1. המערער שירת בשירות סדיר בזמן חופשה מאושרת, סובב את הברך במשחק כדורסל. נגרם לו קרע ברצועה צולבת קדמית בברך ימין. בשנת 1994 עבר ניתוח לשחזור הרצועה. 2. בועדה רפואית שכונסה לפי סעיף 28א' לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשיט - 1959 נקבעה לו דרגת נכות של 10% (זמני) לפי סעיף 35(1)ב בגין מצב אחרי קרע של רצועה צולבת קדמית בברך ימין. באותה ועדה צויין כי מעיון בתיקו הרפואי מסתבר כי טרם גיוסו , בשנים 86-87 סבל מחבלות בברך עם תפליט. 3. בועדה מחוזית מיום 10.3.96 נקבעה הנכות כנכות צמיתה וכן הוספה נכות בדרגה של 10% בגין צלקות. 4. בשנת 2007 הגיש המערער בקשה להכיר בהחמרה במצבו . לצורך כך צרף חוות דעת של ד"ר עאוני יוסף מיום 8.10.06. המומחה ציין כי בדיקת MRI מיום 5.7.06 הדגימה קרע במיניסקוס המדיאלי וכן שינויים ארטריטיים בברך. ועדה עליונה מיום 18.10.09 שינתה את המבחן לדרגת הנכות בגין מצב אחרי שחזור רצועה צולבת ל- 35(4)ג' - 10% נכות, ונתנה נכות נוספת בגין "שינויים ניווניים לאחר מיניסקטומיה בברך ימין" בדרגה של 10% לפי מבחן 48(2)זIV . (נוסח הסעיף - מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים). וכן קבעה דרגה של 10% בגין צלקות. הועדה ציינה בהתייחס למיניסקוס, כי מבדיקת MRI מיום 5.7.06 עולה חשד לקרע במיניסקוס המדיאלי וציינה כי בבדיקת MRI חדשה מיום 22.1.09 מלמד הפענוח כי אין קרע חדש במיניסקוס המדיאלי, ייתכן לאחר כריתה חלקית. הועדה ציינה בקטע סיכום ההחלטה והנימוקים כי היא מקבלת את הערעור ומוסיפה פגימה בגין "השיניים הניווניים לאחר מניסקטומיה בברך ימין". 5. כבר כאן יאמר כי במהלך התכנסויות הועדות השונות עד ליום 18.10.09 לא קויים מעולם דיון בנושא קרע במיניסקוס או שינויים ניווניים לאחר כריתתו והאם אלו בכלל מהווים חלק מהנכות המוכרת שהיתה כאמור מצומצמת אך ורק לקרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך ימין. 6. בחודש יולי 2011 הגיש המערער שוב בקשה להכיר בהחמרה במצבו וצרף את חוות דעת ד"ר אדמוני מיום 3.7.11 אשר טען בחוות דעתו כי יש לתת 20% בגין נזק במיניסקוס, בגין שחזור הרצועה - 20% ובגין צלקות - 10%. ועדה מחוזית מיום 6.11.11 לא אימצה את חוות דעתו של ד"ר אדמוני בשל העדר התאמה בממצאים והשאירה את הקביעה כפי שהיתה קודם לכן. דהיינו, 10% בגין מצב אחרי שחזור רצועה (35(4)ג), 10% בגין שינויים ניווניים לאחר מניסקטומיה בברך ימין (48(2)זIV) ו - 10% בגין צלקות. 7. המערער ערער לועדה עליונה אשר התכנסה לדיון ביום 17.4.12 (להלן: "הישיבה הראשונה"). הועדה שמעה את טענות המערער לגבי מגבלות התנועות בברך ימין ולגבי הצלקת הכואבת. הועדה בדקה את המערער. כמו כן עיינה בתוצאת בדיקת MRI מיום 21.1.09. הממצאים מפורטים בפרוטוקול הבדיקה. בקטע הדיון קבעה הועדה: "הצלקת הניתוחית הגלידה היטב . לא מכערת והרגישות המקומית לא קשורה לצלקת. מצבה תואם 75(א)1 - 1%". הועדה התייחסה לחוות דעת אדמוני וציינה שלא מצאה את הממצאים אשר ציין בחוות דעתו. הועדה אימצה דרגת נכות של 10% בגין שינויים ניווניים (48(2)זIV)וקבעה סעיף נכות לצמיתות בדרגה של 20% לפי סעיף 35(1)ג. מאחר ותיאור הפגימות בקטע המציין את אחוזי הנכות לא תאם לכיתוב המלל בפרוטוקול הועדה, החזיר הממונה על הועדות את הדיון לועדה. הועדה