עבודות אלומיניום - ליקויי בניה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא עבודות אלומיניום - ליקויי בניה: התובענה נסבה על ליקויים בתכנון ובביצוע עבודות אלומיניום בביתם של התובעים. ההליך מעלה שאלות של היקף אחריות הקבלן מבצע העבודות ואחריות בעלי תפקיד בקבלן לליקויים. א. ההליך והצדדים לו עיסוקה של נתבעת 1 בייצור ואספקת עבודות אלומיניום (להלן הנתבעת). נתבעים 3-2 היו מנהלים בנתבעת בתקופה הרלוונטית להתקשרות בין הצדדים. התובעים, בני-זוג המתגוררים בבית פרטי בזכרון-יעקב, התקשרו עם הנתבעת בהסכם להזמנת עבודות אלומיניום שנועדו לביתם (להלן העבודות). ההתקשרות בין הצדדים נעשתה על-פי הזמנת עבודה נושאת תאריך 30.5.1999 בסכום של 79,400 ₪ הכולל מע"מ. לגרסת התובעים התגלו ליקויים בעבודות, בהם ליקויי תכנון וביצוע (להלן הליקויים). עוד טענו שהנתבעת כלל לא השלימה את העבודות להן התחייבה. על כן הגישו נגד הנתבעים תביעה לתשלום 225,000 ₪ בשל נזקיהם הישירים והעקיפים הנובעים מהליקויים. התובענה, שהוגשה ביום 4.10.2006, הושתתה על עילות חוזיות ונזיקיות. הנתבעים התגוננו בטענת התיישנות ובטענות לגוף התביעה וכפרו באחריות אישית של נתבעים 3-2 לנזקי התובעים. כל אחד מהצדדים נסמך על חוות-דעת שנתן מומחה מטעמו. בית-המשפט מינה מומחה מטעמו לבדיקת העבודות; לחוות-דעתו ניתן מעמד מכריע. מינוי המומחה נעשה לאחר שבעלי-הדין כבר הגישו את ראיותיהם בתצהירים. חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט, אלדד גרנות, העריכה את עלות תיקון הליקויים בבית התובעים בסך של 193,500 ₪ (לעומת 110,097 ₪ שקבע מומחה התובעים). התובעים הגישו כתב-תביעה מתוקן על סך 353,500 ₪ תוך התאמת הסכום שנתבע לחוות-דעת מומחה בית-המשפט. הנתבעים לא הסכינו עם חוות-דעת מומחה בית-המשפט וחלקו על תוכנה ומסקנותיה. לאחר שהמומחה נחקר על חוות-הדעת ביקשו הנתבעים להעבירו מתפקידו ואגב כך לבטל את חוות-הדעת שנתן. הבקשה נדחתה וחוות-הדעת נותרה על מכונה [החלטה מיום 23.8.2010]. בשאלות השנויות במחלוקת העידו התובע מזה ונתבעים 2 ו-3 מזה. מומחה בית-המשפט נחקר על חוות-דעתו בשתי הזדמנויות. ההפניות להלן הן לפרוטוקול זולת אם צוין אחרת. ב. טענת התיישנות ביסוד התובענה ניצבה טענת התובעים כי הנתבעת הוזמנה לבצע עבודות אלומיניום אלא שהעבודות לא הושלמו והתגלו בהן ליקויים מליקויים שונים. הוטעם שהזמנת העבודה שהיה על הנתבעת לבצעה, הזמנה אחת ויחידה היא. מן הצד האחר טענו הנתבעים שדובר בשתי הזמנות נפרדות: הראשונה בוצעה וסופקה במלואה בחודש ספטמבר 1999 כך שעילת התביעה הנעוצה בה כבר התיישנה ביום 4.10.2006, עת הוגשה התביעה, ואילו ההזמנה השניה, המאוחרת יותר, לא התיישנה אלא שכל טענות התובעים מתייחסות דווקא לעבודות שבוצעו לפי הזמנת העבודה הראשונה ובגדרה [סע' 4 ו-11-10 לתצהיר נתבע 2, נ/8; סע' 4 ו-10-9 לתצהיר נתבע 3, נ/9]. את עמדת התובעים כי טענת ההתיישנות נדחתה על-ידי בית-המשפט מכללא כבר בקדם-המשפט וכי ממילא זנחוה הנתבעים אין לקבל; היא נטולת יסוד משפטי ועובדתי. על אף האמור דינה של טענת ההתיישנות להידחות לגופה, ביחס לעילה החוזית וביחס לעילה הנזיקית כאחד. בעדותם הראשית גרסו הנתבעים שהעבודות בבית התובעים שבגינן הוגשה התביעה בוצעו בחודש ספטמבר 1999 [סע' 11 ל-נ/8 וסע' 10 ל-נ/9]. בתצהיריו שלל זאת התובע מבלי שמסר גרסה פוזיטיבית באשר למועד ביצוע העבודות ותוך שהטעים כי בפועל הנתבעת לא השלימה את העבודות עד עצם היום הזה [סע' 23 ל-ת/1; סע' 11 ל-ת/2]. התובע נחקר ארוכות בשאלת קיומן של שתי הזמנות עבודה או הזמנה יחידה אך לא בשאלת המועד בו הותקנו העבודות מושא ההזמנה העיקרית שאותה כינו הנתבעים ההזמנה הראשונה. בעניין זה, שהוא מהותי להכרעה בסוגית ההתיישנות, השלימו הנתבעים בראיותיהם את שהחסירו התובעים. הנתבעים הגישו כראיה תצהיר תשובה לשאלון בחתימת התובע, כמכלול ומבלי שסייגו את הסתמכותם עליו לתשובה ספציפית כזו או אחרת. במענה לשאלות שנסבו על מועד התקנת העבודות ביאר התובע באותו תצהיר כי "עבודות התקנה החלו לקראת סוף חודש אוקטובר 99 אולם עקב ליקויים בהתקנה וחוסר בהספקת חלקים העבודות לא הסתיימו עד היום" [סע' 13 ל-נ/6]. משהוגש תצהיר התובע הכולל הצהרה זו מטעם הנתבעים יש לראותם כמסכימים עימה ומודים בנכונותה. על כן אני קובעת שהתקנת העבודות בבית התובעים החלה בסוף אוקטובר 1999 ולא בספטמבר אותה שנה. אפילו בוצעו העבודות מאלף עד תו בסוף אוקטובר 1999, ואפילו לא ניטשה בין הצדדים מחלוקת בשאלת השלמת העבודות, ואפילו נולדה עילת התובענה במועד ביצוע העבודות וללא קשר למועד גילוי הנזק שהוא שניצב במוקד ההליך - לא היה בכך לגרום להתיישנות העילה. ההליך נפתח ביום 4.10.2006 בעטיין של עבודות שהוחל בהתקנתן בסוף אוקטובר שנת 1999. נובע מכך שבמועד הגשת התביעה טרם חלפו שבע שנים מעת הספקת העבודות. ככל שהעילה התגבשה ונודעה לתובעים במועד מאוחר להתקנת העבודות מטעמים שבגילוי הנזק והיקפו יפים הדברים שבעתיים. נוכח קביעתי שבמועד הגשת התביעה לא מלאה תקופת ההתיישנות אין צורך להכריע בשאלות הנסבות על מועד גיבוש הנזק וגילויו. הן ידונו בהמשך בהקשרן של מחלוקות אחרות; בהקשרה של שאלת ההתיישנות התייתר הצורך להכריע בהן. ג. תוכן ההתקשרות והיקף העבודות לקביעת תוכנה של ההתקשרות בין הצדדים תוך זיהוי העבודות שהוזמנו והיקפן מחד גיסא והמחיר המוסכם שנקבע תמורתן מאידך גיסא נודעת חשיבות להכרעה בשאלות שמחלוקת. זיהוי העבודות משליך על טענת התובעים כי העבודה לא הושלמה. להיקפה הכספי של הזמנת העבודה נודעת חשיבות בקביעת הפיצוי בגין ליקויים שהנתבעת נושאת באחריות להם. הזמנת העבודה אין מחלוקת על כך שביום 30.5.1999 נערכה בין הצדדים הזמנת עבודה שמספרה 0125-0124 [מוצג נ/6-א'; להלן הזמנת העבודה]. בהזמנת העבודה נמנו הפריטים שהוזמנו - מהם דלתות, מהם חלונות ומהם ויטרינות, וצוינו מידותיהם ומספר היחידות שהוזמנו מכל פריט. עלות ההזמנה הסתכמה בסך 79,400 ₪ כולל מע"מ. הובהר שהמחיר כולל את חומר הגלם לביצוע העבודות, יצור, הובלה, הרכבה והתקנה. תשלום התמורה חולק לארבע מנות תוך הבחנה בין יום ההזמנה, מועד הזמנת חומר הגלם, גמר הייצור ומועד ההתקנה. המסמכים שנערכו בין הצדדים כללו את הזמנת העבודה, הצעות מחיר, חשבוניות וקבלות. שני הצדדים כאחד ביקשו לפרוץ את גדרה של הזמנת העבודה: התובע ביקש לכלול בהזמנת העבודה פריטים שלא נמנו בה אך נזכרו בהצעות המחיר; הנתבעים טענו לקיומה של הזמנת עבודה נוספת ומאוחרת יותר שנסבה על רשת גלילה לחלון הממ"ד וויטרינה לחניה. טענות אלה, דינן להידחות. לתצהירו צירף התובע הצעות מחיר שתאריכיהן 16.3.1999, 13.5.1999, 23.7.1999 ו-28.7.1999 - כולן מאת הנתבעת [נספחי ת/2]. הן כוללות הצעות שקדמו להזמנת העבודה מזה והצעות מאוחרות להזמנת העבודה מזה. בעדותו אישר התובע שהזמנת העבודה היא שחלשה על ההתקשרות החוזית בין הצדדים והיא שביטאה את סוג והיקף העבודות שאותן התחייבה הנתבעת לייצר, לספק ולהתקין; עסקינן בהזמנת עבודה אחת שנבעה מהצעות מחיר שהועברו לפניה ושעל-יסודן נערכה [עמ' 57 ש' 13-12, 25-24 ו-27]. אשר להצעות מחיר שמועדן מאוחר להזמנת העבודה ושלא בשלו להזמנת עבודה נפרדת, אין לראות כיצד הן עשויות להשפיע על תוכנה של הזמנת העבודה שקדמה להן. כשנדרש התובע לבאר עניין זה היתה עדותו מתחמקת וניכר שהוא מתקשה ליתן תשובה כנה, מלאה וישירה. תחילה טען שהצעות המחיר המאוחרות להזמנה נסבו על העבודות שנכללו בהזמנה ועסקו רק בשינויים קלים במידותיהן; בלשונו: "[...] אותו עיקרון, אותה הזמנה היה וריאציות על הנושא" [עמ' 60 ש' 10-4]. בהמשך שב התובע וחזר על טענה זו אלא שלא עלה בידו לפרטה ולהסבירה: "לא היו כל הזמנות נוספות, היה ביצוע עבודה אחד כנגד הזמנה אחת ויכול להיות שהיה שינוי של איזושהי וריאציה על הנושא אם זה יכול להיות, אני לא יודע עכשיו אני לא יכול להעלות בזכרוני איזה שינויים היו אבל אם קיים שינוי כזה אוכל להסביר אותו" [עמ' 63 ש' 13-11]. כיצד עשוי התובע להסביר שינוי שאינו זכור לו? לתובע הפתרונים. ואמנם, הוא אישר שאין ביכולתו להתייחס לסוגית השינויים ובכך סתר את עדותו הקודמת בדבר קיומם של שינויים כאלה. בהמשך ביקש התובע להשיב לשאלות שנשאל בעניין זה כשהוא מקריא את התשובה מדף שהכין לעצמו מבעוד מועד [עמ' 65-64]. לבסוף אישר שעלות השינויים שנעשו לאחר ההזמנה נעה בין שקלים בודדים לפחות מ-500 ₪, באופן שהוא עצמו הגדירו כזניח [עמ' 66 ש' 5-3]. נוכח עדות זו לא ברור מה טעם צירף התובע את הצעות המחיר, שלא השיאו תרומה לבירור השאלות שבמחלוקת. אף-על-פי-כן תוך כדי עדותו לפני נתלה בהצעת מחיר נוספת מחודש נובמבר, מאוחרת להזמנת העבודה גם היא, שאותה כלל לא צירף לתצהירו [עמ' 62 ש' 23-22]. באותה נשימה ותוך סתירת טענות התובע לחשיבות לכאורית של הצעות המחיר הצהיר בא-כוח התובעים שהצעות המחיר כלל "אינן חלק מהתיק" [עמ' 60 ש' 1]. לבסוף, במענה לשאלת בית-המשפט, אישר התובע שאין בפיו טענה שהזמנת העבודה אינה משקפת את מה שהוזמן מהנתבעת או שהיקף ותוכן ההזמנה מתבטא דווקא בהצעות המחיר [עמ' 63 ש' 9-6]. לא עלה בידי הנתבעים לשכנע בקיומה של הזמנה שניה, מאוחרת לזו שביטויה בהזמנת העבודה שנדונה לעיל. הן הזמנת העבודה מיום 30.5.1999 והן מסמכים אחרים הקשורים בה ובתשלום שביצעו התובעים לנתבעת על-פיה צורפו דווקא על-ידי הנתבעים [נ/6 א' עד ט']. בה בעת לא הציגו הנתבעים את מסמך ההזמנה השניה שלקיומה טענו, אף לא חשבונית או קבלה שיעידו על מימושה. נוכח ריבוי המסמכים שהציגו הנתבעים באשר להזמנה הראשונה מדובר