4. פקיד התביעות במערער (להלן - המוסד), בהחלטתו מיום 14.2.2011, דחה את תביעת המשיב לתשלום דמי פגיעה בגין כאבים בכתף ימין וקבע כי "על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו לכאבים בכתף ימין". 5. המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי כנגד החלטת פקיד התביעות. במסגרת תביעתו טען המשיב כי יש להכיר בפגיעה בכתף ימין כתאונת עבודה; וכי לחלופין, יש לקבוע כי התקיימה התשתית העובדתית הנדרשת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) לצורך הוכחת עילת המיקרוטראומה. 6. ביום 29.11.2012 התקיים דיון הוכחות בתיק במהלכו העידו שני עדים מטעם המשיב. לאחר שמיעת העדויות בתיק, הודיעה ב"כ המוסד כי יש לראות באירוע מיום 31.1.2010 כתאונת עבודה, שכן פעילות השחייה של המשיב הינה פעילות נלווית לעבודה, וכי יש למנות מומחה רפואי אך ורק בעניין זה. יחד עם זאת, ב"כ המוסד לא נתנה הסכמתה למינוי מומחה רפואי בנוגע לעילת המיקרוטראומה שכן לטענתה אין להרחיב את הפעילות הנלווית לעבודה יתר על המידה, ועל מנת למנוע מצב בו המשיב יהיה למעשה מבוטח במשך 24 שעות ביממה. 7. בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 29.11.2012, קבע כי המשיב הוכיח קיומה של תשתית עובדתית לבחינת הנזק שבכתפו הימנית לפי תורת המיקרוטראומה. בית הדין האזורי קבע כי המשיב נטל חלק פעיל בנבחרת השחייה של מקום עבודתו וכי מעבר להשתתפותו בתחרויות שחייה, ועל מנת לשפר את רמת השחייה שלו, התאמן ביחד עם חברי הנבחרת באופן שוטף באימון קבוצתי אחת לשבוע, אך גם באופן יחידני 2-3 פעמים בשבוע, זאת בהתאם להנחיותיה של מאמנת הקבוצה. בית הדין האזורי הדגיש כי "אימוני השחייה היו חיוניים לשיפור ההישגים במסגרת נבחרת השחייה של המעביד... מאז שהחל להשתתף בנבחרת עבר התובע להתאמן באופן רצוף ושוטף, בהתאם לדרישות ממנו". עוד נקבע כי את האימונים היחידניים ערך המשיב בקאנטרי קלאב שבסמוך לביתו, אך כי למיקום עריכת האימונים אין כל משקל באשר לקביעה הנדרשת בתיק זה. כמו כן, קבע בית הדין האזורי כי המשיב לא סבל מהליקוי בכתפו טרם הצטרפותו לקבוצת השחייה, זאת כפי שהוכיח באמצעות בדיקה שנערכה לו באותו מועד. 8. על כן, נקבע כי יש מקום למנות מומחה בתחום האורטופדיה על מנת שיחווה דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי על דרך של מיקרוטראומה בין אימוני השחייה של המשיב והתחרויות בהן השתתף לבין הליקוי בכתפו הימנית, ככל שקיים כזה. עוד נקבע כי המומחה הרפואי יחווה דעתו בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי מיום 31.1.2010 לבין הליקוי בכתפו הימנית של המשיב, ככל שקיים כזה. 9. בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 9.12.2012, מינה את ד"ר ציון עידו, מומחה בתחום האורטופדיה, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה הרפואי), על מנת שייתן חוות דעתו וישיב על השאלות הבאות: "ממה סובל התובע בכתפו הימנית? האם הליקוי הקיים, ככל שקיים, נגרם מן האירוע ביום 31.1.2010? בנוסף, האם הליקוי הקיים, ככל שקיים, נגרם כתוצאה מהאימונים ותחרויות השחייה לפי תורת המיקרוטראומה? ככל שקיים קשר סיבתי על דרך החמרה, נא פרט". 10. המוסד הגיש ביום 31.12.2012 בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית הדין האזורי מיום 29.11.2012 ובמסגרת זו ביקש לעכב את מתן חוות הדעת מטעם המומחה רפואי. 