ביום 25.5.96 נפגע התובע כשוער תוך כדי משחק כדורגל: 1. רקע עובדתי א. התובע, יו"ר מועצת פועלי זכרון יעקב בעבודתו, שיחק בעת הרלבנטית כשוער בנבחרת הכדורגל של אגודת עירוני זכרון-יעקב, התאגדות של קבוצות הפועל ומכבי זכרון-יעקב, בשיתוף עם המועצה המקומית, בה שימש גם כיו"ר, הנתבעת כצד ג'/3. ב. הנתבעת 1 הינה הבעלים והמחזיקה של השטח בתחומה המשמש מגרש כדורגל עירוני (להלן: "מגרש הכדורגל"). ג. הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבעת 1. ד. הנתבעת 3 וצד ג'/1 היא עמותה המאגדת קבוצות כדורגל, לרבות קבוצתו של התובע ובמסגרת תפקידה מאשרת מגרשי כדורגל למשחק. ה. הנתבעת 4 הינה המבטחת של הנתבעת 3. ו. בעת הרלבנטית הושבת מגרש הכדורגל של צד ג'/3 לצורך שיפוצים ועל כן שכרה זו את מגרש הכדורגל של הנתבעת 1 ששימש אותה כמגרש ביתי. ז. ביום 25.5.96 נפגע התובע כשוער בקבוצת צד ג'/3 תוך כדי משחק כדורגל במגרש הכדורגל ונגרם לו שבר בפטישון החיצוני בקרסול ימין וקרע ברצועת הדלטויד. ח. בשל הכחשת הנתבעות את אחריותן, פוצל הדיון ותחילה נדונה שאלת האחריות. 2. נסיבות התאונה א. לטענת התובע, הנתמכת בעדות מאמן הקבוצה, רץ לעבר כדור שנבעט ע"י שחקן משחקני הנבחרת היריבה לכיוון שער קבוצתו. רגלו נתקלה בשקע חולות אשר בסמוך לקו ה-16 של שער קבוצתו, הוא נפל ונחבל. לטענתו, נפילתו נגרמה עקב שקעי חול ומהמורות שהיו במגרש במקום נפילתו (סעיפים 7-6 לת/2). ב. לטענת הנתבעת, הנתמכת בעדות ראיה של ע"ה/3, ששימש כמפקד כוח השיטור במגרש הכדורגל במסגרת אבטחת משחקי כדורגל ע"י המשטרה, התובע רץ ממקומו ליד השער לעבר "קו ה-16", התרומם לכדור גבוה ועם נחיתתו נשכב על הדשא וצעק לעזרה (סעיף 6 לנ/8). ג. בגירסתו של התובע אותרו בקיעים כמפורט בסיכומי הנתבעות 1, 2 וגם לרופא מטעמו מסר "לדבריו ביום 25.5.96 נפגע בתאונת ספורט כאשר תוך כדי ריצה סבל מפגיעה סיבובית בקרסולו הימני" (פרשת המקרה בעמ' 1, נספח ג' לת/2). ד. למרות האמור לעיל, אין לי צורך להכריע בשאלה איזו מגירסאות הצדדים תואמת את שארע בעת התאונה מכיוון שלא שוכנעתי כי שקע החול אליו התייחס התובע היה מכשול שעל הנתבעות היה למנוע. 3. המכשול א. התובע הציג, במצורף לחוות דעת המומחה מטעמו, שתי תמונות שצולמו, לטענתו, ביום 2.6.96 (תמונות 1, 2). מעיון בתמונות בהן נראות קרחות דשא, לא ניתן לקבוע היכן צולמו ומה מיקומן במגרש בכלל וביחס לרחבת השער בפרט ואף אליבא דמומחה מטעם התובע "עקרונית זה יכול להיות גם בכל גינה פרטית עם דשא" (עמ' 4 לפר' ש' 10). ב. 1. לא רק מיקום קרחות הדשא לא הוברר די צרכו, אלא גם מועד צילומם נותר בספק. על תמונה 1 כתוב מפורשות 1.1.94, כלומר שנתיים עובר לתאונה. בחקירתו הנגדית הסביר התובע כי: "התמונה לא משנת 94 היא מאותו יום ומאותה דקה כמו תמונה 2... כאשר הגעתי למקום מלווה בשני חברים אחד מהם העיר את תשומת לבי לגבי התאריך ואחרי התמונה הראשונה שונה התאריך לשנת 96" (עמ' 