בחסר המצוי בעוכריהם. בעדותו לפני אישר נתבע 2 שאין ביכולתו להציג הזמנת עבודה נוספת, נפרדת מזו שהוצגה, ולטענתו לא הוא עסק בכך אלא נתבע 3 [עמ' 95 ש' 22 עד עמ' 96 בש' 3 וכן בש' 8-7; עמ' 98 ש' 15-13]. הזמנה בגין אותה עבודה שניה נטענת לא הוצגה גם בידי נתבע 3. תחילה טען שהזמנה כזו צריכה להיות "בתוך החומר" אלא שהיא לא הוצגה ולא הוגשה [עמ' 100 ש' 5-4]; אחר-כך טען שאולי נעשתה בכלל בטלפון [שם, בש' 10]. נובע מכך שעדות הנתבעים על-אודות עצם קיומה וטיבה של הזמנת עבודה שניה ונפרדת לא תאמה את עדותם הראשית בסוגיה זו, לפיה דובר בשתי עבודות נפרדות שבגין כל אחת מהן יש בנמצא הצעת מחיר, הזמנה ותשלום [סע' 4 ו-10 ל-נ/8; סע' 4 ו-9 ל-נ/9]. תיעוד כזה הוצג רק לגבי הזמנת העבודה מיום 30.5.1999. טעם נוסף מצדד בדחיית טענת הנתבעים בדבר קיומה של הזמנת עבודה שניה ונפרדת. לשיטתם נסבה אותה הזמנת עבודה שניה על רשת לממ"ד וויטרינה לחניה (להלן גם הפריטים הנוספים), אותם ביקשו התובעים לספק ולהתקין בבית רק לאחר שיינתן להם 'טופס 4'. עוד הטעימו שההזמנה השניה נעשתה תוך כדי ביצוע ההזמנה הראשונה [סע' 8 ל-נ/9]. הזמנת הפריטים הנוספים נדונה בין הצדדים עוד טרם חתימתה של הזמנת העבודה מיום 30.5.1999 וניתן לה ביטוי בהצעות המחיר שהועברו לתובעים. במועד ביצוע ההזמנה הראשונה היה ברור וידוע שהתובעים מבקשים לספק ולהתקין גם את הפריטים הנוספים; מועד הביצוע הוא שנדחה נוכח אילוצים הקשורים בקבלת 'טופס 4' לבית. על כן סופקו והותקנו פריטים אלה בידי הנתבעת לאחר שניתן לבית 'טופס 4' [עדות נתבע 2 בעמ' 96 ש' 25-22; עדות נתבע 3 בעמ' 100 ש' 19-14, 28-23 ובעמ' 101 ש' 21-18]. לטענת הנתבעים סופקו והותקנו גם הפריטים הנוספים ולנתבעת שולמה התמורה לה היתה זכאית בגינם. דא עקא, הקשר בין בעלי-הדין תם בשנת 2000, לאחר שסופקו העבודות שעליהן נסבה הזמנת העבודה מיום 30.5.1999; יעידו על כך מכתבי הצדדים שהוצגו ואשר ידונו בהמשך. כשנשאל נתבע 2 על פניות של התובעים בשנת 2002 לשם ביצוע תיקונים והשלמות שלל את קיומן [עמ' 98 ש' 27-26]. 'טופס 4' ניתן לתובעים רק בחודש ינואר 2002 [ת/6]. במועד זה שוב לא היה כל קשר בין הצדדים, ודאי לא קשר שנסב על הזמנת עבודה שניה ו'פתוחה' שיש לבצעה. יש בכך כדי לקעקע את טענת הנתבעים כי ביצעו בבית עבודה כלשהי לאחר קבלת 'טופס 4'; בעת שזה ניתן כבר נותק הקשר בין הצדדים זה מכבר. ודאי שאין לקבל את טענת הנתבעים שנזכרה לראשונה בסיכומיהם לפיה הוזמנו הפריטים הנוספים רק לאחר שניתן 'טופס 4', זאת בניגוד לגרסתם הקודמת לפיה נעשתה הזמנה זו בשלב מוקדם הרבה יותר, תוך כדי ביצוע העבודות מושא ההזמנה הראשונה [ר' סיכומי הנתבעים בסע' (א)2 סיפא ו-(א)5]. בסוגיה זו העדפתי את גרסת התובע. הלה הטעים שהפריט היחיד שהוזמן מהנתבעת מראש אך לא נכלל במפורש בהזמנת העבודה היה רשת גלילה לחלון הממ"ד; הדבר נבע משיקולים הקשורים במתן 'טופס 4', שאינו מאפשר את אישור הממ"ד כשעל החלון המצוי בו מותקנת רשת. רשת הממ"ד סופקה בפועל עם כל שאר העבודות. אשר לוויטרינה לחניה, לשיטתו היא נכללה בהזמנת העבודה והוא היפנה לפרט בה המעיד על כך [עמ' 60 ש' 25-21 ועמ' 61]. על כן יש לקבוע שלא נערכה בין הצדדים אלא הזמנת עבודה אחת שמועדה 30.5.1999 ואשר כללה גם רשת לחלון הממ"ד אף שזו לא נזכרה במפורש, וכי העבודות סופקו והותקנו על-ידי הנתבעים בפרק זמן אחד ולא אחרי שניתן 'טופס 4' לבית. תימוכין לכך מצויים במכתב התובע לנתבעת מיום 25.11.1999, שם ביקש התובע כי הרשת לממ"ד תסופק לצרכי אחסון אצלו וללא התקנה [נספח 3 ל-ת/1]; הדבר נעשה במסגרת פניית התובע לנתבעת להשלים את העבודות שסופקו והותקנו על-פי הזמנת העבודה מיום 30.5.1999 ולא נסבה בשום צורה ואופן על הזמנת עבודה אחרת ונפרדת. מחיר העבודות התובע ביקש להישמע בטענה שמחירן הכולל של העבודות היה גבוה מזה שצוין בהזמנת העבודה תוך שחלק מהתמורה שולם מבלי שנמסרו נגדו חשבונית וקבלה. טענה זו לא נזכרה בכתבי-הטענות, אף לא באיזה מתצהיריו של התובע. היא אינה נמנית על המחלוקות הטעונות הכרעה. עם זאת יש בעדות התובע בעניין זה כדי לשפוך אור על מהימנותו. לשיטתו של התובע הורכבה עלותה הכוללת של הזמנת העבודה מסך 79,400 ₪ שננקב בדף 0125 של ההזמנה ומעלות נוספת לה ניתן ביטוי בדף 0124 של ההזמנה מבלי שזו סוכמה ונכללה בסך של 79,400 ₪. על כן היה המחיר הכולל שנקבע בגין העבודות שנמנו בהזמנת העבודה סך 94,400 ₪, כשלגבי חלק ממנו לא ניתנו לתובעים חשבוניות וקבלות [עמ' 58 ש' 9-7, 19-17]. עדות זו - אין לקבלה. ראשית, טענה לקבלת תשלום ללא חשבוניות וקבלות לא נזכרה בכתב-התביעה כלל ועיקר. הדברים אמורים גם בכתב-התביעה שהוגש מלכתחילה וגם בכתב-התביעה המתוקן. גם אין לטענה זכר בתצהירו הראשון של התובע שהוגש טרם תיקון התביעה. שנית, התייחסות מפורטת לצד הכספי של ההתקשרות, למחיר ההזמנה הכולל שהיה 79,400 ₪ ולתשלומים שנעשו בגינה הובאה בתצהיר נתבע 3 - תצהיר שהוגש קודם לתצהיר המשלים שנתן התובע [סע' 6 ל-נ/9]. ודוק: תצהיר הנתבע הוגש ביום 10.2.2008 ואילו תצהירו המשלים של התובע ביום 24.11.2008. אף-על-פי-כן לא באה בתצהירו המשלים של התובע התייחסות לעדותו הראשית של נתבע 3 בסוגיות הללו, לא כל שכן התייחסות הכוללת גרסה נוגדת. הלה הסתפק בהכחשה סתמית ונטולת פירוט את טענת הנתבעים כי נערך בין הצדדים גמר חשבון בתכוף לאחר התקנת העבודות [סע' 11 ל-ת/2]. מדובר בחסר שאומר דרשני ולא ניתן לו הסבר מניח את הדעת. ניסיונו של התובע להשלימו בעדותו בחקירה נגדית לא עורר אמון [עמ' 58 ש' 30-29]. כשהתבקש התובע לומר אם פירוט ההתחשבנות שנכלל בתצהיר נתבע 3 מדויק היתה תשובתו מתחמקת ומתחכמת [עמ' 59 ש' 8-6]. בתוך כך ביקש לטעון, מבלי שניתן לכך ביטוי בכתבי-הטענות ובתצהיריו, שהיקף העבודה שנעשתה בבית בפועל עלה על היקף העבודה לפי ההזמנה [עמ' 59 ש' 15-11]. על כך יש לתמוה; טענת התובעים היתה דווקא שהנתבעים ביצעו עבודה בהיקף פחות מכפי שהוזמן וכי העבודה לא הושלמה. שלישית, למקרא המסמך המבטא את הזמנת העבודה ברי שסכומה הכולל הוא 79,400 ₪ ולא שני סכומים שהאחד מהם 79,400 ₪ שצויין בדף 0125 והשני סכום שלא צויין ולא פורט אשר מתייחס לעבודות שנמנו בדף 0124. בשולי דף 0124 צויין "המשך בהזמנה 0125"; מכאן שהסך של 79,400 ₪ שננקב בסוף דף 0125 הוא שמבטא אל נכון את הסכום הסופי והכולל של ההזמנה, כל זאת בניגוד לעדות התובע. על כן יש לקבוע שהמחיר הכולל בגין העבודות שנמנו בהזמנת העבודה הועמד מלכתחילה על סך של 79,400 ₪ הכולל מע"מ. הנתבעים הטעימו שתוך כדי ביצוע העבודות, בשל שינוי מידות ביחס לחלק מהן, הופחת הסכום שאותו נדרשו התובעים לשלם; התובעים זוכו בסך של 5,734.40 ₪ והתשלום הכולל בו חויבו, ובו אף נשאו בפועל, היה 73,665.60 ₪. הנתבעת הציגה חשבוניות וקבלות בגין מלוא התשלומים שקיבלה ועימן מסמך המעיד על הזיכוי האמור [סע' 6 ל-נ/9 ומוצגים נ/6 א' עד ז' הנזכרים שם]. כאמור, בתצהיר הנוסף שהגיש התובע הוא לא חלק על הנתונים הללו ובעדותו שנזכרה לעיל אף אישר שלאחר שגובשה הזמנת העבודה הוכנסו בה שינויים שגרמו להפחתת עלות העבודות הכוללת. עמדת הנתבעים היתה שהתובעים שילמו את מלוא התמורה לה היתה הנתבעת זכאית בגין ההזמנה והעבודות שסופקו והותקנו על-פיה [סע' 5 ל-נ/8 וסע' 5 ל-נ/9]. הנתבעים דבקו בטענה זו אף שלגרסת התובע עיכבו התובעים תחת-ידם תשלום בסך 2,000 ₪ בשל עבודות שלא הושלמו [עמ' 68 ש' 6-4]. ד. ליקויים בעבודות בלב התובענה ניצבה טענה לקיומם של ליקויים שונים בעבודות. נמנו שלושה סוגי ליקויים: ליקויי ביצוע הנובעים מאיכות הפריטים שסופקו, איכות התקנתם, איכות החומרים שבהם נעשה שימוש לשם יצור העבודות ואי-התאמת העבודות לתקנים רלוונטיים, ליקויים בתכנון העבודות וחסרים שנבעו מאי-השלמה של העבודות שהוזמנו וסופקו. חוות-דעת מומחה בית-המשפט בהסכמת בעלי-הדין מונה מר אלדד גרנות כמומחה מטעם בית-המשפט בתחום האלומיניום (להלן גם המומחה). לחוות-דעתו ניתן מעמד מכריע כשכל אחד מהצדדים מוותר על חוות-הדעת שהגיש קודם לכן [החלטות כב' השופט שרעבי מיום 14.2.2008 ומיום 21.2.2008]. הנתבעים לא הסכינו עם חוות-דעתו של המומחה [ח/2]. בסיכומיהם הם מעלים טענות לא רק לגוף חוות-הדעת, ממצאיה ומסקנותיה אלא גם לגופו של המומחה, מקצועיותו ואופן התנהלותו. יאמר מיד: טענות הנתבעים שכוונו להעברת המומחה מתפקידו ולפסילת חוות-דעתו מוצו והוכרעו במהלך הבירור. בקשתם לפסול את המומחה ואת חוות-הדעת, שהוגשה לאחר שהמומחה נחקר על חוות-הדעת, נדחתה [ר' החלטה מיום 23.8.2010]. הנתבעים אינם רשאים להעלות השגותיהם בעניין זה לשיעורין, מקצתן בהליכי ביניים ומקצתן בתום ההליך. משניתנה להם הזדמנות להעמיד את המומחה לחקירה בקשר עם טענותיהם נגדו והוגשה על-ידם בקשה לפסילת המומחה בתום עדותו היה עליהם להעלות בבקשה זו את מלוא הטענות שהיו עשויות לגרום להעברת המומחה מתפקידו. הגשת הבקשה ומתן החלטה בה מיצו את הדיון בשאלת כשרותה של חוות-הדעת וכשירותו של נותנה. גם לגופן אין בטענות הנתבעים ממש והן נושאות אופי פורמלי ודווקני במובהק. המומחה לא חרג מגדרי מינויו וסמכותו. הלה התבקש לבחון את חוות-הדעת שהגישו הצדדים, לבקר בבית, להיפגש עם בעלי-הדין ובאי-כוחם ולחוות-דעה באשר לליקויים כביטויים בחוות-הדעת שהגישו התובעים, תוך התייחסות לחוות-דעת הנתבעים. המומחה עשה כן. לשאיפתם של הנתבעים כי התייחסות המומחה לחוות-הדעת שהגישו הצדדים תלבש דווקא צורה מסוימת, תוך שחוות-דעתו 'מתכתבת' עם סעיפי ליקוי בחוות-דעת הצדדים, אין על מה שתסמוך. המומחה רשאי לבחור