פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בגין טנטון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בגין טנטון: הנשיא סטיב אדלר: האם יש להכיר בטנטון לו טוען המשיב כפגיעה בעבודה (מחלת מקצוע) על פי סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995? זו השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה. רקע הדברים [2] המשיב, יליד 1955, הוא מפעיל משאבת בטון במקצועו. ביום 21.8.2006, הגיש המשיב למוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המוסד) תביעה להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון עקב חשיפה לרעש, כמחלת מקצוע. המוסד לביטוח לאומי הכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל המשיב כפגיעה בעבודה, אולם דחה את תביעתו להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. במכתב הדחייה מיום 28.2.2007 נכתב הטעם לדחייה כך: "לפי הצהרתך מיום 10.4.2006 וכן מעיון בחומר הרפואי לא היו פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בגין הטנטון". בעקבות דחיית ראש התביעה שעניינו בטנטון, הגיש המשיב לבית הדין האזורי בנצרת תביעה להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. המחלוקת בין הצדדים לתובענה סבה על התקיימות התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי, שזה לשונו: "הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". [3] לבית הדין הוגשו המסמכים הרפואיים הבאים: [א] הפנייה לרופא אף אוזן גרון מיום 4.5.2006 חתומה בידי ד"ר בועז לבנון, מומחה לרפואה פנימית, בה נכתב במטרת ההפניה: "טינטון קבוע. מופנה בגין ירידת שמיעה לטיפול". [ב] הפנייה למכון שמיעה מיום 28.5.2006 חתומה בידי רופאת אף-אוזן-גרון, ד"ר זילבר-ברקוביץ דרורית, בה תועדו תלונות המבוטח כך: "ירידה בשמיעה זה זמן מה. טנטון". באבחנה נכתב כך: Hearing complaints. Tinnitus. [ג] בדיקת שמיעה מיום 16.6.2006. [ד] תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 16.6.2006, חתומה בידי מומחה אף-אוזן-גרון - ד"ר שרל חדד, בה נכתב בתיאור התאונה: "חשוף לרעשים מזה שנים. ירידה בשמיעה וטנטון באוזניים לאחרונה". עוד צויין בתעודה, כי המשיב "מסוגל להמשיך בעבודתו ו/או כל עבודה אחרת". [ה] חוות דעת רפואית מיום 22.6.2006 חתומה בידי רופא אף-אוזן-גרון, ד"ר מרואן כרם, בה תועדו תלונות המשיב כך: "החולה הגיע עם התלונה הכרונית של טנטון תמידי אשר מאובחן על רקע נזק שמיעתי על רקע חבלה אקוסטית. לדבריו לאחרונה חלה החמרה בעוצמת הטנטון מה שמפריע לו בחיי היומיום". [ו] חוות דעת רפואית מיום 30.6.2006, חתומה בידי ד"ר שרל חדד, בה נכתב בסיכום כך: "נזק שמיעתי עם פגיעה בתדרי הדיבור משמאל. טנטון קבוע בשתי האוזניים". [ז] בדיקת שמיעה ומבחן מאפייני טנטון מיום 28.1.2007. פסק דינו של בית הדין האזורי והערעור [4] בית הדין האזורי בנצרת קיבל את תביעתו של המשיב, קבע כי מתקיימים בו התנאים להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, לרבות התנאי בדבר "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי", והשית על המוסד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח. בית הדין האזורי סבר, כי הפניות שביצע המשיב לקבלת טיפול רפואי הן בגדר "פניות חוזרות ונשנות" כנדרש בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח לאומי. עוד קבע, כי פניותיו של המשיב לטיפול רפואי בשל הטנטון, די בהן כדי לענות על דרישות הסעיף, אף אם לא מצוי בהן תיעוד מפורש לעניין