##דוגמא לכתב תביעה:## ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע: מר/גב' _________, ת.ז. _________, תושב/ת _________, _________, _________ (להלן: "התובע"). 2. הנתבעת 1: ______ בע"מ, ח.פ. _________, חברת ביטוח הרשומה בישראל, שכתובתה _________, _________ (להלן: "הנתבעת 1" או "חברת הביטוח"). 3. הנתבע 2: מר/גב' _________, ת.ז. _________, סוכן ביטוח מורשה, בעל/ת סוכנות ביטוח בשם "______ סוכנות לביטוח", שכתובתה _________, _________ (להלן: "הנתבע 2" או "סוכן הביטוח"). ## ב. הסעד המבוקש ## כבוד בית המשפט הנכבד מתבקש: 1. לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 46,500 ₪ בגין תגמולי ביטוח, עוגמת נפש והוצאות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 2. לחייב את הנתבע 2, ככל שייקבע כי הנתבעת 1 אינה חייבת בתשלום, לשלם לתובע את מלוא הנזקים שנגרמו לו, לרבות שווי הרכב, עוגמת נפש והוצאות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 3. לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כדין. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. התובע רכש מהנתבעת 1, באמצעות הנתבע 2, פוליסת ביטוח צד ג' לרכב מסוג _______. 5. בסמוך ליום _________, פנה התובע, באמצעות אביו, אל הנתבע 2 בבקשה להרחיב את הכיסוי הביטוחי מביטוח צד ג' לביטוח מקיף. 6. ביום _________, ניסתה מזכירתו של הנתבע 2 לבצע את ההמרה, אך ללא הצלחה. 7. ביום _________ בשעה _________, שלח הנתבע 2 דוא"ל לסוכנות החיתום של הנתבעת 1, בבקשה לחישוב עלות ההמרה. דוא"ל זה לא נענה. 8. משלא התקבל מענה, פנה שוב אביו של התובע אל הנתבע 2 וביקש לבצע את ההמרה, אף מבלי לדעת את העלות הכרוכה בכך. 9. ביום _________ בשעה _________, שלח הנתבע 2 דוא"ל נוסף לסוכנות החיתום, ובו דרש לשנות את הביטוח למקיף החל מאותו יום, וביקש עדכון לגבי המחיר. גם דוא"ל זה לא נענה. 10. ביום _________ נגנב רכבו של התובע. 11. התובע פנה אל הנתבע 2, אשר מילא עבורו טופס הודעה לנתבעת 1 על מקרה הביטוח. 12. הנתבעת 1 סירבה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח, בטענה כי לא הוקמה פוליסת ביטוח מקיף לרכב. 13. עילת התביעה נולדה ביום _________, עת סירבה הנתבעת 1 לשלם את תגמולי הביטוח, וזאת לאחר גניבת הרכב ביום _________. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 14. סכום התביעה, העומד על 46,500 ₪, מקנה סמכות עניינית לבית משפט השלום. 15. מקום מגוריו של התובע, מקום עסקו של הנתבע 2 ומקום התרחשות האירועים הרלוונטיים, כולם מצויים בתחום שיפוטו של כבוד בית משפט זה, ועל כן קיימת סמכות מקומית לדון בתביעה. ## ה. פירוט הטענות ## ## כריתת חוזה ביטוח מקיף ## 16. התובע יטען כי בין התובע לבין הנתבעת 1 נכרת חוזה ביטוח מקיף תקף, וזאת מכוח פעולותיו של הנתבע 2 כשלוחה של הנתבעת 1, אשר כללו את שליחת המיילים והודעתו המפורשת לאביו של התובע כי הביטוח הומר. 17. הנתבע 2, בהיותו סוכן ביטוח רשום ומוסמך של הנתבעת 1, פעל כשלוחה של הנתבעת 1 בהתאם לסעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, ועל כן פעולותיו מחייבות את הנתבעת 1 כלפי התובע. 18. המיילים שנשלחו על ידי הנתבע 2 לסוכנות החיתום של הנתבעת 1 מהווים הצעה לחוזה ביטוח, והודעתו של הנתבע 2 לאביו של התובע כי הפוליסה הוקמה מהווה קיבול של הצעת הביטוח על ידי הנתבעת 1. 19. הפסיקה קבעה כי במקרים בהם סוכן ביטוח אינו מסייג את הקיבול אלא מבטיח כי יש כיסוי ביטוחי החל מתאריך מסוים, הדבר מחייב את המבטח, וזאת אף אם הסוכן חרג מסמכותו הפנימית. 20. טענת הנתבעת 1 בדבר העדר יחסי שליחות בין הנתבע 2 לבין סוכנות החיתום, או בדבר חריגה מסמכות, אינה רלוונטית ביחסים שבין המבוטח לבין חברת הביטוח, ואינה פוגעת בתוקפו של חוזה הביטוח שנכרת. ## אחריות הנתבעת 1 כמעסיקה ## 21. הנתבעת 1 אחראית למעשיו ומחדליו של הנתבע 2, אשר פעל כשלוחה, וזאת מכוח דיני השליחות והוראות חוק חוזה הביטוח, המטילים על המבטח את האחריות לפקח על פעולות סוכניו. 