להלן פסק דין בנושא ליקויי בנייה בדירות: מבוא: תביעה על סך של 713,625 ₪ בעניין ליקויי בנייה שנתגלו בדירות שנרכשו ע"י התובעים במועדים שונים במהלך שנת 1996 והחזקה בהן נתקבלה במהלך שנת 1997. התובעים 1 ו- 2 רכשו את הזכויות בדירתם (להלן:"דירת בן סימון") מאת הנתבעים על פי הסכם מכר מיום 10.3.96, התובעים 3 ו- 4 רכשו את דירתם (להלן:"דירת יפת") מאת הנתבעים על פי הסכם מכר מיום 18.2.96. התובעים 5 ו- 6 רכשו את דירתם (להלן:"דירת לוגאסי") על פי הסכם מכר מיום 13.8.96 שבו הומחו להם כל זכויות המוכרים שרכשו את דירתם על פי הסכם מכר מיום 28.8.95 מאת הנתבעים. תמצית טענות הצדדים: הטענה לקיומם של ליקויי בנייה נסמכת על חוות דעת שנערכה ע"י "הדס ביקורת מבנים בע"מ" ובה פירוט הליקויים שנתגלו בהיקפים הנעים בין 95,000 ₪ ל- 117,000 ₪. התובעים טענו אף לקיומה של ירידת ערך כתוצאה מהליקויים שנתגלו ובטענתם זו הסתמכו על חוות דעת שמאיות מקצועיות שסומנו כנספחים ט', י' ו- י"א לכתב התביעה. התביעה הופנתה כנגד הנתבעות 1 ו- 2 בתוקף אחריותן כמי שבנו ומכרו את הדירות, ונכשלו במיצוי ההזדמנות הנאותה. הנתבעת 1 טענה בהגנתה כי אין היא בעל דין נכון ואין היא אחראית לקיומם של הליקויים לאחר שהתובעים הסכימו במפורש כי האחריות לליקויים ככל שיתגלו תחול על הנתבעת 2 בהיותה הקבלן המבצע של הדירות (סעיף 2(ד)(2) להסכם שנכרת בין הצדדים). הנתבעת 2 העלתה בהגנתה טענות מקדמיות לקיומם של התיישנות ושיהוי. לגופם של דברים טענה זו להיעדרה של עילה כלפי התובעים 5 ו- 6 אשר רכשו את דירתם במצבה מרוכשיה המקוריים ולהיעדרה של ההזדמנות הנאותה. עוד מתוארת בכתב ההגנה השתלשלות הדברים ולפיה, פנו התובעים לראשונה לנתבעת 2 רק ביולי 1998, כאשר הצעתה לתיקון הליקויים נותרה ללא מענה עד לשנת 2003 המועד בו הוגשה התביעה. לטענתם, בוצעו בדירות עבודות בנייה יזומות ע"י התובעים שהביאו לניתוק הקשר הסיבתי שבין טיב העבודות שנעשו על ידי הנתבעת 2 לבין הליקויים שנתגלו, מה עוד שחוות הדעת מטעם התובעים נערכו כ- 6 שנים לאחר מסירת החזקה בדירות. טענה זו נזנחה בסיכומי הנתבעת 2 ולכן, אין עוד מקום להתייחס אליה. מעבר לכך, נטען כלפי התובעים להיות תביעתם מופרזת מבחינת הסכומים הנקובים בה וככזו מוכחשת על כל רבדיה. לפי פרוטוקול יום 14.3.04 נדחתה הגנתה של הנתבעת 1 בהעדר הופעה, הואיל וכך עומדת על הפרק אך ורק הגנתה של הנתבעת 2, ואילו הראשונה נחשבת כמי שהסכימה למתן פסק-דין עפ"י הכרעת בית המשפט. מסגרת הדיון: נוכח אופיו המקצועי המובהק של הסכסוך מונו מספר מומחים בשלבים שונים של ניהול ההליך המשפטי ע"י מותבים שונים כמומחים מטעם בית המשפט. המהנדס יורם שחף נתמנה כמומחה הנדסי לצורך בדיקת הטענות הנוגעות לקיומם של ליקויים הנדסיים שנתגלו בדירות (להלן: "שחף"), המהנדס דניאל מכטה מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ביסוס הקרקע (פרוטוקול יום 19.5.05) (להלן: "מכטה") ואילו השמאי משה בן-גל מונה כמומחה מטעם בית המשפט לענייני שמאות (פרוטוקול יום 14.2.06) (להלן: "בן-גל"). שחף איתר בחוות הדעת שהוגשו על ידו ביחס לכל אחת מדירות התובעים ליקויי בנייה