פגיעה בתפקודו של המשיב עקב הטנטון. בית הדין האזורי סבר, כי פניותיו של המשיב לקבלת טיפול רפואי מצביעות על כך שליקוי השמיעה והטנטון הפריעו לו בחיי היומיום. על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש הערעור לפנינו, שהתנהל בדרך של סיכומים בכתב. טיעוני הצדדים בערעור [5] המוסד לביטוח לאומי טען לפנינו, כי המשיב אינו ממלא אחר התנאים הקבועים בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי, בהתאם לפרשנות שהוענקה להם בהלכת ברכליס שיצאה לא מכבר מלפני בית דין זה . בתוך כך נטען, כי פנייתו של המשיב לטיפול רפואי ביום 4.5.2006, היא בלבד עונה על דרישות החוק והפסיקה, בעוד את יתר פניותיו אין להביא בכלל חשבון לעניין הדרישה ל"פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי". פנייה יחידה זו, לטענת המוסד לביטוח לאומי, אין די בה כדי לעמוד בדרישת הסעיף. המוסד לביטוח לאומי הטעים עוד, כי כל פניותיו של המשיב לגורמים רפואיים בעניין הטנטון נעשו בתוך פרק זמן קצר ביותר. [6] המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וטען, כי מתקיימים בו התנאים להכרה בטנטון כמחלת מקצוע, לרבות התנאי בדבר "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי". בתוך כך טוען המשיב, כי פנה למספר רופאים, ביניהם שני מומחי אף-אוזן-גרון, במועדים שונים, כשבפיו תלונות לגבי טנטון, ומסר תיאור של הטנטון והשפעתו על תפקודו. הוסיף המשיב וטען, כי חזקה היא, שפניותיו למספר מומחים בתלונה על טנטון מהווה עדות לכך שטנטון זה הפריע לתפקודו. לטענת המשיב, הרישומים הרפואיים מצביעים על פגיעה בתפקודו אשר חייבה פניות חוזרות לטיפול רפואי. הכרעה [7] תנאי הסף להכרה בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה קבועים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, שהוחק במסגרת תיקון 79 לחוק הביטוח הלאומי, ונכנס לתוקף ביום 1 לאפריל 2005. סעיף 84א(ב) לחוק קובע את תנאי הסף להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, וזה לשונו: "84א(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א) וכן כל אלה: כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לעניין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו - 4000 מחזורים בשנייה; הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית. דעותיהם של הצדדים להליך זה נחלקו באשר להתקיימותו במשיב של התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) בדבר "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי". בהלכת ברכליס עמדנו לא מכבר על כך, שהתקיימותו של התנאי בדבר "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי", מהווה אינדיקציה טובה לבחינת אותנטיות תלונותיו של המבוטח על טינטון. עוד קבענו שם כזאת: "העדר תלונות על טנטון בכלל ועל פגיעה תפקודית בפרט משך תקופת זמן שלפני הפסקת החשיפה לרעש; כמו גם הופעת התלונות לראשונה לאחר היוועצות בעורך דין במסגרת הכנת תביעה בנדון או סמוך להגשתה, מהווה דרך כלל ראיה המצביעה על העדר טינטון הפוגע בתפקוד המבוטח" [ההדגשות הוספו - ס.