מי אחראי על ליקויי בניה בעבודות שלד ?

השאלה העיקרית שבמחלוקת בין הצדדים היא מה מעמדו של הנתבע, האם הוא קבלן הנשכר ע"י התובע ושולמה לו עלות העבודה והחומרים במלואם, או שמא מדובר בחבר שעזר לתובע ללא כל תמורה ? התשובה לשאלה זו היא אשר תכריע את גורל המשפט, שכן במידה ויוכח שהנתבע היה קבלן, בתור שכזה, תחול עליו חובת פיצוי התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב ליקויי בנייה שנמצאו בדירה, ואם ייקבע כי הנתבע הינו חבר אשר עזר לתובעים ללא כל תמורה, לא תחול עליו חובה זו. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות קבלן על ליקויי בניה בעבודות שלד:## התובעים הגישו תביעה זו נגד הנתבע בגין ליקויי בניה שנתגלו בדירת התובעים, אשר נבנתה, לטענתם, ע"י הנתבע ועובדיו. הנתבע טוען כי הוא עזר לתובעים משום שהתובע 1 היה חברו, והוא הפנה אותו לחנויות בניין או לבעלי מקצוע כדי שהם יבנו לתובעים את ביתם, אך הוא לא היה הקבלן שחב באחריות כלשהי לליקויים שהתגלו בדירה נשוא כתב התביעה, שעלותם נקבעה ע"י מומחה מטעם ביהמ"ש שמונה בהסכמת ב"כ הצדדים. השאלה העיקרית שבמחלוקת בין הצדדים היא מה מעמדו של הנתבע, האם הוא קבלן הנשכר ע"י התובע ושולמה לו עלות העבודה והחומרים במלואם, או שמא מדובר בחבר שעזר לתובע ללא כל תמורה ? התשובה לשאלה זו היא אשר תכריע את גורל המשפט, שכן במידה ויוכח שהנתבע היה קבלן, בתור שכזה, תחול עליו חובת פיצוי התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב ליקויי בנייה שנמצאו בדירה, ואם ייקבע כי הנתבע הינו חבר אשר עזר לתובעים ללא כל תמורה, לא תחול עליו חובה זו. מבדיקת חומר הראיות, עולות העובדות הבאות: בין הצדדים לא נחתם כל הסכם, לא בדבר ביצוע עבודות השלד וגם לא בדבר ביצוע עבודות הבניין שבאו לאחר מכן, כגון: טיח, ריצוף וכו'. בין התובע 1 מצד אחד ובין קבלן לעבודות בניין מכפר קרע, מקום מגורי הנתבע, נחתם הסכם לביצוע עבודות שלד הבנין. אין חולקין כי המדובר באותו שלד בניין נשוא כתב התביעה. באותה תקופה של ביצוע עבודות השלד של הבניין, לא היה הנתבע עוסק מורשה, כטענתו, והוא עבד כשכיר. אין ספק שמדובר בהסכם בכתב, אשר גובר על עדותו של התובע 1 בכל הקשור לעבודות השלד. עיון בעדותו של התובע מגלה כי הנתבע הביא קבלן שלד אחר, אך לגירסת התובע, הבטיח הנתבע כי הוא יפקח עליו. הסברו של התובע שהוא חתם על ההסכם בניגוד לעובדות בשטח, משום שהוא האמין באימן וגם משום שאימן היה איתו בסדר, אינו מקובל עלי. עדותו של התובע בנקודה זו, מבולבלת, ותחילתה סותרת את סופה. התובע העיד: "איימן בא ושם את הפועלים שלו, אחרי שהשלד היה כמעט גמור, והוא אמר שאני אחתום לו על ההסכם הזה בגלל קבלות ודברים כאלה. ביום 10.12.95, שבו נחתם כביכול ההסכם עם עתאמנה, השלד כמעט היה גמור...השלד כבר היה גמור..."