14 לפר' ש' 25-22). ההסבר תמוה ביותר בהתחשב באמרתו של התובע כי "המצלמה לא עברה לידיים של משהוא אחר רק העירו את תשומת לבי לגבי התאריך" (עמ' 14 לפר' ש' 28), ועל כן לא יכלו החברים לדעת שהתאריך שגוי. 2. התמיהה גוברת כשמסתבר כשהמצלמה היתה של ע"ה/6 מר רביב לנדנסברג "מתוקף מקצועי כשמאי יש לי ברכב תמיד מצלמה" (עמ' 58 לפר' ש' 30). לא סביר ששמאי פעיל הנזקק באופן קבוע למצלמה לא צילם במשך כשנתיים אף תמונה שהצדיקה שינוי התאריך. 3. אם אכן היה התובע ער לצורך בשינוי התאריך, קשה להבין מדוע לא יידע המומחה על מנת שלא יכתוב בחוות דעתו בדיוק על יד התמונה עם התאריך 1.1.94 "צולם ע"י התובע ביום 2.6.96 כשבוע לאחר התאונה". בוודאי שהיה מקום להסביר התאריך בסעיף 7ג' לתצהיר התובע בו הצהיר מפורשות "הנני מצ"ב תמונות אותן צלמתי ביום 7.6.96 כשבועיים לאחר התאונה מסומנות ד' ו-ה' בהן מצולם מקום נפילתי". 4. בעוד שהתובע טוען לצילום התמונות ב-7.6.96, מציין המומחה כי צולמו כבר ב-2.6.96. 5. לתאריך התמונה יש כמובן משקל רב בהתרשמותי משטחיותו של המומחה אשר בעזות מצח נתן חוות דעת שאינה בתחום מומחיותו ואין לו בו כל ידיעה, כעולה מחקירתו הנגדית ואף לא נתן דעתו כי על התמונה על פיה נתן חוות דעתו, יש תאריך שגוי האמור להשפיע על הערכתו את המצב ביום התאונה הרלבנטית. 6. התובע ניסה לשכנע כי גם התמונה הנושאת תאריך 1.1.94 צולמה באותו יום ובאותו מעמד ב-7.6.96 "אפשר לראות את הרצף בסרט... יש בידי את הנגטיב של התמונות וניתן לראות שצולמו באותה שניה" (עמ' 14 לפר' ש' 27-25). אלא שהנגטיב כלל לא הוצג ועל כן לא יכול היה ב"כ התובע להסתמך עליו בסיכומיו. כאמור מפי כב' הנשיא אולשן בע"א 112/57 גד נ' נקטורין וציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד י"ב 460: "ברור הדבר שאם בא כח התובעת רצה להסתמך על איזה שהוא מסמך בתיק הנ"ל היה צריך לנהוג בהתאם לכללי הפרוצידורה ולהגישו כמוצג לבית המשפט, ולא יכול היה להסתפק בהנחת התיק על שולחן בית המשפט תוך תקוה שהתיק ידבר בעד עצמו..." המצוטט גם בב"ש 153/86 צביח נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 345, 348 מפי כב' הרשם צור בקבעו: "הגשת מסמך לבית המשפט אינה ענין טכני של מה בכך והיא כרוכה - אם צד שכנגד עומד על כך - בדיון בענין כשרותו או קבילותו... מסמך, המגיע לתיק בית המשפט, נמצא שם פיסית, אך אין הוא בחזקת ראיה, כל עוד לא הוצג וקובל ככזה ע" בית המשפט...". 7. לא זו בלבד אלא אי הצגת הנגטיב, למרות שהתקיימה ישיבת הוכחות נוספת חודש לאחר הצהרת התובע כי הוא נמצא בידיו ויכול לאמת גירסתו, פועלת כנגד התובע: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בביהמ"ש הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך, ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". (קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט-1999, עמ' 1391). ג. הספקות לגבי