סוגי ליקויי בניה

ישנם סוגים רבים של ליקויי בניה: 1. פתחי אוויר בחלונות חדרי השינה 2. סטיות ועקמומיות בקירות 3. ריצפת הבטון בחניון 4. חריגה במידות המחסנים 5. ליקויי רטיבות ואיטום 6. עבודות נגרות 7. ניקיון וצביעה של צינורות איוורור 8. מסגרות - דלת הכניסה 9. מיקום מיכל ההדחה בשירותי אורחים 10. איטום צינור האיוורור (ונטה) בשירותי אורחים: 11. דיפון האמבטיה 12. צנרת מתזים לכיבוי אש (ספרינקלרים) 13. חיפוי וריצוף קרמיקה 14. שיפוע-ניקוז לקוי במרפסת חדר הדיור 15. אבן נסורה 16. אוורור ומסתורי כביסה 17. צינור שופכין גלוי בחדר הרחצה 18. מתקני חשמל ותקשורת 19. עבודות טיח וצבע 20. עבודות אלומיניום ##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה בגין סוגי ליקויי בניה שונים:## ##רקע עובדתי## 1. התביעה נסבה על ליקויי בנייה ועל מחלוקות בדבר התחשבנות, בקשר לדירה שרכשו התובעים מהנתבעת. 2. ביום 6.10.02 גובש בין התובעים לבין נציג המכירות מטעם הנתבעת הסכם הבנות (נספח א/1 לכתב התביעה). על פי הסכם ההבנות, התובעים ירכשו דירת 4.5 חדרים בפרוייקט שנבנה ע"י הנתבעת בבניין A ברחוב יהודה פרח 4 בנתניה (דירה 21 בקומה 6), צמודת חנייה תת קרקעית כפולה ומחסן (להלן: הדירה בבניין A). ביום 14.10.02 נחתם בין התובעים לבין נציג הנתבעת זיכרון דברים (להלן: זיכרון הדברים הראשון; נספח א/ 2 לכתב התביעה), ולפיו רכשו התובעים את הדירה בבניין A בסכום של 730,000 ₪. ביום 22.10.02 נחתם חוזה המכר בין התובעים לבין הנתבעת לרכישת הדירה בבניין A (להלן: חוזה המכר; נספח ב/ 1 לכתב התביעה). לחוזה המכר נלוו: המפרט הטכני (נספח ב/ 2 לכתב התביעה); תוספת לחוזה המכר (להלן: התוספת; נספח ב/ 3 לכתב התביעה); נספח התמורה (נספח ב/ 4 לכתב התביעה); התשריטים (להלן: התשריטים; נספח ב/ 5 לכתב התביעה). 3. כעבור מספר חודשים החליטו התובעים לרכוש מהנתבעת - חלף הדירה בבניין A - דירה בת 5 חדרים (דירה מס' 27) בבניין B שבאותו הפרוייקט (להלן: הדירה בבניין B). ביום 23.3.03 נחתם בין התובעים לבין מר יצחק נבו, ממנהלי הנתבעת, זיכרון דברים ולפיו תוחלף הדירה בבניין A בדירה בבניין B (להלן: זיכרון הדברים השני; נספח ג' לכתב התביעה). בסעיף 7 של זיכרון הדברים השני נקבע כי תנאי חוזה המכר יישארו בעינם, בשינויים המחוייבים, ככל שאינם עומדים בסתירה לאמור בזיכרון הדברים השני. עוד נקבע שם כי גם תנאי התוספת יישארו בעינם, אך יווספו 9 נקודות חשמל מעבר לאמור במפרט הטכני. החזקה בדירה בבניין B נמסרה לתובעים ביום 21.4.05. מרכיב התביעה שעניינו ליקויי בנייה נסב על הדירה בבניין B. בהתאם לכך, בדיון להלן בליקויי בנייה "בדירה" - הכוונה לדירה בבניין B. 4. ביום 6.11.05 הגישו התובעים כנגד הנתבעת תביעה קטנה בגין הפרה נטענת של חוזה המכר ושל זיכרון הדברים השני. ניסיון לפתור את המחלוקת בהליך גישור לא צלח, והתביעה הועברה לבימ"ש השלום, תוך מתן היתר לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן. הצדדים אמנם הגישו כתבי טענות מתוקנים. בכתב התביעה המתוקן נתבע פיצוי בגין שני "ראשי נזק" עיקריים: האחד - ליקויי בנייה בדירה; והשני - טענות כספיות שונות בדבר סכומים שמגיעים לתובעים בגין אי ניצול של תוספות והטבות שהגיעו להם מהנתבעת; בגין חיוב ביתר; וכן תשלום עבור דלת עץ פנימית לממ"ד ועבור רשת במרפסת שירות. עוד תבעו התובעים החזר שכר הטרחה ששילמו למהנדס המומחה מטעמם ופיצוי בגין עוגמת נפש. סך-כל הסכומים של מרכיבי התביעה הוא 93,927 ₪, אך התובעים העמידו את תביעתם על סך 50,000 ₪, על מנת להביאה בגדר תביעה בסדר דין מהיר. בכתב ההגנה המתוקן כפרה הנתבעת בטענות התובעים, לגבי כל מרכיבי התביעה. ##טענת סף: הרחבת חזית## 5. מרכיב הפיצוי בגין ליקויי בנייה לא נכלל בתביעה הקטנה שהגישו התובעים, אלא רק בכתב התביעה המתוקן שהגישו בבימ"ש השלום. בישיבה המקדמית, ביום 22.4.07, העלה ב"כ הנתבעת טענת סף של הרחבת חזית: כי ההיתר שניתן לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן לא כלל היתר להוסיף עילת פיצוי, קרי: ליקויי בנייה, שלא נכללה בתביעה הקטנה. יש לציין כי טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה המתוקן שהגישה הנתבעת, כנגד כתב התביעה המתוקן. דחיתי את טענת הרחבת החזית בהחלטה מנומקת שניתנה בישיבה המקדמית (בעמ' 6 - 7 לפר'), אך ב"כ הנתבעת שב והעלה אותה בסיכומיו. אני סבורה כי לא היה מקום לחזור ולהעלות טענה זו בשלב הסיכומים, הן מהטעמים שפורטו בהחלטתי האמורה בישיבה המקדמית, והן מהטעם שעניין ליקויי הבנייה היה הנושא העיקרי בהליך. לעניין זה הוגשו חוות דעת מומחים מטעם שני הצדדים. ב"כ הנתבעת הוא שביקש למנות אף מומחה מטעם ביהמ"ש, ומומחה כזה אמנם מונה. שלושת המומחים נחקרו בהרחבה בישיבות ההוכחות. עניין ליקויי הבנייה מהווה אף העניין העיקרי בסיכומי ב"כ הצדדים. בנסיבות אלה, יש לראות את הנתבעת כמי שזנחה את טענת הרחבת החזית לגבי ליקויי הבנייה. מטעמים אלה אני שבה ודוחה את טענת הרחבת החזית. ## המומחים לעניין ליקויי הבנייה## 6. התובעים הגישו שתי חוות דעת של המומחה מטעמם, מהנדס אליעזר גוכמן. מהנדס גוכמן ביקר לראשונה בדירה ביום 28.6.06, ועל פי ביקור זה ערך את חוות דעתו הראשונה, שבה העריך את העלות של תיקון הליקויים בסך 55,700 ₪ (לא כולל מע"מ). לאחר מכן ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה, אך התובעים טוענים כי תיקונים אלה אינם מספיקים. מהנדס גוכמן ביקר בדירה פעם נוספת ביום 26.9.06, לאחר ביצוע התיקונים הללו, ועל פי ביקור זה ערך את חוות דעתו השנייה, שבה העריך את העלות של תיקון הליקויים בסך 54,600 ₪ (לא כולל מע"מ). מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת מומחה של מהנדס ארתור לבנטר, אשר על פי עדותו הוא עובד עם הנתבעת למעלה מ- 25 שנים. את חוות דעתו ערך מהנדס לבנטר ביום 8.2.07, ימים ספורים לאחר שביקר בדירה בפעם הראשונה (מהנדס לבנטר ביקר בדירה פעם נוספת, ביום 9.10.07, כאשר נלווה לבדיקת הדירה על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש, אדריכל רייכלר). בחוות דעתו הכיר מהנדס לבנטר רק בליקויים בודדים, וזניחים יחסית, מבין הליקויים שמצא מהנדס גוכמן. הוא לא ציין בחוות דעתו הערכה כספית של עלות התיקון לגבי הליקויים שהכיר בהם. 7. ביום 22.4.07 מיניתי, בהסכמת הצדדים, את אדריכל גיורא רייכלר כמומחה מטעם ביהמ"ש. אדריכל רייכלר ביקר בדירה ביום 9.10.07. בחוות דעתו חילק אדריכל רייכלר את הליקויים שמצא בדירה לשתי קטגוריות: האחת - ליקויים שיש לתקן על מנת להסיר ליקויי בטיחות או ליקויים פונקציונאליים, חזותיים, או כאלה שנוגדים חוקים והנחיות (להלן: עבודות לביצוע). את עלותן של העבודות לביצוע העריך אדריכל רייכלר על פי חישוב הכמויות הדרושות לביצוען ובהתבסס על המחירון לענף הבנייה בהוצאת "דקל". הערכת עלות זו הסתכמה בסך 12,407 ₪, בתוספת של 10% בגין עבודות בהיקף קטן ובתוספת של 20% עבור ניהול ופיקוח צמודים; ובסך הכל - 16,441 ₪ (לא כולל מע"מ). הקטגוריה השנייה - ליקויים שאינם ליקויים קונסטרוקטיביים, בטיחותיים, חזותיים בולטים, או פונקציונאליים, ואין כדאיות לתקנם. את העלות הכספית של תיקוני הליקויים הללו אמד אדריכל רייכלר בסך 19,700 ₪ (בסעיף 7.2 של חוות דעתו נפלה טעות ברישום הסכום האריטמטי של עלויות התיקונים הללו. סכומם נרשם: 17,700 ₪, אך הסכום הנכון הוא 19,700 ₪, על פי הפירוט שבסעיפים 6.1 ו- 7.2 בחוות הדעת). בצירוף תוספות העלות כאמור לעיל, עומד הסכום בגין הליקויים הללו על סך 25,610 ₪. אדריכל רייכלר מכנה את הליקויים בקטגוריה השנייה "ירידת ערך הנכס", אך אין מדובר ב"ירידת ערך נדל"נית", אלא בסכום פיצוי לדיירים (התובעים), על פי העלות של תיקון הליקויים, בגין ליקויים שיוותרו בדירה כיוון שאין כדאיות לתקנם. ליקויים אלה יכונו להלן: ליקויים שאינם לתיקון. ##ליקויי הבנייה## 8. פתחי אוויר בחלונות חדרי השינה: מהנדס גוכמן מצא כי פתחי האוויר הללו קטנים מדי, ויש מחסור באוויר. הוא הסתמך לעניין זה על ת"א 922/25 (ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב), שם נקבע כי גודל הפתח צריך לאפשר איוורור טבעי של חדרי השירותים. אדריכל רייכלר שולל ליקוי זה, מהטעמים ועל פי המדידות שהוא מפרט בסעיף 8.3 של חוות דעתו, ובהסתמך על תקנה 2.21 (א) לתקנות הרלבנטיות על פי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965. אני מעדיפה את חוות דעתו של אדריכל רייכלר, כיוון שלנוכח המידות שהוא מפרט, לא נפל ליקוי במידות פתחי האוויר הללו. יש לציין כי פסק הדין, שמהנדס גוכמן מסתמך עליו, דן בפתחי האוויר בשירותים, ולא בחדר, ולא נקבע בו כי מקום שפתחי האוויר תקינים, לפי התקנות, יש צורך בפתחים גדולים יותר. 9. סטיות ועקמומיות בקירות: מהנדס גוכמן מפרט, בסעיפים 1.2 ו- 1.3 לחוות דעתו, סטיות ועקמומיות שמצא בחלק מקירות הדירה. אף אדריכל רייכלר מצא סטיות כאלה, כפי שפורטו בסעיפים 6.1.1.1 עד 6.1.3.1 בחוות דעתו. הוא מצא כי סטיות אלה חורגות מסטייה מותרת ומהוות ליקוי, אך אין כדאיות לתקנן, ועל כן שייך אותן לליקויים שאינם לתיקון. ב"כ הנתבעת עימתה את אדריכל