22. הנתבעת 1 לא וידאה כי הנתבע 2 פועל בהתאם להרשאותיה ולנהליה, ובכך התרשלה כלפי התובע, שכן היה עליה לוודא שסוכן הביטוח מטעמה פועל באופן מהימן ומקצועי. 23. שתיקתה של הנתבעת 1 ו/או סוכנות החיתום מטעמה, אשר לא השיבו למיילים של הנתבע 2 ולא הודיעו על אי-קבלת ההצעה, יצרה מצג כלפי הנתבע 2 כי בקשת ההמרה התקבלה, ועל כן היא מנועה מלטעון כעת כי לא נכרת חוזה. 24. הנתבעת 1, כגוף מקצועי ובעל מומחיות בתחום הביטוח, הייתה צריכה לצפות כי אי-מענה לפניות סוכן הביטוח עלול להוביל למצג שווא כלפי המבוטח, ועל כן מוטלת עליה אחריות ישירה למחדליה. 25. התובע, כאדם מן היישוב, הסתמך בתום לב על מצגיו של הנתבע 2, אשר פעל כשלוחה של הנתבעת 1, ועל כן אין להטיל עליו את נטל אי-הוודאות או את תוצאות רשלנותה של הנתבעת 1 בפיקוח על סוכניה. ## רשלנות הנתבע 2 כלפי התובע ## 26. הנתבע 2 התרשל כלפי התובע בכך שלא פעל כסוכן ביטוח סביר ומיומן, ולא וידא באופן אקטיבי את השלמת תהליך המרת הפוליסה לביטוח מקיף, למרות סימני האזהרה שהיו בפניו. 27. הנתבע 2 לא הדליק "אור אדום" גם לאחר שאשתו לא הצליחה לבצע את ההמרה באופן עצמאי, וגם לאחר ששני המיילים ששלח לסוכנות החיתום לא נענו, ובכך הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי לקוחותיו. 28. הנתבע 2 הודיע לאביו של התובע באופן חד משמעי כי הביטוח הומר למקיף וכי קיימת פוליסה תקפה, וזאת מבלי שקיבל אישור כלשהו מהנתבעת 1, ובכך יצר מצג שווא רשלני שהתובע הסתמך עליו. 29. סוכן ביטוח סביר ומיומן היה צריך לדעת כי שינוי כיסוי ביטוחי מצד ג' למקיף באמצע תקופה אינו שינוי טכני גרידא, אלא שינוי מהותי המצריך אישורים ובדיקות נוספות, ובכך התרשל הנתבע 2. 30. התרשלותו של הנתבע 2 גרמה לתובע נזק ישיר ועקיף, שכן התובע נותר ללא כיסוי ביטוחי מקיף לרכבו שנגנב, ונאלץ לנהל הליכים משפטיים ממושכים ויקרים על מנת לממש את זכויותיו. ## רשלנות הנתבע 2 כלפי הנתבעת 1 ## 31. הנתבע 2 התרשל גם כלפי הנתבעת 1 בכך שחרג מסמכותו ולא פעל בהתאם לנהלים ולהסכמים שבין הצדדים, ובכך גרם לנתבעת 1 נזק בדמות חיובה בתגמולי ביטוח שלא הייתה אמורה לשלם. 32. הנתבע 2, כסוכן ביטוח ותיק ומנוסה, היה צריך להיות מודע להוראות ההסכם שנחתם בינו לבין סוכנות החיתום, אשר אסר על שינוי כיסוי ביטוחי מצד ג' למקיף ללא אישור מוקדם ובכתב. 33. התנהלותו של הנתבע 2, שכללה הודעה על כיסוי ביטוחי מקיף ללא קבלת אישור מהנתבעת 1, מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי המבטח, ועל כן עליו לשפות את הנתבעת 1 בגין נזקיה. 34. הנתבע 2 לא פעל כסוכן סביר כאשר לא טרח לטלפן לסוכנות החיתום על מנת לברר את גורל פניותיו, ובכך מנע מהנתבעת 1 את האפשרות לתת מענה הולם ולמנוע את יצירת המצג כלפי התובע. 35. חריגתו של הנתבע 2 מסמכותו והתרשלותו כלפי הנתבעת 1, כפי שנקבע בפסיקה, מקנות לנתבעת 1 זכות שיפוי מלאה כנגדו בגין כל הסכומים שבהם תחויב כלפי התובע. ## חובת תום הלב של הנתבעת 1 ## 36. הנתבעת 1 פעלה בחוסר תום לב כאשר סירבה לשלם את תגמולי הביטוח לתובע, וזאת לאחר שהתובע הסתמך על מצגיה של שלוחתה, הנתבע 2, כי רכבו מבוטח בביטוח מקיף. 37. שתיקתה של הנתבעת 1 ו/או סוכנות החיתום מטעמה, אשר לא השיבו למיילים של הנתבע 2, יצרה מצג של הסכמה או לכל הפחות של אי-התנגדות, ועל כן סירובה לשלם מהווה הפרה של חובת תום הלב. 38. הנתבעת 1, כגוף מפוקח, מחויבת לסטנדרטים גבוהים של תום לב והגינות כלפי מבוטחיה, וסירובה לשלם במקרה זה, תוך התנערות מפעולות שלוחה, עומד בניגוד לעקרונות אלו. 39. התנערותה של הנתבעת 1 מכיסוי ביטוחי לרכב, לאחר שהתובע פעל בתום לב וביקש להרחיב את כיסויו הביטוחי, מהווה התנהלות בחוסר תום לב ובניגוד לדין, ופוגעת באמון הציבור בחברות הביטוח. 