בתחום השלד, הניקוז, הנגרות, האינסטלציה, התכנון והריצוף בסכומים הנעים בין כ- 27,000 ₪ לתובעים 1 ו- 2, כ- 31,000 ₪ לתובעים 3 ו- 4 וכ- 20,000 ₪ לתובעים 5 ו- 6. מכטה קבע בחוות דעתו שהוגשה ביום 21.8.05, בהתייחס לדירות שבדק ולסדקים שהם בתחום מומחיותו, כי הסדיקה הקיימת היא נימית וזעירה ואיננה משקפת חריגות בתכנון הביסוס. לפי התרשמותו, סיבת הסדיקה נעוצה בעיקר בהתפשטות טרמית של גג הבטון, כתוצאה מהיעדרו של בידוד טרמי. לפי דעתו, התופעה שנתגלתה במיבנה היא תוצאה של היעדר בידוד טרמי ב- 50%, תוצאה של פעילות טבעית של הקרקע על פי תכונותיה כקרקע חרסיתית ב- 40% ושינויים שנעשו ע"י הדיירים בהיקף של 10%. ההמלצות לתיקון על ידי מכטה כוללות ביצוע בידוד טרמי, ביצוע טיח חוץ אלסטי ואטימת הסדקים הפנימיים. הערכת העלויות לתיקון הנדרש לפי מכטה, נעשתה בתשובות ההבהרה של שחף וזה קבע כי ביחס לדירת לוגסי מדובר בתוספת עלות של 12,415 ₪, כאשר לגבי יתר הדירות כלולים התיקונים בחוות הדעת המקורית שניתנה על ידו. לפי תשובות ההבהרה של שחף יש להוסיף עלות בסך של 3,000 ₪ לכל דירה עבור 3 ימי עבודה של בעלי המקצוע לתיקון הסדקים הפנימיים. בן-גל, בחוות דעתו התייחס לטענות בדבר קיומן של אי-התאמות נטענות ע"י בעלי הדירות, היינו, התובעים וקבע פיצוי בשיעור של כ- 3,000 ₪ כירידת ערך עקב תופעת הסדיקה בכל דירה, ללא קשר לפיצוי שנקבע עבור עלות תיקונם. עוד קבע בן-גל קיומה של ירידת ערך ביחס לחדר החמישי ששיטחו אינו עומד ברוחב המינימום הנדרש על פי תקנות התכנון והבנייה בהיקף של 4,700 ₪ לדירות לוגסי ויפת ופיצוי בסך 800 ₪ להתקנת ונטה בהיעדרו של איוורור בחדר הרחצה ביחס לכל אחת מהדירות. עוד קבע בן-גל זכאות לפיצוי בגין הסטיות בקירות בסכום של 4,500 ₪ לתובעים 1 ו-2 ו- 3,500 ₪ לתובעים 3 ו-4. בנוסף, התייחס בן-גל לצורך בפיצוי בהעדרה של הכנה למזגן בסכום של 1,000 ₪ לתובעים 1 ו-2. בסך הכל קבע בן-גל פיצוי בגין ירידת ערך לדירת התובעים 1 ו- 2 בסך של 9,300 ₪, לדירת התובעים 3 ו- 4 בסך של 12,000 ₪ ולדירת התובעים 5 ו- 6 בסך של 8,500 ₪. בפתח הדברים, יש להתייחס לטענות הנתבעת 2 אלה מהן הנושאות את מאפייני "טענות הסף" הכוללות את טענות השיהוי, ההתיישנות, העדר היריבות וחוסר תום הלב. טענות מקדמיות: התיישנות ושיהוי: לטענת הנתבעת, חלפו בין 7 ל- 8 שנים ממועד מסירת החזקה בדירות ועד להגשת התביעה ותקופה זו מהווה מחסום המתבסס כאמור על קיומם של שיהוי ולחילופין התיישנות. דא עקא, ששאלת ההתיישנות והשיהוי אינן נבחנות ביחס למועד המסירה אלא ביחס למועדים בהם נתגלו הליקויים. בהתחשב בכך שהיעתרות לבקשות מסוג זה, משמעותן חסימת הגישה לערכאות ושלילת הזכות המהותית לנגישות לבתי משפט ברור שכל מקרה של ספק יפעל לרעת הצד המעוניין להשתמש או ליהנות מטענות מניעות מסוג זה. לנוכח שיקול זה, יש לראות בהתייחסותה הכללית והלאקונית של הנתבעת 2 ככזו הפועלת לחובתה באופן המחייב את דחיית הטענה. העדר יריבות: זה המקום להוסיף ולהתייחס בהקשר זה לטענת הנתבעת 2 ולפיה לא קיימת לתובעים 5 ו- 6 עילת תביעה כנגדם כיוון שאלה לא רכשו את דירתם ישירות ממנה אלא מרוכשים