הכרה באסטמה בביטוח לאומי

התובעת עתרה להכיר במחלת האסטמה כ"פגיעה בעבודה" בעילת המיקרוטראומה. רקע עובדתי 1. התובעת פנתה לנתבע בתביעה להכיר במחלת האסטמה כ"פגיעה בעבודה". 2. תביעת התובעת נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע/אירועים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו להתפתחות האסטמה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה". 3. לאחר שנשמעו ראיות הצדדים, הגיעו הצדדים לידי הסכמה בעניין העובדות ואלה פורטו בהחלטת ביניים מיום 13.6.11 כדלקמן - א. התובעת עבדה במפעל "דובק" בתחילה בבני ברק ולאחר כך בפתח תקווה. ב.  התובעת עבדה במשך כ- 30 שנה - מיום 4.6.79 ועד ליום 30.9.08. ג. התובעת עבדה כעובדת ייצור ומפעילת מכונת ייצור סיגריות ועיבוד טבק + איסוף                        סיגריות. ד. התובעת נדרשה במסגרת עבודתה לאיסוף סיגריות מהמכונה לתוך מגשים, לניקוי אזור העבודה מהאבק, לניקוי יומיומי של חלקי המכונה באמצעות צינור דחס אוויר ולניקוי של אחת לחודש של המכונה באמצעות שואב אבק (טיפול ממושך יותר). עוד נדרשה התובעת לטיפול בתקלות, איסוף האבק והלכלוך מהרצפה לתוך קרטון ולהפעלת המכונה והשגחה. ה.  התובעת עבדה חמישה ימים בשבוע בין השעות 06:00-15:00, 9 שעות עבודה יומיות. ו. התובעת עבדה במכונת "מרק 8" וכן במכונת יצור בנות 30 שנה ויותר. ז. התובעת נחשפה לחומרים הבאים: טבק מסוג מונטנה, מנטה, ברוודווי וטיים. סיגריות מונטנה וברודווי הינן מהסוג הקשה ביותר לייצור בשל כמות אבק רבה יותר שנפלטת בתהליך ייצורן, סיגריות מונטנה יוצרו במשך שבועיים מתוך חודש. ח. התובעת היתה חשופה לאבק במקרים הבאים: 1.  מתוך מכונות הייצור עימן עבדה היו דליפות של אבק ויצירת פתיתי טבק מהפסולת של תהליך היצור של הסיגריה. 2. במקרה של תקלה, האבק מתפזר לרצפה, לאויר, לארגזים ולכל סביבת העבודה. תקלות מסוג זה קורות פעמים רבות במשמרת. במכונות שבהם עבדה התובעת, לצורך טיפול בתקלה יש להשתמש בצינור דחס שמפעיל עוצמה חזקה של אויר על מקום הסתימה ופותח את החסימה. באופן זה גם מתפזר אבק. 3. התובעת עסקה בטאטוא סביב המכונה לפחות 8 פעמים במשמרת. טיטוא פתיתי הטבק נעשה במטאטא רגיל, הפתיתים נאספו ונשפכו לתוך קרטון כאשר בזמן האיסוף ושפיכת הפתיתים לקרטון הם גם היו מתפזרים על התובעת וסביבתה. 4.  בסוף כל יום עבודה עסקה התובעת במשך כחצי שעה בניקיון סביבת העבודה בניקוי המכונה. הניקוי נעשה באמצעות שואב אבק וצינור אוויר במקומות שבהם לא ניתן להגיע עם שואב אבק. 5. במהלך כל יום העבודה היתה סביבת העבודה רוויית טבק. ט.  מכל המכונות במקום יצא אבק. האבק בא לידי ביטוי בכך שלדברי התובעת הייתה מתמלאה אבק בשיער, בפנים, בגוף. עיניה צרבו מאבק, והיא הייתה שוטפת אותם לעיתים קרובות. את השיער נאלצה לחפוף כל יום בשל כמויות האבק. האבק גרם לתובעת לא אחת להקאות. י. בסוף יום עבודה הייתה התובעת חייבת להתקלח וכך גם שאר העובדים. יא. התובעת שהתה באולם גדול ארוך, סגור, ללא חלונות, דלתות סגורות שהיה ממוזג. באולם היו כ-15 מכונות וכ-120 עובדים. יב. לדברי התובעת, לא סופקו לה ולשאר העובדים מסיכות מיגון וכפפות לידיים. רק בשנת 2007 כשהתלוננה על קושי בנשימה, סופקו לה נישמיות, אולם בשימוש בהם חשה מחנק ולא יכלה כבר להשתמש בהם. יג. בשנת 2007 החלה התובעת לסבול מקוצר נשימה, פנתה לרופא המשפחה, החלה בבירור הרפואי וביום 6.2.08 אובחנה כסובלת מאסטמה. מצבה הרפואי של התובעת הוא כעולה מן החומר הרפואי. יד.  