מחד ניתנת לפתרון על ידי ישיבה על כסא אורתופדי מתאים אך מאידך מגבלה זו עשויה להכביד על התובעת במהלך עבודתה ובכך עלולה לקצר את שעות עבודתה בשל אי נוחות לבצע עבודה משרדית בהיקף של משרה מלאה. בהתחשב במגבלה זו אני מעריכה כי התובעת תהיה מסוגלת לחזור לעבודה בדומה לעיסוקה הקודם בהיקף של/משרה כשהערכה זו מגלמת בתוכה גם את התקופות בהן תמצא התובעת מושבתת לחלוטין מכל עבודה בשל התקפת כאבים. למגבלה תפקודית זו השלכות גם לצורך של התובעת בקבלת עזרה בבית, לכך אתייחס בהמשך. 5##. תחשיבי נזק## ## 5.1 כאב וסבל## התובעת ילידת 1.6.67; נפגעה בתאונה מיום 2.5.93, אושפזה במשך 4 ימים. נכות רפואית %.28 על פי נתונים אלו זכאית התובעת לפיצוי בגין כאב וסבל בשיעור של 203,47 ש"ח. ## 5.2 הפסד שכר לעבר## לתובעת ניתנו אישורי אי כושר לעבודה למשך 7.5חודשים שלאחר מכן, ביום 20.1.94 קיבלה התובעת מכתב פיטורין ממעבידה. מאז ועד היום אין התובעת עובדת ולטענתה על אף ניסיונותיה העצמאיים ובאמצעות לשכת העבודה בבאר שבע למצוא עבודה, לא מצאה כל עבודה מתאימה. דברי התובעת נמצאו מהימנים עלי. הגם שנראתה התובעת על ידי חוקרי הנתבעת, מהלכת ללא מגבלה בקניון באר שבע ומבקרת בדוכני הממכר השונים בחנות הסופר פארם, אין לומר כי יש בכך כדי להעיד שלתובעת אין כל מגבלה בעבודה. מחד אינני מתעלמת מן העובדה כי בפועל מאז התאונה ועד היום לא עבדה התובעת, ונדמה כי אילו רק יכלה הייתה עושה כן לפחות בתקופה הראשונה בהיותה אם חד הורית לילד קטן כשפרנסתה הייתה דחוקה. מאידך אינני מתעלמת מן העובדה כי משהתייצב מצבה יכלה לחזור למעגל העבודה במגבלות מסוימות. התובעת נשאה בשנית ב- 8/94 וביולי 95 נולד בנה השני. בנסיבות אלו מוכנה אנכי להכיר בהפסדי שכר מלאים של התובעת עד הגיע בנה השני לגיל שנה, דהיינו עד ליום - 7/96, שאז לא מצאתי כל מניעה מדוע לא חזרה למעגל העבודה. על כן, מיום 7/96ועד היום יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד שכר בשיעור של % 25 בהתחשב בפוטנציאל ההשתכרות שלה, הגם שלא מומש, בין השאר כנראה מטעמים של מצב האבטלה בשוק העבודה. לפיכך, יחושבו הפסדי התובעת לעבר כדלקמן: שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על סך 870, 1 ש"ח. שכר זה משוערך באופן מלא להיום עומד על סך של 150, 3ש"ח. שכר זה ישמש כבסיס להפסדי השכר של התובעת ולא השכר הממוצע במשק מאחר ולא הוכח כי הגיעה לרמת השתכרות זו ולא הוכח כי הייתה מגיעה לכך. לתקופה שמיום 2/5/93(יום התאונה) ועד 2/7/96( 38חודשים) - זכאית התובעת להפסד שכר מלא בסך 700, 119ש"ח ובצירוף ריבית מאמצע תקופה עומד הפסד זה על סך 794, 142 ש"ח. לתקופה שמיום 3/7/96ועד היום - 31/5/99( 35חודשים) זכאית התובעת להפסד שכר בשיעור של % 25בסך 562, 27ש"ח ובצירוף ריבית מאמצע תקופה עומד הפסד זה על סך של 229, 29 ש"ח. סה"כ הפסדי שכרה של התובעת לעבר עומדים על סך של 023, 172ש"ח. ## 5.3 הפסד שכר לעתיד## על פי שכרה של התובעת בשיערוכו