(שורות 20 ואילך עמ' 5 לפרו'). ואילו מספר שורות לאחר מכן הוא מעיד: "ביום 10.12.95 אני חושב שהיו רק יסודות של השלד." לאור עדותו הסותרת את עצמה בנקודות מהותיות, ולאחר הודייתו שהוא הסכים לחתום על מסמך כשהוא בטוח שתוכנו אינו נכון, וזאת בגלל קבלות ודברים כאלה, מריחה ריח בלתי חוקי, ואדם כזה הנותן יד לדברים בלתי חוקיים ועדותו הפכפכה, אינו ראוי לאימון ביהמ"ש, ומשום כך אני דוחה את גירסתו בנקודה זו של ביצוע השלד, וקובע כי התובעים לא הוכיחו שהנתבע ביצע להם את בניית השלד כקבלן ראשי. זאת ועוד, אמנם התובעים לא הכירו לטענתם את הקבלן עתאמנה שכביכול חתמו איתו על הסכם לביצוע שלד, אבל כתובתו נודעה להם לפחות מיום שהגיש הנתבע את כתב הגנתו הראשון אליו צירף את ההסכם שבין התובעים ועתאמנה, והיה עליהם, כדי להפריך את טענתו של הנתבע ולתמוך בגירסתם שעם עתאמנה לא היה כל הסכם, להזמין את עתאמנה עפ"י כתובתו המופיעה בהסכם. הם אפילו לא ניסו לעשות זאת, ולא הגישו כל בקשה מתאימה בקשר לכך לביהמ"ש. הלכה פסוקה היא שאי הבאת עד חיוני ע"י צד לדיון ללא סיבה סבירה, מקימה חזקה לטובת בעל הדין היריב, לפיה לו היה מובא העד, היתה העדות תומכת בגירסת הצד השני. לא זו אף זו, גם אם הנתבע היה הקבלן המבצע של שלד הבניין, הרי עפ"י הודייתו של התובע 1 בסעיף 5 לתצהירו, כשהוא מצהיר "בגמר בניית השלד היינו מרוצים מן העבודה" וכמו כן בתיק ת.ק. 3107/97 (שלום חדרה) שהוגש ע"י התובעים כתבו התובעים בסעיף 3(1): "את השלד של הבית בנה יפה מאד ולאחר מכן לקח על עצמו לעשות את הגמר של הבית". לאור כל האמור, אני קובע כי התובעים לא הוכיחו שהנתבע ביצע עבורם את עבודות השלד, ומאחר ועבודות השלד כוללות גם את הרכבת הגג, הרי שכל נזק המתייחס לגג או להחלפתו, בין בגין עבודות שביצעו התובעים לפני הגשת התביעה ובין לאחריה, אינו מסוג הנזקים שהנתבע חייב לפצותם בגינו. התובעים טענו כי לאחר סיום בניית השלד, התחייב הנתבע לבצע את העבודות שביצע ע"י פועלים מטעמו. התובעים אף פרטו בסעיפים 8 ו-9 לכתב התביעה המתוקן ועל כך חזרו גם בסעיפים 11 ו-12 של תצהיר העדות הראשית מטעמם, את פרטי השיקים וסכומם שנמסרו כולם לנתבע ולא היתה התייחסות רצינית לשיקים הנ"ל, ואני רואה בכך כהודאה בקבלת הסכומים הנ"ל. אמנם הנתבע טען שהוא לקח את השיקים כדי למסור אותם לבעלי מקצוע שביצעו את העבודות, אך לא הובא על ידו אפילו בעל מקצוע אחד אשר יתמוך בגירסתו. וגם אם מדובר בבעלי מקצוע שונים כגון טייח, רצף ואח', הנתבע לא הצביע על סיבה שכל בעלי המקצוע היו אמורים לקבל את שכרם במועד אחד. לא היה הסבר מדוע למשל טיח אשר סיים את עבודתו זמן רב לפני הרצף, לא יקבל את המגיע לו סמוך לסיום העבודה. הלכה פסוקה היא שאי הבאת עד חיוני, ע"י צד לדיון, ללא סיבה סבירה, מקימה חזקה לטובת בעל הדין היריב לבקש לו היה מובא העד, היתה העדות תומכת בגירסת הצד השני. גירסתו של הנתבע לענין השלמת הבית, נראית