ירידה בשמיעה עובד מוסך

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירידה בשמיעה עובד מוסך: השופט עמירם רבינוביץ 1. המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי בחיפה (בל 1506/99, 3041/00; השופט מיכאל שפיצר כדן יחיד) להכרה בליקוי השמיעה בו לקה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. 2. בית הדין האזורי מינה בהסכמה את ד"ר א' ברקו כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה) לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין עבודת המשיב כפחח במוסך לליקוי השמיעה ממנו הוא סובל. 3. המומחה הגיע בחוות דעתו למסקנות הבאות: "מדובר בגבר בן 36 שהוכח: שנחשף למפלסי רעש מעל 85 דציבל במשך כ-17 שנה. לא סופקו לו אמצעי מיגון לאוזניים. סובל מליקוי שמיעה עיצבי ב-2 האוזניים עם הטינטון המלווה ליקוי שמיעה זה. מתוך 4 בדיקות השמיעה : אחת אינה מהימנה. אחת סוגסטיבית מאוד לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. שתיים אומנם אינן אופייניות לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש, אך באחת מהן קיים ליקוי שמיעה מעט יותר בולט בתדירויות הגבוהות. במקרים אלה קיימת התלבטות באשר לסיבת ליקוי השמיעה. במקרה כזה, ללא סיבה אחרת נראית לעין ובגילו של מר נג'ר עם נתון ברור אחד - חשיפה למפלסי רעש מזיקים ללא אמצעי מיגון, אין מנוס ולו מחמת הספק לקבל את העובדה שהאפשרות הכי סבירה היא שמיעתו נפגעה עקב חשיפה לרעש. לכן תשובותיי לשאלות כב' השופט שפיצר מיכאל הן: א. התובע סובל מליקוי שמיעה עיצבי די סימטרי ב-2 האוזניים עם סף של 25-30 דציבל. ב. כפי שציינתי, סביר להניח שהליקוי בשמיעתו נגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש. ג. נגרם לתובע נזק לאוזן הפנימית וירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור. ד. מדובר במחלת מקצוע. ה. פעל כאן עיקרון המיקרו-טראומה, כלומר, חשיפתו לרעש גרמה לו לפגיעות זעירות, חוזרות ונשנות. אלה גרמו לנזק שבמצטבר גרמו לליקוי שמיעה אי-רברסיבילי". 4. המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) ביקש מבית הדין האזורי להתיר לו להפנות למומחה את השאלה הבאה: "לאור הסתייגויותיך מבדיקת השמיעה, שנערכו לתובע, כפי שפירטת בחוות דעתך, האם לא נכון יהיה לבקש כי התובע יעבור בדיקת B.E.R.A". 5. בית הדין האזורי דחה בקשה זו בנימוק ש"חוות הדעת מפורטת ובהירה כל צרכה", וקיבל את תביעת המשיב על סמך חוות דעת המומחה. 6. בערעור לפנינו חזר המוסד על טענתו, כי בדיקות השמיעה של המשיב אינן מצביעות בבירור על ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש, וכי על המומחה להפנות את המשיב לבדיקת B.E.R.A. בא-כוח המשיב תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי והתנגד להפנות את המשיב לבדיקת B.E.R.A. 7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה, כי יש לקבל את ערעור המוסד מטעמים אלה: א. המומחה עצמו הסתייג מאמינות בדיקות השמיעה והביע במפורש את התלבטותו בקשר לכך. ב. אכן, בסופה של התלבטות זו, הגיע המומחה למסקנה, שסביר להניח, שהליקוי בשמיעתו של המשיב נגרם מרעש, אך קשה להשתחרר מהספק המלווה מסקנה זו, בייחוד נוכח העובדה שמתוך שלושת בדיקות השמיעה המהימנות שתיים "אינן אופייניות לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש", כך שלא ברור כיצד מסקנת המומחה מתיישבת עם בדיקות השמיעה שהיו לפניו. ג. לא התעלמנו מכך, שפסקנו לא אחת, שבמקרה של ספק, פועל הספק לטובתו של המבוטח, אך במקרה הנוכחי סברנו שהצעת המוסד להעמיד את המשיב לבדיקת B.E.R.A, העשויה להסיר את הספק המלווה תיק זה, סבירה בנסיבות העניין וצודקת. 8. סוף דבר - הערעור להתקבל. הדיון מוחזר לבית הדין האזורי, כדי שיורה למומחה להפנות את המשיב לבדיקת B.E.R.A אובייקטיבית (הבדיקה לא תהיה על חשבון המשיב) ועל פי תוצאותיה יקבע המומחה האם הוא נשאר בדעתו או משנה אותה. אין צו להוצאות.שמיעהמוסך