תביעה נגד מרפאת שיניים בגין טיפול רשלני

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד מרפאת שיניים בגין טיפול רשלני: התביעה 1. התובעת ילידת 1965. בחודש יוני 1998 פנתה התובעת אל מרפאת השיניים שבבעלות ובניהול הנתבעים 1 ו-2, ושלטענתה היתה מבוטחת על ידי הנתבעת 3, לצורך טיפול בשיניה. לטענת התובעת, האבחנה הרפואית שנערכה לה והטיפולים שקיבלה בעקבותיה היו רשלניים ולא בוצעו באופן נאות, כאשר חלק מאותם טיפולים לא תועדו ברשומות הרפואיות, וחלק בוצעו על ידי הנתבע 2, שאינו רופא שיניים מורשה. התובעת טענה כי כתוצאה מהטיפולים היא נאלצה לעקור שיניים, נגרמה לה הפרעה בפרק הלסת והיא נזקקה ונזקקת לטיפולים משקמים, שעלותם גבוהה והם כרוכים בסבל רב. לטענת התובעת על הנתבעים לפצותה בגין כל הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהטיפול הרשלני, ולהשיב לה את ההוצאות שהוציאה בשל כך. 2. הנתבעים הכחישו את כל טענות התובעת, כאשר לטענתם מי שביצע את הטיפולים היה אך ורק הנתבע 1 - שהינו רופא השיניים אשר היה מוסמך לכך, ואילו הנתבע 2 - טכנאי שיניים במקצועו, טיפל רק בניהול המקום ובפעולות המצויות בגדר מקצועו ואחריותו. הנתבעים הכחישו גם את רשלנותם בביצוע הטיפולים, וטענו כי התובעת קיבלה טיפול מיומן, זהיר ואחראי בהתאם למצב שיניה באותו מועד, כאשר הנזק הנטען נגרם כתוצאה ממצבה הדנטלי הבסיסי הגרוע, ממנו סבלה עוד קודם לטיפול, או מגורמים אחרים אשר אינם בשליטת הנתבעים. הנתבעת 3 טענה כי יש לדחות את התביעה כנגדה על הסף משום שאין יריבות בינה לבין התובעת, והיא מעולם לא היתה המבטחת של הנתבעים. חוות הדעת הרפואיות 3. לכתב התביעה צירפה התובעת את חוות דעתו של ד"ר שלמה ברק, אשר תיאר את מצב שיניה של התובעת, את מהלך הטיפול שבוצע על ידי הנתבעים, את הטיפול שהיא נזקקת לו בעקבות הליקויים שנמצאו בעבודתם של הנתבעים, ואת העלויות הכרוכות בכך. ד"ר ברק קבע כי לתובעת נותרה נכות כדלקמן: * 10% בגין אובדן כל השיניים בלסת העליונה, עם אפשרות להתקין כתרים, לפי סעיף 74(1)(ב); * 7% (מותאם) בשל אובדן מרבית השיניים בלסת התחתונה, עם אפשרות להתקין כתרים, לפי סעיף 74 (1) (ג); * 10% בשל הפרעה תפקודית בפרקי הלסת ושרירי הלעיסה בצורה בינונית, לפי סעיף 73 (2) (א) (II). לבקשת ב"כ התובעת נחקר ד"ר ברק בבית המשפט, ועידכן את חוות דעתו בכל הנוגע לעלויות הטיפול שהשתנו במהלך השנים מאז הוגשה חוות הדעת (עמוד 20). 4. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר ישראל תמרי, אשר בדק אף הוא את התובעת ואת הטיפול שבוצע על ידי הנתבעים, וקבע כי התובעת הגיעה למרפאה כאשר כל שיניה סובלות ממצב של הרס כותרתי נרחב ושחיקה עם נגעים עששתים אשר חייבו טיפול מקיף. ד"ר תמרי מצא כי מצב השיניים הנוכחי אומנם מחייב המשך טיפול, אולם הדבר אינו נובע בהכרח מטיפול לקוי של הנתבעים, ויתכן שכשלונם נבע מבעיות הקשורות במצב הקודם של שיניה של התובעת, מזון מסוג מסויים