עדיפות נושה ראשון

חוק ההוצאה לפועל כקודמו החוק העותמני הזמני על ההוצאה לפועל, אינו מעניק לנושה, שפעל ראשון בהוצאה לפועל, עדיפות על פני הנושים האחרים, ועיקול נכס של החייב עלידי נושהו "אינו מקנה זכות של משכנתה או כעין משכנתה לטובתו, כמו שמצינו באי-אילו חוקים זרים" (בר"ע 178/70[2], במע' 132). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עדיפות נושה ראשון: השופט ש' לוין: 364 .1נושים היו לחייב איתן מיימון, שלהם חב למעלה מ-000,500, 2שקלים. ביום 28.10.80עתר החייב לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע למתן צו כינוס על נכסיו ולהכרזתו פושט רגל. ביום 16.1.81הוכרז החייב פושט רגל. כבר בחודש מאי 1980פתחו שניים מנושי החייב, קריסטל שיווק ושירות בע"מ וחזקיה חונדיאשווילי, תיקים נפרדים בשתי לשכות הוצאה לפועל למימוש חובות שהגיעו להם מן החייב. ביום 9.10.80נתמנה המשיב 1, בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה, כונס נכסים על דירתו של החייב ועל זכויותיו בחנות ובמחסן באשדוד; ביום 3.9.80מונה המשיב 2, בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו, כונס נכסים על דירת החייב באשדוד. ביום 12.3.81עתר הכונס הרשמי, הוא המערער שלפנינו, לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בין השאר, למתן הוראות, הקובעות, כי זכותו כנאמן על נכסי החייב עדיפה על זכותם של המשיבים, כי יש להעמיד את הליכי ההוצאה לפועל בתיקים, שבגדרם נתמנו המשיבים כונסי נכסים, וכי ההחלטות בעניין המינויים בטלות הן. ביום 29.6.81החליט בית המשפט לדחות את הבקשה. מכאן הערעור שלפנינו. .2 אין חולקין על כך, שלפי הנוסח המקורי של פקודת פשיטת הרגל, 1936, היה דינה של בקשת המערער להתקבל. כה נאמר בסעיף 39לנוסח האנגלי, המחייב, של הפקודה המקורית: Where a creditor has issued(1) - . 39restriction of" Creditor under a debtor, or has attached any debt due rihts of execution against the goods or lands of Execution or to him, he shall not be entitled to retain- attachment the benefit of the execution or attach Ment against the trustee in bankruptcy The execution or attachment before the of the debtor, unless he has completed Date of the receiving order, and before-notice of the presentation of any bank , or of the commission of any available ruptcy petition by or against the debtor .act of bankruptcy by the debtor For the purpose of this ordinance(2) an execution against goods is completed An attachment of;a debt is completed by receipt of the by zeizure and sale And an execution against land is;completed by zeizure or sequestration. Debt "......... (3) מה ראה המחוקק להבחין בין השלמת הוצאה לפועל לעניין עיקול חוב עם קבלת החוב ולעניין טובין עם תפיסתם ומכירתם לבין מקרקעין שלגביהם מושלמת ההוצאה לפועל כבר עם תפיסתם, עוד בטרם