11. יחד עם זאת, למחרת, ביום 1.1.2013 הגיש המומחה רפואי את חוות דעתו במסגרתה קבע כי: "א. הפגיעה בשרוול המסובב בכתף ימין החל 11.2008 (ככל הנראה בהקשר לשחייה לא תחרותית ותרגול חדר כושר אותו החל עקב כאבי גב תחתון ובהמלצת אורטופד 7.2007). ב. לאור העומס הגבוה והתחרותי (כ- 100 בריכות שחייה קצרות X 3-4 לשבוע), יש לקבוע כי חלה החמרה במנגנון מיקרוטראומה בפגיעה בשרוול המסובב. לציין כי בדימות על קול מתועד התפתחות מהליך דלקתי טנדינוזיס לקרע 4 מ"מ בגיד סופראספינטוס ימין. ג. אין תיעוד לאירוע החמרה חריף במועד 31.1.2010. לפיכך יש לסכם כי מדובר בפגיעה בשרוול המסובב גיד סופראספינטוס כתף ימין, עקב עומס יתר המנגנון מיקרוטראומה וכהחמרה בשיעור של לפחות 75% לפגיעה המתועדת 11.2008....". 12. בהמשך, הורה בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 31.1.2013, על עיכוב ביצוע החלטתו מיום 29.11.2012. הטענות בערעור טענות המוסד 13. המוסד הגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי. בהחלטת בית דין זה מיום 17.1.2013 ניתנה רשות ערעור והתיק הועבר לדיון בפני מותב. 14. לטענת המוסד, בית הדין האזורי שגה כאשר קבע כי בעניינו של המשיב מתקיימת תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה. כמו כן, הוא טוען כי נפלה טעות בקביעתו של בית הדין האזורי כי האימונים האישיים אותם ביצע המשיב בזמנו החופשי ובמימונו בקאנטרי קלאב שבסמוך למקום מגוריו מהווים חלק מהתשתית העובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה. המוסד מדגיש בעניין זה כי המשיב ביצע את אימוני השחייה על חשבון זמנו החופשי, על פי שיקול דעתו הבלעדי ומבלי שהיה צריך להודיע ולדווח על כך למעבידו. עוד הוא טוען כי המשיב לא קיבל כל תשלום מטעם מעבידו בגין אימוני השחייה וכי המעביד אף לא פיקח על פעילות זו או קבע את מיקומה, זמנה ותוכנה. 15. המוסד מוסיף וטוען כי אימוני השחייה בקאנטרי קלאב אינם בגדר פעילות נלווית לעבודה ולפיכך אין הם יכולים להוות תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה. בעניין זה מפנה המוסד לפסק הדין בעניין זנדברג [עב"ל 45013-06-11 ארז זנדברג - המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.11.2012 (להלן - עניין זנדברג)]. עוד הוא טוען כי החלת ביטוח נפגעי עבודה על פעילות שהינה נלווית לעבודה מהווה ממילא הרחבה של הביטוח ולפיכך, הרי שאין מקום להחיל את ביטוח נפגעי עבודה מעבר לגבולות אלו. המוסד מדגיש בעניין זה כי לא ייתכן כי כל פעילות פיזית תזכה לביטוח במשך עשרים וארבע שעות ביממה, רק משום שהיא תורמת לכושרו ולשיפור הישגיו במסגרת נבחרת של הליגה למקומות עבודה. 16. לסיום, טוען המוסד כי שתי תחרויות שחייה ואימונים חד שבועיים הנמשכים כשעה המתפרשים על פני שנה אחת אינם בגדר תשתית עובדתית מספקת לצורך יישום תורת המיקרוטראומה. טענות המשיב 17. המשיב, מנגד, טוען כי בהתאם להלכה הפסוקה, ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות אלא במקרים חריגים; לפיכך, יש לדחות את ערעור המוסד שכן המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. המשיב טוען כי פעילות שחייה מהווה מיקרוטראומה קלאסית שכן במהלך ביצוע אימונים ותחרויות שחייה מבוצעות תנועות חד גוניות, חוזרות ונשנות