שקדמו להם. לטענת התובעים 5 ו- 6 רכשו אלה את דירתם מאת ה"ה לנין ונטליה ואצ'סלב (להלן: "המוכרים") ולהם הומחו כל זכויות המוכרים טרם קבלת החזקה. טענה זו שלא הופרכה יש בה כדי לשלול את טענת הנתבעת 2 לעניין היעדר היריבות בינה לבין התובעים 5 ו- 6 ולדחותה. חוסר תום לב: לטענת הנתבעת 2 הוגשה התביעה בחוסר תום לב מאחר והתובעים רכשו את הדירות לאחר מתן טופס 4 ולאחר שבחנו אותן בשלמות. סבורני כי טענה זו אינה מן העניין, כיוון שרכישת הדירות לאחר סיום הבנייה לכשעצמה אין בה כדי למנוע טענות לקיומם של ליקויים. מטיבם של ליקויי בנייה כי אלה נחשפים רק לאחר זמן ואת חלקם הניכר לא ניתן לגלות בבחינה ראשונה ושטחית בעת המסירה אלא בעין מקצועית ואף זאת לא בהכרח. לסיכום חלק זה של ההכרעה ייאמר כי נידחו כל טענות הסף של הנתבעת 2 בנושאים שפורטו ומכאן יש להתפנות לדיון לגופם של דברים. לגוף הדברים: טענות התובעים: לגופם של דברים, טוענים כאמור התובעים, כי אלה זכאים לפיצוי על פי חוות הדעת שניתנו ע"י מומחי בית המשפט אלא שעל אלה מבקשים להוסיף עלויות שמקורן בהסתמכם לדבריהם על התשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו למומחי בית המשפט, בהתאם לנספח התחשיבי שצורף לסיכומיהם. עיינתי בתחשיב העלויות שצורף כאמור לסיכומיהם ומצאתי כי אין בו בסיס לקביעות המתבקשות ע"י מי מהתובעים. בראש ובראשונה נמנע ב"כ התובעים בסיכומיו, מלהפנות את בית המשפט לזיהוי ממוקד של שאלות ותשובות ההבהרה והסתפק בהפניות כלליות לא ברורות בזמן שבתיק בית משפט מונחות סדרות שלמות של שאלות ותשובות במיגוון של תחומים המתייחסות לכל אחת ואחת מהדירות בפירוט רב. ראוי היה אם כן כי ב"כ התובעים לא יעשה מלאכתו קלה בעניין זה ויפנה בכל התייחסות בנפרד לזיהוי הספציפי של השאלות והתשובות הרלבנטיות על מנת להקל על בית המשפט בהתמצאות. מעבר לכך, לגופם של דברים לא די בהפניה המצטטת תשובות של מומחה. מתשובות אלה לא ניתן ללמוד את המתבקש היינו מידת ההצדקה לתוספת העלויות המצויינות בתשובות לקביעות שנעשו. המומחה קבע במפורש, כך ביחס לחלון, כי לא קיים ליקוי ולפיכך, בהעדר הסבר מניח את הדעת, לא נוצרה ההצדקה לחיוב בעלות התקנתו. ב"כ התובעים יוצא מהנחה שגוייה ולפיה די בציון עלות החלפת החלון בסך של 1,200 ש"ח על מנת שבית המשפט יורה על החלפתו בניגוד לדעת המומחה. הנחה זו עומדת בסתירה לכל המתודולוגיה של התייחסות בית המשפט לקביעות מקצועיות של מומחים מטעמו. יש לתמוה מאד על דרך זו של הצגת התחשיבים בסיכומי התובעים שאינו עומד בקריטריונים המקובלים. אני דוחה מכל וכל את הסתייגויות התובעים לתוספות מעבר לקביעות שנעשו על ידי שחף למעט זו הנוגעת לעלות ימי העבודה בכפוף לאלה שהם תוצאת הכרעותיו של מכטה ונתבקשו לשם השלמת התמונה המקצועית. התובעים זכאים לתוספת עלות ביחס לקביעות המקצועיות שנעשו בחוות דעתו של מכטה לפי התימחור שקבע שחף בתשובות ההבהרה שניתנו ביחס לשאלות ספציפיות אלה. טענות הנתבעת 2: הנתבעת 2 מעלה אף היא הסתייגויות מקביעותיהם של המומחים בחוות הדעת וטוענת כי באלה נפלו שגיאות מהותיות. פרק השגיאות "המהותיות", כביכול, בחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט