טענת ליקויי בניה בעבודות ריצוף: נתוני רקע 1. התובע, הוא הנתבע-שכנגד (להלן - "התובע"), הוא בעל בית מגורים בעתלית. הנתבע, הוא התובע-שכנגד (להלן - "הנתבע"), הוא קבלן שיפוצים במקצועו. אין עוררין כי בחודש אוקטובר 2007, ולהזמנתו של התובע, נשכר הנתבע לשם ביצוע עבודות לשיפוץ ביתו של התובע בעתלית. התקשרות זו הולידה סכסוכים בין השניים. כתוצאה מכך הונחה בפניי תובענת התובע על סך 91,894 ₪. הנתבע התגונן בפני התביעה והגיש תביעה-שכנגד על סך 179,519 ₪. התובע התגונן בפני תביעה-שכנגד זו. 2. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגשו תצהירו-שלו, וכן תצהיריהם של רעייתו, חמיו, המהנדס ועו"ד אילן מוזס והאדריכלית, גב' מיכל קורן-כנות. עוד נסמך התובע על חוות דעתו המקצועית של אינג' קליגסברג יעקב (להלן - "קליגסברג"). מטעם הנתבע הוגש תצהירו-שלו, וכן תצהיריה של מנהלת החשבונות שלו, גב' דבורה עבאדי ושל מר מוחמד שאהין אשר עובד לסירוגין עמו. עוד נסמך הנתבע על חוות דעתו הנוגדת של אינג' מרדכי שטיינר (להלן - "שטיינר"). בהמשך הדרך הונח בפניי, מטעם התובע, אף תצהירו של מר יוסף דיאב, קבלן שיפוצים שנשכר להמשיך בעבודות השיפוצים בביתו של התובע, לאחר שהתגלע הסכסוך בין בעלי הדין. 3. משכל אלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. 4. התביעה העיקרית הינה בגין שלוש עילות: האחת, באשר לתשלומים ששילם התובע לנתבע עבור עבודות אשר על פי ההסכם נכללו בכתב הכמויות. השנייה, באשר להוצאות בגין תיקון עבודתו הרשלנית הנטענת של הנתבע. עילה זו עומדת ביסוד התביעה העיקרית והיא נסבה, בעיקר, על אודות עבודות ריצוף רשלניות נטענות. השלישית, בגין עוגמת נפש, טרדה ובזבוז זמן שהוסבו לתובע. התביעה-שכנגד הינה בגין שתי עילות: האחת, בגין יתרת תשלומים נטענים בגין עבודות נוספות שלא שולמה על ידי התובע. השנייה, והעיקרית, היא בגין הפסד הכנסות נטענות של הנתבע עקב עיכוב בביצוע העבודות בביתו של התובע, ובעטיו של התובע. 5. כסבור הייתי שתחילה אדרש לשתי העילות העיקריות, זו שבבסיס התביעה העיקרית וזו שבבסיס התביעה-שכנגד. בעקבות זאת אדרש ליתר העילות בתובענות האמורות. ליקויי בנייה נטענים 6. הגם שהתובע טוען לליקויי בנייה בתחומים שונים אין בדעתי להידרש אלא לליקויי הבנייה הנטענים בעבודות הריצוף של הנתבע. כך, בראש ובראשונה, משום שחוות דעתו של קליקסברג נסבה אך באשר לעבודות ריצוף לקויות אלו. אכן בחוות דעתו נטען כי הריצוף ברחבי הבית הותקן בחוסר מקצועיות משוועת כמו גם ברשלנות בולטת ועל ידי רצף בלתי מקצועי ובלתי מיומן לחלוטין. כתוצאה מכך, כך נטען על ידו, יש צורך בהחלפת הריצוף ותיקון הליקויים שתוארו בחוות דעתו. עלויות אלו נישומו על ידו בסכום של 35,800 ₪ ולהן יש לצרף 10% שכר בגין פיקוח הנדסי. ואף בהמשך, ולאורך כל הדרך, במסגרת מכתבי הדרישה וההתחייבות הנטענת, נדרש הנתבע אך לתיקונם של הליקויים בעבודות הריצוף שלו, ולא לכל ליקוי