ליקויי בניה בפרויקט "מחיר למשתכן"

להלן פסק דין בנושא ליקויי בניה במסגרת פרויקט "מחיר למשתכן": 1. בפניי תביעה לפיצוי התובעים בגין ליקויי בנייה ואיחור במסירת דירה שנרכשה מהנתבעת. רקע וטענות הצדדים 2. התובעים רכשו מהנתבעת, בהתאם להסכם רכישה מיום 20.01.13, דירה בבניין באור יהודה במסגרת פרויקט "מחיר למשתכן" (להלן : "ההסכם") . מועד המסירה החוזי נקבע ליום 01.01.15. בהסכם נכללו סעיפים בנוגע לאפשרות דחיית מועד מסירת החזקה בנסיבות שונות. מסירת הדירה לתובעים בוצעה בפועל ביום 17.09.15 , לטענתם במצב בו הדירה לא ראויה למגורים מבלי שהותקנו בה ברזים (סע' 160 לתצהיר התובעת). נטען כי פניות מהתובעת ותכתובות בנוגע לאי התאמות, סטיות מהתכנית והפרות של ההסכם נשלחו לנתבעת כבר במהלך הבנייה. לכתב התביעה צורפה חוות דעת מיום 24.9.15 ובה פירוט ליקויים בעלות תיקון לקבלן מבצע, בסך של כ- 76,800 ₪. חוות דעת זו נערכה על בסיס ביקור בדירה ביום 20.09.15, בטרם ביצוע תיקונים שונים בדירה מטעם הנתבעת. אולם, בניגוד לדרישות התובעים לתיקון ליקויים שונים, חוות הדעת ופירוט הליקויים שבה הועברה לנתבעת רק במסגרת מכתב דרישה לפיצוי כספי והתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים מיום 18.01.16. בנוסף מלינים התובעים, כי לא סופק להם מטבח בהתאם למפרט והם נאלצו להזמין מטבח מספק חיצוני ולשלם תמורה מלאה בגינו מבלי שקיבלו זיכוי ראוי עבור המטבח שהובטח להם בהסכם אשר לא יכלו לנצל עקב מחדלים מצד הנתבעת וכן עבור פריטים נוספים. נטען כי ניתנו לנתבעת הזדמנויות רבות לתיקון הדירה, אולם היא בחרה שלא לתקן. 3. התביעה כוללת שני רכיבים עיקריים. האחד איחור במסירה, והשני ליקויים ואי התאמות בדירה למול הסכם הרכישה. האיחור במסירה חושב על בסיס כ- 9.5 חודשי איחור במסירה ונתבע סך של 59,331 ₪ בגין האיחור. בגין ליקויי בניה ופיצוי בגין אי התאמות נתבע סך של כ- 263,800 ₪. נתבע החזר הוצאות בגין עלויות חוות דעת הנדסית ושמאית בסך של 3,056 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪. אולם, לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, תיקנו התובעים את סכום התביעה והעמידוהו על סך כולל של 220,000 ₪. 4. הנתבעת טענה בהגנתה, כי האיחור במסירת הדירה נגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטתה ודחיית מועד המסירה עקב הנסיבות היא בהתאם לזכותה בהסכם ואינו מזכה את התובעים בפיצוי. הטענה מבוססת על מספר טענות אשר בחלקן חלופיות ובחלקן מתייחסות לפרקי זמן שונים בהם התעכבה מסירת הדירה - ראשית הזכות לדחות את המסירה בחודשיים, דרך דחיית מועד המסירה עקב שינויים שביקשו התובעים וכן בדחייה מחמת פעולה מלחמתית, עקב מבצעי "שובו אחים" ו "צוק איתן" וכלה בפעולות מצד התובעים אשר עיכבו את המסירה, בהגשת התנגדות לוועדה לתכנון ובנייה ונמנעו מקיום התחייבותם לפי ההסכם לבצע את התשלום האחרון ולהתייצב לקבלת החזקה בדירה, כולן נסיבות שאינן בשליטת החברה. הנתבעת טענה כי תיקנה את הליקויים בהתאם לטענות התובעים ובמגבלות הסבירות. אולם לא יכלה לתקן את הליקויים אשר פורטו בחוות הדעת מטעם התובעים, כל עוד התובעים לא דיווחו אודות ליקויים אלה ולא העבירו לנתבעת את חוות הדעת וכאשר עשו כן לא הסכימו לביצוע תיקון, אלא דרשו פיצוי כספי בלבד. על בסיס טענות אלו נטען כי התובעים לא נתנו הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים בדירתם בחלוף פחות מחצי שנה ממועד מסירת הדירה לתובעים, והנתבעת טענה כי מניעת אפשרות התיקון והגשת התביעה במהלך שנת הבדק מצדיקה הפחתת הפיצוי בגין הליקויים שנמצאו בדירת התובעים. דיון והכרעה מועד מסירת הדירה וההתנהלות עד למועד מסירת הדירה 5. מועד המסירה החוזי נקבע בסעיף 10.2 להסכם ליום 01.01.15. ההסכם קובע כי הדירה תימסר כשהיא ראויה למסירה כמוסכם בהסכם, בתנאי שהרוכש שילם את מלוא התמורה. עוד התחייבה