את האופן בו יובאו ממצאיו וקביעותיו לפני בית-המשפט והצדדים, ובלבד שעשה כן תוך שהוא ער ומודע לתוכנן של חוות-דעת הצדדים. הן למקרא חוות-הדעת והן מתוך עדות המומחה נהיר וברי כי פעל לפי אמת-מידה זו. אף לא ברור על מה מלינים הנתבעים; אם לא נערכה חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט לפי אותה מתכונת בה בחר מומחה התובעים היה זה עניין לתובעים לענות בו, ולא באה מפיהם תלונה על כך. אשר לחוות-דעת הנתבעים, היא לאקונית ודלה עד כדי כך שאין למצוא פגם בחסרונה של התייחסות פרטנית אליה בחוות-דעת המומחה. אפילו היה חסר כזה, הוא הושלם כדבעי בעדות המומחה לפני. הלה נחקר לבקשת הנתבעים באריכות בשתי הזדמנויות שונות והשיב על כל שאלותיהם תוך שלילת תזת התחזוקה הלקויה והבלאי הסביר שניצבה ביסוד חוות-דעתו של מומחה הנתבעים. ככל שהיה חסר כלשהו בחוות-הדעת בכל הקשור לפירוט ניסיונו של המומחה, רקעו והאסמכתאות שביסוד קביעותיו, אף אלה הושלמו במלואם בעדותו [ר' גם ח/3]. הוא הדין בהשגות הנתבעים שעניינן בטיב ואופי בדיקתו של המומחה את הליקויים בבית. נתבע 2 ובא-כוח הנתבעים נכחו במעמד הבדיקה; מעדות המומחה לפני עלה כי דובר בנוכחות פעילה ולא בנוכחות סטטית גרידא. הנתבע ובא-כוחו העירו הערות, שאלו שאלות והפנו את המומחה למה שהיה בעל חשיבות לשיטתם [עמ' 12 ש' 4-1, עמ' 18 ש' 22-21, עמ' 19 ש' 8, עמ' 23 ש' 28, עמ' 45 ש' 17-15, עמ' 50 ש' 13-9]. אם סברו הנתבעים שבדיקת המומחה את העבודות במהלך ביקורו בבית היתה חסרה באיזה שהוא אופן המקפח את זכויותיהם כי אז היה עליהם לפנות על-אתר לבית-המשפט בבקשה ליתן הוראות למומחה. כזאת לא נעשה. בקשה כזו לא הוגשה גם לאחר שניתנה חוות-הדעת. יש בכך כדי להעיד על טיבן ומשקלן של הטענות בהן מבקשים הנתבעים לנגח את המומחה ואת חוות-הדעת. המומחה לא נדרש לחוות-דעתו בשאלת הפער בין העבודות שהוזמנו לבין אלה שסופקו, כגישת הנתבעים; הוא הוסמך לבקר בבית, לבחון את חוות-הדעת שהגישו הצדדים ולחוות-דעתו באשר לליקויים המצויים בבית בתחום מומחיותו. כך עשה. על כן עומדת חוות-דעתו של המומחה על מכונה; ככזו היא כפופה להלכות החלות על חוות-דעת שנתן מומחה בית-המשפט. מחד גיסא שמור לחוות-דעתו של מומחה שמינה בית-המשפט מעמד בכיר בעניינים המקצועיים שלשמם ניתנה ולא בנקל יסטה בית-המשפט ממנה. מאידך גיסא היא אינה חזות הכול; על בית-המשפט לבחון את חוות-הדעת על רקע מכלול הראיות והטענות. בית-המשפט אינו מתפרק מסמכות ההכרעה הנתונה לו והוא הפוסק האחרון בשאלות שבמחלוקת, לרבות אלה שעליהן נסבה חוות-הדעת [ע"א 4330/07 אוריאל נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פסקה כ"ד (טרם פורסם, 5.3.2009); ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, פסקה 11 (לא פורסם, 24.11.2005); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, 588, 593 (2004)]. לאורן של אמות מידה אלה תידון להלן חוות-דעת המומחה על קביעותיה ומסקנותיה. ליקויי ביצוע בחוות-דעתו מנה המומחה רשימה ארוכה של ליקויים, פגמים וחסרים בעבודות המעידים על איכות ירודה של חומרים בהם נעשה שימוש בייצור העבודות, איכות התקנה ירודה וגימור לקוי וחסר של העבודות. המומחה הבחין בין פרטי עבודות אלומיניום סטנדרטיים שסיפקה הנתבעת, קרי חלונות ודלתות בעלי מידות ונתונים רגילים, לבין פרטים שהיו חריגים בגודלם ובעיצוב שלהם אשר מאפיינים בתים בבניה פרטית ('וילות') ואינם קיימים בדרך כלל בבניה סטנדרטית של מבנים למגורים משותפים [סע' 3.2 ב-ח/2]. הוטעם שגם בהתייחס לפריטים הסטנדרטיים, שהייצור וההתקנה שלהם אינם מעוררים קושי מיוחד, חרגו העבודות באופן מהותי מהנדרש על-פי התקנים וכללי המקצוע המקובלים [סע' 3.3 ב-ח/2]. הליקויים בעבודות כללו שימוש בברגים במסגרות האלומיניום מסוג שאינו תואם את הנחיות ת"י 1068; שימוש בעיסת איטום אצטית שאינה מתאימה לייעודה ולכן מתקלפת בין מסגרת החלון או הדלת שהותקנו לבין רכיבי הבניין, במקום עיסת איטום ניטראלית; יצור החלונות עם מסילה 'שטוחה' בניגוד להנחיות ת"י 1068; חסר באטמי פרצים במסילות בין האגפים הנגררים של החלון ובין האגפים הנגררים של החלון והרשת וביצוע מרושל של אביזרים משלימים (דוגמת מברשות איטום רופפות ונשלפות); התקנת אגפים נגררים בפתח יחיד שהם שונים ברוחבם ולכן אינם משתלבים זה בזה, אינם אטומים ומהווים מקור לליקוי אסתטי; התקנה תוך יצירת מרווח לא חסום בין מלבן חלונות ההזזה ומלבן הרשת באופן שמאפשר חדירת יתושים ומזיקים ופגיעה בכוחה של הרשת לשמש לייעודה; שימוש בפרזול 'מספריים' מגנטיות בחלונות משתפעים, באופן הגורם להחלדתן ופגיעה בתפקודן ובניגוד להנחיות ת"י 1068; אספקה והתקנה של דלתות וחלונות בהם נעשה שימוש בזכוכית שאיננה מחוסמת גם באזורים המוגדרים בת"י 1099 כאזורי סכנה ואשר מחייבים שימוש בזכוכית מחוסמת; אספקה והתקנה של מוצרים בניגוד להנחיות ת"י 1142 המחייב שימוש במעקות ומסעדים. את הליקוי שביטויו בהתקנת דלתות וחלונות שהזכוכית בהם אינה מחוסמת בניגוד להוראות התקן ואת הליקוי שביטויו בהתקנת פרופיל לא מתאים מתחת לוויטרינות, חלונות ודלתות הזזה ראה המומחה כליקויים מהותיים שמחייבים פירוק והחלפת חלק הארי של העבודות תוך יצורן והרכבתן מחדש. מכיוון שכך נבלעה בעלות הכרוכה בכך עלות התיקון של ליקויים אחרים עליהם הצביע המומחה באותן עבודות. בהתייחס לאותן עבודות בבית שאינן טעונות פירוק, יצור והרכבה מחדש העריך המומחה את העלות הכרוכה בתיקון הליקויים הנקודתיים הקיימים בהן. הסכום הכולל של חוות-הדעת הועמד על 193,500 ₪ כשסכום זה כולל גם את פירוק הקיים, יצורו מחדש והתקנתו בבית [ר' למשל סע' 3 בטבלת העלויות המסכמת בעמודה השמאלית תחת 'הערות']. להלן ידונו הליקויים העיקריים שנמנו בחוות-הדעת ובראשם אלה שלפי קביעת המומחה מצריכים פירוקן של דלתות וחלונות קיימים, יצורם מחדש והתקנתם בבית לאחר מכן. איכות הזגוגיות כאמור, הצביע המומחה על פריטים רבים בבית בהם לא הותקנה זגוגית מחוסמת בהתאם לת"י 1099 שהינו תקן רשמי; מדובר בכל דלתות האלומיניום בבית (בין דלתות הזזה ובין דלתות הסבות על צירים), בחלון הזזה ב'גשר' ובחלונות באמבטיה ובמקלחת [סע' 3.8 ב-ח/2]. בעדותו לפני הטעים המומחה שעל-פי התקן על זכוכית מחוסמת או זכוכית רבדים (טריפלקס) להיות מותקנת כשהיא נושאת חותמת המעידה על סוגה וטיבה. החותמת מוטבעת בהדפסה קרמית ואי-אפשר להסירה. בהיעדר חותמת כזו עמדת התקן היא שהזכוכית בה נעשה שימוש אינה מחוסמת או מסוג טריפלקס, אפילו טוען הקבלן המבצע אחרת. בדיקת המומחה בבית העלתה שעל-גבי חלונות ודלתות שסיפקה הנתבעת אין למצוא סימון המעיד על שימוש בזיגוג מחוסם או מסוג טריפלקס, גם באותם אזורים בהם מחייב התקן זיגוג כזה [עמ' 22 ש' 23-17, עמ' 23 ש' 2-1 ו- 14]. אני מקבלת את עמדת המומחה. הלה ביאר כי דרישת הנתבעים לקבוע ממצא בעניין זה לאחר בדיקת הזכוכית שסופקה אינה אפשרית ללא פירוק כל הזגוגיות הרלוונטיות. דרישת התקן לסימון פשוט וגלוי לעין על גבי הזגוגית המותקנת במוצר הסופי נועדה למנוע פירוק כזה ולאפשר בדיקה פשוטה, יעילה וזולה של קיום הוראותיו על-ידי איתור חותמת מתאימה [עמ' 52 ש' 14-8]. לא באה לפני בקשת הנתבעים, בין לאחר שביקר המומחה בבית וטרם מתן חוות-הדעת ובין לאחר שזו ניתנה, כי יותר להם לפרק על חשבונם את העבודות הרלוונטיות, לבדוק את הזכוכית שהותקנה בהן ולהציג ראיה המעידה כי בזכוכית התואמת את דרישות התקן עסקינן. על כן יש לאמץ את ממצאי חוות-הדעת ולקבוע שהנתבעים סיפקו לתובעים מספר רב של דלתות וחלונות שהזכוכית שבהם אינה תואמת את הוראות התקן החל. 'פרופיל' לא מתאים ליקוי נוסף שאיתר המומחה בעבודות, גם הוא רב משמעות מבחינת שכיחותו והשלכותיו, התייחס לפרופיל התחתון שעל-גביו הותקנו דלתות וחלונות בבית. הפרופיל שבו נעשה שימוש שטוח ואינו כולל 'אמבטיה', כנדרש בתקן 4001 שהינו תקן ישראלי שאינו רשמי [עמ' 13 ש' 16-12]. לשימוש בפרופיל שטוח חלף פרופיל 'אמבטיה' שתי תוצאות אשר משליכות על איכות העבודות ויכולתן למלא כהלכה את תפקידן. ראשית, הפרופיל שהותקן אינו מספק די יציבות וחוזק סטטי ועל כן הוא מתעוות ויוצר קושי בגרירת כנפי דלתות וחלונות שהותקנו עליו. הקושי קיים גם בהתייחס לפריטים סטנדרטיים שהותקנו בבית; הוא מתעצם וניכר עוד יותר עת מדובר בדלתות וחלונות לא סטנדרטיים שהוזמנו וסופקו במידות חריגות, והעומס שהם יוצרים על גבי הפרופיל התחתון רב במיוחד. בביקורו בבית איתר המומחה קושי בגרירת אגפי חלונות ודלתות בשל נתוניו של הפרופיל התחתון שעל גביו הותקנו והעריך שהקושי ניכר כבר בחצי השנה הראשונה שלאחר התקנתם. עוד קבע המומחה שאין מדובר בליקוי המושפע מתחזוקה או מלכלוך שהצטבר בפרופיל אלא מנתוניו ומהיותו שטוח, דהיינו מפגם בייצור העבודות [עמ' 23 ש' 30-23; עמ' 25 ש' 16-13; ר' גם עמ' 41 ש' 17]. שנית, מאחר שהפרופיל השטוח חלול הוא מעורר קושי לא רק מן ההיבט של היעדר יכולת לשאת את משקל האגפים המותקנים עליו אלא גם אינו מנקז כהלכה מי גשמים להם נחשפים הדלתות והחלונות. עם זאת הטעים המומחה שבעיית הניקוז שולית ופחותה בהשוואה לבעיה העיקרית שהיא היעדר יכולת עמידה בעומסים [עמ' 45 ש' 21-19]. ביטוי לכך ניתן גם בעדות התובע. הלה ביאר שמתוך שלושים ושלושה חלונות המותקנים בבית נותרה בעיית נזילה בשל היעדר ניקוז רק בשניים-שלושה חלונות. הבעיה בחלונות האחרים נפתרה בכך שהתובע ביצע חיתוך באמצעות דיסק במסילות הניקוז של המים, הגדיל את החורים שקדחה בהם הנתבעת ובכך סלל את הדרך לניקוז טוב יותר של מים שנקוו במסילה [עמ' 79 ש' 24-14 ור' גם