מיקום ומועד צילום התמונות מצטרפות לשאלה שלא הובררה די צורכה מי צילם את התמונות. התובע העיד אמנם כי הוא צילם בפועל אך בין אם צולמו ב-2.6.96 ובין אם ב-7.6.96, כלומר, מכסימום שבועיים אחרי התאונה, התובע היה עדיין בגבס ונזקק לקביים (מסמך ג' לת/2) ולכאורה על פי דבריו לא יצא מהבית (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 25). מצבו של התובע מקבל משנה משמעות כשע"ה/6 שנכח במעמד הצילום העיד: "הלכנו לראות את המגרש, אבל היה סגור. אני לא זוכר אם נכנסנו. נדמה לי שיעקב מזרחי קפץ מעל לגדר... אני זוכר שהייתי איתם באירוע הזה. לא נכנסתי למגרש כי המגרש היה נעול. גם התובע לא נכנס למגרש עד כמה שאני זוכר" (עמ' 58 לפר' ש' 26-21). ד. 1. גם לו קבלתי התמונות כמשקפות נאמנה את המצב בעת התאונה, וכאמור לא ניתן לעשות כן, לא היה בהן כדי להעיד על מכשול. לגבי ההבדל בין קרחת דשא לשקע או בור, לא צריך להכביר מילים ואף לא להזקק למילון. 2. מר יהודה צבע, המומחה מטעם הנתבעת שמקצועו, הכשרתו ועיסוקו הינם במתן שירותי תכנון וליווי למגרשי ספורט ומדשאות גדולות בארץ ובחו"ל, התייחס לתמונות והסביר: "... זו תופעה (שינוי גוונים - מ.ש.) שקורית במקרים שקרקעות שמכילות אחוז חרסית גבוה, לא קרקעות חול... לפעמים יש נדידה של חרסית על פני השטח וכאשר זה מתייבש מקבלים גוון בהיר יותר באותם איזורים... סביר להניח שהנקודה הבהירה מספיק שתהיה נמוכה בחצי ס"מ או אפילו פחות מהנקודה שמעליה כדי שהנקודה הזו מאז תהיה נדידת חרסיות. חרסיות שעלו לפני השטח יתנקזו לאותה נקודה... כדי לגרום לזרימת מים על קרקע במרחק של מטר צריך להיות איזה שהוא שיפוע, שיפוע לצורך הענין, שיפוע של חצי ס"מ על מטר יכול להזרים מים כדי שתיווצר נקודה יותר לבנה זה לא נראה לי כמו שקע. חצי ס"מ הבדל זה לא שקע" (עמ' 41 לפר'; הדגשה שלי - מ.ש.). 3. עדותו של המומחה לא נסתרה כיוון שאליבא דד"ר ביקלס, המומחה מטעם התובע: "אני לא מדדתי את עומק השקעים כי לא היו בזמן שאני הייתי. אני מניח שזה כמה ס"מ... זווית הצילום משנה ולכן אני לא יכול להעריך את עומק השקעים. הצבע הלך מראה שירדה שכבת חול ולכן זה יותר עמוק" (עמ' 10 לפר' ש' 12-7). גם המאמן לא ידע להשיב מה היה עומק השקע (עמ' 26 לפר' ש' 6-5). ואילו התובע עצמו, היחיד שראה את המכשול כביכול בעת הנפילה התחמק מלהשיב לשאלה מפורשת "מה היה העומק של השקע כפי שמופיע בתמונה מס' 1 בחוות דעת ד"ר ביקלס" (עמ' 14 לפר' ש' 22) והשיב מין שבאינו מינו. ה. התובע לא טרח ולא זימן ולו שחקן אחד מבין לפחות עוד 10 מבני קבוצתו, אם לא מהקבוצה היריבה אשר שיחקו עמו באותו משחק, למרות שכדברי המאמן "מטבע הדברים כאשר מישהו נופל כולם רצים לקראתו... היו לפחות שלושה או ארבעה אנשים סביבו. קשה לי לזכור מי בדיוק" (עמ' 25 לפר' ש' 28, 30). למותר לציין כי לא צריכה היתה להיות בעיה, לאור רשימת השחקנים, לברר מי רץ באותה עת לכיוון התובע. וכידוע: "... הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה". (ע"א 27/91 קבלו נ' בן שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מ"ט (1) 450, 457). ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595 וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(1) 239, 245). ו. 1. עובר לתחילת העונה, אושר מגרש הכדורגל ע"י ההתאחדות כראוי לשמש למשחקים, ועובר לתחילת המשחק במהלכו נפצע התובע, גם ע"י השופט ע"ה/5 שלא מצא בו ליקוי שהצדיק פסילתו. 2. כעדות השופט: "יש איזה שהוא נוהל של בדיקת מגרש. אנו מגיעים ועושים לפני תחילת המשחק את אותו נוהל... חלק מהבדיקה זה גם תקינות מגרש, כשהכוונה בעצם לראות שאין שלוליות או הצפות אם ירד גשם, שאין איזה שהן בורות שמקשים או שלא מאפשרים משחק כדורגל, או דשא שלא מכוסה נכון או גבוה מידי, דברים מהסוג הזה. קרחת זה לא רלבנטי למשחק. במגרש ליגה ג' לפעמים יש גם בורות ממש. קורה הרבה בליגות ששופט לא מכשיר מגרש ואז כולם הולכים הביתה ונקבע משחק חוזר... אני עובר ועושה בדיקה מלאה מקצה לקצה של כל המגרש אבל לא על כל ס"מ" (עמ' 49 לפר' ש' 14-6, 22). "אני מלאתי באופן אישי את הדו"ח המצורף לתצהירי, בכתב יד. רשמתי שהמשטח היה תקין. הכוונה לפי הבדיקה שתארתי קודם לאורך ולרוחב" (עמ' 50 לפר' ש' 3-2). "לשאלתך אם מהעובדה שהמשחק לא הופסק אחרי הפציעה של התובע לא היתה סיבה מבחינת תקינות המגרש להפסיד (צ"ל - להפסיק - מ.ש.), את המשחק - כנראה שבאותו רגע לא קישרתי את בעית הפציעה למשטח. אני לא זוכר מה היתה סיבת הפציעה. היו מקרים שעצרתי משחק באמצע כי גיליתי ליקוי וצריך היה לתקן אותו. אם הייתי רואה ליקוי במגרש היינו מתקנים אם היה צורך" (עמ' 52 לפר' ש' 11-6). 3. באופן מקרי עברה ביקורת השופט, דווקא באותו משחק, ביקורת על: "במשחק הספציפי הזה בגלל שהייתי מועמד לליגה ב' היה גם מבקר מליגה לאומית שאם היה משהו לא תקין במגרש היה מעיר לי. הגיעו גם נציגים של איגוד השופטים לראות איך אני שופט במגרש הזה... אני לא מאמין שהיו עוברים בשקט אם הייתי מאשר מגרש לא תקין" (עמ' 51 לפר' ש' 16-11). 4. תקינות המגרש אושרה חד משמעית גם ע"י המאמן, שהעיד מטעם התובע: "לשאלתך אם למאמן יש איזה שהוא דיבור אם הוא רואה משהו קטסטרופלי במגרש - אני יכול להעיר את תשומת לבו של השופט. אני ישבתי ממש מול קו ה-16. לשאלתך אם ראיתי משהו חריג להעיר את תשומת לב השופט - אני לא ראיתי" (עמ' 25 לפר' ש' 7-4). "לשאלתך מתי ראיתי שהמגרש לא תקין - אני לא אמרתי שהמגרש לא תקין" (עמ' 26 לפר' ש' 8). "לשאלתך אם ניתן היה מבחינת המגרש להמשיך ולשחק גם אחרי הפציעה של התובע - עובדה ששיחקנו וגם אני הצטרפתי אחר כך למשחק" (עמ' 26 לפר' ש' 14-13). "בחלק מהמגרש היו קרחות. מבחינת איגוד השופטים והתאחדות הכדורגל גם מגרש עם קרחת זה בסדר. גם אני אומר שהוא בסדר" (עמ' 27 לפר' ש' 12-11) (כל ההדגשות שלי - מ.