משתרע בסיכומיה על פני כ-9 עמודים בהם מנומקים בפרטי פרטים המישגים מנקודת מבטה של הנתבעת 2. דא עקא שהצגת טיעונים אלה, על אף היותם מפורטים ומלומדים, אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות הנוגעים לבחינתן של חוות דעת מקצועיות המוגשות לבית המשפט חדשות לבקרים. דברים אלה מתייחסים לכל מכלול הטענות המוצגות על ידי הנתבעת 2 בסיכומיה למעט החלק העוסק בחלק חלוקת האחריות, שהוא עניין נפרד (ליקויי ביצוע לעומת ליקויי תכנון). ההלכה המשפטית קובעת, אם כן, כי בכל מקרה בו מוגשת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט תתקבלנה קביעותיו המקצועיות של המומחה ותשמשנה בסיס להכרעת בית המשפט בעניינים המקצועיים, אלא אם כן קיים נימוק בולט ומשמעותי שלא לעשות כן. בעיני, הותירו חוות הדעת של שחף, מכטה ובן-גל רושם מקצועי מהימן ולא מצאתי כל נימוק שיצדיק את דחיית הממצאים והמרתם במימצאים מנוגדים הנזכרים בסיכומי בא כוח הנתבעת 2, התואמים את השקפת המומחים מטעמה שהם בבחינת מומחים מטעם ודעתם מוטית, לעניין זה ראה ע"א 293/88. עוד נקבע בפסיקת בית המשפט, כי גם אם הסבירות לנכונות הממצאים של מומחי בית המשפט זהה לאלה של המומחים מטעם הצדדים, גם אז יעדיף בית המשפט את המומחים מטעמו. קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, מקום שלא נוצרה זהות כזו. ככלל, נחקרו מכטה ושחף ביחס לחוות דעתם בחקירות ממצות ומעמיקות על ידי בא כוח הנתבעת 2. תשובותיהם בחקירתם הניחו את דעתי ולא מצאתי כל בסיס לקביעה שיש בה להצדיק את דחיית מימצאיהם, או להעמיד בספק את תקפות קביעותיהם המקצועיות. תוצאות החקירה הנגדית מלמדות על מקצועיות וניטרליות ברמה גבוהה ובכך יש כדי להוות נימוק נוסף לדחיית הסתייגויותיה של הנתבעת 2 כפי שפורטו בסיכומים. מעבר לנדרש יצוין כי, גם לגוף הדברים ובהתעלם מהעקרונות הדיוניים המעניקים יתרון מובנה לחוות דעת מקצועיות ונייטרליות הנעשות על ידי מומחים מטעם בית המשפט, לא מצאתי ממש בטענות בא כוח הנתבעת 2. לצורך המחשה אתייחס לטענה המשמעותית ביותר מבין שלל הטענות שהועלו שהיא לבדה ראויה, אם בכלל, להתייחסות ונוגעת לבדיקת הבידוד הטרמי. לפי טענת ב"כ הנתבעת 2, יש לדחות את קביעתו של מכטה להיעדרו של בידוד טרמי כיוון שזה לא ביצע בדיקה בעין לקיום הבידוד המוגדרת כבדיקת "הרס". מומחי בית המשפט בפרט ומומחים הנדסיים ככלל נמנעים לרוב באופן מובן מביצוע בדיקות הרס, ככל שהדבר ניתן, אלא במקרים שבהם מחייבת ההכרעה ביצוע בדיקה כזו. במקרה שבפני, הסביר מכטה בחקירתו כי היו בפניו די והותר נתונים להתרשמותו המקצועית בדבר היעדרו של בידוד טרמי כולל תשובות שנמסרו לו על ידי הקבלן ובכך די היה, להבנתי, כדי לבסס את התרשמותו וממצאיו. לו היתה עמדת הנתבעת 2 כנה בהסתייגותה, היה עליה להציע מראש ביצוע בדיקת הרס במימונה המלא שאם לא כן מנועה זו, לטעמי, מלהעלות הסתייגות מסוג זה. מעבר לנדרש יצויין בהקשר זה שבהחלטת בית משפט מיום 30.4.06 נשללה מהנתבעת הזכות לסתור את חוות דעת המומחים מטעם בית משפט לאחר שלא הותר לה להגיש חוות דעת מקצועית מטעמה. גם מטעם זה לדעתי יש