40. הנתבעת 1 הייתה צריכה לפעול באופן אקטיבי על מנת לוודא את מצב הביטוח של התובע, במיוחד לאחר קבלת פניות חוזרות ונשנות מסוכן הביטוח מטעמה, ובכך למנוע את הנזק שנגרם לתובע. ## חובת זהירות מושגית וקונקרטית ## 41. קיימת חובת זהירות מושגית של סוכן ביטוח כלפי המבוטח, המחייבת אותו לפעול במיומנות, בזהירות ובתום לב, ולוודא כי צרכיו הביטוחיים של המבוטח מקבלים מענה הולם. 42. במקרה הנדון, קיימת גם חובת זהירות קונקרטית של הנתבע 2 כלפי התובע, שכן הנתבע 2 היה מעורב באופן ישיר בתהליך המרת הפוליסה ויצר מצג כלפי התובע בדבר קיומו של כיסוי ביטוחי מקיף. 43. קיימת גם חובת זהירות מושגית של סוכן הביטוח כלפי חברת הביטוח שבשליחותה הוא פועל, המחייבת אותו לפעול בהתאם להרשאותיה ולנהליה, ולא לחרוג מסמכותו. 44. במקרה זה, קיימת חובת זהירות קונקרטית של הנתבע 2 כלפי הנתבעת 1, שכן הנתבע 2 חרג מסמכותו והתרשל כלפיה בכך שלא דאג להקים פוליסת ביטוח בצורה נכונה, ובכך גרם לה נזק. 45. הפרת חובות הזהירות המושגית והקונקרטית על ידי הנתבע 2, הן כלפי התובע והן כלפי הנתבעת 1, מקימה עילת תביעה נזיקית כנגדו בגין רשלנות. ## הסתמכות התובע על מצגי הנתבע 2 ## 46. התובע הסתמך בתום לב על מצגיו של הנתבע 2, אשר הודיע לו כי רכבו מבוטח בביטוח מקיף, ועל כן לא פעל לרכישת ביטוח מקיף מחברה אחרת או לוודא את קיומו של הביטוח. 47. הסתמכות זו הייתה סבירה והגיונית, שכן הנתבע 2 שימש כסוכן הביטוח של התובע, ופעל כשלוחה של הנתבעת 1, ועל כן התובע היה רשאי להאמין לדבריו. 48. אלמלא מצגיו של הנתבע 2, היה התובע פועל באופן שונה על מנת להבטיח את כיסויו הביטוחי, ובכך למנוע את הנזק שנגרם לו כתוצאה מגניבת הרכב. 49. הנזק שנגרם לתובע הוא תוצאה ישירה של הסתמכותו על מצגי הנתבע 2, ועל כן יש לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בפיצוי התובע בגין נזקיו. 50. הפסיקה מכירה בחשיבות ההסתמכות של מבוטחים על סוכני ביטוח, ומטילה אחריות על חברות הביטוח בגין מצגי שווא שנוצרו על ידי סוכניהן. ## נזקי התובע ## 51. כתוצאה מסירוב הנתבעת 1 לשלם את תגמולי הביטוח, נגרם לתובע נזק ישיר בדמות שווי רכבו שנגנב, בסך של 41,500 ₪. 52. בנוסף לנזק הישיר, נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה, טרחה והוצאות, עקב הצורך לנהל הליכים משפטיים ממושכים על מנת לממש את זכויותיו, ועל כן יש לפסוק לו פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. 53. התובע נאלץ לשאת בהוצאות נוספות, לרבות אגרות משפט ושכר טרחת עורך דין, אשר נגרמו לו כתוצאה מהתנהלותם הרשלנית וחוסר תום הלב של הנתבעים. 54. הנזקים שנגרמו לתובע הם תוצאה ישירה ובלתי נפרדת מהפרת חוזה הביטוח על ידי הנתבעת 1 ו/או רשלנותו של הנתבע 2. 55. התובע זכאי לפיצוי מלא בגין כל נזקיו, לרבות נזקים ישירים, עקיפים, עוגמת נפש והוצאות, וזאת על מנת להשיבו למצב בו היה אלמלא התרחשות מקרה הביטוח וסירוב התשלום. ## אחריות הנתבע 2 כסוכן ביטוח מיומן ## 56. הנתבע 2, בהיותו סוכן ביטוח ותיק ומנוסה משנת _________, היה צריך להיות בעל ידע והבנה מעמיקים בתחום הביטוח, ובפרט בנוגע לנהלים הנדרשים לשינוי כיסוי ביטוחי. 57. התנהלותו של הנתבע 2, שכללה ניסיון כושל להמרה עצמאית, שליחת מיילים שלא נענו, והודעה על כיסוי ביטוחי ללא אישור, אינה עולה בקנה אחד עם סטנדרט ההתנהגות המצופה מסוכן ביטוח מיומן. 58. הנתבע 2 לא פעל בזהירות הנדרשת מסוכן ביטוח מקצועי, ולא נקט בצעדים סבירים על מנת לוודא את קיומו של הכיסוי הביטוחי המקיף, ובכך הפר את חובותיו המקצועיות. 59. טענת הנתבע 2 כי לא קיבל העתק מההסכם עם סוכנות החיתום אינה פוטרת אותו מאחריות, שכן היה עליו לדעת את הנהלים וההגבלות החלות עליו כסוכן ביטוח. 