א] במסגרת הלכת ברכליס לא מצאנו אמנם לקבוע את מספר הפניות המדוייק לטיפול רפואי הנדרשות על פי הסעיף, אולם התוונו אמות מידה שיסייעו בבחינת עמידתו של המבוטח בדרישות הסעיף, והן, בין היתר, אלה: [א] נדרשות פניות לטיפול רפואי "העולות על שתי פניות אקראיות". [ב] הפניות צריך שתהיינה על פני משך פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד. [ג] היקף הפניות הדרושות יקבע בכל עניין לאור "מיהות התלונות, לרבות תיאור ההפרעה והפגיעה בתפקוד, וכן לאור ההפניות למומחים שונים והבדיקות והטיפולים שעבר המבוטח". [ד] בדיקות שונות יכולות לבוא במניין הפניות, אם נבדק במסגרתן עניין הטנטון "והמבוטח תאר במהלכן פגיעה מתועדת בתפקוד כתוצאת הטנטון". [ה] אין להביא במניין הפניות, פניות שנעשו לאחר הגשת התביעה למוסד, מאחר והתנאים לבחינת התביעה נדרשים להתקיים במבוטח במועד הגשתה. [ו] בדיקות שנעשו על פי הנחיית המוסד, לא יבואו במניין הפניות. [ז] הרישומים הרפואיים כוללים תיעוד להפרעה מתמשכת ולפגיעה בתפקוד עקב הטנטון. הטעמים לקבלת הערעור [8] מתוך בחינת המסמכים הרפואיים שהוגשו לבית הדין באנו לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין שלפנינו לא מתקיימים תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי בדבר "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי". בפניותיו של המשיב לטיפול רפואי אין כדי לענות על הדרישה שנקבעה בהלכת ברכליס לפיה "פניות חוזרות ונשנות אלו צריכות להיות משך פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד". הכרה בטנטון כפגיעה בעבודה בנסיבות העניין שלפנינו, תסכל את מטרת תיקון החוק בשנת 2005, כפי שעמדנו עליה בהרחבה בפסק דין ברכליס. ואלה הטעמים למסקנתנו: ראשית, כל פניותיו של המשיב לקבלת טיפול רפואי בקשר עם הטנטון, נעשו בסמוך להגשת תביעתו למוסד לביטוח לאומי. פנייתו הראשונה לקבלת טיפול, נעשתה כשלושה וחצי חודשים בלבד לפני הגשת תביעתו למוסד לביטוח לאומי. לאחר מכן, כל פניותיו, לרבות הבדיקות וחוות הדעת שניתנו בעניינו, נעשו בסמוך להגשת התביעה ובתוך פרק הזמן של 3 וחצי חודשים אלה. סמיכות הזמנים בין פניותיו של המשיב לקבלת טיפול רפואי לבין מועד הגשת תביעתו למוסד לביטוח לאומי, מטילה צל על אוטנטיות פניותיו לקבלת טיפול. כפי שעמדנו על כך לא אחת, הטנטון אינו נבחן בפרמטרים רפואיים מדעיים ומדובר בתלונה סובייקטיבית הנסמכת על דבריו של המבוטח. מטעם זה, נודעת חשיבות לבחינת אוטנטיות תלונותיו של המבוטח על טנטון, בין היתר, באמצעות בחינת פרק הזמן בו התלונן על הטנטון עובר להגשת התביעה למוסד. לשם כך, קבענו בפסק דין ברכליס כי הפניות לקבלת טיפול רפואי צריך שתהיינה על פני פרק זמן ממושך קודם להגשת התביעה. שנית, מרבית פניותיו של המשיב לקבלת טיפול רפואי בגין הטנטון, הן כאלה שאין להביאן במניין הפניות לקבלת טיפול רפואי בהתאם לקריטריונים שנקבעו בהלכת ברכליס. נפרט: בדיקת השמיעה ומאפייני הטנטון מיום 28.1.2007 נעשתה כשבוע לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, ומשכך אין להביאה במניין הפניות לקבלת טיפול רפואי בגין הטנטון. התעודה הראשונה לנפגע בעבודה מיום 16.6.2006 וחוות הדעת הרפואיות מיום 22.6.2006 ומיום 30.6.2006, ניתנו לצורך הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, ומטעם זה אין להביאן במניין הפניות לטיפול רפואי. לעניין זה פסקנו בפסק דין שלום שלי : "ככלל, פניות לרופא שנעשו לשם הגשת תביעה למוסד, אינן מהוות "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי". יש לציין, כי גם בעניין שלום שלי דובר בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה ובחוות דעת רפואית שניתנו לפני הגשת התביעה למוסד, ובכל זאת נקבע כי הן אינן יכולות לבוא במניין הפניות לטיפול רפואי, באשר הן ניתנו לצורך הגשת התביעה. זאת ועוד, בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה מיום 16.6.2006 בעניינו של המשיב, נכתב