1. נכות בשיעור 25%, בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט 72(1)ד7 לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "רשימת הליקויים") ; נכות בשיעור 10% בגין טינטון, לפי פריט 724ד'II לרשימת הליקויים ; נכות בשיעור 10% בגין כאבי ראש לפי פריט 29(5)אI לרשימת הליקויים (מדובר בדרגת נכות "מנופה", שאינה מובאת בחשבון הנכויות, וזאת בהתאם להוראת תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984 ; נכות בשיעור 20% בגין הפרעה נוירוטית, לפי פריט 34(ג) לרשימת הליקויים ; נכות בשיעור 10% בגין תת פעילות בבלוטת התריס, לפי פריט 3(ב) לרשימת הליקויים. המערער ביקש לקבוע כי איבד את כושרו להשתכר, וועדה לעררים לעניין אי כושר שהתכנסה ביום 31.12.12, קבעה כי המערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר. מכאן הערעור שבפני. 2. ביום 11.06.13 התקיים דיון בערעור, במסגרתו חזר ב"כ המערער על נימוקיו בכתב הערעור שעיקרם כדלקמן - א. הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות הדין ולא התייחסה לכלל הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער תוך ששקלה את נפקותם לעניין כושר ההשתכרות. ב. הוועדה התעלמה מיכולותיו האישיות ומצבו הפיזי של המערער ולא התייחסה למצב שמיעתו חרף כך שציינה כי המערער נזקק לעזרת אחיו גם בתרגום וגם בהעברת דברים. ג. חרף העובדה שהוועדה רשמה כי המערער סובל מליקוי שמיעה, הוועדה קבעה כי המערער מסוגל לעבוד בעבודה ביום מלא, בעבודות שאין בהן צורך בשמיעה וקשר אינטנסיבי עם אנשים. ד. קביעת הוועדה לפיה ניתן לשבץ את המערער בעבודות ללא לחץ נפשי אינה מתיישבת עם האמור בפריט ליקוי 34(ג) לרשימת הליקויים, העוסק בהגבלה בולטת בכושר העבודה. ה. הוועדה הלכה בדרך הקלה של התייחסות לקביעת הוועדה הרפואית, מבלי לבחון או לבדוק ההשפעות הפיזיות או ההשלכות בפועל של המגבלות. ו. ראוי כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב אחר. 3. ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור, באשר לטענתה לא נפלה כל טעות משפטית בדרך פעולת הוועדה, אשר הייתה ערה לגובה הנכות הרפואית, לגילו של המערער ולכך שמעולם לא עבד. בהתאם לכך הוועדה קבעה כי המערער יכול לעבוד יום עבודה מלא חרף ליקויו הרפואיים, זאת בעבודה שאין בה צורך בשמיעה וקשר אינטנסיבי עם אנשים, וכן בעבודה שלא מצריכה לחץ נפשי מוגבר. הוועדה אף ציינה סוגי עבודות שהמערער מסוגל לעבוד בהן כגון, עבודות ניקיון, שטיפת כלים, עבודות מיון וכו'. לעניין דרישת ההתאמה שנקבעה בהלכה הפסוקה בין הנכות הרפואית לדרגת אי הכושר, נטען כי מדובר בנכות רפואית בשיעור 52% ונוכח העובדה שלפי החוק ניתן לקבוע דרגות אי כושר החל מ- 60%, הרי שהטענה תהיה נכונה ורלבנטית רק מקום שהנכות הרפואית הינה לפחות 60% ואין זה המקרה. בכל הנוגע לטענה הנוגעת לליקוי הנפשי - נוירוטי - הקביעה של הוועדה שהמערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר אין משמעה שאין השפעה כלשהי על כושרו לעבוד ולכן לא באה בסתירה עם נוסח הליקוי שמדבר על הגבלה כלשהי בעבודה, ועל כן יש לבחון את מכלול הדברים לרבות גילו הצעיר של המערער, ההלימה בין הנכות הרפואית לבין המסקנות של הוועדה והעובדה שמדובר במערער בן 28 שגם לא עבד לפני תחילת ליקויו הרפואיים, לא כל שכן בעבודה קבועה ומסודרת. החלטת הועדה מבוססת על התרשמותה מהמערער, על כל הנתונים שהיו לפניה לרבות מסקנות הרופא המוסמך וחוות דעת פקיד השיקום מיום 4.12.12. 