ננקטו והושלמו ההליכים הדרושים למכירתם? מהו "יתרון ההוצאה לפועל" the benefit of the) ( ,executionבו דן הסעיף? מה טעם ראה המחוקק להעדיף נושה, שרק התחיל בהליכי הוצאה לפועל, על-פני שאר נושיו של החייב, שתרופתם מוגבלת להגשת תביעת חוב נגד החייב? התשובה לשאלות אלה ניתנה בע"א 293/59 [1], מפי השופט זוסמן. השאלה שנדונה שם הייתה, אם זכותו של נושה, שעיקל מקרקעין של החייב בהוצאה לפועל ואלה "נתפסו" על-ידי שימת יד לפי סעיף 93לחוק העותמני הזמני על ההוצאה לפועל, עדיפה על זכותו של הנאמן, ובית המשפט השיב עליה בשלילה. נקבע, שיש להבין את האמור בסעיף 39על רקע דיני ההוצאה לפועל האנגליים, שהיו קיימים בזמן שחוקק חוק פשיטת הרגל האנגלי משנת 1914, ששימש מודל לפקודת פשיטת הרגל (ראה סעיף 40לחוק הנ"ל). לפי דינים אלה היו יורדים למקרקעי החייב בהליך, לפיו היה פקיד הוצאה לפועל תופס את הנכס ומוסרו בידי הנושה, ובכך תמה ההוצאה לפועל. ה"תפיסה", שבה היה מדובר בסעיף 39לפקודת פשיטת הרגל, הייתה איפוא השלב הסופי של ההוצאה לפועל כנגד מקרקעי החייב, והמחוקק לא הפלה בין טובין לבין חובות ומקרקעין. דא עקא, שלפי החוק העותמני הזמני על ההוצאה לפועל, לא היה מדובר ב"תפיסה" או בשימת יד אלא כשלב מוקדם של הליכי ההוצאה לפועל. לפי סעיף 8(1) לפקודת פשיטת הרגל המקורית - משניתן צו כינוס, נפסקים כל הליכי הוצאה לפועל אינדיווידואליים נגד החייב. מטרת סעיף זה הייתה "לרכז את כל נכסי החייב בידי הנאמן, ולמנוע את הנושים מלהוציאם למכירה, בה יקבל נושה זריז-יותר, ואילו חברו הפחות זריז יקבל מעט או יצא וידיו על ראשו" (ע"א 293/59[1], בעמ' 67). תהיה זו תוצאה משונה ביותר, אם נושה, שרק "תפס" את מקרקעי החייב, יזכה ליתרון על פני הנושים האחרים. לעומת זאת באנגליה הייתה קמה לנושה, המוציא לפועל פסק-דין לגבי מקרקעין, זכות שעבוד של נושה מובטח עם רישומו של העיקול בלשכת רישום המקרקעין; זכות שעבוד כזו ניתנה לנושה גם לגבי טובין של החייב כבר עם מסירת צו העיקול לידי פקיד ההוצאה לפועל, עוד לפני שהעיקול בוצע. נושה מובטח היה זוכה איפוא לעדיפות על פני הנושים הרגילים. להלן קבע בית-משפט זה שם, בעמ' 68: "זכות עדיפות זו, של הנושה אשר החל בהוצאה-לפועל, היא 'יתרון ההוצאה לפועל' עליו מדובר בסעיף 39הנ"ל... וסעיף 39לא בא להעניק לנושה יתרון אלא, להיפך, להגביל ולצמצם אותו, כמו שאף נאמר בשולי הסעיף: אלמלא הסעיף, היה הנושה, עם מסירת הצו לידי פקיד ההוצאה-לפועל, ל,נושה מובטח', והיה רשאי להוציא לפועל בהתאם לסעיף 8(2) הנ"ל. בא סעיף 39וקיצץ לו את הכנפיים בקבעו, כי זכות עדיפות זו, 'יתרון ההוצאה-לפועל', תהא לו רק אם הספיק להשלים את ההוצאה-לפועל כאמור בסעיף 39, שאם לא כן ירד לדרגת שאר הנושים על-אף ההוצאה-לפועל בה התחיל". ומה המסקנות העולות מדברים אלה בארץ? המשיך בית-משפט זה ואמר שם, בעמ' 68-69: "חוק ההוצאה-לפועל העתמאני, אינו מעניק לנושה היורד לנכסי החייב, אם מטלטלים ואם מקרקעים, כל יתרון לעומת נושה אחר. ההוצאה-לפועל