כי היא מיועדת למוסד לביטוח לאומי בלבד. לכך נוסיף, את שנפסק בפסק הדין אפלבוים , כי ספק אם תעודה הראשונה לנפגע בעבודה מתעדת פניה ל"טיפול" רפואי. בדיקת השמיעה מיום 16.6.2006, גם אותה אין להביא במניין הפניות לטיפול רפואי, מאחר ולא נבדקו בה מאפייני טנטון ולא נזכרה בה תלונה לגבי טנטון. לעניין זה קבענו בפסק הדין נחום תפארת כך: "אין לקבל את הטענה, כי פנייה לעניין ליקוי שמיעה בלבד או בדיקה אודיולוגית מהווים רישום רפואי הנוגע לפגיעה בתפקוד המבוטח בשל טנטון". לאור האמור, נותרו לבחינה שתי הַפְנָיות של המערער לטיפול: האחת מיום 4.5.2006 - בה הופנה לרופא אף אוזן גרון, והאחרת מיום 28.5.2006 - בה הופנה לבדיקת שמיעה. עיון במסמכים אלה מעלה, כי כלולה בהם תלונה סתמית על טנטון ולא מתועדת בהם פגיעה בתפקוד המבוטח עקב הטנטון. יתרה מזו, בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה מיום 16.6.2006 נכתב: "מסוגל להמשיך בעבודתו ו/או כל עבודה אחרת". בפסק דין אפלבויים קבענו, כי דרישות הסעיף "הן לתיעוד ברשומות רפואיות של פגיעה בתפקוד ואין להסתפק בתלונה סתמית על טינטון". לאחרונה קבע חברי השופט פליטמן בפסק דין יחזקאל איזיקאל כי: "דרישת הפגיעה בתפקוד משמעה האפשרי לעיתים הינה עצם התלונה בשל הטנטון. שהרי, מדוע אדם פונה לרופא לקבל מזור לליקוי ממנו הוא סובל אם אותו ליקוי אינו מפריע ופוגע בתפקודו. אכן, סביר להניח, כי במקרים רבים ניתן ללמוד מתיעוד רפואי של תלונה לגבי טנטון, על פגיעה בתפקוד אשר הביאה את המבוטח לפנות לטיפול רפואי, אולם יש לבחון עניין זה בכל מקרה על פי נסיבותיו. מכל מקום, במקרה שלפנינו ישנן שתי הַפְניות לקבלת טיפול רפואי, שנעשו בסמוך להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, ולבטח לא על פני פרק זמן משמעותי, ותועדה בהן תלונה סתמית לגבי טנטון. באלה אין די כדי להוות "פניות חוזרות ונשנות לקבלת טיפול רפואי", כדרישת הסעיף. חברי השופט פליטמן סבור, שיש לראות בחוות הדעת הרפואית שקיבל המשיב לצורך הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי ובתעודה ראשונה לנפגע בעבודה שקיבל גם כן לצורך הגשת התביעה, כחלק מפניותיו לקבלת טיפול רפואי בשל הטנטון. אין בידי לקבל עמדה זו. בית דין זה פסק לא אחת כי פניות לטיפול רפואי שנעשו לצורך הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, אין להביאן במניין הפניות לקבלת טיפול רפואי. קביעה זו היא לטעמי ראויה ונועדה אף היא לבחינת אותנטיות התלונה על טנטון. יש לציין, כי המקרה שלפנינו דומה בנסיבותיו לזה שנדון בעניין איגור קרז'נר, גם שם התקבל הערעור מאחר וכל הפניות הרשומות לטיפול רפואי נעשו בסמוך להגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, ולא היתה בהם אינדיקציה לפגיעה בתפקוד המבוטח. [9] כללם של דברים: פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן עובר לפרסום הלכת ברכליס, הוא אינו מתיישב עם קביעותיה ועם קביעות הפסיקה שבעקבותיה, ואינו יכול לעמוד. על סמך הקריטריונים שנקבעו בפסק דין ברכליס, אני סבור כי לא התקיים בענייננו התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי בדבר "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי". על כן, לו תשמע דעתי, יתקבל ערעור המוסד לביטוח לאומי ויבוטל פסק דינו של בית הדין האזורי, לרבות חיובו של המוסד בהוצאות משפט. אין צו להוצאות בערעור. השופט יגאל פליטמן 1. בחוות דעתו שולל חברי הנשיא על הסף, כל אפשרות לבחינת קיום קשר סיבתי בנסיבות המקרה, בין הטינטון לעבודת המשיב