שאכלה או תרופות שנטלה. גם מומחה הנתבעים העריך את העלויות הדרושות לשיקום הפה, וקבע כי אין מקום לקביעת נכות משום שהרס כותרות השיניים היה קודם לטיפול שקיבלה, ולא נמצאה הפרעה תפקודית של פרקי הלסת. 5. נוכח הפער בין שתי חוות הדעת, מינה בית המשפט את ד"ר אלעזר צלמון כמומחה מטעמו. בחוות הדעת תיאר ד"ר צלמון את תולדות המקרה, כאשר התובעת טופלה על ידי הנתבע 1 מיום 30.6.98 ועד ליום 7.12.04, ובמהלך התקופה בוצעו טיפולי שורש, מבנים יצוקים עקירות וגשרי חרסינה. לדברי המומחה, הטיפול המשקם שניתן על ידי הנתבעים נכשל, ובפי התובעת התרבתה העששת והגשרים התרופפו, ובחודש יוני 2005 היא המשיכה את הטיפול במרפאת בית החולים איכילוב, שם נעקרו כל השיניים שנותרו בלסת העליונה ומרבית השיניים בלסת התחתונה, והותקנו תותבות מעבר עד לביצוע שתלים. בחוות דעתו סקר המומחה את מצב שיניה של התובעת סמוך לתחילת הטיפול, את תוכנית הטיפולים שהיתה רצויה לדעתו באותה עת, וכן את מצב שיניה של התובעת ביום 24.8.03, כחמש שנים לאחר תחילת הטיפול, וזאת על פי צילומים שנעשו באותם מועדים. מסקנת המומחה היתה שהנתבעים התרשלו הן בטיפול עצמו והן בשיטת העבודה בה נקטו; לגבי שיטת העבודה במרפאה - התובעת הגיעה אל הנתבעים כאשר שיניה במצב שחייב טיפול נרחב ומורכב, והיה על הנתבע 1 להפנותה לייעוץ אצל מומחה לשיקום פה וזאת לא עשה. גם כרטיס הטיפולים שהוצג בפני המומחה נמצא חסר, ולהערכתו לא ניתן להחשיבו כ"תוכנית טיפולים תקינה". ולגבי הטיפול עצמו, הרי שלדעת המומחה, נכשלו הנתבעים בביצוע הטיפול בשיניה של התובעת, כאשר הכשלון נבע מאי שמירה על רמת סטריליות נדרשת, חוסר התאמת המבנים והכתרים לשיניים, החדרת חומר מסוג יודופורם לאזורים דלקתיים, כאשר לחומר זה יש פוטנציאל להזיק, ומסקנתו של המומחה היתה: "לא ניתן בשום דרך להחשיב את טיפול השיניים אשר קבלה במרפאת אל-שן "כטיפול שיניים סביר". טיפולו הרשלני של ד"ר דניאל גואל גרם למתרפאה נזקים קשים וסבל רב" (עמוד 11 לחוות הדעת), ועוד הוסיף בסיכום חוות הדעת כי רשלנותו של הנתבע 1 נובעת מהחלטתו לטפל בתובעת לבדו, כאשר אל מול מצבה הרפואי הקשה והמורכב עמדה יכולת דלה בלבד. המומחה ציין כי את כל הטיפולים היה צריך לבצע רק הנתבע 1, שרק לו המומחיות והידע הנדרש, ואם הטיפולים בוצעו גם על ידי נתבע 2, הרי שמדובר בעבירה על החוק. 6. ד"ר צלמון התייחס בחוות דעתו גם לחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, וקבע כי אילו קיבלה התובעת טיפול מיומן ניתן היה להציל את מרבית שיניה, ואילו במצבה כיום נותרה לה נכות בגין אובדן כל השיניים בלסת העליונה בשיעור 10% לפי סעיף 74 (1) (ב)+(ח), ונכות בשיעור 10% בגין אובדן כל השיניים בלסת התחתונה לפי סעיף 74 (1) (ג)+ (ח), ובסך הכל 19% נכות משוקללת. המומחה לא מצא קשר בין הבעיה בפרק הלסת לטיפול שקיבלה התובעת מהנתבעים, ולא קבע נכות בשל כך. 7. חוות הדעת של ד"ר צלמון כוללת גם את תוכנית הטיפול הנדרשת כדי לשקם את מצבה הדנטאלי של התובעת, ואת העלויות הכרוכות בכך, כשסך הטיפולים מגיע ל- 148,300 ₪. המומחה ציין גם עלויות עתידיות, כשלדבריו יש לחדש את התותבת מדי 7 שנים, וע"פ גילה של התובעת נדרשות 5 החלפות, באופן שהעלות מסתכמת ב-50,000 ₪. 