תביעה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 בגין החמרה בליקוי השמיעה והטנטון מהם הינו סובל. 3. ביום 25.2.13 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער. בפני הועדה עמד מכלול התיעוד הרפואי בעניינו של המערער, לרבות תוצאות ארבע בדיקות שמיעה שנערכו למערער ושתי הערכות נכות מאת ד"ר שלמקוביץ מיום 1.7.13 ומיום 12.2.13, במסגרתן ציין האחרון כי " שאלוני הערכת הטנטון שבוצעו במרפאת הטנטון שבוולפסון מצביעה על טנטון בדרגה חמורה". הואיל וכך קבע ד"ר שלמקוביץ כי המערער זכאי לאחוזי נכות כדלקמן: "חבלה אקוסטית + טינטוס סעיף 72(4) ד' II - 10% ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור: סעיף 72(1) ו'6 - 25%". 4. חרף האמור קבעה הוועדה כי הטנטון ממנו סובל המערער איננו קשור לחשיפה לרעש ולפיכך לא פסקה אחוזי נכות בגין הטנטון. מכאן הערעור שבפניי. טיעוני המערער 5. תמוהה קביעת הוועדה כי הטנטון אינו נובע מחשיפה לרעש, בייחוד לנוכח העובדה כי המערער קיבל נכות בגין ליקוי שמיעה בשל אותה חשיפה לרעש שגרמה לו אף לטנטון. 6. המערער חשוף לרעש מזה 56 שנה וסובל מצפצופים באוזניו מזה כ- 20 שנה. המערער התלונן בעבר והתלונן רבות במהלך השנה האחרונה תלונות חוזרות ונשנות, על הטנטון באוזניו ומשכך הוא עומד בדרישות החוק ויש לקבוע לו נכות בשיעור של 10% לצמיתות. 7. על סמך מכלול התיעוד הרפואי לרבות הערכות הנכות של ד"ר שלמקוביץ, יש לקבוע כי נפל פגם מהותי בהחלטת הוועדה המצדיק ביטולה. 8. משפקיד התביעות הכיר בליקוי השמיעה והטנטון של המערער כפגיעה בעבודה היה על הוועדה לעררים לקבוע את אחוזי הנכות בהתאם לתקנות וזאת במקום לקבוע את הקשר הסיבתי. טיעוני המשיב 9. הועדה פעלה כראוי, לא נפל כל פגם בהחלטתה ועל כן אין להתערב בקביעתה. הוועדה הסבירה ונימקה את החלטתה כראוי. 10. פקיד התביעות כלל לא הכיר בפגיעה מסוג טנטון בעניינו של המערער ומכל מקום פקיד התביעות בוחן את הקשר הסיבתי בין האירוע לעצם הפגיעה בעבודה ולאחר קביעת קשר סיבתי זה, עוברת הסמכות לוועדה לקבוע האם יש נכות רפואית והאם הנכות נובעת מהתאונה. דיון והכרעה 11. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (עב"ל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' 213). לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 12. בפסק דין שניתן בימים אלו, עב"ל 25181-12-11 המל"ל נ' רונית רוזנבלום, (מיום 27.10.13) סקר בית הדין הארצי את ההלכות בדבר חלוקת הסמכויות שבין פקיד התביעות לבין הוועדה הרפואית נקבע כדלקמן: " בבסיס הדיון בסוגיה שבמחלוקת עומד העיקרון המשפטי, המבוסס בהוראות חוק הביטוח הלאומי, בתקנות שהותקנו מכוחו ובפסיקה ענפה של בית דין זה, לפיו "המוסד לביטוח לאומי (פקיד התביעות) או בית הדין הם הקובעים אם אירוע זה או אחר הוא בגדר תאונה בעבודה, ולוועדה הרפואית הסמכות לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, ובאיזו מידה קיים הקשר" (שאול קובובי, רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה (1994), בעמ' 138; כן ראו במאמרו של יצחק אליאסוף, "ועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי", שנתון משפט העבודה ו', 47, 51). היקף סמכותה של הוועדה הרפואית בקביעת דרגת נכות נקבע בהוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, שכותרתו "קביעת דרגת נכות", וזו לשונו: "(א) רופא או ועדה רפואית, יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות - (1) אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה; (2) את דרגת הנכות לענין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות". (ראו גם עב"ל 472/07 משה ביטרן נ' המל"ל, מיום 18.1.09). 13. בבסיס ההכרה של פקיד התביעות או של בית הדין ב"אירוע" כפגיעה בעבודה עומד קיומו של "נזק" למבוטח, וקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק. עם זאת, ברור הדבר כי לא כל פגיעה בעבודה שהוכרה ככזו, מזכה באחוזי נכות. בהתאם לכך נקבע בפסק הדין בדב"ע 01-2/98 גד באלי נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 19.08.98): "יש להבחין בין הכרה באירוע כ"פגיעה בעבודה" הנעשית על ידי "פקיד תביעות" של המוסד לביטוח לאומי, על פי סעיף 298(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, לבין קביעת דרגת נכות מפגיעה בעבודה הנעשית על ידי רופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי. ההכרה באירוע כ"פגיעה בעבודה" מזכה את המבוטח ל"גימלאות בעין" לפי סעיף 86לחוק הביטוח הלאומי וכן ל"דמי פגיעה" על פי סימן ד' לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי. לא כל פגיעה בעבודה גוררת בעקבותיה "נכות". לפיכך משמעותה של ההכרה כאמור אינה בהכרח גם הכרה ב"נכות", וכן בכך שהנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. קביעה זו היא מתחום סמכותם של הרופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי ...". 