אינה הופכת נושה לנושה מובטח, ונושים אחרים רשאים להצטרף אליו וליהנות אף הם מפרי ההוצאה-לפועל. נמצא: כל יתרון לא הוענק לנושה כזה בארץ על-ידי ההוצאה-לפועל, ומן הנמנע הוא ליטול ממנו, כמצוות סעיף 39, יתרון שכלל לא ניתן לו. התוצאה היא, כי לגבי מסכת העובדות בענין שלפנינו, אינה ניתנת הוראת סעיף 39הנ"ל לביצוע". .3ביום 9.11.80נכנסה לתוקפה פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם- .1980בסעיף 20(א) נקבע, בדומה לסעיף 8לנוסח המקורי, כי באין הוראה אחרת בפקודה "לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט...". בסעיף 22(א)נקבע, בדומה לסעיף 10לנוסח המקורי, כי "משהוגשה הבקשה (לצו כינוס - ש' ל') רשאי בית המשפט לעכב כל תובענה, הוצאה לפועל ואמצעי אחר על פי דין נגד החייב", אך בפיסקה (ד)(2) של אותו סעיף נקבע סייג לעניין זכויותיהם של נושים מובטחים, הרשאים לממש את ערובותיהם על-אף הליכי פשיטת הרגל. במקום סעיף 39לנוסח המקורי בא עכשיו סעיף 91, הקובע לאמור: "סייג .91(א) נושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל נגד טובין או לזכויות מקרקעין של חייב, לרבות עיקול חוב המגיע לחייב, של נושה לא יוכל ליהנות מההוצאה לפועל לעומת הנאמן אלא אם ושל קונה השלים אותה לפני יום מתן צו הכינוס ולפני שנודע לו כי הוגשה בקשת פשיטת רגל או כי החייב עשה מעשה כאמור בסעיף 72(2). (ב). לענין פקודה זו, השלמתה של הוצאה לפועל היא, נגד טובין - בתפיסתם ומכירתם, נגד מקרקעין - בתפיסתם, בצו לתפסם או במינוי כונס נכסים להם, ובעיקול חוב - בקבלת החוב. (ג). ...". .4השופט המלומד לא התעלם מהלכת ע"א 293/59 [1], אך סבור היה, שהנוסח החדש של הפקודה - המאזכר במפורש מינוי כונס נכסים כהשלמה שלהוצאה לפועל - מחייב סטייה מהלכה זו; יתר-על-כן: ההלכה האמורה מבוססת על פרשנות הפקודה לפי הדין האנגלי, פרשנות שאינה מחייבת עוד לאור השמטתו של סעיף 141לפקודת פשיטת הרגל, שהופיע בנוסח המקורי, מהנוסח החדש. בית-משפט קמא הגיע למסקנותיו מחוסר ברירה, אנוס על-פי הדין כפי שנראה היה לו מחייב. בסוף פסק-דינו כתב השופט המלומד את הדברים הבאים: "אני ער לעובדה שהמסקנה האמורה מעניקה יתרון עצום לנושים שפתחו בהליכי הוצאה לפועל, והממלאים אחר התנאים האמורים בסעיף .91למעשה נושים אלה זוכים למעמד הדומה למעמד של נושים מובטחים, הזכאים לממש את ערובתם שלא במסגרת הליכי פשיטת הרגל, אלא באופן עצמאי, אולם לא נראית לי כל דרך פרשנות מקובלת שיהיה בה כדי לשלול תוצאה זאת לנוכח לשונו המפורשת של המחוקק. ואם תוצאה זאת איננה רצויה מבחינת העקרון הכללי הטמון ביסוד המוסד המשפטי של פשיטת הרגל כי אז המחוקק לבדו הוא היכול לשנותה בדרך של חקיקה". נראה לי שלא קצרה ידנו, גם למקרא הנוסח החדש של הפקודה, להמשיך וללכת בעקבות הלכת ע"א 293/59 [1], התואמת את עקרונות פשיטת הרגל, וכי דינו של הערעור להתקבל. .5חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967(להלן - החוק החדש), כקודמו החוק