לדחות מכל וכל את הסתייגויותיה של הנתבעת 2 ביחס לקביעות המקצועיות שנעשו בחוות הדעת של המומחים מטעם בית משפט. מן הנימוקים והשיקולים המפורטים לעיל, נידחות הסתייגויות הנתבעת 2 במלואן ביחס למימצאיהם של המומחים מטעם בית המשפט. לסיכום חלק זה של ההכרעה ייאמר, כי נדחו באופן הדדי הסתייגויות התובעים והנתבעת 2 ביחס לקביעותיהם המקצועיות של מומחי בית המשפט וכן, נידחו טענות הסף. המסקנה היא, כי התביעה בחלקה העוסק בעלויות התיקון והפיצוי לתובעים הוכחה על בסיס חוות הדעת המקצועיות שנערכו ע"י מומחי בית המשפט. אשר לטענת הנתבעת 2 ולפיה, אין לחייבה בעלויות תיקון הפגמים שהינם בעלי אופי תכנוני הואיל וזו שימשה כקבלן מבצע בלבד - טענה זו אינה מוכחשת על ידי התובעים ולפיכך חלק העלויות שעניינו בתיקון פגמים תכנוניים מתוך חוות הדעת של המומחים, אינו חל על הנתבעת 2. עם זאת, הליקויים שאותרו בחוו"ד של שחף הינם בעלי אופי ביצועי למעט אלה הנוגעים למידות הממ"ד ולכן, חלים במלואם על הנתבעת 2. הליקויים שזוהו בחוו"ד של בן-גל הינם בחלקם בעלי אופי תכנוני ובחלקם בעלי אופי ביצועי. ליקויי הביצוע כוללים את אלה שהינם תוצאת ירידת הערך בשל הסדיקה והסטייה בהקמת הקירות, הליקויים בעלי האופי התכנוני הם ההפחתה בשטח הממ"ד העדר האוורור וההכנה למיזוג. עלות הביצוע של הבידוד הטרמי שנקבעה בחוו"ד של שחף נוגעת לפגם ביצועי ולפיכך, מוטלת על הנתבעת 2 באופן מלא. התוצאה היא אם כן כי חיוביה של הנתבעת 2 מוגבלים לעלויות שהן תוצאת הפגמים הביצועיים בחלוקה שהוצגה לעיל. מתן ההזדמנות הנאותה: הנתבעת 2 טוענת, כי אין להטיל עליה את חובת הפיצוי, לאחר שלא הוענקה לה ההזדמנות הנאותה לתיקון הליקויים טרם הגשת התביעה. לפי גירסתה, לא פנו התובעים לנתבעת 2 ולא התריעו על קיום הליקויים למעט אלה שתוקנו לאחר תקופת הבדק וזו הופתעה בהתראה בכתב מ - 5.7.98. לאחר פנייה זו הודיע הנתבעת 2 לטענתה, בדצמבר 98' על נכונותה לתיקון הליקויים וזו נותרה ללא מענה עד להגשת התביעה. הואיל וכך, לדבריה זכאים התובעים לכל היותר לסעד האכיפה ולא לסעד של פיצוי כספי. התובעים לעומת זאת טוענים בעדותם שנמסרה בתצהיר העדות הראשית (עדותם של יעקב לוגסי, של יעקב בן סימון ויצחק יפת) כי הנתבעת 2 במכתבה שסומן כנספח ו' לעדותו של יעקב לוגסי גילתה את דעתה ולפיה, אין בכוונתה לבצע את תיקון הליקויים. אכן, נספח ו' שצורף תומך את גירסת התובעים ומפריך את גירסת הנתבעת 2 ולפיה, היתה נכונה לבצע את תיקון הליקויים. פנייתה של הנתבעת 2, (נספח ה' לעדותו של יגאל גיל שהעיד מטעמה), אינו משקף קיומה של נכונות לתיקון אלא מציג עמדה דו משמעית ביחס לנכונות לתיקון. אשר על כן, יש להעדיף את גירסת התובעים בנקודה זו לכישלונה של הנתבעת 2 מלמצות את ההזדמנות שהוענקה לביצוע התיקונים וקיום החובה מצד התובעים. מעבר לנדרש יצויין בהקשר זה, כי אופן ניהול ההליך מצד הנתבעת ונחרצותה בשלילת המימצאים המקצועיים של מומחי בית המשפט עד לשלב מתן פסק הדין מתיישבת עם "הנכונות" הנטענת לביצוע תיקון הליקויים. אני קובעת איפה, כי הנתבעת 2 איבדה את זכותה לביצוע התיקונים בעין ולפיכך, חובה עליה לשאת בעלויות