התובעת אינה מעשנת ומעולם לא עישנה.   4. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר שבתאי ורסנו, מומחה למחלות ריאה מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתה של התובעת, לבין מחלתה. 5. ד"ר ורסנו קובע בחוות דעתו כי - "ש. מה היא המחלה ממנה סובלת התובעת ת. לדעתי אין הוכחה רפואית כי התובעת סובלת מאסטמה. החולה אובחנה כ"אסתמטית" על סמך מבחן תגר מטאכולין שהיה חיובי במידה קלה ביותר (mg/ml PC-20=7.673). לאחר עיון בתיקה הרפואי התרשמתי כי בביקוריה הרבים אצל רופא המשפחה בדיקת הריאות הייתה כמעט תמיד תקינה, תלונותיה גם בפעמים שערבו את מערכת הנשימה היו לא ספציפיות ולא אופייניים בהכרח לאסתמה, כגון קוצר נשימה וכאבי חזה או שיעול, חום, נזלת. יש לציין כי מבחן תגר מטאכולין הוא מבחן שמשמש לזיהוי אסתמה "סמויה", משמע כאשר קיים חשד קליני לאסתמה על פי הסימפטומים או הממצאים בבדיקה הגופנית ואילו תפקודי הריאה הם תקינים ואינם מדגימים "הפרעה חסימתית הפיכה" האופיינית לאסתמה. במקרים כאלה תגר מטאכולין חיובי יכול לתרום לאיבחון אסתמה או לשלילתה. מבלן מטאכולין לכשעצמו הוא מבחן רגיש אך הספציפיות שלו לא מאד גבוהה וככל שהמבחן חיובי במידה קלה יותר הספציפיות לאסתמה יורדת. מקובל כי מבחן מטאכולין עם ערך של mg/ml 1PC20 הינו בעל ספציפיות גבוהה וככל שהערך מתקרב ל-mg/ml8 ספציפיות יורדת. מעל 8 מג'/מל' הוא אינו אבחנתי. בנוסף, מבחן תגר מטאכולין חיובי בהעדר קליניקה מחשידה אינו מספיק לאיבחון אסתמה מכיוון שלמבחן זה ישנם FALSE POSITIVE שונים. במקרה הנידון, כאמור, החשד הקליני אינו גבוה ומבחן התגר הוא חיובי חלש כך שהאבחנה של אסתמה הינה בספק רב מבחינתי. בדיקת כיח מגורה שביצעה בבי"ח איכילוב הדגימה ריבוי של תנאי דלקת פולימורפונוקלארים וגם עלייה קטנה במספר התאים האאוזינופילים בכיח (3.6%), ממצא שמשמעותו הקלינית במקרה זה אינה ברורה ועל פיו אין לאבחן אסתמה. על פי המסמכים הרפואיים התובעת הופנתה בשנת 2008 למרפאת ריאות ואלרגיה בבי"ח איכילוב בדיקת תבחני עור לאלרגנים נשאפים שכיחים (לא לאבק טבק) הייתה שלילית (לא הודגמה אלרגיה לאלרגנים אלו). מבחן תגר נשימתי בוצע על ידי פרופ' קיוויתי בבי"ח איכילוב. בוצעו תפקודי ריאה לפני ולאחר חשיפה במשך שעה לאבק טבק שנאסף ממקום העבודה. תפקודי הריאה שלאחר החשיפה בוצעו בזמנים של 15, 30 דקות, שעה, שעתיים, שלוש וחמש שעות לא הודגמה תגובתיות-יתר של הסמפונות, כצפוי במקרים של רגישות לחומר הספציפי אליו דרכי הנשימה של הנבדק/ת אמורים להיות רגישים. צוין כי "החשיפה גרמה לבחילה ולהרגשה כללית רעה". אין בתופעה שכזו בכדי לאבחן אסתמה או מחלת ריאות כלשהי. בנוסף רמת TOTAL IGE בדם הנבדקת הייתה תקינה (בוצע ב-9.10.11 על פי בקשתי). נוגדן זה עולה במקרים רבים בהם תופעות אלרגיות כגון אסתמה מתרחשות. מכל האמור למעלה אני מתרשם כי בתובעת לא מתקיימת מחלת האסתמה בכלל, ובכלל זה גם לא כתוצאה מחשיפה לאבק טבק. אין גם עדות להתקיימותה של מחלת ריאות אחרת בתובעת. קוצר נשימה במקרה של התובעת עלול להיות משני למשקלה הגדול (BMI=36) ולממצא של אי ספקת לב דיאסטולית על פי אקו-לב משנת 2002. ש. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין מחלתה הנ"ל לבין עבודתה של התובעת כמפעילת מכונות ייצור סיגריות ועיבוד טבק וכן איסוף סיגריות ת. כפי שציינתי בתשובה 1 לא הודגמה בתובעת אסתמה ובכלל זה גם לא אסתמה כתוצאה מעיבוד עלי טבק. לידיעה, הספרות הרפואית חלוקה לגבי הקשר בין עבודה בעיבוד טבק יבש וייצור מוצרי טבק לבין מחלות ריאה ובכלל זה מחלת האסתמה. במחקר רחב הקף אחד שכלל 1,020 עובדי טבק (1) לא נמצאה עלייה בשכיחות של מחלות כרוניות של דרכי הנשימה התחתונים אך כן נמצא קשר לדלקות של האף (ריניטיס). במחקר קטן בהרבה מהמחקר הנ"ל נמצאה עלייה בשכיחות סימפטומים נשימתיים כרוניים ובאסתמה לעומת קבוצת ביקורת אך המספרים כאמור קטנים ואין התחייסות לאירעות של אסתמה כמחלת מקצוע (2). ש. האם הייתה כאן פגיעה INJURY ת. בחולה לא מתקיימת מחלת ריאות. ש. האם הפגיעה גרמה נזק ת. התשובה שלילית ולפיכך גם התשובות ליתר השאלות בית המשפט הן שליליות". 6. התובעת ביקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה. בהחלטתי מיום 7.3.12 אושרה בקשתה, למומחה הופנו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן - "ש. המומחה התייחס בחוות דעתו למבחן המטאכולין שתוצאתו "חיובי חלש". במאמר באינטרנט מאתר של המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי כתוב ש"אם נצפים בירידה של 15% עד 20% בתפקוד הריאה תוך כדי שאיפת מטאכולין יש לחולה תגובתיות יתר של דרכי הנשימה". בבדיקת מטאכולין נרשמה ירידה של 15% ב-FEVI בשלב 5 של הבדיקה כאשר ריכוז החומר היה 4.6. האם לפי ההגדרה היבשה של המבחן באינטרנט ניתן להגדיר את המבחן הנדון כמבחן חיובי בריכוז גבוה יחסית כך שניתן להבדיל בין החיוביות של המבחן והספציפיות שלו ת. "המאמר", באתר היחידה לאלרגיה במרכז רפואי סוראסקי אינו אלא דברי הסבר כלליים לציבור ואינו מהווה תחליף להגדרות בינלאומיות (1,2) בנוגע למבחן תגר מטאכולין. הירידה הדרושה בערך של FEV1 כתוצאה משאיפת החומר הטאכולין צריכה להיות על פי הגדרות המקובלות 20% לעומת ערך הבסיס (שלפני שאיפת החומר) ומשום כך ערך התגובה PC20 כלומר: (in) 20% (of decrease a provokes that concentration provocation FEV1 baseline. כלומר 20% ולא 15% ירידה, שאחרת משתמשים בהגדרה ב-PC15 ולא היא. ירידה משמעותית המוגדרת כתגובתית-יתר של הסמפונות שעשויה להתאים לאסתמה מוגדרת כירידה של לפחות 20% בערך FEV1 בתגובה לריכוז מטאכולין של עד 8 מג'/מל' (1,2). במקרה של התובעת ערך הmg/ml PC20=7.673 הצביע על תגובה חיובית חלשה מאד בהקשר זה יש לציין כי PC20 שהינו מעל 4 מג'/מל' כבר נחשב כתגובה חיובית קלה, ככל שכן ערך הקרוב מאד ל 8 מג'/מל'. בנוסף, יש