60. הנתבע 2 לא הוכיח כי "הפרקטיקה הנהוגה" מאפשרת המרת פוליסה מצד ג' למקיף באמצע תקופה ללא אישורים מיוחדים, ובכך חיזק את הטענה כי פעל בחוסר מקצועיות ורשלנות. ## הפרת חובת הגילוי ## 61. הנתבע 2 הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו כלפי התובע, בכך שלא גילה לו כי בקשת ההמרה טרם אושרה על ידי הנתבעת 1, וכי אין עדיין כיסוי ביטוחי מקיף תקף. 62. חובת הגילוי של סוכן הביטוח כלפי המבוטח היא חובה מהותית, שנועדה להבטיח שהמבוטח יקבל החלטות מושכלות בנוגע לכיסויו הביטוחי, וכי לא יישאר ללא הגנה. 63. הנתבע 2 היה צריך ליידע את התובע באופן ברור ומפורש כי הכיסוי הביטוחי המקיף טרם נכנס לתוקף, וכי עליו להמתין לאישור הנתבעת 1, אך הוא נמנע מכך. 64. אי-גילוי זה מנע מהתובע את האפשרות לנקוט בצעדים חלופיים, כגון רכישת ביטוח מקיף מחברה אחרת, ובכך נגרם לו נזק ישיר. 65. הפרת חובת הגילוי על ידי הנתבע 2 מהווה רשלנות והפרת חובה חקוקה, המקימה עילת תביעה כנגדו. ## עוגמת נפש ## 66. התובע חווה עוגמת נפש רבה וסבל נפשי ניכר כתוצאה מגניבת רכבו, ובעיקר כתוצאה מסירוב הנתבעת 1 לשלם את תגמולי הביטוח, אשר הותיר אותו ללא רכב וללא פיצוי. 67. הצורך לנהל הליכים משפטיים ממושכים ומורכבים, תוך התמודדות עם טענות הנתבעים, גרם לתובע טרחה רבה, מתח נפשי ופגיעה בשגרת חייו. 68. התובע נאלץ להשקיע זמן ומשאבים רבים בהתמודדות עם הפרשה, במקום להתמקד בחייו האישיים והמקצועיים, ועל כן זכאי לפיצוי הולם בגין עוגמת נפש. 69. הפסיקה מכירה בזכותם של מבוטחים לפיצוי בגין עוגמת נפש במקרים של סירוב בלתי מוצדק של חברות ביטוח לשלם תגמולים, וזאת על מנת לפצותם על הסבל והטרחה שנגרמו להם. 70. סכום הפיצוי המבוקש בגין עוגמת נפש, בסך 5,000 ₪, הינו סביר והולם בנסיבות העניין, ומשקף את מידת הסבל והטרחה שנגרמו לתובע. ## אחריות שילוחית ## 71. הנתבעת 1 אחראית באופן שילוחי למעשיו ומחדליו של הנתבע 2, אשר פעל כשלוחה, וזאת מכוח סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, המטיל על המבטח את האחריות לפעולות סוכנו. 72. יחסי השליחות בין הנתבעת 1 לנתבע 2 הוכחו, ועל כן הנתבעת 1 אינה יכולה להתנער מאחריותה למצגיו והבטחותיו של הנתבע 2 כלפי התובע. 73. הפסיקה קבעה כי המחוקק התכוון להטיל על המבטח את הנטל לפקח על פעולות סוכן הביטוח, ולוודא שהוא פועל בהתאם להוראות שקיבל, ולא על המבוטח. 74. גם אם הנתבע 2 חרג מסמכותו הפנימית, הרי שכלפי התובע, הנתבעת 1 מחויבת לפעולותיו, וזאת על מנת להגן על ציבור המבוטחים מפני התנערות חברות הביטוח. 75. אחריותה השילוחית של הנתבעת 1 מבטיחה כי התובע יקבל את הפיצוי המגיע לו, וכי הנזק לא ייפול על כתפיו של המבוטח התמים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד סוכן ביטוח בגלל סירוב חברת הביטוח לשלם למבוטח:## 1. מדובר בתביעה כספית, חוזית, נזיקית בסכום של 46,500 ₪, שהוגשה על ידי התובע, נגד חברת הביטוח כלל [להלן: "כלל"] וסוכן בטוח על רקע סירוב "כלל" לשלם תגמולים בגין נזק שנגרם לתובע כתוצאה מגניבת רכבו. 2. הרקע לתביעה אינו שנוי במחלוקת כדלקמן: א. התובע פנה לסוכן ורכש מכלל פוליסה לבטוח נזקי צד ג' לרכב מסוג אאודי [להלן: "הרכב"]. ב. במועד מסוים בסמוך ל 25/3/10 פנה התובע באמצעות אביו לסוכן וביקש להרחיב את הכיסוי מכיסוי צד ג' לכיסוי מקיף. ג. אשתו של הסוכן גב' ציקי דקר, העובדת כמזכירתו בסוכנות, ניסתה ביום 24/3/12 לבצע המרה של הפוליסה ישירות בכלל מצד ג' למקיף, אך לא הצליחה לעשות זאת. ד. ביום 25/3/10 שעה 00:02 שלח הסוכן מייל לצד ג' 2 שהיא סוכנות החיתום של כלל [להלן: "סוכנות החיתום"], ובו דרישה לחישוב עלות ביצוע המרה הנ"ל. המייל לא נענה. ה. משלא התקבל מענה מס' ימים, פנה שוב אביו של התובע לסוכן וביקש לבצע ההמרה וזאת אף מבלי לדעת מה העלות הכספית הכרוכה בכך. ו. בתאריך 29/3/10 [יום לפני פסח] בשעה 14:29, שלח הסוכן לסוכנות החיתום מייל נוסף כדלקמן: "ב 25/3/10 שלחה אליך ציקי מייל ובו ביקשה לדעת כמה יעלה לשנות הבטוח למקיף, עד היום אין תשובה. אנא שני הבטוח הנ"ל למקיף החל מהיום. אודה באם תעדכני אותי באשר למחיר". גם מייל זה לא נענה. ז. ביום 4/4/10 נגנב הרכב. התובע פנה באמצעות הסוכן שמילא עבורו טופס הודעה לכלל על מקרה הבטוח, אך כלל סירבה לשלם לתובע את תגמולי הבטוח, בטענה כי לא הוקמה פוליסה לבטוח מקיף לרכב, וכך נולדה התביעה. 