קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ויכוח עם הבוס שהסתיים באירוע מוחי: 1. זוהי תביעה להכרה באירוע המוחי שעבר התובע ביום 22.8.09 כ"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. (להלן: החוק). העובדות 2. התובע יליד 1970, החל עבודתו כמתמחה בייעוץ מס בתחילת חודש יוני 2009, במשרד רואי חשבון. 3. גרסתו של התובע באשר לאירוע עולה מתצהירו וכן מעדותו בחקירה הנגדית: א. בראיון קבלתו לעבודה לא נחתם עימו הסכם עבודה, אלא סוכם ששכרו יקבע לאחר שעבודתו תיבחן במהלך חודש עבודתו הראשון. התובע קיבל שכר מינימום בעבור החודש הראשון, ולנוכח המחמאות הרבות שקיבל ציפה לעלייה בשכרו בעבור עבודתו בחודש השני. משנוכח לדעת כי קיבל שכר מינימום גם בעבור חודש עבודתו השני, חיכה לשעת כושר על מנת ללבן את העניין מול מעסיקו. ב. במהלך השיחה שנערכה ביום 19.8.09 ביקש התובע ממעבידו רו"ח יורם שיפר (להלן: יורם) כי יכבד את הבטחתו להעלות את שכרו. המעביד סירב לדרישה תוך הטחת עלבונות וצעקות בתובע, לפיכך הודיע התובע על התפטרותו מעבודתו. הודעה זו גררה בתגובה, איומים מצד המעביד על כך שלא יחתום לתובע על תקופת ההתמחות שכבר ביצע וכי ידאג שהתובע לא יתקבל להתמחות באף משרד אחר. כל זאת תוך גידוף והשפלת התובע כשבמקביל אוזכר שמה של עובדת לשעבר אשר אף ממנה נמנעה החתימה על ההתמחות כאיום מרומז. ג. למחרת, יום 20.8.09 יזם אחד השותפים בחברה, מר צחי מצנר (להלן: צחי) שיחה עם התובע ובה הבהיר לו כי הוא אינו יכול להשתחרר מעבודתו בחברה וכי במידה ויעזוב בטרם תחלוף שנה, הוא יתבע על ידי החברה על רכישת ידע ועזיבה. ד. לנוכח שיחות אלו, שב התובע לביתו כעוס וחסר אונים, תוך שהמחשבות על עתידו המקצועי אינן מרפות ממנו במשך הימים הבאים. מחשבות אלו גרמו לתובע לתחושת לחץ אדיר וחרדה בלתי פוסקת והתובע פנה לגורמים שונים על מנת לקבל ייעוץ לפתרון אפשרי למצב אליו נקלע. מעבר לכך, התעורר בליבו החשש שמא גם אם יישאר בעבודתו ויסיים את שנת התמחותו, המעביד לא יהיה מוכן לחתום עליה ובכך תרד שנה זו לטמיון. ה. ביום שבת ה- 22.8.09, בעת שישב בביתו, חש התובע סחרחורת וכי הכל מסתובב סביבו וניסה לקום על רגליו אולם לא היה מסוגל ונפל קדימה על הרצפה. התובע הובהל על ידי אמבולנס לחדר מיון ושם אובחן כי הוא עבר אירוע מוחי קל. 4. ביום 24.6.10 הגיש התובע למוסד תביעה להכרה באירוע מיום 22.8.09 כתאונת עבודה הואיל וזה נגרם עקב האירועים בעבודה. ביום 1.11.10 דחה הנתבע את התביעה בשל העדר הוכחה על אירוע תאונתי. נגד החלטה זו, הוגשה התביעה שבפנינו. התובע טוען, כי הויכוח שהתנהל בינו לבין יורם ביום 19.8.09 שהמשכו בשיחה עם צחי ביום 20.8.09, לא היה ויכוח יומיומי או שגרתי בעבודתו אלא היה בבחינת אירוע חריג, אשר מהווה בסיס ראוי למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. דיון והכרעה בענייננו רלוונטית הסיפא לסעיף 83 לחוק, הקובע כדלקמן: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם, תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שארעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".   