הנתבעת למסור הודעה על מועד המסירה לא מוקדם מ- 3 חודשים לפני מועד המסירה ולא יאוחר מ- 7 ימים קודם למועד המסירה. בפועל שלחה הנתבעת הודעה לתובעים ביום 30.06.15 לפיו היא עומדת לפני קבלת " טופס 4" ומיד עם קבלתו היא תחל במסירת הדירות. ביום 05.07.15 הגישו התובעים התנגדותם לאישור תכנית מתאר אשר הוגשה מתאם הנתבעת להוספת שתי דירות לפרויקט, דירה אחת לבניין בו נמצאת דירת התובעים, תוך שהם מציינים בהתנגדות כי הליך אישור התכנית יגרור איחור נוסף במסירת הדירה. ביום 09.07.15 הודיעו התובעים כי הם מסירים את התנגדותם לאישור התכנית. ביום 16.08.15 הודיעה הנתבעת לדיירים על קבלת " טופס 4". ביום 31.8.15 שלח ב"כ הנתבעת הודעה במייל לתובעת, כי הבין שנותר חוב על סך 100,000 ₪ וכי היא מסרבת לקבל את החזקה בדירה. והוסיף כי ככל שלא יוסדרו התשלום וקבלת החזקה תוך 14 יום, תהא החברה רשאית להודיע על ביטול ההסכם. התובעת השיבה במייל לב"כ הנתבעת כי היא דורשת לקבל את הדירה בהתראה של 30 יום מראש. בתצהירה הכולל נספחים רבים, מתארת התובעת בהרחבה מחלוקות רבות אשר נתגלו בינה לבין הנתבעת וספקים מטעמה עובר למועד מסירת החזקה בדירה. מראיות התובעים ומכלול נסיבות העניין עולה, כי התובעת עמדה בקשר עם גורמים שונים בנתבעת באופן רציף מתחילת שנת 2014 בנושאים שונים בקשר לדירה, תוך עמידה מתמדת על קבלת זכויות התובעים לפי ההסכם ולעיתים אף מעבר לכך. אולם בנושא העיכוב במסירת החזקה בדירה לא פנו התובעים לנתבעת לקדם הטיפול, גם לאחר קבלת הודעת הנתבעת מיום 30.06.15 בדבר הצפי לקבלת " טופס 4" אלא נהפוך הוא, פנו בהליך אשר היה בו כדי לעכב את קבלת " טופס 4" ודחיית מועד מסירת החזקה בדירה. לדברי התובעת ההחלטה על הסרת ההתנגדות נעשתה רק לאחר שב"כ הנתבעת " איים" בביטול ההסכם. יחסם של התובעים כלפי קבלת החזקה בדירה בא לידי ביטוי גם בהעדר שיתוף הפעולה מצדם בעקבות הודעת הנתבעת מיום 16.08.15 על קבלת " טופס 4" וכן בתגובתם להודעת ב"כ הנתבעת על זכותה של הנתבעת להודיע על ביטול ההסכם ככל שלא ישלמו את יתרת חובם ויקבלו את החזקה בדירה תוך 14 יום, בה דרשו הודעה מוקדמת של 30 ימים. 6. מעבר למחלוקת בין הצדדים באשר למשך העיכוב במסירת החזקה בדירה לאחר המועד החוזי, חלוקים הצדדים באשר למצב בו נמסרה הדירה. התובעים טוענים כי הדירה נמסרה בטרם הושלמה ובאופן שאינו ראוי למגורים. טענה זו נשענת על אי התקנת ברזים בדירה, אך לטענת הנתבעים היא עומדת בניגוד לאמור בחוות הדעת של המומחית מטעם התובעים, אשר צורפה כנספח 5 לתצהיר התובעת. כאשר התובעת התבקשה להבהיר נקודה זו במסגרת החקירה הנגדית, טענה שהברזים מורכבים לארונות ונכתב בחוות הדעת שלא סופקו הארונות ( עמוד 17, שורות 29-27 לפרוטוקול). עיון בחוות הדעת מעלה, כי בחוות הדעת אין התייחסות כלל לארונות חדרי הרחצה, אך בסעיף 4.2 לחוות הדעת נרשם: "בעלי הנכס קיבלו דוש וברזים מחברת " MADGAL" במקום " HAMAT" בחדרי רחצה ובמטבח." לא מצאתי הכיצד יכולה הייתה המומחית לדעת ביום 20.09.15 את סוג הברזים בחדרי הרחצה ובמטבח אם אלה טרם סופקו על ידי הנתבעת. לפיכך, לא שוכנעתי בהעדרם של ברזים בדירה במועד המסירה ולכן איני מקבלת את טענת התובעים, כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים במועד המסירה, הגם שעדיין היו ליקויים בדירה אשר הנתבעת נדרשה לתקן, למצער חלקם פורטו בפרוטוקול המסירה ואין מחלוקת בין הצדדים שאכן נעשו עבודות תיקונים בדירה על ידי הנתבעת לאחר מסירת החזקה בדירה לתובעים. בכל הנוגע לצורך בביצוע תיקונים בדירה והשפעת התיקונים שבוצעו על אפשרות השימוש בדירה, אין בידי לקבל את טענת התובעים כי מדובר בדירה לא מוכנה למסירה. די שהדירה בנויה ומחוברת למים וחשמל באישור הרשויות, כדי שהקבלן יעמוד בחובת מסירת הדירה. קיומם של ליקויי בניה, גם אם מדובר בליקוי המצריך החלפת ריצוף, קל וחומר מקום בו מדובר בהחלפת מספר אריחים, אינם מהווים סיבה לקבוע כי הדירה לא הושלמה. יתרה מכך, טיב הליקויים שתוארו לא הגיעו לרמה השוללת כל שימוש בדירה. מטיעוני התובעים, החוזרים על עצמם באריכות יתר, קשה להבין כיצד חושב משך האיחור הנטען. ממועד המסירה החוזי ביום 01.01.15 ועד למועד המסירה בפועל ביום 17.09.15 חלפו 8.5 חודשים. האם הוכיחה הנתבעת נסיבות המצדיקות איחור במסירה ויש בהן לפטור אותה מתשלום פיצויים בגין האיחור או חלקו ? 7. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של יצחק כהן, אשר עקב טעות לא היה בארץ במועד דיון ההוכחות ולאחר שנקבע מועד נוסף לצורך חקירתו הנגדית על תצהירו הודיעו התובעים, כי הם מוותרים על חקירתו הנגדית וביקשו להגיש סיכומים. בתצהירו של יצחק הודה בחובתה העקרונית של הנתבעת לתת פיצוי בגין איחור במסירה, אך העלה טענות, משלל טעמים, לפטור מלא או חלקי ממתן פיצוי בגין האיחור במסירה. 8. תחילה נטען מכוח סעיף 10.6 להסכם כי הייתה הנתבעת זכאית לעכב את המסירה עקב נסיבות ואירועים אשר לא היו באחריות ובשליטת הנתבעת וזאת בהתאם להוראות סעיף 5א(ג) ל חוק המכר (דירות). לטענת הנתבעת בהיתר הבנייה נקבעו תנאים אשר חייבו העתקת קו ביוב קיים אל מחוץ למגרשי המגורים. ביצוע פעולה זאת לא נעשה על ידי הנתבעת, אלא היה באחריות עיריית אור יהודה ובוצע רק שמונה חודשים לאחר קבלת היתר הבנייה באיחור של חודשיים. ניסיון של הנתבעת למנוע עיכוב בבניה עקב העתקת קו הביוב, בדרך של בקשת היתר לביצוע עבודות חפירה ודיפון לא צלח, הואיל והנתבעת לא קיבלה היתר לביצוע עבודות חפירה ודיפון לצורך בניית הפרויקט כל עוד לא הועתק קו הביוב, אך הדבר אינו עולה מהמסמכים אשר צורפו כנספח ד' לתצהירו של יצחק. הואיל והעיכוב הבלתי צפוי בהעתקת קו הביוב למשך חודשיים, לא הוכח על ידי הנתבעת, הרי שאינה רשאית לדחות את מועד המסירה והיא חייבת בפיצוי גם בגין תקופה נטענת זו שלא הוכחה. 9. תנאי נוסף בהיתר הבנייה היה, העתקת תחנת טרנספורמציה על ידי חברת החשמל. גם עבודה זו לא הייתה באחריות או בשליטת הנתבעת, אך לא מצאתי כי היא גרמה לעיכוב של עבודות הבניה. 10. עוד טענה הנתבעת לדחיית מועד מסירת החזקה מחמת מבצע מלחמתי, בהתאם לסעיף 10.6 להסכם. בהקשר זה נטען בתצהיר יצחק, כי במהלך הבנייה פרץ מבצע "שובו אחים" ומבצע "צוק איתן" אשר נמשכו כחודשיים ימים במהלכם הואטו כמעט לחלוטין העבודות. הטענה נטענה באופן כללי ללא ראיות כיצד המבצע הצבאי עיכב את העבודות, רק טענות בדבר חוסר בעובדים עקב סגר מחד גיסא וצווי מילואים מאידך גיסא וכן סגירת משרדי החברה המצויים בנתיבות במהלך ימים רבים של מבצע "צוק איתן". מעבר לטענות כלליות אלה לא צורפו ראיות בדבר מצב הבניין בתחילת הפעילות הצבאית ובסיומה. על הנתבעת הנטל להוכיח כי אירועים ביטחוניים אלה מנעו בעדה מלעמוד במועד החוזי. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. בחינת הפסיקה ביחס למבצע "צוק איתן" מלמדת כי טענות דומות של קבלנים לאיחור בגין המבצע נדחו, מחמת אי הוכחת הקשר הסיבתי בין המבצע לאיחור. (ראו ת״א (כ״ס) 38721-10-15 דוידוביץ נ׳ רמי צרפתי חברה לבניה בע״מ, (2.11.17), תא״מ (ת״א) 36510-08-16 כהן נ׳ גינדי מגדלי הלאום בע״מ, (29.6.17) והאסמכתאות שם). על כן עולה כי הנתבעת לא הוכיחה כי הייתה זכאית לדחות את מועד המסירה בגין במצב המלחמתי. 11. עוד טענה הנתבעת כי מחמת שינויים שביקשו התובעים לעשות בדירה, קמה לה הזכות לדחות את מועד המסירה בהתאם לסעיף 15 להסכם. אין חולק כי בוצעו שינויים בדירה, אולם שינויים אלו עוגנו כבר בנספח לחוזה המכר ולא נערך טופס מסודר של תוספות ושינויים. הנתבעת לא הוכיחה מתי בוצעו השינויים שהתבקשו על ידי התובעים וכיצד עיכבו בפועל את המסירה. הישענות על שינויים שהתבקשו במעמד חוזה המכר מבלי לשנות בהסכם את מועד החזקה מהווה הטעיה של התובעים, ובנסיבות אלו התנאי הגורף של דחיה אוטומטית של המסירה בגין בקשה לשינויים, ללא הוכחת קשר סיבתי בין מועד המסירה לשינויים, מהווה תנאי מקפח שאין לתת לו תוקף בייחוד כאשר בסעיף 10.7 להסכם נקבע במפורש כי התקופה הנוספת בה ידחה מועד המסירה תקבע מראש ובכתב. 