3. התובע מבסס תביעתו כלפי כלל והסוכן, הן על המיילים הנ"ל וכן על טענה לפיה הסוכן מסר לאביו חד משמעית כי בעקבות פנייתו לביצוע המרה, הוא יהפוך הפוליסה לפוליסת בטוח מקיף ו"נגמור את החשבון לאחר מכן" ובתאריך 29/3/10 הוא הודיע כי הרכב מבוטח בבטוח מקיף, אצל כלל. 4. טענתו המשפטית של התובע הינה כי הסוכן פעל כשלוחה של כלל, ולכן שליחת המיילים ביחד עם הודעתו מיום 29/3/10 כי הרכב מבוטח אצל כלל בביטוח מקיף מבלי כל הסתייגות מקימים חובה על כלל לפצות את התובע. 5. הסוכן מצטרף לכל טענותיו של התובע כנגד כלל וסוכנות החיתום, למעט לגבי הטענה כי הודיע לתובע ו/או למי מטעמו, כי קיים כיסוי בטוחי מסוג מקיף לאאודי וכך הדבר משתקף בכתב הגנתו: "י"ז. למען הסר ספק, הנתבע עולם לא הודיע לתובע או למי מטעמו כי קיים כיסוי בטוחי מסוג מקיף, לרכב האאודי. י"ח. על אף האמור לעיל, יודגש כי על פי מידת ידיעתו והבנתו של הנתבע, הנתבעת 1 ביטחה ונתנה כיסוי ביטוחי מקיף לרכב האאודי על פי בקשת התובע. י"ט. יתר על כן, שתיקתה של הנתבעת מס' 1 ו/או של סוכנות החיתום מטעמה, גרמה לנתבע להאמין כי קיים כיסוי ביטוחי מסוג מקיף לרכב. כ. בהתייחס לאמור לעיל, הנתבעת 1 דחתה התביעה מחוסר תום לב... כ"ב. התנערותה של הנתבעת מס' 1 והתנערות גשר מכיסוי בטוחי לרכב האאודי, נעשה בניגוד לדין ובחוסר תום לב". בהודעה לצד ג' כנגד סוכנות החיתום, מציין הסוכן במפורש, כי סוכנות החיתום במעשיה ובמחדליה "היא גרמה לשולח ההודעה להאמין כי קיים כיסוי בטוחי לרכב האאודי". 6. בחנתי את עדות הסוכן מול עדותו של מר מאיר לוי לגבי שאלת המחלוקת היחידה ביניהם, דהיינו האם הסוכן אכן אישר במפורש, כי הבטוח הומר למקיף ויש פוליסה תקפה, והגעתי למסקנה כי גירסת התובע עדיפה בעיניי, על פני גירסת הסוכן. ואלו הנימוקים להחלטתי: א. כפי שציינתי לעיל, הסוכן עצמו הודה כי ידע, הבין והאמין לאחר שני המיילים הנ"ל ששלח, כי הפוליסה אכן הוקמה על פי בקשת התובע. ב. אין מחלוקת כי לאחר הגניבה התובע פנה לסוכן והסוכן מילא טופס הודעה על מקרה הבטוח לכלל. גם עובדה זו מלמדת ומאשרת, כי הסוכן חי תחת הידיעה והאמונה, כי אכן הרכב מבוטח בטוח מקיף בכלל. ג. האם זה הגיוני כי הסוכן ביום 29/3/10 ידע, הבין והאמין כי הרכב מבוטח וכי בקשתו של התובע לקוחו, מולאה על פי רצונו והוא שמר ונצר ידיעה ואמונה זו בליבו. ד. בעיניי הדבר אינו סביר ולכן אני נותן אמון מלא בעדותו של אביו של התובע, כי הסוכן הודיע לו חד משמעית בטלפון כי יש כיסוי לבטוח מקיף לרכב וזאת ביום 29/3/10 [לפני הגניבה]. 7. כלל וסוכנות החיתום טענו כי הרכב היה ונשאר עד לגניבתו מבוטח בבטוח צד ג' בלבד, וכי הסוכן חרג מסמכותו ולכן לא הוקמה פוליסה לביטוח מקיף. לחילופין, באם יקבע כי אכן הוקמה הפוליסה, הרי שהסוכן חייב לפצותה במלוא התשלומים שיפסקו נגדה, לאור חריגתו מסמכות ופעילותו הרשלנית, הן כלפיה בהקמת הפוליסה והן כלפי התובע בהתנהלותו ובמצגיו. לטענה זו מצטרף גם התובע, וטוען לגבי הסוכן כי הסוכן חייב לפצותו, לאור התרשלותו בהקמת הפוליסה, ומצגיו הרשלניים כי אכן יש כיסוי ביטוחי בבטוח מקיף לרכב. דיון 8. שתי שאלות מתעוררות בתיק זה. האחת - האם נכרת חוזה הבטוח בין התובע לבין כלל. השנייה - האם הסוכן התרשל וחרג מסמכותו. נכרת חוזה בטוח בין התובע לבין כלל 9. במקרה הנדון, המיילים ששלח הסוכן מהווים הצעה לחוזה בטוח, וההודעה של הסוכן לאביו של התובע, כי הפוליסה הוקמה מהווה קיבול של "כלל" לתובע וזאת על פי החוק והפסיקה כדלקמן: א. חוק חוזה הבטוח, תשמ"א - 1981, קובע בסעיף 33 א' כדלקמן: "לעניין המשא ומתן, לקראת כריתתו של חוזה הבטוח, ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הבטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב". ב. אין מחלוקת כי הסוכן הינו סוכן רשום ומוסמך אצל כלל ואין מחלוקת כי לא היתה דרישה של התובע כי הסוכן יפעל כשלוחו, דבר זה גם לא נטען, ולכן יש לראות בסוכן כשלוח של כלל. ג. בע.