ברעש מזיק. דרך פרשנות נוקשה זו של החוק מחטיאה בעינינו את תכליתו, וזאת במיוחד נוכח ההלכה שיצאה מבית דין זה לאחר פסק דין ברכליס; והכוונה לפסק הדין המוסד - יחזקאל איזיקאל (עב"ל 494/08). באותו פסק דין נאמר, כי: "דרישות סעיף 84א לחוק לעניין הכרה בליקוי שמיעה וטינטון כפגיעה בעבודה, תכליתן סינון ראשוני של פגיעות אשר על פני הדברים ברי כי לא יתקיים קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעה. תכלית זו ראוי שתנחנו בפרשנות סעיפי המשנה של אותו סעיף". על פי הנחיה פרשנות זו נפסק לגבי סעיף 84א(ב), לעניין "הפגיעה בתיפקוד, עקב הטינטון, שחייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי", כי: "דרישת הפגיעה בתיפקוד משמעה האפשרי לעתים הינה עצם התלונה בשל הטינטון, שהרי מדוע אדם פונה לרופא לקבל מזור ללקוי ממנו הוא סובל אם אותו לקוי אינו מפריע ופוגע בתיפקודו?" 2. על פי האמור לעיל ייבחן המקרה שלפנינו. במהלך החודשים מאי יוני 2006, כחודשיים שלושה לפני הגשת תביעתו למוסד, המציא המשיב למוסד לא פחות מחמישה אישורים רפואיים ובכולם דובר על טינטון קבוע. על מנת שלא להאריך נסב שימת הלב לשני אישורים רפואיים בלבד; ונתעלם מבדיקת מאפיני טינטון שביצע המשיב ביום 28.1.07 לאחר הגשת תביעתו למוסד, ושתוצאתה הייתה "עקבי בחזרתיות על טינטון". א. המשיב המציא חוות דעת רפואית של מומחה אף אוזן וגרון, אשר בדק אותו ולאחר מכן כתב חוות דעתו מיום 30.6.06 כזאת: "אני רואה קשר סיבתי ברור בין הנזק באוזניים הירידה בשמיעה והטינטון הקבוע, לבין תנאי העבודה". ב. בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע לעבודה מיום 16.6.06 אכן צויין, כמצוטט על ידי חברי הנשיא, כי: "חשוף לכאבים מזה שנים, ירידה וטינטון באוזניים לאחרונה". אולם מעבר לזאת נאמר באותו אישור: "כפי שהוסבר לחולה בעבר שאין טיפול לטינטון באוזניים, מאחר והטינטון נובע מחשיפה לרעשים במשך שנים. יש לבצע בדיקת שמיעה פעם בשנה ולבוא לביקורת אח"כ". אין טעם בביקורים חוזרים לגבי תלונת הטינטון הזו". ד. לאחר שליקוי השמיעה הוכר על סמך אישורים אלה כפגיעת בעבודה, והאישורים הללו מצביעים לכאורה על תלונת טינטון אמתית ומבוססת חוזרת ונשנית חמש פעמים; לבוא לפסוק לאורם, כי התביעה לטינטון ראויה להידחות על הסף - פסיקה שכזאת, פוגעת לדעתנו בזכות היסוד של המשיב לבחינת תביעתו לגופא. משכך הם הדברים, אם תשמע דעתנו - פסק דינו של בית הדין קמא ישאר על כנו. המערער ישלם למשיב שכר טירחת עורך דין בסך 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ תוך 30 יום מהיום. השופטת ורדה וירט ליבנה: אני מצטרפת לפסק דינו של הנשיא ולנימוקיו. נציג העובדים מר יוחנן שטסמן: אני מצטרף לפסק דינו של הנשיא וברצוני להוסיף: "טנטון" או כשמו הרפואי: Tinnitus היא תלונה סובייקטיבית של רעש באזניים שמקורה אינו ידוע ויכול גם שתנבע מפגיעת רעש ניכרת בעבודה. התלונה של החולה היא האסמכתא היחידה של מצב זה, מאחר ואין בנמצא בדיקה אובייקטיבית היכולה לאשר קיומו של מצב זה. גם הירידה התפקודית הנטענת כתוצאה ממצב זה היא סובייקטיבית במהותה. משך שנים התגבר זרם התביעות לנכות בשל טנטון והמוסד לביטוח לאומי - מחוסר יכולת לשלול את קיומו של הטנטון ואת הירידה התפקודית הנובעת ממנו - הכיר בטנטון כנכות לכל דבר ועניין. תיקון החוק בשנת 2005 בסעיף 84א'(ב)(3) נעשה בכדי לבסס את טענת קיומו של טנטון והירידה התפקודית הנובעת ממנו, במבחן הזמן. לכן נכתב בחוק כי בנוסף לפגיעה בשמיעה, אותה ניתן להוכיח במבחן אובייקטיבי של כושר השמיעה, דרוש