מיקרוטראומה - טלטול בנסיעה גורם להופעת שינוי ניווני

1. תביעה להכיר בפגיעה שלטענתו נפגע, בעמוד השדרה הצווארי, כפגיעה בעבודה, לפי עילת המיקרוטראומה. התובע מייחס את הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי לתנאי עבודתו כנהג אוטובוס. תביעת התובע הוגשה ביום 27.10.08, ונדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע"), במכתב מיום 16.06.08. מכאן תביעתו זו. 2. תחילה תביעתו של התובע התנהלה לפני מותב בראשות כב' השופטת מיכל אריסון-חילו, ובהחלטת בית הדין מיום 10.06.12, נקבעו, בהסתמך על עדות התובע בפניו (דיון מיום 29.06.10), בין היתר, העובדות הבאות: "(א) התובע, יליד שנת 1960, נהג אוטובוס במקצועו ועבד במקצוע זה במקומות עבודה שונים ולסירוגין כ- 22 שנים. (ב) מסוף שנת 1987 עבד התובע כנהג אוטובוס והסתובב בכבישי הארץ, אשר רבים מהם היו משובשים. בחלק גדול של עבודתו ובתקופות ארוכות נהג התובע בדרכי עפר לא סלולות בעלות מהמורות ובורות רבים. כמו כן נהג באוטובוסים בכבישי מושבים בהם הותקנו פסי האטה. (ג) התובע עבד שעות עבודה רבות ביום (לעיתים 18 ואף 20 שעות) שישה ימי עבודה בשבוע ומדי פעם, עקב שחיקה פיסית ונפשית, ערך הפסקות בעבודתו. (ד) כסאות הנהג עליהם ישב התובע עד שנת 2004 לא היו כסאות עם מערכת בלימת זעזועים ו/או כסאות הידראוליים וגב מושבי האוטובוסים לא הגיעו עד לאזור הצוואר ולא היתה תמיכה לזרועות ולמרפקים. (ה) בזמן הנהיגה עשה התובע תנועות סיבוב תכופות ורבות של עמוד השדרה הצווארי כנדרש במהלך הנסיעה". 3. על יסוד העובדות דלעיל, יחד עם חומר רפואי שהומצא לתיק בית הדין, מינה בית הדין את ד"ר אברהם ששון, מנהל היחידה לכירורגית הגב בבית החולים סורוקה, כמומחה-יועץ רפואי לבית הדין ("המומחה"), והוא נתבקש להשיב לשאלות הבאות (החלטה מיום 10.06.12, השופטת מיכל אריסון- חילו): "א. מהי הפגימה שאובחנה בתובע? ב. האם ניתן למצוא קשר סיבתי כלשהו בין תנאי עבודתו של התובע לבין הופעתה של הפגימה (גם אם הוחמר מצב המחלה או שהוחש בואה או התפרצותה עקב עבודת התובע - כל אחד מאלה מהווה קשר סיבתי כאמור). ג. האם עבודת התובע גרמה לו לפגיעת זעירות שלא ניתן להבחין בהן ושאפשר ליחס אותן לזמנים מסוימים? ד. ככל שכך הוא - האם היתה כל פגיעה - פגיעה זעירה ובלתי הפיכה Irreversible כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות ודומות וחוזרות נוצר המצב הקיים בתובע? ה. אם לאו, היש לראות במצב הקיים תוצאה של הליך תחלואי רגיל או טבעי? ו. ככל שהמצב הקיים נגרם גם בגין הליך תחלואי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע עבודת התובע על הופעת המחלה? וככל שכן, האם השפעת תנאי העבודה על המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?". 4. בחוות דעתו מיום 02.07.12 ("חוות הדעת הראשונה"), השיב המומחה לשאלות בית הדין כך: "א. לחולה כאבי צוואר על רקע נזק דיסקלי ישן (דיסק 4-5C מסויד) ובלט דיסק 5-6C לימין. ב. בהחלט קיימת סבירות גבוה לקשר סיבתי בין הפגימה והפתלוגיה הצווארית לתנאי עבודתו של התובע. ג. הטלטול בנהיגה ממושכת ארוכת השנים היא בהחלט מרכיב ידוע מוכר ומקובל כגורם לנזק דיסקלי. פסקי הדין שצוינו על ידי כב' השופטת מקובלים מאוד עלי מבחינה רפואית טהורה. ד. מדובר בפגיעות זעירות מצטברות וחוזרות כל אחת מהן גרמה לנזק בדיסקים הצווארים. בתחילת 2008 נתגלה "מוצר סופי" של בקע גדול ומסויד ובוודאי שתחילת הפטולוגיה הייתה קודמת לתאריך זה באופן הדרגתי כמובן. ה. גילוי הממצא בגיל 48 (גיל התובע בשנת 2008) אינו מפליא אותי מאחר ובעשור החמישי בהחלט יכולים להופיע שינויים תחלואתיים. ו. באופן חד אני יכול להעריך שהשפעת הגורמים החיצוניים הקשורים למהות עיסוקו במשך 22 השנים הייתה גדולה יותר מאשר התחלואה הטבעית". 