במובן הטהור והקלאסי של המיקרוטראומה. המשיב מציין בעניין זה כי ככל שהטכניקה של השחיין טובה יותר, כך הדמיון בין התנועות עולה עד כדי זהות מוחלטת. באשר לפרק הזמן הנדרש לגרימת הנזק המצטבר, טוען המשיב כי ישנן תנועות העשויות להביא לפגיעה מיקרוטראומטית רק לאחר שנים ארוכות, אך יש תנועות העשויות לגרום לפגיעה תוך ימים ספורים, שבועות או חודשים. בנוסף, סבור המשיב כי לאור קביעת המומחה הרפואי לפיה פרק הזמן בו שחה המבקש בקבוצת השחייה הוא שהוביל לפגיעה בכתפו וקביעתו בנוגע לקשר של החמרה בשיעור של לפחות 75%, הרי שלא נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי. 18. המשיב מוסיף וטוען כי מאמנת נבחרת השחייה שימשה כ"מעסיק מטעם בנק לאומי" במסגרת קבוצת השחייה בליגה למקומות עבודה. בהתאם לכך, "המעסיק" בליגה למקומות עבודה הוא שהורה למשיב לבצע אימוני שחייה, הנחה אותו אילו אימונים עליו לבצע, קיבל דיווח לאחר ביצוע האימונים והנחה את המשיב בכל הנוגע לאימונים הבאים. עוד טוען המשיב כי לבנק לאומי היה אינטרס להביא לשיפור יכולותיו לצורך הצלחתו בתחרויות והבאת כבוד, יוקרה ופרסום לבנק. המשיב אף מציין כי זכה במקום הראשון במספר תחרויות וכי עניין זה הביא לבנק פרסום ויוקרה. בעניין זה מדגיש המשיב כי אילו לא היה מבצע את אימוני השחייה, בהתאם לדרישת המאמנת, הרי שככל הנראה לא היה מצליח לזכות בתחרויות. לפיכך, הוא טוען, הרי שקיימת זיקה חזקה בין האימונים שבוצעו על ידו לבין השתתפותו בליגה למקומות העבודה. 19. המשיב סבור כי הלכת זנדברג אינה חלה במקרה שלפנינו, זאת לאור השוני המהותי בנסיבות ובעובדות בין שני המקרים, וכי ההבדלים בין המקרים אף מוכיחים כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית הדין האזורי. המשיב מסביר כי בעניין זנדברג לא דובר בפעילות ספורטיבית במסגרת הליגה למקומות עבודה; לא הוכח אירוע תאונתי; לא ניתנה הוראה של המעסיק לבצע את האימונים; ולאחר ביצוע האימונים אף לא דווח למעסיק דבר בנוגע לכך. דיון והכרעה 20. לאחר שעיינו בהחלטת בית הדין האזורי מושא הערעור, בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעור המוסד להתקבל, כך שהחלטת בית הדין האזורי מיום 29.11.2012 תבוטל בזאת. ואלה הנימוקים שהובילו אותנו להכרעתנו זו. פעולה נלווית לעבודה 21. בהתאם להלכה הפסוקה, הרי שניתן להכיר בפגיעה שאירעה למבוטח במהלך פעילות חברתית במקום עבודתו כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. זאת, בכפוף לכך שהתקיימו התנאים הנדרשים להכרה באותה פעילות במסגרתה נפגע המבוטח כ"פעולה נלווית לעבודה" [עב"ל 91/99 אלברט X - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז 209 (2002); עב"ל 1190/02 אילנה גרוס - המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.9.2004; עבל 1149/02 המוסד לביטוח לאומי - לאה אבישר, מיום 1.6.2004]. כלומר, על מנת שתאונה שאירעה למבוטח במהלך פעולה נלווית לעבודה תוכר כתאונת עבודה, צריכים להתקיים שני תנאים: תנאי ראשון הוא הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע הכולל בו נטל המבוטח לבין העבודה עצמה; במסגרת התנאי השני נבחנת התקיימות הזיקה הנדרשת בין אותו אירוע נלווה לעבודה לבין האירוע התאונתי במהלכו נפגע המבוטח. ככל שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין באירוע הנלווה לעבודה לבין האירוע התאונתי, הרי שניתן לקבוע כי שני התנאים הנדרשים מתקיימים לצורך הכרה בפגיעתו של המבוטח במהלך פעולה נלווית לעבודה כתאונת עבודה, בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [עב"ל 825/06 המוסד לביטוח לאומי - עפרה קיפרמן, מיום 10.12.2007 (להלן - עניין קיפרמן)]. 