8. לאור האמור בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, הודיע ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי הוא ממקד את טענותיו בשאלת גובה הנזק בלבד, באופן המלמד כי קיימת הודאה בשאלת האחריות וכי הנתבעים 1 ו-2 הם אלו שאמורים לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהטיפול הרשלני שקיבלה (עמוד 1 לסיכומים). חישוב נזקי התובעת 9. בתצהיריה תיארה התובעת את השתלשלות האירועים מאז פנתה לטיפול שיניים אצל הנתבעים, מהלך הטיפול הכושל שבוצע, הכאבים שנגרמו לה כתוצאה מכך, ההוצאות הרבות ומשך הזמן הניכר שבו לא קיבלה מענה למצבה הקשה. לטענת התובעת, מלבד כל אלו ובשל הטיפולים הארוכים היא נאלצה להעדר מעבודתה בתדירות גבוהה, הפסידה שכר בעבר ויגרמו לה הפסדי שכר גם בעתיד. התובעת צירפה תצהיר משלים בנושא הצעה לטיפול ושיקום הפה שקיבלה, ואשר עשויה להביא לשיפור ממשי במצבה (ת/1-ת/3). יצויין, כי לצורך חישוב הנזק הסתמכו שני הצדדים על חוות דעתו של ד"ר צלמון, ואף אני סבורה כי מדובר בחוות דעת מקצועית ומקיפה, המשקפת היטב את המצב, והיא תשמש בסיס להערכת הנזק. עלויות הטיפול הדנטלי 10. בחוות דעתו קבע ד"ר צלמון תוכנית לשיקום הפה הכוללת הכנה לביצוע שתלים, שמונה שתלים בלסת עליונה, שישה שתלים בלסת התחתונה והרכבת תותבת על גבי השתלים. ד"ר צלמון קבע כי עלות הטיפולים כאמור מסתכמת ב- 148,300 ₪ (ביום מתן חוות הדעת, 20.5.07). ב"כ הנתבעים טען כי מדובר בעלויות גבוהות אף מאלו שלהן טענה התובעת על פי המומחה מטעמה, גם לאחר העדות בה עודכנו הסכומים, ואין מקום לפסוק לתובעת פיצוי מוגדל. אלא שלטעמי ראויה התובעת לטיפול מיטבי, מומחה בית המשפט שחוות דעתו התקבלה פסק את הסכומים בהתאם לעלויות המתאימות למומחים בשוק הפרטי, ואני מקבלת את האמור בחוות הדעת ואינני רואה להפחיתו, באופן שהפיצוי המגיע לתובעת בגין עלויות שיקום שיניה מגיעה לסך של 148,300 ₪. יחד עם זאת, מאחר והסכום שנקבע על ידי ד"ר צלמון גבוה מהסכום שהציג מומחה התובעת בעדותו, אני סבורה כי יש להוסיף לעלויות הפרשי הצמדה בלבד מיום מתן חוות הדעת ועד ליום פסק הדין. 11. ד"ר צלמון העריך כי יש להחליף את התותבת מדי 7 שנים, כשעלות כל החלפה היא 10,000 ₪, ובהתחשב בגילה של התובעת מדובר בחמש החלפות. הסכום המוצע בחוות הדעת אינו מביא בחשבון את ההיוון הכפול הנדרש לשם חישוב הפיצוי, וברור כי פיצוי המשתלם היום יחושב בהיוון כפול לכל 7 שנים, באופן שהסכום המצטבר מגיע לכדי 28,050 ₪ (וראה לענין זה החישוב בסיכומיו של ב"כ הנתבעים). 