ש.). קשה להניח שגם לאחר נפילת התובע לא הבחינו בשקע בכלל והמאמן היה מסכן עצמו ונכנס לשחק במקום התובע כשהוא חשוף לאותם סיכונים אם אמנם היו, בפרט. ז. 1. התובע מבקש ללמוד משיפוץ שנעשה במגרש הכדורגל בקיץ שלאחר פגיעתו בתאונה כי המגרש היה במצב לקוי ובלתי בטיחותי אלא: "ששיקום קרחות הדשא (שכמפורט להלן הן תופעה טבעית ונפוצה כתוצאה משחיקה עקב המשחקים - מ.ש.), דורש שתילה/זריעה של דשא באותם אזורים ומכוון שקליטת והשתרשות השתילים והזרעים אורכת שבועיים עד חודש, הרי ששיקום קרחות נערך בשני מועדים עיקריים: א. בסוף עונת המשחקים - בחודשים יוני-אוגוסט (כבענייננו - מ.ש.). ב. בעת ביצוע זריעת דשא חורפי - בהפסקת הפעילות במשך כשלושה שבועות בין החודשים אוקטובר - נובמבר. עם פתיחת המגרש למשחקים ולאחר הטיפול בדשא, בהנחה שאכן בוצע הטיפול, מכוסים מגרשי הכדורגל לחלוטין בדשא. עם חלוף הזמן והמשחק על המגרש, הולכות ומופיעות קרחות חדשות" (מ-3 פרק רקע בנ/7). 2. דברים אלה מאושרים גם ע"י מר אריה פסטרנק ז"ל אשר היה אחראי על תחזוקת המגרש מטעם הנתבעת 1 (מצורף לנ/6). ח. ב"כ התובע מלין על אי המצאת תמונות המגרש שצולמו ע"י החוקר מטעם הנתבעת, ע"ה/1 אלא שמאי המצאתן לא ניתן להסיק כל מסקנה כי ממילא לא היו רלבנטיות כיוון שביקור החוקר נעשה כבר לאחר השיפוץ הנ"ל. 5. ועדות התובע כמאה עדים דמי: "קרחת זה שהדשא ירד אבל נשארה אדמה מתחתיו רצוי שזה לא יקרה אבל זה בסדר גמור מבחינתי" (עמ' 14 לפר' ש' 9-8). התובע אמנם טוען שהיה מכשול העולה על קרחת אך כאמור מכשול כזה לא הוכח והמוכח אף אליבא דתובע עצמו אינו מכשול שהנתבעות חבות בגינו. 6. לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא להתלות במילותיו המדויקות של כב' השופט שפירא בת"א (טבריה) 3002/96 אלוני נ' עיריית טבריה ואח', תקדין - שלום כרך 98(3) תשנ"ח/תשנ"ט-1998 עמ' 129(1) בעמ' 129(3): "בהתאם אני קובע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי נפילתו נבעה כתוצאה מפגיעת רגלו במכשול כלשהו, לרבות בקע, סדק או בור במגרש. לא הוכח קיומו ומיקומו של הבקע המסוים (או כל בור או מכשול אחר) ולא הוכח כי הנפילה ארעה כתוצאה מהתקלות באותו מכשול, ולא כתוצאה מהחלקה וסיבוב, כפי שצויין בפניה למל"ל (ובפני המומחה מטעמו נספח ג' לת/2 בענייננו - מ.ש.) וכפי שקורה לעתים מזומנות במשחקי הכדורגל". 4. המצב המשפטי א. למרות שלאור האמור לעיל דין התביעה להידחות מטעמים שבעובדה, נראה לי לנכון לציין כי דין התביעה להידחות גם מטעמים שבמשפט. ב. כאמור מפי כב' הש' (כתוארו אז) ברק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד ל"ז(1) 113, 126: "בקביעה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיזית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). ' אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש' (השופט ויתקון בע"א 333/56 בעמ' 622). חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך, הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. 'מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור'...". ג. עם דברי כב' הנשיא ברק דלעיל הסכימו גם מרבית העדים בפני: 1. המומחה מטעם התובע: "אני מסכים אתך שהיווצרות הקרחות בקו 5 ובקו 16 היא יותר מהירה ושכיחה מאשר בשאר חלקי המגרש, כי שם רצים השחקנים והשכיחות שימצאו שם גדולה יותר". "כאשר רצים ובועטים ליד הרחבות זה יוצר קרחות" (עמ' 6 לפר' ש' 23). "לשאלתך אם אני מסכים שספורט של כדורגל מזמן פציעות גם ללא קשר לשקעים - נכון וגם צרפתי לחוות דעתי... יש פציעות של שני שחקנים שנתקלים אחד בשני ללא קשר למגרש, פציעות כנגיחות בכדור בעמוד השדרה שלא קשורות במגרש. כשהדשא תקין לשאלתך מה הסיכוי ששחקן יפול - זה סיכוי רגיל" (עמ' 10 לפר' ש' 19-13). 2. מפי התובע עצמו: "מעדתי עשרות אולי מאות פעמים... את אומרת ששחקני כדורגל יודעים שאחת (צ"ל - אחד - מ.ש.) מסיכוני המשחק זה נפילות ופציעות - בוודאי, אפשר ליפול גם כשלא משחקים כדורגל אבל שלא יהיה מכשול" (עמ' 13 לפר' ש' 5, 9-8). 3. מפי המאמן, ע"ת/3: "לשאלתך אם יכול להיות שנופלים מכל מיני סיבות, מעידה, התקלות בחבר, השתטחות של שער - סביר להניח" (עמ' 25 לפר' ש' 15-15). 4. מפי המומחה מטעם הנתבעת: "קרחות הדשא הנראות בתמונות שקבלתי מכם ועליהן מופיע התאריך 7.6.96 נראות כקרחות השכיחות במגרש במהלך עונת המשחקים כמו גם בתום עונת המשחקים... חשוב לזכור כי הקרחות באזור נפוצות גם במגרשי כדורגל בחו"ל. כל צופה בערוץ הספורט יכול לראות קרחות גם בחלק ממשחקי הליגות הבכירות באירופה" (עמ' 4 לנ/7). "כיוון שאנו יודעים שרחבת ה-16 של המגרש וכל מרכז המגרש חשופים במקרה של שימוש יתר במגרש להקרחות" (עמ' 36 לפר' ש' 3-2). "הקרחות המצולמות הן שכיחות" (עמ' 40 לפר' ש' 31-30). 5. מפי השופט: "אני לא נתקלתי בקריירה שלי ששחקן שרץ ונפל בגלל קרחת דשא, אבל ראיתי שחקנים ששברו רגליים. ראיתי שחקנים שמסובבים את הרגל, נופלים לא נכון, מחליקים, לא ראיתי משהו שאני יכול לומר שבגלל ההבדל בין הדשא והחול מישהו נפל" (עמ' 51 לפר' ש' 24-21). ד. נתיב ההלכה דלעיל נכבש לאורך כל הפסיקה בערכאות השונות: 1. כאמור בת"א (טבריה) 3002/96 אלוני נ' עיריית טבריה ואח', שם, "משחק כדורגל הוא משחק היוצר, מעצם טיבו, סיכון לנפילה ולפגיעה ברגליים. מי שבוחר לשחק במשחק זה עד לסיכון הטבעי המהווה חלק בלתי נפרד מהמשחק". 2. כאמור בע"א 773/89 ברדה נ' אורט ישראל בע"מ ואח', תקדין עליון כרך 92(4) תשנ"ב/תשנ"ג - 1992 עמ' 391(1) בעמ' 391(2) מפי כב' הש' אור: "כשלעצמי, אין זה ברור כלל ועיקר שפעילות ספורט של הטבעת כדורסל ע"י נער בן 15 שנים הינה פעולה שיש עימה סיכון אשר על מורה סביר וזהיר למנעה. ובפרט, כשמסתבר שהמערער היה שחקן כדורסל פעיל במסגרת אגודת ספורט. המדובר ב'סיכון רגיל' של פעולת ספורט שאין עימו סיכון אשר היה על המורה למנעו מנער בן 15 שנים" וכשמדובר באדם מבוגר בר דעת לא כל שכן. 3. כאמור בת"א (חיפה) 6496/92 פחרי נ' הפועל גת הגלילית, תקדין שלום כרך 98(4) תשנ"ח/תשנ"ט - 1998 עמ' 62(1) בעמ' 62(4) "סיכון ההתקלות בשחקן אחר במהלך משחק כדורגל הוא סיכון צפוי וסביר, לרבות נפלה על קרקע המגרש". 