1. התביעה בפני תביעה בגין מקרה בו נהרג פועל כבן 27, בנופלו מגג בניין תוך כדי עבודתו. 2. הסכמות: 2.1 הצדדים הגיעו להסכם פשרה, בנוגע לחלוקת האחריות באופן, שאחריות הנתבעות תעמוד על שיעור של 85% בנוגע לנזקים שנגרמו, ואילו למנוח ייוחס אשם תורם בשיעור 15%. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה ביום 31/03/98. 2.2 ביום 28/04/98 הצהיר ב"כ התובעים כי התובעים חוזרים בהם מתביעת תלויים. (עמ' 34 שורה 16), וגם לכך ניתן תוקף של החלטה ביום 28/04/98 (עמ' 34). לאחר הסכמות אלה נותר לפסוק את גובה הפיצוי שיקבל העזבון בעקבות מותו של המנוח טלאל ג'באר, (להלן: המנוח) בגין קיצור תוחלת חיים, הוצאות הקמה מצבה ואזכרה. 3. ראיות: 3.1 לעניין הנושאים שנשארו להכרעה, הראיות היחידות הן של התובעים (האב והאם). התובע 2 (האב) העיד לענין טובת ההנאה לעזבון: "אני לא יודע כמה הבית עולה, אבל אני יודע כשבנו אותו טלאל שם בערך 30,000 ש"ח וגם המשפחה עזרה לו... המנוח הביא פועלים מהגדה, היה עובד יחד איתם,... כל פעם היה אוסף קצת כסף וממשיך... טלאל היה אוסף את הכסף לבנייה מהעבודות שהוא עובד". (עמ' 31-31). 3.2 "את הבית הקודם שהייתי גר בו אני נתתי כמו מתנה, דומה למתנה... אחי נתן לי על הבית הישן 60,000 ש"ח, את ה60,000- שקבלתי מאחי... סיימנו את הבית החדש... הילדים... היו עוזרים לי לבנות הבית החדש..." (עמ' 36). התובעת 2 (האם) מסרה בהודעתה לביטוח הלאומי (נ12/): "הוא הגיש בקשה להלוואה ואמרו לו שיתנו לו כשיגיע לגיל 27 שנה ובינתיים אחיו עזרו לו ואני מכרתי את כל הזהב שלי ומה שהיה לאביו כסף נתן לו שיתחיל לבנות ... אנחנו עזרנו לו כי רצה להתחתן ... גם בתי הרווקה שגרה איתנו עזרה לו, לקחה הלוואה מהבנק והיא מחזירה החוב ממשכורתה". 3.3 לענין הוצאות אזכרה העיד האב, התובע 2: "ביום השביעי עושים אזכרה, כל הכפר באים אוכלים ושותים... זה עלה לנו 7,000 ש"ח אין לי קבלות" (עמ' 35). 4. טענות התובעים בסיכומים: 4.1 קיצור תוחלת חיים: 4.1.2 בשורה של פסקי דין קבע ביהמ"ש העליון כי ראש נזק של קיצור תוחלת חיים הוא בר - פיצוי שלו זכאי העזבון. במשך השנים השתרשה המגמה להגדיל את סכום הפיצוי הנפסק לאור יחודו של ערך כבוד חיי האדם על יסוד חוק יסוד כב' האדם וחירותו (עמ' 1-2, סע' 2, 3 לסיכומי התובעים). 4.1.3 הפיצוי הנתבע בשל קיצור תוחלת חיי המנוח הינו בסך של 165,000.- ולאחר הפחתה של 15% כמוסכם, הוא עומד על סך 140,250 ש"ח. 4.2 הוצאות קבורה ואזכרה הנימוק: "מקובל להכין סעודה עבור כל בני הכפר. בשעה זו של צער אין לדרוש מאדם שמתו מונח לפניו לשמור קבלות..." (עמ' 3 סע' 5 לסיכומים). הסכום הנתבע בגין סעיף זה הינו סך של 11,490.- ש"ח (כולל הפרשי הצמדה וריבית ולאחר הפחתת הסכום שהתקבל מבטוח לאומי) (עמ' 3 ס' 6 לסיכומים)]. 4.2.1 גם תשובתו של התובע 3 אביו של המנוח, כי המנוח השקיע בבניה סך של 30,000.- ש"ח אין לה כל ביסוס... עדותו היא עדות שמיעה (עמ' 5(ד)). 