בקשתו של המערער לפסילת חוות דעתו של המומחה הרפואי לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להביע עמדתם, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. רקע: המערער הגיש תביעה להכרה בפגיעה בעיניו כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה. בתביעתו, טען המערער כי במסגרת עבודתו כרופא מתמחה בתחום הקרדיולוגיה הוא ביצע צנתורים במשך שעות רבות, במהלכן הוא נדרש ללבוש צווארון עשוי עופרת, אשר לחץ על צווארו, במיוחד בעת תנועות סיבוביות של הצוואר. המערער מקשר בין הלחיצה של צווארון העופרת לבין בצקת דו צדדית של עצבי הראייה, אשר פגעה בעיניו. בהחלטה מיום 14.10.2012 מינה בית הדין האזורי את פרופ' רפאל אדר, מומחה לכירורגיה כללית ולכירורגיה כלי דם. בהחלטה צוין, בין היתר, כי במהלך ביצוע הצנתורים לובש המערער חליפת עופרת השוקלת כ- 10 ק"ג, וכן צווארון המגן על בלוטת התריס, המולבש סביב הצוואר עם סקוץ'; מגן הצוואר עשוי עופרת ועטוף בחומר קשיח; יש הבדלים בין מגן הצוואר שמקבל מומחה - מגן צוואר חדש, לבין מגני הצוואר שמקבלים המתמחים - מגני צוואר ישנים, שהינם כבדים יותר ונוקשים יותר; על פי עדות המערער, כאשר מדובר במגן צוואר חדש אשר לו גם סקוץ' חדש, ניתן להשתמש בו כאשר נותר מרחב מספיק בינו לבין הצוואר, כך שהצוואר יכול לנוע מצד לצד, בחופשיות; בצווארונים הישנים, בהם הסקוץ' היה משומש, היה צורך להדק אותו חזק סביב הצוואר, כך שהצוואר לא יכול היה לנוע בחופשיות; מאחר שהמערער היה בתקופה הרלוונטית מתמחה ולא מומחה הוא השתמש בצווארונים ישנים בהם משתמשים מתמחים. עוד ציין בית הדין כי לפי עדות המערער היה עליו לבצע תנועות רבות של הזזת הראש ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה, כאשר צווארון המגן מצוי על צווארו ולדבריו לוחץ על הצוואר, והתחושה של הצווארון על הצוואר הייתה תחושה של כעין סד או גבס. בחוות דעתו קבע פרופ' אדר כי השאלה היא האם צווארון העופרת שענד המערער סביב צווארו היווה גורם בהיווצרות טרומבוזיס של ה- IJV ואם כן באיזה מנגנון. בתשובתו, כתב פרופ' אדר, בין היתר, כך: "נועצתי בקולגה שלי מקרדיולוגיה, מהדור אשר ביצע בעבר צנתורי לב עם אפוד וצווארון המגן הכבדים של אז, לפני שעבר לשימוש בציוד הקל והנוח יותר. לדעתו, אין זה סביר כי הלחץ של הצווארון הוא אשר גרם לטרומבוזיס של IJV מכיוון שהצווארון אמנם היה סגור סביב הצוואר, אבל הסגירה לא הייתה כזו שגרמה ללחץ על הצוואר. הקולגה, ד"ר הר-זהב, מעולם לא שמע על נזק וסקולרי לעורקי או לוורידי הצוואר כתוצאה מצווארון העופרת, ולפי מיטב ידיעתו וגם ידיעתי (אחרי חיפוש ספרות) לא תואר מקרה כזה בספרות המקצועית הרפואית". מסקנתו של פרופ' אדר בחוות דעתו הייתה כי "תנאי העבודה לא גרמו לקרישיות היתר של הדם בין אם הייתה לד"ר זיסמן כזו לפני הופעת הסימנים בעיניים ובין אם לאו. אבל בין אם הייתה ובין אם לא, קיימת אפשרות תיאורטית - הגם שאינה