להלן פסק דין בנושא תאונה במהלך משחק כדורגל בליגה הארצית: רקע עובדתי התובע יליד 10.08.73, שיחק כשחקן כדורגל במסגרת הנתבעת 1 (להלן: "בית"ר באר שבע" או "הקבוצה"), על פי הסכם שנחתם בינו לבין הקבוצה ביום 18.08.98. במהלך משחק כדורגל בליגה הארצית בין קבוצתו לקבוצת הפועל אשקלון, שנערך ביום 06.11.98, באצטדיון העירוני בבאר שבע, סובב התובע את ברכו השמאלית, ולתובע נקרעה הרצועה הצולבת הקדמית בברכו השמאלית אשר גרמה לו לנכות צמיתה. פציעה זו הביאה, לטענתו, להפסקת פעילותו ככדורגלן, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים והוצאות שונים. את נזקיו תובע הוא מנתבעת 3 (להלן: "חברת הביטוח") - אשר על פי טענתו חובה עליה לפצותו על פי פוליסת הביטוח שערכה ואשר דחתה את פנייתו אליה - וגם כנגד הנתבעת 1- מעבידתו אשר עמה הוא חתום על הסכם - וכנגד נתבעת 2 - אשר הינו "ארגון ספורט" כמשמע בחוק הספורט, התשמ"ח - 1988- בטענה של רשלנות, היפר חובה חקוקה והפרת חוזה. 4. נסיונות להביא את הצדדים לידי הסדר פשרה לא צלחו. 5. הצדדים הגיעו להסכם דיוני, עליו הודיעו ביום 06.01.03, ולפיו ינתן פסק דין, ללא צורך בשמיעת ראיות, על פי סיכומי טענותיהם בכתב, על סמך תצהירי העדות הראשית והנספחים שהוגשו, פוליסת הביטוח ומסמכים נילווים, חוות דעתו של פרופ' ד. סגל, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, שאלות ההבהרה שנשלחו אליו מטעם ב"כ הצדדים ותשובותיו, שאלונים ותצהירי תשובות לשאלונים אשר יצורפו לסיכומי הצד המבקש להגישם. 6. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב בהרחבה וכעת עלינו לפסוק פסוקנו, כאשר נצעד בתלם שהיוותה ב"כ התובע בסיכומיו ונבחן: א. האם חלה פוליסת הביטוח שערכה הנתבעת 3 לנתבעת 2; אם התשובה חיובית כי אז, ב. כיצד תקבע נכותו של התובע. ג. סכום הפיצוי. האם חלה פוליסת הביטוח 7. א. ביום 18.08.98 חתם התובע על הסכם עם בית"ר באר שבע, למשך עונת משחקים אחת, החל מיום 01.08.98 ועד ליום 31.05.99, על גבי "טופס הסכם שחקנים לעונת 97/98", שעל פי כותרתו - "נספח א' לתקנון ביקורת תקציבים" - ניתן להסיק כי הינו משמש כטופס סטנדרטי בהתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: "ההסכם"). ב. על פי סעיף 4(ב) להסכם התחייבה הקבוצה - "לבטח על חשבונה את השחקן החל מיום תחילתו של הסכם זה ועד ליום בו יפוג תוקפו, בביטוח תאונות אישיות למקרה מוות ו/או נכות ו/או אובדן כושר עבודה...בתנאים ובסכומים שלא יפחתו מהאמור בחוק הספורט, התשמ"ח - 1988 ובתקנות שהוצאו מכוחו". 8. סעיף 7 לחוק הספורט, התשמ"ח - 1988 (להלן:"חוק הספורט") קובע כדלקמן: "(א) אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם. (ב) השר רשאי לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות בממונה על הביטוח במשרד האוצר ובארגוני הספורט, את סכומי הביטוח המזעריים ואת פרטי הביטוח, לענף ספורט, כולו או מקצתו". 9. במשך שנים רבות לא תוקנו תקנות על פי ההסמכה האמורה - דבר שגרר תביעות נגד אגודות ספורט שונות ( כגון: ת"א (מחוזי -חיפה) 51/93 פטרוצ'יו רדו נ' בית"ר נהריה ואח', תק-מח 98 (1) 11977; יצויין כי פסק דין זה בוטל בהמלצת בית המשפט העליון - ע"א 2695/98 מרכז הספורט הארצי לבית"ר נ' פטריציו רדו ואח', תק-על 2002 (2) 930; ת.א. (מחוזי- י-ם) 527/91 מקסים ביטון נ' אגודת ספורט בית"ר ירושלים (צורף לסיכומי נתבעת 1); ת.א. (מחוזי -י-ם) 541/88 דוד מויאל נ' אגודת הספורט בית"ר ירושלים (צורף לסיכומי התובע- נספח ט'); ת.