4.3 לפיכך הפיצוי הנתבע ע"י התובעים הוא: 165,000 ש"ח בגין קיצור תוחלת חיים. 11,490 ש"ח בגין הוצאות אזכרה 176,490 ש"ח סה"כ. היתרה כמוסכם - 150,017 ש"ח לאחר הפחתה של 15% כמוסכם. כמו כן תובעים התובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 5. טענות הנתבעים בסיכומים: 5.1 בענין קיצור תוחלת חיים: 5.1.1 מקובל היה בעבר לפסוק סכומים מינימליים בגין ראש נזק של קיצור תחולת חיים וזאת גם לאחר שהוחל ללכת "בדרך חדשה".... וסכום הפיצויים הוגדל קמעא (סע' 6 לסיכומי הנתבעים). 5.1.2 בע"א 773/81, עזבון המנוח פרייליך נ' מ"י, פ"ד ל"ו (4) 816, 832, אישר ביהמ"ש העליון סכום של 4,000.- ש"ח בגין פטירתו של בחור צעיר כבן 25 (סע' 6 סיפא לסיכומי הנתבע). 5.1.3 "פסקי הדין שמאוזכרים בסיכומי התובעים חריגים מבחינת גובה הפיצוי שנפסק בהם" (שם, סע' 9). 5.1.4 הנתבעים מציעים לקבוע סכום של 30,000.- ש"ח עבור פיצוי לקיצור תוחלת חיים. 5.2 נזקי הממון של העזבון - הוצאות מצבה ואזכרה "על פי הפסיקה אין להכיר בהוצאות בגין אזכרה שנערכה למנוח (7,000.- ש"ח כטענת התובעים) (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף עמ' 744 - 743) הדבר גם מתיישב עם הוראת סע' 81(ב) לפקודת הנזיקין... הסכום שיש להכיר בו הינו בגין מצבה". התובעים שלמו (לטענתם) עבור המצבה 4,000.- ש"ח, הם קבלו החזר של 3,000.- ש"ח מביטוח לאומי, כך שנזקם בפריט זה עומד על 1,000.- ש"ח". (שם, סע' 12). 5.3 קיזוז טובת הנאה שצמחה לעזבון ב"כ הנתבעים טוענים עוד כי מן הסכומים שיפסקו לתובעים יש לנכות את שווי טובת ההנאה שצמחה לעיזבון בגין שווי הקרקע ושווי הבית שבנה המנוח. לדבריו, העזבון (הורי המנוח) "ירשו את ביתו של המנוח בו השקיע את מלוא כספו והיום הם גרים בו. מן העדויות עולה כי הקרקע שעליה החל המנוח לבנות את ביתו ניתנה לו במתנה ע"י הוריו. אין כל משמעות לשאלת רישום הבעלות בטאבו ברור שהתובעים ירשו את הבית של המנוח, כפי שהעיד האב: "עם הצו הירושה החזרתי את הבית על השם שלי"... המנוח השקיע בבנית הבית לכל הפחות כ - 30,000.- ש"ח והוריו (התובעים) עברו לגור בביתו של המנוח לאחר שהשלימו את בנייתו" (סעיפים 15-22 לסיכומים). 5.4 לסיכום טוענים הנתבעים כי יש לקבוע את נזקיו של העזבון על סך 26,350 ש"ח. את שווי טובת ההנאה שצמחה ליורש המנוח, על סך 200,000 ש"ח ולחלופין על סך 40,000 ש"ח וסכום זה יש לנכות מסך כל התביעה. מאחר ונזקי התובעים נבלעים במלואם בטובת הנאה שנגרמה להם יש לדחות את התביעה. 6. הדיון לאור הסכמת הצדדים לענין האחריות, ולאור חזרתם של התובעים מתביעת התלויים, נותר לדון בקביעת הפיצוי שיקבל העזבון בעקבות מותו של המנוח. השאלות בהן נדון הן: 6.1. הפיצוי לו זכאי העזבון, בגין קיצור תוחלת החיים של המנוח. 6.2. האם צמחה לעזבון (לתובעים) טובת הנאה כתוצאה מפטירת המנוח. 6.3. האם יש להכיר בהוצאות בגין האזכרה למנוח. 7. הפיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים 7.1 "הפיצוי בגין קיצור, או אבדן תוחלת החיים, נפסק לעזבונו של נפטר עקב הפגיעה... ההנחה היא שעילה זאת היתה נתונה לנפגע, בטרם מותו, ועם מותו היא עברה אל העזבון" (ד' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, מהדורה רביעית, תשנ"ח1997-, סעיף 209 עמ' 724). 