רייכלר עם כך שאופן בדיקתו לא היה על פי תקן 1920, שלפיו יש להשתמש לצורך בדיקה זו בסרגל מורחק מהקיר. אדריכל רייכלר הסביר כי הוא הצמיד לקיר פלס באורך של מטר וחצי, וביד השנייה מדד בעזרת מטר את ההפרשים. לדבריו, תוצאותיה של בדיקה זו זהות לאלה של הבדיקה על פי התקן האמור. מהנדס לבנטר, שנלווה אל אדריכל רייכלר בביקורו בדירה, העיד כי לצורך בדיקת הקירות יש להעמיד סרגל באורך שני מטרים על רגליות, וכי אדריכל רייכלר דחה את הערתו בעניין זה. מהנדס לבנטר העיד כי לפי מראה עיניו, הקירות היו ישרים וללא סטייה, אך ממצא גורף זה אינו מתיישב אפילו עם הליקויים הראשוניים שצויינו בפרוטוקול מסירת הדירה, מיום 21.4.05 (להלן: פרוטוקול המסירה), שם צויין, בין היתר: "תיקון קיר טיח בחדר הגדול הפרש 3 ס"מ" (הערה מס' 6 בפרוטוקול המסירה). לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובעדויותיהם של שלושת המומחים, שנחקרו בהרחבה בעניין זה, אני מאמצת את ממצאיו של המומחה מטעם ביהמ"ש, אדריכל רייכלר, בעניין הסטיות שחורגות מהמותר, בקיר חדר השינה הדרומי-מערבי, בקירות הסלון ובאחד מקירות המטבח. כאמור, מדובר בליקויים שאינם לתיקון, שבגינם יפוצו התובעים על פי העלות המוערכת של תיקון הליקוי. סך-כל סכום הפיצוי בגין הליקוי של סטיות ועקמומיות בקירות יעמוד על סך 10,300 ₪, על פי המפורט בסעיף 7.2 לחוות דעתו של אדריכל רייכלר. מהנדס גוכמן מצא אף סטייה במידות הרוחב של חדר השינה הדרומי-מערבי (סעיף 1.5 של חוות דעתו), אך אדריכל רייכלר שלל ליקוי בעניין זה, לאחר שמצא כי הסטייה הנטענת מצוייה בתחום הסטייה המותרת של עד 2% לעומת התכנית (סעיף 8.6 של חוות דעתו). כיוון שסטייה זו אינה חורגת מהסטייה המותרת, אני דוחה את הטענה בעניין ליקוי זה. 10. ריצפת הבטון בחניון: מהנדס גוכמן מצא, בסעיף 1.4 של חוות דעתו, כי ריצפת הבטון אינה מוחלקת. אף אדריכל רייכלר מצא, בסעיף 5.1.1 של חוות דעתו כי יש "חורים וחלקים לא מוחלקים בשטח שתי החניות". הן מהנדס גוכמן והן אדריכל רייכלר מסתמכים, לעניין ליקוי זה, על "כללי בנאות נכונה" או "איכות בנייה סבירה". אדריכל רייכלר מסתמך ספציפית על "הספר הכחול" שהוא המפרט הבינמשרדי לעבודות בנייה. אין מחלוקת כי "הספר הכחול" מחייב רק בבנייה ציבורית ואינו מחייב בבנייה פרטית, אך ב"כ הנתבעים עצמה ציינה (בעמ' 32 לפר') כי "הספר הכחול" מקובל גם בבנייה פרטית. על כן אני מקבלת את דבריו של אדריכל רייכלר: "אציין כי "הספר הכחול" משקף לדעתי "איכות בנייה סבירה"" (בעמ' 32 לפר'; כאמור, זו אף עמדתו של מהנדס גוכמן). מנגד טען מהנדס לבנטר, מטעם הנתבעת, בסעיף 14 לחוות דעתו, כי החלקת הריצפה נעשתה באמצעות "מליש", שאינו יישור מושלם אך מספיק, וכי הוא לא מצא חורים או חלקים שאינם מוחלקים כראוי. אני מעדיפה בעניין זה את חוות דעתם של מהנדס גוכמן ושל אדריכל רייכלר. עלות התיקון, על פי חוות דעתו של אדריכל רייכלר, היא 400 ₪. 11. חריגה במידות המחסנים: הן מהנדס גוכמן והן אדריכל רייכלר מצאו כי שלושת המחסנים שסופקו לתובעים קטנים במידותיהם מהמידות שעל פי המפרט הטכני והתשריטים, וזאת במידה שחורגת מסטייה מותרת (סעיף 1.6 לחוות דעתו של מהנדס גוכמן; סעיפים 6.1.4, 6.1.5, 6.1.6 לחוות דעתו של אדריכל רייכלר). ב"כ הנתבעים עימתה את השניים עם טענה כי יש לבצע את המדידה תוך הבאה בחשבון של הקיר החיצוני, ולא רק בין הקירות הפנימיים, אך שני המהנדסים עמדו על דעתם, כי המדידה הנכונה היא בין הקירות הפנימיים (ראו חקירתו הנגדית והסבריו המפורטים של אדריכל רייכלר, בעמ' 39 - 41 לפר', לרבות הסברו בעניין אופן החישוב של עלות התיקון, לו בוצעה). מהנדס לבנטר טען שהמחסנים בוצעו במידות הנכונות, אך כשעומת עם כך שטענתו זו נסמכת על תשריטים, שאינם התשריטים הנכונים, לא היתה בפיו תשובה משכנעת (עדותו, בעמ' 67 - 68 לפר'). אני מאמצת לעניין זה את חוות דעתו של אדריכל רייכלר. מדובר בליקוי שאינו לתיקון, ואשר עלות הפיצוי המוערך בגינו היא 9,400 ש"ח (על הפירוט בסעיף 7.2 של חוות דעתו של אדריכל רייכלר). 12. ליקויי רטיבות ואיטום: בביקורו הראשון בדירה מצא מהנדס גוכמן כתמי רטיבות בתקרת מרפסת הסלון, אך בביקורו השני מצא כי רטיבות זו תוקנה. כך הממצא בעניין זה אף בחוות דעתו של אדריכל רייכלר (סעיף 8.7). לעומת זאת, נותרה בקיר המחסן הצפוני רטיבות שלא תוקנה, וזאת על פי ממצאיהם של שלושת המומחים (סעיף 2.1.1 לחוות דעת מהנדס גוכמן; סעיף 2.1.1 לחוות דעת מהנדס לבנטר; סעיף 5.1.5 לחוות דעת אדריכל רייכלר). עלות התיקון - 300 ₪ (סעיף 7.1 לחוות דעת אדריכל רייכלר). 13. עבודות נגרות: מהנדס גוכמן מצא ליקויים בצביעת דלתות הפנים, וכן - כי מפגשי המלבנים אינם אחידים וחסר מילוי בגב המלבנים. אין מחלוקת כי דלתות הפנים הוזמנו על ידי התובעים כהזמנה "פרטית" אצל היצרן "דלתות חמדיה" שסיפק את הדלתות לבניין. הן מהנדס לבנטר והן אדריכל רייכלר חיוו דעתם, כי כשמדובר בהזמנה "פרטית" של הנגרות, אף אם ההתקנה בוצעה על ידי אותו נגר שעבד בבניין מטעם הנתבעת, אזי אין הנתבעת אחראית לליקויים בהתקנה. מר נבו, ממנהלי הנתבעת, העיר לעניין זה (בעמ' 69 לפר') כי הדלתות שהתובעים הזמינו היו שונות לגמרי מהדלתות הסטנדרטיות, שהנתבעת סיפקה. כיוון שאין מחלוקת שהיה מדובר בהזמנה פרטית של התובעים, בשונה מהדלתות שהנתבעת סיפקה, מקבלת אני את עמדתם של אדריכל רייכלר ושל מהנדס לבנטר כי אין להשית על הנתבעת אחריות לליקויים שהתגלו בהתקנתן ובצביעתן של דלתות אלה. ליקוי נוסף שמצא מהנדס גוכמן היה מעיכה בדלת הכניסה לדירה, אך אדריכל רייכלר מצא כי מעיכה זו אינה ניתנת להוכחה כליקוי בביצוע (סעיף 8.9 של חוות דעתו). 14. ניקיון וצביעה של צינורות איוורור: מהנדס גוכמן מצא כי לא בוצע ניקיון של שרידי בנייה מצינורות איוורור במרפסת השירות ובממ"ד (שרידי חומרי הבנייה בצינור האיוורור בממ"ד נראים בתצלום שצורף לחוות דעתו). מהנדס לבנטר העיד כי ניקוי צינור האיוורור בממ"ד ניתן לביצוע בנקל, אם התובעים יזיזו את הארון שהציבו בפתחו של צינור זה. אין איפוא כל מניעה לביצוע הניקוי כנדרש. אדריכל רייכלר אמד את העלות של הניקוי והצביעה בסך 50 ש"ח, לגבי כל צינור איוורור; ובסה"כ - 100 ש"ח. 15. מסגרות - דלת הכניסה: מהנדס גוכמן מצא, בסעיף 4.1.1 לחוות דעתו, כי בדלת זו חסר פין אנכי תחתון וחסר קדח לפין, ובמהלך חקירתו הנגדית טען כי חסר בה כל הציר האנכי, למרות שליקוי זה לא נמנה בחוות דעתו. עם זאת, אישר מהנדס גוכמן כי דלת זו, מתוצרת חב' "רשפים", יוצרה לפי התקן הישראלי הרלבנטי (מס' 15175). הוא התקשה להסביר כיצד מתיישב הדבר עם החוסרים שמצא בדלת, ובסופו של דבר טען כי במקרה זה אין כל חשיבות לתו-התקן שיש לחב' "רשפים" (ראו בעמ' 50 - 52 לפר'). אדריכל רייכלר חלק על ממצאים אלה. בסעיף 8.9 של חוות דעתו כתב כי הוצג תו-תקן לדלת זו "ללא פין אנכי תחתון, ובהתאם אין צורך בחור בסף הדלת". על פי האמור, אני דוחה את טענותיו של מהנדס גוכמן לגבי הליקויים שצויינו לעיל. עם זאת, לגבי ליקוי אחר, במשקוף של דלת הכניסה, היתה תמימות דעים בין שלושת המומחים. ליקוי זה הוא חור מיותר במלבן דלת הכניסה, שאותו יש לסתום ולצבוע. עלותו של תיקון זה: 100 ש"ח (סעיף 7.1 לחוות דעתו של אדריכל רייכלר). 16. מיקום מיכל ההדחה בשירותי אורחים: הן מהנדס גוכמן והן אדריכל רייכלר מצאו כי מיכל ההדחה, שצמוד למתקן השירותים, מרוחק מדי מהקיר, ויש להתקינו מחדש בצמוד לקיר, על מנת למנוע גרימת נזק לו. מהנדס לבנטר טען בחוות דעתו כי מיקום המיכל אינו ניתן לשינוי, אך לא שוכנעתי מטענה זו. מהנדס גוכמן ואדריכל רייכלר אישרו בחקירתם הנגדית כי הם לא מצאו שנגרם נזק למיכל ההדחה, וזאת אף בבדיקתו של אדריכל רייכלר שנערכה למעלה משנתיים לאחר מסירת הדירה לתובעים. אולם העובדה שנזק כזה לא נמצא (היינו, טרם נגרם), אינה שוללת את הליקוי שבהתקנתו של מיכל ההדחה שלא בצמוד לקיר, ויש לתקן ליקוי זה. עלות התיקון - 200 ₪ (סעיף 7.1 לחוות דעתו של אדריכל רייכלר). 17. איטום צינור האיוורור (ונטה) בשירותי אורחים: אדריכל רייכלר מצא, בסעיף 5.2.2.2 לחוות דעתו, כי החיבור לונטה, לקומה שמעל לדירת התובעים, אינו אטום כנדרש, וכתוצאה מכך חודר רעש אל דירתם. בחקירתו הנגדית נשאל אדריכל רייכלר אם השתמש במכשיר למדידת הרעש. הוא השיב: "נכנסתי לשירותים ושמעתי את מה שמדברים אצל השכן מלמעלה" (בעמ' 44 לפר'). מדובר איפוא באופן ברור בליקוי שטעון תיקון. עלות התיקון - 300 ש"ח (סעיף 7.1 לחוות דעתו של אדריכל רייכלר). 18. דיפון האמבטיה: הן מהנדס גוכמן (בסעיף 5.1 של חוות דעתו) והן אדריכל רייכלר (בסעיף 5.2.1.1 של חוות דעתו) מצאו ליקויים בדיפון האמבטיה, אשר כתוצאה מהם נוצר רעש משמעותי בעת השימוש, ועלולה להיווצר אף סדיקה. שני המומחים הללו העידו כי ניתן לעמוד על הליקוי היטב באמצעות בדיקת הקשה שבמהלכה נשמע "הד" מהחללים שבין האמבט לבין דפנותיו ולבין הריצפה. מהנדס לבנטר טען כי בוצע כנדרש דיפון בתחתית האמבטיה, אך אני מעדיפה את ממצאיהם של שני המומחים האחרים. יש הפרש ניכר בין עלות התיקון, בסך 1,500 ש"ח, על פי חוות דעתו ועדותו של מהנדס גוכמן, לבין זו שעל פי חוות דעתו של אדריכל רייכלר, בסך 350 ₪. הפרש זה נובע מכך שמהנדס גוכמן סבור שיש לפרק את האמבט כולו, בעוד שאדריכל רייכלר סבור כי ניתן לבצע את התיקון באמצעות פתיחת פתח במרכז החזית של קיר החיפוי הקרמי של האמבט, מילוי החלל, סגירת הפתח והחזרת החיפוי. אני מקבלת את חוות דעתו של אדריכל רייכלר בעניין עלות התיקון, והיא תועמד איפוא על סך 350 ₪. 