סעיף 4 (ג) לחוק המכר קובע תקופת בדק של שלוש שנים כאשר קיימת התייחסות בתוספת לחוק המכר לליקוים לפיו ליקוי שאינו אי התאמה יסודית תקופת הבדק לגביו היא של שנה אחת ותקופת האחריות הינה של שלוש שנים. לטענת הנתבעת התובעים שלחו ההודעה לנתבעת לאחר כחמש שנים ממועד המסירה (30.11.04.). התובעים מנגד טוענים שנכנסו לדירה רק ביוני 2006 שכן הדירה עמדה לרשות הנתבעת כדירה לדוגמא עד ליום 30.5.06, ועל כן לא עבר המועד הקבוע בתיק. להלן פסק דין בנושא התיישנות תביעת ליקויי בניה: 1. התובע רכש ביום 14.10.04 דירה בחדרה מהנתבעת חברת מריבו בע"מ (להלן:ה"דירה"). כפי שפורט בכתב התביעה קיימים בדירה ליקויים רבים, ליקויי חשמל, ליקויי רטיבות במקלחת. כן בוצע שינוי בחזית הבנין ,ללא קבלת אישור התובע ויתר בעלי הזכויות בבנין, כאשר שתי מרפסות שהיו חלק מהרכוש המשותף נסגרו והוסבו למחסנים, עוד נותרו חובות ארנונה וחשמל. משכך הוגשה התביעה בסך 87,500 ₪ כאשר מתוכה סך של 35,000 ₪ הינו בגין הליקויים וסך של 52,500 ₪ הינו בגין פגיעה בחזית הבנין. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת וכנגד מנהלה מר ברוך שקד. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנתה וכן תביעה שכנגד. במסגרתם טענה הנתבעת לדחיית התביעה כנגד מר שקד. לגופו של ענין טענה שלאחר חתימת הסכם הרכישה, וביום 26.10.04 חתם התובע על תוספת להסכם הרכישה לפיו על התובע היה לשלם לנתבעת עד למועד מסירת החזקה בדירה סך נוסף של 50,000 ₪ עבור הריהוט שהיה בדירה (התוספת צורפה כנספח ב' לכתב ההגנה). כן חתמו הצדדים ביום 30.11.04 על מסמך העדר תביעות לפיו התובע יהיה זכאי להנחה של 20,000 ₪ אם לא ייתבע את החברה, (הסכם הפשרה הוגש כנספח ג' לכתב ההגנה). התובע הפר הסכם זה עם הגשת תביעתו ועל כן אינו זכאי עוד להנחה שניתנה לו. כן נותר לתשלום סך של 10,000 ₪ אשר לא שולם על ידו עד עצם היום הזה. על כן הגישה התביעה שכנגד בסך 89,906 ₪ (שיערוך הסך של 30,000 ₪ שהתובע נותר חייב). באשר לליקויים טענה הנתבעת שעבר המועד הרלוונטי בחוק וכי אין לנתבעת כל אחריות בגין ליקויים ו/או נזקים בדירה, ואם קיימים ליקויים בדירה אזי הינם כתוצאה ממחדלי התובע. 3. התובע בכתב תשובתו לתביעה שכנגד טען שיש להפריד בין רכישת הדירה לרכישת הריהוט המשומש. 4. בהמשך תיקן התובע תביעתו והוסיף את רעייתו, הגבי פנינה סייג כתובעת נוספת. כן מחק מכתב התביעה את מר ברוך שקד. עוד צירף התובע חוות דעת מומחה מטעמו שנערכה באשר לליקויים בדירה. 5. טענות הצדדים: התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו במסגרתו הצהיר שהנתבעת ביצעה תיקונים בדירה הן בשנת 2006 והן בשנת 2007 לאור ליקויים שהיו בדירה. באשר למסמך העדר התביעות שנחתם על ידו הצהיר התובע שסבר שהכוונה הינה רק לענין הריהוט, כי לא יוכל לתבוע את הנתבעת רק בענין זה. עוד טען שלא חתם על שתי השורות האחרונות במסמך. כן טען שבעת עריכת המסמך היה ציוד בדירה כולל מקרר כאשר המקרר נעלם מן הדירה. בנספח להסכם לא נכלל כל מפרט או רשימת רהיטים. לטענת התובע בת זוגו לא היתה מעוניינת כלל בריהוט שהיה בדירה, אשר לא היה לטעמה. הוא שוכנע על ידי הקבלן ברוך שקד לרכוש הריהוט תמורת הנחה של 20,000 ₪ ללא כל תנאי. לטענתו לא חתם כלל על המסמך תשלום עבור ריהוט מיום 30.11.04. באשר לרכוש המשותף הצהיר שכאשר הגיע לראות הדירה טרם קנייתה, מתחת לשתי המרפסות של קומה א' היה שטח פתוח לשימוש כל הדיירים. הנתבעת סגרה לאחר מכן חלק זה עבור מחסנים ובכך נגרע רכוש משותף מכלל הדיירים. באשר לליקויים הצהיר שהליקויים בדירה הינם כדלקמן: א. אין מתלה כביסה. ב. ליקויי גימור וזלזול בעבודת גמר. ג. ידית ממ"ד עקומה. ד. פסיפס מתפרק מאדן החלון. ה. חלון ממ"ד מעלה חלודה. ו. צפיפות מופרזת בחדר בית שימוש. ז. ליקויי רטיבות בחדרי שירותים ובתקרות מונמכות. 