בעיני בלתי אמינה ולא רצינית, ואני קובע כי הנתבע השלים את עבודות הבניה בדירת התובעים. גירסתם של התובעים לפיה ביום 6.2.97, כשמסרו לתובע את השיקים ע"ס -.24,000 ₪, התחייב לבוא ולהשלים את העבודה, מקובלת עלי ונראית בעיני אמינה. לאור קביעתי זו, הנתבע חייב בתשלום תיקון הליקויים שנגרמו בדירת התובעים, כפי שנקבעו ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש, ככל שהדבר מתייחס לעבודות השלמה אך כאמור לא לליקויים בעבודות השלד. גובה הנזקים: כאמור, מונה ע"י ביהמ"ש המומחה יוסף בן חורין, אשר הגיש את חוות דעתו, ובה קבע כי קיימים: ליקויים שפורטו בחוה"ד ההנדסיות שהוגשו מטעם הצדדים, ואשר התייחסו לשאלת החלפת גג הרעפים. ליקויים אלה הוערכו ע"י המומחה בסכום של -.19,800 ₪. לאור קביעתי כי לא הוכח ע"י התובעים שהנתבע לא ביצע את בניית השלד, ומאחר וגג הרעפים הינו חלק מהשלד, לפחות לא הוכח אחרת ע"י התובעים, אין הנתבע חייב בתשלום ליקויים אלה. ליקויים כפי שנתבעו בכתב התביעה, הכוללים ליקויים בריצוף, טיח, רטיבויות וחיפוי קרמיקה. תיקון ליקויים אלה הוערך בסכום של -.26,290 ₪, ומאחר וקבעתי כי הוכח כי הנתבע הוא שביצע כקבלן את עבודות הבניה שלאחר גמר השלד, בדירת התובעים, על הנתבע לשאת בנזק זה. ליקויים שהמומחה מצא כאשר ביקר בדירה, כפי שפורטו בפרק ג' לחוות דעתו, ועלות תיקונים המסתכמים בסך של -.5,300 ₪. גם ליקויים אלה נכנסים בגדר הליקויים שנגרמו מעבודה רשלנית של הנתבע או עובדיו, ועליו לפצות את התובעים בגינם. התובעים תבעו גם עוגמת נפש בגין ההטרדה שנגרמה להם ע"י הנתבע, הן בגין השיקים שבחלקם נמסרו על ידו לצד ג' והן בגלל אי תיקון הליקויים, ונראה לי כי יש ממש בדרישת התובעים, אך נראה לי כי הסכום המתאים בנסיבות העניין הוא סכום של -.3,000 ₪. התובעים תבעו גם החזרת ההוצאות ששילמו למומחה מטעמם ולמומחה מטעם ביהמ"ש. סבורני כי בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, כל אחד מהצדדים ישא בהוצאות המומחה מטעמו וכן גם בחלקו בשכרו של מומחה ביהמ"ש. ב"כ התובעים הסכימה כי מכל סכום שייפסק יש לנכות את יתרת השיקים שבידי הנתבע ועדיין לא שולמו, והם בסכום של -.4,500 ₪, לאחר ניכוי ההוצאות שנגרמו להם בגין פתיחת תיקי הוצל"פ בשיקים שחזרו. נראה לי כי אין התובעים זכאים להחזר הוצאותיהם בגין הגשת השיקים החוזרים להוצל"פ, והנתבע זכאי לקיזוז סכום השיקים שעדיין בידיו. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של -.34,590 ₪, בניכוי סך של -.4,500 ₪, דהיינו סך של -.30,090 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 11.1.00 (יום מתן חוה"ד של מומחה ביהמ"ש), ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.5,000 ₪ ועליו מע"מ כדין. הסכום הנ"ל יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שלד מבנהליקויי בניהבניהשאלות משפטיות