19. צנרת מתזים לכיבוי אש (ספרינקלרים): מהנדס גוכמן מצא ליקוי בכך שצנרת המתזים במחסן לא הותקנה בתוך "שרוול" (סעיף 5.4 של חוות דעתו). מהנדס לבנטר מאשר עובדה זו (בסעף 5.4 של חוות דעתו), אך כותב כי מכון התקנים אישר את ביצוע העבודה. אדריכל רייכלר אינו מתייחס בחוות דעתו לליקוי זה. בחקירתו הנגדית אישר מהנדס גוכמן כי התקן אינו מחייב שהמתזים יותקנו בתוך "שרוול", אך הדבר נדרש על פי כללי המקצוע. ב"כ הנתבעת עימתה את מהנדס גוכמן עם טענה כי כאשר מתקינים את המתזים תוך כדי הבנייה, אין צורך להכניסם לתוך "שרוול", אך מהנדס גוכמן חלק על כך. הוא הסביר כי "אם הצינור/מתז מותקן ללא שרוול, אז אם בעתיד יהיה צורך להחליפו, למשל בשל חלודה, יצטרכו לחצוב בבטון כדי לשחרר את קצהו שמותקן בתוך הבטון. זה הרבה עבודה" (בעמ' 62 לפר'). אני מקבלת את חוות דעתו והסברו של מהנדס גוכמן כי אי התקנת המתזים בתוך "שרוול" חורגת מבנייה סבירה ומצריכה תיקון. אשר לעלות של תיקון זה: מהנדס גוכמן העריך את התיקונים של אינסטלציה וניקוז, על פי סעיפים 5.1 עד 5.4 של חוות דעתו, בסכום כולל של 1,800 ₪. לנוכח דבריו כי עלות התיקון של דיפון האמבט היא 1,500 ₪, ובהתחשב גם בעלות של אטימת הונטה, עולה כי עלות התיקון לגבי המתזים צריכה לעמוד על סך 100 ₪. 20. חיפוי וריצוף קרמיקה: הן מהנדס גוכמן (בסעיפים 6.1 ו- 9.4 לחוות דעתו), והן אדריכל רייכלר (בסעיפים 5.5.1.1, 5.5.1.2, 5.5.2, 5.5.3, 5.5.4, 5.5.6 לחוות דעתו) מצאו ליקויים בחיפוי ובריצוף בקרמיקה, במקומות שונים בדירה, אשר מצריכים הסרת אריחים והדבקתם מחדש וכן תיקונים במילוי המלט (רובה) שבין המרצפות. מהנדס לבנטר שלל את הממצאים בדבר חללים מאחורי האריחים ובדבר ליקויים בביצוע הרובה, אך אני מעדיפה בעניין זה את חוות דעתם של שני המומחים האחרים. ב"כ הנתבעת עימתה את שני המומחים הללו עם כך שלא ביצעו את בדיקת החיפוי והריצוף על ידי שליפת אריחים, כנדרש על פי התקן, אלא באמצעות בדיקת הקשה. אדריכל רייכלר השיב על כך כי שליפת אריחים גורמת נזק מיותר: "אציין כי בשנים קודמות ביצענו את הבדיקה עם שליפת אריחים, אך הסתבר שחבל לעשות זאת כי בכל מקרה שבנקישה נשמע הד שמצביע על חלל מתחת לאריח, כך היה בפועל. … הסברתי למה לא לשלוף אריחים. אציין כי אני הקשתי על כל האריחים ולא רק על 10% כפי שהתקן קובע. בהקשה שמתחתיה יש חלל, ובהקשה של אריח לידו שמונח כמו שצריך, יש הבדל בין יום ולילה. הדברים הם על אחת כמה וכמה באריח קרמי" (בעמ' 35 - 36 לפר'). עוד ציין אדריכל רייכלר כי בשליפת אריחים, הם בדרך כלל יישברו, דבר שתומך בהימנעות מבדיקה על ידי שליפה, כאשר באמצעות בדיקת ההקשה ניתן להבחין היכן יש חלל מאחורי האריחים והיכן לאו. כמו כן, בדיקת "השליפה" נדרשת בתקן רק באופן מדגמי, לגבי 10% בלבד מהאריחים, ועל כן אי-ביצועה מתאזן על ידי בדיקת-הקשה שאינה מדגמית אלא בודקת את כל האריחים, כפי שביצע אדריכל רייכלר. ואמנם, ממצאיו של אדריכל רייכלר לגבי חללים מאחורי האריחים הם מאד ספציפיים ונקודתיים, כפי שמפורט בסעיפי חוות דעתו שנמנו לעיל. אדריכל רייכלר אף נקט מידת "המעטה" או זהירות, בדבריו כי בכל מקרה אינו ממליץ להחליף את הריצוף בכל הדירה, כיוון שהריצוף בכל הדירה הוא אחיד, בגוון "קרם" טיפוסי. ככל שהושארו אריחים רזרביים, בהיקף של כ- 5%, כמקובל, הרי הם יספיקו לביצוע כל תיקוני האריחים שהמליץ עליהם, ואם יחסרו אריחים לריצוף המרפסת, אזי למקום זה ניתן למצוא ריצוף דומה, באופן שאין הצדקה להחליף את הריצוף כולו (עדות רייכלר, בעמ' 29 לפר'; אציין לעניין זה אף את עדותו של מר יצחק נבו, מטעם הנתבעת, בעמ' 84 - 85 לפר', בעניין השארת כמות מספקת של אריחים רזרביים. עדות זו לא נסתרה). לגבי מקום אחד: קיר במטבח שחופה באריחי קרמיקה, הסכים אדריכל רייכלר עם ב"כ התובעים, שיהיה צורך להחליף את כל החיפוי באותו קיר, כיוון ששם מצא 17 אריחים חלולים, שהם למעלה מ- 50% של מספר האריחים באותו מקום. ב"כ הנתבעת טענה שהתובעים לא הוכיחו את מספר האריחים באותו קיר: 35, כפי שנקבה באת-כוחם, אך עניין זה בא על פתרונו מתוך עדותו של מהנדס לבנטר, המומחה מטעם הנתבעת, אשר העריך את מספר האריחים באותו מקום ב- 20 - 25 (לפי מידות האריח המדובר: 30 X 30; ראו בעמ' 75 לפר'). אם מספר האריחים באותו קיר אינו עולה על 25, אזי וודאי ש- 17 אריחים לקויים מהווים למעלה מ- 50% מהם. אדריכל רייכלר הסביר כי במצב דברים כזה, החיפוי מחדש של כל אותו קיר הוא אף זול יותר מההחלפה של האריחים הבודדים. ואמנם, הוא אמד את העלות, לגבי 3.5 מ"ר - השטח של אותו קיר - בסך 100 ₪ ל-מ"ר, כולל חומרים ועבודה; ובסה"כ - 350 ₪, לעומת העלות של 510 ₪ עבור החלפת 17 אריחים בודדים, שחושבה בחוות דעתו לפי עלות לאריח. את עלות התיקונים הדרושים בביצוע הרובה אמד אדריכל רייכלר בסך 150 ₪. העלות של החלפת האריחים - על פי המפורט בטבלה שבסעיף 7.1 לחוות דעתו של אדריכל רייכלר, בהתייחס לסעיפי חוות דעתו שצויינו לעיל, לרבות התיקון בעניין חיפוי קיר המטבח - מסתכמת בסך 910 ₪; ובתוספת עלות תיקוני הרובה - בסך 1,060 ₪. 21. שיפוע-ניקוז לקוי במרפסת חדר הדיור: הן מהנדס גוכמן, בסעיף 9.3 של חוות דעתו, והן אדריכל רייכלר (בסעיף 5.5.5.1 של חוות דעתו) מצאו כי שיפוע הניקוז במרפסת חדר הדיור קטן מהמותר. אדריכל רייכלר מצא, בבדיקה באמצעות שפיכת מים, כי כתוצאה מכך ניקוות במקום שלוליות של מים עומדים. עוד מצא כי חיתוכי הריצוף סביב בריכת הניקוז בוצעו באופן בלתי מקצועי. שני המומחים קובעים כי יש להסיר את ריצוף המרפסת ולבצע את שיפוע הניקוז מחדש בזווית השיפוע הנדרשת. אדריכל רייכלר קובע כי יש אף לבצע באופן מקצועי את חיתוכי הריצוף סביב בריכת הניקוז. מהנדס לבנטר כפר בכך ששיפוע הניקוז קטן מאחוז אחד, שהוא המינימום הנדרש, והעיד כי בעת שנלווה לביקורו בדירה של אדריכל רייכלר הוא חלק עליו בעניין זה. עוד טען מהנדס לבנטר כי הפגם בשיפוע נוצר בשל כך שהתובעים משכו צינור מתחת לריצוף המרפסת, אולי על מנת להוליך חשמל אל פנס שהותקן על עמודון שבמעקה המרפסת (פנס זה שורטט על ידי ב"כ הנתבעת בתרשים נ/ 1). טענה זו של מהנדס לבנטר אינה נסמכת על מראה עיניו או על ידיעה ישירה, אלא ככל הנראה על עדות שמיעה. הוא העיד כי אינו יודע באיזה צינור מדובר, וכי הוא מניח שמדובר בצינור של חשמל או מים. מהנדס לבנטר אישר, בתשובה לב"כ התובעים, כי ככל שהותקן במרפסת צינור מתחת לריצוף, אזי הוא הותקן במהלך הבנייה, ובמקרה כזה חייב הקבלן לבצע את שיפוע הניקוז כנדרש (בעמ' 77 לפר'). התובע נשאל בחקירתו הנגדית בעניין הולכת חשמל אל הפנס ששורטט בתרשים נ/ 1 והשיב כי הדבר לא הצריך הרמת מרצפות במרפסת (בעמ' 19 לפר'). התמונה שמצטיירת היא איפוא כי ככל שהונח במרפסת צינור לצורך הולכת חשמל לפנס, נעשה הדבר תוך כדי הבנייה, טרם הנחת הריצוף. כאמור, אף מהנדס לבנטר לא חלק כי במקרה כזה חלה על הנתבעת האחריות לתקינות של שיפוע-הניקוז במרפסת. לגבי עצם קיומו של ליקוי זה, מעדיפה אני את בדיקתו וממצאיו של אדריכל רייכלר (שאישר את ממצאו של מהנדס גוכמן בעניין זה), ואני דוחה את כפירתו של מהנדס לבנטר בדבר היותו של השיפוע בלתי מספיק. על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ליקוי זה על פי העלות שנקב אדריכל רייכלר: 2,400 ₪. 22. אבן נסורה: מהנדס גוכמן מצא (בסעיף 11 לחוות דעתו) ליקוי בכך שבחלק מאדני השיש יש מספר רב של גידים "שקופים", וכן חורים וחיפוי חלול, בעיקר במרפסת הדיור. בחקירתו הנגדית אישר מהנדס גוכמן כי אבן שיש היא טבעית, ולעיתים יש בה גידים, אך הוא מבחין לעניין זה בין גידים "שקופים", שמחלישים את חוזק האבן, לבין גידים "שאינם שקופים", אשר אינם מחלישים אותה. מהנדס גוכמן לא הציג אסמכתא לאבחנה זו, מה גם שאישר כי הגידים באבן השיש הם טבעיים. לעומת זאת, לא מצא אדריכל רייכלר ליקוי באדני השיש (סעיף 8.20 לחוות דעתו), אך מצא ליקוי בעבודת האבן הנסורה, בכך שחיפוי המעקה הבנוי במרפסת הדיור, ליד פתח היציאה אליה, הורכב משני חלקים קטנים, שאחד מהם בעל צבע שונה מיתר חלקי החיפוי, וזאת בשונה מכל יתר חלקי החיפוי במקום, שמורכבים בלוחות ארוכים של אבן נסורה. הוא מצא כי הדבר חורג מאיכות בנייה סבירה, וכי יש להסיר את שני החלקים הקטנים הללו ולהניח במקום לוח אבן נסורה בדומה ליתר הלוחות, בגודל ובצבע (סעיף 5.5.5.2 של חוות דעתו). עלותו של תיקון זה: 70 ש"ח. אני מאמצת גם בעניין זה את חוות דעתו של אדריכל רייכלר. 