פציעה באימון קרב מגע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה באימון קרב מגע: כללי בפני תביעה שענינה נזקי גוף. מדובר בתאונת עבודה. התובע, יליד 25.8.1980, נפגע ביום 22.11.2006 באימון קרב מגע בו השתתף כמאבטח אצל הנתבעת 1. האימון בוצע כחלק מקורס מאבטחים שנערך ונוהל ע"י הנתבעת 3 עבור הנתבעת 1. האימון בו ארעה הפציעה הועבר ע"י מר רן אוזנה (הנתבע 5). למען הסדר הטוב יצוין כי מלכתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעות 2-1 בלבד (המעסיקה ומבטחתה). הנתבעות 2-1 הגישו הודעת צד ג' כנגד חב' "הולנדר" (ספקית הקורס). הצד השלישי הגיש הודעה לצד רביעי כנגד חב' הביטוח "שירביט", וכן כנגד מר אוזנה, כמדריך האימון. צדדי ג' ו-ד' צורפו להליך כנתבעים (ר' החלטה מיום 31.10.2011). במישור נזקו של התובע, הוגשו חוות דעת רפואיות: ד"ר יפה דיויד, מטעם התובע, העריך כי הנכות הצמיתה כתוצאה מהתאונה עומדת על 28% (משוקלל): 20% בגין חוסר יציבות עקב קרע ברצועה לפי תקנה 48(2)(ב), ועוד 10% בגין קרע במיניסקוס. ד"ר משה לוינקופף, מטעם הצדדים-שכנגד, העריך שהנכות המשוקללת היא 19.25%. מומחה בית המשפט, ד"ר רון ארבל, אימץ את חוות דעתו של ד"ר יפה לעניין שיעורי הנכות הרפואית. התובע הגיש תביעה למל"ל. הועדה הרפואית העמידה את נכותו על 28% (משוקלל) והמליצה להפעיל את תקנה 15 ברבע (ר' ת/6 בתיק מוצגי התובע). התובע קיבל מהמל"ל תשלומים וזכאי לקצבת נכות עד גיל 67, בסכום כולל ומהוון של 225,387 ₪ (נכון ליום 14.7.2010; ר' חוו"ד דעת אקטוארית של האקטואר גד שפירא). הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעות 2-1 הוגש תצהירו של מר דוד לוי, מנכ"ל. מטעם נתבעת 3 הצהירו מר מיכאל הולנדר וכן מר יואב סולומון, מנכ"ל. מטעם נתבעת 4 הוגשו תצהירים של מר שוקי דנינו, ראש מנהל תלמידים בבי"ס למאמנים בוינגייט, וכן של החוקר מר אבנר בר. כן הוגשה חוו"ד של מר אלי גולן. מטעם הנתבע 5 הצהיר הוא עצמו. העדים הנ"ל נחקרו בפני. המומחים הרפואיים (כמו גם גם האקטואר גד שפירא) לא זומנו להחקר. להלן אדון בשאלת האחריות לפציעת התובע. לאחר מכן אדון בשאלת הנזק. שאלת האחריות התובע הצהיר על נסיבות התאונה (ס' 8-6 לתע"ר): "בתום ארבעת ימי האימון נדרשתי יחד עם חבריי לבצע בוחן מסכם אשר על פי הסברי המדריך התבצע בשיטת "Free style". במהלך הבוחן, אשר התקיים באזור המטווח, נערכו קרבות בסגנון "אחד על אחד". אציין כי לפני שהחל הבוחן לא הוסבר לי ו/או ככל הידוע לי, ליתר חבריי לאימון ולא תודרכתי אני ו/או ככל הידוע לי מי מחבריי לאימון, כי עלינו לבצע תרגילי חימום או תרגילי מתיחות בטרם ביצוע הבוחן המסכם, כל שכן לא בוצע תדרוך ו/או לא ניתן הסבר מסוג זה בטרם ביצוע בוחן ההטלה. במהלך הבוחן המסכם נכחו כ-10 עובדים נוספים של החברה אשר אינני זוכר את שמותם ופרטיהם. הבוחן בוצע על ידי שני זוגות מתאמנים במקביל בכל פעם. בזמן שהגיע תורי שלי ושל בן זוגי ובמהלך הטלה חשתי כאב חד בברך שמאל שלי, מעוצמת