תיעוד לטנטון ברשומה רפואית לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק. דרישה זו נועדה להראות שהתובע סבל מהטנטון ברמה כזו שאילצה אותו להפסיק עבודתו בנסיבות הרעש. דהיינו, הטנטון כנראה קיים ומפריע לתפקוד. בנוסף לכך קבע החוק דרישה ל"פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית". זאת, שוב בכדי להוכיח למוסד לביטוח לאומי את הסבל המתמשך מהטנטון על ידי "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי" שתועדו ברשומה רפואית. פניות אדמיניסטרטיביות לקבלת התחייבות לטיפול או להפניה מרופא לרופא אינן פניות לטיפול רפואי. צריך פרק זמן של מספר חודשים או שנים בהם התובע פונה וחוזר ופונה לרופא אף אוזן גרון בבקשה לטיפול ולסיוע כהוכחה לקיומו הסובייקטיבי של הטנטון. בנסיבות ערעור זה היו, כאמור בפסק דינו של הנשיא, מספר פניות בפרק זמן קצר מאוד ורובן היו אדמיניסטרטיביות, ומתוכן נלמד כי נעשו לצורך הגשת תביעה לנכות בלבד. אשר על כן גם אני סבור כי יש לקיים את הלכת ברכליס על פירושו של הנשיא ולכן יש לקבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי. נציג המעבידים מר בנימין ליברמן: אקדים ואומר כי אני מצטרף לתוצאה אליה הגיע כבוד הנשיא סטיב אדלר, דהיינו שיש לקבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי. עם זאת מאחר שהייתי חבר במותב שדן בערעור המוסד לביטוח לאומי בעניין יחזקאל איזיקאל (עב"ל 494/08) ולאחר שקראתי בעיון את פסק דינו המפורט של הנשיא סטיב אדלר בעניין ברכליס (עב"ל 53/08 ניתן ביום 2.10.08) שניתן לפני פסק הדין בעניין "איזיקאל" אך לא היה בפני, עלי לנמק את החלטתי בענין שלפנינו.   מאפייני הטינטון בניגוד לבקע המפשעתי שאוזכר בפסק דין "ברכליס" כבעיה שהמוסד לביטוח לאומי והמחוקק ניסו למצוא לה פתרון פרטני, טינטון אינו מחלה אלא סימפטום. טינטון הוא סימפטום העלול להופיע לא רק כתוצאה מרעש שגורם לאבדן שמיעה אלא גם כתוצאה ממחלות או מפגעים שונים כגון דלקת באוזן, לחץ דם גבוה, בעיה בכלי הדם ואפילו כתופעת לוואי לשימוש בתרופות מסוימות. גברים לבנים מעל גיל 65 חשופים יותר מאחרים לפגיעה אשר יכולה להיות בדרגות חומרה שונות, תמידית או לפרקים, ועשויה גם לחלוף כשנעלמת הסיבה העיקרית להיווצרותו. באוכלוסיה ה"רגישה" הטינטון עלול לפגוע באחד מכל חמישה. הבדל נוסף מהבקע המפשעתי הוא שקיומו של הטינטון נסמך על עדותו הסובייקטיבית של הנפגע או המתלונן ואינו ניתן לבדיקה מדעית אובייקטיבית כפי שנאמר דרך אגב בפסק דין ברכליס. אלו שני הבדלים עקרוניים שיש להם השלכה על החקיקה והדיון. כאשר הטנטון נובע מפגיעה בשמיעה כתוצאה מרעש לא ניתן לרפאו אך בהחלט ניתן לעמעמו בעזרת תרופות, מיסוך, מכשירים וטיפולים המפורטים בציטוט המובא מספרו של Dobie בפסק דין ברכליס. טיפולים אלה עשויים בהחלט להקל על הנפגע ולשפר את רמת תפקודו.   סלע המחלוקת כהדיוט רפואי אני תמה מדוע זכה הטינטון ליחס מיוחד? ובמה הוא שונה מכאב רגיל? אך זו שאלה העולה בדרך אגב ואינה משנה לענייננו. המוסד לביטוח לאומי והמחוקק ניסו לפתור את הבעיה באמצעות התיקון לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי כשם שניסו לפתור את בעיית הבקע המפשעתי, אך כפי שציינתי לעיל הבעיה של טינטון קשה בהרבה, מכיוון שהטינטון אינו מחלה ופגיעה העומדת בפני עצמה ומכיוון שהיא מסתמכת על עדותו הסובייקטיבית של הנפגע. לחשש המוסד יש רגליים וזאת כתוצאה מנסיונו בנושא המיקרוטראומה. עילת פגיעה זו (מיקרוטראומה) הועלתה כאפשרות במקרים נדירים שבהם תוצאת הפגיעה הייתה