אחר. 7. הגנתו של הנתבע, בהקשר לכך, הינה ברורה ומובהקת. נטען כי מיד עם קבלת אריחי הריצוף מצא הנתבע כי הם מטיב ירוד, במידות שאינן זהות וברוב האריחים נמצא קימור. התובע הוזהר, איפוא, כי תוצאות הריצוף באריחים הנ"ל תהיינה ירודות והוא ביקשו להחליף את האריחים בסוג טוב יותר. בהמשך הדרך, ועקב תחנוניו של התובע, נעתר הנתבע וביצע את עבודות הריצוף, ומלכתחילה להנחת דעתו של התובע. רק בהמשך הדרך החל התובע, תוך התכחשות לאזהרות האמורות, לבוא בדרישות וטענות כנגד הנתבע בגין ליקויי הריצוף, שביסודו של דבר הם פועל יוצא של רצונו של התובע לחסוך בעלויות ברכישת אריחים מטיב ירוד. 8. אילו אמור הייתי להכריע במחלוקת זו אך על יסוד חוות הדעת של המומחים שבפניי, נטייתי המובהקת הייתה להעדיף את חוות דעתו של שטיינר על זו של קליגסברג. כך, משום שגרסתו של הנתבע באשר לסיבה שגרמה לתוצאות הריצוף הירודות, עלתה מלכתחילה במכתבו של הנתבע לתובע מיום 8.12.08 (נספח ג' לתצהיר התובע). חוות דעתו של קליגסברג ניתנה ביום 18.12.08, ואין לי אלא להניח באופן סביר שהיא אמורה הייתה להתמודד עם מכתבו של הנתבע מיום 8.12.08, שקדם לה. אין בחוות דעתו של קליסברג כל מענה, וממילא כל התמודדות, עם טענתו המפורשת של הנתבע בהקשר זה. ממילא, חוות דעתו של שטיינר, התולה את הליקויים בעבודות הריצוף בטיבם הירוד של האריחים, אינה זוכה לכל מענה בחוות דעת מקצועית מטעם התובע. 9. כך, ככל שעסקינן בחוות הדעת שבפניי. שונים הם פני הדברים, ככל שעסקינן בדינמיקת המגעים שהיו בין בעלי הדין, משהתגלע הסכסוך ביניהם. לנוכח העובדה שב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר שבתיק, אין לי אלא את המסמכים שלנגד עיניי והמתחייב מהם, כפי שאפרט להלן. 10. הראשון לשגר מכתבים היה הנתבע, כאמור במכתבו הארוך מיום 8.12.08. אכן, כבר בהזדמנות הראשונה ההיא נפרסה גרסתו של הנתבע, בהקשר לעבודות הריצוף. אכן נרשם במפורט במכתבו כי "מדובר היה באריחים שאינם זהים במידותיהם וישנו קימור על פני האריחים ברובם, דבר היוצר תוצאה לא יפה כפי שצפיתי אותה וזאת הבאתי לידיעתך ואף ביקשתי ממך לשקול להחזיר אריחים אלו להביא במקומם אריחים מסוג אחר ברמה טובה יותר על מנת שנוכל לקבל תוצאה מושלמת... כעבור יומיים של הפסקה ביקשת שאמשיך בעבודה למרות איכותם הגרועה של האריחים. בעקבות בקשתך ולאחר שביקשתי מספק האריחים לשלוח רצף מטעמו שירצף לו בהתאם. הספק גלוסקא היה מלא בהסברים אך לשלוח רצף מטעמו לא הסכים, ולצערי הסכמתי אני". ומשכך, והגם שלכאורה מתבקש היה שהנתבע יתנער מכל אחריות בהקשר לליקויים בעבודות הריצוף, הרי בהמשך המכתב הוא רושם כי "עד להגעת הרכבת האלומיניום שמעת מפי ביוזמתי עקב אי שביעות רצוני מתוצאת הריצוף את רצוני שאני מוכן לשאת בכל הוצאות העבודה להחלפת הריצוף שתתקבל תוצאה יפה ומושלמת, אולם לא הסכמת" הוא חותם את מכתבו כשהוא רושם, לאחר רוב טענות ותלונות, כי "למרות כל זאת אינני מתנער מאחריות ולא חוזר מהבטחתי שאני יבצע את החלפת הריצוף על חשבוני כולל ההריסה והפינוי והמשך עבודות התיקון שנשארו ואותם הבטחתי לבצע ושאין ולא היו באזכור כזה או אחר בחוזה". 