12. ב"כ התובעת הוסיף וטען כי במסגרת תשובות לשאלות ההבהרה, השיב ד"ר צלמון כי יתכן שבעתיד יהיה צורך בהחלפת השתלים בפיה של התובעת, כשהוא העריך שההחלפה תדרש בכל 15 שנה. בנסיבות אלו טען ב"כ התובעת כי היא תיזקק לטיפול המשקם הכולל האמור בחוות הדעת פעמיים נוספות, כשהעלות מגיעה לכ-300,000 ₪. אלא שלטעמי אין הדבר משקף את העלות הראויה. המומחה הסביר כי מדובר בהליך שאינו וודאי, שכן על פי המחקרים שנערכו, השתלים הוכיחו עמידות ותפקוד תקין במשך כ-15-20 שנה ללא צורך בהחלפה. יחד עם זאת הבהיר המומחה, כי מאחר ומדובר בהליך טיפולי חדיש יחסית ובהעדר מידע מספק, ניתן להוסיף עלות החלפת השתלים בכל 15 שנים, כלומר על פי גילה של התובעת עד שתי החלפות. המומחה לא קבע כי מדובר בהליך המצריך ניתוחים חוזרים, ולא נשאל האם ישנן הוצאות נוספות הכרוכות בכך, ומדובר בהחלפה אשר תתרחש לכל המוקדם בעוד כ-15-20 שנה לערך. בנסיבות אלה ובהתחשב בצורך האפשרי - אך הלא ודאי - בהחלפת השתלים בלבד, ובעלויות בהן נקב המומחה בחוות דעתו, אני מעמידה את הסכום על סך של 40,000 ₪ על דרך האומדן. 13. לטענת התובעת במהלך התקופה שחלפה מאז הפסקת הטיפול אצל הנתבעים, היא החלה בטיפול במרפאות בית החולים איכילוב, ושילמה סך של 11,275 ₪ עבור הטיפול, וסך של 1110 ₪ עבור צילומים, והיא תבעה השבת סכומים אלו. התובעת לא נחקרה בנושא זה, וכרטיס הטיפולים שצורף מלמד כי רובו של הסכום שולם, והגם שנותר חוב על חשבון הטיפול נכון לחודש 12/06, ברור כי יהיה על התובעת לשלמו, ואף המומחה קבע כי יש להכניס עלויות אלו לתחשיב. בנסיבות אלו יש לפסוק לתובעת את החזר עלויות הטיפול בסך של 12,385 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממחצית התקופה על פי כרטיס הטיפולים ועד לתשלום בפועל. 14. ב"כ התובעת טען כי התובעת שילמה לנתבעים עבור הטיפול הרשלני שקיבלה סך של 92,700 ₪, ויש להשיב לה את הסכום ששילמה, שכן לא יתכן שהם יפעלו מתוך רשלנות ופגיעה בתובעת והיא תצטרך לשלם עבור כך. על פניו טענה זו שובת לב, אלא שבבחינת הדברים אין מקום להשבה הנטענת, שכן אם התובעת תקבל את הפיצוי הכספי השווה לתוכנית טיפול מלאה שתשקם את מצבה בהתאם לעלויות שקבע המומחה, הרי שהיא זוכה לטיפול שהיה מגיע לה מהנתבעים, אילו היו מיומנים ומומחים, ואין סיבה לתת פיצוי העולה על סכום זה, משום שהדבר מהווה כפל פיצוי [ובמילים אחרות, ניתן היה להשיב לתובעת את מה ששילמה, ולפסוק לה את היתרה המגיעה כדי עלות הטיפול ההולם]. בנסיבות אלו ומשנפסק לה פיצוי עבור טיפול מלא, לא זכאית התובעת להחזר הכספים ששילמה. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד 15. בתצהירה טענה התובעת כי נגרמו לה הפסדי השתכרות בשל טיפולי השיניים הכושלים, היא נאלצה להעדר מעבודתה גם בשל הטיפול עצמו וגם בשל הכאבים שנגרמו לה לאחריו, לעיתים במשך מספר ימים, והפסדה עולה כדי 1040 שעות עבודה (ת/2). ב"כ התובעת הוסיף וטען, כי בשל הנכות שקבע המומחה והצורך בטיפולים משקמים ארוכים, יהיה על התובעת להעדר ממקום עבודתה ויגרם לה הפסד שכר גם בעתיד. אלא שטענות אלו לא הוכחו. יש