א. 702-89, אליהו חב' לבטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח', פד"י מ"ה (2) 811 (להלן: "פרשת נועם אורים"), נדון מקרה דומה מבחינה עובדתית למקרה שבפנינו, ושם ביהמ"ש מסביר בעניין זה ואף מפנה לדברים שנאמרו בכנסת בהצעת החוק, כדלקמן: "אנו רואים כי המחוקק מייחס לסוכן בטוח מעמד נכבד בכל הנוגע להיווצרות חוזה הבטוח ולמהלכו ומטיל אחריות לגבי חלק מפעולותיו על כתפי המבטח. העיסוק כסוכן בטוח הינו עיסוק טעון רישוי, תוך שנדרשות כשירויות מסוימות (המפורטות בסימן ה' לפרק ב' לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א - 1981). המחוקק כיוון לכך שבכל הקשור לפעילות סוכן הבטוח המוזכרת לעיל הנטל לפקח על פעולותיו ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להוראה שקיבל מן המבטח יוטל על המבטח ולא על המבוטח. המחוקק נתן דעתו לאחריות זו המוטלת על המבטח, אך החליט כי הטלת אחריות כזו עדיפה. בעת שהוצגה ההצעה לקריאה שנייה, אמר חבר הכנסת מרדכי וירשובסקי, בשם ועדת החוקה חוק ומשפט: 'על זה היה ויכוח. חברות הבטוח טענו שהן רוצות לראות את הסוכן כשלוחו של המבוטח. אבל אנחנו אמרנו: בא לביתו של אדם תמים מישהו המציג את עצמו כסוכן ביטוח ומחתים את האדם על הסכם ביטוח. אחר כך הוא הולך והאדם חושב לתומו שהוא מבוטח, עם כל התנאים שהסוכן אמר והוא שמח וטוב לו, עד שחברת הביטוח אומרת: הוא בכלל לא היה סוכני, הוא לא היה מוסמך לעשות את הדברים האלה, אתה אינך מבוטח. או שהיא אומרת שלא התנאים שנחתמו הם התנאים המחייבים אותה והמזכים אותו. אנחנו רצינו לשים קץ לוויכוח הזה, וקבענו שייאמר, יראו את סוכן הבטוח כשלוחו של המבטח, מה שהוא אומר למבוטח כאשר הוא מחתים אותו, כאשר הוא רוכש אותו בשביל חברת הבטוח מחייב את חברת הביטוח'. על כן, אין מקום לטענת אליהו בעניין זה. על המבטח לוודא ששלוחו פועל בהתאם להרשאה, ועליו לוודא שהוא בוחר לו סוכן ביטוח מהימן שיפעל לשביעות רצונו. מובן, שכאשר חורג הסוכן כשלוח מההרשאה, יעמדו למבטח התרופות המנויות בחוק השליחות, תשכ"ה - 1965, לדעתי, אין מניעה שסוכן הבטוח יאמר למבוטח, כי הסיכום ביניהם כפוף לאישור חברת הבטוח ועד אז אין למבוטח כיסוי ביטוחי, אך עליו לעשות כן במפורש. אך במקרה כמו במקרה שלפניניו, שסוכן הבטוח אינו מסייג את הקיבול אלא מבטיח כי יש כיסוי ביטוחי החל מתאריך מסוים, יחייב הדבר את המבטח... אשר להבחנה הנטענת בין "חתם" ל"סוכן ביטוח", הבחנה זו אינה מצויה בחוק חוזה הביטוח, ולטענה זו אין נפקות בענייננו (ראה לעניין זה ששון בספרו הנ"ל, בעמ' 53), הן חוק חוזה הביטוח והן חוק הפיקוח על עסקי ביטוח אינם עוסקים בחתמים. אשר על כן, מאחר שלדעתי מכוח סעיף 33 (א) לחוק יש לומר שק.נ. הינה שלוחה של אליהו בכל הנוגע למשא ומתן לקראת כריתת החוזה ולעצם הכריתה, ולאור סעיף 36 לחוק המחיל את הוראות חוק השליחות על שליחות זו, ניתן לקבוע, כי פעולות ק.נ. לרבות ידיעתה וכוונתה, מחייבות את אליהו (סעיף 2 לחוק השליחות)." (שם עמוד 819). ד. עוד נקבע בפרשת "נועם אורים" כי אישור חברת הביטוח אינו רלוונטי אם יש קיבול להצעה ע"י הסוכן כפי שנעשה במקרה הנדון וכך זה מופיע בפס"ד: "האישור של אליהו לפעולת ק.נ אינו רלוונטי, באשר משנוצרו יחסי שליחות בין ק.נ לבין אליהו, הרי שלצורך כריתת החוזה מספיק שיעשה קיבול להצעה מצד ק.נ ומשנעשה קיבול כזה, אישורה של אליהו אינו מעלה ואינו מוריד בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי של נועם אורים והחוזה נכרת" (שם עמוד 824 ה'). ה. סעיף 1 לחוק חוזי הביטוח קובע כדלקמן: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". על כריתת חוזה הביטוח חלים דיני הכריתה הכלליים הקבועים בחוק החוזים חלק כללי תשל"ב 1973. ו. מכאן, שכדי לבחון אם נכרת חוזה הביטוח, יש לבחון אם יש בהצעה העדה של גמירת דעת, ואם ההצעה מסוימת דיה כדי לכרות את החוזה בקיבול ההצעה. סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 קובע