אסטמה תעסוקתית - מחלת מקצוע

אסטמה תעסוקתית - מחלת מקצוע: 1. התובע עותר להכיר במחלת האסטמה תוצאה של פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). 2. בכתב ההגנה נטען כי לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעה בחוק וכי אין קשר בין עבודת התובע ומחלתו שהינה מחלה טבעית שאינה קשורה לעבודה. לחלופין, נטען כי השפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. עוד נטען כי מחלת התובע אינה מחלת מקצוע כמשמעותה בחוק. 3. בהסכמת ב"כ הצדדים, מינה בית הדין את ד"ר שבתאי ורסנו, מומחה למחלות ריאה, לצורך קביעת הקשר הסיבתי הרפואי בין מחלתו של התובע לבין עבודתו. (להלן: "המומחה הרפואי"). 4. ואלה העובדות המוסכמות שהוצגו למומחה הרפואי: א. התובע יליד שנת 1953 עבד בחברת מעליות נחושתן מתכת בע"מ, כמסגר, בערך מתאריך 07/75 במשך 21 שנה. ב. בשנים הראשונות עסק ביצור מעליות ולאחרונה בהרכבת מעליות במהלך עבודתו הדביק התובע פורמאיקה ושטיחים במעליות. ג. במהלך עבודתו אצל המעביד, היה התובע חשוף לחומרים נדיפים ופעילים על בסיס אטילן וטריכולוראטילן. ד. משנת 1989 החלה חברת נחושתן לעבוד עם דבק מסוג TOP-GRIP. רצ"ב מכתב על מורכבות הדבק המסומן באות א'. ה. התובע נהג לעשן כבר מגיל 18 כ - 20 סיגריות ליום וזאת בערך עד לתאריך 03/94. נכון לתאריך 25.05.94, עישן 2 סיגריות ליום. כמו כן, טסטים אלרגיים הראו רגישות לאבק בית וזאת מתאריך 16.01.90. רצ"ב מכתב מרפאה אלרגית המסומן באות ב'. ו. החל מתאריך 24.03.94, עובד התובע במפעל יום עבודה מקוצר של 4 שעות ליום. רצ"ב מכתב המסומן באות ג'. ז. התובע סובל מאסטמה כרונית בערך משנת 1989. 5. המומחה הרפואי נתבקש להשיב על השאלות הבאות: א. מהי מחלתו של התובע ? ב. האם מחלתו היא מחלת מקצוע המצויה ברשימת מחלות המקצוע עפ"י חוק הביטוח הלאומי ? ג. האם יש קשר סיבתי בין חשיפת התובע לחומרים המפורטים ברשימת העובדות לעיל ובין מחלתו ? ד. האם פגיעתו של התובע הינה תוצאה של פגיעות זעירות (מיקרוטראומה) אשר כל אחת מהן גרמה לנזק זעיר ובלתי מוחשי ובהצטברן נגרמה המחלה הכללית. 6. בחוות דעתו מיום: 26.03.97, השיב המומחה הרפואי לשאלות כדלקמן: א. מחלת התובע הינה גנחת סימפונית - BRONCHIAL-ASTHMA. עוד ציין המומחה כי קיים כנראה נזק ריאתי נוסף (אמפיזמה - נפחת הריאות) עקב עישון מרובה וממושך. ב. באשר לחשיפת התובע לחומרים טריכלורואתילן ואתילן לבין מחלתו ציין המומחה כי אין קשר סיבתי. יחד עם זאת, ציין המומחה כי העדר פירוט של כל הכימיקלים הספציפיים המרכיבים את הדבקים והחומרים להם התובע נחשף במהלך עבודתו, מונע קביעה רפואית חד משמעית לגבי הקשר הסיבתי. ג. באשר למחלת מקצוע ציין המומחה הרפואי כי אסטמה מקצועית - תעשיתית מוכחת כמחלת מקצוע עפ"י החוק. 7. בעקבות חווה"ד של המומחה הרפואי ניתנה ע"י בית הדין החלטה ביום: 24.07.97, על פיה חוייב מעבידו של התובע ליתן פירוט הכימיקלים הספציפיים המרכיבים את הדבקים והחומרים שעימם התובע בא במגע במהלך עבודתו, ואת המועד בו הוכנס לשימוש