12. עוד נטען, כי התובעים מושתקים מלטעון לפיצוי עקב האיחור במסירה, עקב ההתנגדות אשר הגישו לוועדה המקומית לתכנון ובניה כנגד הגדלת כמות הדירות בפרויקט מ- 48 ל- 50, תוך שהבהירו במסגרת ההתנגדות, את ידיעתם שעיכוב באישור יביא לעיכוב במתן טופס 4 לבניין וכפועל יוצא יעכב מועד המסירה. הואיל ובהתאם להסכם נשמרה לתובעים זכותם להגיש התנגדות לוועדה לתכנון ובנייה וכן נושא ההתנגדות והעובדה שההתנגדות הוסרה יומיים לאחר שהוגשה, הרי שאין בפניית התובעים בהתנגדות כדי להקים השתק אשר ימנע מהם לתבוע את הפיצוי בגין האיחור במסירה. עולה כי הנתבעת לא הוכיחה נסיבות המקנות לה זכות לדחות את מועד המסירה ולכן עליה לפצות את התובעים בגין 8.5 חודשי איחור במסירה. שיעור הפיצוי בגין איחור במסירה 13. התובעים זכאים לפיצוי בגין 8.5 חודשי איחור במסירה, לפי סעיף 5א ל חוק המכר (דירות), הקובע מנגנון של דמי שכירות ראויים במכפלת 1.5 למשך 8.5 חודשים, ניתנה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ושמאי המקרקעין דן אורמן, חוות דעת בה קבע שומה של דמי שכירות חודשיים לדירה דומה בגודלה ובמיקומה בסך של 3,450 ₪. התובעים העלו טענות כנגד השומה שנקבעה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אולם, מצאתי כי המומחה ענה בחקירתו לטענות אשר הועלו בפניו וסתר אותן אחת לאחת. לפיכך אני מוצאת לאמץ את דמי השכירות כפי שנקבעו על ידי המומחה כבסיס לחישוב הפיצוי ולכן זכאים התובעים לפיצוי בגין איחור במסירה בסך של 43,556 ₪. ליקויי הבנייה ושיעור הפיצוי בגינם – הזכות לביצוע התיקונים והשלכותיה 15. התביעה לליקויי בנייה הוגשה על סמך חוות דעת של מומחית מטעם התובעים. נוסף לפיצוי בגין הליקויים אשר פורטו בחוות הדעת נתבעו גם פיצויים בגין ירידת ערך הדירה עקב אי התאמה בגודל חדר השרות וחדר רחצה בסך 87,100 ₪. התקנת צינורות בדירה שלא בהתאם להסכם נדרש פיצוי בסך 10,000 ₪ וכן פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין אי אספקת מטבח בהתאם להסכם, ועוד אי התאמות נטענות. הצדדים הסכימו למינוי המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס ושמאי המקרקעין דן אורמן. לאחר ביקור בדירה בנוכחות הצדדים הוגשה חוות דעתו, נענו שאלות הבהרה והוא נחקר על חוות דעתו במסגרת דיון ההוכחות. בחוות דעתו, בשאלות ההבהרה ובמסגרת חקירתו העריך המומחה את עלות תיקון הליקויים והפיצוי בגין אי ההתאמות בסכום של 36,550 ₪ ובתוספת פיקוח הנדסי 39,350 ₪. את ירידת הערך בגין אי התאמה בגודל חדר השרות וחדר הרחצה העריך המומחה בסך של 7,200 ₪ והסביר, כי לנוכח הסטייה הקטנה במידות לא נוצרת אי נוחות עקב אי ההתאמה בגודל ולכן ירידת הערך היא עקב השטח החסר בלבד, כאשר בפועל נגרע 0.464 מ"ר. 16. התובעים הלינו על בניית הקיר בין המטבח לחדר השרות למרות שביקשו מהנתבעת שלא לבנותו ועתרו לפיצוי בגין כך בסך של 3,000 ₪ בנוסף לזיכוי בסך 2,800 ₪ בגין החלון שלא נבנה באותו קיר. לתמיכה בטענתם הפנו למכתבם לנתבעת מיום 28.10.14 (נספח 13 לתצהיר התובעת) בו הלינו, בין השאר, על סירוב הנתבעת לבקשתם בטענה כי יש בה להשפיע על קבלת טופס 4 ודרשו קבלת נימוקי הסירוב בכתב כמתחייב לפי ההסכם. לטענת התובעים לא זכו לקבל הנמקה בכתב והקיר נבנה בניגוד לרצונם. בחינת ההסכם והתוספת לו מעלה, כי חיוב הנתבעת למסור טעמים בכתב לסירוב לבצע שינויים, נקבע בסעיף 59 לתוספת אשר מתייחס לסעיף 15.3 להסכם הדן בהזמנה לשינויים אותה מחויבים היו התובעים להגיש לאישור הנתבעת בכתב. הזמנה כאמור לא הוצגה בפניי על ידי התובעים ולפיכך, חזקה שלא הוגשה כזו הנוגע לקיר. ההסדר לעיל נקבע בשונה מן ההסכמה שנקבעה בסעיף 58.3 