22. במקרה שלפנינו, הרי שאין מחלוקת כי התקיימו התנאים הנדרשים לצורך ההכרה בפגיעה שאירעה למשיב ביום 31.1.2010, במהלך פעולה נלווית לעבודה, כתאונת עבודה וב"כ המוסד אף הודיעה על הסכמתה בעניין זה. פגיעה לפי תורת המיקרוטראומה במסגרת פעולה נלווית לעבודה 23. יחד עם זאת, על התנאים לקיומה של פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה כבר נקבע בפסיקה כי תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא: "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע..." [עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (1999) (להלן - עניין יניב)]. כמו כן, נקבע כי: "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה, כשמדובר בפגיעה בכתף וביד ימין כבמקרה שלפנינו, בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו - האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" [עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.2002]. נוסף על כך, אף נקבע בפסיקה כי התנועות צריכות אמנם להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת, אלא די בכך שהתנועות היו ""זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". כמו כן, נקבע בנוגע לתדירות הפעולות החוזרות, כי "תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" [עניין יניב, בעמ' 533]. עוד נקבע כי הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות (עב"ל 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.12.2007) 24. כלומר, במקרים בהם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין פגיעות "זעירות, חוזרות ונשנות" בעבודה משך זמן רב, הוכרה האפשרות להוכיח פגיעה בעבודה על דרך של מיקרוטראומה. יחד עם זאת, במקרה שלפנינו, לא עלה בידי המשיב להוכיח תשתית עובדתית הדרושה לצורך יישום תורת המיקרוטראומה ובין היתר, לא עלה בידו להוכיח "פגיעות זעירות, חוזרות ונשנות" שנגרמו על ידי אימוני השחייה שלו, במסגרת חברותו בקבוצת השחייה של בנק לאומי. על כן, הרי שטענות המוסד לפיהן שגה בית הדין האזורי כאשר קבע כי בעניינו של המשיב מתקיימת תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה וכי האימונים היחידניים אותם ביצע המשיב מהווים חלק מאותה תשתית עובדתית, דינן להתקבל. 25. במקרה שלפנינו, טוען המשיב כי יש להכיר בפגיעה שנפגע בכתף ימין במהלך תחרות שחייה של הליגה למקומות עבודה כתאונה בעבודה וכי בעניינו מתקיימת תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה. לדבריו, פעילות שחייה הכוללת תנועות חד גוניות, חוזרות ונשנות מהווה מיקרוטראומה קלאסית. המשיב ביקש לבסס את תביעתו במסגרת תורת המיקרוטראומה על האימונים היחידניים אותם ביצע 2-3 פעמים בשבוע, זאת נוסף על התחרויות ועל האימון הקבוצתי החד-שבועי בו השתתף. לדבריו, אימוני השחייה היחידניים בוצעו על ידו בהנחיית מאמנת קבוצת השחייה אשר שימשה כ"מעסיק מטעם בנק לאומי" במסגרת קבוצת השחייה בליגה למקומות עבודה. 