5. ביום 05.08.12 הגיש הנתבע בקשה להתיר שאלות הבהרה למומחה, אך בטרם ניתנה החלטה על בקשה זו, הועבר התיק למותב הנוכחי, בהתאם להסכמתם של הצדדים בדיון מיום 21.11.12. 6. בית הדין, במותב הנוכחי, נעתר באופן חלקי לבקשת הנתבע והעביר למומחה את השאלות הבאות (החלטה מיום 10.12.12): "א. האם טלטולי נסיעה יכולים כלל לפגוע בעמוד שדרה צווארי, זאת בשונה מפגיעה בעמוד שדרה מותני/גבי? המומחה ינמק קביעתו. ב. נבקשך לפרט את מנגנון הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי של התובע (להבדיל מעמוד שדרה גבי/מותני) כתוצאה מעבודתו של התובע בנהיגה באיזה אופן וכיצד נפגע עמוד השדרה הצווארי של התובע?". 7. בחוות דעתו מיום 19.12.12 ("חוות הדעת השנייה") השיב המומחה על שאלות ההבהרה כדלקמן: "א. טלטול בנסיעה גורם להופעת שינוי ניווני במפרקים הקטנים הבין חולייתיים, אם בעמוד שידרה צווארי ואם במותני גם יחד. המרכיב העיקרי כגורם לכך הוא בתנועת הכיפוף- יישור של הצוואר כתוצאה מ- Acceleration (תאוצה) כמו אצל טייסים, למשל. ב. תיאור הנסיעות ומהות עיסוקו במתמשך של התובע בנהיגה על כבישים משובשים באו במפורט בהחלטת בית המשפט מ- 10.6.12. הטלטול החוזר והמתמיד בנוסף לתנועות מזעריות של כיפוף ויישור הצוואר, כתוצאה מתאוצה ועצירה, גרם להתפתחות שינויו ניווני אונקו ורטברלי לעיבויי של הרצועות ובעיקר PLL ואט אט לנזק מצטבר בדיסק. בפרסום מיולי 1997 מה-National Institute For Occupation Safety and Health (ארה"ב) תוארו הוכחות לנזק שנגרם במערכת המוסקולו סקלטלית כולל בצוואר מהשפעת עבודה עם טלטול ורעד (Vibrations) ב- 1999 פורסמה בקנדה עבודה על הנזק בכל עמ"ש אצל נהגים- Whole Body Vibration and Back Disorders among Vehicle Drivers ". 8. ביום 31.01.13 הגיש הנתבע בקשה למינוי מומחה רפואי אחר/נוסף במקום המומחה שמונה על ידי בית הדין, ד"ר ששון, אולם בקשה זו נדחתה בהחלטתו המפורטת של בית הדין מיום 12.06.13, והצדדים נתבקשו להגיש סיכומיהם, וכך עשו. טענות הצדדים: 9. ב"כ התובע טוענת כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה, אשר קבעה חד משמעית קשר סיבתי רפואי בין עבודת התובע ותנאי עבודתו לבין פגיעתו בעמוד השדרה הצווארי. קביעתו זו של המומחה לצד קביעתו של בית הדין בדבר תשתית עובדתית מספקת לפגיעה לפי עילת המיקרוטראומה, תומכים בהכרה בפגיעה בתובע כתאונה עבודה, מכוח עילת המיקרוטראומה. 10. מנגד טוענת ב"כ הנתבע כי אין לאמץ את חוות דעתו של המומחה וכי יש למנות מומחה רפואי אחר/נוסף, מכיוון שהוא סטה מהעובדות אשר נקבעו מפורשות על ידי בית הדין; ומכיוון שהמומחה קבע בניגוד לאסכולה הרפואית המקובלת, ואין אסכולה התומכת בעמדתו כי קיים קשר סיבתי בין עבודה כנהג לבין פגיעה בעמוד שדרה צווארי. דיון והכרעה: 11. בהחלטת בית הדין מיום 10.06.12 נקבע כי התובע הניח תשתית ראייתית מספקת לבחינת הפגיעה הנטענת על ידו לפי תורת המיקרוטראומה, לאמור: על פי חומר הראיות הוכיח התובע "קיומן של תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן במהלך יום העבודה" (עב"ל (ארצי) 451/08 אליהו שחף - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 31.05.09)). 