כאשר עסקינן ב"תאונת עבודה" הנטל להוכחת ה"תאונה" מוטל על כתפי התובע. בעניין אירוע מוחי, נקבע מבחן מקל לפיו על ידי הוכחת "אירוע החריג" או "מאמץ מיוחד" יוכל התובע להוכיח "תאונה". זאת בדומה למבחן המקל שנקבע לעניין אוטם שריר הלב. (בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד נח(5) 104). בהתאם למבחן האמור, קובע בית הדין האם מדובר באירוע חריג בחיי עבודת הנפגע, המצדיק מינוי מומחה רפואי, בשל אפשרות לכאורה של קיום קשר סיבתי בין השניים. בהעדר הוכחה בדבר אירוע חריג, תידחה התביעה אף מבלי להיזקק לחוות דעת רפואית. (בג"ץ 1199/92 לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5) 734). הקביעה אם היה אירוע חריג היא קביעה עובדתית - משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית, ועוד נקבע כי קנה המידה לבחינת אותו אירוע הינו סוביקטיבי. (דב"ע נה/150-0 מיכאל שביט נ' המל"ל, פד"ע כט 268, בג"ץ 1199/92 לוסקי נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מז (5) 734). 6. לאחר שמיעת העדויות בתיק שוכנענו שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת אירוע חריג בעבודתו. נפרט את הסיבות למסקנתו להלן. 7. התובע העיד באופן עקבי, הן בפני חוקר הנתבע והן בפנינו, בהתייחס לאירוע ולהשלכתו על מצבו הנפשי. כך העיד בפני חוקר הנתבע לסיבת הפנייה למיון ביום 22.8.09: "יום או יומיים לפני התאריך הנ"ל אחרי שקיבלתי את המשכורת השנייה ורו"ח יורם הביא לי את התלוש, נכנסתי למשרדו להגיד לו שאני לא מוכן להמשיך לעבוד בשכר הזה והוכחתי עצמי מעל ומעבר ואני ראוי לשכר גבוה יותר... אמרתי לו שגם יש לי הצעות אחרות והוא אמר לי באלו המילים: "תסתום את הפה, כשאני הייתי בהתמחות לא העזתי להוציא ציוץ, ספרתי את השניות עד שתגמר לי ההתמחות. השכר בהתמחות הוא שכר מינימום ותגיד תודה שאתה לא משלם לי." אמרתי לו שאם זו רוח הדברים אני מתפטר בזה הרגע ואז אמר לי אתה לא תקבל ממני חתימה על הזמן שהיית עד עכשיו. אני אמנע ממך לעבור התמחות במקום אחר ועוד אמר לי שהייתה לו מתמחה שעזבה אותו אחרי חצי שנה והוא לא חתם לה". (ראה עמ' 1 להודעה מסומנת נ/2, ש' 21-28, וכן עמ' 2, ש' 29-30). עוד העיד בפני החוקר כי לאחר שביצע מספר שיחות התייעצות חזר אל יורם באותו היום, 19.8.09 וביקש התחייבות בכתב שאם יישאר עד תום שנת ההתמחות יקבל את החתימה כי סיים את ההתמחות. למחרת, פנה אליו השותף מר צחי מצנר אשר אמר לו כי אם ינסה לעזוב לפני תום שנת ההתמחות, אזי הם יתבעו אותו בבית המשפט על הנזקים שנגרמו להם בשל ההשקעה בהכשרתו ודבר זה הרגיז אותו עוד יותר. (עמ' 2 להודעה נ/2, ש' 35-41). בפנינו העיד התובע כי האירוע מלווה אותו עד היום, עד כדי כך שהגיש תביעה כנגד המעביד על פגיעה בעבודה. (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 4 ועמ' 4, ש' 15-18). עוד העיד כי בביקור שערך אצל רופאת המשפחה מיום 23.8.09, השניים ניהלו שיחה של שעה ארוכה על הסיטואציה והאפשרות לפגיעה בריאותית אם יישאר בעבודה לאחר שאולץ להישאר אחרי שביקש להתפטר. (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 8-13) זאת למרות העובדה שבהפניה שהוציאה הרופאה, נרשם באופן מינורי "בעיות בעבודה, בסטאג' של יעוץ מס, לא מאפשרים לו לעזוב, נשארו 9 חודשים" (נספח א' לתצהיר העדות הראשית של התובע, נ/5). 8. עדותו של התובע מתיישבת גם עם עדותה של הגב' ולריה פרודין (להלן: ולריה), אשר עבדה עם התובע במועד האירוע. התובע העיד כי העדה יושבת במשרד במרכז החלל כאשר מסביבו נמצאים כל החדרים, כאשר המרחק בינה לבין הכניסה למשרד בו נוהלה השיחה קטן וכי מרבית הזמן הדלת הייתה פתוחה ולכן שמעה את השיחה. (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 14-19). ולריה העידה, כי היא יושבת בדלפק במרכז ומסביב נמצאים החדרים של העובדים (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 29 וכן עמ' 7 ש' 1-2). בהתייחס לסכסוך העידה, כי שמעה את בקשת התובע להעלאה במשכורת אשר גררה בתגובה צעקות מצד יורם. עוד העידה כי היא שמעה את יורם מאיים על התובע שלא יחתום עבורו על תקופת ההתמחות. (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 13-21). כמו כן, העידה שמעה את השותף השני מאיים על התובע כי החברה תתבע אותו אם יעזוב. (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 30-31). 