א. (שלום- ת"א) 84073/96 אייל אברמוב נ' מועדון הכדורגל הפועל תל - אביב (1990) ואח', דינים- שלום, כרך טז 741, ועוד). בשנת 1994 תוקנו תקנות הספורט (ביטוח), התשנ"ה-1994 (להלן:"תקנות הספורט"), מכח הוראותיו של חוק הספורט. תקנה 2 לתקנות הספורט קובעת את "פרטי הביטוח" כדלקמן: "(1) ... (2) נכות של ספורטאי; (3) ... (4)... (5) אי - כשירות של ספורטאי לעסוק במקצועו או במשלח - ידו, באורח מלא או חלקי; (6)..." תקנה 3 לתקנות הספורט קובעת "סכומי ביטוח מזעריים" אשר נזכרו בסעיף 7 (ב) לחוק הספורט כדלקמן: "(2) במקרה של נכות - 150,000 [₪] לנכות בשיעור של 100%, וחלק יחסי מהם לכל שיעור נכות אחר". 10. על פי סעיף 4 לתצהירו של מר אמנון בן עמי, מ"מ יו"ר בית"ר באר - שבע, בוטח התובע, כשאר שחקני הקבוצה, באמצעות "אור סוכנות לבטוח בע"מ" בפוליסת ביטוח בהתאם להוראות חוק הספורט ותקנות הספורט. 11. א. פוליסת הביטוח לתקנות הביטוח לתקופה מ- 01.09.98 ועד ל- 31.08.99 (להלן: "הפוליסה"), נערכה על ידי חברת הביטוח, כאשר שם המבוטח הוא "מרכז הספורט הארצי לבית"ר" - נתבעת 2 (להלן: "מרכז הספורט"). על פי תצהירו של מר מנשה הרמן המזכ"ל, מרכז הספורט הוא עמותה עצמאית ונפרדת לחלוטין מהקבוצה אשר מנוהלת ע"י עמותה ואינה שייכת לו (סעיף 3 לתצהיר). תפקידו של מרכז הספורט הוא "לרכז את ייצוג כל קבוצות בית"ר בפני מוסדות הספורט בישראל, וכן לשמש כצינור להעברת כספים אשר הוקצבו לקבוצות על ידי מוסדות ההתאחדות לספורט בישראל" (סעיף 6 לתצהיר). עוד נאמר בתצהיר (סעיף 8), כי "ביטוח שחקני הקבוצה הינו באחריותה ובניהולה הבלעדי של הנתבעת 1. כל תפקידה ומעורבותה של הנתבעת כמייצגת קבוצות בית"ר, היה יצירת קשר עם חברות הביטוח לשם הוצאות פוליסות תאונות אישיות, כאשר המטרה היתה שכל הקבוצות תבטחנה את שחקניהן בחברת ביטוח אחת על מנת להוזיל את הליך הוצאת הפוליסות". ב. על פי "הרשימה לביטוח - תאונות אישיות קולקטיב", הכיסוי הוא על פי "פוליסה לבטוח תאונות אישיות 3/95" ומספר המבוטחים הינו 3,000 ספורטאים של בית"ר. על פי הרשימה, תחולת הכיסוי של הפוליסה היא- "בעת הפעילות הספורטיבית (כולל גם מבלי לגרוע מכלליות האמור, בעת אימונים משחקים ובדרך אליהם ומהם). ... מו"מ בזה כי הכיסוי על פי פוליסה זו הינו בהתאם לנדרש בתקנות הספורט ביטוח התשנ"ה- 1994. (ההדגשות שלי - א.פ.). 12. במהלך שנות פעילותו ככדורגלן שיחק התובע באופן מקצועי במספר קבוצות כדורגל. בשנת 1992, כשחקן בקבוצת הכדורגל "הפועל ירושלים", במהלך אימון, קרע את הרצועה הצולבת הקדמית של ברך שמאל. התובע עבר ניתוח לשחזור הרצועה ולאחר שבעה חודשי החלמה שב לשחק כדורגל ללא הגבלות וללא כאבים (סעיף 12 לתצהירו). 13. את אשר אירע לו בפעם הנוכחית נשוא תובענה זו, תיאר התובע בסעיף 3 לתצהירו: "במהלך משחק כדורגל במסגרת הליגה הארצית (בית"ר באר שבע נגד הפועל אשקלון) שנערך באיצטדיון עירוני ע"ש וסרמיל בבאר שבע ביום 06.11.98, סובבתי את ברכי השמאלית, ותוך כדי כך נקרעה הרצועה הצולבת בברכי השמאלית (להלן:"התאונה"). יכולתי ממש להרגיש באותו רגע ש"משהו נקרע בתוך הברך". 