תאונת עבודה מיקרוטראומה

תורת המיקרוטראומה היא "פיקציה משפטית" שמטרתה לפצות את הנפגע בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מקצוע, ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. פגיעה מסוג מיקרוטראומה נדונה בבתי הדין לעבודה פעמים רבות וכך נקבע בענין זה: "התנאים הדרושים לישום תורת המיקרוטראומה לגבי ליקוי של עובד, כוללים ראשית כל, קיום ארוע תאונתי שיש בו פגיע זעירה שאין בה ממש, אך במצטבר לאירועים זעירי נוספים חוזרים וזהים או דומים, באה הפגיעה. כמו כן, נדרשת חוות דעת רפואית בדבר פגיעות זעירות וחוזרות והקשר הסיבתי ביניהן לבין התוצאה שבה רואים פגיעה בעבודה המזכה בגימלה (דב"ע לה/61-0 המוסד לביטוח לאומי - יעקב לוי, פד"ע ז 345; דב"ע נג/228-0 גד אלזם - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כח 25, 27-26). ##מה ההבדל בין מיקרוטראומה למחלת מקצוע ?## תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, עקב קביעתו כי רשימת "מחלות מקצוע" היא רשימה סגורה, שאינה כוללת מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה. מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מקצוע, ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. בהלכת המיקרוטראומה ניתן פירוש רחב למושג "תאונה", באופן שיאפשר החלתו גם על סדרה של אירועים תאונתיים זעירים, שכל אחד מהם הסב נזק זעיר, עד שהצטברות נזקים אלה הביאו לנזק ממשי הפוגע בכושר עבודתו של המבוטח [ראו: טומשין, מרקמן, גנאינסקי, תאונות עבודה ומחלות מקצוע ע' 301 – 302; עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.2014)]. כך, נפסק כי "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתלוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" [דב"ע (ארצי) מח/0-77 מזרחי אליעזר – המוסד לביטוח לאומי]. ובעניין אשר יניב הוסבר כי על המבוטח להוכיח "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה" [עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב]. לאור האמור, עת מדובר בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, הפגיעה בעבודה התרחשה רק באותו מועד שבו התגבש "הנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע". עמד על כך בית הדין בעניין הרלב [עב"ל (ארצי) 297/97 הרלב – המוסד לביטוח לאומי]: "בתאונה שהינה תוצאה של מיקרוטראומה, הנזק הינו תוצאה מצטברת של כל האירועים, לכן מטבע הדברים, רק כאשר מתגלה הנזק הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע, ניתן לקבוע שמדובר בתאונה. בהתייחס לנ"ל, אף אם תאורטית כל פגיעה זעירה כשלעצמה שניתן לאתרה בזמן ובמקום, הינה בעלת אופי תאונתי, הרי רק הצטברותן של הפגיעות מביאה לאותה פגיעה שנתגלתה ..". נוכח האמור, עת מדובר בפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, מועד הפגיעה הוא מועד התגבשות הנזק הממשי, דהיינו מועד תחילת הנכות על פי קביעת הוועדה הרפואית. וכך נפסק לעניין זה בפסק דין דרעי [עב"ל (ארצי) 6981-11-13 שלמה דרעי - המוסד לביטוח לאומי (6.8.2015)]: "נמצאנו למדים אפוא, כי לעניין מועד היווצרות העילה, קיים שוני משמעותי בין תאונת עבודה מחד, לבין פגיעה מסוג מחלת מקצוע וטראומה מאידך. השוני כפי שמובהר בפסק הדין בין הפגיעות מן הסוגים השונים בקשר למועד היווצרות עילת התביעה אך מתבקש וכמעט ברור מאליו נוכח אופיין השונה של הפגיעות. שהרי התאונה בעבודה ניתנת לאתר [ צ"ל לאיתור] בזמן ובמקום, ואך ברור הוא כי עילת התביעה בגינה צומחת במועד בו אירעה, בעוד שפגיעות מסוג מחלת מקצוע כמו המיקרוטראומה, מעצם טיבן מבשילות ומתגבשות לאורך זמן, ועל כן נקבע כי עילת התביעה לגביהן קמה במועד הנכות". נוכח מהותה של פגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, דהיינו העובדה כי היא מבשילה ומתגבשת לאורך זמן עד להיווצרותו של הנזק הממשי, ורק לאחר היווצרות הנזק הממשי ניתן לקבוע שהתרחשה פגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה, הרי שגם במצב שבו אותה תשתית עובדתית גרמה לשני ליקויים רפואיים, אולם במועדים שונים, לא ניתן לראות בשני הליקויים