4. החלטת הוועדה מושא הערעור: א. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ניתן לערער על החלטתה של הועדה בשאלות משפטיות בלבד. ועדה לעררים לעניין אי כושר, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן, והוא אכן ישתמש בסמכותו להתערב בהחלטתה אולם זאת רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (ראה למשל, דב"ע שמ/01-1318 יצחק עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו' 60). יצוין, שהבסיס הרפואי להחלטת הועדה לקביעת אי הכושר - הוא האבחון הרפואי, כפי שנקבע על ידי הרופא המוסמך, לפי סעיף 208 לחוק. כמו כן, הוועדה לעררים שדנה בקביעת דרגת האי-כושר, אינה חייבת ואף אינה מוסמכת לבחון בעצמה את מצבו הרפואי של המערער. ב. עיון בפרוטוקול הוועדה מושא דיוננו מראה כי הוועדה רשמה את תלונות המערער (אשר הופיע בפני הוועדה בלוויית אחיו), כדלקמן - "הופיע לוועדה אחיו שעוזר בתרגום בשיחה. לא עובד ולא עבדתי אי פעם, אני לא יכול לעבוד בכלל. מצב בריאותי סובל מכאבי ראש בעית מפרקים כאבים בידיים וברגליים לא יכול לעבוד...עקב כאבי רגליים וברכיים, סובל מבעיות במפרקים, מרגיש לפעמים סחרחורת לא ישן טוב בלילה מקבל הבטחת הכנסה,לא שומע טוב". הוועדה סיכמה דיוניה ומסקנותיה בזו הלשון: "התובע בן 28 אובחן כסובל מליקויי שמיעה, הפרעה נוירוטית, טנטון, תת פעילות בלוטת התריס כאבי ראש, אין נכות אורטופדית, אין נכות ראומטולוגית, סה"כ נכות משוקללת 52%. בהופעתו בפני הוועדה הופיע בליווי אחיו שעוזר ברתגום השיחה, מתברר שלא עבד מימיו התובע אינו רואה עצמו כמי שמסוגל לעבוד עקב הליקויים ...כמתואר בפרוטוקול. לדעת הוועדה מדובר בבחור צעיר רווק אשר אמנם סובל מליקויי שמיעה וליקויים נוספים והפרעה נוירוטית אך בהחלט מסוגל לעבוד בכל זאת ביום עבודה מלא בכל עבודה שאין בה צורך בשמיעה בקשר אינטנסיבי עם אנשים. יש לציין שהשיחה נוהלה בעזרת אחיו בערבית והתובע ענה לכל השאלות. כמו כמן הוועדה מגבילה אותו בעבודות ללא לחץ נפשי מוגבר. הוועדה קובעת שמסוגל לעבוד ביום עבודה מלא בעבודות חדרנות, עבודת ניקיון ובשטפת כלים, סידור חדרי אוכל, ניקיון וכן בעבודות אריזה, מיון והרכבות, יש לציין כי בעבודות המוצעות אין צורך בהכשרה מוגברת. לאור האמור לעיל הוועדה וחה את הערר". ג. עיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מושא הערעור, מראה שהוועדה, שכללה רופא תעסוקה, מומחה שיקום, ומומחה תעסוקה, ציינה כי עיינה במסמכי תיק הנכות של המערער לרבות התביעה, החומר הרפואי והמידע הסוציאלי. הוועדה שוחחה עם המערער והתרשמה ממגבלותיו ותלונותיו, ופירטה את הנכויות מהן הוא סובל. כעולה מהאמור, ושלא כנטען על ידי ב"כ המערער, הוועדה בחנה ביסודיות את תלונותיו של המערער, הייתה מודעת למכלול ליקוייו הרפואיים, הסתמכה על הממצאים שהיו בפניה והגיעה למסקנותיה תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. הוועדה הייתה מודעת, בין היתר, גם לעובדה שבתחום הפסיכיאטרי