14. ב"כ התובע טוען כי על פי פוליסת הביטוח שנערכה חייבה חברת הביטוח לפצותו. ב"כ חברת הביטוח טוענת, כי אין עליה חובה לפצות את התובע כיון שאצל התובע אין המדובר ב"מקרה ביטוח" כפי שהוגדר בפוליסה. בפרק א' סעיף 1 לפוליסה נאמר כך: "מקרה הביטוח הוא: חבלה גופנית כתוצאה מאירוע פתאומי בלתי צפוי מראש אשר נגרמה למבוטח במישרין מהפעלת כח פיזי, על ידי גורם חיצוני גלוי לעין - ובתנאי שהסיבה היחידה, הישירה והמיידית לחבלה הגופנית האמורה היא עצם הפעלת הכח האמור ולא כל סיבה אחרת...". טוענת ב"כ חברת הביטוח, עו"ד אורנה מאירוב, כי הפגיעה ברגלו של התובע כפי שתוארה על ידו, אינה מהווה "אירוע" ולא "אירוע פתאומי ובלתי צפוי מראש", וגם אם "אירוע " כאן, כי אז "לא נגרמה במישרין מהפעלת כח פיזי על ידי גורם חיצוני גלוי לעין". לדבריה, בסיכומיה, סיבוב של הברך, כפי שהצהיר התובע, אינו מהווה "אירוע" ואינה התרחשות מוגדרת שחורגת מהתנהלות שגרתית רגילה ותקינה, והוא אף לא נגרם במישרין מהפעלת כח פיזי על ידי גורם חיצוני. לשיטתה, הרקע הקודם של הברך, חולשתה של הרצועה המשוחזרת, שלא עמדה עוד בעומס, גרם בוודאי לאירוע החבלה הגופנית, ולכל הפחות תרם לה. עוד מוסיפה ב"כ המלומדת של חברת הביטוח, כי תחושת הכאב שחש התובע לא נגרם עקב אירוע מוגדר, אלא תוך כדי ועקב פעילות שגרתית, רגילה, הליכה או ריצה אשר אינן נחשבות "אירוע", אלא הן מהוות פעילות שגרתית. עוד הוסיפה, כי קריעת הרצועה יכולה היתה להיגרם לתובע באותה המידה תוך כדי עליה במדרגות, הליכה או ריצה, ללא קשר למשחק כדורגל. על טענותיה חזרה בסיכומיה בואריאציות שונות מספר פעמים בנסיון לשכנע כי הפוליסה אינה חלה בעניינו של התובע ואין על הנתבעת לפצותו. 15. בכל הכבוד הראוי לב"כ הנתבעת וזאת בהנחה כי אין המדובר בשינוי חזית, כטענת ב"כ התובע, ואמנע מביקורת על עצם העלאת הטענות הללו על ידי המבטחת, אין בידי לקבל את טענותיה מראשיתן ועד אחריתן. ואנמק בקצרה. ברשימה המצורפת לפוליסה, כפי שהובאה לעיל, הוסכם על ידי חברת הביטוח כי הכיסוי על פי פוליסת הביטוח הינו - "בהתאם לנדרש בתקנות הספורט". בתקנות אלו אין כל הגדרה, או יותר נכון לומר אין כל הגבלה, כי כאשר שחקן נפגע בעת אימונים או משחקים, לא יחולו הוראות חוק הספורט ותקנות הספורט, מסיבה זו או אחרת. אם אמנם נלך בדרכה הפרשנית המצמצמת של עו"ד מאירוב, נגיע למסקנה, כי הפוליסה מכסה אירועים בודדים בלבד במהלך משחק כדורגל או האימון, כגון בשעה ששני שחקנים מתנגשים האחד בשני ונגרם נזק כלשהו, הא ותו לא. טול לדוגמא את עניינו של התובע, אשר רץ, קיפץ במהלך המשחק, מבלי שיתנגש בשחקן אחר, וחש לפתע סיבוב בברכו והסתבר כי קרע את הרצועה הצולבת הקדמית בברך, האם יעלה על הדעת לומר כי הפוליסה אינה חלה ?! לדעתי, לא ניתן לומר כך. או כאשר שוער הקבוצה מתרומם, קולט כדור מהאוויר, נוחת על רגלו ונפגע בקרסולו או בברכו כתוצאה מנחיתה לא מוצלחת. על פי הפרשנות של ב"כ חברת הביטוח לא תכסה הפוליסה נזק זה כיוון שאין המדובר ב"אירוע פתאומי בלתי צפוי מראש" ולא נגרם כתוצאה "מהפעלת כח פיזי על ידי גורם חיצוני גלוי לעין". היעלה כזאת על הדעת ?! לדעתי התשובה היא לאו רבתי. לא זו היתה כוונת המחוקק, לא זו היתה כוונת מתקין התקנות, ולא זו היתה כוונת מרכז הספורט והקבוצה בפנותה אל סוכנות הבטוח לבטח את כדורגלניה. אומר יותר מזאת. לו ידעו הללו, כי לא יהא כיסוי ביטוחי במקרים שכאלה, כי אז בטוחני לא היתה חברת הביטוח זוכה לערוך פוליסות ביטוח לספורטאים. זאת ועוד. לטעמי אין כל ספק, כי בעצם ההגדרה של "מקרה ביטוח" ישנה הגבלה מרחיקת לכת ובלתי מתקבלת על הדעת בעליל לגבי שחקני כדורגל. אם אמנם חפצה חברת הביטוח בהגדרה כאמור, כי אז ראוי כי הגדרה זו תובא ברשימת הפוליסה ב"אותיות קידוש לבנה" ולא רק בתוככיה, ואף תובא לידיעת המבוטחים קודם לעריכתה, דבר שלא נעשה, על מנת שיוכלו לשקול