23. צינור שופכין גלוי בחדר הרחצה: בסעיף 6.2 לחוות דעתו מציין מהנדס גוכמן צינור שופכין אופקי שהונח ללא כיסוי בחדר הרחצה, באופן שמהווה פגם אסטטי בולט לעין. הוא כותב כי יש לטייח ולחפות את הצינור ולהרכיב פתחי ביקורת, כמפורט בחוות הדעת. מהנדס גוכמן אינו מציין בחוות הדעת מה אורכו של צינור השופכין הגלוי, אך על פי התצלום שלו, שצורף לחוות הדעת, נראה כי אורכו, בחלק הגלוי, הוא כ- 20 ס"מ. קטע זה של הצינור צבוע לבן, שהוא גם צבע האסלה והקיר במקום. מהנדס גוכמן אינו נוקב בנפרד את עלות תיקונו של ליקוי זה. בחקירתו הנגדית אישר מהנדס גוכמן כי אין דין או תקן שמחייב לחפות את קטע הצינור האמור, אולם זו חריגה מכללי אסטטיקה שמחייבים שהבית יהיה יפה (בעמ' 56 לפר'). מהנדס לבנטר מאשר את עובדת היותו של קטע צינור זה גלוי, אך מציין כי עבודה זו בוצעה לפי דרישת הדייר מבלי ששולם עבורה. בעדותו (בעמ' 75 לפר') העלה מהנדס לבנטר השערה, כי אפשר שבוצע שינוי במיקום האסלה, בשלב שבו כבר לא היה ניתן להתקין אותו קטע של הצינור בתוך הקיר, ועל כן הושאר גלוי. אדריכל רייכלר אינו מתייחס בחוות דעתו לליקוי זה. על פי חומר הראיות אין זה ברור מדוע הותקן קטע זה של צינור השופכין מחוץ לקיר, והאם נעשה הדבר בשל שינוי מאוחר שביקשו התובעים או מסיבה אחרת. על פי תצלום קטע הצינור, שצורף לחוות דעתו של מהנדס גוכמן, לא מצאתי כי מדובר בליקוי אסטטי בולט וחמור, כפי שטוען מהנדס גוכמן, וכאמור - הוא עצמו אישר כי אין חובה לחפות קטע-צינור כזה. כמו כן, התובעים לא הראו שקטע הצינור הותקן בדרך זו בשל רשלנות הנתבעת, ולא כתוצאה משינוי שנעשה במקום, בשלב שבו כבר לא היה ניתן להתקין קטע זה של הצינור בתוך הקיר. על כן לא אפסוק לתובעים פיצוי בגין ליקוי נטען זה. 24. מתקני חשמל ותקשורת: מהנדס גוכמן מצא בחוות דעתו ליקויים באינטרקום; ליקוי במקום שבו הורכב מעבה המזגן; חוסר של ברגים בקופסאות חשמל בקירות; לא בוצע סימון נתיכים בלוח החשמל. אדריכל רייכלר שולל את קיומם של הליקויים הנטענים באינטרקום ושל חוסר ברגים בקופסאות החשמל. לגבי מעבה המזגן כותב הוא כי צנרת מעבה המזגן סופקה והורכבה על ידי התובע (היינו, מיקומה אינו באחריות הנתבעת). בדיקתו של אדריכל רייכלר נערכה למעלה משנה לאחר בדיקתו השנייה של מהנדס גוכמן. משלא מצא אדריכל רייכלר את הליקויים הנטענים באינטרקום ובקופסאות החשמל, מקבלת אני את חוות דעתו. אשר למעבה המזגן, התובעים לא כפרו בכך שהוא סופק והורכב על ידם, ועל כן אין להשית על הנתבעת אחריות בגין מיקומו. לגבי הליקוי של אי סימון נתיכים בלוח החשמל הביתי, יש תמימות דעים בין שלושת המומחים (סעיף 5.3.1 לחוות דעתו של אדריכל רייכלר; סעיף 7.3 לחוות דעתו של מהנדס לבנטר). העלות של ביצוע הסימון - 20 ש"ח (סעיף 7.1 לחוות דעתו של אדריכל רייכלר). 25. עבודות טיח וצבע: מהנדס גוכמן מפרט, בסעיף 8 של חוות דעתו, ליקויים של גבשושיות וגליות בטיח הפנים, וכן מפגשי קירות ותקרה במרחק משתנה; מפגשי קירות במרחק משתנה; מרחק משתנה של שיפולים מקירות מטויחים, בעיקר במטבח; אריחי קרמיקה במרחק משתנה מקירות מטויחים; תיקוני טיח לא מקצועיים בחדר השינה הדרומי-מערבי; גימור טיח לא מקצועי במחסן; תיקוני טיח בטקסטורה שונה; צביעה לקויה ולא מקצועית של הקירות והתקרה, וכי לא בוצעה הכנה כראוי של הקירות לפני ביצוע עבודות הצביעה. מהנדס לבנטר מצא מספר בליטות בקיר, בחדר הדיור ליד המרפסת, שאותן יש לתקן, אך כפר בכל יתר הממצאים של מהנדס גוכמן בעניין עבודות הטיח והצבע. אדריכל רייכלר מצא ליקויים של טיוח "גלי" ושל גבשושיות במקומות שונים בדירה ובמחסנים (סעיפים 5.4.1.1, 5.4.1.2, 5.4.2, 5.4.3 של חוות דעתו). בחקירתו הנגדית שלל אדריכל רייכלר את טענת ב"כ הנתבעת בדבר האופן שבו מדד ליקויים אלה ופירט מדוע יש להבחין בין בדיקת מישוריות לבין בדיקת גליות או בדיקת אנכיות. הוא הסביר מדוע אופן הבדיקה שנקט - תוך דגש על שימוש בפלס לצורך בדיקת אנכיות - מתיישב עם התקנים שעליהם הסתמכה ב"כ הנתבעת בחקירה הנגדית שערכה לו (בעמ' 36 - 38 לפר'). לגבי הגלים והגבשושיות בתקרת הסלון, העיד אדריכל רייכלר כי זאת בדק בעין בלתי מזויינת. בתשובותיו לשאלות ההבהרה, שהוצגו לו בכתב, הדגיש אדריכל רייכלר כי ניתן היה להבחין בליקויים אלה בתקרה גם בעין בלתי מזויינת. לעומת הליקויים שמצא אדריכל רייכלר בעבודות הטיח והצבע, כאמור לעיל, הוא שלל את טענותיו של מהנדס גוכמן לגבי הליקויים של מפגשי קירות ותקרה במרחק משתנה; מפגשי קירות במרחק משתנה; מרחק משתנה של שיפולים מקירות מטויחים; אריחי קרמיקה במרחק משתנה מקירות מטויחים; תיקוני טיח בטקסטורה שונה (סעיפים 8.12 ו- 8.13 של חוות דעתו). אדריכל רייכלר לא מצא אף ליקויים בצביעה, אך קבע כי יש לחזור על הצביעה בכל המקומות שבהם בוצעו תיקונים (סעיף 8.14 של חוות דעתו). אני מאמצת את חוות דעתו של אדריכל רייכלר לגבי הליקויים בעבודות טיח וצבע ופוסקת לתובעים פיצוי בגינם, בסכום כולל של 6,245 ש"ח, על פי הפירוט שבסעיף 7.1 לחוות דעתו לגבי סעיפי הליקוי שמצא, אשר נמנו לעיל. 26. אלומיניום: הליקויים שמצא מהנדס גוכמן בעבודות האלומיניום פורטו בסעיף 10 של חוות דעתו: א. התאמת חלונות לקויה ומרווחים מיותרים שגורמים לחדירת רוח, רטיבות והתנודדות. מהנדס גוכמן העיד כי מצא רווחים גדולים מהרווח שמותר לפי התקן (עד 1.5 ס"מ), אך הוא לא ציין את גודל המרווחים שמצא. אשר לחדירת הרוח שנזכרת בחוות דעתו, השיב מהנדס גוכמן כי "זה לפי דברי הדייר" (בעמ' 58 לפר'). עוד העיד מהנדס גוכמן כי מצא כתמי רטיבות קלים ולא משמעותיים בתחתית החלונות, שהם בגדר "רטיבות מותרת". כתמי רטיבות אלה לא נזכרו בחוות דעתו. ב. חסרים מחסומי רוח בתחתית ארגזי תריסים. בעדותו אישר מהנדס גוכמן כי היו מברשות בחלונות, ועל כן לא ציין הערת ביקורת בעניין זה. ג. מלבני אלומיניום לא נושקים לאדני חלונות ומהווים "פינות פוצעות". ד. איטום סיליקון סביב מסגרות חלונות האלומיניום בוצע באופן לא מקצועי. ה. מספרת בחלונות קיפ אינה ממתכת אל-חלד (חלון "קיפ" הוא חלון שנפתח באופן אופקי, ומספרת היא הציר של חלון זה). ו. מעקה אלומיניום במרפסת הדיור מעוך בשלוש נקודות, ויש מעיכות בתריס חדר השינה (בעדותו ציין מהנדס גוכמן כי מצא מעיכות אף בתריסים נוספים שלא פורטו בחוות דעתו). אדריכל רייכלר שלל את הממצאים של "פינות פוצעות" במלבני האלומיניום ושל פגמים באיטום הסיליקון (סעיף 8.17 של חוות דעתו). לגבי המעיכות במעקה האלומיניום ובתריס חדר השינה, מצא אדריכל רייכלר כי אין לדעת מתי נגרמו, ועל כן אין ניתן לייחס אותן לנתבעת (סעיף 8.18 של חוות הדעת). לעומת זאת, מצא אדריכל רייכלר בעבודות האלומיניום את הליקויים שפורטו בסעיף 5.6 של חוות דעתו: א. מרווח בלתי תקין בסגירת דלת היציאה למרפסת הדיור. ב. חסר מחסום רוח בארגז התריס ביציאה למרפסת הדיור (ליקוי זה צויין אף בסעיף 10.2 לחוות דעתו של מהנדס לבנטר). ג. בשלושת חדרי השינה חסרים מחסומי רוח בתריסים. ד. במקלחת-הורים ובחדר האמבטיה, המספרת בחלונות ה"קיפ" אינה ממתכת אל-חלד, כפי שנדרש על פי תקן מס' 1068 ועל פי איכות בנייה סבירה, על מנת למנוע קורוזיה במתכות צמודות. בעדותו בביהמ"ש העיד אדריכל רייכלר שמצא חלודה על הציר (המספרת) שאינו ממתכת אל-חלד, אם כי לא ציין את ממצא החלודה בחוות דעתו: "אני מצטער, לא ציינתי, אני זוכר בוודאות שהיתה חלודה. אציין שהמספרת לא ממתכת אל-חלד והיא צמודה לחלון אלומיניום. שני החומרים הללו יוצרים חלודה מייד בגלל המגע ביניהם" (בעמ' 38 לפר'). לעניין זה כותב מהנדס לבנטר, בסעיף 10.5 של חוות דעתו, כי מספרת ממתכת אל-חלד אינה נדרשת על פי המפרט הטכני, אך המפרט הטכני של הנתבעת צריך להיות מותאם לדרישות התקן ולאיכות בנייה סבירה. אני מאמצת את חוות דעתו של אדריכל רייכלר לגבי הליקויים בעבודות האלומיניום. עלות תיקונם: 692 ₪. 27. על פי המפורט לעיל, קיבלתי את חוות דעתו ועדותו של אדריכל רייכלר לגבי כל הליקויים שנדונו בחוות דעתו; לרבות ממצאיו לגבי העדר חלק מהליקויים, שנמנו בחוות דעתו של מהנדס גוכמן מטעם התובעים; ולרבות דחיית עמדתו של מהנדס לבנטר, מטעם הנתבעת, לגבי ליקויים שלטענתו לא היה צריך להכיר בהם (רק לגבי הליקוי, הזניח יחסית, של אי התקנת מתזי הכיבוי בתוך "שרוול", אשר אדריכל רייכלר לא התייחס אליו בחוות דעתו, קיבלתי את עמדתו של מהנדס גוכמן כי ליקוי זה טעון תיקון). העדפתי את חוות דעתו ועדותו של אדריכל רייכלר, הן בהיותו מומחה מטעם ביהמ"ש, ולא מטעם אחד הצדדים, והן מטעמים שלגופו של עניין, כפי שפורט לעיל לגבי הליקויים הספציפיים. זאת ועוד, ב"כ התובעים כתב, בסעיף 34 של סיכומיו, כי "התובעים מקבלים את האמור בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש על ממצאיה, מסקנותיה והעלויות המפורטות בה". משזו עמדת התובעים בשלב הסיכומים, הרי שמקובלים אף עליהם הממצאים והמסקנות של המומחה מטעם ביהמ"ש. על פי חוות דעתו של אדריכל רייכלר, יש להוסיף לסכומים הנקובים בה 10% בגין עבודות בהיקף קטן, ו- 20% עבור ניהול ופיקוח. 