11. משמע, ובניגוד לפרשנות המלאכותית המגמדת של ב"כ הנתבע, מסר הנתבע התחייבות ברורה ומפורשת לשאת בכל ההוצאות להחלפת הריצוף. כך, הגם שלכאורה ולנוכח טענתו המפורטת המנקה אותו מחבות זו, לא היה כל מקום לכך. ואם מלכתחילה יכול הייתי לשקול לחובת התובע את אי המענה שלו למכתב זה, וממילא את העדר התייחסותו לטענה המוטחת כנגדו באשר לטיבם הירוד של האריחים, הרי לנוכח ההתחייבות החד-משמעית של הנתבע, נתון זה מתפוגג והולך. 12. בהמשך הדרך, כך המשך גרסת התובע, התקיימה פגישה ביום 26.12.08 שבה נכחו התובע ויתר המצהירים מטעמו ונעשתה בעקבותיה תרשומת על ידי אילן מוזס (נספח ד' לתצהיר התובע). בתרשומת זו נרשם כי הנתבע קיבל את חוות דעת המומחה המתייחסת לליקויים בעבודות הריצוף וכי "הושגה הסכמה כי השיפועים בדירה אינם סבירים". נטען, בהמשך הדרך, כי התקיימה פגישה נוספת בנוכחות אותם משתתפים בקפה "תות" במתחם שער הכרמל ביום 29.1.09 ובה סוכם, בין השאר, כי הנתבע יפרק את ריצוף כל הבית הגם שלצרכי פשרה סוכם כי התובע יישא בהוצאות פירוק והרכבה מחדש של המטבח. 13. עיון בתצהירו של הנתבע מעלה כי הוא אינו מכחיש את קיומן של שתי הפגישות האמורות. ואולם התרשומת שנעשתה ביום 26.12.08 אינה משקפת כל עיקר את שסוכם באותה פגישה. שהרי סוכם בה כי הנתבע ימציא "חוות דעת אשר על פיה יוחלט אם אכן אנוכי קשור לתוצאות הריצוף או שהתוצאות היו רק בגין טיבן הגרוע של המרצפות" (סעיף 21(ה'). ואכן, כך המשך הגרסה, "גם באותה פגישה נוספת בקפה תות לא סוכם ולא הסכמתי לבצע את העבודות המפורטות בסעיף 18 לתצהירו של הנתבע" (סעיף 21 ו'). גרסתו זו של הנתבע אינה מתיישבת עם הנתונים שבפניי. והרי חוות דעתו של שטיינר הינה מיום 15.2.09. משום כך, אם אכן הסכימו בעלי הדין בפגישה הראשונה ביום 26.12.08 כי יש להמתין לחוות דעת נוגדת מטעם הנתבע, לא מספק הנתבע כל הסבר מה היה הצורך בפגישה השנייה ביום 29.1.09, שעה שטרם הייתה בידו חוות דעת נוגדת. ומכל מקום, אין הסבר מטעמו על שום מה אין זכר לפגישה נוספת שאמורה הייתה להתקיים, על פי היגיון- גרסתו של הנתבע, לאחר שהייתה בידו חוות דעתו הנוגדת של שטיינר מיום 15.2.09. 14. נתונים אלו הולכים ומתעצמים לנוכח נספח ה' ונספח ו' לתצהירו של התובע. נספח ה' הוא נוסח התחייבות עליה נדרש הנתבע לחתום בעקבות הפגישה מיום 26.12.08 המאזכרת את חוות דעתו של קליגסברג. נספחי ו' הם שני מכתבי התראה. באחרון שבהם נרשם כי "בהמשך למכתבינו מתאריכים 27.1.09, 15.2.09, 19.2.09 ומאחר ועד כה טרם התחלת בביצוע עבודות כל שהן למרות הבטחותיך לבצע את התיקונים, הריני להודיעך שהחל מ- 15.3.09 אנו נאלצים להכניס לבניין לביצוע התיקונים, כפי שבאים לידי ביטוי בדו"ח של חב' טרמינל שנמסר לעיונך בתאריך 