7.2 "אבדן תוחלת החיים מתרכז באותו רגע מר ונמהר, בו רואה הקרבן לנגד עיניו את קצו הקרוב, ומתייאש סופית מן האחרית - התקווה שייחל לה לפני הפגיעה; היינו, כי הייאוש המדכדך על ההולך למות הוא הוא המייצג, כראש נזיקין, את התוחלת שאבדה לו בעטיו של המזיק" (השופט מ' זילברג, ע"א 15/66 שנער נ' פריד, פ"ד כ(2) 455, 463). 7.3 "אין זה משנה, מבחינה קונצפטואלית, אם המדובר הוא במוות מידי, או במוות שבא זמן מה אחרי הפגיעה, שכן קיים מרווח זמן כלשהו בין הפגיעה למוות, ובמרווח זמן זה היה הנפגע, החי עדיין, לבעל זכות התביעה בגין קיצור תוחלת החיים" (ד' קציר, שם, שם). 7.4 "את הקשיים בהערכת הפיצויים לענין זה הסביר השופט זילברג בענין שנער נ' פריד הנ"ל בכנותו אותם 'הפרשה הקשה ביותר של תורת הנזיקין'. בדונו באספקטים השונים של הבעיה מסיק שם בית המשפט: "על כרחך אתה אומר, כי ראש נזיקין זה, לא במידות ומשקלות של הגיון ייבחן. מקורו לא בתבונה, אלא במוסר וברגש: הכורח להגיב על מעשהו המסוכן של הפוגע - הרשלן, והרצון שלא לתת לו להתחמק מאחריות, לא יתכן כי מי שפוצע וחובל וממית ייצא נקי ופטור ושמח, רק מפני שמכתו היתה כה 'מוצלחת', עד שלא זו בלבד שהוא קיפח את חיי הזולת, אלא אף אכלה את התובע שבהם; או, מפני שהחיים הם ערך כל כך יקר ונשגב, עד שאין למצוא לו תמורה שקולה, אדיקווטית, במקרה השמדת החיים" (השופט זילברג, שם, 463). 7.5 "קנה המידה לקביעת הפיצויים צריך להיות אורך החיים שאבדו ובאשר לשיעורם של הפיצויים הנאותים תחת ראש נזיקין זה דהיינו כי הללו צריכים להיות בגדר פיצוי ממשי על אבדן דבר שהוא יקר מכל. במילים אחרות, ראוי לפסוק תחת ראש נזיקין זה סכום מהותי" (השופט מ' שמגר, ע"א 402/75, עזבון ישראל מששיה נ' צבי רוזנבלום פ"ד ל(3) 97). 7.6 מכאן שהשיקול העיקרי הוא החיים שאבדו בכלל ואורכם בפרט כערך חברתי-אוניברסלי. היו מקרים בפסיקה בהם נשקלו הצלחות, אכזבות והנאות משוערות (ת"א (ת"א) 1965/52 שפייכר נ' כהן פ"מ (ת) ח' 174; ד' קציר, שם, 727) ואף נשקלו כשרונותיו המיוחדים של המנוח (ת"א (חי) 1471/62 גבאי נ' נג'מי פ"מ מ' 61, 82). 7.7. להלן מספר דוגמאות בנוגע לסכומים שנפסקו בגין קיצור תוחלת לחיים, שלא עקב תאונת דרכים. 7.7.1. בגין מותו של אדם מבוגר (כבן 56) וחולני נפסק (ביום 27/08/78) סכום של 60,000.- ל"י (ע"א 48/77 פרפרה נ' חן, פ"ד - ל"ב (3) 191,195) . 7.7.2. בגין מותו של תלמיד כתה ח' (כבן 13-14) נפסק (ביום 24/04/94) סכום של 50,000.- ש"ח (ע"א 4118/91 עזבון המנוח אייל ברגמן ז"ל נ' גולן חפצדי, תקדין עליון, כרך 94 (2) עמ' 1-1702. 7.7.3. בגין מותו של אדם כבן 20 נפסק (בשנת 1996), סך של כ- 80,000.- ש"ח (ת"א (י-ם) 90/95 צ'רנה נ' טולצ'ינסקי, תקדין מחוזי כרך - 96 (3) עמ' 1-2441). הערה: הסכום - כולל קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל בשיעור 80% משילוש הסכום המשתלם לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. דרך זכות של חישוב נשללה ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 3843/90, אוחיון נ' מ"י, סביר מ"ב 151 וכן ד' קציר, שם פרק 198 עמ' 698 ופרק 215 עמ' 735). 