28. הנתבעת טענה שהתובעים לא מסרו לה הודעה כנדרש על ליקויי הבנייה, הן על פי חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק מכר דירות), והן על פי סעיף ו' 1.2 לחוזה המכר, שלפיו נדרש הדייר להודיע לנתבעת על הליקויים בכתב, בדואר רשום, לפחות 30 יום לפני תום תקופת הבדק. סעיף 4 א' לחוק מכר דירות, שכתורתו "הודעה על אי התאמה או אי התאמה יסודית", קובע: "(א) הקונה או קונה המשנה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה - (1) שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה, אם הודיע עליה הקונה או קונה המשנה למוכר בתוך שנה ממועד העמדת הדירה לרשות הקונה; (2) שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה. (ב) הקונה או קונה המשנה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה יסודית שלא היה ניתן לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר בתוך זמן סביר לאחר שגילה אותה". בפרוטוקול המסירה מיום 21.4.05 פורטו חלק מהליקויים הגלויים לעין. התובע טוען, בתצהירו ובעדותו, כי נציג הנתבעת התנגד לרשום את כל הליקויים, ובמיוחד התעוררה מחלוקת בעניין מידות המחסנים. התובע הצהיר והעיד כי הוא פנה, ביחד עם נציג הנתבעת, אל ב"כ הנתבעת, עו"ד שחף, ונענה כי אין חשיבות להתנגדותו של נציג הנתבעת לרשום בפרוטוקול המסירה את כל הליקויים, שהתובע דרש לרשום, כיוון "שממילא יהיה בדק בעוד שנה" (בעמ' 20 לפר'). איני מקבלת את טענת הנתבעת כי פרוטוקול המסירה אינו מהווה הודעה מספקת אודות הליקויים. סעיף 4 א' לחוק מכר דירות מבחין בין ליקויים, שניתן לגלות בעת מסירת הדירה, לבין ליקויים שאינם גלויים לעין באותו מועד. הליקויים שצויינו בפרוטוקול המסירה מהווים הודעה, לעניין סעיף קטן (א) (1) של סעיף 4 א' האמור. התובע אישר בעדותו כי לא שלח לנתבעת מכתב רשום עם פירוט הליקויים, אך טען כי פנה פעמים רבות אל נציגת הנתבעת בשם ורד והעלה בפניה את דרישותיו לגבי תיקון הליקויים. חוות הדעת הראשונה של מהנדס גוכמן נערכה ביום 3.7.06, מעט למעלה משנה לאחר מסירת הדירה לתובעים. אין מחלוקת כי חוות דעת זו הועברה אל הנתבעת, וכי הנתבעת אף ביצעה מספר תיקונים של חלק מהליקויים שפורטו בה. לגבי ליקויים, שאינם גלויים לעין בעת מסירת הדירה, קובע סעיף 4 א' לחוק מכר דירות, כי על הדייר להודיע עליהם לקבלן תוך זמן סביר לאחר שגילה אותם. כידוע, חלק ניכר מליקויי הבנייה הם כאלה שאינם גלויים לעינו של הדיוט בענייני בנייה, והם מתגלים רק בבדיקה על ידי מומחה. כמו כן, יש ליקויים, כמו ליקויי רטיבות, שמתגלים רק בחלוף הזמן. המלומד אייל זמיר כותב על כך: "המאפיינים המרכזיים הצריכים לעניינו הם היות המוכר הטיפוסי איש מקצוע שעיסוקו בניה ומכירה של דירות, היות הקונה הטיפוסי הדיוט בנושא בניה, והעובדה שדירה היא נכס מורכב אשר רבים מליקוייו הפוטנציאליים ניתנים לגילוי רק תוך כדי השימוש בו, או רק בידי אנשי מקצוע. לא ניתן, איפוא, להתעלם מהכלל שקובע סעיף 4א, אולם ראוי להנמיך את סטנדרט הבדיקה הסבירה ובדרך זו לסווג אי-התאמות רבות ככל האפשר כנסתרות. הבדיקה הנדרשת לפי החוק היא בדיקה חזותית, חיצונית בעיקרה בעיניו של אדם מן הישוב. כפי שנאמר באחד מפסקי הדין, "אין לצפות מרוכשי דירה שיעמדו עם סרגל ופלס בעת קבלת חזקה בדירה וימדדו אם המצב בדירה עולה בקנה אחד עם המפרט, היתר הבניה וחוק התכנון והבניה" (אייל זמיר, חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973, הוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר; בעמ' 548 - 549; וראו אף ע"א 2299/99 שפייר נ. דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ"ה (4), 213; ת.א. (ירושלים) 649/95 אלוני נ. יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ). מרבית הליקויים, שנמנו בחוות דעתו של מהנדס גוכמן, הם ליקויים שאינם גלויים לעין, ואשר היה צורך בבדיקת מומחה לשם גילויים. בדיקה זו נערכה מעט למעלה משנה לאחר מסירת הדירה, לצורך הגשת התביעה דנן; וזאת לאחר שהנתבעת דחתה את מרבית טענותיהם של התובעים לגבי הליקויים שפורטו עוד בפרוטוקול המסירה ולא נענתה לפניותיהם אליה. כאמור, אין מחלוקת כי התובעים המציאו לנתבעת את חוות דעת המומחה מטעמם סמוך לאחר שנערכה. על כן אני סבורה כי התובעים עמדו בדרישות של סעיף 4 א' לחוק מכר דירות, וכי בנסיבות שפורטו לעיל אין הנתבעת יכולה להיתלות באי-המשלוח של מכתב רשום כתואנה להתנער מאחריותה לליקויי הבנייה. זאת ועוד: סעיף 7 לחוק מכר דירות קובע כי האמור בו אינו אינו גורע מזכויות קונה הדירה לפי כל דין, והתובעים ביססו את תביעתם גם על עילות חוזיות ונזיקיות כמפורט בכתב התביעה (לעניין העמידה בעינן של עילות תביעה נוספות על אלה שלפי חוק מכר דירות, ראו רע"א 2988/11 שיכון עובדים בע"מ נ. זכאי; ע"א 167/88 משה"ב בע"מ נ. שטרן, פ"ד מ"ד (2), 741; ע"א (ירושלים) 30/92 שיכון עובדים בע"מ נ. טל). על פי כל האמור, אני דוחה את טענת הנתבעת כי אין לחייבה בגין ליקויי הבנייה, בשל אי מתן הודעה מספקת עליהם. 29. בסעיף 42 לכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא מוכנה לתקן בעין ליקויים אמיתיים שיתגלו בדירה, ומנגד טוענים התובעים כי על פי המבחנים שנקבעו לעניין זה בפסיקה איבדה הנתבעת את זכותה לבצע את התיקונים בעין, בין היתר, לנוכח כפירתה במרבית הליקויים שנטענו ולנוכח ניסיונותיה הכושלים לתקן את הליקויים שניסתה לתקן. בסיכומים מטעם הנתבעת ביקש בא-כוחה לדחות את התביעה, בטענה שלא הוכחה, אך לא ביקש לאפשר לנתבעת לבצע את תיקון הליקויים בעין, חלף פיצוי כספי, ככל שהתביעה בעניינם תתקבל. נראה איפוא שהנתבעת זנחה את דרישתה לאפשר לה לבצע את תיקון הליקויים בעין, חלף פיצוי כספי, ועל כן אין צורך להרחיב בעניין זה. לגוף העניין, מסכימה אני עם התובעים כי אין מקום לאפשר ביצוע התיקונים בעין, לנוכח כפירתה של הנתבעת בטענותיהם בעניין זה ולנוכח הליקויים שנותרו בדירה גם לאחר התיקונים שבוצעו (ראו למשל ע"א 472/95 זלוצין נ. דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ' (2), 858). 30. לסיכום עניין ליקויי הבנייה: אני דוחה את טענות הנתבעת כי לא הוכח קיומם של ליקויים כאלה, או כי לא ניתנה לה הודעה מספקת עליהם. אני מקבלת את חוות דעתו ועדותו של אדריכל רייכלר בעניין ליקויי הבנייה, ואחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בגינם, בהתאם לחוות הדעת האמורה. ## טענותיהם האחרות של התובעים## 31. ה"ראש" השני של התביעה הוא טענות התובעים בדבר סכומים שמגיעים להם בגין אי ניצול של תוספות והטבות; בגין חיוב ביתר; וכן תשלום עבור דלת עץ פנימית לממ"ד ועבור רשת במרפסת שירות. 32. בזיכרון הדברים הראשון (נספח א/ 2 לכתב התביעה; ראו הגדרות המינוח לגבי מסמכי ההתקשרות, בסעיף 2 לעיל), פורטו תוספות ופריטי עבודה שונים שסוכמו בין הצדדים במסגרת המשא ומתן לגבי הדירה בבניין A. הפריטים והעבודות הנוספות הללו נכללו אף בתוספת לחוזה המכר (נספח ב/ 3 לכתב התביעה). תנאי חוזה המכר והתוספת, שנסבו על הדירה בבניין A, הוחלו, בשינויים המחוייבים, על הדירה בבניין B, וזאת על פי זיכרון הדברים השני (נספח ג' לכתב התביעה). הן בזיכרון הדברים הראשון והן בתוספת נכללה תנייה ולפיה: "במקרה שהקונה יחליט מסיבה כלשהי לוותר על אחד הפריטים ו/או התוספות שצויינו לעיל, הוא לא יהיה זכאי לזיכוי כספי ויהיה זכאי לקבל הטבה אחרת - שוות ערך" (סעיף 17 לתוספת). המחלוקת נסבה על שלושה פריטים שמנויים בסעיפים 6, 7 ו- 14 של התוספת. פריטים אלה הם: הוספה של חדר שירותים (סעיף 6); הוספה של כיור וברז בחדר השירותים שיווסף לדירה (סעיף 7); במרפסת הסלון יגיע הריצוף עד למעקה (סעיף 14). 33. התובעים טוענים, בסעיף 12 של כתב התביעה, כי עם התקדמות הבנייה של הדירה בבניין B הם החליטו לוותר על שלושת הפריטים הללו, ולפיכך יש לראותם כתוספות או כהטבות שלא בוצעו בפועל בשל הויתור. טענה זו שנוייה במחלוקת, כפי שיפורט להלן, אך גם לו היתה מוסכמת - משמעה היה כי התובעים היו זכאים לקבל חלף התוספות הללו הטבה אחרת, שוות ערך, ולא זיכוי כספי. התובעים טוענים - בסעיף 13 לכתב התביעה ובתצהיר התובע - כי כשהחליטו לוותר על התוספות האמורות, הסתבר להם שחלק ניכר מערך התוספות שסוכמו נותר בלתי מנוצל. התובע טוען כי בשל כך הוא פנה אל מר אברהם נבו, ממנהלי הנתבעת, וביקש, חלף ניצול ההטבות הללו, זיכוי כספי עבור עבודות חשמל ועבודות גבס, שהתובעים הזמינו כהזמנה "פרטית", ואשר היו עתידות להתבצע על ידי קבלני משנה שעבדו עבור הנתבעת. התובע טוען כי מר נבו השיב לו, שהוא לא ישלם ישירות לקבלני המשנה עבור העבודות הללו בדירת התובעים, אך בעת גמר החשבון יבוצע קיזוז. סיכום נטען זה היה בעל-פה ולא עוגן במסמך בכתב, לנוכח הבטחתו של מר נבו כי "מילה שלו זו מילה שמחייבת את החברה". מר אברהם נבו מכחיש דברים אלה. בסעיף 4 לתצהירו הצהיר כי למיטב זיכרונו לא פנה אליו התובע בבקשה לקבל זיכוי עבור עבודות חשמל שיבצע באמצעות קבלן המשנה של הנתבעת. עוד טוען מר נבו בתצהירו כי טענה זו של התובע אינה נכונה כלל, "שכן מעולם אין החברה מזכה דייר ע"ח עבודות שנעשות על ידי קבלן משנה שלנו". עוד מוסר מר נבו בתצהירו, כי לו היה התובע פונה אליו בבקשה כזאת, היה מפנה אותו לנציגת החברה ורד, כיוון שעניין כזה מצוי בטיפולה (גב' ורד שקד היתה נציגת הנתבעת שטיפלה בעניין דירת התובעים). מדובר איפוא, בראש ובראשונה, במחלוקת עובדתית בדבר עצם הפנייה הנטענת אל מר אברהם נבו ובדבר הבטחתו הנטענת, בתשובה לאותה פנייה ששנוייה במחלוקת. על התובעים הנטל להוכיח את גירסתם העובדתית, כנגד גירסתה הכופרת של הנתבעת. התובעים לא הרימו נטל זה. אציין עוד כי לנוכח הפירוט המדוייק של פריטי התוספות וההטבות, כפי שנעשה הן בזיכרון הדברים הראשון והן בתוספת; ולנוכח התנייה המפורשת כי במקרה של ויתור על איזו מהתוספות הללו, לא יהיו התובעים זכאים להחזר כספי אלא רק לתוספת חלופית שוות ערך - אזי לו אמנם ניתנה ההבטחה הנטענת לקיזוז כספי, מצופה היה שתעוגן בכתב, תוך פירוט מתבקש, לרבות סכום הקיזוז. כך או כך, התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח את גירסתם העובדתית בדבר עצם פנייתו של התובע אל מר אברהם נבו ובדבר ההבטחה שנטענה: החזר כספי בדרך של קיזוז, בניגוד לתנאי המפורש שבתוספת, כי במקרה של ויתור על איזה מפריטיה יהיו התובעים זכאים רק לתוספת חלופית שוות ערך, בעין, ולא להחזר כספי. מההיבט המשפטי, זו טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, וגם בתור שכזו אין לקבלה, מה גם שכאמור היא לא הוכחה. 