לזכור כי מצבה הבסיסי של התובעת עת הגיעה לטיפול היה בכי רע, וניתן היה לראות כי היא לא טיפלה בשיניה, הזניחה אותן במשך שנים, ומערכת השיניים בפיה היתה לקויה ומעורערת בצורה חמורה, והצריכה טיפול שיקומי מורכב ואולי אף כואב, כפי שציין המומחה בחוות דעתו, וזאת אף מבלי קשר לטיב הטיפול שקיבלה מהנתבעים. התובעת נחקרה על טענתה, והסתבר כי באותן שנים מלבד טיפולי השיניים סבלה התובעת גם מבעיות רפואיות נוספות אחרות, היא עברה תאונת דרכים בשנת 1999, נפגעה בגב ונקבעו לה 7.5% לצמיתות, ובעקבות זאת היתה בטיפולים רפואיים ובפיזיותרפיה, היא ביקרה אצל רופא אף אוזן גרון, רופא נשים, אורטופד, וכו', ותקופה מסויימת אף עבדה במשרה חלקית בגלל בעיות הגב מהן סבלה, ובוודאי ההעדרויות הרבות לא נגרמו בשל טיפולי השיניים. התובעת הוסיפה ואישרה כי במקום עבודתה "שעות המחלה" אינן ניתנות לפדיון כספי, ובפועל לא נגרם לה הפסד כספי בגין השעות שהחסירה. (בנושא זה ראה גם בעמודים 20-21 לפרוטוקול). עוד הסתבר, כי טיפולי השיניים לא פגעו בקידומה של התובעת בעבודה, וכי היא המשיכה לעבוד באותו מקום ובתפקיד בכיר, ובנסיבות אלו לא הוכחו הפסדי עבר, ובוודאי לא הפסדים שנבעו כתוצאה מטיפולי השיניים. ובאשר לעתיד - התובעת אולי תאלץ להעדר מעבודתה בשל הטיפולים הנדרשים, אולם אין חובה לבצע טיפולים אלו דווקא בשעות העבודה, מה גם שאם יש צורך בכך הרי שמדובר בהעדרות המוכרת על ידי המעביד שאין בצידה הפסד כספי, ולאחר שהמצב יתוקן, לא תהיה עוד כל סיבה להעדרות או להפסדי שכר. בנסיבות אלו אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. נזק בלתי ממוני 16. התובעת תיארה את סיבלה כתוצאה מהטיפול הכושל, את הדימומים והדלקות שנגרמו לה, את הסבל המתמשך במהלך שנות הטיפולים שלא הועילו, וביקשה לפצותה בגין אלו. לטעמי, אכן מגיע פיצוי שישקף את הקשיים שחוותה התובעת, את הטיפול הלקוי והרשלני שקיבלה - ולא רק מידיו של הרופא אלא גם מטכנאי שיניים שאינו מוסמך לבצע את הטיפולים שעשה (וראה התייחסות בנושא זה בחוות דעתו של המומחה) - את השימוש בחומר מיושן שלא תרם לשיפור מצבה של התובעת, ותוך התחשבות בקביעתו של המומחה לפיה טיפול נכון ומיומן היה עשוי להציל את מרבית השיניים. לצד זאת אין לשכוח את המצב הגרוע בו הגיעה התובעת לטיפול אצל הנתבעים, את ההזנחה של שנים ללא טיפול הולם, עד כדי הפרעה בפרק הלסת שנגרמה בשל כך, ואשר אין לה כל קשר לטיפול שקיבלה מהנתבעים. בשקלול כל הגורמים שציינתי, אני מעמידה את הסכום על סך של 120,00 ₪. פיצויים עונשיים 17. התובעת טענה כי בנוסף על הפיצויים המגיעים לה, יש להוסיף ולפסוק פיצוי עונשי, שכן הנתבעים פעלו "מתוך כוונה פלילית וזדונית" ובשל "בצע כסף" במשך תקופה ארוכה. הפסיקה עסקה בסוגיית הפיצויים העונשיים, ובאופן עקבי נאמר כי אמנם קיימת אפשרות לפסוק פיצויים עונשיים בתביעה נזיקית, אך הדבר ייעשה במקרים חריגים בלבד, כשמדובר בהתנהגות זדונית ומקוממת. בע"א 2570/07 (זושא לם ואח' נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פורסם באתר המשפטי נבו) נקבע: "בתי המשפט לא אוו לפסוק פיצויים עונשיים בתיקי רשלנות רפואית - אף במקום שבו התנהלות הגורם הרפואי העלתה "תהיות רבות" - וזאת משלא נמצא כי "מדובר בהתנהגות מגונה ומקוממת עד כדי השתת פיצויים עונשיים בגינה" בע"א 9656/03 (עזבון מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר) נקבע: "... הרציונל מאחורי הפיצויים העונשיים אינו 'ריפוי' או 'תיקון', כדרך המסורתית של דיני הנזיקין, אלא עונש והרתעה. רציונל זה אינו פשוט ואינו מובן מאליו במשפט האזרחי, אך יוצדק במקרים חמורים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ויש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל. בפיצויים עונשיים, על פי פסק הדין [בעניין אטינגר], יש לנהוג בהסתייגות או בזהירות... בדרך כלל בעוולות כוונה, כאשר התנהגות המזיק ראויה לגינוי. שיטות משפט שונות הכירו באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים גם בתביעות המתבססות על עוולות הרשלנות, אולם בתי המשפט עושים זאת, על פי רוב, במשורה ובמקרים חריגים'... (וראה גם בע"א 9225/01 זיימן נ' קומרן, ; בע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (2004)). מכאן, שפסיקת פיצויים עונשיים בתיק אזרחי היא עניין חריג, ויהיה ראוי לבחינה במקרים מקוממים ומסלידים במיוחד, ולטעמי אין המקרה שבפני עולה כדי אותם מקרים חריגים ומסלידים אשר יש בהם כוונת זדון, ולא מצאתי כי למי מהנתבעים היתה כוונה לפגוע בתובעת ולגרום לה נזקים למרות הרשלנות שנמצאה במעשיהם. למעלה מן הצורך אוסיף, כי ברע"א 7644/09 נקבע כי אם מוגשת תביעה הכוללת ראש נזק של פיצוי עונשי, הרי שאין היא באה בגדרי תביעת נזקי גוף, ויש להעריכה ולקבוע את סכומה מראש ולשלם את האגרה הנדרשת, וזאת לא נעשה כאן. סוף דבר 18. לאור כל האמור לעיל, ובהעדר טיעונים לחבותם של הנתבעים 1 ו-2, אני קובעת כי הם התרשלו כלפי התובעת, ועליהם לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה. באשר לנתבעת 3 - לא הוכח הקשר בין הנתבעים 1 ו-2 לנתבעת זו, ולא הוכח כי היא היתה המבטחת בתקופה הרלוונטית, ובנסיבות אלו דין התביעה נגדה להדחות. אני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2, יחד ולחוד, לפצות את התובעת בסכומים כדלקמן: א. שיקום דנטאלי - 148,300 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה מיום חוות הדעת). ב. החלפות עתידיות של התותבת - 28,050 ₪ ג. החלפות עתידיות של השתלים - 40,000 ₪ ד. החזר תשלומי טיפולים - 12,385 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי סעיף 13 לעיל). ה. נזק בלתי ממוני - 120,000 ₪ לסכום הפיצויים יתווספו הוצאות שנגרמו לתובעת כתוצאה מניהול ההליך, וכן שכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪. שינייםרשלנות רפואית (שיניים)תביעות רשלנות רפואיתמרפאת שיניים