לתוספת, בה הוסכם כי בכפוף לאישור מהנדס ואדריכל הנתבעת תינתן לתובעים האפשרות לביצוע שינוי במיקום מחיצות הפנים של הדירה. אישור כאמור לא ניתן. מצאתי כי יש ממש בחששה של הנתבעת כי שינוי פנימי מעין זה, גם אם לא מהווה עבירה על דיני התכנון והבנייה, היה עלול לעכב את מתן תעודת הגמר מטעם הרשות. על כן אין בבניית הקיר בהתאם לתכנית כדי להוות הפרה מצד הנתבעת אשר לא התחייבה לאשר כל שינוי שיתבקש על ידי התובעים. מעבר לאמור לעיל, מתכנית שינוי דיירים מיום 18.03.14 (בעמוד השני לנספח 18 של תצהיר התובעת) עולה כי התובעים חתמו על התכנית הכוללת את הקיר בין המטבח לחדר השרות וללא חלון בו, תחת זאת הותקן לתובעים חלון זכוכית בחדר השרות בנוסף לתריס. לאור האמור לעיל, אני מוצאת כי התובעים אינם זכאים לפיצוי שתבעו בגין בניית הקיר וגם אינם זכאים לזיכוי בגין החלון בקיר זה בסך 2,800 ₪. אני מוצאת כי דרישות אלו של התובעים נגועות בחוסר תום לב, הואיל והתובעים אשר חתמו על תכנית השינויים מיום 18.03.14, העבירו למומחה מטעם בית המשפט תכנית מוקדמת יותר, כפי שעולה מחוות דעתו. חוסר תום לב זה בא לידי ביטוי גם בתביעת פיצוי בגין התקנה הפוכה של דלת הכניסה לחדר השרות, אשר בהתאם לתכנית מיום 18.03.14 הותקנה כמבוקש על ידי התובעים ולפיכך אני מוצאת כי אינם זכאים לפיצוי בסך 300 ₪ אשר הוערך בגין אי התאמה נטענת זו. 17. התובעים משיגים על ממצאי המומחה מטעם בית המשפט בנוגע לאמבטיה ולפגמים בריצוף, לטענתם האמבטיה והריצוף שסופקו פגומים ואינם בהתאם לתקן ולפיכך יש להחליפם ולא לתקנם. לא מצאתי כי עלה בידי התובעים להוכיח כי האמבטיה או הריצוף שסופק היו פגומים בעת שסופקו או במידה שאינה עומדת בתקן ישראלי. לפיכך אני מוצאת לאשר את קביעת המומחה מטעם בית המשפט לפיצוי בהתאם לעלות תיקון הליקויים שהתגלו באמבטיה ובריצוף בעת הבדיקה. 18. לטענת התובעים בוצע בחדר הרחצה חיפוי קיר באריחי קרמיקה בגוון בז' בהיר במקום חיפוי באריחי גרניט פורצלן בגוון לבן. התובעת פרטה באריכות השתלשלות האירועים אשר הביאו להרכבת החיפוי ואי הסכמת הנתבעת להחליף את החיפוי על חשבונה וכן צרפה שרשרת ארוכה של התכתבויות בנושא, ממנה עלה כי הנתבעת נתנה לכלל הרוכשים בחירה ביחס לחיפוי בין אריחי קרמיקה ואריחי גרניט פורצלן. התובעים החליטו לבחור מראש באריחי גרניט פורצלן בלבד. אולם, כאשר הגיעו התובעים לבחור את אריחי החיפוי אצל הספק, הם לא הגבילו עצמם לבחור אריחי חיפוי בהתאם לבחירתם, מגרניט פורצלן בלבד ובחרו שני סוגי אריחי חיפוי האחד מקרמיקה והשני מגרניט פורצלן, האחד לבן והשני בגוון בז' בהיר (צבע הגוון נראה שונה בתאורה שונה ויתכן כי אצל הספק נראה הגוון פחות בז', אך לא נטען כי מדובר באריח שונה). לאחר שהאריחים סופקו לאתר, התבקשה התובעת להגיע לאתר כדי להסביר במקום לרצף איך יסודרו האריחים על הקיר והיא הגיעה, ראתה את האריחים והסבירה לרצף את הפריסה של האריחים. ביום שישי באותו שבוע הגיעו התובעים לדירה ובחנו את העבודה שבוצעה בחדר הרחצה. לטענת התובעים הם מצאו ליקויים שונים, אך באותו שלב עדיין לא שמו לב לכך שהאריחים הינם בגוון בז', אלא לפגמים בחלק מהאריחים, לסימנים שחורים, לחוסר אחידות לכך שפינות הפלסטיק שהורכבו היו בצבע בז' ולא בצבע לבן או כסוף ורק בהמשך שמו לב לכך שגוון החיפוי גם הוא בצבע בז' ולא לבן. לא ברור מתי בדיוק נודע לתובעים כי חלק מאריחי החיפוי שהזמינו אינם מגרניט פורצלן, כלפי הנתבעת נטען, כי החיפוי הורכב שלא בהתאם להוראות שניתנו ועל כן יהיה צורך לפרק את כל החיפוי. הנתבעת על בסיס טענה זו נאותה לבצע מחדש את החיפוי ואישרה לתובעים להזמין את החיפוי מחדש מהספק, אולם לאחר בירור מול המבצע באתר, התברר לנתבעת כי החיפוי בוצע בהתאם להוראות התובעת ואין כל צורך בביצוע מחדש של החיפוי לבטח לא כולו. בעקבות זאת ניתנה הוראה שלא לקבל את ההזמנה של החיפויים החשים שביצעו התובעים ולהשיבם