הכאב נפלטה מפי צעקה אז גם נפלתי מלוא קומתי אפיים ארצה". בחקירתו סיפר כי במסגרת התרגיל "אמורים להגיע למטרה שבה האחר על הרצפה מרותק. כאשר כל האפשרויות פתוחות מלבד בעיטות לביצים או לאזורים רגישים או חניקות. מותר אגרופים ובעיטות, הטלות. כל דבר אחר מותר" (פ' ע' 13 ש' 3-1). בן-זוגו של התובע ניסה להפילו, וזאת על ידי החדרת רגלו בין שתי רגלי התובע, כדי לגרום לאיבוד שווי המשקל (עדות התובע, פ' ע' 21 ש' 6-1). כתוצאה מכך, "בסוף הרגליים שלנו היו משולבות. איך זה בדיוק ארע - אני לא זוכר בוודאות" (פ' ע' 21 ש' 9-8). המדריך אוזנה התייחס לנסיבות התאונה, והצביע על הגורם שהוביל לפציעה (ר' ב"חקירת המדריך" בדו"ח החוקר מטעם "שחף מידע ושירותים בע"מ", נ/2, בע' 15): "עפ"י מיטב זכרוני המקרה ארע במהלך תרגיל של ניטרול, מדובר בתרגיל בו עומדים 2 חניכים שמנסים לבצע הורדה לכיוון הקרקע, כשניתנו הנחיות מדויקות בתרגיל האמור, שאין לבצע בריחים, אין לבצע חניקות, אין לבצע נעילות, אין להתנגד לצד שמנגד ואם אתה מרגיש שאתה נופל יש לזרום עם הנפילה, לבצע בלימה כפי שנלמד. החניכים התאמנו עם בגדי ספורט ובפועל היו אמורים לנסות להפיל כל אחד בתורו בזמן קצוב את היריב, לתרגל הפלה ולתרגל נפילה. לא מדובר בהטלות ג'ודו - כיוון שהם ללא ביגוד מתאים לאחיזות בדש הבגד. האימון בוצע על המזרון, כל פעם עלה זוג על המזרון וביצע תרגול תוך כדי השגחה מלאה שלי. ניתנה ע"י הנחיה לסמן לא לפצוע אחד את השני. רלבנטית לעניינינו עפ"י מיטב זכרוני הבחור הפוגע החדיר את רגל ימין שלו בין רגליו של הנפגע ובהמשך נעל עם רגל ימין את רגל שמאל של הנפגע ובהמשך נוצר מצב ששניהם נפלו על המזרן דבר שגרם לפגיעה בבירכו של התובע. מדובר בפציעות שקיימות ומוכרות ויכולות לקרוא בכל עת ובכל הזדמנות בזמן אימון" (ההדגשה הוספה). יוער כי התובע טען שנפגע בעמידה (פ' ע' 14 ש' 29-28). בטופס הדיווח למל"ל בל/250 נרשם: "במהלך קורס מאבטחים בתרגול קרב מגע בליווי מדריך הקורס נפל על ברכו השמאלית וחש בכאבים עזים והגבלה בתנועה" (ר' במוצגי ת/1 בתיק מוצגי התביעה). ב"תחקיר ארוע" של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, נרשם: "ביצוע קרב בין החניכים, עבדי גיא הנפגע לבין ירוחם יפתח משתתף. במהלך הקרב בוצע נסיון הפלה ע"ג מזרון שילוב הרגליים בין החניכים גרם לנפילתם למזרון. במהלך הנפילה גיא נתן צעקה הברך שלי" (נספח ג' בתיק מוצגי "הולנדר"). בין אם הפציעה ארעה בעת העמידה או בשלב הנפילה, הגורם שהוביל להתרחשותה הוא "נעילת" הרגל של בן-הזוג ברגל שמאל של התובע. כך עולה מעדותו של מר אוזנה שצוטטה לעיל, לפיה "הבחור הפוגע החדיר את רגל ימין שלו בין רגליו של הנפגע ובהמשך נעל עם רגל ימין את רגל שמאל של הנפגע ובהמשך נוצר מצב ששניהם נפלו על המזרן דבר שגרם לפגיעה בבירכו של התובע" (נ/2 בע' 15). הנעילה היא שהובילה לסיבוב הברך, עד לפציעתה. ואמנם, מהתיעוד הרפואי הרלבנטי עולה שהברך סבלה מחבלה סיבובית. בתעודת חדר המיון מיום 