התכנסה לדיון חוזר ביום 5.3.13 (להלן: "הישיבה השניה") ובפניה הופיע שוב המערער. בין לבין, מופיע רישום מיום 9.10.12 על גבי פרוטוקול הישיבה הראשונה, שם נרשם : "הועדה קבעה שמצב הצלקות מתאים לסעיף 75א(1) ולא לסעיף 75א(2) ולכן מתכוונת להוריד את הנכות לפי הסעיף החדש - 1%. מפרוטוקול הישיבה השניה עולה כי הועדה אימצה את המלצת יו"ר הועדה , ד"ר חורש שאין לתת סעיפים שונים על אותה בעיה ניוונית פוסט טראומטית ופוסט ניתוחית ומאחר ומצבו התפקודי תואם דרגת נכות של 25% בגין שינויים אוסטאוארטריטיים במפרק הברך קבעו לו דרגה מותאמת של 25% לפי מבחן 35(1)ג- ד', דהיינו בין ג' ל- ד'. עוד נקבע לעניין הצלקת כי הכאב הוא אזורי ולא מקומי בצלקת. הצלקת איננה מכערת ולפיכך יש להתאים 1%. 8. החלטות הועדה הרפואית העליונה בשתי ישיבותיה, כפי שצויינו לעיל, הן מושא ערעור זה. המערער טוען כי כתוצאה מהחבלה ביום 6.12.89 לקה המערער בשלושה: שינויים ניווניים; מצב אחרי שחזור רצועה צולבת; צלקות מרובות; בשל כך היה מקום לקבוע לטענתו, דרגת נכות נפרדת בשל כל אחד מהממצאים. עוד נטען כי המערער לא הוזהר לגבי כוונת הועדה להפחית את הנכות בגין הצלקות והיה על הועדה להזהירו מראש. 9. לעניין הפגימה בברך - אני מוצאת שיש מקום להחזיר את הדיון לועדה רפואית עליונה בעניין זה. על פניו עולה, כי קצין התגמולים הכיר אך ורק בנכות בגין מצב אחרי שחזור רצועה צולבת קדמית. אין כל דיון במהלך השנים בשאלה האם קרע במיניסקוס הוא נכות מוסבת או נכות מוכרת מסיבה אחרת. אינני שוללת, בהעדר ידיעה כלשהיא, אפשרות כי הקרע במיניסקוס נובע ממצב אחרי שחזור רצועה, אלא שיש לקיים דיון בנושא זה, במיוחד נוכח הרישום כי למערער חבלות קודמות בברך עוד טרם גיוסו לצבא. הועדה שנתנה לראשונה דרגות נכות בגין שינויים ניווניים במיניסקוס , הינה הועדה הרפואית העליונה מיום 18.10.09 והחלטתה מסתמכת על תוצאות בדיקת MRI משנת 2006 (17 שנים לאחר האירוע המוכר) ואיננה מתייחסת כלל ועיקר לשאלת הסיבתיות, האם ראתה בכך החמרה של אותה נכות מוכרת, דהיינו אותה פגימה או קיומה של נכות מוסבת, אם בכלל. העניין דורש הבהרה , והעובדה שועדות שהתקיימו לאחר החלטתה הועדה מיום 18.10.09 המשיכו באותו מתווה, איננה מהווה הצדקה שלא לבחון נושא זה. לכשיתקיים הדיון החוזר בפני הועדה הרפואית העליונה, והיה הועדה תסבור שהמערער זכאי לדרגת הנכות בגין שינויים ניווניים לאחר מניסקטומיה , תשקול בין שיקוליה, האם מדובר באותה נכות המחייבת דרגת נכות אחת או בשתי נכויות שונות שיש לתת בגינן דרגת נכות נפרדת , הגם ששתיהן מצויות במפרק הברך. 10. לטענת המערער כי לא הוזהר לגבי אפשרות הפחתה של הנכות בגין הצלקת - בערעור לועדה רפואית עליונה צרף המערער את חוות הדעת של ד"ר אדמוני מיום 3.7.11 וכן מיום 20.2.12. בשתי חוות דעת אלו התייחס המומחה לדרגת נכות של 10% לגבי הצלקת. גם בא כוחו של המערער אשר פרט במכתב מיום 23.2.12 את נימוקי הערעור, התייחס לכל הפגימות, לרבות הצלקת הניתוחית, וכן לחוות דעת ד"ר אדמוני, מבלי שסייג את הערעור לפרט כזה או אחר. מכאן, שתשתית הערעור לועדה רפואית עליונה, כללה לכאורה, גם את עניין הצלקת. יש להוסיף על כך כי בדברי המערער עצמו בפני הועדה ביום 17.4.12 הפנה המערער את חברי הועדה לנושא הצלקת בכך שציין במפורש כי הצלקת כואבת