לספק. לאחר התבררו בפניי נסיבות המקרה ושוכנעתי, כי התובעים בחרו את אריחי החיפוי בעצמם מבלי לשאול כלל האם הם מקרמיקה או מגרניט פורצלן, הרי שאיני מוצאת כי הם זכאים לפיצוי בגין בחירתם שלהם, שעה שהיה ידוע להם שהנתבעת מאפשרת לכלל הרוכשים בחירה בין קרמיקה לגרניט פורצלן וככל שלהם היה חשוב שאריחי החיפוי יהיו רק מגרניט פורצלן היה עליהם לוודא כי הם בוחרים באריחים מסוג זה אצל הספק ואין ספק שהנתבעת אינה אחראית לגוון שנבחר על ידי התובעים ואשר הם בעצמם לא שמו לב שהוא לא בדיוק מה שחשבו אלא במועד מאוחר יותר. הנתבעת אינה צריכה לשאת בעלויות אלה. על כן איני מוצאת לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגין רכיב זה. בגין אי התאמות בסידור החיפוי וליקויים אחרים בביצוע החיפוי נכלל פיצוי בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. 19. התובעים טוענים לפיצוי בגין קבלת ויטרינה בעלת שתי כנפיים תחת ויטרינה בעלת שלוש כנפיים. המומחה מטעם בית המשפט קבע שויטרינה בעלת שתי כנפיים עדיפה ולפיכך לא מגיע פיצוי והסביר, כי הנתבעת סיפקה מוצר עדיף על פני מוצר נחות ולפיכך לפי הבנתו המקצועית ערכו של הקיים גבוה מערכו של המתוכנן ולא ניתן להשלים את הערך החסר על ידי מתן פיצוי. יחד עם זאת עקב אי ההתאמה העריך פיצוי בגובה 1,500 ₪. אני מוצאת את הסברו של המומחה כהסבר הגיוני אשר מעבר להבנה המקצועית הנדרשת כדי לדעת איזה מהוויטרינות עדיפה - נשען על שכל ישר. לפיכך אני דוחה את טענות התובעים לפיצוי נוסף בגין הויטרינה. 20. התובעים עתרו לפיצוי בסך 600 ₪ בגין התקנה של מתג התאורה מחוץ לחדר השרות והמומחה הסביר שהמיקום בו הותקן מתג התאורה עדיף ולכן אינו מוצא לנכון לקבוע עלות תיקון, הואיל ואין לתקן את שאינו דרוש תיקון. לאחר שהמומחה נחקר בנושא והסביר תשובתו כאמור, אני מוצאת לקבל את דעתו המקצועית של המומחה ולדחות את תביעת התובעים לפיצוי בעניין זה. 21. התובעים טוענים שעקב שינוי גודל החלון במטבח לא סיפקה הנתבעת מטבח כקבוע בהסכם. לפי ההסכם התחייבה הנתבעת לספק 4 מטר ארון מטבח תחתון (כולל ארון בילט אין) וכן 4 מטר ארון מטבח עליון, סך הכל 8 מטר של ארונות מטבח. התובעים הופנו על ידי הנתבעת לספק המטבחים מטעם הנתבעת "אניס מטבחים" שם הוצגו הם, לטענתם שלוש תכניות של מטבחים אשר אף אחת מהן אינה תואמת את המובטח בהסכם. התובעים פנו לנתבעת בכתב בנושא ב 28.01.14 ושוב ב 13.02.14 (נספחים 13 ו- 14 לתצהיר התובעת) מהם עולה שלתובעים היו טענות כנגד המטבחים שהוצגו להם גם מעבר לאי ההתאמה במידות. התובעים טענו כי הואיל ונאלצו שלא לקבל מטבח מהנתבעת הם זכאים לזיכוי בגין המטבח לפי שווי המטבח שהובטח להם בהסכם בשווי 30,000 ₪ ולאחר תיקון כתב התביעה הפחיתו הסכום הנתבע בגין רכיב זה לסך של 19,000 ₪ בטענה שלכל הפחות יש להעמיד את הפיצוי לפי עלות המטבח שהזמינו מספק חיצוני. אולם בעדותה הבהירה התובעת כי הזמינה מטבח לפי מה שהיא רוצה ולא לפי מה שמחויבת וביקשה להגדיל את הארון (עמוד 15,שורות 15-11 לפרוטוקול). הנתבעת הכחישה שלא הסכימה שספק המטבחים יספק מטבח בהתאם לאמור בהסכם, אך לא הכחישה, כי התובעים רכשו לבסוף מטבח בעצמם מספק חיצוני. יחד עם זאת, טענה שאין מקום לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים במחיר המטבח שרכשו לעצמם מבלי שהוכיחו שאינו גדול ובמפרט גבוה יותר מאשר הנתבעת התחייבה לו בהסכם. נטל הראייה והשכנוע מוטל על התובעים והם לא הוכיחו את גובה הזיכוי לו הם זכאים בגין המטבח אשר רכשו שלא דרך הנתבעת. לא הוכחה אי ההתאמה בגודל חלון המטבח אשר אינה נכללת גם בחוות הדעת מטעם התובעים וכי לשינוי בגודלו השפעה על האפשרות לספק מטבח בהתאם למתחייב בהסכם. לפיכך, איני מוצאת לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים הואיל ולא הוכח סכום הזיכוי לו זכאים התובעים בגין המטבח שהקבלן התחייב לספק והתובעים ויתרו