העותמני הזמני על ההוצאה לפועל, אינו מעניק לנושה, שפעל ראשון בהוצאה לפועל, עדיפות על פני הנושים האחרים, ועיקול נכס של החייב עלידי נושהו "אינו מקנה זכות של משכנתה או כעין משכנתה לטובתו, כמו שמצינו באי-אילו חוקים זרים" (בר"ע 178/70[2], במע' 132). פלוני הנושה, המבקש לרדת למקרקעי החייב, רשאי לעתור לראש ההוצאה לפועל לעיקול מקרקעין אלה (סעיף 34לחוק החדש), ואם עברו שלושים יום מיום רישום העיקול בפנקסי המקרקעין, רשאי ראש ההוצאה לפועל לצוות על מכירתם (סעיף 36); הליכי המכירה מפורטים בתקנות 6עד 70לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם- 1979(להלן - התקנות) והם כוללים הליכי שומה, פרסום, הצעות קנייה ומכירה פומבית. בסעיף 53(א) לחוק החדש הוסמך ראש ההוצאה לפועל למנות כונס נכסים לנכס מסוים של החייב, בין כשהמדובר בנכס מקרקעין ובין כשהמדובר במיטלטלין. בסעיף 54(א) לחוק החדש הוסמך כונס הנכסים ליטול את הנכס שנתמנה לו, לנהלו, למכרו, לממשו ולעשות בו כפי שיורה ראש ההוצאה לפועל. מכוח תקנה 91לתקנות אין מינוי כונס נכסים מפקיע את הצורך בקיום הליכי המכירה של המקרקעין, כאמור לעיל, אלא "רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות בכל שלב של המכירה או המימוש כי הם יבוצעו על ידי כונס נכסים, אם ראה לעשות כן". לבסוף יש לציין, כי החוק החדש עושה שימוש בדיבור "תפיסה" בקשר לנכס של החייב; הנה כי כן, כאשר הטיל פסק-דין על החייב למסור נכס, והחייב לא מילא אחריו, יצווה ראש ההוצאה לפועל על תפיסתו, הנכס ייתפס ויימסר למי שזכאי לקבלו לפי פסק הדין: סעיף 61(א) לחוק החדש ותקנה 92לתקנות. .6האם צדק השופט המלומד בסברו, שגזירת הדין היא, שעם מינוי כונס נכסים בהוצאה לפועל זוכה הנושה שגרם למינויו לזכות עדיפה על פני זכויות הנושים האחרים? סבור אני שלא. אמת נכון הדבר, שאילו היה הנוסח החדש של פקודת פשיטת הרגל עומד בסתירה מפורשת לנוסח המקורי, לא הייתה ברירה אלא לנהוג לפי הנוסח החדש: סעיף 16(ז) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948; ע"א 609/65 [3], בעמ' 698וע"פ 500/77 [4], והכלל הוא, אכן, שיש לפרש את הנוסח החדש מתוכו: ע"א 299/64 [5]; אך מקום שנתגלו ספק או אי-בהירות בפירושו של חוק, מותר לעיין בנוסח הקודם ובפסיקה שניתנה בגדרו כדי לעמוד על המטרה התחיקתית שעמדה ביסודו: the governor and company of the bank of england v. Valiano [13] (1981) brothersו"אם בשינוי החקיקה כך, בנוסח חדש של חוק הקיים ועומד בתקפו שהרשות המנסחת אף לא היתה רשאית לשנותו - על אחת כמה וכמה" (ע"א 421/61[6], בעמ' 2206). הנה כי כן אמר בית-משפט זה לעניין נוסח משולב של חוק דברים היפים גם לענייננו (בג"צ 48/71[7] בעמ' 563): "...