היסוד הראשוני להיות התפתחות פתלוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" [דב"ע (ארצי) מח/0-77 מזרחי אליעזר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)]. ובעניין אשר יניב הוסבר כי על המבוטח להוכיח "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה" [עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (1999)]. לאור האמור, עת מדובר בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, הפגיעה בעבודה התרחשה רק באותו מועד שבו התגבש "הנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע". עמד על כך בית הדין בעניין הרלב [עב"ל (ארצי) 297/97 הרלב – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 61 (2000)]: "בתאונה שהינה תוצאה של מיקרוטראומה, הנזק הינו תוצאה מצטברת של כל האירועים, לכן מטבע הדברים, רק כאשר מתגלה הנזק הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע, ניתן לקבוע שמדובר בתאונה. בהתייחס לנ"ל, אף אם תאורטית כל פגיעה זעירה כשלעצמה שניתן לאתרה בזמן ובמקום, הינה בעלת אופי תאונתי, הרי רק הצטברותן של הפגיעות מביאה לאותה פגיעה שנתגלתה ..". נוכח האמור, עת מדובר בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, מועד הפגיעה הוא מועד התגבשות הנזק הממשי, דהיינו מועד תחילת הנכות על פי קביעת הוועדה הרפואית. וכך נפסק לעניין זה בפסק דין דרעי [עב"ל (ארצי) 6981-11-13 שלמה דרעי - המוסד לביטוח לאומי (6.8.2015)]: "נמצאנו למדים אפוא, כי לעניין מועד היווצרות העילה, קיים שוני משמעותי בין תאונת עבודה מחד, לבין פגיעה מסוג מחלת מקצוע וטראומה מאידך. השוני כפי שמובהר בפסק הדין בין הפגיעות מן הסוגים השונים בקשר למועד היווצרות עילת התביעה אך מתבקש וכמעט ברור מאליו נוכח אופיין השונה של הפגיעות. שהרי התאונה בעבודה ניתנת לאתר [ צ"ל לאיתור] בזמן ובמקום, ואך ברור הוא כי עילת התביעה בגינה צומחת במועד בו אירעה, בעוד שפגיעות מסוג מחלת מקצוע כמו המיקרוטראומה, מעצם טיבן מבשילות ומתגבשות לאורך זמן, ועל כן נקבע כי עילת התביעה לגביהן קמה במועד הנכות". נוכח מהותה של פגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, דהיינו העובדה כי היא מבשילה ומתגבשת לאורך זמן עד להיווצרותו של הנזק הממשי, ורק לאחר היווצרות הנזק הממשי ניתן לקבוע שהתרחשה פגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה, הרי שגם במצב שבו אותה תשתית עובדתית גרמה לשני ליקויים רפואיים, אולם במועדים שונים, לא ניתן לראות בשני הליקויים הרפואיים פגיעה בעבודה אחת. זאת, כיוון שעד לתחילתו של הליקוי הרפואי השני המשיכו להתרחש אירועים תאונתיים זעירים חדשים, אשר כל אחד מהם הסב נזק זעיר בלתי הדיר, עד להתגבשותו של הנזק הממשי. ובמלים אחרות: התשתית העובדתית אינה מורכבת רק מהתנועות החוזרות ונשנות, אלא היא מורכבת מהתנועות החוזרות ונשנות לאורך ציר הזמן. לפיכך, הליקוי הרפואי השני הוא פגיעה חדשה, שכן בדרך כלל הוא תוצאה של האירועים התאונתיים הזעירים שהתרחשו גם לאחר תחילת הליקוי הרפואי הראשון, וכמוסבר – הפגיעה השנייה התרחשה רק עם התגבשות הנזק הנוסף, דהיינו תחילתו של הליקוי הרפואי השני. לפיכך, ככלל, הליקוי הרפואי השני אינו בגדר החמרת מצב של הפגיעה בעבודה הראשונה. זאת, בשונה מאירוע תאונתי, שניתן לאיתור בזמן ובמקום, שככלל הוא הגורם לכל הליקויים הרפואיים, גם אם אותם ליקויים מתפתחים ומאובחנים במועד מאוחר יותר. כך, גם אם הליקוי הרפואי כתוצאה מהאירוע התאונתי התגבש במועד מאוחר יותר (כגון ליקוי נפשי מסוג פוסט טראומה, או נזק שנגרם לרגל שלא נפגעה באירוע התאונתי עקב עומס עליה בשל חולשת הרגל שנפגעה באירוע התאונתי), האירוע התאונתי שניתן לאיתור בזמן ובמקום הוא שגרם לכל הליקויים הרפואיים. אכן, לא מן הנמנע, כי במקרים מסוימים הליקוי הרפואי השני נגרם הן כתוצאה מהאירועים הזעירים שעד לתחילת הליקוי הרפואי הראשון והן כתוצאה מהאירועים הזעירים שלאחר אותו מועד, במיוחד עת מדובר בתקופת עבודה ארוכה באותה תשתית עובדתית, ופער הזמנים בין תחילת הליקויים הרפואיים אינו גדול. אולם, לא ניתן לחלק למקטעים את האירועים התאונתיים הזעירים שגרמו לליקוי הרפואי השני, ולבחון את הקשר הסיבתי "היחסי" בין כל מקטע לבין הליקוי הרפואי, וכמובהר לעיל כולם מהווים פגיעה בעבודה אחת נפרדת שהתרחשה עם גיבוש הנזק הממשי כתוצאה מהפגיעות הזעירות. באמור לעיל יש תשובה לטענה החדשה שהועלתה על ידי המערער במהלך הדיון, שלפיה בכל מקרה ייבחן לגופו אם הליקוי הרפואי השני הוא בגדר החמרה של הפגיעה בעבודה הראשונה שהוכרה על פי מידת התרומה של האירועים התאונתיים הזעירים עובר להכרה בליקוי הרפואי הראשון להתפתחות הליקוי הרפואי השני. כמובהר, אין באמור כדי לפגוע באפשרותו של מבוטח לטעון כי הליקוי הרפואי השני נגרם כתוצאה מהליקוי הרפואי הראשון (להבדיל מאירועים תאונתיים זעירים נוספים) ועל כן יש לראות בו החמרה של הליקוי הרפואי הראשון. ענק או הגמלה בעד הליקוי הרפואי השני ישולמו על בסיס שכר נמוך יותר.מיקרוטראומה