34. כפי שצויין, יש מחלוקת אף לגופן של טענות התובעים לגבי פריטי התוספת שבהם מדובר. לגבי הוספה של כיור וברז בחדר שירותים: בזיכרון הדברים הראשון נאמר בעניין זה: "לבקשת הלקוח ובהסכמת המוכרים יותקן בחדר השירותים הנוסף ברז + כיור. הקונים ישלמו עבור תוספת הברז + הכיור סך של 2,850 ₪ (כולל מע"מ). במסגרת החוזה שייחתם בין הצדדים, יחתמו הקונים על מסמך כי ידוע להם שכל בעייה שתיווצר בעקבות התקנת הכיור והברז בשירותים, תחול על הקונים וכי הם יודעים שהתקנת הכיור היא לא תקנית" (ההדגשה שלי - י.ק.). הוספת הברז והכיור הועתקה מזיכרון הדברים הראשון אל סעיף 7 של התוספת, אשר לשונו: "בחדר השירותים יותקן כיור + ברז בעלות של 2,850 ₪ (כולל מע"מ). הקונה מצהיר כי לא יהיו לו טענות ו/או תביעות כלפי המוכרת בגין כל בעיה שתיווצר עקב התקנת הכיור והברז בשירותים וכי ידוע לו שלאחר התקנת הכיור בבית השימוש, השטח הנותר אינו עומד בדרישות התקן". ברישא של התוספת נאמר כי הפריטים והעבודות שמפורטים בה יינתנו לתובעים ללא תוספת תשלום, "למעט אם נאמר אחרת במפורש". אני מסכימה עם הנתבעת כי הברז והכיור שבמחלוקת באים בגדר סייג זה שברישא של התוספת. בזיכרון הדברים הראשון, שהוא הבסיס לפריטים שהובטחו לתובעים בתוספת, נקבע במפורש כי התובעים ישלמו עבור הוספת הברז והכיור, וננקב אף הסכום המדוייק שישלמו. הוספת הברז והכיור הועתקה מזיכרון הדברים הראשון אל התוספת, לרבות עניין הויתור על ידי התובעים על טענת פגם בגין התקנתם בחדר השירותים. אותם ברז וכיור הם הפריט היחיד מבין הפריטים הרבים שבתוספת, אשר לצידו ננקב אף מחירו. יתר הפריטים שבתוספת הובטחו לתובעים ללא תוספת תשלום, ואמנם - לא ננקב סכום-עלות לגבי אף אחד מהם. לעומת זאת, לגבי הוספת הברז והכיור בחדר השירותים "נאמר במפורש אחרת", היינו - כי עבורם על התובעים לשלם את הסכום שננקב לצידם. על כן אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי הכיור והברז אינם באים בגדר ההסדר שלגבי הפריטים האחרים שבתוספת; היינו - ויתור עליהם אינו מקנה לתובעים זכות לקבל במקומם הטבה או תוספת אחרת ללא חיוב. 35. לגבי הוספה של חדר שירותים בדירה: אין מחלוקת כי בדירה בבניין A היו, על פי המפרט המקורי, רק שני חדרי שירותים, וכי סוכם בין הצדדים להוסיף בדירת התובעים חדר שירותים שלישי. בהתאם לכך, נכלל הפריט "תוספת שירותים" בתוספת (בסעיף 6), ובתשריטים לגבי הדירה בבניין A (נספח ב/ 5 לכתב התביעה) הוסף חדר שירותים שלישי (ראו אף עדותו של מר יצחק נבו, ממנהלי הנתבעת, בעמ' 81 לפר'). אין מחלוקת כי הדירה בבניין B היא דירת חמישה חדרים מדגם "F" אשר תשריט שלה צורף לזיכרון הדברים השני (נספח ג' לכתב התביעה). בתשריט של הדירה מדגם F מופיעים שלושה חדרי שירותים. התובעים טוענים כי משנכללו בדירה בבניין B, מלכתחילה, שלושה חדרי שירותים, אזי על פי התוספת מגיעה להם הוספה של חדר שירותים רביעי; ומשויתרו על ביצועה של הוספה זו, מגיעה להם תמורתה הטבה חלופית, ולשיטתם - על דרך של קיזוז כספי. הנתבעת מאשרת כי בדירה מדגם F נכללו אמנם, בתכנון המקורי, שלושה חדרי שירותים, אך היא טוענת שתכנון זה שונה לאחר מכן ובוטל חדר השירותים השלישי, באופן שהמפרטים לגבי הדירות מדגם זה, שצורפו לחוזי המכר עם רוכשיהן, כללו רק שני חדרי שירותים ולא שלושה. מר יצחק נבו הסביר בעדותו: "נכון, אבל כאשר הרוכש רכש את הדירה השכנה, וגם יתר הדירות בבניין מטיפוס F - השירותים השלישיים נמחקו, למעט דירות פנטהאוז בקומה 9 שבהן שלושה חדרי שירותים" (בעמ' 82 לפר'). לשאלה לגבי הדירה הצמודה לדירת התובעים, באותה קומה, השיב מר נבו כי שם הותקנו רק שני חדרי שירותים, כפי שהסביר קודם לכן. ולגבי התובעים - "בדירה הקודמת עשינו שינוי בכתב יד בתוכנית הדירה, שביטא את הוספת חדר השירותים השלישי. כאשר התובעים החליפו ורכשו את דירה 27 (הדירה בבניין B - י.ק.), הכנו לגביה תכנית נקייה שכללה מלכתחילה שלושה חדרי שירותים, כי זה מה שהבטחנו לו. תכנית זו היתה רק עבור התובעים. כל הדיירים האחרים שרכשו דירה מאותו דגם קיבלו רק שני חדרי שירותים כי זו היתה התכנית הסטנדרטית. מדובר בשש דירות, שזו היתה תכניתן. דירת התובעים היא הדירה השביעית מאותו טיפוס, שלגביה נערך השינוי של הוספת חדר שירותים שלישי" (בעמ' 81 - 82 לפר'). הנתבעת טוענת איפוא כי ההוספה של חדר שירותים בדירה, לעומת התכנית המקורית, בוצעה בפועל בדירה בבניין B, בהתאם לסעיף 6 לתוספת; היינו - אין מדובר בפריט שהתובעים ויתרו עליו, אלא בפריט שהוסף בפועל. לא הגיע לתובעים חדר שירותים רביעי בדירה, כיוון שהוסף לדירה חדר שירותים שלישי, בעוד שביתר הדירות מאותו דגם הותקנו רק שני חדרי שירותים. על כן אין מדובר בפריט שהתובעים ויתרו עליו, והפועל היוצא הוא כי אין מגיעה להם הטבה חלופית בגינו. אף כאן מדובר במחלוקת עובדתית: האם ביתר הדירות מדגם F, שמקבילות לדירת התובעים, הותקנו רק שני חדרי שירותים, ורק בדירת התובעים תוכנן מלכתחילה גם חדר שירותים שלישי, כטענת הנתבעת; או שביתר הדירות מאותו דגם הותקנו שלושה חדרי שירותים, ועל כן הגיעה לתובעים, בהתאם לסעיף 6 לתוספת, הוספה של חדר שירותים רביעי. נטל ההוכחה הוא על התובעים, והם לא הרימו אותו. ב"כ התובעים שאלה את מר יצחק נבו מדוע לא המציא את ההסכם והתשריט של הדירה הצמודה לזו של התובעים, על מנת להוכיח את טענתו כי באותה דירה הותקנו רק שני חדרי שירותים. אולם כאמור, נטל ההוכחה הוא על התובעים ולא על הנתבעת. בסעיף 5 ד' לתצהירו של מר יצחק נבו פורטו שמותיהם של הדיירים, שרכשו דירות מדגם מקביל לדירת התובעים (ניתן אף להניח שהתובעים מכירים דיירים אלה, בהיותם שכניהם). התובעים לא הזמינו אף אחד מהדיירים הללו להעיד כמה חדרי שירותים הותקנו בדירתו, על מנת להוכיח את טענתם כי גם בדירות המקבילות לשלהם יש שלושה חדרי שירותים ולא שניים, כטענת הנתבעת. כידוע, בנסיבות העניין מקים מחדל כזה חזקה כי לו זומנו אותם דיירים לעדות, הם היו תומכים בטענת הנתבעת, כי בדירותיהם יש רק שני חדרי שירותים. משלא הרימו התובעים את נטל הראייה שעליהם ולא הפריכו את טענת הנתבעת, כי בדירתם הוסף חדר שירותים שלישי, באופן שמהווה ביצוע של הוספת חדר השירותים, על פי סעיף 6 לתוספת - אזי אין לקבל את טענת התובעים כי הם "ויתרו" על הוספת חדר השירותים, אלא עומדת טענת הנתבעת כי הוספה זו בוצעה על ידה בפועל, ועל כן אין מגיעה לתובעים הטבה חלופית בגינה. 36. הפריט השלישי מפריטי התוספת, שהתובעים טוענים שויתרו עליו, הוא: "במרפסת סלון - קיר המעקה, הריצוף יגיע עד המעקה" (סעיף 14 לתוספת). התובע הסביר בעדותו (בעמ' 18 לפר') כי מדובר בהמשך ריצוף הסלון אל מרפסתו, שצריך "לטפס" על קיר המרפסת, עד למעקה. הנתבעת ביצעה אמנם ריצוף עד למעקה, אך זאת - במרצפות הסטנדרטיות שסיפקה, ולא בריצוף השונה שבסלון דירת התובעים, אשר לטענת התובע היה על הנתבעת להמשיכו עד למעקה של מרפסת הסלון, שזו ההטבה שבה מדובר בסעיף 14 לתוספת. מר יצחק נבו, בסעיף 7 ג' לתצהירו, כופר בטענת התובעים, כי הריצוף עד מעקה המרפסת היה צריך להתבצע באמצעות אותן מרצפות שהונחו בסלון, ולא אחרת. הוא טוען כי הריצוף עד למעקה, שבוצע על ידי הנתבעת - ואשר עצם ביצועו אינו במחלוקת - תואם את ההטבה שהובטחה לתובעים בסעיף 14 לתוספת, ובכך ביצעה הנתבעת את המובטח, ואין מדובר ב"ויתור" של התובעים על פריט זה שבתוספת. אלא מאי - מסביר מר נבו בתצהירו - "בשלב מאוחר יותר, מנימוקים שלנו, החלטנו לרצף לכל שאר הדיירים את קירות מרפסת הסלון באותה צורה. הדבר לא נראה לתובעים, והם דרשו (ודורשים) שהואיל וריצפנו גם לאחרים, מגיע להם זיכוי של 700 ₪". יש איפוא מחלוקת פרשנית בין הצדדים: האם ההטבה שהובטחה בסעיף 14 לתוספת היא שריצוף המרפסת עד קיר המעקה יבוצע באותן מרצפות שבסלון דירת התובעים, שהן שונות מהמרצפות הסטנדרטיות; או שהריצוף במרצפות הסטנדרטיות עונה על האמור בסעיף 14 לתוספת. מלשונו של סעיף 14 לתוספת אין עולה כי הריצוף עד למעקה צריך להתבצע דווקא במרצפות הסלון, ולא אחרת, דבר שתומך בטענת הנתבעת. מהאמור בתצהירו של מר נבו עולה כי משהחליטה הנתבעת, בשלב מאוחר יותר, להעניק גם ליתר הדיירים את ההטבה של ריצוף מרפסת הסלון עד למעקה, "אויינה" - בדיעבד - הרבותא, או ה"הטבה", שבריצוף כזה, אשר הובטחה לתובעים בסעיף 14 לתוספת; וזו הסיבה שבגינה מנסים התובעים להפיק לעצמם "הטבה", לעומת מה שקיבלו יתר הדיירים, בדמות הטענה המוכחשת, כי הובטח להם המשך הריצוף במרצפות המיוחדות של הסלון. לשונו של סעיף 14 לתוספת אינה תומכת, כאמור, בטענת התובעים. ניתן לקבל את טענת הנתבעת כי בביצוע הריצוף עד למעקה היא יצאה ידי חובתה וביצעה בפועל את ההטבה על פי סעיף 14 לתוספת; היינו - אין מדובר בפריט שהתובעים "ויתרו" עליו, ואין מגיעה להם הטבה חלופית בגינו. זאת, נוסף על דחיית טענתם הכללית של התובעים כי מגיע להם זיכוי כספי בגין פריטי-תוספת שלא בוצעו, מהטעמים שבוארו בסעיף 33 לעיל. 37. על פי האמור לעיל, אני דוחה את טענת התובעים כי מגיע להם זיכוי כספי, באמצעות קיזוז, בגין פריטי ההוספה שבסעיפים 6, 7, ו- 14 לתוספת; הן את טענתם הכללית בעניין זה והן את טענותיהם הפרטניות לגבי שלושת הפריטים שבמחלוקת. 