עדות המומחה בעמ' 46 ש' 11]. התקן שדרש פרופיל 'אמבטיה' היה בתוקף במועד ביצוע העבודות וכך גם סוג הפרופיל שאותו צריך היה להתקין בבית על-מנת שימלא את יעודו בנשיאת משקל האגפים שעליו ובניקוז מים [עמ' 42 ש' 29-25]. המומחה קבע שיש להחליף את כל הפרופילים השטוחים בכאלה התואמים את דרישות התקן ומאפשרים נשיאה של משקל הדלתות והחלונות שמעליהם תוך שהוא מדגיש שמדובר בפגם שמצריך יצור והתקנה מחדש לא רק של הפרופיל אלא גם של הרכיב (דלת או חלון) שמותקן מעליו. טעמו של דבר בכך שהחלפת הפרופיל מחייבת את שינוי מידות האגפים המותקנים על גבי הפרופיל כדי ליצור התאמה ביניהם; תיקון על גבי הקיים כרוך בסיכון של יצירת ליקויים נוספים ופגיעה באיכות המוצר הסופי [עמ' 24 ש' 26-24; עמ' 47 ש' 13 עד ע' 48 ש' 2]. הנתבעים קראו תיגר על מסקנות המומחה בסעיף זה והעלו נגדן שורה של טענות. מצאתי שאין בהן כדי להביא לדחייתה של חוות-הדעת בסוגיה זו. אין פסול בכך שהמומחה לא בדק אם הותקנו גלגלים בתחתית הדלתות. הלה הטעים שפירוק הדלתות למטרה זו כרוך בעבודת מנוף בגלל כובדן. על כן הסתפק בבדיקה שהעלתה שהן אינן נגררות וזקף זאת לפרופיל השטוח שהותקן מתחת להן [עמ' 23 ש' 18-17; עמ' 24 ש' 3-1]. גם בעניין זה לא באה מצד הנתבעים בקשה להורות למומחה לבצע בדיקה נוספת, לאחר ביקורו בבית וטרם מתן חוות-הדעת או בשלב מאוחר יותר, על-מנת ליתן לנתבעים אפשרות להראות שאי-גרירת הדלתות נעוצה בסיבה אחרת שאינה קשורה בעבודות שסופקו או באיכותן, או שהותקנו מתחת לדלתות ולחלונות אביזרים שנועדו לאפשר את גרירתם אף בהינתן משקלם וחרף התקנתם על פרופיל שטוח. במצב דברים זה מצאתי את קביעות המומחה מבוססות דיין והנתבעים לא נשאו בנטל של הבאת ראיות לסתירתן; בהפרחת סימני שאלה לחלל האוויר לא די כדי לגרום לבית-המשפט לסטות מחוות-דעת שניתנה על-ידי מומחה מטעמו, לא כל שכן חוות-דעת שהצדדים העניקו לה מעמד מכריע. אף אין פסול בכך שתקן 4001 הרלוונטי לסוג הפרופיל לא נזכר במפורש בחוות-הדעת. עניין זה הובהר כדבעי בעדות המומחה שהפנה לת"י 1068 שנזכר בהקשר זה בחוות-הדעת והסביר את הקשר בינו לבין התקן האחר: ת"י 1068 הוא המוקדם מבין השניים וחל על חלונות בעוד שתקן 4001 המאוחר יותר חל על דלתות אלומיניום ומפנה לתקן חלונות [עמ' 41 ש' 29-23; עמ' 42 ש' 3-2]. אם סברו הנתבעים שהסתמכות המומחה על תקן כזה או אחר שנזכר בחוות-הדעת אינה במקומה היה עליהם להציג לו את התקן ולעמתו עם תוכנו. כזאת לא נעשה. טענה ספציפית על-אודות הסתמכות שגויה של המומחה על תקן כזה או אחר לא הובאה בסיכומי הנתבעים. גם בעניין זה נשאו טענותיהם אופי של התפלמסות כללית וגורפת עם חוות-הדעת מבלי שהשגותיהם כנגדה יתמכו בתשתית עובדתית או משפטית ראויה. הוא הדין בטענת הנתבעים כי קביעת המומחה לפיה אין הפרופיל השטוח כשיר לשאת את משקל האגפים שהותקנו מעליו לא גובתה בהצגת תחשיב המציג באופן מתמטי את העומסים שיצרו חלונות ודלתות שהותקנו בבית מחד גיסא ומעמת עומסים אלה עם המפרט הטכני של הפרופיל השטוח שבו נעשה שימוש כביטויו בפרסומי החברה המייצרת אותו, שאיננה הנתבעת [עמ' 43 ש' 21 עד עמ' 45 ש' 2]. הנטל להפריך את מסקנות המומחה בהצגת תשתית מתאימה רובץ על שכמו של בעל-הדין המבקש לגרוע מכוחה של חוות-הדעת. דרכם של הנתבעים היתה פתוחה להציג למומחה את אותו תחשיב שעל חסרונו הלינו ולשכנעו כי נתוניו הטכניים של הפרופיל בו נעשה שימוש מכשירים אותו לשאת את משקל הדלתות והחלונות שהותקנו עליו. הנתבעים נמנעו מכך אף שלשיטתם לא היה קל ופשוט מזה. ודוק: מדובר בחלונות ודלתות שיוצרו על-ידם ומידותיהם היו ידועות להם, אף היה ניתן להם היתר למדוד אותם בבית התובעים לא הודיעו שרצונם בכך, ואילו נתוני הפרופיל מתפרסמים בקטלוג החברה המייצרת אותו. מכאן שהימנעותם של הנתבעים מלעמת את המומחה עם תחשיב שעל חסרונו בחוות-הדעת הלינו אומרת דרשני; היא מתיישבת יותר עם המסקנה שהיה בתחשיב כזה, אילו הוצג, כדי לחזק את קביעות חוות-הדעת ומסקנותיה. לבסוף, אין הנתבעים עשויים להיבנות מכך שהעיוות בפרופיל השטוח שעליו הצביע המומחה עשוי להיגרם כתוצאה מקיומה של תשתית לקויה מתחת לפרופיל. המומחה הדגיש שהפרופיל השטוח, מהיותו חלול, רגיש ופגיע לפגמים בתשתית שמתחתיו ויש להניחו על-גבי תשתית תקינה ומפולסת - כשגם אז הוא נדרש להתאים למשקל האגפים המותקנים עליו. התקנה על גבי תשתית לא תקינה (כגון בטון לא מפולס או ריצוף שוקע) תגרום לפרופיל לקבל את עיוותי התשתית ולהתעוות בעצמו [עמ' 45 ש' 14-9, 25-22]. המומחה נשאל אם הוא זוכר שבביקורו בבית ראה שבחלק מהדלתות התשתית מתחת לפרופיל לא מפולסת ואיתנה או שהפרופיל הותקן על משטח עץ שהוא אסור במקרה כזה. תשובת המומחה היתה: "אני לא זוכר אך אני מניח שאתה צודק בדבריך, אני מניח" [עמ' 45 ש' 18-14; ר' גם בעמ' 46 ש' 16 עד עמ' 47 ש' 7]. תשובה כזו איננה מאפשרת קביעת ממצא שיבטל או יסייג את ממצאי חוות-הדעת, מה גם שבחוות-הדעת עצמה אין כל אזכור לקיומה של תשתית לקויה ולא מתאימה מתחת לפרופיל; הדגש בה הושם על משקל האגפים שמעל לפרופיל כטעם להתעוותו. אלא שאפילו קיבלתי את טענת הנתבעים כי עיוות הפרופיל נגרם בשל תשתית לקויה, לא היה בכך כדי לסייע להם. במסגרת חיוביה כלפי התובעים על-פי הזמנת העבודה התחייבה הנתבעת להתקין את העבודות. פשיטא שלנתבעת, שלה המומחיות בתחום עבודות האלומיניום, אסור היה להתקין את העבודות על תשתית לקויה ולא מתאימה, לו נוכחה שהיא נדרשת לכך. שני הנתבעים נכחו בבית במהלך התקנת העבודות עם צוות עובדי הנתבעת; לא באה מפיהם טענה שהתריעו לפני התובעים על-אודות קיומה של תשתית שאינה מתאימה להתקנת פרופיל מן הסוג שיוצר וקיבלה מהם הוראה להתקין את העבודות בכל זאת [עמ' 95 ש' 14-9; עמ' 99 ש' 27-25]. עדות התובע סיפקה אף היא חיזוק לכך שהנתבעת היתה מודעת היטב לסוג התשתית שעל גביה נדרשה להתקין את העבודות; לדבריו ידעה שלחלונות שהוזמנו אין ספי שיש והם מיועדים להתקנה על טיח ישר אך לא העלתה כל הסתייגות. הוא שלל טענה על כך שאחת הוויטרינות הורכבה על תשתית עץ [עמ' 77 ש' 12-7, 30-27; עמ' 78 ש' 9-7]. בסופו של יום עמד המומחה על דעתו שהעיוות בפרופיל נוצר בשל כך שהוא אינו מסוגל לשאת את העומס הנדרש, וכי אפילו לא היתה התשתית מתחת לו מפולסת - לא היה בכך כדי ליצור את עיוות הפרופיל אלא רק להוסיף לעיוות שנוצר בשל משקל האגפים על הפרופיל השטוח [עמ' 54 ש' 7-1]. על כן יש לזקוף לחובת הנתבעת את השימוש בפרופיל שאינו מתאים ואת הנפקות הנודעת לכך בכל הקשור להתאמתו לתפקידו וליכולתו לשאת את האגפים שהותקנו עליו. פרזול לא מתאים בחוות-דעתו עמד המומחה על שימוש לא מתאים בפרזול 'מספרים' בחלונות משתפעים חלף פרזול פלב"מ העשוי נירוסטה, כמו גם בשימוש בברגי פלדה במסגרות האלומיניום ולא בברגי פלב"מ. בעדותו לפני הטעים המומחה שסוג הברגים בהם נעשה שימוש נבחן על-ידו במהלך ביקורו בבית והתחוור שהוא אינו תואם ברגי פלב"מ הנדרשים על-פי התקן [עמ' 20 ש' 30 עד עמ' 21 ש' 10]. גם בעניין זה יש לאמץ את קביעותיו, שלא נסתרו. חסר במעקות בהתייחס לדלת הזזה בחניה וחלון הזזה בסלון קבע המומחה שפתיחתן לא הוגבלה ל-10 ס"מ באופן שיוצר סכנת נפילה מקומה לקומה, זאת בניגוד לתקן הרשמי ת"י 1142. בעדותו לפני סייג קביעה זו ומסר שרק דלת ההזזה שמעל לחניה היא שאינה תואמת את התקן [עמ' 50 ש' 19]. על הקבלן מבצע עבודות האלומיניום להימנע מהתקנת חלון או דלת שאינם תואמים את דרישות התקן, להוסיף מעקה חיצוני שימנע נפילה או למצער להגביל את פתיחתם ל-10 ס"מ כהוראת התקן. הגבלה כזו ניתן להוסיף גם כיום [עמ' 50 ש' 25 עד עמ' 51 ש' 2]. אני מקבלת את קביעת המומחה בדבר חלותו של התקן והצורך בהתקנת מעקה למניעת נפילה מדלת החניה אל המפלס שמתחתיה, או ביצירת מעצור שיגביל את אפשרות פתיחת הדלת. שאלת אחריותה של הנתבעת לכך שהדבר לא נעשה תידון בהמשך. ליקויי ביצוע על-פי חוות-הדעת - סיכום בעדותו נדרש המומחה לשאלה אם הושפעו ממצאיו בכל הקשור לליקויים בביצוע העבודות מבלאי רגיל שמקורו בזמן שחלף בין מועד התקנת העבודות לבין מועד הגשת התביעה וביקור המומחה בבית, או מתחזוקה שוטפת של הבית בידי התובעים - לגביה טענו הנתבעים שהיא לקויה וירודה. המומחה שלל גורמים אלה כבעלי השפעה וקבע שגורם הזמן וחלוף הזמן אינם משפיעים על עיקר הליקויים שמנה, קרי חסרונו של פרופיל 'אמבטיה', חסרונה של זכוכית מחוסמת, שימוש בפרזול שאינו מתאים ואי-קיום תקן מעקות [עמ' 24 ש' 32-31]. מברשות וגלגלים אין צורך להחליף גם בחלוף שבע-שמונה שנים ואף למעלה מכך [עמ' 24 ש' 8-1]. התובע הצהיר שלאחר מועד התקנת העבודות לא הוכנסו בבית שינויים ולא בוצעו בו עבודות שהיה בהן כדי להשליך על ממצאי המומחה בעת ביקורו בבית [ר' למשל עמ' 82 ש' 23-20 וכן בעמ' 83 ש' 2-1]. לא עלה בידי הנתבעים לקעקע עדות זו, בין דרך כלל ובין באמצעות תצלומי אתרים ספציפיים בבית שצילם נתבע 2 במהלך ביקור המומחה. מעמדו של נתבע 2 אינו מעמד מומחה אלא מעמד בעל-דין; הוא אינו עשוי לקרוא תיגר על חוות-דעת מומחה בית-המשפט בעדותו שלו, לאחר שזו צלחה את מבחן החקירה הנגדית. לפיכך אין מעמד ראייתי להצהרתו של נתבע 2 כי הליקויים שעליהם הצביע המומחה נובעים מתחזוקה לקויה של בית התובעים ומעבודות שנעשו בו לאחר שהנתבעת סיפקה והתקינה את עבודות האלומיניום [עמ' 94 ש' 4-3]. נתבע 2 אישר שהצביע לפני המומחה בעת ביקורו בבית על הדברים שתיעד בתצלומים שהוגשו; מכאן שלא היה בהשגות הנתבעים בזמן-אמת כדי לשנות ממסקנות המומחה כביטוין בחוות-הדעת [עמ' 92 ש' 14, עמ' 94 ש' 23-18]. נובע מכך שיש