9. גם אשתו של התובע, הגב' ולריה רובינס, העידה כי בעלה סיפר לה על התקרית בעבודה מול יורם ועל האיום שהושמע לפיו יוכשל בניסיון לחפש מקום עבודה חלופי. עוד העידה כי בהתייחס למצב רוחו של בעלה בעקבות התקרית כי הוא "חזר כמו סמרטוט. הוא היה ממש לא כמו רגיל. הוא דאג ודיברנו המון והוא לא יכל לעשות כלום מזה. הוא היה מאוד למטה." (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 3-8). 10. התובע נשאל לגבי מצב בריאותו הכללי והופנה למסמך הרפואי מיום 26.5.08 ולהפניה למיון מאותו היום (נ/3 ונ/4 בהתאמה). התובע העיד כי הוא בדרך כלל בריא באופן שמפליא רופאים. במקרה המדובר, הוא קיבל הפנייה למיון מרופאה שהיא לא הרופאה הקבועה שלו, אשר חשה צורך לפרט את הסיבות בגינן יש לשלוח את התובע למיון. בהמשך העיד כי "האירוע הזה מוכיח שמעצבנים אותי דיו אני סובל מאירועים כאלו. באופן קבוע אני לא סובל משום מחלה ולחץ דם". (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 29-31 וכן עמ' 4 ש' 1-2). התובע אף נחקר בהרחבה לעניין מצב בריאותו על ידי חוקר הנתבע ומסר פרטים דומים (נ/2). 11. אשתו של התובע העידה לעניין מצב בריאותו של התובע והשפעת האירוע בעבודה עליו באופן הבא: "בדרך כלל הוא בן אדם בריא והוא לא התנהג רגיל וכל הזמן דיבר על זה ולא ידע ולא מסוגל לעשות כלום מזה באמת לשאול מה לעשות עם המצב הזה". (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 20-21). אשתו אף תיארה את נסיבות התרחשות האירוע כך: "ביום שבת הוא לא הרגיש טוב בשעה 11:00 או 12:00 בבוקר...הוא פשוט נפל בבית ואני שמעתי שהוא צעק יש רעידת אדמה והוא נפל ואני נכנסתי לחדר ומצאתי אותו." (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 15-18). עוד העידה כי היא ליוותה את בעלה לבית החולים וכי היא ביצעה את מרבית הדיבורים ולא סיפרה להם על הבעיות בעבודה אלא רק דאגה לבריאותו (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 22-32). 12. מטעם הנתבע העיד בפנינו יורם אשר העיד כי הוא מעולם לא צעק או איים על התובע וכי הוא הגיש תביעת לשון הרע כנגד התובע על האמירות המיוחסות אליו. (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 11-14). בחקירתו הנגדית אישר העד כי יתכן וולריה שמעה את שיחתו עם התובע (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 22-27), כאשר לטענתו קיימת סבירות גבוהה שהאמירות המיוחסות לו הושמעו במספר מקרים שונים ולא ביום האירוע הנטען. (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 26-28). בעדותו בפני חוקר הנתבע העיד יורם כי התובע נעדר מידי פעם אולם לא זכור לו כי התובע אושפז או נעדר בגין אירוע חריג או לחץ דם וכי באופן כללי ידעו שיש לו בעיות בראות. (נ/5, ש' 9-12 להודעה). עדותו של עד זה לא שכנעה אותנו גם בשל כך שקיימת אפשרות, כי קבלת התביעה שבפנינו תשפיע על ההליך המתנהלת בין העד לבין התובע במסגרת בית הדין אשר בו מבוקשים סעדים מתחום דיני העבודה. 13. לנוכח דברים אלו, שוכנענו כי האירועים בעבודה מהווים אירוע חריג, המצדיקים מינויו של מומחה רפואי, אשר יחווה דעתו על הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הופעת האירוע המוחי. הנתבע יזמין את החומר הרפואי תוך 10 ימים. אירוע מוחיויכוח