כדלקמן: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו, יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה, לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". ז. במקרה שלפנינו, ההצעה של אביו של המבוטח הייתה להמיר את הביטוח לכיסוי נזקי צד ג' לביטוח מקיף למכונית הנדונה כאשר לא היה משנה למציע המחיר. אני דוחה בנקודה זו את טענת ב"כ כלל כי לא ניתן ללמוד מכך שההצעה כוונה דווקא לחברת "כלל". ברור מאליו שאביו של המבוטח רצה להמיר את הכיסוי לביטוח צד ג' שהיה לרכב אצל "כלל" לביטוח מקיף באותה חברה. ח. לגבי הפרטים החסרים, הרי שמדובר בפוליסה סטנדרטית לביטוח רכב מסוג מסוים בשנתון מסוים בביטוח מקיף וכל הפרטים החסרים יכולים למצוא את פתרונם בפוליסות אחרות מאותו סוג שמקימה "כלל" או בפוליסה הסטנדרטית שמופקדת אצל המפקח על הביטוח (סעיף 2ב' לחוק חוזי הביטוח קובע בעניין זה כדלקמן: "כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח, יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח לפי סעיף 16 לחוק הפיקוח ..., זולת אם הוסכם בין הצדדים על סטייה מאותם תנאים"). ט. אני דוחה את כל טענות "כלל" וסוכנות החיתום להעדר יחסי שליחות בין הסוכן לבין סוכנות החיתום. כפי שצוטט לעיל על ידי ביהמ"ש העליון בפרשת "נועם אורים" ההבחנה בין חתם או סוכנות חיתום לבין הסוכן, אינה מצויה בחוק חוזה הביטוח ולכן אין לטענה זו נפקות בעניינינו. המו"מ שנוהל בין הסוכן לסוכנות החיתום, כמוהו כמו"מ בין הסוכן ל"כלל". י. לגבי טענת "כלל" כי הסוכן חרג מסמכותו ו/או התרשל, הרי שגם לטענות אלה אין נפקות ביחסים שבין המבוטח ל"כלל". יש לכך נפקות ביחסים שבין "כלל" לסוכן כפי שהדברים מצאו ביטויים בדברי ביהמ"ש בפרשת "נועם אורים": "מובן שכאשר חורג הסוכן כשלוח מההרשאה, יעמדו למבטח התרופות המנויות בחוק השליחות תשכ"ה 1965". יא. לאור כל האמור, אני קובע כי נכרת חוזה ביטוח לביטוח מקיף לרכב בין התובע לבין "כלל". הסוכן התרשל גם כנגד התובע וגם כנגד "כלל" וסוכנות החיתום. 10. בחנתי את פעילות הסוכן שכללה ניסיון להקים פוליסה באופן עצמאי שלא צלח ושליחת שני מיילים וכן את ההודעה שלו לאחר מכן לתובע כי הפוליסה הוקמה וזאת עפ"י קביעתי ומצאתי כי פעילות זו נגועה ברשלנות. ואלה פרטי הרשלנות אותן הנני מיחס לסוכן: א. הסוכן כסוכן ביטוח מיומן היה צריך לדעת כי השינוי מכיסוי ביטוחי של ביטוח צד ג' לביטוח מקיף באמצע תקופה הוא לא שינוי טכני, אלא שינוי חריג והיה צריך לצפות כי חברת הביטוח תדרוש מסמכים שונים וכן לדעת את הסיבה להחמרת הסיכון באמצע התקופה. ב. הסוכן במקרה זה לא פעל כסוכן סביר וגם לאחר שאשתו שעובדת כפקידה אצלו ביקשה לבצע את ההמרה ולא הצליחה, לא הדליק אצלו הדבר אור אדום. הסוכן שלח שני מיילים, האחד ביום 25.3.10 לאחר חצות (כאשר הניסיון שלא צלח של אשתו היה ביום 24.3.10 דהיינו מספר שעות קודם לכן) וכן, מייל נוסף יום לפני פסח ולמרות שהמיילים לא נענו, שוב לא הדליק הדבר נורה אדומה אצלו והוא גם לא טרח לטלפן לסוכנות החיתום כדי לברר מה עלה בגורל המיילים ומדוע הוא לא נענה. ג. הסוכן לאחר ששלח את המייל השני, הגיע למסקנה כי הביטוח נכנס לתוקפו וכפי שהחלטתי גם הודיע על כך למבוטח וזאת ללא כל קבלת תגובה מחברת הביטוח. אני רואה בכך רשלנות מצד הסוכן הן כלפי חברת הביטוח והן כלפי המבוטח ואני קובע, כי סוכן סביר לא היה נוהג כך. הסוכן חרג מסמכותו. 11. הוצג לי ע"י סוכנות החיתום חוזה שנחתם בין הסוכנות לבין הסוכן ביום 24.05.2009. בסעיף 3 בחלק השני, הנושאת את כותרת השוליים: "היקף ההרשאות - פוליסה חדשה או חידוש של פוליסה", נאמר כדלקמן: "אין לשנות את הכיסוי הביטוחי במהלך התקופה מכיסוי צד שלישי לכיסוי מקיף לרכב, אלא לאחר קבלת אישור מוקדם בכתב, מאת החברה, לעניין הזה יש לפעול על פי הנחיות החברה". 