מבוססת נתונים (Evidence based) - שתנאי העבודה תרמו להחמרת התופעות הקליניות". ההליכים בבית הדין האזורי לאחר קבלת חוות הדעת של פרופ' אדר: המערער עתר לפסול את חוות דעתו של פרופ' אדר, וזאת נוכח התייעצות המומחה הרפואי עם קולגה - רופא קרדיולוג בכל הנוגע לעובדות המקרה והסתמכותו על הייעוץ שקיבל מהקולגה. במקביל, ביקש המוסד לביטוח לאומי להפנות שאלות הבהרה למומחה הרפואי. בהחלטה מיום 27.1.2013 קבע בית הדין האזורי כי "אין מקום למתן החלטה בדבר מינוי מומחה אחר/נוסף כאשר קודם לכן ניתן להפנות למומחה שאלות הבהרה. אשר על כן, על ב"כ התובע להגיב על הבקשה להפניית שאלות הבהרה והחלטה באשר לצורך במינוי מומחה אחר/נוסף תינתן רק לאחר מכן". המערער הגיש בקשה נוספת למתן החלטה בבקשה לפסילת חוות הדעת של המומחה ולמינוי מומחה אחר, טרם הפניית שאלות הבהרה למומחה. בהחלטה מיום 30.1.2013 נקבע כי "לאחר קבלת תגובת הנתבע [המוסד לביטוח לאומי] תינתן החלטה האם יש מקום להפניית שאלות הבהרה או לפסילת המומחה, בטרם הפנייתן. נציין, כי על פי רוב ביה"ד אינו נוטה לפסול חוות דעת של מומחה, אלא להפנות שאלות הבהרה". בהחלטה מיום 5.2.2013 הפנה בית הדין האזורי למומחה הרפואי שאלות הבהרה. בסעיף 1 להחלטה קבע בית הדין האזורי כך: "הננו מפנים את המומחה לכך שעליו ליתן תשובותיו אך ורק על סמך התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין, ועל סמך ידיעותיו המקצועיות, ולא תוך בירור או התייחסות עובדתית לנעשה במחלקות קרדיולוגיות אחרות, הגם שבנסיבות המקרה החריגות, אין ספק, שפנייתו של המומחה להתייעצות עם מומחה בתחום הקרדיולוגיה, הייתה מובנת ונעשתה בתום לב". המומחה הרפואי המציא את תשובותיו לשאלות ההבהרה, ובתשובתו התייחס גם להערת בית הדין, באומרו: "לא פניתי לקרדיולוג כדי לברר עובדות הקשורות לקיום או להעדר תחלואה כפי שהייתה לד"ר זיסמן "במחלקות קרדיולוגיות אחרות". מכיוון שבחיפוש נרחב בספרות לא מצאתי ולו מקרה אחד של תסמונת PTC אצל מצנתר, השתמשתי בקרדיולוג בכיר (ד"ר הר-זהב) כמקור אינפורמציה ושאלתיו שמא יודע הוא על מקרה דומה. משענה בשלילה לא נותר לו אלא להסביר לי את התנאים הקשורים בלבישת צווארון העופרת הכבד, כפי שהיה מקובל לפני שנים גם בבי"ח שיבא, ממש כאילו שלח הקרדיולוג את המתמחה שלו לייעוץ ווסקולרי בין-מחלקתי מקרדיולוגיה לכירורג ווסקולרי, לסיוע באבחון ובטיפול במצב נדיר ביותר. אני מבקש להדגיש כי כל המסקנות שהסקתי מהתייעצות עם ד"ר הר-זהב הן על אחריותי הבלעדית, מכיוון שהן מבטאות את התובנות שלי. מאידך, התהליך של ייעוץ בין-מחלקתי הוא דבר שבשגרה בבי"ח גדול, ותמיד מסייע לשני הצדדים בניתוח מצבים מסובכים ומולטי-פקטוריאליים. ... ..