26.12.08...". הנתבע לא הכחיש מעולם את קבלתם של המכתבים האמורים ואת העובדה שהם לא זכו לכל מענה מכחיש ומסייג. מכאן, כי ככל שהייתי מניח לזכות הנתבע שנכונותו לבצע את תיקון ליקויי הריצוף הייתה על רקע רצונו לסיים הסכסוך בדרכי שלום, ומשום כך לא הייתי רואה בנכונות זו משום הסכמה כי ליקויי הריצוף הם פועל יוצא של רשלנותו המקצועית, איני יכול להמשיך ולהניח זאת משמתפתח הסכסוך ונשלחים מכתבי ההתראה האמורים. מתבקש היה שהנתבע יענה למכתבים אלו וימסור את גרסתו באשר לסיבת ליקויי הריצוף, כשם שישטח את דרישותיו הנוספות, כפי שאדון בהמשך. 15. בהמשך הדרך, וטרם שהוגשה התביעה, התקבל מכתב דרישה של ב"כ הנתבע מיום 19.3.09 שנענה במכתב ב"כ התובע מיום 21.10.09. אכן במכתב מיום 19.3.09 חזרה ונפרסה גרסתו של הנתבע באשר לטיבם הירוד של האריחים. במכתב המענה לא הייתה כל התייחסות לטענה זו. 16. דומה, איפוא, כי אם רק אלו היו פני הדברים עובר להכרעתי, כפות המאזניים היו נוטות לזכותו של התובע. ואולם שונים הם פני הדברים לנוכח התפתחות הסכסוך, כעולה מכתבי בי-דין שבפניי. והרי למקרא כתב ההגנה וכתב התביעה-שכנגד של הנתבע, השוטח במפורש את הגנתו המובהקת באשר לטיבם הירוד של האריחים כסיבה לליקויים בעבודות הריצוף, מתבקש היה, סוף-סוף, שהתובע יצא מנקיקו וייתן מענה, הן עובדתי והן מקצועי, לטענה האמורה. אכן מצפה הייתי שהתובע ימסור גרסה מפורשת באשר לטיבם של האריחים שנרכשו על ידו, אף ימציא את תצהירו של רצף המרצפות גלוסקא, באשר לכך. ועוד הייתי מצפה שהתובע ימסור חוות דעת משלימה של קליגסברג מטעמו, בגדרה תינתן, אולי, גרסה מקצועית על העדר הקשר בין טיבם הירוד הנטען של האריחים, ככל שזה המצב, לבין הליקויים בעבודות הריצוף. התובע חדל ולא עשה כן. ולא זו בלבד אלא בסיכום טענות ב"כ התובע, הזרוע בהרחבות חזית והגנבת ראיות, הוא רושם כי "מר גורן שוחח עם יצרן מרצפות הגלוסקא, והלה הבהיר לו כי המרצפות נשוא התביעה אינן עונות ואינן מתיימרות לענות על דרישות התקנים שהוזכרו בחוות דעת המומחה ולא ידוע לי מאין המומחה מצא את הקשר ואת הסימוכין לחוות דעתו" (סעיף 68.2). משמע, לבד מכך שעסקינן בעדות שמיעה מובהקת, הרי משתמעת ממנה הודיה לכאורית שהמרצפות שסופקו, אינן הולמות תקנים דרושים, כנטען על ידי הנתבע. 17. ואם בכל אלו לא די הרי בתצהירו של התובע נטען כי "גם אילו היה הקבלן מרצף את הדירה בחלוקי נחל עגולות שאינן שוות, לא היו אמורים להיות שיפועים במידה ניכרת, כפי שהופיעו בעבודה שבוצעה בשטח. מדובר בשיפועים חדים באופן קיצוני. מספיק היה למתוח חוט מקצה אחד לקצה האחר של החדר על מנת לפלס את האריחים ולמנוע שיפועים חדים" (סעיף 10). דא עקא, הגם שמדובר בסברה מקצועית מובהקת, הרי עיון בחוות דעתו של קליגסברג אינו מעלה כל סברה מקצועית זו. והרי כבר הצבעתי על כך שחוות דעתו לא התייחסה כל עיקר לעניין הקשר האפשרי בין ליקויי הריצוף לבין טיבם הירוד הנטען של האריחים. 