4. כאמור בת"א (טבריה) 1976/95 הישאם נ' מועצה המקומית מגאר, תקדין שלום כרך 98(2) תשנ"ח/תשנ"ט-1998 עמ' 551(1) בעמ' 551(4): "לבסוף אומר, כי משחק כדורסל, ככל פעילות ספורטיבית מסוג זה, כרוך בפעילות גופנית אינטנסיבית, הטומנת בחובה סיכון לפגיעה. אין ספור הם הגורמים לנפילתו של שחקן במשחקים כגון אלה, ואין לומר, כי התוצאה קרי הנפילה והפגיעה, מובילים בהכרח למסקנה כי זו ארעה בשל התרשלות מצידו של מאן דהוא, לרבות זה המחזיק במגרש. שחקן כדורסל, כשחקנים בתחומים אחרים של משחקי הכדור האינטנסיביים כגון כדורגל, כדורעף ועוד, נוטלים על עצמם סיכון לפגיעה גופנית, וסיכון זה מתממש לא אחת. זוהי הסתכנותו מרצון של השחקן. בצד ההנאה מן המשחק הוא יודע, כי הוא עלול להיפגע במהלכו, אף אם ידיעה זו מודחקת ואיננה מוצאת ביטוי חיצוני. אין צריך לומר, היא איננה מונעת מן האיש להמשיך ולשחק, וטוב שכך הוא". 5. כאמור בת"א (רחובות) 3401/96 יעקובי נ' מרכז ויסגלס (לא פורסם, צורף לסיכומי הנתבעות 4-3), בעמ' 25 לפסק הדין: "הבאים לשחק במגרש הכדורגל בוחרים להשתתף במשחק זה, כאשר הם יודעים כי הם עלולים להפגע מסיכון הכרוך בעצם אופיה של הפעילות הנחשבת כפעילות סופרטיבית, ומי שבוחר להשתתף במשחק זה מרצונו מקבל על עצמו, גם את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות, ידועות מראש, או שניתן היה לצפותן מראש (והשוואה לענין זה ת"א [נצרת] 123/93 המוזכר לעיל). יפים לענין זה דבריו של השופט שמגר בע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל נתניה, פ"ד ל"ה(2) 764 בעמ' 773: 'בענייננו מדובר במשחק כדורגל, ואשר כשלעצמו - גם כאשר הוא מתנהל על פי הכללים - כרוך בסיכונים מסוימים, או מתיחות חורגת מהרגיל, תתכן, באופן סביר, האפשרות ששחקן אחד ידחף את השני בעת המשחק, שני שחקנים יתקלו זה בזה, שחקן יפול ללא כל דחיפה תוך כדי ריצה וכדומה'". ובעמ' 7-26: "מטבע הדברים, מגרש העשוי מאדמה ודשא לא יהיה ישר לגמרי ויכול שיווצרו בו מהמורות קטנות. עדיין אין פירושו של דבר כי מדובר במגרש מסוכן. בכל אופן, התובע וחבריו לא סברו כי תנאי המגרש הם כאלו שהמשחק בו מהווה סכנה בלתי סבירה. המהמורות לא מנעו בעדם מלשחק במגרש מידי שבוע וכאמור, אף התובע לא סבר כי המגרש אינו ראוי למשחק". ממש כבענייננו. 5. לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה התובענה וכפועל יוצא נדחות גם הודעות צד ג'. בנסיבות המקרה, פציעתו הקשה של התובע והעדר ביטוח, אין צו להוצאות. 6. לא נותר לי אלא להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק-הדין אשר בשל היקפו טבע בין גלי התיקים השוטפים. כדורגלידייםדיני ספורטשבר