ואולם כאשר אתה עוסק בנוסח משולב, הרי אין זה למעשה חוק חדש, שיצא כדי לשנות מן החקיקה הקודמת, אלא זו מעין קונסולידציה של החקיקה הקיימת. בכגון דא מותר לנהוג ביתר חירות ולחזור אל המקורות הקודמים לחוק החדש, כדי לעמוד על הפרשנות של הנוסח המשולב". והשווה עוד לעניין זה: ע"א 256/73 [8]; ע"א 811/75 [9] ו-ע"א 619/78, 620, 621(10), בעמ' .287 אם ננסה להבין את מטרתו התחיקתית של סעיף 91לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] מתוכו, ניתקל בקשיים רבים: ראשית, מהי ה"הנאה" מההוצאה לפועל, שהנושה לא יוכל לזכות בה אלא אם כן השלים את ההוצאה לפועל? הרי מכוח סעיף 22(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] רשאי בית המשפט לעכב הליכי הוצאה לפועל המתנהלים נגדו בגין חובות בני תביעה, כבר כשהוגשה בקשה לצו כינוס, והוא נוטה לעשות שימוש בסמכות זו. אכן, אם בפועל הושלמו הליכי ההוצאה לפועל לפני כן, והנושה קיבל את המגיע לו,אין כבר מה לעכב ברם ראה לעניין זה סעיפים 92ו- 93לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש]). אך אם הליכי ההוצאה לפועל מצויים רק בשלביהם הראשונים, מה ראה המחוקק ליתן עדיפות למשיבים על פני שאר 362נושיו של החייב, שאפשר שחלק מהם כבר עיקלו את מקרקעי החייב, ואפילו הם נמצאים בשלבים מתקדמים של הליכי מכירתם? ספק זה מתחזק ביתר שאת למקרא כותרת השוליים לסעיף 91: "סייג לזכויות של נושה..."; אילו זכויות היו לנושה אלמלא הסייג? שנית, מה ראו מנסחי הנוסח החדש להבחין לעניין ה"הנאה" מההוצאה לפועל בין מקרקעין לבין טובין, שלעניין הראשונים צו למינוי כינוס נכסים מהווה השלמת ההוצאה לפועל, ולעניין האחרונים אפילו צו למכירתם אין די בו, כל עוד לא הושלמו הליכי המכירה בפועל? שלישית, מה ראו מנסחי הנוסח החדש להבחין בין תפיסת מקרקעין לבין עיקול חובות, שלעניין האחרון רק השלב הסופי של ההוצאה לפועל מהווה את השלמתה? רביעית, אם אמנם קיימת התאמה בין הנוסח החדש לבין חוק ההוצאה לפועל, מהי "תפיסתם" של טובין ושל מקרקעין בסעיף 91(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש]? אם אמנם מדובר ב"תפיסה" כדי לבצע בעין פסק-דין שניתן למסירת נכס, שהחייב לא מילא אחריו, מה עניין "מכירה" לכאן? .7אין ספק שהנושים, שלפי בקשתם נתמנו המשיבים כונסי נכסים, אינם נושים מובטחים כמשמעותו של דיבור זה בסעיף 1לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], וכבר נפסק, שבהעדר הוראה מפורשת אין חוב פלוני זוכה לעדיפות על פני חובות אחרים כחוב מובטח או חוב בדין קדימה (בג"צ 243/60[11]). התוצאה, שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, כה נוגדת היא את עקרונות פשיטת הרגל, עד שיש למנעה ככל האפשר, ולאור הספקות שמעורר העיון בנוסח החדש, לא קצרה ידנו להעניק למערער סעד. למרבה הצער, לא הכינו נסחי הנוסח החדש שיעורי בית והסתפקו בהתאמה מיכאנית של המונחים, המופיעים בנוסח המקורי, והרקתם למשבצות של עברית תקנית מבלי להתחקות אחרי הכוונה התחיקתית, שעמדה ביסוד הסעיף האמור; הדיבור "the benefit of the execution" תורגם כ"הנאה" מהוצאה לפועל; "seizre and sale" תורגם כ"תפיסה" ו"מכירה" ואילו "seizure and sequestration". לעניין מקרקעין, תורגם כ"תפיסה" או "צו