האם לקבלה כלל ועיקר. וגם זאת. האירוע אירע לתובע במהלך משחק כדורגל, ולדעתי אין נפקא מינא אם יכול היה לקרוע את הרצועה במהלך עליה במדרגות, הליכה, או ריצה, שלא בהקשר למשחק כדורגל, ועל כן חלה עליה החובה לפצותו. לשיטתי, ההגדרה, של "מקרה ביטוח" כפי שהוגדר בפוליסה, אינה יכולה לעמוד, שכן אין היא עולה בקנה אחד עם התכלית שעומדת בבסיס החיוב לבטח ספורטאי על פי חוק הספורט ותקנות הספורט, שעל פיהם נערכה הפוליסה, ואינה סבירה כלל ועיקר בביטוח ספורטאים, ולמעשה מרוקנת מתוכן כלשהו אפשרות של פיצוי ספורטאי שנפצע במהלך משחק, שלא תוך כדי התנגשות עם שחקן אחר. 16. טענה נוספת בפי ב"כ חברת הביטוח היא, כי בעניינו של התובע חל החריג שבסעיף 2 (א) לפוליסה - הקובע "סייגים לחבות המבטח" כדלקמן: "ביטוח זה אינו מכסה מוות, נכות או אי כושר לעבודה שנגרמו למבוטח על ידי או כתוצאה מאחד או יותר מאירועים אלה: (א) ליקוי גופני... שהיה למבוטח קודם למקרה הביטוח, או החמרה בנכות קיימת עקב מקרה הביטוח". בנושא זה נטען, כי הוכח שהנכות נגרמה לתובע כתוצאה מליקוי גופני או מחלה שהיו לו עוד לפני הפגיעה נשוא דיוננו, או כתוצאה מהחמרה בנכות קיימת. עוד נטען כי חיוב חברת הביטוח בפיצוי כל ספורטאי גם בגין ליקוי גופני הקודם למקרה הביטוח, או בגין החמרת מצב קיים, נוגד את כל "תורת הביטוח". לטענה אחרונה זו מצטרף גם ב"כ מרכז הספורט, שריכז את כל נושא הביטוח עבור קבוצות בית"ר, וטען בנוסף, כי לא תימצא חברת ביטוח שתבטח ספורטאים גם בגין ליקוי גופני קודם ועקב החמרתה של נכות קיימת, ואם תימצא, כי אז העלות תהיה גבוהה ביותר ותביא למעשה להתמוטטות טוטאלית של ענף הספורט. לטענות אלו משיב ב"כ התובע בסיכומיו, כי חברת הביטוח לא הוכיחה שהמדובר בליקוי גופני קודם, או בהחמרת נכות קיימת, והמומחה מטעם בית המשפט קבע כי המדובר "בנזק חדש". עוד הוסיף וטען, כי החריג המדובר אינו עולה בקנה אחד עם חוק הספורט ותקנות הספורט, שכן באילו לא נקבעו חריגים כלשהם. 17. א. המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' סגל, סקר בחוות דעתו את עברו של התובע, שעבר ארתרוסקופיה לשחזור הרצועה הצולבת הקדמית בברכו השמאלית בשנת 1992, ועבר ארתרוסקופיה נוספת ב- 08.10.97, בה נמצאו נזק במשטח המדיאלי של הפיקה השמאלית, נזק קל למיניסקוס הלטרלי ונזק לקונדיל הפמורלי לטרלי, ונמצאה אי יציבות קלה של הברך בזמן הבדיקה. כמו כן עבר ארתרוסקופיה לאחר האירוע הנדון, בה אובחן קרע של השתל של הרצועה הצולבת הקדמית, ושינויים קלים במדור הפטלו פמורלי. בסיפא לחוות דעתו כותב המומחה כך: "לדעתי, יש להתייחס לפציעה אשר היתה ב- 06.11.98 כפציעה חדשה עם קרע של ה- ACL המקנה נכות צמיתה של 10%, דהיינו 50% מן האמור בסעיף 48 (2)ב. במידה והפציעה משנת 1992 נלקחת בחשבון, אזי נכותו הצמיתה תגדל בגלל השינויים התוך פרקיים שנצפו בארתרוסקופיה והן לאור העובדה שברך זו נותחה פעמיים. במקרה כזה הייתי ממליץ על נכות צמיתה של 15% גם כן לפי סעיף מותאם 48 (2) ב'. לפי מיטב הבנתי הפציעה הנדונה היא רק משנת 1998". ב"כ חברת הביטוח היפנה למומחה שאלות הבהרה וביניהן שאל את המומחה (שאלה 3) - "האם נכון שהתאונה מ- 06.11.98 החמירה נזק שכבר היה קיים בברך שמאל של התובע קודם לכן... ? על כן השיב המומחה כי: "התאונה הנידונה ב- 06.11.98 גרמה לנזק חדש בשיעור של 10% נכות צמיתה". (כל ההדגשות שלי - א.