להיום 150, 3ש"ח לפי הפסד של % 25 משכרה (בהתחשב בנכותה התפקודית כמפורט לעיל ובהשלכה שיש לכך לגבי רמת השתכרותה) ובהוון מתאים לפי תוחלת שנות עבודה עד גיל 65, בהיותה שכירה במשך העבודה. בהתחשב בנתונים לעיל זכאית התובעת לפיצוי בסך כולל של 808, 197 ש"ח. ## 5.4 עזרה בבית## עובר לתאונה הייתה התובעת אם חד הורית לילד בן 5ולטענתה בשל מגבלותיה הנובעות מהתאונה נזקקה היא בכל תקופת החלמתה לעזרה אינטנסיבית בטיפול בבנה ובעבודות הבית. עזרה אשר לטענתה נמשכת גם היום הגם שבמינון שונה. מהעדויות שהובאו בפני עולה כי, עובר לתאונה נעזרה התובעת בגב' עליזה מכלוף, קרובת משפחה, אשר סייעה לה בשמירה על בנה הקטן. מרבית העזרה אם לא כולה הייתה בטיפול בילד בשעות בהן עבדה התובעת כזבנית בחנות בשעות אחה"צ ובערב, מאחר ובאותה עת הייתה התובעת אם חד-הורית ונזקקה לעזרת שמרטפית. לאחר התאונה, סייעה לה הגב' מכלוף גם בעבודות הניקיון בבית ואף בטיפול בעצמה. אשר להיקף העזרה מצאתי את דברי התובעת והגב' מכלוף כמהימנים עלי. הגם שעובר לתאונה הועסקה הגב' מכלוף כשמרטפית לבנה של התובעת, הרי שבעקבות התאונה עזרתה של מכלוף הייתה מקיפה ורבה יותר. התובעת סבלה מכאבים וממוגבלות אשר הצדיקה עזרה זו ובתמורה לכך שילמה לה התובעת סך של 500, 1ש"ח לחודש לתקופה שבין 5/93- .8/93 לאחר שסיימה עליזה מכלוף את עבודתה אצל התובעת סייעה בידי התובעת הגב' לבנה אשר עסקה בעבודות ניקיון, בישול וטיפול בילד, כמו גם לסירוגין אחותה הגב' תמי לוי. העזרה שניתנה לתובעת, על פי דברי לבנה, הגיעו לכדי פעם עד פעמיים בשבוע ל 5- 4שעות כל פעם. לפי עלות של 25ש"ח לשעה. נכותה ומגבלותיה של התובעת בסמוך לתאונה הצדיקו סיוע צמוד של מטפלת ועל כן אני מוצאת לנכון להכיר בהוצאה המלאה ששולמה לגב' מכלוף. לאחר מכן, נמצאה התובעת מוגבלת באופן חלקי ומוכנה אנכי להכיר לתובעת בעזרה חלקית בת 4שעות בשבוע בלבד, לאור הצורך בעזרה בעבודות הבית הקשות, שכן את מרבית הפעולות הרגילות בבית יכולה התובעת לבצע ללא כל קושי. (ראה עדותו של ד"ר לוין). אשר על כן, זכאית התובעת לפיצוי בגין עזרה בבית לעבר כדלקמן: א. לתקופה מיום 6/93- 8/93- לפי 500, 1 ש"ח לחודש, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה ועד היום, עומד הפסד זה על סך של 480, 12ש"ח. ב. לתקופה מיום 9/93- 5/99(היום) לפי 4שעות בשבוע בעלות של 25 ש"ח לשעה ( 450 ש"ח לחודש) בצירוף הצמדה וריבית מאמצע תקופה, עומד הפסד זה על סך של 915, 41ש"ח. לעתיד - בהתאם לתחשיב המפורט לעיל, לפיו תמשיך התובעת ותזדקק לעזרה בעבודות הבית הקשות בהיקף של 4שעות בשבוע, לפי 30ש"ח לשעה, בערכים של היום, ועד גיל 65, שאז תדרש התובעת לעזרה בשל גילה, ובהוון מתאים עומד סך זה על סך 640, 135 ש"ח. ## 5.5 הוצאות רפואיות ## התובעת מסרה בעדותה כי מאז התאונה ובשל הכאבים מהם היא סובלת, נאלצת היא להוציא הוצאות רבות בגין הטיפולים הרפואיים והתרופות אותן היא נוטלת. התובעת ציינה כי, היא משתמשת באופן