18. כללם של דברים: משעה שכל הנתונים האמורים לנגד עיניי לא השכיל התובע להוכיח את הרשלנות המקצועית הנטענת בליקויי הריצוף. משום כך דין העילה העיקרית בתביעתו להידחות, משעה שלא הורם הנטל, להנחת דעתי. לעניין העיכוב בביצוע העבודות 19. אין עוררין כי זמן קצר לאחר תחילת העבודות הן הופסקו, לנוכח העובדה שהוצא צו הפסקת עבודה כנגד התובע, משום שהעבודות נעשו ללא קבלת היתרי בנייה ורישוי. התובע טען כי הפסקת העבודות התבצעה בהסכמה הדדית. שהרי עוד טרם ביצוע העבודות "עדכנתי את הקבלן כי ייתכן מצב שהעבודות יופסקו במהלך ביצוען, עקב הצורך בקבלת היתרי בנייה ורישוי. הקבלן היה מודע וער לדבר והסכים לכך" (סעיף 7 לתצהירו). 20. אין בדעתי לקבל גרסה זו של התובע. והרי מדובר בנתון מובהק ומרחיק-לכת שאמור היה למצוא את עיגונו במסמכי ההתקשרות בין בעלי הדין. בלתי סביר באופן קיצוני, לטעמי, כי הסכמה זו הושגה מבלי שהיה לה עיגון בכתב, אף מבלי שנקצב המועד של ההפסקה האמורה. היעלה על הדעת, למשל, שהנתבע הסכים שהעבודות יופסקו, בכל שלב שהוא, ולכל מועד עתידי שהוא? הדבר נחזה כבלתי סביר. 21. התובע טוען, בין השאר, כי ראיה לכך שהנתבע השלים והסכים לעיכוב העבודות נעוץ בכך שהוא הקדים תשלומים לנתבע, טרם זמנם. והרי לכאורה ראיה זו מצביעה על מסקנה הפוכה. אם אכן מראש הסכימו בעלי הדין להפסקת עבודות, ולתקופה בלתי קצובה ולזמן בלתי מוגבל, לא היה כל צורך "לרצות" את הנתבע בהקדמת תשלומים. 22. ואולם, אף בהקשר זה יש לשקול את גרסת של הנתבע כפי שהיא נפרסת במכתבו הראשון מיום 8.12.08 הנ"ל. ראשית, הוא מציין כי הגם שמסמכי ההתקשרות נוסחו לכאורה על ידי התובע הרי הם לא שונו "למעט סעיף 9 הדן בעניין פיצוי המזמין למקרה של אי עמידה בזמנים מצד הקבלן ועל כך ביקשתי היפוכו של דבר לעניין פיצוי הקבלן למקרה של עיכוב מצד המזמין. בד בבד המלצתי לך שמתוך ניסיוני מומלץ להוריד סעיף זה שכן עיכובים מצד בעלי מקצוע אחרים שאינם תחת שליטתי אשר יובאו לביצוע עבודות דרכך ייתכן ויכולים הם לגרום לעיכובים שחלילה יאלצו מי מהצדדים להשתמש בהפעלת סעיף זה". לא ייפלא, איפוא, כי בסעיף 9 ל"הקדמה לחוזה", לא ננקב תאריך התחלת ותהליך סיום העבודות ונמחק סעיף הפיצויים בגין ימי איחור. משמע, ולו ביוזמת הנתבע, הסכימו בעלי הדין למחול האחד למשנהו על עיכובים אפשריים, אם באשמת האחד ואם באשמת האחר. 23. נתון זה משתלב עם המתחייב בהמשך מכתבו של הנתבע. שהרי נרשם בו כי הגם שהפסקת העבודות נמשכה זמן ממושך הרי "כעבור שישה חודשים קיבלת היתר ובמהלך תקופה זו אף ניסיתי לסייע לך ולעודד אותך בכל מה שרק יכולתי כדי לקדם את עניין ההיתר ולא שמעת ממני אפילו לא ברמז על כך שמצאתי עצמי מחוסר עבודה במשך חודשיים וחצי בעקבות דחיית עבודות שיכלו להתבצע על ידי, אילולי דחיתי אותם מעצם התחייבותי אליך, דוגמה לכך תעיד משפחת שחר מזכרון יעקב ומשפחת רובין מחיפה בבוא היום לו נדרש". אף דברים אלו מדברים בעד עצמם, חרף