פ.) משמע כי על פי קביעת המומחה המדובר בנזק שאינו נובע או מחמיר נכות קיימת, ומטעם זה חלה על חברת הבטוח החובה לפצות את התובע. ב. אשר לטענות הנוספות של חברת הביטוח הנתמכות, מטבע הדברים, על ידי מרכז הספורט, אשר דן עם חברת הביטוח ביחס לפוליסת הביטוח, אומר כי אכן יסוד מוסד בדיני הביטוח, כי פוליסת ביטוח מבטחת "מקרה ביטוח", אשר יארע ממועד כניסת הפוליסה לתוקף ואילך ולא באופן רטרואקטיבי. אין זה הגיוני להטיל על חברת ביטוח חובה לפצות מבוטח בגין אירוע שקדם לכך, אלא אם קיימת הסכמה מראש לכך. אשר על כן לא ניתן לחייב את חברת הביטוח בפיצוי התובע בגין נכות שנקבעה לו עקב אירוע שאירע לו עוד בשנת 1992, ובמיוחד כאשר המדובר באירוע שאירע מלפני התקנת תקנות הספורט וחברת הביטוח לא היתה מודעת לו. יחד עם זאת לא אוכל להימנע מלבקר את חברת הביטוח ואת מרכז הספורט בגין דרך פעולתם, ביודעם שפוליסת הביטוח מיועדת לבטח ספורטאים, לרבות שחקני כדורגל, המשתתפים במשחק אגרסיבי והיכולים להיפצע במהלך משחק או אימונים, פציעה העלולה להותיר בגופם אף נכות צמיתה. הגבלה שכזו בפוליסת הביטוח מוטב היה שתירשם בצורה בולטת ברשימה המצורפת לפוליסת הביטוח ותועבר לידיעתו של כל ספורטאי על מנת שיוכל לכלכל את מעשיו. במיוחד אמורים הדברים לגבי ספורטאי שכבר נפצע בעבר, החלים ושב לשדה המשחק, כתובע אשר לפנינו (השווה : ת.א. (שלום ת"א) 84073/96 הנ"ל). כמסתבר, בשנת 2001 תוקן תקנון הרישום של ההתאחדות לכדורגל בישראל באופן המחייב כל קבוצה ליידע את השחקן על התנאים וסכומי הביטוח ולהחתימו על מסמך המאשר כי הביטוח הינו לשביעות רצונו ( סעיף 13 בתצהירו של מ"מ יו"ר הקבוצה). מעשה זה מחזק את עמדתי כי כך היה על הקבוצה לנהוג גם בעת שחתמה על ההסכם עם התובע. דרך נוספת היא בדרישה להחתים כל שחקן על תצהיר לענין מצבו הרפואי קודם לעריכת פוליסת הביטוח, או לחייב כל שחקן בבדיקה רפואית על מנת לברר את מצבו הרפואי לאשורו, כפי שנעשה הדבר בפוליסות ביטוח אחרות. ג. איני מקבל את טענת התובע, כי הקבוצה ידעה על מצבו הרפואי בעת שחתמה עימו על ההסכם על סמך ידיעתו של מאמן הכושר ועל סמך קריאה בעיתונים. לא הוכח לפניי כי "ידיעתו" של מאמן הכושר יש בה כדי לחייב את הקבוצה בידיעה זו, וגם אם פציעתו של התובע ב- 1992 פורסמה בעיתונים, לא הוכח כי הדבר היה בידיעת ראשי הקבוצה עובר לחתימה. הדברים גם מוכחשים בתצהיר שהוגש על ידי ממלא מקום יו"ר הקבוצה - מר אמנון בן עמי (סעיף 5 לתצהירו), שלא נחקר על תצהירו. יתר על כן. כיוון שמצבו הרפואי של התובע היה בידיעתו, היה עליו לדאוג לכיסוי ביטוחי המתאים למצבו ואם לא עשה זאת והסכים לביטוח "הסטנדרטי" שנעשה לכל שחקן אחר, אין עליו לבוא בטרוניה אלא לעצמו. לפיכך איני רואה לקבוע כי הקבוצה נהגה ברשלנות, או הפרה הוראת חיקוק, או הפרה ההסכם עם התובע. ומכל מקום גם אם נהגה ברשלנות או הפרה הוראת חיקוק או הפרה את ההסכם, כי אז יש לראות באשמו העצמי של התובע זהה לזה של מרכז הספורט והקבוצה. ד. מדבריי אלו יש להסיק, כי לא מקובלת עלי טענתו המשפטית של ב"כ התובע, כי הסייגים שבפוליסה אינם עולים בקנה אחד עם מטרת המחוקק ותכליתם של חוק הספורט ותקנות הספורט. אכן מטרת המחוקק היתה להביא לכך, כי כל ספורטאי יבוטח על ידי קבוצתו אולם בתקנות נקבעו עקרונות כלליים בלבד לענין פרטי הביטוח וסכומי הביטוח המזעריים. כך בתקנה 2 לתקנות הספורט נקבע שפרטי הביטוח יכללו פיצוי בגין מותו של ספורטאי, נכות, אשפוז, אי כשירות וכו'. בתקנה 3 לתקנות הספורט נקבעו סכומי הביטוח המזעריים במקרים של מוות, נכות בשיעור של 100% ולנכות יחסית, פיצוי שבועי על אי כשירות וכו'. אין לראות בשתי תקנות אלו תכליתה של כל פוליסת הביטוח על פי חוק הספורט והתקנות, שכן בתקנה 1 לתקנות הספורט קיימת הפנייה להוראותיו של חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 הכולל הוראות לפרטים הנוספים שיש לכלול בפוליסת ביטוח לרבות סייגים לחלותה של הפוליסה, וכך נהגה בעיקרון חברת הביטוח בהסכמת מרכז הספורט שייצג לענין זה גם את הקבוצה. 