במקרה כמו שהיה לד"ר זיסמן, כשאין כל ספרות המוכיחה או שוללת את הנחת הקשר הסיבתי, אין מנוס מאשר להגיע למסקנה על דרך האומדן המושכל, על בסיס ידע כללי וניסיון חיים רלבנטי של המומחה. בדרך זו קבעתי את עמדתי ...." הערעור סב על החלטת בית הדין האזורי מיום 5.2.2013. טענות הצדדים: המערער טען כי טעה בית הדין האזורי בקובעו כי פנייתו של המומחה להתייעצות עם "קולגה" שלו - רופא קרדיולוג הייתה מובנת, שכן אין מקום להתייעצות בנוגע לתשתית העובדתית, הנקבעת על ידי בית הדין; ככל שהעובדות לא היו ברורות למומחה, היה עליו לפנות לבית הדין ולא לקולגה שלו; לא יתכן שהמומחה יחפש ו"יגבה" ראיות מגורם חיצוני; המומחה הסתמך על עובדות שמסר לו הקולגה, ועובדות אלה שונות מן העובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין האזורי. כך, בעוד שהקולגה מסר כי סגירת הצווארון "לא הייתה כזו שגרמה ללחץ על הצוואר", בית הדין קבע בהחלטתו, על יסוד עדות המערער, כי הצווארון לחץ על הצוואר, והתחושה הייתה כעין סד או גבס; לא מדובר בטעות של המומחה בניתוח העובדות או בהבנתן, אלא ב"גביית" ראיות מגורם חיצוני ששינה את העובדות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי; בהתאם לפסיקה, על המומחה הרפואי ליתן חוות דעתו על יסוד העובדות שנקבעו על ידי בית הדין ועל יסודן בלבד, ואסור למומחה הרפואי לקבל תשתית עובדתית מאף גורם אחר; המוסד לביטוח לאומי טען כי בקשת רשות הערעור הינה מוקדמת, לנוכח העובדה שבית הדין האזורי טרם הכריע בבקשה למינוי מומחה אחר; מקריאת חוות הדעת עולה כי מסקנותיו וקביעותיו של המומחה הרפואי לא מתבססות על ההיוועצות עם הקולגה אלא על העובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין, כרטיסיו הרפואיים של המערער והספרות המקצועית הרפואית; המומחה הרפואי לא חרג מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין האזורי, ובכל מקרה לא היה מקום לפסול את חוות הדעת, ועל בית הדין היה להפנות את תשומת לבו לתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין, כפי שנעשה בהחלטה מיום 5.2.2013; אין מקום לפסול את המומחה הרפואי בטרם השיב על שאלות ההבהרה; היוועצות המומחה עם קולגה בתחום הקרדיולוגיה הינה טבעית ומובנת, ולמקרא חוות הדעת ברי כי מסקנותיו וקביעותיו של המומחה לא מבוססות על אותה התייעצות. דיון והכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, ויש לפסול את חוות דעתו של המומחה הרפואי. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן. בעניין שיף מוטק [בר"ע 35858-09-12 שיף מוטק - המוסד לביטוח לאומי (12.12.2012)] נפסק כי - "למומחה רפואי ... שפועל מטעם בית הדין, מעמד מיוחד המטיל על המומחה 'תפקיד ציבורי בעל אופי מעין שיפוטי'. לפיכך, 'מילויו של תפקיד כזה אינו יכול להתיישב עם קיום אפשרות לניגוד עניינים. ואם יש חשש ממשי ומבוסס כי האופן שבו ימלא הרופא את תפקידו או תוכן חוות הדעת שיערוך, עלולים להיות מושפעים מאינטרס אחר שבו הינו קשר, בין אישי ובין מוסדי, הריהו פסל מדעיקרא לקבלת המינוי'". עוד נפסק בעניין שיף מוטק כי - "אחד מן היסודות העומדים בבסיס התפקיד השיפוטי הוא הצורך להסיק