קבוע בתרופות משככות כאבים כוולטרן ואל גולזגין פורטה, כמו גם הוצאות בגין ביקורים פרטיים אצל רופא ורכישת חגורה לגב + צווארון. אין לי ספק כי לאור הפגיעה ממנה סובלת התובעת נזקקת היא לטיפולים תרופתיים ועדותה בנושא זה מהימנה עלי, הגם שלא צרפה תיעוד על הוצאות אלו לתקופת העבר. אלא שחוק בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994קובע את זכותו של כל תושב ישראל לקבל את שירותי הבריאות לפי החוק, כאשר האחראיות לספק לו את השירותים הרפואיים הינה קופת חולים בה הוא חבר. משכך זכאית התובעת לקבל את כל הטיפולים הרפואיים במסגרת קופת חולים בה היא חברה, אף כאשר מדובר בפגיעה כתוצאה מתאונת דרכים. (ראה ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא' (2) 724). יחד עם זאת, הגם שקופת חולים מכסה את הוצאות הטיפולים הרפואיים, נדרשת התובעת לשאת מכיסה בדמי השתתפות עצמית ברכישת תרופות ובביקורים אצל רופאים ולפיכך זכאית היא לפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד, אותו אני מעריכה בסכום כולל של 000, 5ש"ח. תביעתה של התובעת למימון רופאים פרטיים לא רק שלא הוכחה, אלא שסבורתני, כי בנסיבות העניין, אין כל הצדקה לחייב את הנתבעת במימון רפואה פרטית, מקום שהיא ניתנת בחינם על ידי קופת חולים. ## 5.6 הוצאות נסיעה## הגם שלא הוגשו קבלות בגין ראש נזק זה, אני פוסקת לתובעת סכום גלובלי בסך 000, 5ש"ח לעבר ולעתיד, בגין הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ונסיעה במוניות בעבר, בסמוך לאחר התאונה. שלאחר מכן, אין כל הצדקה להכיר בהוצאה של נסיעות במוניות, שכן נכותה של התובעת איננה מגבילה אותה מלנהוג או מלהשתמש בתחבורה הציבורית. (ראה דברי המומחה - ד"ר לוין). 6##. סוף דבר## לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת בנזקי התובעת כדלקמן: כאב וסבל 203, 47 ש"ח. הפסד שכר לעבר 023, 172 ש"ח. הפסד שכר לעתיד 808, 197 ש"ח. הוצאות רפואיות 000, 5 ש"ח. הוצאות נסיעה 000, 5 ש"ח. עזרה בבית 035, 190 ש"ח. סה"כ 069, 617 ש"ח. מהסכום הנ"ל יש לנכות את שווי קצבאות המל"ל אותם קיבלה התובעת במסגרת נכות כללית בגין הנכות הנובעת מהתאונה. סכום זה נכון ליום 31.1.99, על פי חוות דעת האקטואר שי ספיר, עומד על סך של 812, 93 ש"ח. סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 973, 93 ש"ח. כמו כן, יש להפחית את התשלומים התכופים אשר שולמו לתובעת. סך של 000, 2 ש"ח ביום 9/11/93, סך של 000, 8 ש"ח ביום 2/8/93, וסך של 000, 2 ש"ח ביום .9/2/94 סכומים אלו משוערכים להיום עומדים על סך של 515, 24 ש"ח. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 581, 498 ש"ח, כשסכום זה ישא ריבית והצמדה חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תאונות דרכים בשיעור של % 13 מסכום הפיצוי לעיל בצירוף מע"מ כחוק. כשסכום זה ישא ריבית והצמדה חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.עמוד השדרהבלט דיסקתאונת דרכים