להדגיש כי בשל ספציפיות לא מושלמת של הבדיקה מבחן תגר חיובי במידה בינונית או קלה אינו בהכרח אבחנתי לאסתמה וחובה לבחון את התוצאה החיובית של תגר מטאכולין בקונטקסט הקליני. ש. בעניין הספציפיות של המבחן - המומחה ציין בחות דעתו שככל שערך ה-CO-20 עולה מעל 1 מג'/מל' יורדת הספציפיות של המבחן. המומחה יכול להעריך את הספצפיות של מבחן חיובי כאשר ה-CO20 הוא 7.67 מג'/מל'. מה המשמעות של מבחן חיובי כזה לגבי אבחנה של אסתמה סמויה למשל, האם הסיכוי לקשר סיבתי במקרה זה יותר קרוב ל-1/2, 1/100, 1/20, 1/10 ת. המשמעות הקלינית של מבחן תגר מטאכולין חיובי צריכה, כאמור למעלה, להישקל על פי עוצמת תגובתיות היתר מחד (ככל שריכוז מטאכולין שגרם ל-PC20 הינו נמוך יותר = תגובה חזקה יותר ומתחת ל=-1 מג'/מל נחשב אבחנתי לאסתמה) ובקונטקסט הקליני מאידך. במקרה הנידון mg/ml PC20=7.67 הינה תגובה חלשה מאד שמעמידה את משמעותה הקלינית בספק גדול. לגבי הקונטקסט הקליני פרטתי בסעיף 1 בחוות הדעת המקורית, וצינתי גם סיבות סבירות יותר לתחושת קוצר הנשימה של התובעת, כגון השמנה חמורה ואי-ספיקת לב דיאסטולית, הידועות על פי ההיסטוריה הרפואית של התובעת. בהקשר זה יש לציין כי אי ספיקת לב כשלעצמה מוזכרת כסיבה אפשרית למבחן תגר מטאכולין חיובי אופן לא ספציפי. על כל האמור יש להוסיף כי דו"ח של ניטור תעסוקתי במקום העבודה מ 3.2008 ציין כי תוצאת הניטור לאבק טבק באוויר היו תקינות ועמדו בתקן לעובדים. ש. האם קיימים מקרים שבהם אין בדיקת מטכולין חיובית ואשר מוכרים בסוף כסובלים מאסתמה תעסוקתית ואם כן, באיזה שיעור ת. בניגוד למידת הספציפיות הלא מושלמת של תגר מטאכולין הרי שלעומת זאת, בשל רגישותו הגבוהה, הסבירות של אסתמה פעילה בנוכחות מבחן שלילי שנעשה כראוי, הינה נמוכה ביותר! המקרים בהם מבחן תגר מטאכולין הינו שלילי בחולי אסתמה הם נדירים ותגר שלילי עלול לקרות כאשר מבחן מטאכולין נעשה בתקופת הפוגה ממושכת מסימפטומים. במקרה הנידון מבחן תגר מטאכולין בוצע בתקופת תלונות מתמשכות, לא היה שלילי אלא חיובי במידה קלה מאד, ואילו מבחן תגר לאבק טבק הוגדר כשלילי. ש. א. האם נכון שמבחן תגר ספציפי מיועד לבדוק אם החולה מגיבה תגובה אסמטית לחשיפה מבוקרת לחומר הספציפי שחשוד שהחולה רגישה אליו במידה וכן, האם תנאי החשיפה אמורים להיות דומים לתנאי החשיפה של העובד בעבודתו ב. בשעת המבחן, שהחולה התקרבה לצנצנת עם האבק הנאסף מבית החרושת כדי לנשום ממנו, לאישה הייתה תגובה קשה של בחילות והקאות. לאחר התגובה הנ"ל ועד לסוף המבחן היא לא נתבקשה לנשום שוב מהצנצנת ורק השאירו אותה בקרבת מקום בלי לפזר את האבק באוויר או מסביב לחדר.               1. האם זוהי הדרך המקובלת לבצע בדיקה מעין זו 2. האם ניתן להסיק מסקנות מהדרך שבה בוצעה הבדיקה ת. תנאי החשיפה בבדיקת תגר נשימתי לחומר ספציפי אמורים להיות דומים ככל שניתן לתנאי העבודה, עם מגבלות של ביצוע הבדיקה שלא במקום העבודה אלא בתנאי מכון לתפקודי ריאה. על פי המסמכים הרפואיים שהוגשו לי צוין כי התובעת נחשפה לאבק טבק שנאסף ממקום העבודה במשך שעה! אלו בהחלט תנאים שנשמעים מספקים. הבדיקה בוצעה במכון