תפיסה". היה מי שסבר, שיש לתת ביטוי בנוסח הסעיף גם לתקופת ההוצאה לפועל החדשה, שבגדרה ניתן למנות כונס נכסים, ולא שת לבו לכך, שנוכח השוני העקרוני בין דיני ההוצאה לפועל בישראל לבין דיני ההוצאה לפועלה אנגליים, העומדים ברקע החקיקה, אין הוראת סעיף 81לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] כולה, לפחות במידה שהדבר נוגע למקרקעין, ניתנת לביצוע. כללו של דבר: הדין לא נשתנה והלכת ע"א 293/59 [1] בעינה עומדת. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי אין לי צורך לדון בשאר טענות הפרקליטים, כגון, שהנוסח המקורי הוא שחולש על המקרה משום שפשיטת הרגל במקרה שלפנינו החלה לפני שהנוסח החדש נכנס לתוקפו, או שהנושים או מי מהם ידעו על מעשה פשיטת רגל שבוצע על-ידי החייב. לדעתי, יש לקבל את הערעור ולהורות, כי זכותו של הנאמן בנושא צווי כינוס הנכסים עדיפה על זכותם של המשיבים. הליכי ההוצאה לפועל בשני תיקי ההוצאה לפועל הנוגעים בדבר יעוכבו. הבקשה בתיק ב"ש 267/82 מתבטלת. כל אחד מהמשיבים ישלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך 000, 7שקלים. השופטת ש' נתניהו: אני מסכימה. מ"מ הנשיא מ' שמגר: .1מקצתו של לוח הזמנים של האירועים סביב פשיטת הרגל של איתן מימון הוא כדלהלן: ביום 3.9.80מונה המשיב 2בלשכת ההוצאה לפועל ככונס נכסים של דירת החייב. ביום 9.10.80מונה המשיב 1ככונס נכסים לגבי דירת החייב וחנותו. ביום 28.10.80הוגשה בקשת החייב למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. ביום 16.1.81הוכרז החייב כפושט רגל. לפי האמור בסעיף 84(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש]: "יראו פשיטת רגל של חייב... כחלה למפרע בזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל שבגללו ניתן צו הכינוס נגד החייב וכמתחילה בזמן ההוא." בהקשר זה מן הראוי לשוב אל לוח הזמנים ולהזכיר, כי הגשת הבקשה ביום 28.10.80, כמוזכר לעיל, היוותה מעשה פשיטת רגל של החייב. מכאן טענתו החלופית של המערער, כפי שעלתה בסיכומיו, לפיה חלה על העניין שלפנינו פקודת פשיטת הרגל, כנוסחה לפני פרסומו של הנוסח החדש, וממילא נובעת מכך המסקנה הנגזרת, כי יש גם לבחון את ההליכים על-פי הפסיקה של בית-משפט זה, שהתייחסה לנוסח המקורי של הפקודה. .2סעיף 16(ז) לפקודת סדרי השלטון והמשפט קובע, כי משנתפרסם נוסח חדש, יהיה הוא החוק המחייב מיום הפרסום ואילך או מיום שקבעה הוועדה, ולא יהיה עוד תוקף לכל נוסח אחר של אותו חוק, ולא תישמע טענה, שהנוסח משנה מתוכנו של החוק המקורי (ראה גם: ע"א 421/61 [6], בעמ' 2206; ע"א 609/65 [3], בעמ' 698; בג"צ 428/71 [7], בעמ' 563). השאלה הניצבת לפנינו היא, אם הנוסח החדש חל למפרע על אירוע, שמועד התרחשותו קודם לתחילתו של הנוסח החדש. אמר בקשר לכך בית-משפט זה מפיו של השופט י' כהן (כתוארו אז) בע"א 537/74 [12], בעמ' 775: "ההוראה הנ"ל שבסעיף 16(ז) לפקודת סדרי השלטון והמשפט לא באה להחיל את הנוסח המשולב למפרע, על פעולות שקדמו לפרסום