ה - TOP-GRIP. לאחר העברת המידע מהמעביד למומחה הרפואי השיב המומחה לבית הדין בתאריך: 25.11.97, שאין במסמך שהועבר פירוט ברור של הרכבו של הדבק. המעביד ציין במכתבו כי השימוש בדבק החל בתחילת שנת 1989 ולפני כן השתמש התובע בדבק מגע רגיל. בית הדין איפשר לב"כ התובע, מספר פעמים להמציא נתונים בדבר ההרכב המדוייק של הדבקים והחומרים אליהם נחשף התובע במהלך עבודתו, אולם פירוט כאמור לא הומצא ע"י התובע. 8. בית הדין התיר לב"כ התובע להציג לתיק מאמרים רפואיים שונים שענינם הקשר בין מחלות לבין חשיפה לחומרים נדיפים שונים. המסמכים הועברו לקבלת עמדתו של המומחה הרפואי והלה, בחוו"ד משלימה מיום: 24.11.98, השיב כי אין במסמכים החדשים שצורפו כדי לשנות את חוות דעתו הקודמת. 9. בית הדין התיר לב"כ התובע להפנות שאלות הבהרה למומחה הרפואי ובהתאם להחלטת בית הדין מיום: 12.09.99, נתבקש המומחה להשיב לשאלות ההבהרה הבאות: א. כמה זמן אמור לעבור, לדעת המומחה, מאז הכנסת החומר לשימוש ועד התבטאות קלינית של אסטמה ? האם אלמלא הכנסת החומר לשימוש לא הייתה פורצת כלל מחלתו של התובע ? ב. המומחה מתבקש לבחון את קביעתו בסעיף 3 בהערות הכלליות לחווה"ד בהתייחס לרישומי המחלקה לרפואה תעסוקתית, ולהבהיר האמור בחווה"ד לענין זה בסעיף 2 בגוף חווה"ד ? ג. האם אסטמה מסוגלת לגרום לאמפיזמה ? האם קיימות סיבות נוספות לאמפיזמה פרט לעישון ? ד. בהתייחס לסעיף 4 לחווה"ד המשלימה, האם החומר אתנול מהווה מרכיב של שני החומרים המאוזכרים במסמכים ז' ו - ח' ? האם נחשף התובע לאתנול ואם כן האם ניתן לשלול באופן מוחלט השפעה דומה של אתנול על מחלתו של התובע ? 10. בתאריך: 25.11.99, השלים המומחה את חוות דעתו בהשיבו לשאלות ההבהרה הנ"ל: המומחה ציין כי במסמכים שהועברו לעיונו לא נמצא חומר היכול לגרום לאסטמה כמחלת מקצוע ואכן אין ביכולתו להשיב באופן ספציפי לשאלת ההבהרה הראשונה. המומחה ציין כי "ברישומי המחלקה לרפואה תעשייתית אין כל רישום המצביע על מציאת קשר נסיבתי בין חשיפותיו של התובע לבין מחלתו. האישורים לקיצור שעות העבודה ותנאי העבודה ניתנו מעצם מחלת התובע ומצבו הרפואי וכדי למנוע פוטנציאל כלשהו להחמרה אך אין בהם אישור לקיום קשר סיבתי ...". באשר לקשר בין אמפיזמה למחלת האסטמה ציין המומחה "אסטמה איננה גורמת לאמפיזמה. שתי המחלות יכולות לדור יחדיו באותו חולה אך ללא קשר סיבתי ביניהן. אסטמה ואמפיזמה הן מחלות שונות בתכלית ... אמפיזמה עלולה להתפתח, בנוסף לעישון, גם כתוצאה מחשיפה לקדמיום ולאבק פחם. הקשר בין זיהומי אוויר אחרים לבין גרימת אמפיזמה איננו ברור ...". באשר לחומרים המאוזכרים בנספחים, נקבע ע"י המומחה כי "שני החומרים המאוזכרים אינם מכילים אתנול אלא הם תרכובות של נגזרות אתנול עם חומרים נוספים. אתנול אמינום ואמינים ככלל תוארו כחומרים גורמי אסטמה. החומרים המאוזכרים במסמכים ז' ו - ח' לא מופיעים במסמכים המפרטים את הרכב החומרים להם התובע היה חשוף". המומחה מציין כי החומר בו השתמש התובע, TOP-GRIP, מכיל אתנול ולפיכך היה התובע חשוף לאתנול. אולם, שאיפת אדי אתנול (ההדגשה-במקור), לא ידועה כגורם לאסטמה. מכאן מסיק המומחה הרפואי כי אתנול לכשעצמו לא גרם למחלת התובע. 