26. בנסיבות המקרה שלפנינו, סבורים אנו כי דין טענותיו של המשיב להידחות, שכן אימוני השחייה היחידניים אותם ביצע המשיב בבריכת הקנטרי קלאב בסמוך למקום מגוריו, ועליהם הוא מסתמך בתביעתו להכרה בפגיעתו במסגרת תורת המיקרוטראומה, לא רק שלא נערכו במסגרת העבודה אלא שהם אף לא בוצעו כ"פעולה נלווית לעבודה", ולכל היותר מהווים אימונים אלו "פעולה נלווית לפעולה נלווית לעבודה". כפי שכבר נקבע בפסיקה, הקשר הסיבתי בין האירוע בו המבוטח נטל חלק לבין העבודה עצמה נקבע על רקע מכלול הסממנים המעידים על הרלוונטיות של אותו אירוע בו השתתף המבוטח לבין מקום עבודתו, צרכי העבודה, הקשר לאינטרסים של העובדים ושל המעביד ועוד [עניין קיפרמן, בעמ' 5). במקרה שלפנינו, האימונים היחידניים אותם ביצע המשיב אינם רלוונטיים באופן ישיר למקום עבודתו ואינם נדרשים לצורך ביצוע תפקידו כמנהל תחום השקעות בבנק לאומי ולצורך השגת המטרות והיעדים המקצועיים של הבנק. אף אם יש באימונים היחידניים כדי להביא לשיפור ברמתו של המשיב ובסופו של דבר לזכייה בתחרויות של הליגה למקומות עבודה ולהבאת כבוד, יוקרה ופרסום לבנק, כטענת המשיב, הרי שאין בכך כדי לבסס קשר סיבתי מספק לצורך הכרה באימונים היחידניים כ"פעולה נלווית לעבודה". 27. בהקשר זה, נעיר כי נקודת המוצא בעניין ההכרה בפעולה נלווית לעבודה כתאונת עבודה היא שאין להרחיב את המונח "תאונת עבודה" באופן בו מבוטח המשתתף באירוע חברתי במקום עבודתו ייהנה מהגנה מוגזמת ובלתי סבירה. זאת, על מנת להימנע ממצב בו מבוטח העוסק בפעולה נלווית לעבודה יזכה להטבות יתר. בהתאם לנקודת מוצא זו, הרי שמקובלת עלינו טענת המוסד לפיה משמעותה של החלת ביטוח נפגעי עבודה על פעילות שהינה נלווית לעבודה מהווה הרחבה של הביטוח ולפיכך, הרי שאין מקום להחיל את ביטוח נפגעי עבודה מעבר לגבולות אלו. כמו כן, מקובלת עלינו טענת המוסד כי לא ייתכן מצב בו כל פעילות פיזית תזכה את המבוטח בביטוח במשך עשרים וארבע שעות ביממה, רק משום שהיא תורמת לכושרו ולשיפור הישגיו במסגרת נבחרת של הליגה למקומות עבודה. 28. גם אם לחלופין היינו בוחנים את האימונים הרשמיים של המשיב, המסתכמים באימון אחד לשבוע ותחרויות מדי ארבעה חודשים במשך שנה אחת , הרי שבשל מיעוטם לא ניתן לקבוע שהונחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה. לפיכך, סבורים אנו כי לא ניתן להכיר באימונים החד-שבועיים ובתחרויות השחייה כפעילויות המספיקות לצורך הוכחת התנאי של קיומן של תנועות זעירות, חוזרות ונשנות המתבצעות עקב העבודה. כמו כן, התנועות אותן ביצע המשיב במסגרת האימונים החד-שבועיים והתחרויות בהן השתתף לא בוצעו בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. משכך, הרי שלא מתקיים בנסיבות העניין התנאי הנדרש על פי תורת המיקרוטראומה בדבר קיומן של פגיעות חוזרות ונשנות במהלך העבודה. 29. על כן, ולאור כל האמור לעיל, הרי שלא הונחה תשתית עובדתית לצורך הוכחת פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה ודין החלטת בית הדין האזורי מיום 29.11.2012, לפיה מתקיימת במקרה זה תשתית עובדתית מספקת לצורך יישום תורת המיקרוטראומה - להתבטל. 30. סוף דבר - ערעור המוסד מתקבל כאמור בסעיף 20 לעיל. החלטתו של בית הדין האזורי מיום 29.11.2012 מבוטלת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ידייםכתפיים