38. התובעים טוענים כי מגיע להם מהנתבעת תשלום בסך 667 ₪ עבור דלת עץ פנימית בממ"ד וכן תשלום בסך 175 ₪ עבור רשת במרפסת שירות. 39. לגבי דלת העץ הפנימית בממ"ד: התובע טוען כי במהלך הבנייה (בראשית נובמבר 2004) הזמינו התובעים אצל דלתות "חמדיה" דלת עץ פנימית לחדר הממ"ד (נוסף על דלת המתכת התקנית שסופקה על ידי הנתבעת). אין מחלוקת כי דלת זו אינה כלולה במפרט הדירה, וכי היא לא הובטחה לתובעים כהטבה או כתוספת, אלא מדובר בהזמנה "פרטית" של התובעים, על חשבונם. התובע טוען כי בחודש מרס 2005 הוא גילה להפתעתו כי דלת העץ האמורה הוסרה על ידי הנתבעת. התובע טוען כי ההסבר שקיבל לכך מהנתבעת היה כי נפלה טעות בבנייה. עוד טוען הוא כי מר יצחק נבו התחייב שהנתבעת תישא בהוצאות של התקנת דלת עץ חלופית על ידי חב' חמדיה. תמורת הדלת החלופית דרשה חב' חמדיה 667 ₪. התובע טען לפני נציג חמדיה, כי הנתבעת היא שצריכה לשלם עבור הדלת החלופית, ועל כך השיב לו נציג חמדיה "כי יבוצע החזר על ידי הנתבעת, אולם כרגע נדרש לשלם 667 ₪ אם ברצוני בדלת החליפית" (סעיף 24 ז' לתצהיר התובע). התובעים שילמו את הסכום האמור עבור הדלת החלופית (הקבלה צורפה כנספח י/ 2 לכתב התביעה), אך הנתבעת סירבה להשיבו להם. מנגד טוענת הנתבעת כי דלת העץ הפנימית בממ"ד הותקנה באופן אסור, בכך שעל ידי התקנתה הוקטן פתח האור של הכניסה לממ"ד באופן שנוגד את התקנות ואת התקן (פרטים בעניין זה הובאו בסעיף 12 ב' לתצהירו של מר יצחק נבו). מהאמור שם עולה כי התקנת דלת העץ בממ"ד נעשתה ללא ידיעתה וללא הסכמתה של הנתבעת. מר נבו מוסר עוד בתצהירו, כי בביקור בדירה הוא הופתע לגלות את משקוף העץ של הדלת הפנימית האמורה, שמקטין את הכניסה לממ"ד בניגוד לחוק, ועל כן הורה לפרקו, שאלמלא כן לא היתה הדירה עומדת בביקורת של פיקוד העורף ולא ניתן היה לקבל טופס 4 לשם איכלוסה. מר יצחק נבו טוען בתצהירו: "מעולם לא הבטחתי לתובעים שאנו נתקין דלת חליפית לממ"ד ו/ או כי נשלם עבור הדלת החליפית. מעולם לא אמרתי כי היתה טעות בבנייה, ועקב כך הוסרה הדלת" (סעיף 12 ג' לתצהיר; ההדגשה במקור). בניגוד לאמור בתצהירו של מר יצחק נבו, הסתבר - בחקירתו הנגדית בביהמ"ש - כי אין זה נכון שהתקנת דלת העץ בממ"ד נעשתה ללא ידיעתה וללא הסכמתה של הנתבעת. ב"כ התובעים עימתה אותו עם מסמך ששוגר אל הנתבעת על ידי חב' חמדיה ביום 28.10.04, מספר ימים לפני התקנתה של אותה דלת (מסמך זה צורף כנספח ב' לאסופת מסמכים שהתובעים המציאו ביום 8.11.07). במסמך האמור מפרטת חב' חמדיה את פרטי הדלת והמשקוף, שהתובעים הזמינו. בשולי המסמך רשם מר יצחק נבו בכתב ידו ובחתימתו: "ורד, משקוף לצבע מייקר את המחיר" (ורד היא גב' ורד שקד, נציגת הנתבעת שטיפלה בעניין דירתם של התובעים). מר נבו אישר את כתב ידו ואת חתימתו על גבי המסמך של חב' חמדיה ואישר שידע מראש על דלת העץ שהוזמנה לממ"ד: "הם שאלו אותי ואמרתי שאני מסכים, אך יש לזה תנאים של פיקוד העורף כיוון שמדובר בחדר ממ"ד" (בעמ' 88 לפר'; ההדגשה שלי - י.ק). בהמשך הסביר מר נבו כי ניתן להתקין את הדלת באופן "חוקי", במקום אחר בממ"ד מזה שבו הותקנה (במקביל לדלת הפלדה, בפנים הממ"ד), אך לא באופן שבו הותקנה, תוך הקטנת פתח האור בניגוד לתקנות: "הדלת עצמה מתאימה לממ"ד, אך אופן הרכבתה על ידי חמדיה לא היה נכון. הם קיצרו אותה והתקינו אותה בחלק הפנימי של משקוף הממ"ד, באופן שהקטין את פתח האור לעומת המידות שדרושות לפי החוק". מר נבו הבהיר כי בשל אופן ההתקנה הבלתי נכון של הדלת הוא הורה לפרק אותה, על מנת שהדירה תעבור את הביקורת של פיקוד העורף. אין מדובר איפוא בהתקנה "בלתי חוקית" של דלת העץ, שנעשתה מבלי ליידע כלל את הנתבעת. הודעה מפורטת בכתב, שכללה את כל פרטי הדלת והמשקוף, נמסרה לנתבעת לפני התקנתה. ההערה היחידה שהיתה למר נבו לעניין זה היתה כי המשקוף המיוחד שהוזמן יצריך צביעה נפרדת שתייקר את עבודת הנתבעת (ראו הסברו בעניין זה, בעמ' 89 לפר'). מר נבו ציין הערה זו על גבי המסמך של חב' חמדיה, אך לא ציין שם הסתייגות, או אזהרה, כי אם אופן ההתקנה של הדלת לא יהא תואם את התקנות, תיאלץ הנתבעת להסירה. אין מחלוקת כי כשגילה מר נבו את הבעיה שנוצרה בשל האופן שבו הותקנה הדלת בממ"ד, הוא לא הודיע על כך לתובעים ולא יידע אותם כי ייאלץ להסיר את הדלת לצורך הביקורת של פיקוד העורף. דבריו של מר נבו, אודות אופן ההתקנה הבלתי תקין של הדלת, תומכים בגירסתו של התובע כי כאשר התלונן באוזני מר נבו על הסרת הדלת ממקומה, הוא נענה שהדבר נעשה בשל "טעות בבנייה". אפשר שהכוונה בתשובה זו היתה לטעות באופן התקנתה של הדלת. התובע טוען, כאמור, כי בשל אותה טעות התחייב כלפיו מר יצחק נבו, שהנתבעת תישא בתוספת העלות עבור התקנת דלת חלופית; ואילו מר נבו מכחיש טענה זו. אולם גם אם אלך לשיטתו של מר נבו, כי לא התחייב כך כלפי התובע, עדיין סבורה אני כי בהתנהלותה בעניין דלת העץ בממ"ד גרמה הנתבעת לתובעים נזק, שעליה לפצותם בגינו. מר נבו אישר בעדותו, כי התבקשה מראש הסכמתו להתקנת דלת העץ, שהתובעים הזמינו, וכי הוא הסכים לכך. במסמך של חב' חמדיה צויינו אף המידות והפרטים לגבי הדלת והמשקוף. משרשם מר נבו את הערתו על גבי המסמך האמור, היה עליו לציין שם גם את הדרישה בדבר אופן ההתקנה של הדלת או לדרוש כי התקנתה תבוצע בפיקוחה ועל פי הנחיותיה של הנתבעת, על מנת למנוע חריגה מהמותר על פי החוק. משחדל מר נבו מעשות כן, היה עליו למצער להודיע לתובעים על הבעיה שהתגלתה לגבי אופן ההתקנה של הדלת, וייתכן שעל ידי כך ניתן היה למנוע לפחות חלק מהנזק שנגרם. היה כאן מחדל רשלני מצידה של הנתבעת, שבגינו נגרם לתובעים נזק. על כן אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. 40. אשר לרשת במרפסת השירות: מדובר בחלון במרפסת השירות שצמודה למטבח הדירה. התובעים טוענים כי הם הזמינו התקנה של רשתות בכל חלונות הדירה, אך הנתבעת לא התקינה רשת בחלון מרפסת השירות (בפרוטוקול המסירה צויינה המחלוקת בעניין חובתה של הנתבעת להתקין את הרשת בחלון זה). אין מחלוקת כי הרשת בחלון מרפסת השירות הותקנה לאחר מסירת החזקה בדירה לתובעים, וכי התובעים שילמו לנתבעת 175 ₪ עבור התקנת רשת זו (נספחי י"ג/ 3 לכתב התביעה). התובעים טוענים כי הזמנת הרשת האמורה נכללה בהזמנה של כל הרשתות בדירה, ועל כן תובעים הם מהנתבעת להשיב להם סכום זה. מנגד טוענת הנתבעת כי הרשת במרפסת השירות לא נכללה בהזמנת הרשתות לדירה, ועל כן יש לדחות דרישה זו של התובעים. אין מחלוקת כי מלכתחילה לא היה חלון במרפסת השירות, אלא רק תריס. בדצמבר 2004 ביקשו התובעים להכניס שינוי ולהחליף את התריס שבמרפסת השירות בחלון (מכתב התובע אל הנתבעת, נספח ב' לכתב ההגנה). עוד אין מחלוקת כי הזמנת הרשתות לחלונות הדירה היתה בגדר תוספת-בתשלום, וכי סוכם שהתובעים ישלמו עבור תוספת הרשתות סך 2,450 ₪. סיכום זה בא לביטוי במסמך של נציגת הנתבעת ורד, מיום 27.8.04 (נספח י"ג/ 1 לכתב התביעה). במסמך זה נאמר כי התובע מזמין רשתות לכל הדירה, "חוץ ממטבח", ומתחייב לשלם עבורן את הסכום האמור. אף במכתב (נספח י"ג/ 2 לכתב התביעה), שכתב התובע אל מר יצחק נבו, ביום 7.6.05 - לאחר מסירת הדירה לתובעים - הוא כותב: "ברצוני להזכירך כי סוכם בינינו שתמורת סכום של 2,450 ₪ יותקנו רשתות בכל דירתי (למעט במטבח)". אין אף מחלוקת כי החלפת התריס של מרפסת השירות בחלון נעשתה על ידי התובעים מספר חודשים לאחר הזמנת הרשתות לכל הדירה, שנרשמה במסמך האמור של הנציגה ורד (מסמך זה הוא מאוגוסט 2004, והשינוי של החלפת התריס בחלון נעשה בדצמבר אותה שנה). אף התובע אישר, בעדותו בביהמ"ש, כי הזמנת הרשתות קדמה לשינוי שנעשה לגבי חלון מרפסת השירות. מהעובדות שאינן במחלוקת, כמפורט לעיל, עולה כי הסכום של 2,450 ₪, אשר סוכם - באוגוסט 2004 - שהתובעים ישלמו עבור הזמנת הרשתות לדירה, לא כלל את הרשת עבור חלון מרפסת השירות. לא זו בלבד שבאותו סיכום הוחרג "המטבח" במפורש מהזמנת הרשתות, אלא שהחלפת התריס במרפסת המטבח בחלון, שנזקק לרשת, נעשתה מספר חודשים לאחר הזמנת הרשתות. מעדותו של התובע עלה כי לאחר שנעשה אותו שינוי, הוא לא פנה אל הנתבעת ולא ביקש להוסיף הזמנה של רשת גם לחלון (החדש) שבמרפסת השירות. לו עשה התובע כן, היתה הנתבעת מחייבת את התובעים בתשלום עבור אותה רשת נוספת, שלא נכללה ולא חושבה במסגרת הזמנת הרשתות לדירה, באוגוסט 2004. על כן בדין חייבה הנתבעת את התובעים לשלם בנפרד עבור הרשת לחלון במרפסת השירות. לפיכך אני דוחה מרכיב זה של התביעה. 