מחלת ריאות עקב חשיפה לכימיקלים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת ריאות עקב חשיפה לכימיקלים בעבודה: זוהי תביעה להכיר במחלת הריאות של התובע כפגיעה בעבודה מסוג מחלת מקצוע ו/או על דרך המיקרוטראומה. להלן עובדות המקרה: 1. התובע יליד 1956. 2. התובע עבד משנת 1976 עד שנת 1979 במפעל סוכר בעפולה (3 שנים) ולאחר מכן עבד במוסך הצפון עד שנת 1981 (4 שנים), בתפקיד מכונאי רכב. 3. בשנת 1982 התובע פתח מוסך עצמאי ועבד כמכונאי רכב, ובשנת 1985 הוסיף מחלקה של פחחות וצבע לרכבים, ועבד פיזית במוסך הן במכונאות והן בפחחות וצבע רכבים עד שנת 1987 (5 שנים). 4. בשנת 1987 התובע סגר את תיק העצמאי ופתח חברה בע"מ ומאז ועד היום המוסך נקרא "מוסך אחים מנסור בע"מ" (להלן: "המוסך"). התובע עובד בתור שכיר במוסך וכן עובד פיזית 6 ימים בשבוע, כל יום 8 שעות ומבצע ביחד עם העובדים, את כל העבודות במכונאות ופחחות צבע, יצוין כי התובע משמש כמנהל כללי של המוסך והוא גם מפקח על עבודתם של 12 עד 16 עובדים. 5. במסגרת עבודתו הנ"ל במוסך, התובע עובד במגע ישיר ותוך חשיפה לחומרים כימיקלים מתאדים כגון צבעים, מדללי צבע, חומצות לניקוי קרבוראטורים ומנועים, דלקים, טונרים וחומרים לניקוי, הסרת צבע לקראת הכנת רכבים לצביעה וחומרי ריתוך. 6. המבנה של המוסך הוא מבנה סגור בעל פתח כניסה אחד כאשר העבודות במחלקות, פתוחות אחת לכיוון השניה. 7. התובע מציין כי בתקופה האחרונה עוסק המוסך בפירוק רכבים ולמטרה זו משתמשים בחיתוך אוטוגני ופלאזמה ובעקבות זאת נוצרים גזים עקב שריפת צבעים ישנים. 8. בשנת 2003 התחיל התובע להרגיש קשיי נשימה שיעול וצפצופים.   מינוי מומחה רפואי: 9.    מטעם ביה"ד מונה כיועץ מומחה רפואי פרופ' קרמר מרדכי אשר מסר לביה"ד חוו"ד מומחה, וכן השלימה על דרך מתן תשובות לשאלות הבהרה. לאחר שהתייחס למצבו הרפואי של התובע, קבע פרופ' קרמר בחוות דעתו שהומצאה לביה"ד ביום 06.05.09, כי לא קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע אשר לדעתו "ביטויה בנזלת אלרגית" לבין תנאי עבודתו. להלן עיקרי קביעות המומחה בחוות דעתו - "מדובר בחולה הסובל מנטייה אלרגית ברורה אשר ביטויה בנזלת אלרגית, רמות גבוהות של נוגדנים IGE, רגישות עורית לגורמים אלרגניים שונים. לא מצאתי בתיק כל עדות פיזיולוגית לאסטמה, כלומר כל תפקודי הריאות היו בגדר התקין ולא הצביעו על חסימה בדרכי הנשימה - ביטוי הכרחי לאבחנה של אסטמה, זאת ועוד תגר המטכולין הינו תקין לגמרי (ולא כפי שנכתב בפענוח) מאחר והחולה לא הגיב בצורה משמעותית (ירידה של 20%) בריכוז מטכולין של 16 מ"ג כאשר אסטמתי מוגדר כמי שמגיב בריכוז של 8 מ"ג או פחות. לשאלות כב' השופטת: מחלת התובע הינה נזלת אלרגית על רקע נטייה קונסטיטוציונאלית. אין עדות לאסטמה. לדעתי לא היה כאן נזק ולא פגיעה שגרמה לנזק, לא ישירה ולא באופן מיקרוטראומי. לסיכום, איני רואה קשר בין עבודתו למחלתו". ביום 15.10.09 המציא פרופ' קרמר תשובות לשאלות הבהרה, וזאת לאחר שהתייחס לתיעוד רפואי נוסף שהועבר אליו, ובמסגרת זו השיב כי לדעתו התובע סובל מאסטמה קלה וכי החומרים אליהם נחשף במסגרת עבודתו החמירו את אותה מחלה. להלן קביעותיו: "א. התיעוד שהובא בפני הינו בדיקת מטכולין חוזרת אשר הינה חיובית, כלומר יש רגישות יתר של הסמפונות בדרגה בינונית..., וזאת בניגוד לבדיקה הקודמת ב - 14/7/2003 שהיתה 16 מ"ג והיתה תקינה. כלומר, כיום יש עדות להתפתחות אסטמה בין שתי