מסקנות רק על יסוד עובדות שרשאי ממלא התפקיד להביאן בחשבון. עובדות כאמור הן עובדות שהוכחו בראיות או עובדות שרשאי בעל התפקיד השיפוטי לעשות בהן שימוש, למשל - עובדות שהן בגדר 'ידיעה שיפוטית' והמאפשרות לנושא התפקיד השיפוטי להעריך על יסודן ראיות או טענות המוצגות לו. בהיקש מן 'הידיעה השיפוטית' נדרש המומחה הרפואי, ככל מומחה אחר, לעשות שימוש בידיעותיו המקצועיות לצורך הערכתן של "ראיות רפואיות" או טענות שבתחום מומחיותו. המומחה הרפואי, כמו כל בעל תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי אחר, אינו ראשי לעשות שימוש במידע חיצוני שהוא בבחינת 'ידיעה פרטית' ושאין הצדדים להליך יכולים להתמודד עמו". ומן הכלל אל הפרט: כפי העולה מחוות דעתו של פרופ' אדר, היוועצותו עם הקולגה, ד"ר הר-זהב לא הייתה רק בנוגע לשאלה אם שמע על מקרה של תסמונת PTC אצל מצנתר, אלא בהמשך לה קיבל מד"ר הר-זהב הסבר בנוגע "לתנאים הקשורים בלבישת צווארון העופרת הכבד כפי שהיה מקובל לפני שנים גם בבי"ח שיבא", שכאמור הסביר לו כי "הצווארון אמנם היה סגור סביב הצוואר, אבל הסגירה לא הייתה כזו שגרמה ללחץ על הצוואר". לפיכך, ההיוועצות עם ד"ר הר-זהב לא התמצתה בהתייעצות רפואית, אלא פרופ' אדר קיבל ממנו מידע עובדתי בנוגע ללחץ שיצר צווארון העופרת על הצוואר. קבלת המידע העובדתי בנוגע ללחץ שיצר צווארון העופרת על הצוואר והסתמכות עליו בעת מתן חוות הדעת תוצאתה היא פסילת חוות הדעת. זאת, כיון שעל המומחה הרפואי ליתן את חוות דעתו על יסוד התשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין האזורי, ולא על יסוד תשתית עובדתית אחרת. בהקשר זה יש להדגיש כי מדובר בתשתית עובדתית שלא על יסוד עדויות או ראיות שהיו בפני בית הדין, כך שלצדדים להליך לא הייתה אפשרות להתייחס אליה ולהתמודד עמה. יתר על כן. בתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין, נתקבלה גרסת התובע כי צווארון המגן לחץ על הצוואר, והתחושה הייתה של כעין סד או גבס. לעומת זאת, על פי המידע העובדתי שנמסר לפרופ' אדר על ידי ד"ר הר-זהב "הצווארון אמנם היה סגור סביב הצוואר, אבל הסגירה לא הייתה כזו שגרמה ללחץ על הצוואר". מדובר בתשתית עובדתית שונה מהתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין. ככל שלפרופ' אדר נדרש מידע נוסף על מידת הלחץ שיצר הצווארון על הצוואר, היה יכול לפנות לבית הדין בעניין זה, ולבקש, למשל, שיוצג לו צווארון כדוגמת צווארון העופרת בו השתמש המערער בתקופה הרלוונטית. אנו סבורים, גם לאור התייחסותו של פרופ' אדר בתשובותיו לשאלות ההבהרה (שצוטטו בסעיף 8 לעיל) כי במקרה הנדון לא ניתן לתקן את הפגם שנפל בחוות הדעת באמצעות שאלות הבהרה, ואין מנוס ממינוי מומחה רפואי אחר בתחום כירורגית כלי דם. סוף דבר: הערעור מתקבל, ואנו קובעים כי יש למנות מומחה רפואי אחר בתחום כירורגיית כלי דם. פסילת חוות דעתמומחהרפואהפסילת מומחהמומחה רפואיחוות דעתחוות דעת מומחה רפואי