נקבעה למערער נכות המיושמת מקום בו "ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". יחד עם זאת, יוער כי היועץ הרפואי בתחום הפסיכיאטרי, דר' אחמד נסאר, שבדק את המערער קבע בחוות דעתו מיום 05.09.11 כי יש ליישם בעניינו את פריט הליקוי האמור - ציין כי לדעתו המערער "מסוגל לעבודה ללא מתח נפשי לשקול תהליך שיקומי". סבורני כי גם יישומו של פריט ליקוי הכולל בהגדרתו קיומה של הגבלה משמעותית בכושר העבודה, אינה מחייבת באופן אוטומטי מסקנה שהמבוטח איבד יותר מ - 50% מכושר ההשתכרות שלו, וניתן לתת ביטוי למכלול של ליקויים ונימוקים מדוע בנסיבותיו המסוימות של המבוטח אין לראותו ככזה, כפי שעשתה הועדה בנסיבות מקרה זה. זאת ועוד, פריט ליקוי מספר 34 לרשימת הליקויים בנוסחו היום שונה לחלוטין מנוסחו הקודם. כך שפריטי הליקוי מספר 34(א)(3) או 34(ב)(3) לרשימת הליקויים, המיושמים מקום ונקבעים לפיהם 20% נכות, נוקטים בלשון אחרת מבחינת השפעת כושר העבודה: "...קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה". אשר לעניין ליקוי השמיעה, גם כאן הוועדה הביאה בין יתר שיקוליה את מוגבלותו של המערער בתחום זה. הוועדה המליצה על כך שהמערער ימנע מעבודה שיש "בה צורך בשמיעה בקשר אינטנסיבי עם אנשים", תוך שהיא מציינת את אופיים של העוסוקים שהמערער יכול להשתלב בהתחשב בליקייו: "הוועדה קובעת שמסוגל לעבוד ביום עבודה מלא בעבודות חדרנות, עבודת ניקיון ובשטפת כלים, סידור חדרי אוכל, ניקיון וכן בעבודות אריזה, מיון והרכבות, יש לציין כי בעבודות המוצעות אין צורך בהכשרה מוגברת". למותר לציין, שגם כאן היועץ הרפואי בתחום ה - א.א.ג, דר' משה גולדשר, שבדק את המערער קבע בחוות דעתו מיום 15.07.12 כי "אין השפעה" מבחינת ליקויו של המערער בתחום השמיעה על כושרו לעבוד. מעבר לאמור נוסיף, כי לאור העובדה שהמערער "לא עבד מימיו", ומאחר ואין חולק שהעבודות הנ"ל, אינן מחייבות הכשרה מיוחדת, הרי שאין מקום לקבוע כי הוועדה התעלמה מעברו התעסוקתי של המערער ו/או מגורמים רלוונטיים אחרים. הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה, וזאת אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פני ההחלטה, מה שלא מתקיים כאמור בעניינו של המערער, ולא מצאתי ממש בטענת ב"כ המערער, לפיה מסקנות הוועדה אינן מעוגנות בממצאיה הרפואיים או מנומקות כדין. בנוסף, נראה שקביעת וועדת אי הכושר מתיישבת גם עם הממצאים שבחוות דעת הרופא המוסמך מיום 04.11.12 ודו"ח פקידת השיקום מיום 04.02.12. בחוות דעת הרופא המוסמך נקבע כדלקמן: "מסוגל לעבודה מלאה מתנאים מיוחדים... ללא מתח נפשי". דו"ח פקידת שיקום קובע, כי חרף ליקוייה הרפואיים, וכעולה מהאבחון הרפואי (חוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות הנ"ל), המערער "מתאים לעבודות פשוטות בהיקף משרה מלאה כגון שומר, סידור סחורה בסופרים, עבודות ניקיון וכו' ביום עבודה מלא. על כן הריני ממליצה לראותו כבעל כושר השתכרות". 5. סיכומו של דבר, ומשלא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה - דין הערעור להידחות. הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי- אין צו להוצאות. 6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. נכותשמיעה