מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אירוע מוחי בגלל לחץ בעבודה: 1. לפנינו תביעה להכיר באירוע מוחי שאירע לתובע ביום 24.09.95, כתאונת עבודה (להלן האירוע). הנתבע דחה את התביעה וטען כי לא אירע לתובע אירוע חריג המהווה תאונת עבודה והאירוע המוחי בו לקה ביום 24.09.95, בא לו בשל מצבו הבריאותי הבסיסי, כאשר השפעת העבודה, אם היתה בכלל, היתה פחותה מהשפעת הסיכון האישי. לפיכך, טען הנתבע, יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה אף מבלי למנות מומחה רפואי. 2. התובע עו"ד מזה כשלושים שנה בעל משרד בבאר-שבע בו הועסקו, כעולה מהודעתו לחוקר המל"ל (ת/1), במועד הרלבנטי עורך דין, מתמחה ושלוש פקידות. עיקר עבודתו כך העיד על עצמו הינה, יצוג בפני ערכאות משפטיות מה שכולל כמובן הכנת כתבי טענות, והופעה בבתי המשפט השונים. ביום 24.09.95, עבד לבדו במשרדו מהשעה 12.00 עד השעה 16.30 לערך. היה זה ערב ראש השנה והעובדים שעבדו במשרד לא עבדו באותה שעה. לטענתו, עבד בלחץ ולאחר שלא הסתייע הענין בשל שיבושים ותקלות חש רוגז ומצוקה, הרגיש ברע ופנה לביתו. אור ליום 25.09.95, לקה באירוע מוחי ואושפז בבית חולים סורוקה. 3. החוק והמבחן לאירוע מוחי, דומה לזה הנוהג בענין אוטם שריר הלב, הנגרם אף הוא על ידי גורמים שלא נראים לעין. על כן, חל על המקרה דנן הסיפא של סעיף 83לחוק, וזה לשונו: "אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". על מנת ליישם סעיף זה למקרים של אוטם בשריר הלב ואירועים מוחיים, אומץ מבחן האירוע החריג, היינו - "המאמץ הפיזי הבלתי-רגיל" או "המתח הנפשי היוצא דופן" המופיע במהלך העבודה או בסמוך לה (דב"ע מו/139-0, דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ח, 315, וגם דב"ע נא/16-0 ברוך חקלאי נ' המוסד לביטוח לאומי עבודה ארצי, כרך א (2), 40). 4. ההלכה איפוא היא, כי בשלב הראשון של בירור תובענה שעניינה אירוע מוחי, על המבוטח להביא 'ראשית ראיה', שארע בעבודה אירוע שניתן לראותו כקשור סיבתית לבוא האוטם, הווי אומר: אירוע חריג 'המסביר' את בוא האירוע במועד זה ולא באחר. שכן, בהעדר אירוע חריג בחיי העבודה אין תשובה לשאלות כגון: 'מה נשתנה', מה לי יום מיומיים' ומדוע יראו את האוטם הזה כתאונת עבודה ('עקב העבודה') שעה שבעבודה לא קרה מאומה?", דב"ע מו/139-0, הנ"ל, וכן דב"ע נד/224-0 י. גליקסמן נגד המל"ל (לא פורסם) עבודה ועו"ד כרך א (2) .592 5. בהוכחת האירוע יש ליחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי נסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים (דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ. המל"ל פד"ע טו עמ' 281) שכן יש להניח כי אדם המאושפז בבית חולים ימסור את העבודות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מט/23- 0 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן פד"ע כ' עמ' 349). 6. הלכה היא, כי: "מתח נפשי ותנאי עבודה קשים המשתרעים על פני תקופה ארוכה, אף של שבועות, אינם מביאים לקשר הסיבתי בין העבודה לבין האוטם, כדי לקיים את התנאי 'עקב העבודה' שבהגדרת 'תאונת עבודה' שבחוק, דב"ע נד/119-0 מורקוביץ - המל"ל עבודה ועו"ד כרך א (2) 630, דב"ע שן/42-0, מישורי המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"א, 436, .438וראה גם: דב"ע לא/5-0, ושדי המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב, 200; דב"ע שם/96-0, המוסד לביטוח לאומי וייל, פד"ע י"ב, 225; דב"ע לה/60-0, יצחקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז, 232; דב"ע מב/30-0, שמואלי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ד, 67. 7. מן הכלל אל הפרט. בטופס התביעה שנרשם על ידי התובע כתב הוא, כי: "עבד בלחץ של זמן בגלל תיק דחוף בשעת כניסת חג שהתקרב. תוך כדי עבודתי נקלעתי לקשיים, תקלות ושיבושים. עבדתי במאמץ יתר כדי לגמור. בהעדר הפקידה נאלצתי לפתור תקלות לבד ולעשות בנוסף לעבודתי המשפטית גם את עבודתה שאינני בקיא בה. בגלל העומס שנוצר עלי נכנסתי ללחץ ולהתרגזות והרגשתי רע עד הלילה, כך גם הלכתי לישון. התעוררתי לאחר זמן קצר בהרגשה קשה. אושפזתי מיד ואובחן אירוע מוחי." 8. בהודעה שמסר לחוקר המל"ל עליה גם חתם, מסר כי בערב ראש השנה, ביקש להכין הודעת ערעור מטעם לקוח. עובדיו לא היו במשרד אותה שעה, והוא