ומכוערת. מכאן, שהמערער היה ערוך ומוכן לדיון בנושא הצלקת, כפי שעלה גם מכתב הערעור לועדה רפואית עליונה. אמנם, לא הובאה בפניי ראיה כלשהיא המלמדת על כך שהמערער הוזהר מראש שעומדים להפחית את אחוזי הנכות בגין הצלקת, אלא שבמצב דברים זה כשהמערער עצמו יוזם דיון בנושא הצלקת, הוא אמור לצפות לכאורה, גם אפשרות הפחתת דרגת הנכות באותו עניין. כאשר נכה יוזם דיון בעניינו בפני ועדה עליונה , יש סמכות מפורשת לועדה להתייחס לכל סעיפי ההחלטה של הועדה המחוזית גם אם אינם נשוא הערעור וכן להעלות את דרגת נכותו, או להפחיתה, והכל לפי שיקול דעתה המקצועי. על אחת כמה וכמה כאשר הנושא נכלל במסגרת הערעור של הנכה בפני הועדה הרפואית העליונה. ענין זה מוסדר במפורש בתקנה 4 (א) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) תשכ"ד 1964- "הועדה רשאית לאשר החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה.." . הוראה זו מפורשת בחוק וככזו חזקה שהיא בידיעת הכל וגם בידיעת המערער עצמו בפתח ישיבת הועדה. גם במכתב הזימון שהוציאה ועדה רפואית עליונה אל המערער לקראת ישיבתה בדיון בערעורו נכתב במפורש : "לידיעתך: הועדה הרפואית העליונה מוסמכת לדון בכל הנכויות המוכרות שלך ומוסמכת להעלות, לאשר או להפחית את אחוזי הנכות שלך - בין שנתבקשה לעשות כן, ובין שלא. באם תחליט לעשות כן יהיה עליה ליידע אותך". הכלל הוא שבדרך כלל מודיעים לנכה שיש בדעת הועדה להפחית את נכותו על מנת שיוכל להערך לקראת הדיון בנושא. וראו לענין זה - רע"א 10572/06 ס למאן פרג' נ. קצין התגמולים - "סבורה אני, כי ככלל, כאשר ועדה רפואית רואה אפשרות שהיא תגרע מאחוזי הנכות שהיו לנכה, יש מקום כי תזהירו בדבר אפשרות כזו על מנת לאפשר לו לטעון טענות נוספות (ראו רע"א 5794/02 רונן נ' משרד הביטחון קצין התגמולים, תק-על 2004(2) 891 (2004)). עם זאת, כשנסיבות המקרה מצביעות על כך שניתנה לנכה הזדמנות להציג את גרסתו, וכי בפועל הוא עשה כן, ייתכן שחרף היעדר אזהרה, תאושר החלטתה בדבר הפחתת אחוזי הנכות." שקלתי האם במקרה זה , מקרה בו המערער בעצמו יזם את הדיון גם בנושא הצלקות , היה מקום להתריע מראש ולהודיעו שבכוונת הועדה להפחית את דרגת הנכות בנושא הצלקות. מאחר ובמכתב הזימון לועדה , כפי שנוסח על ידי הועדות הרפואיות , נכתב במפורש "באם תחליט לעשות כן יהיה עליה ליידע אותך", ואין הבדל בניסוח בין אם המערער יזם את הדיון בנושא, ובין אם הועדה יזמה את הדיון , נראה שהיה מקום להודיע למערער על כך שעומדים להפחית את נכותו בנושא הצלקות וליתן לו זמן להערך לדיון כזה. בהמשך לאמור לעיל, יש לדעתי מקום להחזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה לאחר שהמערער יודע שבדעת הועדה להפחית את הנכות בנושא הצלקות. תשומת לב הועדה הרפואית העליונה - גם בנושא הצלקות יש חשיבות לשאלה , האם מניסקטומיה היא חלק מן הנכות, אם לאו, בהנחה שהשאירה צלקות. ובהקשר כללי - הועדות הרפואיות מוזמנות לשקול , האם חובת היידוע מראש, כפי שמנוסחת במכתב הזימון, צריכה להתקיים בכל מקרה, דהיינו גם במקרה שהמערער יוזם דיון ספציפי בדרגת הנכות שהוחלט להפחיתה, או רק במקרה שבו הועדה היא היוזמת את הדיון בדרגת הנכות הספציפית שאיננה חלק מהערעור. 11. לפיכך, הדיון יוחזר לועדה רפואית עליונה. 12. אין צו להוצאות. ברכייםדיני ספורטכדורסל