קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה בכתף מיקרוטראומה: 1. בתביעה אשר הוגשה בתיק זה מבקש התובע להכיר בפגימה ממנה הוא סובל , לטענתו, בכתף, כפגיעה בעבודה הן על דרך המיקרו טראומה והן כתוצאה מאירוע תאונתי ספציפי אשר אירע בעבודתו ביום 21.6.07. 2. לאחר ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם ביה"ד לגבי האירוע הספציפי, אשר בהתייחס אליו אף הגיעו לנוסח עובדתי מוסכם על יסודו ימונו המומחה. 3. מנגד, הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי התביעה ככל שהיא מתייחסת לפגיעה על דרך המיקרוטראומה משטען המל"ל, כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה ולעניין זה ביקשו את הכרעת ביה"ד. 4. פס"ד חלקי זה מתייחס, אפוא, לתביעה ככל שהיא נוגעת לפגיעה על דרך המיקרו טראומה . 5. העידו בפנינו התובע והעדה מטעמו, גב' יערה הספל, מנהלת המעון. לא נשמעו עדים מטעם המל"ל. 6. להלן העובדות הרלבנטיות כעולה מעדויות הצדדים וראיותיהם (בהתייחס לתביעה במישור המיקרוטראומה): התובע הועסק במעון יום "חוסן", בו שוהים נכים ובעלי צרכים מיוחדים. תקופת עבודתו במעון: החל מתאריך 1.7.03 ועד 31.10.07. התובע עבד 6 ימים בשבוע, כאשר בימים א - ה עבד 8 - 9 שעות ליום ובימי ו' עבד כ 5 שעות. תפקידו של התובע הוגדר כ "מרים מטופלים" ואיש אחזקה. גילאי המטופלים במעון: עד שנת 2006 היו במעון ילדים/בני נוער , בגילאי 10 - 18, כמו גם מבוגרים בגילאים שונים, כשהחלוקה - עפ"י עדות המנהלת - היתה של 10 ילדים ו 10 מבוגרים. בתקופה מאז חודש אוגוסט 2006 ועד למועד סיום עבודתו של התובע במעון - בחודש 6/2007, המעון חדל ליתן שירותים לילדים / נוער ונותרו כ 10 מבוגרים בלבד (ראה עדות המנהלת בעמ' 8 לפרוטוקול , שורות 18 - 24). המטופלים סבלו ממוגבלויות שונות ועליהם נמנו כאלה שלא היו מסוגלים לעשות מאומה בכוחות עצמם והיו מטופלים שמידת מוגבלותם היתה כזו שאפשרה להם לבצע פעולה זו או אחרת ולו במידה שהיה בה כדי לסייע למטפל עובר לטיפולו בהם. בתפקידו של התובע כ"מרים מטופלים" היה עליו להעבירם מכלי הרכב בהם הגיעו בבוקר למעון אל כסאות הגלגלים , באמצעותם הועברו בהמשך לכניסה לבניין ומשם , במעלית, אל הקומה בה קיבלו את הטיפולים. בסוף היום - העבירם בחזרה מן הכיסאות אל כלי הרכב בהם נאספו. במהלך הטיפולים - היה על התובע לסייע לפיזיותרפיסטית לשנות תנוחות של המטופלים ולהעבירם מכיסאות הגלגלים למכשירי ההפעלה - הליכון, עמידון , גליל, נדנדה, מזרן טיפולים וכיוצ"ב, בהתאם לתכנית העבודה שנקבעה לכל מטופל, עפ"י צרכיו הספציפיים. כן סייע התובע בהרמת המטופלים שנזקקו לחיתול, מן הכיסאות אל מיטת ההחלפה, עובר להחלפה - סייע בהרמת רגליהם ובגמר ההחלפה - החזירם לכסא. לעניין סדנאות הטיפול , במענה לשאלה האם התובע נדרש - לגבי כל מטופל - להרימו ו/או להזיזו על גבי מזרן , הבהירה המנהלת: "זה נורא תלוי. הוא עשה את שתי הפעולות , תלוי למי ובאיזו שעה, בהתאם לתכנית הטיפולים של המטופל המדובר". התובע תיאר בתצהירו את פעולת ההרמה , כדלקמן: "הייתי מתכופף, שם את זרועי הימנית מתחת למטופל ומרים אותו בידי הימנית כשידי השמאלית תומכת בגב שלו....