הרפואיים פגיעה בעבודה אחת. זאת, כיוון שעד לתחילתו של הליקוי הרפואי השני המשיכו להתרחש אירועים תאונתיים זעירים חדשים, אשר כל אחד מהם הסב נזק זעיר בלתי הדיר, עד להתגבשותו של הנזק הממשי. ובמלים אחרות: התשתית העובדתית אינה מורכבת רק מהתנועות החוזרות ונשנות, אלא היא מורכבת מהתנועות החוזרות ונשנות לאורך ציר הזמן. לפיכך, הליקוי הרפואי השני הוא פגיעה חדשה, שכן בדרך כלל הוא תוצאה של האירועים התאונתיים הזעירים שהתרחשו גם לאחר תחילת הליקוי הרפואי הראשון, וכמוסבר – הפגיעה השנייה התרחשה רק עם התגבשות הנזק הנוסף, דהיינו תחילתו של הליקוי הרפואי השני. לפיכך, ככלל, הליקוי הרפואי השני אינו בגדר החמרת מצב של הפגיעה בעבודה הראשונה. זאת, בשונה מאירוע תאונתי, שניתן לאיתור בזמן ובמקום, שככלל הוא הגורם לכל הליקויים הרפואיים, גם אם אותם ליקויים מתפתחים ומאובחנים במועד מאוחר יותר. כך, גם אם הליקוי הרפואי כתוצאה מהאירוע התאונתי התגבש במועד מאוחר יותר (כגון ליקוי נפשי מסוג פוסט טראומה, או נזק שנגרם לרגל שלא נפגעה באירוע התאונתי עקב עומס עליה בשל חולשת הרגל שנפגעה באירוע התאונתי), האירוע התאונתי שניתן לאיתור בזמן ובמקום הוא שגרם לכל הליקויים הרפואיים. אכן, לא מן הנמנע, כי במקרים מסוימים הליקוי הרפואי השני נגרם הן כתוצאה מהאירועים הזעירים שעד לתחילת הליקוי הרפואי הראשון והן כתוצאה מהאירועים הזעירים שלאחר אותו מועד, במיוחד עת מדובר בתקופת עבודה ארוכה באותה תשתית עובדתית, ופער הזמנים בין תחילת הליקויים הרפואיים אינו גדול. אולם, לא ניתן לחלק למקטעים את האירועים התאונתיים הזעירים שגרמו לליקוי הרפואי השני, ולבחון את הקשר הסיבתי "היחסי" בין כל מקטע לבין הליקוי הרפואי, וכמובהר לעיל כולם מהווים פגיעה בעבודה אחת נפרדת שהתרחשה עם גיבוש הנזק הממשי כתוצאה מהפגיעות הזעירות. באמור לעיל יש תשובה לטענה החדשה שהועלתה על ידי המערער במהלך הדיון, שלפיה בכל מקרה ייבחן לגופו אם הליקוי הרפואי השני הוא בגדר החמרה של הפגיעה בעבודה הראשונה שהוכרה על פי מידת התרומה של האירועים התאונתיים הזעירים עובר להכרה בליקוי הרפואי הראשון להתפתחות הליקוי הרפואי השני. כמובהר, אין באמור כדי לפגוע באפשרותו של מבוטח לטעון כי הליקוי הרפואי השני נגרם כתוצאה מהליקוי הרפואי הראשון (להבדיל מאירועים תאונתיים זעירים נוספים) ועל כן יש לראות בו החמרה של הליקוי הרפואי הראשון. אשר לאופן הקביעה על ידי המוסד אם מדובר בפגיעה בעבודה אחת או בשתי פגיעות נפרדות, ואופן ההשגה על החלטות המוסד בעניין זה, אנו סבורים כי מן הראוי שיחול הסדר זה: כאשר מוגשת למוסד תביעה להכרה במספר ליקויים רפואיים כפגיעה בעבודה אחת על דרך המיקרוטראומה, אזי בהחלטת פקיד התביעות הקובעת כי כל ליקוי רפואי הוא בגדר פגיעה בעבודה נפרדת יש לציין את ההנמקה לקביעה – לרבות, תשתית עובדתית שונה, פער זמנים בין מועד תחילת כל ליקוי רפואי עולה על 31 יום או שתי ההנמקות. המבוטח רשאי להגיש ערעור על החלטת פקיד תביעות, דהיינו תביעה, לבית הדין לעבודה. במסגרת הדיון בתביעה, ישקול בית הדין אם יש למנות מומחה רפואי לצורך הכרעה בשאלות אם הליקויים הרפואיים נגרמו כתוצאה מאותה תשתית עובדתית ואת מועד תחילת כל ליקוי רפואי. ועוד נפסק כי: "השאלה, אם הוכחה תשתית עובדתית המחייבת ישום הלכת המיקרוטראומית, היא שאלה עובדתית (דב"ע נו/103-0 שלמה עטר - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). אשר על כן, במקרה שלפנינו יש לבחון האם הוכח בבית הדין האזורי ארוע תאונתי (תנועה) החוזרת ונשנית והגורמת לפגיעה שאין להשיבה, או אין ספור פגיעות זעירות החוזרות בתדירות ממושכת על עצמן (דב"ע לו/75-0 המוסד לביטוח לאומי - טואיטו, פד"ע 8, 13; דב"ע מח/77-0 מזרחי-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט 538, 540; דב"ע נא/116-0 המוסד לביטוח לאומי - כמליה חורי, פד"ע כ"ה 25). מן האמור לעיל עולה כי התנאים הנדרשים ליצירת התשתית העובדתית לצורך מינוי מומחה רפואי הינן פגיעות זעירות חוזרות ונשנות הנגרמות בשל תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן, הנעשות בתדירות גבוהה, והפועלות על מקום מוגדר תאונת עבודהמיקרוטראומה