12. לנוכח החלטה זו, ובהמשך לה, בית הדין מינה מומחה רפואי אשר קבע בחוות דעתו הראשונה כי קיימת סבירות גבוהה לקשר סיבתי בין הפגימה והפתולוגיה הצווארית לתנאי עבודתו של התובע, שכן הטלטול בנהיגה ממושכת לאורך שנים מהווה מרכיב ידוע מוכר ומקובל כגורם לנזק דיסקלי (סעיפים ב' ו- ג' לחוות הדעת הראשונה). עוד קבע המומחה כי הפגיעה נגרמה בדרך של מיקרוטראומה והשפעת העבודה על התרחשותה גדולה יותר מאשר השפעת התחלואה הטבעית של התובע. "מדובר בפגיעות זעירות מצטברות וחוזרות כל אחת מהן גרמה לנזק בדיסקים הצווארים... ... באופן חד אני יכול להעריך שהשפעת הגורמים החיצוניים הקשורים למהות עיסוקו במשך 22 השנים הייתה גדולה יותר מאשר התחלואה הטבעית" (סעיפים ד' ו- ו' לחוות הדעת הראשונה); 13. בחוות דעתו השנייה חיזק המומחה את קביעותיו בחוות דעתו הראשונה וכתב, בין היתר, "הטלטול החוזר והמתמיד בנוסף לתנועות מזעריות של כיפוף וישור הצוואר, כתוצאה מתאוצה ועצירה, גרם להתפתחות שינוי ניווני אונקו ורטברלי לעיבויי של הרצועות ובעיקר PLL ואט אט לנזק מצטבר בדיסק". 14. בכל הקשור לחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית הדין, נפסק כי: "... וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (עבל (ארצי) 43408-02-11 ניר אהרונוף נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 30.4.12)). ועוד: "דרך המלך היא, כי בית הדין יסמוך ידו על חוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי המתמנה מטעמו (ראו עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו - המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.5.12; עב"ל (ארצי) 43408-02-11 ניר אהרונוף - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.4.12; עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, מיום 15.5.07; עב"ל (ארצי) 669/09 דוד אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.4.11; עב"ל (ארצי) 250/07 יהודה לוין - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.4.08). אך טבעי הוא, כי במצב הרגיל, בו בית הדין ממנה מומחה מטעמו, ייתן לחוות הדעת של אותו מומחה משקל ראוי, ולא יסטה ממנה. מדובר במומחה שאינו "מטעם" אחד הצדדים, ואף אינו מקבל תשלום מהם, אלא הוא מחויב לבית הדין ולפיכך, בהעדר נימוקים כבדי משקל, אין כל סיבה שלא לאמץ את דעתו" (ראו עב"ל 3449-02-11 רחמים שמואלי- המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 04.12.12)). לא מצאנו, בנסיבות שפורטו לעיל, שמתקיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות מחוות דעתו החד משמעית של המומחה, אשר חיווה את דעתו בחוות דעת מפורטת ומנומקת, ואף הבהיר בתשובות לשאלות הבהרה את מסקנתו בדבר סבירות גבוהה לקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי. לאור האמור לעיל, איננו מוצאים סיבה שלא לאמץ את חוות דעתו. אשר לטענה שחוות הדעת של המומחה סוטה מאסכולה מוכרת. לא מצאנו תימוכין לטענה זו (ראו החלטה בהחלטת בית הדין מיום 10.06.13 לבקשת הנתבע למינו מומחה אחר/נוסף). 15. עוד באשר לבקשת ב"כ הנתבע למינוי מומחה אחר/נוסף - ניתנה כבר החלטת בית הדין הדוחה את בקשתה זו. החלטת בית הדין הייתה ברורה ומנומקת, וטוב היה לו לא היינו נדרשים שוב לבקשה זו. אם סברה אז בא כוח הנתבע, כשקיבלה את החלטת בית הדין, שהיא שגויה, יכולה הייתה להגיש בקשת רשות ערעור לפני בית הדין הארצי. בכל מקרה אין היא יכולה לבוא פעמיים בפני אותה ערכאה ולעתור בבקשה שכבר נדחתה. סוף דבר: 16. התביעה מתקבלת. 17. אין צו להוצאות (סיוע משפטי). מיקרוטראומה