עליו. 22. התובעים עותרים לפיצוי בגין אי אספקת פסיפס. לא הוכחה חובת הנתבעת לספק פסיפס. עולה מתוך המסמכים השונים הסכמה על אספקת דקור, אולם התובעים לא הוכיחו את הכמות עליה הוסכם, את הכמות שלא סופקה ואת גובה הזיכוי לו הם זכאים בגין רכיב זה. לפיכך איני מוצאת לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגין רכיב זה. 23. התובעים הציגו הצעת מחיר לניקוי הדירה, אולם בחקירתה הנגדית התובעת העידה, כי לא נעזרו בשרותי ניקיון אלא ניקו בעצמם את הדירה (עמוד 19, שורות 4-3 לפרוטוקול). איני מוצאת שהנתבעת צריכה לפצות את התובעים אשר ניקו את דירתם בעצמם. יש בכך ללמד שמצב הדירה לא הצריך עבודות ניקיון החורגות מגדר הסביר. 24. עוד לא מצאתי שעלה בידי התובעים להוכיח טענותיהם בדבר זכותם לפיצוי או זיכוי מהנתבעת בנוגע לחיוב חשמל בגין תקלה אשר נטען כי נגרמה באשמת עובד הנתבעת, חיוב מים בתקופה שחלקה היה לפני מסירת החזקה בדירה, התקנה שטוחה של כיור וצנרת מזגן. 25. מעמדה העדיף של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט ברורה בפסיקה, קל וחומר במקרים בהם נחקר המומחה ותשובותיו יצרו היגיון, תמכו במסקנותיו והבהירו דרך הסקתן וביסוסן על עובדות המקרה. העניין הובהר בע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה, (23.2.14): "חוות דעתו של המומחה היא אומנם רק אחת מן הראיות העומדות בפני בית המשפט ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים... ואולם, לא אחת נפסק כי " משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת"" (סעיף 14 לפסק דינה של כב' השופטת א' חיות ( כתוארה אז)). לאור האמור לעיל, עלות תיקון הליקויים והפיצוי בגין אי ההתאמות אותו אני מוצאת לאשר הוא 33,450 ₪. לסעיפים 5.4.1, 5.4.2 (2,500 ₪ לפי תשובה המומחה בעמוד 12, שורה 23 לפרוטוקול), 5.4.5 (2,700 ₪ לפי תשובת המומחה לשאלת הבהרה 1.2), 5.5.3, 5.9.8, 5.10.2 אין להוסיף פיקוח הנדסי, הואיל ואלו סעיפי פיצוי או זיכוי. לפיכך 10% פיקוח הנדסי יתווספו לסך של 20,750 ₪ (22,825 ₪) ובסך הכל כולל פיקוח הנדסי 35,525 ₪. 26. הנתבעת טענה כי הואיל והתובעים הגישו את התביעה בטרם חלוף שנת הבדק ומבלי שנתנו לנתבעת את האפשרות לבצע תיקון של הליקויים המפורטים בחוות הדעת של המומחית מטעם התובעים, יש להפחית את הפיצוי המגיע לתובעים בגין הליקויים בשליש וזאת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, (28.02.05) (להלן: "עניין סגל"). במקרה הנדון הנתבעת ביצעה מספר תיקונים לאחר מסירת החזקה בדירה לתובעים. לא הוכח כי תיקונים אשר בוצעו על ידי הנתבעת נעשו שלא כהלכה. נמצא כי התובעים נמנעו להעביר את חוות דעת המומחית מטעמם או הליקויים שמצאה לידיעת הנתבעת אלא לאחר כארבעה חודשים ובצמוד לדרישת פיצויים כספיים ביום 18.01.16 וזאת בניגוד להוראות סעיף 12.5 להסכם וסעיף 39.3 לתוספת. הובהר בעדותה של התובעת, כי בשלב זה כבר לא ניתנה לנתבעת האפשרות לבצע תיקונים של הליקויים בדירה (עמוד 18, שורות 20-16 לפרוטוקול). לא מצאתי לתת אמון בטענת התובעת כי הנתבעת ידעה אודות הליקויים קודם לכן, הן עקב חוסר הפירוט שבו נטענה הטענה והן משום שבניגוד להתנהגותה העקבית של התובעת אשר כתבה מכתבים ומיילים בהם פירטה את טענותיה לפרטי פרטים, לא נמצא מכתב או מייל לתמוך בטענתה של התובעת אודות ידיעתה של הנתבעת את הליקויים שבחוות הדעת (שקיומה הוזכר והובטח שתועבר בעתיד). התביעה דנן הוגשה ביום 23.06.16, כתשעה חודשים לאחר מסירת החזקה בדירה לתובעים וכשלושה חודשים לפני סוף שנת הבדק. בנסיבות שתוארו לעיל, אני מוצאת לקבל את טענת הנתבעת, כי הגשת התביעה במהלך שנת הבדק ומניעת האפשרות מהנתבעת לבצע תיקון של הליקויים כבר לאחר ארבעה חודשים לאחר מסירת הדירה לתובעים, מהווה פגיעה בזכויות הנתבעת לפי ההסכם ולפי החוק וכאמור בעניין סגל, מהווה גם פגיעה בתרומתה של שנת הבדק ליעילות המערכת המשפטית והקצאת משאבי הזמן בה. בכל אלו יש כדי להצדיק הפחתת הפיצוי בגין הליקויים ואי ההתאמות בשליש לכדי 23,447 ₪ ובתוספת מע"מ 27,433 ₪. 