18. על פי סעיף 7(א) לחוק הספורט החובה לבטח ספורטאי חלה על אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיחוד אם תחרויות הספורט "מאורגנות בידם או מטעמם". טוען ב"כ התובע בין טענותיו, כי יש להחיב גם את מרכז הספורט שכן המבוטח בפוליסה הוא מרכז הספורט. מאידך טוען ב"כ מרכז הספורט בסיכומיו, כי כאמור בתצהיר שהוגש מטעם מרכז הספורט, המרכז אינו מארגן תחרויות ספורט והמדובר בעמותה נפרדת לחלוטין מהקבוצה, ותפקידו לשמש כצינור להעברת הכספים לקבוצות וריכוז הקבוצות לצורך רכישת ביטוח בשמן על מנת להוזיל את העלויות. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורני, כי בעניינה של הנתבעת 2, הדין עימה. סעיף 7 (א) לחוק הספורט אינו חל עליה, שכן אין המרכז מארגן תחרויות ספורט ושימש לייצוגן של קבוצות בית"ר בהתאחדות לכדורגל לצרכים השונים, לרבות ריכוז הקבוצות לעריכת פוליסות ביטוח. גם אם המבוטח בפוליסות הביטוח הוא מרכז הספורט - אין בכך כדי להחיבו כלפי התובע, שכן הפוליסה נערכה עבור 3,000 השחקנים של בית"ר. המסקנה היא, כי התובענה כנגד מרכז הספורט - נדחית. כיצד תיקבע נכותו של התובע 19. א. ב"כ התובע טוען, כי קביעת אחוזי הנכות של התובע על פי התקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן :"תקנות המל"ל"), כפי שנקבעה בפוליסת הביטוח, אינה סבירה ומנוגדת לחלוטין לחוק הספורט, תכליתו ומטרותיו, שכן ביטוח הספורטאי נועד לאפשר את קיומו אם נפגע ואיבד את מטה לחמו, היינו לעסוק בספורט. ב"כ התובע מפנה גם להוראת תקנה 2 לתקנות הספורט, כי פרטי הביטוח יהיו לענין נכות של ספורטאי (סעיף2(2) שם) ולענין "אי כשירות של ספורטאי לעסוק במקצועו או במשלח ידו באורח מלא או חלקי"(סעיף2 (4) שם). עוד נטען, כי תקנות הספורט אינן מפנות לקביעת הנכות על פי תקנות המל"ל כפי שנעשה בחוקים אחרים, ויש לקבוע את הנכות התפקודית - ספורטיבית של התובע. לדבריו, התובע הצהיר כי אינו יכול לחזור ולשחק כדורגל (סעיף 11 לתצהיר), והדבר אושר גם על ידי קביעת וועדה רפואית של המל"ל שהפעילה את תקנה 15 לתקנות המל"ל במלואה, וקבעה כי התובע לא יוכל לחזור לשחק כדורגל. לפיכך מבקש התובע לקבוע כי על חברת הביטוח לפצותו לפי שעור נכות של 100%. בנוסף נטען , כי אם ייקבע שאין על חברת הבטוח לפצות את התובע לפי נכות בשיעור של 100% יש לחייב את שתי הנתבעות האחרות, בכך שהתרשלו באי עריכת ביטוח ראוי לתובע. לחלופין נטען, כי ככל שיש לקבוע את הנכות על פי תקנות המל"ל, אזי יש לפצות את התובע לפי שעור הנכות הכולל שנקבע על ידי המוסד - 20% ובצירוף תקנה 15 לתקנות המל"ל ובסך הכל לפי נכות בשיעור של 30%. לחילופי חילופין נטען, כי יש לקבוע את הנכות בשיעור של 15% כקביעת המל"ל הכוללת הפעלתה של תקנה 15 לתקנות המל"ל. לחילופין בלבד, לקבוע נכות בשיעור של 10% על בסיס קביעתו של פרופ' סגל. ב. ב"כ הקבוצה טען בסיכומיו, כי נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור של 10%, כקביעתו של פרופ' סגל, והתובע לא הוכיח כל נכות אחרת, כי לתובע רשלנות תורמת מכרעת לפציעתו הנדונה, שכן