הכספיות לפיצוי כפי שיפורט בהמשך. התובעים עותרים לפיצוי בגין עוגמת הנפש וחוסר הנוחות שנגרמה להם. הוכח אכן כי לתובעים נמסרו דירות לקויות במידה משמעותית. התרשמתי כי התנהלותם של הנתבעים כלפי התובעים לא היתה הוגנת כך שלתובעים נגרמה להתרשמותי עוגמת נפש. על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס לפיצוי הראוי בגין עוגמת נפש זכאי כל זוג מיחידי התובעים לפיצוי בסך של 5,000 ₪. סוף דבר התביעה התקבלה בחלקה. הנתבעות 1 ו- 2 שתיהן ביחד וכל אחת לחוד, בכפוף לאבחנות שתעשנה בהמשך, תישאנה בחיובים כמפורט: כלפי התובעים 1 ו- 2: 1. סך של 30,870 ₪ (ליקויי הבנייה כולל פיקוח הנדסי) בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה מיום 18.5.04 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 2. סך של 3,000 ₪ (עלות 3 ימי עבודה) בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה מיום 19.2.06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 3. סך של 9,300 ₪ (ירידת ערך) בתוספת הפרשי הצמדה מיום 31.3.06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 4. סך של 5,000 ₪ (עוגמת נפש) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כלפי תובעים 3 ו - 4: 1. סך של 35,515 ₪ (ליקויי הבנייה) בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה מיום 18.5.04 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 2. סך של 3,000 ₪ (עלות 3 ימי עבודה) בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה מיום 19.2.06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 3. סך של 12,000 ₪ (ירידת ערך) בתוספת הפרשי הצמדה מיום 31.3.06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 4. סך של 5,000 ₪ (עוגמת נפש) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כלפי תובעים 5 ו - 6: סך של 24,020 ₪ (ליקויי הבנייה) בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה מיום 18.5.04 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. סך של 3,000 ₪ (עלות 3 ימי עבודה) בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה מיום 19.2.06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. סך של 8,500 ₪ (ירידת ערך) בתוספת הפרשי הצמדה מיום 31.3.06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. סך של 12,415 ₪ (עלויות התיקון של הבידוד הטרמי לפי חוות דעתו של המהנדס מכטה) בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה מיום 19.2.06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. סך של 5,000 ₪ (עוגמת נפש) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. מתוך חיובי הנתבעת 2 הנתבעים שפורטו לעיל מופטרת (בהתחשב באחריותה המופחתת כמבצעת) מחיובי ירידת הערך לתובעים 1 ו - 2 בגין אוורור חדר הרחצה וההכנה למיזוג (1,800 ₪) עוד מופטרת זו מחיובי התובעים 3 - 6 בגין ההפחתה בשטח החדר ואיוורור חדר הרחצה בסך של 5,500 ₪ לכל דירה. אשר להוצאות התובעים - התביעה הוגשה מלכתחילה על הסך של כ- 714,000 ₪, בפועל נתקבלה אם כן התביעה בשיעור