לזקוף לחובת הנתבעת את ליקויי הביצוע שנמנו לעיל, זולת אי-קיום תקן מעקות שידון בנפרד. גם לנפקות הנודעת לליקויים בכל הקשור להערכת סכום הפיצוי יוקדש דיון נפרד [להלן בחלק ו' של פסק-הדין]. ליקויי תכנון על ביצוע העבודות בידי הנתבעת אין חולק. אפילו לא יצרה הנתבעת בעצמה את כל מרכיבי העבודות אלא הסתייעה לשם כך בצד שלישי, כלפי התובעים היא הנושאת באחריות לליקויי יצור מהסוג שנדון לעיל. שונים פני הדברים באשר לליקויי תכנון; כאן התמונה מורכבת יותר. מלכתחילה הוגש ההליך גם בשל פגמים בעבודות שיוחסו לתכנון לקוי שלהן. חוות-דעת מומחה התובעים שעליה נשען כתב-התביעה המקורי נסבה בין השאר על ליקויי תכנון. בכתב-התביעה המקורי ובתצהיר התובע שניתן בעקבותיו נטען שהנתבעים פיקחו על הליכי תכנון העבודה ואף היו מעורבים בתכנון העבודות [סע' 16 ל-ת/1]. משהוגשה חוות-דעת מומחה בית-המשפט ניתן גם בה ביטוי לכך שתכנון גודל המפתחים בבית טעון חשיבה מחדש, תוך הקטנת מפתחים גדולים במיוחד שהכתיבו חלונות ודלתות בעלי מידות שאינן סטנדרטיות ויצרו קושי בייצור הרכיבים. גם בכתב-התביעה המתוקן שהוגש על-יסוד חוות-דעת מומחה בית-המשפט שבו התובעים וטענו למעורבות ישירה של הנתבעים בתכנון עבודות ובפיקוח על הליכי התכנון [שם, בסע' 16]. בעדותו הבהיר המומחה מהו התכנון עליו התריע כבעייתי והטעים שתכנון פתחים בבית שלהם יועדו עבודות אלומיניום נשא אופי יומרני; האגפים הנגררים שהותקנו בפתחים אלה היו גדולים משמעותית מהגדלים המקובלים ולכן אינם מתפקדים [עמ' 19 ש' 8-5]. עם זאת אין מדובר בכל הפתחים בבית אלא בשניים-שלושה פתחים בעלי גדלים חריגים [עמ' 52 ש' 6-5]. בחוות-הדעת מנה המומחה שלושה פתחים כאלה שלגביהם הכתיב הגודל קושי מובהק ובולט לעיל: דלת הזזה הפונה אל הפטיו, דלת נפתחת סביב צירים שלצידה ודלת הזזה בגרם המדרגות [ר' סע' 4 בטבלה המסכמת בעמודה השמאלית]. עוד ציין המומחה שהגדלים של הדלתות הללו חריגים באופן שלא איפשר למומחה את פתיחתן [עמ' 29 ש' 10]. לשיטתו של המומחה האדריכל שאמון על תכנון הבית הוא שמכתיב את גודל פתחי החלונות, הדלתות והוויטרינות כחלק מן התכנון הכולל לו הוא אחראי [עמ' 19 ש' 32 עד עמ' 20 ש' 1]; עם זאת ראה גם בקבלן המבצע שותף לתוצאה של התקנת חלונות, דלתות וויטרינות בגדלים חריגים אשר מזמינים ליקויים ואי-התאמות: "האדריכל מגדיר את גודל הפתחים ואמור לדעת התקנים וגם אמור לבוא ולהגיד שהדברים אמורים לעמוד בתקן כזה או אחר, ויש מפרט, אבל גם לקבלן יש מידה מסוימת של אחריות ואם מבקשים ממנו ליצר דלת במידות בלתי אפשריות בפרופילים שלא יכולים לקבל את העומסים עליהם, אסור לו לייצר דלת כזו" [עמ' 28 ש' 15-11]. המומחה הביע עמדה עקרונית לפיה חובתו המקצועית של הקבלן להסב את תשומת לבו של המזמין לכך שהאדריכל תכנן דברים שאין אפשרות לבצעם [עמ' 28 ש' 23-21]. המלצות המומחה באשר לדרך ההתמודדות עם שלוש הדלתות שמידותיהן חריגות כללו אף הן מימד בולט של תכנון אדריכלי, תכנון שהוא מוקדם לפן הטכני של יצור והתקנת דלתות לאותם פתחים. לטעמו של המומחה יש לשקול יצירתה של חלוקה שונה בין רכיב שהוא דלת הזזה לבין רכיב שהוא אגף קבוע מבלי להקטין את הפתח הכולל. מדובר בתכנון אדריכלי המושפע מהחלטה עיצובית ומשיקולים טכניים [עמ' 49 ש' 29-20]. טענת התובעים למעורבות של הנתבעים או מי מהם בתכנון העבודות ובפיקוח על התכנון לא הוכחה כלל ועיקר. בנוסף לכך, היא אינה נלמדת מהזמנת העבודה שהיא המקור להגדרת חיובי הנתבעת כלפי התובעים בקשר עם העבודות. הזמנת העבודה עוסקת במובהק בהיבטים של ביצוע העבודות, קרי אספקת חומר גלם לייצור העבודות והייצור עצמו, הובלה, הרכבה והתקנת העבודות בבית התובעים. אין למצוא בה רמז לעבודת תכנון כזו או אחרת שנדרשה הנתבעת לבצע עבור התובעים. בתצהיריו של התובע לא הובא פירוט מתבקש באשר לתרומת הנתבעת או הנתבעים לתכנון עבודות האלומיניום. גם בחקירה הנגדית היו הצהרות התובע בעניין זה דלות וסתמיות באופן שאינו מאפשר קביעת ממצא לטובת התובעים בסוגיה זו [עמ' 72 ש' 13-11; עמ' 73 ש' 3-2]. על התובעים מוטל נטל השכנוע באשר לטענה למעורבות של הנתבעים בתכנון העבודות; הנטל לא הורם כלל ועיקר. זאת ועוד, עד שלב מתקדם מאוד של הבירור העלימו התובעים מבית-המשפט ומן הצד שכנגד את דבר מעורבותה של אדריכלית מטעמם בתכנון הבית והפתחים שבו באופן שהכתיב את נתוני העבודות שהוזמנה הנתבעת לבצע - ובמיוחד את היותה של אותה אדריכלית אחותו של התובע. פרט זה לא נזכר בכתב-התביעה המקורי או בכתב-התביעה המתוקן, אף לא בשני תצהיריו של התובע. בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך שהתובעים ביקשו לגלגל לפתחם של הנתבעים אחריות לליקויי תכנון הקשורים בעבודות כבר מראשיתו של ההליך, מדובר באי-גילוי של פרט מהותי שהיתה עליהם חובה לציינו ברחל-בתך-הקטנה. גם בעומדו על דוכן העדים ניכר שהתובע הוסיף והתאמץ להסתיר פרט זה. כשנשאל אם תוכנן הבית על-ידי אדריכל נקב בשמה המלא של האדריכלית, פארה גולדמן צימרמן, משל היה מעמדה מעמד של נותנת שירותים זרה כנתבעת ומבלי שגילה את דבר קרבת המשפחה ביניהם [עמ' 71]. גם בהמשך הוסיף וכינה אותה בתוארה המקצועי 'האדריכלית' [עמ' 73 ש' 5-4]. רק במענה לשאלת בית-המשפט שדקדק עם התובע בכל הקשור למעורבות האדריכלית בתהליך הבניה נזכר הלה לציין שהאדריכלית אינה אלא אחותו [עמ' 73 ש' 12-10]. בעל-דין שירידה לחקר האמת והגינות דיונית הן נר לרגליו היה מקפיד להקדים ולציין עובדה זו בכתב-טענותיו או למצער בעדותו הראשית. ודאי כך משטענו התובעים שהעבודות שסיפקה הנתבעת לקו גם מן ההיבט התכנוני. התובעים לא פעלו על-פי אמת המידה הנדרשת והסתירו מידע רלוונטי מבית-המשפט ומן הצד שכנגד. התנהלות טקטית כזו ראויה לגנאי וגם בה יש כדי ללמד על אמינות התובע. היא מצטרפת לרושם השלילי הכללי שהותירה עדותו. על-מנת לבסס ולהוכיח טענתם כי הנתבעת היתה מעורבת במישרין בתכנון העבודות היה על התובעים לזמן למתן עדות את האדריכלית-האחות, כדי שתשפוך אור על תרומתה לתכנון שהכתיב את נתוני העבודות שהוזמנה הנתבעת לבצע מזה ועל חלקה של הנתבעת באותו תכנון מזה. הימנעות התובעים מכך אינה מוסברת ולא ניתן לה טעם. היא מקימה נגדם חזקה שהיה בעדות האחות, אילו נשמעה, כדי לתמוך דווקא בטענות הצד שכנגד באשר להיעדר מעורבות של הנתבעים בתכנון העבודות [עמ' 73 ש' 14-13; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991), ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, בפסקות 27-26 וההפניות שם (טרם פורסם, 27.7.2008)]. האדריכלית נושאת באחריות לתכנון אותם מפתחים גדולים וחריגים בגודלם שהולידו קושי בייצור דלתות מותאמות להם שתתפקדנה כהלכה ותתאמנה לייעודן. בה בשעה נושאת גם הנתבעת באחריות לליקויי התכנון. טעמם של דברים בכך שחרף עינה המקצועית והמנוסה של הנתבעת, שאפשרה לה להיוודע לקיומו של קושי כזה במועד ביצוע ההזמנה, לא התריעה על כך לפני התובעים ולא הביאה לידיעתם את הנפקות הנודעת לייצור דלתות למפתחים בעלי נתונים חריגים. לו עשתה כן היתה מנקה עצמה מאחריות לליקויים שמקורם בתכנון ואלה היו רובצים לפתחה של האדריכלית. בנסיבות העניין יש להטיל על האדריכלית ועל הנתבעת אחריות לליקויי התכנון בחלוקה שווה ביניהן. האחת הניחה את התשתית להיווצרות הסיכון שביטויו בפתחים שתכנונם חריג, יומרני ומקשה על יצור חלונות ודלתות שיתאימו להם; השניה תרמה להתממשות הסיכון בכך שנענתה לביצוע העבודות גם ביחס לפתחים הללו ובכך הפכה את הליקוי לעובדה קיימת. על כן יש ניתן לראות באדריכלית ובנתבעת מעוולות בנפרד שכל אחת מהן השיאה תרומה חלקית מזוהה להיווצרות הנזק הסופי. חיובי האדריכלית והנתבעת נפרדים אפוא זה מזה [ד"נ 15/88 מלך נ' קורנהויזר, פ"ד מד(2) 89 (1990)]. מעורבות האדריכלית בתכנון אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין מחדלי הנתבעת לבין נזקי התכנון, כטענת הנתבעים, אלא מצדיקה חלוקת אחריות לליקויי התכנון בין הנתבעת לבין התובעים - שמטעמם פעלה האדריכלית ואשר בחרו לא לתובעה בגין תרומתה לתכנון הבעייתי והיומרני שעליו עמד מומחה בית-המשפט. מן הצד האחר אף אין לשעות לטענת התובעים כי יש להטיל את מלוא האחריות לנזקי התכנון על הנתבעים ולהותיר להם את מלאכת הגשתה של תביעה נוספת נגד האדריכלית, בגדרה תקבע חלוקת האחריות ביניהם. אפילו ראיתי באדריכלית ובנתבעת מעוולות במשותף שביצעו כל אחת עוולה נפרדת אך גרמו יחדיו נזק אחד שאינו ניתן לחלוקה ביניהן, אין מקום להחיל עליהן את הכלל הרגיל והנוקשה של חבות ביחד ולחוד תוך שהנתבעת נדרשת לשאת כלפי התובעים במלוא הנזק שנגרם בשל ליקויי תכנון והיא שצריכה להיפרע את חלקה של האדריכלית, אחות התובע, בהגשת תביעה נגדה. תוצאה כזו אינה יפה ואינה צודקת מקום שבין התובע-הניזוק לבין אחד המעוולים לא מתקיימים יחסים רגילים של מזמין ונותן שירות אלא יחסים מיוחדים המושתתים על קרבת משפחה ביניהם. על כן יש לקבוע שהתובעים הם שיישאו באחריות לחלקה של האדריכלית-האחות בליקויי התכנון, תוך מתן ביטוי לכך בפסיקת הפיצוי הכולל. אם ימצאו שמתקיים בסיס לתבוע ממנה את מה שהופחת מן הפיצוי בשל כך, יתכבדו הם ויתבעו אותה; לשאיפתם כי הנתבעים יעשו כן במקומם אין על מה שתסמוך בנסיבות של קרבה מיוחדת בין התובעים לבין האדריכל-המתכנן כזו שמתקיימת בענייננו. בעת קביעת הפיצוי יובא אפוא בחשבון חלקה של האדריכלית בגרימת ליקויי התכנון. את האחריות להעדרו של מעקה בפתח אחד או שניים שבהם הוא נדרש על-פי קביעת המומחה יש להשית על האדריכלית. הצורך במעקה אינו נובע מייצור והתקנת העבודות