רוב משקלו של המטופל מונח על זרועי הימנית והעברתו מהרכב , ממכשיר ההפעלה או ממיטת ההחלפות והושבתו בכסא גלגלים והפעולה ההפוכה של העברת המטופל מכסא הגלגלים, היתה נעשית בתנועה סיבובית במיוחד של הכתף הימנית." ח. בנוסף היה על התובע להסיע את כסאות הגלגלים בהם ישובים היו המטופלים ולהעבירם לקומה בה קיבלו את הטיפולים. יובהר כי בבניין, בו 4 קומות, מותקנת מעלית ועל התובע היה להכניס את כסא הגלגלים למעלית. לעניין זה הבהיר, כי מאחר והמעלית צרה , היה עליו לפרק את משענות הרגליים של הכסא בטרם הכניסה למעלית ובתוך המעלית - באין מקום לסיבוב הכסא - היה עליו להרים את חלקו האחורי ולסובבו פנימה לתוך המעלית , כאשר ציר הסיבוב הוא על גבי שני הגלגלים הקדמיים של הכסא. התובע הוסיף והבהיר, כי בתחילת עבודתו ועד שנה וחצי בטרם סיים עבודתו במעון,העברת המטופלים לקומת הכניסה בבניין(לאחר שהעבירם מכלי הרכב בהם הגיעו והושיבם על כסא הגלגלים) בוצעה ע"י דחיפת כסא הגלגלים על גבי מסילה מאולתרת שהורכבה על 6 המדרגות המובילות לקומת הכניסה וחוזר חלילה, בכיוון ההפוך , בסוף היום. כשנה וחצי בטרם סיום עבודתו במעון הותקן מעלון על 6 המדרגות המוליכות לקומת הכניסה , כך שלא נדרשה עוד פעולת הדחיפה. ט. המנהלת הבהירה בעדותה, כי "בחלק מן הזמן השתמשנו במנוף כדי להוריד אותם למזרונים, אבל - כשזה לא היה - (ב) החלפה או מהמונית להסעות אז הוא היה חלק מסדנה לפעילות, ששם גם מדובר על הרמות/העברות". י. יצוין, כי בכל הקשור להרמת המטופלים ולהעברתם מפעילות לפעילות, הרי - עפ"י עדות המנהלת - בכל תקופת עבודתו של התובע במעון - "הוא לא עבד לבד, היתה חלוקה של העבודה, כלומר - עבד עוד בחור במעון והם היו מתחלקים , גם להעביר אותם מכיסאות הגלגלים למונית וגם מהמונית לכיסאות הגלגלים" (ראה עדות המנהלת בעמ' 7 לפרוטוקול, שורות 30 - 32). עדות זאת מקובלת עלינו ועדיפה בעינינו על עדות התובע, שאישר אמנם כי עבד עם עובד נוסף, אולם סייג את עבודת "ההרמה" של העובד האחר לשעתיים בצהרי היום בלבד. טענת ב"כ התובע כי יש להעדיף את עדות התובע דווקא לא מקובלת עלינו. ככלות הכל, המנהלת העידה מטעם התובע. אם אין היא "מעורה בפרטים" כטענת ב"כ התובע בסיכומיו , מדוע הוזמנה להעיד מטעמו??? לא מקובל עלינו, כי לגבי חלקים בעדותה שאינם מתיישבים עם עדות התובע - ייאמר כי "אין היא מעורה" ולגבי אחרים - מבוקש לקבל עדותה, ללא הסתייגות. יובהר, כי עדותה - ככלל - עשתה עלינו רושם מהימן ואין לנו ספק בדבר האובייקטיביות שבעדותה, באין לה כל אינטרס בתוצאות הליך זה, בניגוד לתובע. יא. התובע אישר, כי משקלם של המטופלים , מטבע הדברים, היה שונה מאחד למשנהו וכך גם בהשוואה בין קבוצת המבוגרים לקבוצת הילדים (כקבוצות) , בתקופה בה טופלו במעון גם ילדים ובני נוער בגילאים שונים (ראה לעיל). יב. באשר לעבודות התחזוקה : מדובר במגוון של עבודות תיקונים/שיפוצים, אשר בוצעו בהתאם לצורך ובכללן: תליית וילונות , החלפת נורות שרופות, תיקון ברזים דולפים, תיקון מנעול , ידית של דלת וכיוצ"ב עבודות, אשר רוכזו עפ"י רוב ליום בשבוע - יום ו', בו עבד 5 שעות. ככל שנדרש לעבודת תחזוקה דחופה כלשהי, היא בוצעה על ידו במהלך יום העבודה, בין היתר בזמן ההפסקה. הכרעה 7. נקדים אחרית לראשית ונאמר כבר עתה, כי התביעה - ככל שהיא מבוססת על עיקרון המיקרו טראומה , דינה להדחות., כפי שיובהר להלן. 8. ממכלול הראיות שהובאו בפנינו עולה, כי עבודת התובע היתה אמנם כרוכה בביצוע מאמצים פיזיים , אולם לא הוכח כי מדובר במאמצים זהים , אף לא הוכח כי בוצעו ברציפות , כנדרש עפ"י הפסיקה. 