חזר לשחק למרות פציעתו הקודמת והתובע לא דאג לבטח עצמו בביטוח תאונות אישיות והתובע אף לא פנה לקבוצה בבקשה לערוך לו ביטוח בהתייחס לעברו הרפואי, כי התובע הסתכן מרצון מששב לשחק כדורגל לאחר הניתוח לשחזור הרצועה הצולבת בברכו. ג. ב"כ חברת הביטוח טוענת, כי אם יידחו טענותיה לאי חלות הפוליסה בעניינו של התובע, כי אז זכאי הוא לפיצוי לפי נכות בשיעור 10% לכל היותר, כקביעת ד"ר סגל, ואין מקום לפסוק לפי הנכות התפקודית שנקבעה במל"ל. 20. א. התובע הגיש לבית המשפט חוות דעת רפואית מטעמו. בחוות דעתו זו, קבע ד"ר ר. טיין לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 29%. ב. מטעם חברת הביטוח הוגשה חוות דעתו של ד"ר וייס, שקבע לתובע נכות בשיעור של 20%, אך זקף מחצית מכך לפציעתו הקודמת בשנת - 1992 ולפגיעות החוזרות שהביאו לארתרוסקופיה נוספת ב- 08.10.97, כך שנכותו בגין האירוע נשוא הדיון היא בשיעור של 10%, כהחמרת מצב. ג. בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' סגל, כאשר הוסכם על התובע כי מוותר הוא על חוות הדעת מטעמו. כאמור לעיל, קבע פרופ' סגל, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין נזק חדש שנגרם לו באירוע נשוא הדיון, כאשר למצבו הקודם יש להוסיף 5%. ד. ועדת עררים של המל"ל, בהחלטתה מיום 16.04.00, קבעה לתובע נכות בשיעור של 20%, אך זקפה מחצית מכך למצבו הקודם, והמליצה על הפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל במלואה, וקבעה כי התובע לא יוכל לחזור לשחק כדורגל. 21. את טענות הצדדים עלינו לבחון לאור הוראות הפוליסה שבה נקבע מנגנון לכך. סעיף ח' שכותרתו "קביעת הנכות הרפואית" קובע לאמור - "1. דרגת הנכות הרפואית שנגרמה למבוטח עקב מקרה ביטוח על פי פוליסה זו תיקבע על פי המבחנים הרלוונטים שנקבעו לפגיעה מהסוג הנדון בחלק א' אשר בתוספת לתקנה 11 שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, להלן בסעיף זה "המבחנים". (אין בקביעת נכות כאמור כדי להחיל על פוליסה זו הוראה כלשהי מתוך חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו). 2. ... 3. היתה למבוטח עילה לתביעה גם מהמוסד לביטוח לאומי עקב קרות מקרה הביטוח, תחייב הקביעה של המוסד לבטוח לאומי לגבי שיעור נכותו של המבוטח הנובעת ממקרה הביטוח גם את הצדדים לפוליסה זו". מכאן עלינו להסיק, כי אם נקבעה דרגת נכותו הרפואית של התובע על ידי המוסד לביטוח לאומי, כי אז עלינו לאמץ קביעה זו. ודוק. דרגת הנכות הרפואית בלבד מבלי להתחשב בקביעות נוספות על פי חוק המל"ל ותקנותיו. במקרה דנן, קבעה ועדת העררים של המל"ל דרגת נכות רפואית צמיתה, עקב האירוע מיום 06.11.98, בשיעור של 10%, ולפיכך עלינו לאמץ קביעה זו. 22. טענותיו של ב"כ התובע בסיכומיו לקביעת נכות תפקודית בשיעור של 100% או דרגות נכות אחרות, יפות הן, אך לא מצאתי להן ביסוס בהוראות הפוליסה, ומשהסכים התובע על פי סעיף 4(ג) להסכם כי יבוטח על פי פוליסה שתוצא בהתאם לחוק הספורט ותקנותיו יש לפעול על פי הסכמה זו. דומה, כי ניתן להניח שאם היה התובע כדורגלן בכיר, כגון ראובן עטר (דוגמא שדיגם ב"כ בסיכומיו), כי אז במסגרת משא ומתן בינו לבין הקבוצה יתכן והיתה זו מממנת לו פוליסת ביטוח רחבה יותר, או לחלופין, יכול היה התובע לבטח עצמו בפוליסה רחבה ושונה מהותית מזו שעל פיה בוטח בפועל, ברם, משהסכים עם הקבוצה לעריכת פוליסה על פי חוק הספורט ותקנותיו יש להיצמד להוראותיה של פוליסה זו. לא למותר לציין, כי הדרך הפרשנית שביקש לילך בה ב"כ התובע אומצה על ידי כב' השופט ח. אריאל בת.