על-ידי הנתבעת אלא מן החיבור בין דלת שייצרה והתקינה הנתבעת לבין מיקומה הספציפי בבית. הגנה על הפתח באמצעות מעקה היה עניין לתובעים ולאדריכלית שפעלה מטעמם לענות בו. התובעים לא הראו, בין בעדות התובע ובין בעדות האדריכלית, שחסרונו של מעקה לא היה פרי בחירתם הרצונית והמודעת, כחלק מהתפישה העיצובית השולטת בבית. חיזוק לקיומה של תפישה עיצובית כזו שהיא 'נקייה' ונטולת מעקות מיותרים ניתן למצוא בתצלומים שהציגו הנתבעים, המתעדים את מראהו הכללי של הבית [ר' חמשת התצלומים האחרונים הנכללים ב-נ/7 והשוו לתצלום דלת החניה, נ/3, בה לא בוצע מעקה חרף הפרשי הגבהים ביחס למפלס שמתחת לה]. זאת ועוד, התובעים התקינו מעקות באתרים אחרים בבית, כפי שמעידים אותם תצלומים. הימנעותם מלעשות כן לצד פתח החניה אינה דבר-מה שניתן לתלות בנתבעת את האחריות לו. לבסוף, המומחה קבע שאת בעיית הפרשי הגבהים ניתן לפתור גם בהתקנת מעצור מבלי שקבע פיצוי שישקף את עלותו של מעצור כזה. ניתן לשער שמדובר בעלות שהיא זניחה. ממילא נקבע בחוות-הדעת שיש לפרק את דלת החניה שבה חסר המעצור, לייצרה ולהתקינה מחדש בשל שימוש בזכוכית שאינה מחוסמת [ר' בטבלה המסכמת ב-ח/2, בסע' 4 על כל חלקיו]. גם בשל כך אין להשית על הנתבעת פיצוי נוסף ונפרד בשל חסרונו של מעצור או מעקה. אי-השלמת העבודות המומחה לא בחן את העבודות שסופקו והותקנו אל מול פרטיה של הזמנת העבודה ולא נדרש לשאלה איזה חלק מהזמנת העבודה לא סיפקה הנתבעת, ככל שיש כזה. נוכח הגדרת תפקידו אין לראות בכך פסול או חסר. בחוות-הדעת ניתן ביטוי לחסר מסוג אחד בלבד, הוא החסר באטמי פרצים במסילות בין האגפים הנגררים של החלון ובין האגפים הנגררים של החלון והרשת [ח/2 בסע' 3.3.4]. נוכח קביעת המומחה כי יש לפרק ולהחליף את חלק הארי של העבודות לא נקבע פיצוי בגין סעיף זה כשהוא לעצמו. לטענת התובעים לא השלימה הנתבעת את ביצוע העבודה לה התחייבה. על גדרה ותוכנה של טענה זו עמד התובע במכתביו לנתבעת שאליהם הפנה בתצהיריו. זו התמונה המצטיירת למקרא מכתבים אלה: ביום 25.11.1999 התריע התובע על כך שלא סופקה רשת לחלון החניה ורשת גלילה לממ"ד. בנוסף נדרשה הנתבעת להחליף גומיות מתאימות בכל החלונות, סעיף אליו התייחס המומחה בחוות-הדעת [נספח 3 ל-ת/1]. אזכור נוסף לאי-אספקת רשתות לחניה ולממ"ד הובא במכתבו של התובע מיום 31.3.2000 [נספח 9 ל-ת/1]. מכתב מיום 1.12.1999 היה בעיקרו התראה בשל אי-היענות הנתבעת לפניות קודמות. עם זאת הוטעם בו שתריסים שהותקנו בחדרי הילדים התקלקלו והנתבעת נדרשה להחליפם באחרים [נספח 4 ל-ת/1]. במכתב נוסף ששיגר התובע לנתבעת ביום 26.1.2000 הובעה דרישה להגיע לגמר עבודות עם חומר איטום [נספח 5 ל-ת/1]. גם לנושא האיטום ניתן מענה בחוות-דעת מומחה בית-המשפט. במכתב התובע מיום 3.2.2000 פורטה תלונה על כך שזכוכיות בידודיות בדלתות בקומה א' הפונות דרומה אינן אטומות ונוצר בהן מסך אדים [נספח 6 ל-ת/1]. אותה תלונה נזכרה גם במכתב התובע מתאריך 31.3.2000 [נספח 9 ל-ת/1; ר' גם סע' 18 ל-ת/1]. סוגית האיטום טופלה בחוות-דעת המומחה. מעבר לדברים הללו אין למצוא בתצהירי התובע או במכתביו לנתבעת פירוט נוסף זולת טענה כללית לאי-סיום העבודות ודרישה חוזרת ונשנית לסיימן [מכתב מיום 9.2.2000, ת/3; מכתב מיום 18.6.2000, ת/4; מכתב מיום 15.7.2000, ת/5]. גם בתצהיר התובע לא נטען אלא זאת שהנתבעת לא השלימה את העבודות להן התחייבה, מבלי שהובא פירוט מתבקש באשר לזיהוי העבודות שלא בוצעו עד תום [סע' 13 ל-ת/1]. במענה למכתבו האחרון של התובע מיום 15.7.2000 השיב לו נתבע 3, בשם הנתבעת, כי נתבע 2 נעדר לרגל חופשה ועם שובו ניתן יהיה לקבוע מועד לסיום העבודות; בתוך כך התבקש התובע לטפל בגמר החשבון [נספח 12 ל-ת/1; ר' גם נספח נ/6-ח']. גם כאן לא הובא כל פירוט באשר לעבודות הטעונות השלמה, באופן שהחסר בראיות התובעים בעניין זה בעינו עומד. מאחר שדחיתי את טענת הנתבעים כי מכתב זה נסב על הזמנת עבודה שניה, נפרדת מהזמנת העבודה נושאת תאריך 30.5.1999, אין מנוס מלקבוע שיש בו תימוכין לכך שבמחצית חודש יולי 2000 טרם סיימה הנתבעת את ביצוע העבודות מחד גיסא וכי התובע עיכב תחת ידו סכום שטרם שולם מאידך גיסא. הדבר תואם את גרסת התובע כי נותרה יתרה בסך 2,000 ₪ לזכות התובעת שלא שולמה [עמ' 68 ש' 6-5]. מדובר בסכום לא גדול הכולל גם מע"מ, באופן שמעיד על היות החסרים שעל הנתבעת היה להשלימם זניחים מבחינת היקפם ועלותם. בעדותו בחקירה נגדית לא השלים התובע את שהחסיר בראיותיו ולא פירט מהן אותן עבודות שהנתבעת לא סיפקה או לא השלימה ביחס למה שהתחייבה לבצע. דבריו נשאו אופי כוללני וסתמי, באופן שעלה בקנה אחד עם עדותו הראשית והתיעוד שנלווה אליה [עמ' 68 ש' 6-5]. מכתבי התובע לנתבעת שנדונו לעיל שוללים מניה וביה את טענת הנתבעים כי התקנת העבודות מושא ההזמנה מיום 30.5.1999 הסתיימה בחודש ספטמבר 1999 וכי לאחר מכן לא העלו התובעים טענות ביחס לעבודות עד הגשת התביעה [סע' 11 ל-נ/8; סע' 10 ל-נ/9]. כאמור, התמונה המצטיירת ממכתבי התובע שונה. עם זאת לא עלה בידי התובעים להצביע על חסרים שיזכו אותם בפיצוי נוסף על זה שנדון בחוות-דעת מומחה בית-המשפט. החסרים היחידים שנמנו במכתבי התובע לנתבעת ולא זכו להתייחסות בחוות-דעת מומחה בית-המשפט נסבו על רשתות לחלון הממ"ד וחלון החניה שלא סופקו. גם בעדותו לפני הטעים התובע שהנתבעת שלחה רשתות כאלה אלא שהן הוכנו וסופקו במידות שאינן מתאימות [עמ' 60 ש' 26-24]. שאר הסעיפים שנמנו במכתבי התובע עוסקים בפגמים בעבודות קיימות; את קיומם וטיבם של אלה הוסמך המומחה לקבוע באורח בלעדי. ראיות התובעים אינן עשויות להוסיף על חוות-הדעת באותם עניינים שנמסרו לבדיקת המומחה. הנתבעת לא הגישה תביעה כספית נגד התובעים בשל אי-תשלום יתרת מחיר כזו או אחרת אלא גרסה שכל המגיע לה שולם [סע' 5 ל-נ/8; סע' 6-5 ל-נ/9]. הסך של 2,000 ₪ שעיכב התובע לפי עדותו שלו מתוך יתרת התמורה לה היתה הנתבעת זכאית מהווה אפוא גם בעיניו שלו סכום ראוי והולם המבטא את שוויו של מה שלא סופק. התובעים לא הביאו ראיה אחרת בעניין זה, בין לקיומן של עבודות אחרות שלא בוצעו ובין באשר לסכום המגיע בעטיין. על כן יש לראות בסך של 2,000 ₪ שלא שולם לנתבעת ואשר קוזז ממחיר העבודות בידי התובעים פיצוי הולם בשל אי-אספקתן של רשתות מתאימות לממ"ד ולחניה. הדברים יפים מקל וחומר בהתחשב בכך שהרשת לממ"ד לא נכללה במפורש בהזמנת העבודה ולכן גם לא תומחרה בה. ה. אחריות נתבעים 2 ו-3 בעוד שהנתבעת (להלן בחלק זה החברה) נושאת באחריות לנזקי התובעים בשל הליקויים בעבודות ועליה מוטלת החובה לפצותם, אינה מוטלת אחריות כזו על נתבעים 3-2 (להלן בחלק זה הנתבעים). להלן יובאו הטעמים לכך. הנתבעים היו בעליה של החברה בעת הרלוונטית ובעלי מניות בה [עדות נתבע 2 בעמ' 94 ש' 29-24]. שניהם פעלו כמנהלים בחברה: נתבע 2 הופקד על הצד התפעולי וטיפל בהזמנת חומרי גלם, יצור מוצרים בבית המלאכה והתקנת עבודות בבית הלקוח [סע' 2 ל-נ/8]. נתבע 3 היה אחראי לצד הניהולי שכלל קשרי לקוחות, קבלת הזמנות ועריכת חשבונות [סע' 2 ל-נ/9]. הזמנת העבודה שכוננה את הקשר החוזי שבגדרו הוזמנו העבודות נעשתה בין התובעים מזה לבין החברה מזה, על גבי מסמך שנשא את שמה של החברה ופרטיה. נתבע 2 חתם על ההזמנה בשם החברה [עמ' 96 ש' 10-9]. מימוש ההזמנה נעשה בין התובעים לבין החברה. כול התשלומים לפירעון התמורה המוסכמת נעשו לחברה ולא למי מהנתבעים; החברה היא שהוציא לתובעים קבלות וחשבוניות בגינם [ר' נ/6-ב' עד נ/6-ו' ו-נ/6-ט']. מכתבי התובע שנזכרו לעיל הופנו גם הם לחברה, אף-על-פי שבמועד כתיבתם כבר הלין התובע על אי-השלמת העבודות; החברה היא שהשיבה לתובע על פניותיו [נספחי ת/1 וכן ת/3, ת/4, ת/5 ו-נ/6-ח']. הקשר החוזי שביסוד הזמנת העבודות וביצוען התכונן אפוא והוצא אל הפועל בציר היחסים שבין התובעים לבין החברה-הנתבעת. אף התובע הודה בכך בעדותו [עמ' 55, עמ' 57 ש' 4-1]. הוטעם שהתביעה האישית נגד הנתבעים הושתתה על עילה בנזיקין; התובעים ביקשו לעגנה בעוולת הרשלנות. אף-על-פי-כן העלו התובעים טענות שייחסו לנתבעים אחריות נזיקית וחוזית בעת ובעונה אחת, ללא הבחנה מתבקשת ביניהן: כך נטען ליצירת מצג ומתן התחייבות אישית של הנתבעים, לביצוע אישי של הנתבעים את העבודה בבית התובעים ולמעורבות של הנתבעים בתכנון העבודות ובפיקוח על הליכי התכנון [סע' 2, 5, 15 ו-16 ל-ת/1]. כבר קבעתי לעיל שלחברה-הנתבעת לא היה חלק בתכנון העבודות; הדברים יפים ביתר שאת ביחס למי מהנתבעים-מנהליה. עוד יש לקבוע שלא ניתנה לתובעים התחייבות אישית של מי מהנתבעים בכל הקשור להזמנת העבודות וביצוען. כאמור, הקשר החוזי נערך כל-כולו בציר היחסים שבין התובעים לבין החברה. לראיה, התובענה נגד הנתבעים הוגשה בעילה נזיקית ולא בעילה חוזית; התובעים הדגישו זאת בסיכומיהם [שם, בעמ' 2]. אחריות החברה לליקויים בעבודות ברורה, בין שיסודה בהפרת החוזה שביטויו בהזמנת העבודה ובין שיסודה בעוולת הרשלנות. המחלוקת בין הצדדים לא נסבה על עצם קיומה של אחריות החברה אלא על שאלות של זיהוי הנזק בר-הפיצוי אותו ניתן לייחס לחברה והיקפו. אשר לנתבעים, התובעים ביקשו לייחס להם אחריות אישית, נפרדת מזו של החברה, מהיותם מעוולים בנזיקין אשר התרשלו כלפיהם בייצור העבודות, באספקתן ובהתקנתן. הכללים החולשים על קביעת אחריות אישית בנזיקין של נושא משרה בתאגיד סוכמו והובהרו בע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66 (2004). עצם היותו של אדם ממלא תפקיד של נושא משרה בתאגיד אינו מקנה לו חסינות מפני הטלת אחריות בנזיקין לעוולות שביצע באופן אישי. בה