10. השאלה הראשונה שיש להכריע בה הינה האם מחלת האסטמה שאובחנה אצל התובע, נמצאת ברשימת מחלות המקצוע כפי שקבע המומחה הרפואי, או שמא טעה המומחה בקביעה זו כטענת בכ" הנתבע בסיכומיו. מעיון בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התש"יד - 1954 עולה כי אין ברשימת מחלות המקצוע כל איזכור לאסטמה. מסקנה זו תואמת את קביעת בית הדין הארצי כי אסטמה תעסוקתית אינה מנויה ברשימת מחלות המקצוע. (ראה דיון מס' נב/209-0 המוסד נגד ג'יוסי טאהר שאכר, פד"ע כו 210, 215). אמנם בסעיף 19 לחלק א' לתוספת מופיע "הרעלת פחמיימנים הלוגניים", אולם במקרה שפנינו לא אובחנה הרעלה מעין זו אצל התובע. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו אפילו אם פגיעת התובע אינה בגדר "מחלת מקצוע" יש לראות בה "תאונת עבודה" מכח תורת המיקרוטראומה. בית הדין הארצי אימץ את תורת המיקרוטראומה בקבעו כי: "תורת הפגיעות המצטברות או כפי שיש ומכנים אותן 'הפגיעות הזעירות', באה בעיקר, כדי לאשפר לבתי המשפט לקדם את מטרת החוק באותם מקרים שהמחוקק או מחוקק המשנה לא מיצה או לא מיצה בעיתו את הנדרש בהקשר להכרזה על מחלה כ'מחלת מקצוע' " (דב"ע לא/5-0 (2) בעמ' 205, דיון מס' נב/209-0 לעיל). בשורה של מקרים הכירו בתי הדין במחלת האסטמה כ"תאונת עבודה" באמצעות תורת המיקרוטראומה (דב"ע מח/11-0 המוסד נגד אשר חליוא פד"ע יט 379, דב"ע מא/174-0 גורדון נגד המוסד, לא פורסם, תב"ע מה/679-0). עם זאת ההלכה היא כי כל מקרה נבחן לנסיבותיו (ראה דיון מס' נב/209-0 לעיל בעמ' 217). עוד יצויין כי בדיון מס' נב/209-0 הוצגה אסמכתא של רופאים בתחום כי אסטמה תעסוקתית יכולה להיגרם לאחר ובעת קיומה של אסטמה קיימת (בעמ' 218 לפסה"ד). לפי חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק קמה למבוטח חזקה כי תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה עקב העבודה, אולם "תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין..אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים". לאור הדברים יש לבדוק האם הרים הנתבע את נטל ההוכחה כי השפעת עבודתו של התובע על מחלתו היתה פחותה בהרבה משהפעת גורמים אחרים. 12. בחוות דעתו מיום 26.3.97 קבע המומחה הרפואי כי התובע סובל מגנחת סימפונית וציין כי קיים כנראה נזק ריאתי נוסף - אמפיזמה - עקב עישון מרובה וממושך. כן ציין המומחה כי העדר פירוט של הכימיקלים הספציפיים המרכיבים את החומרים להם נחשף התובע מונע קביעה רפואית חד משמעית לגבי הקשר הסיבתי בין חשיפת התובע לחומרים המפורטים ברשימת העבודות לעיל לבין מחלתו של התובע. גם לאחר העברת מידע נוסף מהמעביד למומחה לא השתנתה קביעתו, ולא נקבע ממצא מפורש לגבי הקשר הסיבתי כאמור לעיל. בהתייחס לשאלת בית הדין האם פגיעתו של התובע הינה תוצאה של מיקרוטראומה ענה המומחה הרפואי כי עישון הסיגריות ע"י התובע היה בהחלט טראומה נוספת העלולה