א. (מחוזי - חיפה) 51/93 הנ"ל, אולם פסק דין זה בוטל בהסכמת הצדדים בע"א 2695/98 הנ"ל שם נאמר - "על פי המלצתנו בהסכמת הצדדים, ולאור הבעייתיות שבפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהתחשב בכך שהמקרה נשוא פסק הדין אירע בטרם הותקנו התקנות - אנו מבטלים את פסק הדין . הסכום ששולם למשיב מס' 1 יישאר בידיו". גישתו הפרשנית של כב' השופט אריאל, שחייב את הנתבעות שם עקב הפרת חובה חקוקה, רשלנות ועוד, לא אומצה אף בטרם התקנת התקנות ועל אחת כמה וכמה שאין עלינו לאמצה כעת לאחר התקנתן. סכום הפיצוי 23. אין מקום לקבל טענתו של ב"כ התובע בסיכומיו, כי ראוי היה שסכום הפוליסה היה עומד על מליון ₪. נושא זה צריך להיות מוסדר על ידי שינוי הסכום הנקוב בתקנות ולא בדרך של "חקיקה שיפוטית", או במסגרת הסכם בין הצדדים. סכום הפיצוי המירבי על פי הפוליסה הוא בסך 200,000 ₪ לנכות של 100%, ועל כן זכאי התובע לפיצוי של 10% מכך מחברת הביטוח בסך של 20,000 ₪. הוצאות רפואיות 24. התובע טען בתצהירו, כי הוצאותיו הרפואיות כללו תשלום בסך 2,650 ₪ לד"ר א. פרנקל, שבבדיקת הארתרוסקופיה ביום 11.11.98 איבחן הקרע של הרצועה הצולבת הקדמית (סעיף 4 לתצהיר), בדיקה אצל ד"ר טיין ביום 03.02.00 בעלות של 600 ₪ (סעיף 6 לתצהיר) וניתוח לשחזור הרצועה ביום 01.08.00 בעלות של 17,546 ₪ (סעיף 7 לתצהיר), ומבקש הוא לקבל החזר בגין הוצאות אלו בחלקן מחברת הביטוח ועל פי הנקוב בפוליסה, והיתרה מהנתבעות האחרות. 25. על פי הרשימה המצורפת לפוליסה, בהפנייה מסעיף 4 להרחבת פרק א' של הפוליסה, ישולם למבוטח בגין "הוצאות רפואיות אחרות" סך של 6,650 ₪, כאשר קיימת השתתפות עצמית של 250 ₪ , היינו - 6,400 ₪ . איני רואה יסוד לחייב את הקבוצה לשלם סכום נוסף לתובע, משדאגה לבטחו על פי ההסכם שבין הצדדים ומכל מקום לא הוכח כי היה על התובע לבצע ניתוח שחזור של הרצועה הצולבת הקדמית באופן פרטי ולא באמצעות קופת חולים, כיוון שהמדובר ב"תאונת עבודה" שהוכרה על ידי המל"ל. סיכום 26. על יסוד האמור לעיל, תשלם חברת הביטוח (הנתבעת 3) לתובע בגין האירוע מיום 06.11.98 כדלקמן: א. סך של 20,000 ₪ סכום הפיצוי על פי הפוליסה, כאשר לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 06.11.98 ועד למועד התשלום בפועל. ב. סך של 2,650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.11.98 ועד למועד התשלום בפועל. ג. סך של 600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 03.02.00 ועד למועד התשלום בפועל. ד. סך של 3,150 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 02.09.00 (יום פרעון התשלום למומחה) ועד למועד התשלום בפועל. יצויין, כי איני רואה לפסוק ריבית מיוחדת כדרישת ב"כ התובע, שכן חברת הביטוח עמדה על פרשנותה לפוליסת הביטוח, לענין הסייג שיש להחיל בעניינו של התובע. 27. כן תישא חברת הביטוח בהוצאות התובע לתשלום אגרת בית המשפט וחוות הדעת של המומחה מטעמו וכן בחלקו בתשלום עבור חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת 3 בשכ"ט עו"ד של התובע בשיעור של 20% מהסכום שיתקבל לאחר החישובים על פי סעיף 26 לעיל, בצירוף מע"מ כחוק. 28. אשר לדחיית התובענה של התובע כנגד נתבעת 2 - אין צו להוצאות. 29. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום ל' מנחם אב, תשס"ג (28 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים וב"כ. אהרן פרקש, שופט קרעכדורגלרצועה צולבתדיני ספורט