14. על חלוקת התפקידים והסמכויות בין פקיד התביעות לבין הועדה הרפואית לעניין נכות מעבודה ובקשר לליקוי שמיעה וטינטון, קודם לתיקון 79 לחוק הביטוח הלאומי, עמד כב' הנשיא אדלר בפסק הדין בעניין ליאוניד ברלכיס בהבהירו כי: "1. פקיד התביעות - אמון היה על קבלת ההחלטה, האם ליקוי השמיעה הימנו סובל המבוטח יוכר כפגיעה בעבודה, ובכלל זה היה עליו לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה. 2. ועדה רפואית - משהוכר הליקוי כפגיעה בעבודה, אם על ידי פקיד התביעות ואם בפסק דין, ולאחר שהמבוטח הגיש בקשה לקביעת נכות, היה עניינו מובא לפני הוועדות הרפואיות. ועדות אלו הן שקבעו את שיעור נכותו הרפואית בגין ליקוי השמיעה שנגרם בשל החשיפה לרעש. בנוסף וככל שהמבוטח העלה בפני ועדה רפואית טענות באשר לקיומו של טינטון, הייתה הוועדה בוחנת האם אכן הוא סובל מטינטון והאם טינטון זה קשור בקשר סיבתי לליקוי השמיעה שהוכר כפגיעה בעבודה, קרי טינטון כמשמעו בסעיף 72(4)(ד)(II) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ... יש לציין, כי לפי השיטה שנהגה לפני התיקון, היו מקרים לא מעטים בהם קבעה הוועדה אפס אחוזי נכות בגין ליקוי השמיעה ואף על פי כן נקבעו 10% נכות בגין הטינטון" (עב"ל 53/08 לאוניד ברלכיס נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.10.2008. ההדגשה לא במקור - ש.ט). בדומה הובהר, גם כן בקשר לליקוי שמיעה וטינטון, כי "הלכה היא שלוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע אם הנכות שטוען לה מבוטח נובעת מפגיעה בעבודה ואם קיים קשר סיבתי בין גורם התאונה לבין הנכות...." (בר"ע 578/05 אברהם ג'ולי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.11.2005. כן ראו בג"ץ 593/06 אברהם ג'ולי נ' בית הדין הארצי לעבודה מיום 19.6.2006). בענייננו פקיד התביעות לא הכיר בפגיעה מסוג טנטון בעניינו של המערער אלא הפגיעה שהוכרה הינה "ירידה בשמיעה" , ועל כן ממילא יש לדחות טענת המערער כי קביעת הוועדה לפיה אין קשר בין הטנטון לבין החשיפה לרעש ניתנה שלא בסמכות. 15. מעבר לכך, כפי שעולה מהפסיקה שהובאה לעיל הסמכות לקבוע אם הנכות נובעת מהעבודה נתונה לוועדה הרפואית. לעניין זה נקבע בעניין גד באלי אשר דן בסוגיה זו: "משהכיר פקיד התביעות באירוע כ'תאונה בעבודה', והמבוטח טוען לנכות בגינה, והוא פונה לוועדה רפואית לעניין נכות מעבודה, הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת עוברת לוועדה הרפואית... בין אם פקיד התביעות אישר את אותו קשר ובין אם לאו. לאור זאת, הגם שהמוסד לביטוח לאומי החליט "לקבל" את תביעתו של המערער, אין בכך כדי להביא לתוצאה אוטומטית של קשר סיבתי בין ליקוי של המערער לבין עבודתו ". 16. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי זו פעלה ביסודיות ובמקצועיות. הוועדה סקרה את כל החומר הרפואי אשר עמד בפניה אחד לאחד, לרבות בדיקות השמיעה והערכות הנכות מאת ד"ר שלמקוביץ. הוועדה הסבירה ונימקה את מסקנתה כי יש תחלואה טבעית באוזן ימין (מסקנה העולה גם מהערכתו של ד"ר שלמקוביץ). הוועדה מפרטת ומנמקת מדוע לשיטתה הטנטון ממנו סובל המערער אינו נובע מהחשיפה לרעש, שכן אין המדובר בטנטון קבוע הואיל והטנטון מרוכז באוזן ימין בה יש תחלואה טבעית. כמו כן הוועדה מסבירה כי טנטון הנובע מחשיפה לרעש בא לידי ביטוי בשנים הסמוכות לאחר התחלת החשיפה לרעש ולכל המאוחר עד 10-15 שנים לאחר מכן ואילו במקרה דנן מדובר בתלונה על טנטון שנים רבות לאחר מכן. הוועדה אמנם קיבלה את התביעה להחמרה בגין הפגיעה של ירידה בשמיעה אך מגיעה למסקנה כי הטנטון אינו תוצאה של חשיפה לרעש. (הוועדה אף מציינת כי סוגיית השר הסיבתי שבין הטנטון לבין החשיפה לרעש לא נדונה כלל על ידי ד"ר שלמקוביץ). 17. לאור האמור לעיל, לא מצאתי, כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ולפיכך הערעור נדחה. אין צו להוצאות. שמיעה