22.11.2006 נרשם: "היום במהלך האימון בעבודה היפרפלקסיה של הרגל שמאל ומאז כאבים עזים והגבלה בתנועה, לא מצליח כיפוף" (ר' ת/1 בתיק מוצגי התביעה). בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה נרשם: "במהלך אימון קרב מגע 22.11.2006 חבלה במנגנון סיבובי ברך שמאל" (ר' במוצגי ת/1 הנ"ל). ד"ר יפה מטעם התובע רשם כי שהתובע "סבל מחבלה במנגנון סיבובי לברכו השמאלית במהלך אימון קרב מגע" (ר' ב"תולדות הפגיעה" בחוות דעתו). התובע ציין בתשובות לשאלון: "במהלך תרגיל מסכם אשר נערך ביום הרביעי של שבוע אימוני "קרב מגע" - שיועד למאבטחים, ביצעתי נסיון הטלה יחד עם חניך נוסף על פי הנחיות המדריך כשפתאום סובבתי את ברכי השמאלית" (תשובה 31). (ההדגשות הוספו). ראוי לציין כי התרגיל בוצע בסביבה בטוחה, על מזרונים (ר' למשל התמונות בנספחי ג' בתיק מוצגי "הולנדר" וכן התמונות שצורפו לדו"ח החוקר, נ/2). במהלך התרגיל פעל זוג בודד בכל פעם, וכל יתר הקבוצה ישבה והמתינה (עדות התובע, פ' ע' 21 ש' 20-19). המדריך השגיח על הזוג המתאמן (עדותו בפ' ע' 12 ש' 30-26; תשובה 101 בתצהיר תשובות לשאלון). "הוא [המדריך] ציוות לזוגות וגם הביאו לנו ציוד מגן ולבשנו אותו ואם אני זוכר נכון אמר דברים שאסור לעשות ובעצם התחיל המבחן הזה" (פ' ע' 21 ש' 26-25). המתאמנים צוידו במגן לפלג גוף עליון (עדות התובע, פ' ע' 17 ש' 18). ציוד המגן כלל "מגן ראש, מגן חזה, מגן אשכים, מגן קרסול" (ר' תשובה 108א' בתצהיר התשובות לשאלון מטעם התובע). בשתי תמונות שהוגשו רואים את המתאמנים על מזרונים, יחפים, ומוגנים בציוד מגן (ר' נספח ג' בתיק מוצגי "הולנדר"). התובע טען שלא בוצעו חימום ומתיחות לפני התרגיל (פרק 3א לסיכומים). טענה זו לא הוכחה. ראשית, התובע אישר שבבוקר אותו יום התקיימה ריצת בוקר (פ' ע' 15 ש' 21-20, וש' 29-28; ע' 16 ש' 11-7; ע' 19 ש' 25-24). הוא לא זכר אם היו מתיחות לאחר מכן: "אני לא זוכר מתיחות לאחר מכן. מתיחות לאחר מכן אני לא זוכר שהיו. חימום זה לריצה. זה ריצה קלה לפני הריצה. יש חימומים ספציפיים לפני כל אימון. אני לא בקיא..." (פ' ע' 19 ש' 28-27). שנית, מר אוזנה הצהיר: "אם מדובר על שיעור הגנה עצמית שאנו מדברים עליו, אז כל החברה מגיעים, עושים חימום, ריצה מסביב למזרון, קצת מתיחות, מקבלים הנהלים מבחינת מה מותר ומה אסור" (פ' ע' 47 ש' 18-17). וכן: "אם [התובע] לא היה מבצע את זה, את החימום או התרגילים שעשינו לצורך כניסה לאימון, מן הסתם לא היה משתתף" (פ' ע' 47 ש' 29-28). ריצה סביב מזרון האימונים, כמו גם תרגילי מתיחות, נהוגים כשלב מקדמי לפני אימונים כגון דא. איני רואה סיבה להניח שלא בוצעו במקרה דנא. האם פציעת התובע - כתוצאה מ"נעילת" ברכו ע"י חברו - היתה ברת מניעה? המדריך אוזנה סבר שהפציעה "הינה תוצאה הנובעת מסיכון הקיים בביצוע פעילות גופנית" (ס' 7 לתצהירו). הוא תיאר את התרגיל כ"מבחן מסכם בתחום קרב מגע", שבו התבצע "תרגיל של ניטרול... כשניתנו הנחיות מדויקות בתרגיל האמור, שאין לבצע