בעת הוא אינו נושא באחריות נוספת או מוגברת אך בשל היותו אורגן של החברה. פעולותיו של נושא משרה בתאגיד נבחנות כפעולותיו של מי שאינו ממלא משרה כזו; הוא יחוב בנזיקין בהתאם לכללים הרגילים הקובעים חבות זו ובהתאם למודל האחריות האישית שהינו עקרון-יסוד במשפט האזרחי [עניין יצחק בעמ' 76-75, 83 וההפניות שם]. לא הונחה תשתית ראייתית מספקת שתלמד על ביצוע עוולה בנזיקין על-ידי הנתבעים או מי מהם ותצביע על כך שהם התרשלו באופן אישי כלפי התובעים. ראיות התובעים בעניין זה היו דלות מדלות. הובהר שאת ההתקנה בבית התובעים ביצע נתבע 2 ביחד עם עוד שלושה-ארבעה עובדים של החברה, עליהם גם פיקח. נתבע 3 לא היה מעורב בהתקנה עצמה; הוא נכח במעמד התקנת העבודות אך לא עבד כמתקין אלא סייע לאחרים שעבדו במקום [עמ' 95 ש' 14-9; עמ' 99 ש' 27-25]. ודוק: הליקויים בעטיים קבע מומחה בית-המשפט חובת פיצוי ושאותם תמחר בחוות-הדעת, שהינם גם הליקויים שבשל קיומם מצא שיש לפרק עבודות, לייצרן ולהתקינן מחדש, הם ליקויי יצור. כך באשר לחסרונה של זכוכית מחוסמת, כך באשר לשימוש בפרופיל לא מתאים וכך גם באשר לשימוש באביזרי פרזול מפלדה. לא הוכח כלל ועיקר שהנתבעים באופן אישי נטלו חלק בתהליך יצור העבודות. כל שהוכח היה שנטלו חלק בתהליך ההתקנה של העבודות המוגמרות. כבר קבעתי שלא הוכחה מעורבות של הנתבעים בתכנון העבודות. מאחר שיסודם של הליקויים הקיימים בבית בתכנון לקוי מזה ובייצור לקוי מזה יש לקבוע שלא הובאו ראיות בכמות ובאיכות הנדרשת במשפט אזרחי על-מנת שתקום רשלנות של הנתבעים עצמם בתכנון ובייצור העבודות. הרשלנות - רשלנותה של החברה היא, ורק היא שהוכחה כדבעי. לא הראיות לבדן מצביעות על היעדר אחריות אישית של מי מהנתבעים כלפי התובעים; גם שיקולים שבמהימנות עדים מצדדים בכך. עמדתי על כך שהתובע לא זכה לאמוני בכמה וכמה היבטים מהותיים של עדותו. בהקשר של יחוס אחריות אישית לנתבעים עסקינן בעדות יחידה כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות. אין בנמצא טעמים להסתפק בעדותו היחידה של התובע כבסיס להטלת אחריות בנזיקין על הנתבעים, הן בשל דלותה לגופה והן בשל כך שלא עוררה אמון. בעוד שעדות כל אחד מהנתבעים בנפרד היתה ישירה, גלויה וכנה נשאה עדות התובע בחלקים נרחבים שלה אופי מתחכם, מתחמק ומתפתל. זאת ועוד, התובע הפגין חוסר בקיאות וחוסר שליטה במסמכים שהוגשו, הפנה לנספחי כתב-התביעה אף שלכתב התביעה המקורי צורפה רק חוות-דעת של מומחה התובעים ואילו לכתב התביעה המתוקן לא צורף דבר [עמ' 56 ש' 4-3]. התובע לא היה בקיא בתוכן תצהיריו; בעדותו לפני הסיט את תשובותיו לטענות חדשות שלא נכללו בהם ושאינן חלק מגדר המחלוקת [עמ' 56 ש' 24-23; עמ' 57 ש' 9-8]. ניכר שהתובע הגיע לדיון כשאינו מוכן ואינו ערוך למתן עדות. הדבר יצר הכבדה מיותרת על שמיעת עדותו, שהתארכה למעלה מן הדרוש [עמ' 58 ש' 2-1]. סימני השאלה שעוררה התנהלות התובע על דוכן העדים מצטרפים לסימני השאלה האופפים את הגשת התביעה בשיהוי ניכר, כחמש שנים לאחר שאיש מקצוע מטעם התובעים בחן את הליקויים ולמעלה משנה לאחר שהתובעים החזיקו בחוות-דעת של מומחה מטעמם שצורפה לכתב-התביעה. בסופו של יום התרשמתי שהטענה על-אודות אחריות אישית של הנתבעים הועלתה כטענה משפטית-טקטית ולא כטענה ממשית שנסמכה על תשתית ראייתית הולמת. התביעה נגד נתבעים 3-2 נדחית אפוא במלואה. ו. זיהוי הנזק וקביעת הפיצוי בסיכומי התובעים אין למצוא התמודדות אמיתית עם סוגית זיהוי הנזק בר-הפיצוי והיקפו. הנחת התובעים שנזקם הוא כמלוא הסכום שנקבע בחוות-דעתו של מומחה בית-המשפט אינה במקומה; היא טעונה הנמקה מתאימה שלא הובאה. צודקים הנתבעים בטענתם כי "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי" [ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808 (1981)]. בענייננו הונחה תשתית עובדתית הולמת ומספקת לקביעת הפיצוי בגין הליקויים. כפי שיובהר להלן, הוא אינו תואם את שאיפתם של התובעים לזכות במלוא הסכום שצויין בחוות-דעת המומחה אך גם לא את בקשת הנתבעים לקבוע שלא הוכח כל נזק. את ערכי הפיצוי בחוות-הדעת קבע מומחה בית-המשפט בהתאם למחירי השוק שעמדו בתוקף בעת עריכתה (יוני 2008). המומחה בחן את העבודות, העריך את שווי הליקויים וקבע את העלות הכרוכה בתיקון הפגום מבלי שראה את הזמנת העבודה שעל-יסודה נקשר החוזה בין הצדדים ובלי שהתוודע למחיר הכולל שננקב בה. מחירי חוות-הדעת לא נקבעו מתוך זיקה לתמורה שהוסכמה בין הצדדים [עמ' 12 ש' 8-7; עמ' 20 ש' 4-2; עמ' 27 ש' 6-1]. המומחה בדק אפוא את הליקויים וקבע את שוויים 'מלמעלה', בהתאם לרף המקצועי שניצב ביסוד חוות-הדעת ולמחירי השוק במועד הינתנה. המומחה לא בדק את הליקויים ולא קבע את שוויים בשים לב להזמנת העבודה ולמחיר המוסכם שנקבע בה בעת עריכתה, 30.5.1999, קרי 'מלמטה' ובהתחשב בהסכמה שחלשה על ההתקשרות הקונקרטית בין התובעים לנתבעת. המומחה לא נתן דעתו לשאלה עד כמה תואם המחיר שננקב בהזמנת העבודה את מחיר השוק בתקופה הרלוונטית. אין מקום לאמץ הנחה מוקדמת לפיה מחירי הזמנת העבודה ומחירי חוות-הדעת, חד הם. חזקה שדווקא המחיר שנקבע בהזמנת העבודה שיקף שקלול של מלוא הגורמים הרלוונטיים לעריכתה. מחיר זה, שנקבע בהסכמה הדדית כתום תהליך שבמסגרתו הוחלפו כמה וכמה הצעות מחיר האחת בשניה, מבטא בצורה המדויקת ביותר לא רק את מחירי השוק דאז אלא גם את היקף העבודות שהזמינו התובעים ואת טיבן ואיכותן. חזקה על הצדדים שהמחיר שקבעו בהזמנת העבודה מבטא בצורה הטובה והמהימנה ביותר את שוויין וערכן הממשי של העבודות שאותן התחייבה הנתבעת לייצר ולהתקין בבית התובעים. לא רק כוחה הרב של הזמנת העבודה מוביל למסקנה שנתוניה הם שצריכים להוות את נקודת המוצא לקביעת הפיצוי אלא גם חולשתה של חוות-הדעת בתמחור חלק מהליקויים. בכל הקשור לתיקון ליקויים נקודתיים נקבעו בחוות-הדעת מחירים מתאימים: 3,000 ₪ בגין החלפת ברגים, הסרת עיסת האיטום הקיימת והחלפתה בחומר איטום מתאים, וסך 4,500 ₪ בגין פירוק השמשה הקיימת בחלונות המשתפעים במקלחות, החלפתה בזכוכית מחוסמת וכן החלפת הפרזול בחלונות אלה לפרזול תקני [סע' 2-1 בטבלה המסכמת, סע' 3.5 ב-ח/2]. עוד קבע המומחה את העלות הכרוכה בפירוק והחלפת חלונות ההזזה הקיימים בחלונות חדשים הכוללים פרופיל 'אמבטיה', תוך יצור אגפים שווים בגודלם לחלונות הללו, בסך של 36,000 ₪ הכולל גם את מרכיב הפירוק [שם, בסע' 3 בטבלה]. סעיפים אלה אינם מעוררים קושי. הקושי נעוץ בסעיף העיקרי בחוות-הדעת מבחינת היקפו הכספי, הוא הסעיף שנסב על החלפת עשר דלתות בשל כך שנעשה בהן שימוש בזכוכית שאינה מחוסמת, במכלולים שאינם מיועדים לשאת את משקל האגפים שהותקנו מעליהם, בחסרונו של פרופיל ניקוז בסף דלתות הנפתחות סביב צירים ובהתקנת פרופיל שטוח בדלתות הזזה שמשקלן אינו מותאם לכך [שם, בסע' 4]. בעדותו הבהיר המומחה שבקביעת עלות התיקונים בסעיף זה התחשב בסוג הפרופילים, בגודל כנפי הדלתות וברמת העבודה - שצריכה להתאים למיקום הבית [עמ' 48 ש' 28-25]. בגין כל אחת מעשר הדלתות הטעונות החלפה קבע מחיר זהה של 15,000 ₪ ליחידה אף שאין מדובר בדלתות זהות בגודלן [עמ' 48 ש' 29 עד עמ' 49 ש' 3]. יש לקבל את נוסחת חוות-הדעת לפיה זכאים התובעים לפיצוי בגין כל דלת הטעונה החלפה באופן שתואם את מחיר הדלת. יש לשים אל לב שבסעיף שנסב על החלפת דלתות הועמד הפיצוי על סך-כל מחירי הדלתות הטעונות החלפה מבלי שנלווה אליו מרכיב נוסף בגין פירוק (זאת בשונה מן הסעיף העוסק בהחלפת חלונות שנדון לעיל). חזקה על המומחה שאין מדובר בחסר או השמטה מקרית; קביעתו זו מחייבת אפוא את הצדדים. בה בעת אין לקבל את התמחיר שקבע המומחה בגין החלפת דלתות. ראשית, התחשיב גס ואינו נותן ביטוי למגוון הדלתות הטעונות החלפה ולשוני ביניהן מבחינת הגדלים הרלוונטיים - שוני שהוא בעל השפעה על מחירה של כל דלת ודלת. אין לראות מדוע תהא עלות ההחלפה של דלת במידות 840X2000 זהה לעלות הכרוכה בהחלפת דלת שמידותיה 2050X2000 (הנתונים נלקחו מתוך הזמנת העבודה). שנית, המומחה כלל במחירי הדלתות מרכיב של מיתוג הנובע ממיקום בית התובעים. מדובר בקביעה החורגת מתחום מומחיותו; הלה לא ביסס כלל ועיקר את הנחתו כי מחיר השוק של דלתות בבית פרטי בזכרון-יעקב שונה ממחיר השוק לאותן דלתות בבית פרטי בחיפה, אף לא הראה כי הוא רשאי ומוסמך להתחשב בנתון כזה. לבסוף, בפירוט המצוי בהזמנת העבודה אין למצוא אזכור לעשר דלתות שהוזמנה הנתבעת לספק: נמנו שם שתי דלתות, ארבע ויטרינות ועשרים ושלושה חלונות; לצד כל אחד מהם צוינו מידותיו. אפילו אניח שבהגדרת 'דלת' כלל המומחה גם את הוויטרינות, עדיין אין מדובר אלא בשישה פריטים בסך הכול, לא בעשרה. הזמנת העבודה לא קבעה דבר באשר לטיב ואיכות העבודות שיסופקו על-ידי הנתבעת. אין למצוא בה אלא את הנתונים הטכניים הדרושים לייצור הפריטים שהוזמנו מחד גיסא ואת מחיר העבודות ותנאי התשלום מאידך גיסא. על כן יש לפנות להוראות הדין הכללי לשם השלמת אותם פרטים שלא נקבעו בהזמנת העבודה. סעיף 45 לחוק החוזים (חלק כללי) מורה כי חיוב למתן שירות שלא הוסכם על סוגו או טיבו יש לקיים במתן שירות מסוג ומטיב בינוני. הוראת השלמה זו חלה גם על חוזה מן הסוג שנכרת בין הצדדים דנן. אף-על-פי-כן לא ניתן לה ביטוי בחוות-דעת המומחה; הלה העיד על עצמו שקבע את מחירי חוות-הדעת על-פי מחירי השוק והעמידם על הרף הגבוה באופן שתואם את מיקום הבית וסוגו. פסיקת פיצוי לתובעים על-פי רף גבוה שאינו תואם את איכות העבודה שהוזמנה או את רמת המחיר שנקבע בהזמנת העבודה תהא כרוכה בהתעשרות של התובעים על חשבון הנתבעת, ואין לכך הצדקה [ר' ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4) 45 (1992)]. בהתחשבי בנתונים הללו יש לקבוע את בסיס הפיצוי בגין הליקויים תוך עריכת סינתזה בין מחירי חוות-הדעת לבין המחיר שנקבע בהזמנת העבודה. בתוך כך יש לאמץ את תחשיב חוות-הדעת ביחס לסעיפים שאינם נסבים על החלפת הדלתות, תחשיב המסתכם בסך 43,500 ₪ ליום חוות-הדעת (6.6.2008). את העלות הכרוכה בהחלפת ארבע ויטרינות ושתי דלתות יש לקבוע לא על-פי מחירי חוות-הדעת, אותם דחיתי, אלא על-סמך אומדן שבבסיסו הזמנת העבודה. אומדן כזה נדרש מן הטעם שבהזמנת העבודה ננקב מחיר כולל אחד לכלל העבודות ולא מחיר פרטני לכל אחת מהן בנפרד. בגדרו של האומדן יש להתחשב בנפח היחסי שתפסו ארבע הוויטרינות ושתי הדלתות שנמנו בהזמנת העבודה ביחס לכלל הפריטים שבה, בהתחשב במידותיו של כל פריט ופריט. על-פי תחשיב זה בסיס הפיצוי בגין החלפת הדלתות והוויטרינות יהא 26,000 ₪ לתאריך הזמנת העבודה (30.5.1999). בין הדלתות והוויטרינות הטעונות החלפה מצויים אותם שלושה פריטים חריגים בגודלם, פרי תכנונה של האדריכלית. בגין תרומת האדריכלית להיווצרותם של הליקויים בפריטים אלה יש להפחית מן הסך הכולל של 26,000 ₪ סך של 6,500 ₪, באופן שהסכום המגיע בגין החלפת דלתות יהא 19,500 ₪ ליום 30.5.1999. התובעים עתרו לפיצוי נוסף בגין נזק שהוגדר על-ידם 'כללי'; פיצוי זה נתבע בשל עלות פירוק העבודות הטעונות תיקון והרכבתן מחדש ובשל אובדן יכולת ליהנות באופן סביר מבית התובעים משך התקופה שעד הגשת התביעה ולאחריה. בנסיבות העניין אין לפסוק לתובעים פיצוי נוסף מעבר לזה הכרוך בתיקון הליקויים. כמה טעמים לכך. מרכיב של עלות פירוק העבודות נכלל בחוות-דעת מומחה בית-המשפט ותומחר במסגרת הסך של 36,000 ₪ שאותו קבע; סעיף החלפת הדלתות שנכלל אף הוא בחוות-דעתו לא כלל מרכיב של פירוק ויש לראות בכך קביעה של המומחה כי מרכיב כזה אינו נדרש בכל הקשור לפירוק הדלתות והחלפתן. המומחה לא נחקר על-ידי התובעים בסוגיה זו ויש לראות את קביעתו כסופית ומחייבת לכל דבר ועניין. התובעים אינם זכאים לתוספת פיצוי בסעיף זה, בין בשיעור 80,000 ₪ שצויין בתצהיר התובע ובסיכומיהם מבלי שנתמך בתשתית ראייתית כלשהי ובין בסכום אחר [ר' סע' 12 ל-ת/1 וסע' 20 לסיכומי התובעים]. התובעים השתהו השתהות ניכרת ובלתי-מוסברת בהגשת התביעה. לטענת התובע התגלו להם הליקויים שביטויים בחדירת רוח, מים ורעש כבר בחורף הראשון שלאחר התקנת העבודות, קרי בחורף 2000 [עמ' 86 ש' 19-10]. איש מקצוע מטעם התובעים עמד על הליקויים בעבודות בפברואר 2001. חוות-דעת של המומחה מטעמם שעל-יסודה הוגשה לבסוף התביעה היתה ברשות התובעים בחודש יולי שנת 2005. אף-על-פי-כן הוגשה התביעה רק באוקטובר 2006, למעלה משנה לאחר מכן. בפטירתו של איש המקצוע שבדק את הבית לבקשת התובעים בשנת 2001 אין כדי להסביר את ישיבתם של התובעים בחוסר מעש משך ארבע שנים, משנת 2001 עד שנת 2005, בטרם פנו לאיש מקצוע אחר על-מנת שיכין עבורם חוות-דעת. גם בסוגיה זו לא עוררה עדותו היחידה של התובע אמון וניכר שאין ביכולתו להצביע על טעם ממשי ומשכנע שיבאר מדוע לא הוגשה התביעה זמן רב קודם לכן [עמ' 86 ש' 21 עד עמ' 87 ש' 30]. אף אם אין בהתנהלות התובעים שיהוי מן הסוג שיגרום לדחיית התביעה, יש להביאה בחשבון וליתן להשתהותם משקל רב עת נבחנת טענתם שיש לפצותם בגין הנזק הלא ממוני שביטויו בפגיעה ביכולתם להפיק הנאה מן הבית. לתובעים לא אצה הדרך; הם ישבו בחיבוק ידיים תקופה ארוכה בת חמש שנים, משנת 2001 עד שנת 2006, אף שהתוודעו לליקויים בעבודות אגב השימוש בבית בתכוף לאחר התקנתן ועמדו על טיבן והיקפן בעזרת איש מקצוע שבדק אותן כבר בשנת 2001. התנהלות כזו אינה עולה בקנה אחד עם טענת התובעים כי יכולתם להפיק הנאה מן הבית נגרעה; לו היה בה ממש חזקה שהיו מגישים את התביעה זמן רב קודם למועד הגשתה בפועל. זאת ועוד, הלכה למעשה השתמשו התובעים בעבודות שהתקינה הנתבעת משך תקופה ארוכה ומשמעותית בת כשתים-עשרה שנים עד עתה, ושש שנים עד הגשת התביעה. חרף הליקויים בעבודות אין לומר שכמוהן כאין וכאפס. שימוש בעבודות משך פרק זמן שאינו מבוטל מהווה אף הוא שיקול בפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני, שאינו ניתן כדבר שבשגרה והענקתו מסורה לשיקול-דעת בית-המשפט [ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)]. ככל שהיה נפסק פיצוי כזה היה סכומו נמוך נוכח השתהות התובעים בהגשת התביעה והוא היה מתקזז אל מול הערך הטמון בשימושם בעבודות מאז התקנתן ועד יום הגשת התביעה. יש להידרש עוד לטענת הנתבעים כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין הליקויים בשל כך שלא נתנו לנתבעת הזדמנות לתקנם ובכך הפרו חובתם על-פי סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות. על-פי הוראת חוק זו חלה על המזמין חובה להודיע לקבלן על פגם שהתגלה בעבודות תוך זמן סביר מעת שגילה אותו ולתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו. אם לא עשה כן, לא יהא המזמין רשאי להסתמך על הפגם. התובע טען שהודיע לנתבעת על דבר קיומם של הליקויים בעבודות ודרש ממנה לתקנם אך זכה להתעלמות מצידה ובכך יצא ידי חובתו. הנתבעים כפרו בגרסת התובע והכחישוה מכל וכל. מן הבחינה העובדתית יש לדחות את עדות התובע כי דבר קיומם של הליקויים הודע על-ידו לנתבעת אגב דרישה כי תפעל לתקנם. עדות התובע בעניין זה נסמכה כל-כולה על מכתבים ששיגר לנתבעת. מכתבים אלה נדונו לעיל; הם נשלחו במועדים שונים בשנת 2000 ונסבו בעיקרם על הסוגיה של אי-השלמת העבודות. הליקוי היחיד שנזכר בהם נסב על החדרת מים בחלק מהחלונות. במועד זה, שנת 2000, טרם התחוור לתובעים טיבם והיקפם של הליקויים; אלה נבדקו על-ידי איש מקצוע מטעמם רק בשנת 2001. לא הוצגה פניה של התובעים לנתבעת לאחר בדיקה זו תוך פירוט תוצאותיה ודרישה לתקן את הליקויים שאותרו בה. כך גם לא הובאה כל ראיה לכך שחוות-דעת המומחה מטעם התובעים שניתנה ביולי 2005 הומצאה לנתבעים כשבצידה דרישה לפעול לתיקון הליקויים. טענת התובע כי פנה לנתבעים על-פה לא עוררה אמון והועלתה באופן סתמי, ללא פירוט מתבקש לצידה [סע' 5 ל-ת/2]. אין לראות כיצד זה עשוי היה התובע להביא לידיעת הנתבעים בפניה על-פה את תוכן חוות-דעתו של המומחה מטעמו, אשר משתרעת על-פני שישה-עשר עמודים צפופים. אף-על-פי-כן יש לקבוע, מן הבחינה המשפטית, שהתובעים אינם מנועים מלהסתמך על הפגם בעבודות לצרכי הגשת תביעה זו וקבלת פיצוי מכוחה. מכתבי התובע לנתבעת ששוגרו אליה בשנת 2000 היו רבים ותכופים. עלתה מהם שוועה להגיע לבית, להשלים את הטעון השלמה ולבדוק את טענת התובע כי חלק מהעבודות מחדירות מים. הנתבעת התעלמה מפניות התובע ולא עשתה דבר. בכך העידה על עצמה שאין לה עניין ממשי בבדיקת העבודות ובתיקון פגמים שיתחוור שיש בהן. אלא שבכך לא סגי. לעת הגשת התביעה כבר היה נהירה וגלויה לנתבעים טענת התובעים לקיומם של ליקויים רבים ומשמעותיים בעבודות; אלה פורטו כדבעי בחוות-דעת מומחה התובעים שצורפה לכתב-התביעה. דא עקא, הנתבעת הסתפקה בטענה כי לא הודע לה על הליקויים ולא ניתנה לה הזדמנות לתקנם; אף עתה לא הודיעה כי תעמוד על זכותה לתקן ליקויים בני-קיימא [סע' 22 לכתב ההגנה המקורי וסע' 29 לכתב ההגנה המתוקן]. ודוק: כתב ההגנה המתוקן הוגש לאחר שכבר ניתנה חוות-דעת מומחה בית-המשפט - חוות-דעת מכרעת אשר תמכה בחלק הארי של ממצאי מומחה התובעים והעידה על קיומם של ליקויים רבים ומהותיים בעבודות. הנתבעים אימצו קו הגנה שעיקרו הכחשת חוות-דעת מומחה בית-המשפט ודחייתה. בכך העידו על עצמם שאין לנתבעת כל עניין ממשי בתיקון הליקויים. הנתבעים הדגישו את ויתור התובעים על זכותם לדרוש כי הנתבעת תתקן את הליקויים; הנתבעים לא הבהירו שהם עומדים על זכותם שלהם לבצע תיקון כזה [ר' נוסח הסיפא של סע' 29 לכתב ההגנה המתוקן]. נתבע המבקש להסתמך על ההסדר הקבוע בסעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות במסגרת הגנתו נדרש להצהיר ברחל-בתך-הקטנה על רצון וכוונה לתקן את הפגמים שלגביהם יקבע שהם מצויים בעבודות. הסתמכות נתבע על הוראת החוק מן השפה ולחוץ תוך עשייתה כסות עלה תאנה לא תסכון ולא יהא בה כדי להכשיל את תביעת המזמין נגד הקבלן. על כן אין בהסדר הקבוע בחוק חוזה קבלנות כדי לגרום לדחיית התביעה. סיכומם של דברים: בגין הליקויים בעבודות יפוצו אפוא התובעים בתשלום סך של 43,500 ₪ בערכי יום 6.6.2008 ובסך נוסף של 19,500 ₪ בערכי יום 30.5.1999; הסכומים כוללים את מרכיב הפירוק ומע"מ. נוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה תחול עד מועד הגשתה הצמדה למדד בלבד על הסך של 19,500 ₪. מדובר אפוא בסך כולל של 98,900 ₪ ליום פסק-הדין. ז. סוף-דבר נוכח האמור לעיל אין צורך להידרש לטענות אחרות שהעלו הצדדים ושאינן צריכות להכרעה בשאלות הממשיות השנויות במחלוקת. התביעה נגד נתבעת 1 מתקבלת. נתבעת זו תשלם לתובעים סך של 98,900 ₪ ליום פסק-הדין. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪, אף הם ליום פסק-הדין. התביעה נגד נתבעים 2 ו-3 נדחית. התובעים ביחד ולחוד ישלמו לכל אחד מן הנתבעים 3-2 את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ש"ח (בסך-הכול 15,000 ₪ לשני הנתבעים). בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את חריגתם של הנתבעים מהיקף הסיכומים שנקבע בהחלטה מיום 25.1.2012. הסכומים שצוינו לעיל ישולמו תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין. סכום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד יום התשלום בפועל. אלומיניוםליקויי בניהבניה