9. באשר להרמת מטופלים והעברתם מן הרכב בהגיעם בבוקר ובחזרה - בסיום היום: מדובר במטופלים בגילאים שונים , בעלי מבנה גוף שונה , בעלי משקל שונה ואשר סבלו מדרגות מוגבלות שונות, שחלקן איפשר שיתוף פעולה / סיוע במידה זו או אחרת וחלקם - לא סייעו כלל , יתכן גופם אף הביע התנגדות וממילא המאמץ אשר נדרש , לרבות מידת הכיפוף ו/ או זווית ההטיה של גוף התובע ואבריו ככל שנדרשו לביצוע הפעולה , היו שונים ממטופל למטופל. קל וחומר כך לגבי הפעולות הכרוכות בהעברת המטופל למצבים שונים ולאביזרי טיפול שונים בסדנאות הפיזיוטרפיה ושאר טיפולים להם זכה כל מטופל, בשים לב לכך כי תכנית הטיפולים היתה שונה ממטופל למטופל. בעוד שאת האחד היה עליו להעביר למצב של עמידה, את משנהו היה עליו להעביר למצב שכיבה על מזרון והזזתו על גבי המזרון מתנוחה לתנוחה , את האחר - הביא למצב של ישיבה (על נדנדה, למשל) וכיוצ"ב פעולות שונות , על המגוון הכרוך בתנועות הנדרשות לביצוען, כמתחייב. פעולת הרמת רגליו של המטופל לצורך החתלה - שוב שונה היא מן הפעולות האחרות, על כל הכרוך במאמץ הנדרש לכך, לרבות זווית עמידתו של התובע ו/או הטיית גופו. בין לבין , נדרש לפעולות אחרות: הסעת עגלות גלגלים, פירוק רגלי העגלות , סיבובן במעלית תוך הטייתן על רגליהן הקדמיות, חיבור הרגליים ביציאה מן המעלית, דחיפת העגלות על גבי המסילה בכניסה לבניין. 10. מגוון הפעולות על התנועות השונות בוצעו בסדר משתנה, בהתאם למטופל בו מדובר ולשעה בה ניתן לו הטיפול ובתדירות משתנה אף היא - בהתאם , כך שלא ניתן אף לומר, כי מדובר ברצף של פעולות , כנדרש עפ"י תורת המיקרו טראומה. 11. לכל אלה יש להוסיף את עבודות התחזוקה , בהן עסק התובע אמנם רק כחלק מזערי מעבודתו במהלך השבוע, אולם בימי ו' עסק בכל 5 השעות בעבודה זו בלבד, על מגוון הפעולות לביצוען נדרש, בהתאם לצורך המשתנה ובשים לב לתנועות השונות הכרוכות בכך , משאין דומה תליית וילון להחלפת נורה ו/או לתיקון ידית/מנעול של דלת וכד'. 12. כבר נקבע, כי "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך , כבמטה קסם /מאמצים קשים' לסדרת פעיות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אינספור פעמים" (ראה פסה"ד המנה אשר ניתן בדב"ע מח 77 - 0 , אליעזר מזרחי נגד המל"ל). 13. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר , הגענו למסקנה כי התובע לא הוכיח כי ביצע תנועות חוזרות ונשנות , זהות או דומות במהותן , באופן תדיר וברציפות, אשר ניתן לומר כי פעלו על מקום מוגדר בגוף דוגמת טיפול המים המטפטפות על סלע עד להווצרות חור, כנדרש עפ"י תורת המיקרו טראומה. 14. משלא הונחה תשתית עובדתית עפ"י עקרון המיקרו טראומה, לא נותר אלא לדחות את התביעה ככל שהיא מושתתת על עילה זאת וכך אנו מורים. מיקרוטראומהכתפיים