בריחים, אין לבצע חניקות, אין לבצע נעילות, אין להתנגד לצד שמנגד ואם אתה מרגיש שאתה נופל יש לזרום עם הנפילה, לבצע בלימה כפי שנלמד..." (ר' "חקירת המדריך" בדו"ח החוקר מטעם "שחף מידע ושירותים בע"מ", נ/2, בע' 15; כן ר' טופס הודעה בכתב יד - נספח לתצהירו של החוקר מר אבנר בר). מר אוזנה טען: "ניתנה על ידי הנחיה לסמן [ו]לא לפצוע אחד את השני... הבהרתי שאין לבצע נעילות" (שם, בע' 16-15). אכן, תאונות מתרחשות. לא תמיד הן ברות מניעה. ואולם, אין בידי לקבל כי זהו המצב במקרה דנא. למרבה הצער, מתברר כי האימון המסוכן לא העבר על ידי מדריך שהוסמך לאמן מתאמנים בקרב מגע. אין חולק כי מר אוזנה נכשל בזיוף תעודה של מכון וינגייט, שם רשם כי הוסמך כ"מדריך לאומנויות לחימה ג'ודו קרב מגע איקידו ג'ואוגי'צו". הוא אף זייף תעודת הסמכה של משטרת ישראל, בה רשם כי הוסמך כ"מדריך קרב מגע וכושר גופני במשטרת ישראל" (ר' צילום שתי התעודות בנספחי ב' בתיק מוצגי "הולנדר"). מר אוזנה הודה שהורשע "על מעשה שעשיתי ושילמתי את המחיר" (פ' ע' 45 ש' 16). בעת הארוע, היו בידי אוזנה תעודות להדרכה במועדוני בריאות וכושר, ממכון וינגייט וממשטרת ישראל (ר' נספחים לתצהירו של מר אוזנה וכן ס' 2א-ב לתצהירו של מר שוקי דנינו). אין צורך לאמר, כי קיים הבדל רב ומשמעותי בין הדרכת כושר גופני להדרכת קרב מגע. כל אחד מענפי הספורט עוסק בפעילות גופנית בעלת מאפיינים שונים. קרב מגע שייך לספורט הלחימה. הוא נושא עמו סיכון רב יחסית, שהרי המתאמן מפעיל כח פיסי כלפי יריבו, במטרה לנטרלו ולרתקו. הסמכה בהדרכת כושר גופני אינה מעניקה ידע או יכולת הנדרשים להדרכת קרב מגע. בנסיון להפחית ממידת החומרה של מעשה ההתחזות, תיאר מר אוזנה את האימון כתרגיל ב"הגנה עצמית" ("זה לא קרב, זה פשוט מאוד הגנה עצמית. אחד תוקף אחד מגן"; ר' עדותו בפ' ע' 50 ש' 7). ואולם בדבריו אלה סתר את התיאור שמסר לחוקר מטעם חב' הביטוח בסמוך לארוע -- שם הסביר שמדובר ב"קרב מגע" (ר' נ/2 בע' 15). אמנם, מר אוזנה לא היה זר לספורט הלחימה. הוא עצמו עבר הכשרה בקרב מגע (ר' שתי תעודות סיום קורסים ל"כושר מבצעי" שכללו קרב מגע נספחים 4-3 לתצהירו). אך אין צורך לאמר כי לימוד קרב מגע אינו מכשיר את הלומד כמדריך של אחרים. מר אוזנה גם אחז בחגורה כחולה בג'ודו (ר' צילום תעודה, נספח 1 לתצהירו); ואולם, כפי שהוא עצמו ציין, התרגיל המסכם לא טיפל בהטלות ג'ודו (ר' בהודעתו לחוקר, ע' 15 בנ/2). בהעדר הסמכה להדריך מתאמנים בקרב מגע, לא ניתן לקבוע כממצא עובדתי שהמתאמנים הוכשרו כראוי לפני התרגיל המסכם. אין להקל ראש בזיוף התואר "מדריך בקרב מגע". לא בכדי טעונה ההדרכה בתחום זה הכשרה מיוחדת. מדובר במקצוע הנוגע לגוף האדם. הדרכה חלקית או בלתי מיומנת עלולה לסבך את המתאמנים בתאונות ברות מניעה. ההסמכה אינה ענין טכני או שרירותי. היא נועדה למנוע שרלטנות ולהבטיח ידע ומקצועיות. והדברים הם ברורים: היעלה על הדעת שפלוני יבצע טיפול רפואי בחולה, אם לא הוסמך כרופא? האם ניתן לאפשר