המיומן בביצוע של בדיקת חשיפות תעסוקתיות העלולות להשפיע על דרכי הנשימה ולא צוין כי הבדיקה לא בוצעה כראוי. התגובה של בחילה והקאות היא מוזרה אך לכל היותר היא מעידה לדעתי כי התובעת נחשפה לחומר מגרה ולא למקרה של חוסר חשיפה, ובכל זאת לא הודגמה תגובתיות-יתר של הסמפונות לגירוי תעסוקתי, זה, כפי שציינתי בהרחבה בסעיף 1 בחוות הדעת. ש. בחוות דעתו המומחה הגדיר את מבחן הכיח המגורה כלא אבחנתי, בטופס תוצאות הבדיקה סוכם ש"תמונה זו יכולה להתאים לאסטמה תעסוקתית" גם ד"ר בועז טירן בסיכום ביקור מתאריך 15.10.08 ציין אאוזינופיליה מתונה בכיח היכולה להתאים לאסטמה. האם לדעת המומחה קיימים פרטים בתוך התשובה אשר יכולים לתמוך אפילו חלקית באבחנה של אסטמה והאם לדעתו יש באבחנתה כסובלת מCLL השפעה אפשרית של תוצאות הבדיקה ת. את עמדתי לגבי משמעות תוצאות בדיקת הכיח המגורה הסברתי בפרוט בחוות הדעת. "יכולה להתאים" אין משמעותה "מוכיחה" ולראייה גם הבודקים המוזכרים למעלה חשבו כי יש לבצע מבחן תגר נשימתי לשם הוכחת אסתמה. לאאוזינופיליה בכיח יכולות להיות מספר סיבות ואסתמה איננה אפשרות היחידה. אחוז האאוזינופילים בכיח היה מוגדר מעט ולא מאד מרשים ולעומת זאת אחוז הנויטרופילים (תאי דלקת שמספרם עולה בזיהומים) היה מאד גבוה מעל 50% מהתאים. לעיתים גם באסתמטיים יש עליה במספר הנויטרופילים בהפרשות דרכי הנשימה אך במקרים אלו מדובר באסתמה קשה מאד ולא באסתמה "סמויה". כפי שציינתי לאורך כל חוות הדעת המקורית וגם בתשובות ההבהרה למעלה, יש לראות את הממצאים של כל בדיקה, כולל כיח מגורה, בקונטקסט הקליני כולו. במקרה זה התמונה הקלינית והמעבדתית כולה אינה מתאימה לאסתמה בכלל, לא שכן לאסתמה על רקע תעסוקתי. ש. המומחה הסביר היטב את נימוקיו לשלילת הקשר בין עבודתה של התובעת לבין הסימפטומים הנשימתיים שעליהם התלוננה. קליניות לא טיפוסית לאסתמה, מבחן מטאכולין חיובי רק בריכוז גבוה יחסית, בדיקת כיח לא אבחנתית. מצד שני מדובר באשה שעבדה שנים רבות בחשיפה לחומרים אשר לגביהם יש בסיס בספרות הרפואית לחשוד כגורמים לאסתמה בדיקת תגר ספציפית לא חד משמעית. העדר סיבות ברורות אחרות לתלונותיה הנשימתיות. האם המומחה שולל בכל אופן את האפשרות שמדובר באסתמה תעסוקתית ואם לא באיזה סבירות לדעתו יכולה להיות תרומה של החשיפה התעסוקתית לתלונותיה ת. בשאלה הנ"ל נפלו שלושה אי-דיוקים הנוגעים לאזכורים מחוות דעתי. בחוות דעתי לא כתבתי כי "בדיקת תגר ספציפית הייתה לא חד-משמעית" אלא כתבתי "לא הודגמה תגובתיות-יתר של הסמפונות". אי הדיוק השני הוא בכך שבחוות דעתי לא כתבתי על "העדר סיבות ברורות אחרות לתלונותיה הנשימתיות", ובניגוד גמור כן ציינתי כי "קוצר נשימה במקרה של התובעת עלול להיות משני למשקלה הגדול BMI=36) ולממצא של אי ספיקת לב דיאסטולית על פי אקו-לב משנת 2002". אלו הן סיבות אפשריות משמעותיות מאד בכל הנוגע לתחושת קוצר נשימה. השמנה מוגדרת כחמורה ואי ספיקת לב דיאסטולית, שהתגלתה בשנת 2002, מחמירה בדרך כלל עם השנים (במקרה זה עברו 10 שנים) והיא קשה לטיפול. אי הדיוק השלישי הוא בכך שבניגוד למה שנכתב בשאלה הנ"ל לא מצאתי בספרות