ניסיונו הנואש של ב"כ הנתבע לגמד את המשמעות המתחייבת מאמירה זו. שהרי עולה הימנה שהנתבע התייחס בהבנה לעיכוב האמור, ואף ניסה לסייע לתובע ולעודד את רוחו. והגם שנגרם לו לכאורה נזק, משום שהוא מצא עצמו מחוסר עבודה במשך חודשיים וחצי (משמע, לא במשך שישה חודשים), הוא לא ראה להשמיע כל טענה. פשיטא לנוכח הסיכום המוסכם באשר לעיכובים צפויים, אם באשמת האחד ואם באשמת האחר. 24. וככל שאני שוגה בכך, והמכתב מיום 8.12.08 נרשם על רקע הניסיון לסיים הסכסוך בדרכי שלום, ורק בגדרו הסכים הנתבע כאמור לתקן את ליקויי הריצוף, לא יכול להיות כל הסבר לכך, בהמשך הדרך. והרי, כפי שהראיתי להלן, הסכסוך הולך ומתפתח. הנתבע מקבל מכתבי התראה באשר לאי תיקון ליקויי הריצוף. מכתבים אלו, כאמור, אינם זוכים לכל מענה מסייג או מכחיש. והרי, לנוכח טענת הנתבע, מתבקש היה שלא זו בלבד שהנתבע יכחיש את אחריותו לליקויי הריצוף, לנוכח הטענה אודות טיבם הירוד של האריחים, אלא ישמיע את טענותיו-שלו באשר לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מעיכובי הבנייה. והרי הנזקים שנגרמו לנתבע, לשיטתו, עולים כדי סכום נכבד של 168,200 ₪ (סעיף 40 לכתב התביעה- שכנגד). ומשכך, ולאור מכתבי הדרישה החוזרים ונשנים, לא אוכל להניח לזכות הנתבע כי העדר המענה שלו היה משום רצונו לסיים הסכסוך בדרכי שלום. 25. במכתבו מיום 8.12.08 מסר הנתבע עצמו נתונים מובהקים אודות הנזק האפשרי שיכול היה להיגרם לו כתוצאה מאובדן עבודות של משפחת שחר מזכרון יעקב ומשפחת רובין מחיפה. הוא אף הבהיר כי עדותם תימסר בהמשך הדרך. ואולם "הבטחה" זו אינה ממומשת. אין בפניי כל תצהיר מטעמן של משפחות אלו. משום כך כשל הנתבע מלהביא את הראיות שלשיטתו מצביעות על ההפסד של מניעת אותן עבודות, ובאשר לרווח שנמנע כתוצאה מכך. 26. כאמור, הנתבע ידע לדייק ולרשום כי הגם שהעבודות עוכבו למשך שישה חודשים נגרמו לו הפסדים רק במשך חודשיים וחצי. לא נמסר כל נתון עובדתי המגבה אומדן, לכאורה מדוד זה. 27. ועל הכל: משעה שניתן היה להמשיך בביצוע העבודות, ולאחר עיכוב כה ממושך, הרי ככל שעיכוב זה לא היה מוסכם או מוסדר בין בעלי הדין, מצפה הייתי שהנתבע יעגן בכתובים את חובת הפיצוי של התובע לנתבע, כתנאי להמשך עבודתו של הנתבע אצל התובע. וכך, על אחת כמה וכמה משמסתבר לנתבע כי עקב טיבם הירוד של האריחים, צפויה עבודת הריצוף להיות לקויה, אכן לשיטתו שלא באשמתו. הצטברותם של שני אלו, לטעמי, הצדיקה להעלות על הכתב הן את סוגיית עבודות הריצוף, הן את סוגיית הפיצוי בגין העיכוב בביצוע עבודות, ואת הקשר בין השניים. 