לאדם לטפל בפגוע נפש, אם לא הוסמך כפסיכולוג? היעלה על הדעת שאדם יעניק שירות משפטי לזולתו, אם לא הוכשר כעורך-דין? מר אוזנה טען: "... [היתה] השגחה מאוד קרובה שלי כמדריך בנושא הזה. בשלב מסוים בוצעה אותה נפילה של אותו בחור, כשזו נפילה שלא יכולתי למנוע אותה, גם אם רציתי מאוד לא יכולתי למנוע" (פ' ע' 50 ש' 3-1). ואולם כיצד נוכל לסמוך על דבריו, אם כלל לא הוכשר להדריך באימון כגון דא? מדוע שנקבל מפיו כי הפציעה היתה בלתי נמנעת, אם לא היה בעל המקצוע שהתיימר להיות? הזיוף מעביר את הנטל אל הנתבע, להוכיח שהתאונה לא היתה ברת מניעה. מר אוזנה לא עמד בנטל זה. לא הוגשה חוות דעת מומחית בתחום קרב המגע לניתוח נסיבות הפציעה. איש מהמשתתפים לא זומן להעיד, אף לא מר יפתח ירוחם - בן-זוגו של התובע בתרגיל (ר' שמו של בן-הזוג, ב"תחקיר ארוע" מטעם משרד התעשייה המסחר והתעסוקה, בפרק "תיאור ארוע", נספח ג' בתיק מוצגי הנתבעת 3). מר אוזנה טען: "סה"כ מה שארע זה הוצאה משווי משקל ותקיפה ונפילה. לא היתה לי שליטה על הנפילה שלו, גם אם הייתי קרוב לא הייתי יכול להגיד לו איך ליפול וזה הנפילה שהוא בחר ולא יכולתי למנוע וזה סיכון שקיים" (פ' ע' 50 ש' 12-10). ואולם, בכך התעלם מן העובדה - החשובה - כי לפני הנפילה נעל היריב את רגלו סביב ברכו של התובע (ר' בהודעתו לחוקר, ע' 15 בנ/2). מר אוזנה הודה ש"נעילה" היא פעולה אסורה (שם). העובדה שהיריב ביצע נעילה, מעוררת ספק בדבר מקצועיות ההדרכה שניתנה למתאמנים. האמנם תודרכו כראוי להימנע מנעילה? והאם למדו כיצד להתמודד עם מצבי נעילה? ודוקו: התובע הטיל ספק במידת מוכנותו לתרגיל: "התרגיל הזה הוא תרגיל המשלב בין כמה סוגי אימונים שעשינו לפני כן, התרגילים הם תרגילים נקודתיים, מבוקרים. תרגיל זה הוכר כפרי-סטייל, שלכאורה בגבולות שלפני כן הסברנו, מותר הכל, האינטנסיביות של התרגיל היא בעצם... (חושב) זה משהו שאני לא עשיתי לפני כן. אני לא יודע לומר אם נערכתי לזה. אולי הגוף גם לא היה מוכן לסוגים שונים של פגיעות" (פ' ע' 20 ש' 27-24). התובע אישר כי במהלך הקורס תורגלו "שימוש באגרופים, בעיטות והטלות, נפילות על מזרון" (פ' ע' 20 ש' 32). ואולם הוסיף כי לא הוכשר "להיתקלות עם יריב חי ובועט. אני לא בטוח שאני יודע לעשות" (פ' ע' 21 ש' 16-15). עדות זו נמסרה בכנות, ללא התלהמות או הקצנה, והותירה רושם אמין. בהינתן העובדה, המצערת, שמר אוזנה התחזה למדריך קרב מגע, לא ניתן להניח שנהג כפי שמדריך מקצועי סביר היה נוהג כדי למנוע מראש מצב של נעילת הברך, ואת התרחשות הפציעה כתוצאה מכך. התובע נושא באשם תורם לתאונה. הטעם לכך נעוץ בזה, שידע על רגישות מיוחדת ממנה סבל בשתי ברכיו. בביקור אצל אורטופד ביום 18.12.2003 נרשם: "כאבים בברכיים לאחר מאמץ פיזי מזה שנתיים ללא סיפור חבלה, בשתי הברכיים" (ר' בתיק מוצגי נתבעות 2-1). בביקור אצל אורטופד ביום 24.2.2005 נרשם שוב, כי סובל מכאבי ברכיים כארבע שנים (שם). מידע בריאותי רלבנטי זה היה מצוי בידיעת התובע. מר אוזנה העיד