לא מצא את הטיוטה הראשונה שהוכנה על ידו. בסופו של דבר מצא את הטיוטה ועבד על התיק לאחר שהוא היה מרוגז וכועס לאחר כשלוש שעות עזב את המשרד. בשלב מאוחר יותר במהלך מסירת ההודעה לחוקר המל"ל שינה את טעמו ומסר כי הרוגז היה על רצונו של הלקוח להיות מעורב בניסוח. נציין כי התובע לא הביא את הלקוח להעיד בבית הדין כדי שיאשר את גרסתו, באשר לנסיון להתערב בעבודת התובע. ענין זה בעל חשיבות מרובה לנוכח טענת התובע שהרוגז נבע בעטיה של התנהגות הלקוח שביקש להתערב בהכנת הערעור. אי הבאת העד, אינה פועלת לטובת התובע וראה ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פד"י לה (1) 736,.760 9. במכתב השחרור שנמסר לתובע והוגש לנו, ת/2, נרשם כי בלילה קודם לקבלתו, דהיינו - בליל 24.09.95- חש, כבדות, הרדמות של פלג צד שמאל. עוד נרשם במכתב השחרור: "לפי סיפור של החולה, ידוע שלפני כשבוע חש רדימות באצבעות של יד שמאלית שנמשכו מספר דקות וחלפו. בזמן האחרון, החולה היה במאמץ בעבודה, בגלל לחץ בעבודה". 10. בעדותו בפנינו אמר התובע כי נלחץ מחמת הלקוח שלחץ אותו, והוא לא יכול היה להתפטר מהיצוג וכן, בשל טיב החומר המשפטי. התובע נשאל האם נכון שעבודתו כרוכה בתקופות מסויימות בלחץ הוא השיב שכן. מהתאריכים שמסר עולה כי את הודעת הערעור עליה טען שעבד עובר לתאונה יכול היה להגיש עד 12.10.95, דהיינו, כ- 17יום לאחר המועד בו עבד על התיק. התובע הסביר כי משרדו סגור בחול המועד ולפיכך, היה ערב ראש השנה ההזדמנות הכמעט אחרונה להשלים את הכנת הודעת הערעור. 11. בדברים שרשם התובע בטופס התביעה שהגיש לנתבע,כלל לא ציין את הלחץ שגרם לו, לטענתו,הלקוח. בדברים שנרשמו באנמנזה,מפי התובע לא נרשם דבר בקשר ללחץ שגרם הלקוח לתובע. בפתח ההודעה לחוקר המל"ל, פירט התובע את הלחץ שנלחץ אך, לא אמר דבר בענין הלקוח שלחץ אותו, רק בעמוד השני להודעה ורק לאחר שנשאל על התיק עליו עבד, נזכר התובע לתאר את הלחץ שהפעיל עליו הלקוח ושגרם לו להלחץ. נחזור ונזכיר כי התובע לא הביא את הלקוח כדי שיאשר את הדברים מה שפועל לחובתו. במהלך העדות, ניכר היה כי התובע בעדותו, מנסה לכוון את דבריו לתוצאה הנוחה לו ולאו דווקא לתיאור הדברים כהוויתם. 12. יש לשים לב לאופי ומהות המלאכה בה עוסק התובע - עריכת דין. בפסיקה מצאנו מספר מקרים של עורכי דין או שופטים שלקו בהתקף לב ונטען כי זוהי תאונת עבודה כך למשל בדב"ע מח/106-0 יפה ליאון נ' המל"ל פד"ע כ 47. כב' הנשיא ס. אדלר אמר באחד המקרים את הדברים הבאים: "עבודתו של עורך הדין המרבה להופיע בבתי המשפט מלווה במתח והתרגזויות, ורובצת עליו אחריות ללקוח, לבית-המשפט ולעצמו. יחד עם זאת, קיימת רמה מקובלת של מתח והתרגזויות בעבודתו הרגילה של עורך הדין וההשאלה היא, האם האירועים בעבודתו של המערער ביום הופעת האוטם היו חריגים. במקרה דנן, התשובה לשאלה זאת ברורה, האירועים בעבודתו של המערער ביום הופעת האוטם לא חרגו מהשגרה. מתח לפני משפטים ובמהלך המשפטים, הצורך לבצע פעולות בבתי-המשפט (כמו תשלום האגרה) או במשרד ממשלתי, ומגעים לא נעימים עם גורמים שונים, הם מנת חלקו היומיומית של עורך הדין" דב"ע נא/83-0 גרשון תמיר נ' המוסד לביטוח לאומי עבודה ארצי, כרך א' (2) 447. כב' הנשיא מ. גולדברג כתוארו אז, אומר את הדברים הבאים: "עבודתם של עורכי-דין ושופטים נחשבים כמלאכה הכרוכה בלחצים, מתחים, התרגזויות וויכוחים לפיכך, במקרים לא מעטים נדחתה התובענה להכיר בהתרגזות או התרגשות של עורכי-דין או של שופט כ"אירוע חריג", משום שהם לא חרגו מההתרחשויות היומיומיות בעבודתו של המבוטח". דב"ע נג/118-0 ישראל עזריאלי נ. המל"ל פד"ע כ"ח בעמ' 217. 13. בשים לב לכך שמדובר בעו"ד ותיק, שעיקר עיסוקו הינו, ליטיגציה הכוללת בין היתר, הופעה בפני הערכאות השונות הכנת כתבי טענות יחד עם הלקוח וכיוצ"ב ובשים לב לאופי האירוע, ולהתרשמות מהעדות של התובע, לא השתכנעתי כי אכן אירע לתובע "אירוע חריג" כנדרש לצורך מינוי מומחה והכרה בתאונת עבודה. 14. לאור בחינת מכלול הראיות כאמור לעיל אני קובע איפוא כי לא הוכח קרות "אירוע חריג" ביום .24.09.95נוכח זאת, לא הונחה תשתית ראיתית כנדרש לצורך מינוי מומחה יועץ רפואי. לפיכך, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה. 15. סוף דבר, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך - 000, 2 ש"ח. אירוע מוחילחץ / מתח בעבודה