41. התובעים טוענים כי בגמר ההתחשבנות בין הצדדים חייבה אותם הנתבעת ביתר בסכום של 17,808 ₪, והם תובעים השבתו. במכתב מיום 7.3.05, לקראת מסירת הדירה לתובעים (נספח ט' לתצהיר התובע), דרשה מהם הנתבעת יתרת תשלום בסך 40,000 ₪ לשם קבלת הדירה. במסמך נוסף, מיום 17.3.05 (נספח י"ב לכתב התביעה) ערכה הנתבעת חשבון של חיובים וזיכויים בגין תוספות ושינויים בדירה, אשר בסיכומו נותרה לתובעים יתרת חוב בסך 6,040 ₪. לשם קבלת החזקה בדירה שילמו איפוא התובעים לנתבעת 46,040 ₪, והם טוענים כי סך 17,808 ₪ מתוכם מהווה חיוב ביתר. יש לציין כי בתצהירו של התובע הועמד סכום החיוב ביתר על סך 16,625 ₪, ולא כסכום שנטען בכתב התביעה. בסעיף 25 לכתב התביעה (ובהתאמה, בתצהיר התובע) נטען בעניין זה כי בחשבון החיובים והזיכויים (נספח י"ב לכתב התביעה) "הוסף מע"מ על מע"מ על 3 פריטים בתחשיב, וכן נוצרו 2 פריטים חדשים, האחד עלות "קירות/מדרגות" בסך 2,600 + מע"מ, וכן פריט מופרך נוסף אחר, והוא "ע"פ סעיף 7 לחוזה המכר". אמור מעתה, תחת לזכות את התובעים בשווי הטבה של 2,850 ₪ עבור כיור וברז, כעת דורשת הנתבעת מהתובעים סכום זה". מנגד טוענת הנתבעת כי כל הסכומים שבהם חייבה את התובעים הגיעו לה כדין, והם לא חוייבו בדבר ביתר. לגבי יתרת החוב בסך 40,000 ₪, על פי המסמך הראשון שנזכר לעיל, לא המציאו התובעים כל פירוט או הסבר, על מה הם חולקים. בתצהירו של התובע נטען (בסעיף 26) כי יתרת החוב של התובעים היתה כ- 29,000 ₪, ולא מעבר לכך, אך אין כל פירוט: מה, לשיטתם של התובעים, יש לגרוע מיתרת החוב בסך 40,000 ₪ שדרשה הנתבעת. התובעים לא הוכיחו איפוא כלל כי נפל פגם בדרישה זו. טיעונם של התובעים, שצוטט לעיל, נסב רק על יתרת החוב בסך כ- 6,000 ₪, על פי המסמך השני של הנתבעת, חשבון החיובים והזיכויים בגין שינויים ותוספות. הטיעון בעניין זה אינו ברור, אך ניתן לחלקו לשניים: הסיפא, בעניין תוספת הכיור והברז, לעומת הרישא. הרישא אינה ברורה כלל: ב"כ התובעים אינה מראה ואינה מבהירה מה הם שלושת הפריטים שבתחשיב התוספות והשינויים, שלגביהם היא טוענת ש"הוסף מע"מ על מע"מ", ולמה כוונתה בטענה זו. אין אף כל הבהרה לטענה בעניין "עלות קירות/מדרגות". הפריט שמופיע בחשבון של הנתבעת הוא "בניית קירות/מדרגות", שבגינו חוייבו התובעים בסכום של 2,600 ₪ (לפני מע"מ). התובעים לא הראו כי חיוב זה נעשה שלא כדין (מר יצחק נבו טען, בעדותו בביהמ"ש, כי לאחר מכן זיכתה הנתבעת את התובעים בסכום זה, אך התובע כפר בטענה זו; ראו בעמ' 84 לפר'). שונה עניינה של הסיפא של טיעון התובעים, שנסבה על הוספת הכיור והברז, עניין שנדון בסעיף 34 לעיל. בטור החיובים שבחשבון הנתבעת נכתב: "ע"פ סעיף 7 בתוס' לחוזה המכר", וסכום החיוב: 2,436 ₪, לפני מע"מ (בציטוט מתוך החשבון, בסעיף 25 לכתב התביעה, הושמטה בטעות המילה "בתוס'", היינו - חיוב זה מסתמך על סעיף 7 לתוספת לחוזה המכר, ולא על סעיף 7 לחוזה המכר, כפי שצוטט בטעות בכתב התביעה). לנוכח ההסתמכות המפורשת, בחשבון הנתבעת, על סעיף 7 לתוספת, ברור שמדובר בהוספת הפריטים של הכיור והברז שנדונה בסעיף 34 לעיל. עלותם של הפריטים הללו נקבעה בסעיף 7 לתוספת: 2,850 ₪ (כולל מע"מ). כפי שצויין בדיון בעניין זה לעיל, התובעים טוענים שהם ויתרו על הוספת הפריטים הללו, והיא לא בוצעה בפועל. הנתבעת לא כפרה בטענה עובדתית זו. בהחלטתי בעניין זה דחיתי את דרישתם של התובעים לזיכוי כספי בגין ויתורם על הכיור והברז, שנמנים עם פריטי התוספת. אולם ברור שאם הוספת הפריטים הללו לדירה לא בוצעה בפועל, אזי אין לחייב את התובעים בעלותם. על כן חיוב זה הוא שגוי. אפשר שטעותה של הנתבעת בעניין זה נבעה מכך שאותם ברז וכיור הם הפריטים היחידים בתוספת, שבגין ביצועם היה על התובעים לשלם, בעוד שלגבי כל יתר פריטי התוספת היו התובעים זכאים להוספתם ללא חיוב. על כל פנים, משלא בוצעו הפריטים הללו בפועל, יש לבטל את חיובם של התובעים בגינם. 42. אני דוחה איפוא את מרכיב התביעה, שעניינו חיוב ביתר, למעט לגבי פרט החיוב בגין הברז והכיור. על הנתבעת להשיב לתובעים את הסכום של 2,850 ₪ (כולל מע"מ) שבו חוייבו בגין הפריטים הללו. אציין כי היתה בין הצדדים מחלוקת גם לגבי החנייה שסופקה לתובעים, אך בתביעה לא נתבע פיצוי בעניין זה. מהעדויות עלה כי היו אמנם תקלות כאלה ואחרות בעניין החנייה, אך בסופו של דבר קיבלו התובעים את החנייה הכפולה, בהתאם לתנאי ההתקשרות (ולטענת הנתבעת, קיבלו אף טובה ממנה). משלא נכללה בתביעה דרישה לפיצוי בקשר לחנייה, אין צורך לדון בעניין זה. ## פיצוי בגין עוגמת נפש## 43. התובעים תבעו פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, הטרדה ואובדן הזמן שנגרמו להם בשל ליקויי הבנייה ותיקוניהם שלא צלחו. הפצוי בגין נזק שאינו ממוני מסור, כידוע, לשיקול דעתו של ביהמ"ש. במקרים כמו המקרה דנן, השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול כוללים, בין היתר, בחינה של טיב הדירה ומצבה בכללותה, ההיקף והחומרה של הליקויים שנמצאו, הקשיים שליקויים אלה גורמים בחיי היומיום והקשיים שייגרמו לתובעים בעת העבודות לתיקן הליקויים, התנהלות הקבלן אל מול התנהלות הדייר, וכד' (ע"א 5602/03 סגל נ. שיכון ופיתוח). אדריכל רייכלר נשאל על ידי ב"כ הנתבעת מה התרשמותו הכללית מהדירה והשיב: "יחסית בסדר" (בעמ' 32 לפר'). ב"כ הנתבעת נסמך בסיכומיו על תשובה זו לתמיכה בטענתו כי ככל שנמצאו ליקויים בדירה הרי הם מינוריים ואין בהם כדי לגרום שיבוש או עוגמת נפש לתובעים. איני מקבלת טענה זו. מדובר בדירה גדולה ואיכותית, שהתובעים השקיעו בה את מיטב כספם. הליקויים שנמצאו בדירה אמנם אינם כאלה שמאלצים את התובעים ואת בני ביתם לחיות "בתנאים לא תנאים, בלשון המעטה", תוך שיבוש והפרעה לשיגרת חייהם - כפי שנטען בסעיף 60 לסיכומי ב"כ התובעים - אך אין לומר שהליקויים הללו, בהצטברם, הם זניחים או מינוריים. החמורים בהם הם דווקא אלה שאינם ברי תיקון (סטייה ועקמומיות בקירות הדירה; מידות המחסנים קטנות מהנדרש על פי תנאי ההתקשרות). אלה ליקויים חמורים למדי, שהתובעים ייאלצו לחיות עמם ואשר עלולים אף לפגוע בערך הדירה. אין ספק שהדבר מסב לתובעים עוגמת נפש, גם אם יפוצו כספית בעלות תיקונם של ליקויים אלה, לו תוקנו. מבין הליקויים ברי התיקון ניתן לציין, למשל, את אי-אטימת הפתח סביב צינור ה-ונטה בשירותים, דבר שיוצר "מסדרון קולי" פתוח בין דירת התובעים לדירת השכנים שמעליהם; ליקויים לא מעטים בעבודות הטיח והצבע; ליקויים בעבודות אלומיניום - אלה הן דוגמאות לליקויים אשר גם אם אינם בעלי משמעות כספית ניכרת, עדיין יש בהם כדי לגרום עוגמת נפש יומיומית בעת המגורים והשימוש בדירה. עוד יש להתחשב בעוגמת הנפש שנגרמה לתובעים בשל התיקונים הבלתי מספיקים, שהנתבעת ביצעה בדירתם. התובעים אמנם לא כימתו ולא פירטו את טענתם בדבר אובדן זמן-עבודה שלהם, שהיה כרוך בביצוע אותן עבודות, אך עדיין, ביצוע עבודות תיקון בדירה מאוכלסת גורם טרדה ואי נוחות לדייריה. התחשבתי אף באמור בסעיף 9.4 לחוות דעתו של אדריכל רייכלר: כי ביצוע העבודות לתיקון הליקויים אמנם לא יצריך פינוי הדירה, "אך הן מהוות מטרד מהותי לניהול מהלך תקין של חיים בבית מאוכלס". לאחר ששקלתי את היקף הליקויים וטיבם, ביחד עם יתר השיקולים שצויינו לעיל ומכלול הנסיבות, החלטתי להעמיד את הפיצוי בגין עוגמת הנפש על סך 7,500 ₪. ## סיכום## 44. על פי כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים ולשלם להם הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד; והנתבעת תישא אף בהוצאות עדותו של אדריכל רייכלר; הכל בסכומים כמפורט להלן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שצויין לגבי כל אחד מהם: נושא סכום נכון למועד ליקויי בנייה: עבודות לביצוע (סעיפים 10, 12, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20, 21, 22, 24, 25, 26, 27). 16,038 ₪ בתוספת מע"מ 21.10.07 (מועד חוות דעתו של אדירכל רייכלר) ליקויי בנייה: ליקויים שאינם לתיקון (סעיפים 9, 11, 27). 25,610 ₪ (ללא מע"מ כיוון שליקויים אלה אינם לתיקון) 21.10.07 (מועד חוות דעתו של אדירכל רייכלר) שכ"ט מהנדס גוכמן עבור חוות דעתו הראשונה 1514 ₪ 28.6.06 (מועד הקבלה) שכ"ט מהנדס גוכמן עבור חוות דעתו השנייה 700 ₪ 26.9.06 (מועד הקבלה) הוצאות עדותו של מהנדס גוכמן 1,500 ₪ בתוספת מע"מ 26.5.10 (מועד פסיקתן) הוצאות עדותו של מומחה ביהמ"ש, אדריכל רייכלר 1,500 ₪ בתוספת מע"מ 12.1.10 (מועד פסיקתן) עבור דלת חלופית לדלת עץ פנימית בממ"ד (סעיף 39) 667 ₪ 17.4.05 (מועד הקבלה) החזר חיוב בגין כיור וברז בחדר שירותים (סעיפים 41 - 42) 2,850 ₪ 19.4.05 (מועד התשלום) פיצוי בגין עוגמת נפש 7,500 ₪ 3.10.06 (מועד הגשת התביעה) אגרות המשפט ממועד תשלומן שכ"ט עו"ד 12,000 ₪ (כולל מע"מ) 21.11.12 (מועד פסה"ד) ליקויי בניהבניה