7.7.4. בגין מותו של בחור כבן 19 נפסק ביום 07/04/97 סך של 150,000.- ש"ח, כולל קיצור תוחלת חיים, כאב וסבל, הוצאות הלוויה וקבורה (ת"א (נד) 491/93 עזבון המנוח חאמד עבד נ' מדינת ישראל, תקדין - מחוזי כרך 97 (2) עמ' 1-37). במקרה זה, כאמור, נפסק סכום כולל עבור קיצור תוחלת חיים, כאב וסבל והוצאות לויה וקבורה, בלא שפורטו מרכיבי הסכום. 7.7.5. השופט ג' גינת, מאזכר בפסק דינו בענין ת"א (נצ) 491/93 (שם, שם), את פסק דינה של השופטת ד"ר ד' פלפל בת"א (ת"א) 342/90, שם נפסק בסוף 1995 סכום של 200,000 ש"ח, "למנוחה שנפטרה ממחלת הסרטן וסבלה יסורים פיסיים מעצם המחלה, ומדרך הטיפול שעברה לאורך זמן". לצערי, לא עלה בידי להשיג את פסק הדין, וכי על כן אין באפשרותי לדעת אם הסכום הנ"ל נפסק רק בגין קיצור תוחלת חיים או גם ואולי בעיקר כפיצוי על כאב וסבל (יסורים). מהדברים שהובאו ע"י כב' השופט ג' גינת, אני מתרשם כי המדובר במקרה שבו מרכיב כאב וסבל הוא גדול במיוחד. על כן אין ללמוד ממקרה זה לעניננו. 7.7.6 בשים לב לכל נסיבות המקרה שבפני, ובהן לגילו של המנוח, ובהעדר כל ראיה לסתור את החזקה כי בפנינו אדם צעיר ובריא שיכול היה, לפי תוחלת החיים בישראל, לחיות לפחות עוד כ- חמישים (50) שנים, להתחתן, להקים משפחה ולהנות מהחיים, נראה לי לנכון להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה של קיצור תוחלת החיים בלבד בסך של 100,000.- ש"ח, ובניכוי 15% אשם תורם, כמוסכם, בסך של 85,000.- ש"ח. 7.8. ניכוי טובת הנאה שצמחה לעזבון 7.8.1. אין מחלוקת בין הצדדים כי, בעקרון עומדת לנתבעים הזכות לנכות מסכום הפיצויים את ערך "טובת ההנאה" שצמחה להם ממות המנוח. "מטרת הפיצויים אינה בהענשת המזיק ולא בהעשרת הניזוק. על כן יש לזקוף לחובת העזבון את טובות ההנאה והיתרונות החומריים שהוא מקבל לרגל מות המנוח תוך עריכת מאזן כספי של רווח והפסד" (ד' קציר, שם, פרק 278 בעמ' 868). בעוד שב"כ התובעים טוען (בעמ' 4 לסיכומיו) כי התובעים לא זכו כלל בכל טובת הנאה, שלא היתה להם לפני מות המנוח, טוען ב"כ הנתבעים (ס' 22 - 15 לסיכומים) כי יש לנכות מסכום הפיצויים כל טובה שצמחה לעזבון ו/או ליורשים ובמקרה זה סך של 200,000 ש"ח הכוללים ערך הבית של המנוח (קרקע+בניה) בו זכה העזבון (היורשים). בעניין זה העיד התובע 3 שהוא אביו של המנוח, בין השאר: "אני גר בבית שטלאל בנה" (עמ' 30 שורה 29). בזמן שטלאל נהרג, היינו בבית הישן, זה לא ברח' הוואדי, "זה בתוך אבו גוש". "בבית הקודם (הישן* היו שני חדרים וסלון" בבית שאני גר בו עכשיו, אני גר מ- 10/97. בבית יש שלושה חדרים וסלון". הבית יותר גדול מהבית הקודם. טלאל התחיל לבנות את הבית הזה, אולי בשנת 1993, משהוא כזה. "טלאל בנה בית בשביל לגור בו להתחתן". "המגרש שעליו בנה טלאל את הבית זה ממני, קבלתי מאבא שלי נתתי לטלאל, הוא לא שילם לי על המגרש". "אני לא חושב שהמגרש על שמו כל הגוש על השם שלי, כשרצה לבנות חתמתי לו שיבנה". "עם צו הירושה החזרתי את הבית על השם שלי". "נתתי לטלאל את המגרש במתנה". "אני יודע שם בערך 30,000 ש"ח וגם המשפחה עזרה לו". (עמ' 32). "טלאל בנה רק קומת עמודים והתחיל לבנות את הקומה השניה נשאר לי רק לסיים את היציקה של השלד". "טלאל היה אוסף את הכסף לבניה מהעבודות שהוא היה עובד". 