להחמיר אסטמה, כלומר לא ניתנה תשובה ברורה לשאלה זו. עוד יצויין כי באשר לשאלת ההבהרה הראשונה: "האם אלמלא הכנסת החומר לשימוש לא היתה פורצת כלל מחלתו של התובע" ענה המומחה כי "אין הוא יכול להשיב לכך באופן ספציפי". הכלל שנקבע בפסיקה הוא, שחוות דעתו של מומחה היא כאחת הראיות הנמצאות לפני בית הדין בין שאר הראיות שבפניו. (ראה י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, מהדורת 2000 בפרק 12 בעמ' 40). בחווה"ד של ד"ר ורסנו שהוצגו בפנינו לא נשלל קיום קשר סיבתי בין החומרים להם נחשף התובע לעבודתו לבין מחלתו, וכן לא ניתנה תשובה ברורה לשאלת המיקרוטראומה ולכן אף אפשרות זו לא נשללה על ידו. לפיכך יש לבחון את הראיות האחרות שהוצגו בפנינו. מעיון ברישומי המחלקה לרפואה תעסוקתית מתאריכים 1.1.95 ו- 6.4.95 עולה כי יש קשר בין החומרים הכימיים להם נחשף התובע, או בקרבתם עבד, לבין מחלתו. בחווה"ד המחלקה לבטיחות בהסתדרות מאפריל 1994 שצורף לתיק המוצגים נאמר כי הדבק TOP-GRIP לו נחשף התובע החל משנת 1989 מכיל אתנול וטריכולורואתן, אולם לא נאמר דבר על הקשר בין חומרים אלה לאסטמה. בחווה"ד הרפואית של פרופ' שפיצר מיום 24.12.95 שהוגשה מטעם הנתבע לא נמצא קשר בין מרכיבי הדבק הנ"ל לאסטמה. חווה"ד הנ"ל מבוססת על סקירה שנעשתה ע"י המוסד לבטיחות וגהות. במכתב המוסד שצורף לחווה"ד המומחה מטעם הנתבע מצויין כי "במקורות שנסקרו לא נמצא קשר חד משמעי בין החומרים בנדון לאסטמה". בחווה"ד הרפואית של פרופ' מ. טופילקסי מיום 10.10.95 שהוגשה ע"י התובע נקבע כי "התובע סובל מאסטמה כרונית...אשר התפתחה כ-13 שנים לאחר חשיפה לחומרים נדיפים שונים בין היתר חומרים על בסיס אתילן כלוריד וטריכלורואתילן....מכיוון שלחולה אין רקע אלרגי או משפחתי קודם יש להניח שמחלתו התפתחה תוך כדי ועקב עבודתו במפעל נחושתן". 13. מהראיות שפורטו לעיל לא ניתן להסיק באופן חד משמעי את קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין החומרים אליהם נחשף התובע לבין מחלתו. בחווה"ד המומחים מטעם הצדדים נקבעו קביעות חד משמעיות, אך סותרות. בחווה"ד המומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין לא נקבע קשר סיבתי אך גם לא נשללה האפשרות לקיומו. גם המסמכים האחרים שהוצגו בתיק מותירים מקום לספק. לפיכך הנתבע לא הרים את נטל ההוכחה לפי חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי. בהקשר זה כבר נקבע בפסיקה כי: "במקרה של ספק...יש לפרשו לטובת המבוטח" (עב"ל 210/97 שלומית רז נ' מב"ל, אצל י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, מהדורת 2000, בפרק 12 בעמ' 4), וכן נקבע כי: "במרים אחרים, כאשר יש פנים לכאן ולכאן...נטל הראייה הוא שמכריע" (דב"ע נז/133-3 שמיר כחלון זהבה נ' גילה מירון, ראה י. לובוצקי, שם). סוף דבר, אני מקבלת את התביעה כי יש לראות במחלת התובע תאונת עבודה על פי תורת המיקרו-טראומה, ומכח סעיף 79 לחוק. הנתבע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ צמודים כדין מהיום. מחלת מקצועאסטמהרפואה