12. הסוכן הודה כי חתם על החוזה אך טען כי לא הועבר אליו העתק מאותו חוזה והתכחש לטענה כי הנוהל המצוין באותו חוזה הוא הנוהל שעל פיו היה אמור לנהוג. הסוכן ואשתו העידו כי בהתאם להסכם שהיה להם עם הסוכנות, במקרה כזה כל מה שהיה צריך לעשות מבחינתם זה לבקש מחברת הביטוח להעביר את הפוליסה למצב מקיף וחברת הביטוח מאפשרת פרק זמן של שבועיים להשלים הגשת מסמכים שהיא מבקשת והכיסוי הביטוחי נכנס לתוקף לאלתר. הסוכן העיד, כי לא קיבל לידיו את ההסכם האמור שנערך בינו לבין סוכנות החיתום. 13. אני דוחה את עדותו של הסוכן שניסה לתאר את המרת הכיסוי הביטוחי מביטוח צד ג' לביטוח מקיף כעניין שבשגרה שלא היה אמור להינתן כל אישור מיוחד עבורו. אני מעדיף את עדות מנהל הסוכנות מר פינקלשטיין, כי מדובר במקרה חריג לאור החמרת הסיכון באמצע תקופה על פני טענת הסוכן כי ההמרה הינה דבר שבשיגרה וההבדל היחיד בין המקרה הנדון למקרים האחרים שבהם לא נדרשה כל דרישה הינו כי הרכב נגנב. הסברו של מר פינקלשטיין סביר והגיוני בעיני ומתיישב עם החוזה שצורף. 14. אני דוחה טענת ב"כ הסוכן להרחבת חזית לגבי עדותו של מר פינקלשטיין בעניין הדרישה המוקדמת לבצוע ההמרה להצגת דוח שמאי, אישור העדר תביעות 3 שנים ואישור מיגון. הסוכנות טענה בכתב הגנתה, כי: "הסוכנות לא אישרה את ההתנהלות. לא מקובל שלא בוצע התהליך כפי הנדרש במקרה חריג כזה. היות והסוכן המשיך לחשוב שמספיק לשלוח מייל הודע לו על ידי הסוכנות על הפסקת פעילותו." המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה, האם מדובר במקרה שגרתי כטענת הסוכן או במקרה חריג תוך חריגה מסמכות ומהחוזה כפי שטענה כלל והסוכנות. מר פינקלשטיין הסביר בעדותו מדוע המקרה חריג ואינני רואה בכך הרחבת חזית. 15. הסוכן העיד, כי הוא משמש כסוכן ביטוח משנת 64. פתוחה הייתה בפניו הדרך להמציא ראיות לגבי מקרים דומים שבהם הומרה פוליסת צד ג' לפוליסת מקיף באמצע תקופה במסגרת "הפרקטיקה הנהוגה" כטענת הסוכן. הסוכן לא עשה כן והדבר מחזק את גרסת הסוכנות. 16. ברע"א 5695/06 בהא סייף נגד פוזי מרעי ואחרים, נקבע כי קיימת חובת זהירות מושגית של סוכן הביטוח למבוטח. באותה מידה, אני קובע כי קיימת חובת זהירות מושגית של סוכן הביטוח לחברת הביטוח שבשליחותה הוא מקיים את המו"מ לכריתת חוזה הביטוח. במקרה הנוכחי, אני קובע כי קיימת גם חובת זהירות קונקרטית כי הסוכן חרג מסמכותו והתרשל כלפי "כלל" כאשר לא דאג להקים פוליסת ביטוח בצורה נכונה וע"י כך גרם ל"כלל" נזק שלפיו היא מחויבת לפצות את התובע בנזקיו כתוצאה מהפוליסה הנדונה. 17. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה של התובע כלפי נתבעת 1, "כלל בע"מ" וזאת לאור קביעתי כי נכרת חוזה הביטוח. אני מחייב את נתבעת 1 בכל סכום התביעה שכולל את שווי הרכב שנגנב בסכום של 41,500 ₪ + 5,000 ₪ עוגמת נפש וביחד, סכום של 46,500 ₪. אני מקבל את החישוב בעניין הנזק של ב"כ התובע לפיו אוסיף לתביעה 3,000 ₪ שווי רכב חלופי וקיזז סכום זה כתשלום פרמיה בסכום דומה. לעניין הנזק, אני מציין כי גם חברת "כלל" וגם הסוכן לא טענו כל טענה בעניינו. אני מקבל את התביעה לעוגמת נפש לאור העובדה שנכרת הסכם ביטוח והיה על התובע לכתת את רגליו לביהמ"ש וזאת לאחר שתביעתו לחברת הביטוח הושבה ריקה שלא כדין. לאור האמור, אני מחייב את נתבעת 1 לשלם לתובע סכום של 46,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל בצירוף אגרות כפי ששולמו ובצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 17,500 ₪. לאור העובדה שהתביעה כנגד כלל התקבלה, התביעה כנגד נתבע 2 הסוכן, נדחית (בקביעת שכר טרחת עו"ד לקחתי בחשבון את העבודה הרבה שהושקעה בתיק). 18. אני מקבל את הודעת צד ג' של נתבעת 1 כנגד צד ג' 1 / הסוכן במלואה ומחייב את צד ג' 1 לשלם לנתבעת 1 את כל הסכומים שחויבה לשלם לתובע (כולל שכר טרחה ואגרות), בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכומים לתובע ועד התשלום המלא בפועל, בצרוף אגרת משלוח הודעת צד ג'. אינני מחייב הסוכן בהוצאות שכר טרחה ל"כלל" וזאת לאור חיובו בהוצאות משפט לתובע ובהתאם לנסיבות. 19. הודעת צד ג' של הסוכן נדחית. תביעה נגד סוכן ביטוחכתב תביעהמסמכיםחברת ביטוחפוליסהסוכן ביטוח