ברורה אך לא ניתן היה להצביע על אירוע מסוים. סדק או שביל צר זה הורחב ברבות השנים לדרך סלולה ורחבה שרבים משתמשים בה. בנוסף לדרישות בסעיף 84א לחוק נוסף סעיף 84א(ב) לחוק המתיחס לטינטון באופן ספציפי ומפרט דרישות נוספות וסעיף קטן (3) בו: "הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית", היה סלע המחלוקת העיקרי בעניין "ברכליס" ובעניננו. דא עקא שלעתים לא ניתן למצוא פתרון מניח את הדעת בעזרת ניסוחים משפטיים כשהמדובר במגוון גדול וחמקמק של בעיות רפואיות. כשהמדובר בפניות חוזרות ונשנות, מה המספר המינימאלי? מה צריכה להיות סמיכות הזמנים בין הפניות? מה מרחק הזמן הדרוש לפניות בטרם תוגש התביעה? כבוד הנשיא סטיב אדלר סבור שמספר הפניות יכול להיות אינדיקציה טובה לבחינת האותנטיות של התלונה, בעוד שהשופט יגאל פליטמן סבור שעצם התלונה יכולה להיות אינדיקציה לפגיעה בתפקוד. עם כל הכבוד אני איני סובר כמוהם. מאחר שהעדות לטינטון היא סובייקטיבית הגשת תלונה המזכה בסעד מצד הביטוח הלאומי מהווה דרך קלה מדי למתחזים לקבל סעד שאינו מגיע להם. מצד שני קביעת מספר תלונות מינימאלי וכיוצא באלה דרישות עשויות לגרום לתקלה מפניה הוזהרנו בפרקי אבות (פרק א' ט) "הוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר". כוונתי היא שקביעת מספר פניות מינימאלי (למעלה משתיים) ודרישות טכניות אחרות תגרום לכך שכל נפגע או מתלונן בפוטנציה ידאג לעמוד בדרישות אלה, והדבר אינו קשה, בטרם הגשת תביעתו ומבלי שהדבר יצביע בצורה כל שהיא על אמיתות התלונה ו/או חומרתה. הפתרון לדעתי, שאף הוא אינו מושלם, נמצא בסעיף קטן (3) בסעיף 84א(ב) לחוק: "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי" (ההדגשה שלי). אם עניינו של המבוטח המתלונן הוא במציאת מזור לסבלו ולא הסעד של הביטוח הלאומי, הבחינה המדויקת יותר תהיה לא בבדיקת מספר הפניות אלא בבדיקת הטיפול הרפואי שהוצע לו, תוצאות הטיפול ומעקב של שנה לפחות אחר הטיפול או הטיפולים שקיבל. אסמכתא רפואית מסכמת לאחר ביצוע כל הטיפולים שיוצעו על ידי הרופא עשויה להיות עדות אמיתית ומדויקת יותר מספירה מכנית של מספר הביקורים.   הערעור עובדות המקרה שבפנינו מהוות דוגמא טובה לאמור לעיל. המשיב פנה לשני רופאים במקביל תוך פרק זמן קצר ללא ציון הסיבה לכך. מתקבל הרושם שכל מה שבקש הוא לאסוף מספר מקסימאלי של פניות ולא בצורך לקבל טיפול. אף אחד משני הרופאים לא הציע טיפול ואולי גם לא התבקש לעשות זאת. המשיב פנה באותו יום! לשני מכונים לבדיקת שמיעה. מה הסיבה לפניה הכפולה אם לא איסוף אסמכתאות. פרק הזמן הקצר (פחות מחודש) בין הפניות לרופאים (שונים) אינו מובן ובודאי שאינו מצביע על טיפול שהוצע על ידי הרופא הראשון ונכשל. המסקנה שלי היא שבמקרה זה (בניגוד לאיזיקאל) מספר הפניות אינו יכול להעיד על האותנטיות של התלונה. לו תישמע דעתי, הדגש צריך להיות על הטיפול הרפואי ובחינתו ולא על מספר הפניות. כל האמור לעיל בא להוסיף על האמור בפסק דינו של כבוד הנשיא סטיב אדלר המקובל עלי בעיקרו ולא בניגוד לו. אשר על כן מסקנתי היא שיש לקבל את הערעור. - סוף דבר - על דעת רוב חברי המותב, ובניגוד לעמדתו החולקת של השופט פליטמן, מתקבל ערעור המוסד לביטוח לאומי כאמור בפסק דינו של הנשיא אדלר, ואנו קובעים כי לא התקיים בענייננו של המשיב התנאי הקבוע בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי בדבר "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי". לפיכך, אין להכיר בטנטון לו טען המשיב כפגיעה בעבודה. אין צו להוצאות.טינטוןשמיעהרפואה