שקיבל מהתובע אישור רפואי כללי, כמקובל בקורסים כגון דא (ר' עדותו של מר אוזנה: "כל חניך שמגיע לקורס הוא מחויב באישור רפואי כי ידוע שהקרוס או קורסים מהסוג הזה הם במאמצים פיזיים"; פ' ע' 54 ש' 14-13). היה על התובע להוסיף ולציידו במידע האישי, על מנת להתאים את תרגילי האימון ליכולותיו. יחד עם זאת, אין להפריז במידת האשם התורם, שהרי הנטל העיקרי מוטל על המדריך, לשאול את חניכו אם הוא סובל מבעיות רפואיות מיוחדות. האשם התורם של התובע יעמוד על 10%. אשר על כן, התביעה כנגד הנתבע 5 מתקבלת בחלקה בפן האחריות, וכמפורט לעיל. התביעה כנגד הנתבעת 3 - הנתבעת 3 סיפקה לנתבעת 1 את קורס הכשרת המאבטחים (ס' 2 לתצהירו של מר הולנדר). מר אוזנה שוגר על ידה לקורס כמדריך (ס' 3 לתצהיר הולנדר). מר אוזנה נקלט בחב' הולנדר כמדריך ירי וכמדריך קרב מגע (קמ"ג) -- שני מקצועות בהם הופיע ברשימת המדריכים המאושרים ע"י משטרת ישראל (ר' מסמך מיום 7.2.2006 של משטרת ישראל, בענין "מוסדות הכשרה מאושרים על פי תו תקן משטרת ישראל מחלקת אבטחה"; נספח א' לתצהיר הולנדר). מר אוזנה סיפק לחב' הולנדר שתי תעודות מזויפות - תעודה ממכון וינגייט, בה הוא מופיע כ"מדריך לאומנויות לחימה, ג'ודו, קרב מגע, איקידו, ג'ואוג'יצו", ותעודת הסמכה ממשטרת ישראל כ"מדריך קרב מגע" (ר' בנספחי ב' לתצהיר הולנדר). אף כי מר הולנדר עצמו לא עיין בתעודות (ר' עדותו בפ' ע' 27 ש' 14-13), הרי שהן הוצגו לחב' הולנדר, ומופיעות בתיקו שם (עדותו של מר הולנדר, פ' ע' 27 ש' 27-25). שתי התעודות הנ"ל אינן מעוררות על פניהן חשד לזיוף. בנסיבות הענין, חב' הולנדר לא כשלה בהסתמכה עליהן, שהרי מר אוזנה הופיע כמדריך קרב מגע ברשימה של משטרת ישראל עצמה (ר' הרשימה הנ"ל, בנספח א' לתצהירו של מר הולנדר). מר הולנדר העיד כי לאחר שהודע לו ע"י המשטרה כי מר אוזנה אינו מורשה עוד מטעמה - "באותו רגע הופסקה העבודה אצלי" (פ' ע' 28 ש' 23-20). אין בסיס לטענת ההתרשלות כלפי חב' הולנדר. חברה זו פעלה בסבירות, עת הסתמכה על רישומי המשטרה. בנסיבות אלה, התביעה והודעת צד ג' כנגדה - נדחות. נוכח היותה בעלת דין רלבנטית, ובשים לב לכך שהתביעה כנגדה לא היתה מופרכת מיסודה, איני עושה צו להוצאות. אשר לתביעה כנגד הנתבעת 4 (חב' הביטוח "שירביט") -- המחלוקת בינה לבין חב' הולנדר עוסקת בשאלת הכיסוי הביטוחי לארוע, מכח פוליסה לביטוח העסק (נספח ד' להודעה לצד רביעי). חב' הביטוח דחתה את דרישת המבוטחת, בטענה (עיקרית) לפיה "אין כיסוי ביטוחי למקרה הנדון", משום ש"המדריך אשר ביצע את ההדרכה... אינו ולא יכול היה להיכלל בגדר מבוטחים בפוליסה..." (ר' מכתב דחיה מיום 15.9.2009, נספח י' להודעה לצד רביעי). המבוטחת השיבה, בין השאר, כי לא ניתן היה להבחין בזיוף התעודות, וכי אף אם התרשלה בכך - יש להכיר בכיסוי הביטוחי (ר' ס' 141-161 לסיכומיה). נוכח דחית התביעה כנגד חב' הולנדר, אין עוד צורך לברר מחלוקת זו. התביעה והודעת צד ג' כנגד חב' שירביט - נדחות אף הן. גם כאן, ונוכח הזכות לכאורה