27. בגין ירידת ערך מצאתי לאמץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 7,200 ₪. התובעים בסיכומיהם ביקשו להתבסס על קביעות וממצאי המומחה מטעמם. מעבר לכך שלפי הוראות תקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 לא יראו חוות דעת מומחים אשר הוגשו מטעם הצדדים כראיה לאחר שמונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, מקובל עליי הסברו של המומחה מטעם בית המשפט לטעותו של המומחה מטעם התובעים. 28. אני מוצאת לציין, כי מתוך כל שהונח לפני עלתה תמונה לא נוחה של התנהלות חסרת תום לב מצד התובעים, בניסיונות חוזרים לנצל פגמים בתקשורת בין הגורמים השונים בנתבעת או בין הנתבעת לספקיה על מנת להשיג יתרון כזה או אחר. הצבת דרישה לפיצוי כספי בגין ליקויי בניה לאחר כארבעה חודשים ממועד קבלת החזקה בדירה ומניעת האפשרות מהנתבעת לבצע את התיקונים , אף בה יש ללמד על חוסר תום הלב מצד התובעים. עוד עלה מתוך התכתבויות המייל הרבות אשר צורפו לתצהיר התובעת, כי הגורמים השונים בנתבעת נהגו להשיב לפניות התובעת בדרך כלל במהירות, לעיתים תוך דקות בודדות. רוב הפניות מצד התובעים נענו בצורה עניינית ותוך רצון של הגורמים בנתבעת לבוא לקראת התובעים במידת האפשר. גם התנהלותם במהלך ניהול ההליך אשר באה לידי ביטוי בשינוי חוזר ונשנה של טיעונים עובדתיים ביחס לגובה הנזקים הנתבעים היחס לרכיבים השונים, כך לדוגמא עתרו בסיכומים לסכום החורג מסכום כתב התביעה המתוקן ומבלי לציין זאת. 29. התנהגות התובעים אשר תוארה לעיל לרבות סוג הליקויים אשר נמצא לבסוף על ידי המומחה מטעם בית המשפט אינם מזכים את התובעים בפיצוי בגין עוגמת נפש. שיפוי עבור הוצאות התובעים 30. התביעה הוגשה על סך של 376,287.25 ₪, תוקנה לאחר הגשת חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט על דרך הורדת סכום התביעה לסך של 220,000 ₪ ובסופו של יום אושר פיצוי בשיעור של כ- 78,200 ₪ לפני הוצאות ההליך. לבית המשפט סמכות לפסוק בנסיבות אלו שיפוי חלקי על הוצאות התובעים. הואיל והתנהלות התובעים אילצה את הנתבעת להמשיך ולהתייחס למרבית מרכיבי סכום התביעה המקורי (כך טענו התובעים בסיכומיהם לסך העולה לכדי כמעט 300,000 ₪), הרי שהיחס בין הפיצוי שנפסק לבין סכום התביעה הוא בין שליש לחמישית לפיכך אני מוצאת לפסוק כי הנתבעת תשפה את התובעים ברבע מההוצאות. לפיכך בגין הוצאות התובעים (חוות דעת הנדסית – 1,416 ₪, חוות דעת שמאי – 1,640 ₪, חלק התובעים בחוות דעת המומחה טעם בית המשפט וזימונו לעדות – 6,095 ₪, אגרות בית משפט 9,474 ₪) תשפה הנתבעת את התובעים בסך של 4,656 ₪. סוף דבר 31. הנתבעת מסרה את הדירה באיחור של שמונה חודשים וחצי ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה בסך של 43,556 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופת האיחור, (מיום 16.04.15) ועד ליום התשלום המלא בפועל. בגין ליקויי בניה תשלם הנתבעת לתובעים סך של 27,433 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאפריל 2017 (בהתאם למועד תחשיב חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ), ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים סך של 2,700 ₪ בגין ירידת ערך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאפריל 2017 (בהתאם למועד תחשיב חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ) ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות התובעים, בסך 4,656 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 8,155 ₪ (כולל מע"מ). הנתבעת תבצע את התשלום לתובעים תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין. המזכירות תשגר פסק-הדין לצדדים. ליקויי בניהבניה