הנוסח המשולב או לתחילת תקפו לפי החלטת הוועדה, אלא נועדה לסתום מכאן ואילך כל טענה נגד תוקף הנוסח המשולב. על פעולות שנעשו לפני הנוסח המשולב חלות הוראות החיקוק שהיה בתוקף בזמן שנעשו אותן פעולות, כפי שנקבע בסעיף 14(ב) לפקודת הפרשנות (נוסח חדש)". השופט מני הסכים לדברים הללו, והשופט עציוני השאירם בצריך עיון. סעיף 14(ב) הנ"ל לפקודת הפרשנות [נוסח חדש], שהוחלף בינתיים עלידי סעיף 22לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, קבע, כי ביטולו של דין אין כוחו יפה להשפיע על פעולה קודמת של הדין המבוטל או על מה שנעשה לפיו; להשפיע על זכות או על זכות יתר, שנרכשה או נולדה לפי הדין המבוטל או על חבות שחלה לפיו, והוא כל עוד לא נקבע בחוק מפורשות אחרת. משמע, לגבי כל מה שאירע לפני יום 9.11.80חל הנוסח המקורי של הפקודה, והחלפת הנוסח לא היה בה כדי להשפיע על חבות או על זכות ועל הגדרת תוקפן ומשמעותן, שהתגבשו לפי הנוסח המקורי, עת היה עדיין בתוקף. טענת המשיבים הייתה, כי קמה להם זכות ההוצאה לפועל, כאמור בסעיף 91(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], שכן עם מינוי כונס נכסים לפי חוק ההוצאה לפועל, הושלמה ההוצאה לפועל, ועל-ידי כך התגבשה זכותם. לאור נוסחה המקורי של הפקודה, כפי שהייתה בתוקף במועדים הרלוואנטיים, וכפי שנתפרשה על-פי האמור בפסק הדין בע"א 293/59 [1] הנ"ל, שנבחן בהרחבה בפסק-דינו של חברי הנכבד, השופט ש' לוין, מינוי כונס נכסים לחייב לא היה בו כדי להקים למשיבים את זכות ההוצאה לפועל, היינו, לפי נוסח הפקודה כתוקפה בעת מינוי הכונסים לא קמה למשיבים זכות ולא יכול היה להיות בהחלפתו של הנוסח המקורי בנוסח החדש כדי להקים להם זכות כאמור. מעמדם וזכויותיהם של המשיבים עקב מינוי כונס נכסים והגשת בקשת החייב ביום 28.10.80, כמוזכר בסעיף 1לעיל, יצרו מערכת נתונים משפטיים, שמשמעותה עלתה מנוסחו של החוק כתוקפו אז, ותחילתו של הנוסח החדש אחרי 28.10.80לא היה בה כדי לשנות מן ההשלכות המשפטיות של מעשה פשיטת רגל מיום .28.10.80ניתן היה איפוא לקבל את הערעור בהתבסס על הטענה החלופית המתוארת של המערער. .3הסתירה הלכאורית בין נוסחו החדש של החוק כפשוטו לבין משמעותו, כאשר מתלווית לנוסח האמור הפרשנות, שנתגבשה בפסיקה שהתייחסה לנוסח המקורי, יש בה כדי לחייב פעולה חקיקתית. מבחינת המדיניות המשפטית הרצויה אין להוסיף ולהישען על פרשנות, שאינה מעוגנת בנוסח הכתוב של החוק ושאינה מתיישבת עמו באופן מלא, וראוי על-כן שהמחוקק יאמר דברו בהקדם. הצורך האמור בתיקונו של החוק מתחזק עוד ביתר שאת לאור השאלות הרבות העולות מן הנוסח החדש, כפי שמנה אותן חברי הנכבד, השופט ש' לוין. הוחלט לקבל את הערעור ולהורות, כי זכותו של הנאמן בנושא צווי כינוס הנכסים עדיפה על זכותם של המשיבים. הליכי ההוצאה לפועל בשני תיקי ההוצאה לפועל הנוגעים בדבר יעוכבו. הבקשה בתיק ב"ש 367/82 מתבטלת. כל אחד מהמשיבים ישלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך 000, 7שקלים. נושה