28. כמבואר מעלה הינחתי, רק בהקשרו של מכתב הנתבע מיום 8.12.08, כי אני מוכן להניח שהסכמתו של הנתבע לבצע את תיקון ליקויי הריצוף, הגם שאלו לשיטתו אינם נובעים כתוצאה מרשלנותו, כמחווה לסיים הסכסוך בדרכי שלום. ואולם בלתי סביר בעיניי, גם על רקע ההנחה שיש לסיים את הסכסוך בדרכי שלום, שהנתבע הסכים לוותר לא רק בסוגיה אחת, אלא בשתי סוגיות: גם להסכים לתקן את ליקויי הריצוף, הגם שהם אינם כתוצאה מרשלנותו; גם להשלים אם אי קבלת פיצוי בגין עיכוב העבודות, והרי לשיטתו הן פועל יוצא של הפרת הסכם מצד התובע. כשכל אלו חוברים להעדר כל מענה על מכתבי הדרישה של התובע, החוזרים ונשנים, נהיר לי שלא הורם הנטל מצד הנתבע להשכיל ולהוכיח את עיקר התביעה-שכנגד שלו. כך, מבלי להעמיק חקר בכך שאישורה של מנהלת החשבונות שלו (שבסיכום טענותיו הפכה לפתע לרואת חשבון...), הוא לקוני ואינו מוכיח להנחת דעתי לא את ההפסדים הנטענים, ובעיקר לא את הקשר הסיבתי שלהם לעיכוב בביצוע העבודות. 29. אדרש, איפוא, ליתרת העילות בתביעה ובתביעה-שכנגד. יתרת העילות בתביעה העיקרית 30. התובע טוען כי לפנים משורת הדין הוא שילם לנתבע תשלומים נוספים, כדי סך 14,597 ₪, אשר שולמו עבור עבודות שעל פי ההסכם נכללו בכתב הכמויות ולא הגיע לנתבע תשלום נוסף עבורן. 31. בדעתי לדחות דרישה זו, בעיקר לנוכח העובדה שלא בא זכרה מעולם, בכל המגעים ובכל המכתבים שקדמו להגשת כתב התביעה. וכך, לא סביר בעיניי, שעה שהתובע טרח ושיגר מכתבים הקודמים להגשת תביעה, ובה הוא דרש לבצע רק את העבודות בגין ליקויי הריצוף, שלא באה לידי ביטוי דרישה זו. זאת ועוד: גם במכתב המענה של ב"כ התובע לב"כ הנתבע (נספח י"ב לתצהיר התובע), בו פורטו מכלול דרישותיו של התובע, בהקשר למסכת היחסים הכוללת בין השניים, נפקד מקומו של פריט זה. 32. ומשעה שנדחות שתי העילות אשר בתביעה העיקרית, ממילא אין מקום לפסוק לתובע כל פיצוי בגין עוגמת נפש. שהרי בדעתי, לנוכח כל אלו, לדחות התביעה העיקרית מכל וכל. יתרת העילה בתביעה-שכנגד 33. הנתבע טוען כי התובע נותר חייב לו סכום של 11,319 ₪ בגין ארבעה פריטים שונים שפורטו בכתב התביעה-שכנגד. לזכותו של הנתבע יצויין כי דרישה מפורטת זו נכללה במכתב ההתראה של ב"כ הנתבע לתובע (נספח י"א לתצהיר התובע), ולא זכתה לכל מענה ספציפי במכתב התשובה של ב"כ התובע לב"כ הנתבע (נספח י"ב לתצהיר הנ"ל). 34. וחרף זאת אין בדעתי להיענות לדרישה זו. כך, בעיקר, לנוכח ההנמקות שעמדו ביסוד הכרעתי לדחות את דרישת הנתבע בעניין הפיצוי בהקשר לעיכוב בביצוע עבודות הבנייה. שהרי עסקינן בנתון מובהק וייחודי, לשיטתו של הנתבע, בגין היתרה העומדת לזכותו, זה מכבר. משאלו הם פני הדברים בלתי סבירה בעיניי התנהלותו של הנתבע שלא טרח לדרוש את המגיע לו בגין כך, אם באופן יזום ובוודאי במענה למכתבי התראה חוזרים ונשנים, שנשלחים אליו על ידי התובע ולא זוכים לכל מענה. אכן, מצפה הייתי מן הנתבע כי כל המכתבים האמורים יזכו למענה, הן באשר לסיבת ליקויי הריצוף, והן באשר לסכומים המגיעים לו לשיטתו: אם לעניין עיכוב ביצוע העבודות, אם לעניין יתרת החוב האמורה. 35. הפועל היוצא מכל אלו שבדעתי לדחות התביעה-שכנגד, מכל וכל. סוף דבר 36. לפיכך הנני דוחה את התביעה ואת התביעה-שכנגד. אין צו להוצאות. בניהליקויי בניהריצוף / פרקט / חימום תת רצפתי (תביעות)ריצוף