הרפואית בסיס ראוי לקביעה שחשיפה לאבק טבק עלולה לגרום לאסתמה תעסוקתית (ראו בחוות הדעת סעיף 2). כאמור, בצרוף מכלול הנתונים אינני מוצא בסיס לקביעה כי התובעת חולה באסתמה, כל שכן אסתמה תעסוקתית, ולתלונותיה ישנן כנראה סיבות שאינן על רקע חשיפה תעסוקתית". טענות הצדדים 7. לטענת התובעת מספר שנים לאחר שהחלה לעבוד במפעל לייצור סיגריות, פיתחה תלונות בדרכי הנשימה ורופא ריאות אשר טיפל בה אבחן כי היא חולה במחלת האסטמה. לטענת התובעת, על פי הספרות הרפואית נמצא שבמפעלים דומים בארצות שונות קיימת שכיחות יתר של אסטמה הנחשבת אסטמה תעסוקתית ומשעבדה התובעת בתנאים ידועים כגורמים לאסטמה תעסוקתית והסימפטומים הופיעו בתווך המקובל עבור אבחנה זו, יש לקבל טענתה בעניין זה. לטענת התובעת, המומחה מטעם בית הדין קבע שהסבירות לקיום אסטמה תעסוקתית אצל חולה עם מבחן מטאכולין חיובי חלש הינה נמוכה מאוד, אך לא נקבע כי היא אפסית. לדבריה, משהצביעה על מבחן בעל תגובה חיובית חלשה מאוד, משהיתה לה תגובה מוגזמת למבחן תגר ספציפי, היינו, לחשיפה לאבק הטבק שהובא ממקום העבודה שאליו הגיבה בבחילות והקאות ומשאין הכרעה חד משמעית כי הבדיקה בוצעה בתנאים הדומים לתנאי עבודתה של התובעת, הרי שבשל הספק ועל רקע חשיפתה רבת השנים - יש לקבל את טענת התובעת כי פיתחה מחלה ריאתית בתגובה לחשיפה זו. לטענת התובעת, אין לה כל גורמי סיכון אחרים, היא אובחנה כסובלת מאסטמה, מקבלת טיפול בהתאם לאבחנה זו ועל כן יש לקבוע כי הינה סובלת מאסטמה תעסוקתית. 8. לטענת הנתבע, השיב המומחה באופן מפורט הכולל הסברים רפואיים מדעיים כי אין כל הוכחה רפואית שהתובעת סובלת מאסטמה וממילא אין מדובר באסטמה תעסוקתית ואין כל קשר לעבודתה. לטענת הנתבע, חוות הדעת הינה מנומקת, מפורטת ובהירה ושוללת באופן חד משמעי קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת למחלת ריאות כלשהיא ומשכך, יש לאמץ את חוות דעת המומחה ולדחות את התביעה. ההכרעה 9. הלכה פסוקה היא כי - "אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי י.א.ש.). 10. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה כי המומחה סבור באופן חד משמעי שלא קיים קשר סיבתי-רפואי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין מחלת ריאות כלשהיא. המומחה סבור כי התובעת אינה סובלת ממחלת האסטמה ואף לא מאסטמה תעסוקתית. חוות הדעת הינה מנומקת, מפורטת ומבוססת על מחקרים רפואיים, מסמכים רפואיים שהוצגו בפני המומחה ובדיקות שונות שביצעה התובעת. 11. לאור כל האמור, לאור המפורט בחוות הדעת ומשלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר ורסנו והנני קובעת כי התובעת אינה סובלת ממחלה האסטמה או מחלת האסטמה התעסוקתית אשר נובעת מתנאי עבודתה ואין מצבה בגדר "פגיעה בעבודה". אשר על כן, דין התביעה להדחות.   בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.   זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. ניתן היום, ה' באב תשע"ב, 24 יולי 2012, בהעדר הצדדים. נציג ציבור עובדיםמר דן פיינר יעל אנגלברג שהםשופטת נציג ציבור מעבידיםמר דב אבדור ביטוח לאומיאסטמה