7.9.2. מהדברים הנ"ל של התובע 2 עולה כי, נתן לבנו המנוח את המגרש במתנה לשם בניה עליו וכי הבן המנוח הוציא 30,000 ש"ח על הבניה, דהיינו, על הבית שבו גרים כיום התובעים, הורי המנוח. בהודעתה של הנתבעת 1 אם המנוח (נ / 12) מיום 27/07/95 שמסרה לביטוח הלאומי, אמרה התובעת 1 בתשובה לשאלה "איזה אדמות יש לבעלך?" תשובה: "היה לו הדונם הזה שנתן לטלאל - האדמה בוואדי חוץ מזה אין לנו אדמות" (שם בעמ' 3 ). 7.9.3. לעניין זה טוען ב"כ התובעים כי הדונם הזה מעולם לא הועבר למנוח שכן לא ניתן מסמך בכתב כנדרש בהוראות סעיף 6 לחוק המתנה, תשכ"ח - 1968, ולהוראות סעיף 7 (א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, וכי עיסקת המתנה לא הושלמה ברישום; ואילו ב"כ הנתבעים טוען כי הקרקע והבית שבנה המנוח עליה היו שייכים למנוח שהיה רשאי לעשות בהם פעולות קנייניות כמו להעבירן ולהורישן לבנו אחריו. 7.9.4. בכל הכבוד, סבור אני כי אין צורך להחליט אם אכן עיסקת המתנה של הקרקע נגמרה ברישום אם לאו. לא השאלה הקניינית עומדת כאן להכרעה אלא השאלה אם צמחה לעזבון "טובת הנאה" ממותו של המנוח. גם אם המתנה "לא הושלמה" לא יכול להיות ספק כי צמחה לעזבון "טובת הנאה" ממותו של המנוח; שכן הקרקע הנ"ל (הדונם) שניתן ע"י התובע 3 (האב) לבנו המנוח הוחזרה לאב (התובע 3) בעקבות מותו של הבן המנוח, והתובעים-היורשים, האב והאם, מכרו - העבירו את ביתם הקודם לבן אחר, לגירסתם תמורת 60,000.- ש"ח. הטענות כי בסכום זה השלימו את הבית שהמנוח החל לבנות, וכי לא קיבלו דבר תמורת מסירת הבית הישן לבן האחר, אינן רלבנטיות והאחרונה אף לא נכונה. אין ראיה שהאב (התובע 3) יכול היה בחיי בנו המנוח ליטול הקרקע והבית מהמנוח בלי הסכמת המנוח ובלי תשלום. אנו לא עוסקים בזכויות עפ"י רישום, אלא ב"טובות הנאה" אשר יש להן ערך וביטוי כספי אף אם אינן ניתנות לרישום. התחיבות חוזית לתת מתנה שלא נגמרה ברישום, אף היא בגדר טובת הנאה. ואולם בשאלה של ערך "טובת הנאה" הובאה רק ראייה חלקית והיא לענין ערך ההשקעה של הבן המנוח בבניה, דהיינו 30,000.- ש"ח עובר למותו ביום 10/04/95. התובע 3 נתפס בעניין זה על הודאתו והערכתו הוא, לאחר עדותו המפורטת בנושא זה. זוהי עדותו שלו כתובע וכאביו של המנוח, היא מהימנה עלי ואני נותן בה אמון, לאחר שב"כ התובעים לא התנגד לשאלות בענין זה, ולתשובות שהשיב התובע 3. דבריו בחקירה החוזרת (ברשות ביהמ"ש) כי "אני יודע כמה ... עלה לטלאל השלד, כי היו אומרים, מי שעבד איתו, אמר לי...", הם בגדר "שיפור עמדה" ו"שינוי גירסה" שאיני נותן בהם כל אמון לאחר שבאו בעקבות ויכוח שהתעורר בנושא, ואז התרתי שאלות ברשות בית המשפט. על כן גם איני מקבל הטענה כי "זוהי עדות שמיעה ועדות סברה שאין לה ערך כלשהו", כפי שטען ב"כ התובעים בעמ' 5 ס' ד' לסיכומיו. דברי האם בנ12/ הם כלליים וחסרי כל פירוט והוכחה אלמנטריים באשר למחיר הזהב שמכרה ולסכומי הכסף שנתנו למנוח, ההורים ו/או האחות. על כן הם בגדר טענות כלליות שלא הוכחו כלל ועיקר. מאידך, אין כל בסיס בחומר הראיות להערכתו של ב"כ הנתבעים בסיכומיו (ס' 22 סיפא) כי יש להעריך את "טובת ההנאה שצמחה לתובעים מפטירת המנוח בסכום של 200,000 ש"ח שהוא אף על הצד הנמוך". לפיכך ובנסיבות אלה, יש לנכות מהפיצוי בגין קיצור תוחלת חיים של המנוח בסך 85,000.