שהציגה המבוטחת כנגד חב' הביטוח, איני עושה צו להוצאות. אשר לתביעה כנגד הנתבעות 2-1 - תביעה זו נדחית אף היא. אכן, המעסיק אינו משתחרר מאחריותו כלפי עובדו כאשר הוא פועל בחצרי זרים, אליהם שוגר ע"י העובד. יחד עם זאת, במקרה דנא לא נפל פגם בשיגור התובע להכשרה בחצרי הנתבעת 3. הנתבעת 3 החזיקה בתעודה מטעם משטרת ישראל, לפיה היא רשאית להכשיר מאבטחים (נספח א' לתצהירו של מר הולנדר). מר דוד לוי, מנכ"ל הנתבעת 1, העיד ש"משטרת ישראל מפיצה לכל חברות האבטחה בישראל איזה חברות הדרכה הן מאושרות על ידי משטרת ישראל לאיזה סוג אימון, וגם בחודשיים האחרונים שללו לשתי חברות הדרכה רשיונם, אנו מקבלים הודעות שאוסרות עלינו להתאמן שם" (עדותו בפ' ע' 24 ש' 24-22). הסתמכות על הסמכה מאת משטרת ישראל היא הסתמכות סבירה. התביעה כנגד נתבעות 1-2 נדחית. איני עושה צו להוצאות. הטעם לכך נעוץ בזה שהמעסיק הוא הגורם העיקרי האחראי ב"אחריות מסגרת" לבטיחות העובד. אין לאמר כי התביעה כנגדו היתה מלכתחילה משוללת יסוד. לסיכום: התביעה כנגד הנתבע 5 מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל. התביעה כנגד הנתבעות 4-1 נדחית, ללא צווים להוצאות. הנזק התובע דרש לפצותו בגין הפסדי שכר לעבר, אובדן כושר השתכרות (לעתיד), עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד, וכאב וסבל. הפסד שכר לעבר - במכתב שחרור מאשפוז מיום 23.11.2006 נרשם, בין השאר, כי קיים חשד לקרע. התובע השתחרר עם המלצה לבדיקת אולטרא-סאונד, חופשת מחלה בת 15 ימים, ו"הליכה ללא דריכה על רגל שמאל" (ר' במוצגי ת/1). במיפוי עצמות נמצא שבר (ר' ממצאי בדיקה מכון לרפואה גרעינית מיום 20.12.2006, במוצגי ת/1). בבדיקת MRI מיום 29.1.2007 נמצאו קרעים ברצועות. התובע עבר טיפולי פיזיותרפיה (ר' מכתב מד"ר רפאל טיין מיום 31.12.06 ותעודה רפואית נוספת לפגיעה בעבודה מיום 15.2.07). התובע קיבל אישורי אי-כושר מיום 22.11.06 ועד ליום 28.2.07 (ר' במוצגי ת/1, תעודות רפואיות מיום 11.12.06, מיום 8.1.07, מיום 22.1.07 ומיום 15.2.07). בהמשך, אורטופד מטעם קופ"ח מאוחדת המליץ לשקול טיפול ניתוחי (ר' סיכום של ד"ר יפה מיום 2.8.2007, במוצגי ת/1). התובע לא עבר ניתוח. ערב התאונה, התובע עבד אצל הנתבעת 1 כאחראי משמרת בבית חולים, ובנוסף במשרת סטודנט בחברתsmile 012 , בשכר ממוצע של כ- 5,383 ₪ (ס' 24 לתצהירו ונספחי ת/4). התובע שהה בתקופת אי כושר בת 14 שבועות. בסיכום בדיקה רפואית של ד"ר חיימסקי נרשם כי "מומלצת עבודה משרדית בישיבה בלבד", וזאת עד ליום 1.12.2007 (במוצגי ת/1). בפועל, התובע המשיך לקבל שכר מחב' smile 012 גם בתקופת אי-הכושר (ס' 25 לתצהירו). מספטמבר 2007 עבד כרכז מעונות במרכז האוניברסיטאי "אריאל", ומאפריל 2008 שימש כמתרגל סטודנטים (ס' 25 לתצהירו). התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר כדלקמן: א. למשך תקופת אי הכושר - יש לפצות לפי בסיס השכר הממוצע אצל הנתבעת 1, ערב התאונה, לתקופת אי הכושר, ובתוספת הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום בפועל, ובסך כולל של 15,198 ₪. ב. מתום תקופת אי הכושר (28.2.2007) ועד ליום 1.12.2007 (תום מועד מגבלת התעסוקה), למשך 9 חדשים -- יש לפצות על הפער בהשוואה לשכרו ערב התאונה, וזאת בסך 22,158 ₪ כמבוקש. ג. אין חולק כי בשנת 2008 לא נרשמה ירידת שכר בהשוואה לשכר ערב התאונה. על כן גם אין מקום ליחס את ירידת השכר בשנת 2009 לארוע התאונה (ר' ס' 25 לתצהיר התובע). אובדן כושר השתכרות (לעתיד) - התובע לא נפגע בכושר השתכרותו בעקבות התאונה. בעת התאונה עבד בעבודות סטודנטיאליות שונות. התובע סיים לימודי הנדסת תו"נ במכללת אריאל, והחל ממרס 2010 הוא עובד כמטמיע מערכות ממוחשבות בבנק לאומי, במשרה מלאה (ס' 28 לתצהירו; עדותו בפ' ע' 18 ש' 20; תשובות לשאלות 49, 105 בתצהיר תשובות לשאלון). בעבודה זו, אינו נזקק לכושר גופני. יחד עם זאת, הדעת נותנת כי נכותו, שהינה בשיעור לא מבוטל, עלולה להכביד על תנועתיותו, כמו גם על ישיבה ממושכת. בוודאי שהוא מוגבל עתה בביצוע עבודות פיסיות, כפי שעשה בטרם התאונה. על דרך של הערכה, יפוצה בראש נזק זה בסך 50,000 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד -- התובע לא הוציא הוצאות כספיות לעזרת צד ג', ונעזר בבני משפחה (ס' ג' בע' 23 לסיכומיו; תשובה 75 בתצהיר תשובות לשאלון). ניתן להניח כי בתקופת אי-הכושר נזקק לעזרה מסיבית, מחמת אופי הפגיעה. נכותו דהיום אינה מבוטלת, וניתן להניח שתקשה עליו לבצע עבודות פיסיות שונות, כמקובל בבתים בישראל. על דרך של הערכה, לעבר ולעתיד, יפוצה בסך 25,000 ₪ בראש זה. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - התובע נזקק לביקור אצל רופאים, משככי כאבים, בדיקות שונות וטיפולי פיזיותרפיה, כמו גם עזרים שונים -- קביים, מייצב ברך, מדרסים (ר' התיעוד הרפואי במוצגי ת/1, ותשובה 79 בתצהיר תשובות לשאלון). כידוע, עזרי תמיכה אורטופדיים אינם מכוסים בסל הבריאות באופן מלא. לא הוגשו קבלות אודות הוצאות פרטיות. יחד עם זאת, נוכח אופי הנכות ושיעורה, הדעת נותנת שעם השנים עשוי להוסיף ולהיזקק לפיזיותרפיה ועזרים אורטופדיים. על דרך של הערכה, יפוצה בסך 20,000 ₪ בראש זה. נסיעות וניידות, לעבר ולעתיד - התובע נאלץ לבקר רופאים, לערוך בדיקות ולקבל פיזיותרפיה בעקבות התאונה. ניתן להניח שיידרש לכך גם בעתיד, מחמת נכותו. יחד עם זאת, לא נטען כי אינו מסוגל לנהוג. על דרך של הערכה, הפיצוי הגלובאלי בראש זה יעמוד על 5,000 ₪. כאב וסבל - בהתחשב בגיל ובשיעור הנכות, אני פוסקת פיצוי בסך 75,000 ₪ בראש נזק זה. מסכום הפיצויים הנ"ל יש לנכות אשם תורם בשיעור 10%. יש להוסיף ולנכות תגמולי מל"ל: סכום כולל ומהוון של 225,387 ₪ (בהצמדה מיום 14.7.2010; לפי חוו"ד דעת אקטוארית של האקטואר גד שפירא). התוצאה היא שהתביעה נבלעת בתגמולי המל"ל, ולא נותרה יתרה לתשלום. אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות הענין, כל צד יישא בהוצאותיו. תאונות ספורטאומנות לחימה