הבדיקות. ב. החומרים הנדיפים יכולים לגרום לאסטמה במיוחד צבעים ומדללים. ג-ו. לחולה נתונים המעידים על נטייה אלרגית טבעית, רגישות לחומרים שונים (רמת IGE גבוהה, רמת EOS אאיזונופילים גבוהה) אשר יכולים להוות בסיס אלרגי להתפתחות אסטמה טבעית - מה שקורה בדרך כלל עם חולים אסטמתיים. לאור הנתונים החדשים אני מקבל כי הנ"ל סובל מאסטמה קלה! יש לציין שגם בבדיקה החוזרת תפקודי הריאות הבסיסיים (ללא גירוי מטכולין) מראים נפח שאיפתי של 114 מהנורמה!! ערך סופר נורמלי מאחר והחומרים עלולים להחמיר נטייה אסטמתית, אני מציע לחלק את מחלתו כ - 50% על רקע טבעי קונסטיטוציונאלי ו - 50% על רקע סביבתי תעסוקתי. מכל מקום נכותו מזערית לאור תפקודי הריאות התקינים". 10. בהמשך, במסגרת התייחסות פרופ' קרמר לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו בין היתר במסגרת החלטת בית הדין מיום 08.12.09, לפיה התבקשה התייחסותו לאפשרות הפניית התובע לביצוע בדיקת תגר מטכולין נוספת, זאת ומאחר ובפניו עמדו שתי בדיקות שונות שתוצאותיהן סותרות לכאורה, השיב כי אין לו "התנגדות לבצוע תגר מטכולין נוסף", ועל כן - הוגשה מטעם ב"כ הנתבע בקשה, לפיה התבקש בית הדין לאפשר לנתבע לערוך לתובע בדיקה נוספת במכון מוכר על מנת שבפני המומחה תובא בדיקה שלישית, בקשה אליה נעתרתי בהחלטה מיום 04.03.10, תוך שהוריתי, נוכח קיום שתי בדיקות שתוצאותיהן היו סותרות, ועל מנת לתת מענה הולם לשאלה העומדת בבסיס המחלוקת, נעתרתי לבקשת ב"כ הנתבע, כי התובע יבצע בדיקת תגר מטכולין נוספת במרפאת הריאות בבית חולים רמב"ם. לאחר שהתובע ביצע את הבדיקה הנ"ל שהומצאה למומחה הרפואי, חזר בו מקביעותיו דלעיל, לפיהן ציין כי התובע סובל מאסטמה, ולדעתו "בדיקת המטכולין שהובאה לפני הינה תקינה לגמרי ושוללת אסטמה...ותפקודי ריאה תקינים לאורך כל התקופה כפי שכתבתי בחוות דעתי המקורית".   11. מטעם ב"כ התובע הוגשו בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות, אולם הם נדחו בהחלטות ביה"ד, מהטעם שאין באותן שאלות כדי להבהיר את חוו"ד המומחה, הבהירה די צורכה. מטעם ב"כ הנתבע הוגשו סיכומים, בגדרם הודגש כי יש לאמץ את חוות הדעת ולדחות את התביעה. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 12.        על פי ההלכה הקיימת - קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (ראה דב"ע תשן/48-0 המוסד נגד עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322). כן נפסק, כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (ראה דב"ע נו/244-0 המוסד לביטוח לאומי נגד יצחק פרבר, לא פורסם). לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי.   13.       עפ"י חוו"ד המומחה הרפואי - פרופ' מרדכי קרמר והשלמתה על דרך מתן מענה לשאלות ההבהרה, אין קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו, באשר לגישת המומחה מדובר במחלה אשר ביטויה בנזלת אלרגית על רקע נטייה קונסטיטוציונאלית - תחלואתית, ולכן התובע אינו סובל מאסטמה, ותפקודי ריאותיו, כעולה מהבדיקות שהונחו בפניו, היו תקינות.   14.       לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא קיים קשר סיבתי רפואי או משפטי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו, וכי מדובר בתהליך תחלואתי רגיל בלבד.   15.       בנסיבות אלה התביעה נדחית בזאת ללא צו להוצאות. 16. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. רפואהריאות