- את הסכום של 40,000.- ש"ח שהוא אליבא דתובע 3 (אביו של המנוח) 30,000 ש"ח עובר ליום הפטירה (10/04/95) כערכם היום, פחות או יותר. 8. האם יש להכיר בהוצאות הכספיות בגין האזכרה למנוח: 8.1. אין מחלוקת בין התובעים והנתבעים על גובה הוצאות הקשורות להקמת המצבה המסתכמת ב - 1,000 ש"ח לאחר החזר של 3,000 מהביטוח הלאומי. 8.2. המחלוקת סבה סביב השאלה אם הוצאות אזכרה יוכרו כהוצאות להן זכאי העזבון להחזר. הנתבעים טוענים כי אין להכיר בהוצאות אזכרה, מה גם שלא הומצאו קבלות המאשרות את ההוצאה. התובעים טוענים כי לצורך האזכרה הוצא סכום של 7,000.- ש"ח אך טענת האב אין בידו קבלות כי לא חשב שצריך כאלה (עמ' 35 שורה 08). 8.3. סעיף 81(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "בקביעת סכום הפיצויים לא יובאו בחשבון סכום ששולם או שחייבים לשלמו לרגל האבל על המת". 8.4. על פי הפסיקה כיום: באשר "להוצאות קבורה" שניתן לפסוק לעזבון, על פי הסיפא של סעיף 19 (ב) של פקודת הנזיקין, הרי הן כוללות את הוצאות הנסיעה להלוויה, אחוזת הקבר ומצבה" (ד' קציר שם, ס' 220 עמ' 743) ולא את ההוצאות הכרוכות באזכרה לנפטר. 8.5. לפיכך התביעה לפיצוי (החזר) בגין הוצאות סעודת האזכרה למנוח בסך 7,000.- ש"ח - נדחית. 8.6. מאידך, יש לאשר ההוצאה של 1,000.- ש"ח בגין מצבה (יתרת עלות מצבה, שלא שולמה ע"י הביטוח הלאומי) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל. בעניין זה לא הובאה ראיה מתי הוצאה ההוצאה, ועל כן אני מוצא לחייב בהפרשי הצמדה וריבית החל מחמישה - (15) ימים מיום פטירת המנוח. 9. לסיכום - פסיקתה: אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: 9.1. בגין קיצור תוחלת חיים, לאחר ניכוי טובת הנאה שצמחה לעזבון - ארבעים (45,000.-) וחמישה אלף ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 9.2. יתרת עלות מצבה בסך 1,000.- (אלף) ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25/04/95 ועד התשלום המלא בפועל ממש. 9.3. הוצאות המשפט (אגרה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד התשלום המלא בפועל ממש והוצאות העדות של העדה ע"ת/ 1 (מרינה בולוצקי), בסך מאתיים (250) וחמישים ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/10/98 ועד התשלום המלא בפועל ממש. 9.4. כמו כן אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, שכ"ט עו"ד בסך 7,500.- שבעת אלפים וחמש מאות) ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל ממש. 10. אני מצטער ומתנצל בפני בעלי הדין ובאי כחם שלא עלה בידי ליתן את פסק הדין במועד מוקדם יותר. 11.תאונות נפילהגגמקרי מוותמוות בתאונת עבודהנפילה בעבודהנפילהבנייןתאונת עבודהנפילה מגובה / מסולם