של כ- 22% בלבד מסכום התביעה, (בסיכומים אמנם הופחתה הדרישה לכדי מחצית ואולם, לא נעשה תיקון פורמאלי של הדרישה). לפי תוצאה זו, נדחתה התביעה בשיעור של כ- 80% ונתון זה עומד לחובת התובעים בפסיקת הוצאותיהם, (ראה תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי), מה גם שאלה ניהלו הליך נוקשה בחלקו הניכר שלא לצורך. לזכותם של התובעים הסכמתם בחלקו האחרון של ההליך לקביעות שנעשו ע"י מומחי בית המשפט אלא שגם הסכמה זו ניתנה במשורה והצריכה בירור מיותר של הסתייגויות רבות ומגוונות. החלטתי אם כן, להעמיד את זיכויים של התובעים בהוצאות על הצד הנמוך הכולל 10%בצירוף מע"מ משיעור הזכייה של כל זוג תובעים כשכ"ט עו"ד, החזר האגרה לפי החלק היחסי של הסכום שנפסק ושכר המומחים מטעם בית המשפט. חיוב זה יחול על הנתבעות 1 ו - 2 ביחד ולחוד. בשולי הדברים, יש להתייחס ל"בקשה דחופה" שהוגשה ע"י ב"כ הנתבעת 2 והובאה לידיעתי רק ביום 8.7.07 הגם שלפי החותמת נעשתה הגשתה ב-18.6.07. בבקשה עותרת ב"כ הנתבעת 2 לקיום מה שהיא מכנה "אפשרות שימוע". נימוקי הבקשה מתייחסים לאירוע שהתרחש ביום 27.3.07 באולם בית המשפט במועד בו זומנו המומחים מטעם בית המשפט לחקירה שבו חשה ב"כ הנתבעת 2 ברע והובהלה לבית חולים. לדבריה, לא היה ביכולתה לחקור את המומחים כראוי ולבצע עבודתה נאמנה. לפי הודעה זו הגישה ב"כ הנתבעת 2 את סיכומיה ביום 3.6.07 ואולם, קיים בלבה "חשש ממשי" כי לא צלח בידיה להבהיר את הדברים או לעמוד על מספר נושאים עיקריים ומהותיים לנתבעת 2. לכן, מתבקש בית המשפט בבקשה זו ליתן שוב מה שמכונה "אפשרות שימוע" במטרה "להגיע לחקר האמת ולהציג בפני בית המשפט תמונה מלאה טרם מתן פסק דין". אמת כי כן, ב"כ הנתבעת 2 חשה ברע ביום 27.3.07 ונזקקה לטיפול רפואי בסמוך לאחר תום הדיון וצר לי על כך מאוד. עם זאת, חלפו מאז אותו מועד כשלושה חודשים שבמהלכם הגישו שני הצדדים את סיכומיהם ללא כל התייחסות לאירוע הנ"ל. אם סברה הפרקליטה המלומדת כי האירוע המדובר פגע בכושרה לבצע את תפקידה למיצער לא היה עליה להמתין אלא עד לאחר תקופת החלמתה. לא סביר בעיני כי תעשה המתנה כה ממושכת ורק בשלב הסופי ערב מתן פסק הדין תעורר ב"כ הנתבעת 2 עניין שהיה בידיעתה זה מכבר. יתרה מזאת, "התרופה" לא היתה אחרת מאשר זימון המומחים לחקירה פעם נוספת ובכך היה עליה להזדרז עוד יותר מן הרגיל לו רצתה, אכן, למלא את מה שהחסירה לאמונתה ביום הדיון. אלא שב"כ הנתבעת 2 עותרת לקיום "שימוע" (השימוש במינוח "שימוע" אינו במקומו בהקשר הנוכחי כיוון שזה ייחודי למעמד הקראת פסק הדין) ובאיחור ניכר. נראה לי, בכל הכבוד, כי ב"כ הנתבעת 2 החמיצה את שעת הכושר לטיעון בנושא מיצוי זכויות מרשתה וקבלת עמדתה היום נוגדת את תקינות ההליך המשפטי. אשר על כן, נראה לי כי הבקשה אינה במקומה. עותק פסק הדין יישלח לבאי-כוח צדדים בדואר רשום וכן למהנדס יורם שחף מכתובתו ברחוב ארלוזורוב 50 כפר סבא, למהנדס דניאל מכטה מכתובתו שברחוב ששת הימים 21 רעננה 43222 ולשמאי משה בן-גל מכתובתו שברחוב השומרים 53 רחובות. להשיב לידי ב"כ הנתבעת 2 את ההפקדה הקיימת בסך של 3,000 ₪ בגזברות בית המשפט. בניהליקויי בניה