6. המומחה מטעם התובע, אברהם בן עזרא קבע בחוות דעתו שבדירה קיימים ליקויים בדלת הכניסה, דלת המזווה, העובדה שאין מסתור כביסה, מעקה מרפסת, דלת ממ"ד, חלון ממ"ד, אדן חלון חדר שינה הורים, צפיפות בחדר שירותים, אי גמר קרמיקה בחדר האמבטיה, אסלה בחדר שירותים, מעברי רטיבות, מלבן דלת חדר אמבטיה, חשמל, תקרה מונמכת, רטיבות במרפסת. כן קבע המומחה שקיימת אי התאמה למפרט שכן אין בריכה במקום. המומחה קבע שהליקויים בדירה מסתכמים בסך של 53,209 ₪. 7. מטעם הנתבעת הגיש מר ברוך שקד תצהיר עדות ראשית. בתצהירו הצהיר שהדירה אותה רכשו התובעים היתה דירה לדוגמא וכללה גם ריהוט. מכירת הדירה ותובעים וכן הריהוט נעשו כעסקת מכר אחת אולם הופרדה לשני הסכמים על מנת להקל על התובעים בענין מס הרכישה שהיה עליהם לשלם. האחד הסכם המכר והשני נספח להסכם הרכישה הנוגע לריהוט לפיו היה על התובעים לשלם סך של 50,000 ₪ עבור ריהוט שהיה בדירה אשר ישולם לפני מועד המסירה. ביום 30.11.04 קיבלו התובעים את החזקה בדירה, ובאותו היום חתמו על מסמך העדר התביעות. התובע הוא שחתם על המסמך בפניו. בהמשך ולאור בקשת התובעים, הסכימה הנתבעת ביום 8.2.05 לדחות עת תשלום היתרה בגין הרהוט בשנה (העתק המסמך צורף כנספח ה'). בתוספת להסכם הסכימו הצדדים שהתובעים יעמידו לרשות הנתבעת את הדירה אשר תמשיך ותשמש כדירה לדוגמא עד ליום 30.5.05, וזאת בתמורה לתשלום סך של 10,000 ₪ אשר שולם להם. (העתק הסכמה זו מיום 8.2.05 צורף כנספח ו). התובעים לא שילמו הסכום. כן הפרו ההסכם עם הנתבעת בהגשת תביעה זו. באשר לטענה בכל הנוגע למחסנים, אזי מדובר בחללים בקומת קרקע אשר מוקפים בחלקם במחסנים. סגירת החללים נועדה כדי להטיב עם דיירי הבנין ולמנוע שימוש של מי שאינו דייר במקום. אף דייר אחר לא תבע את הנתבעת בגין עילה זו. התובע מעולם לא טען כנגד סגירת החללים עד להגשת התביעה ולא התנגד לה בזמן אמת. הנתבעת בהתאם להסכם רשאית להוציא החללים לפי שיקול דעתה. באשר לליקויים נטען שהליקויים הינם ליקויים גלויים אשר תקופת הבדק והאחריות לגביהם הסתיימה. באשר לבריכת השחיה הצהיר שבפרויקט אליו השתייכה דירת התובעים מעולם לא תוכננה בריכת שחיה. מעולם לא הוצג מצג לדיירים לפיו תבנה בריכת שחיה. 8. כן הוגשה חוות דעת מטעם רפאל גיל מהנתבעת. המומחה קובע בחוות דעתו שנמצאו ליקויים מינורים סך של 1500 ₪. 9. עלי לציין שהצדדים בסיכומיהם בחרו לטעון טענות קשות כנגד מומחה התובע ולגבי קשריו העסקיים עם ב"כ התובעת. איני סבורה שמסגרת פסק דין זה ע"י להתייחס לטענות אלה. 10. דיון משפטי: טענות התובע באשר לליקויים בדירה: הנתבעת טוענת להתיישנות בכל הנוגע לטענות אלה. בהתאם לסעיף 5 להסכם הרכישה, החובה לתיקון הליקויים מצד הנתבעת הינה לפי הוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק המכר"). סעיף 4 (ג) לחוק המכר קובע תקופת בדק של שלוש שנים כאשר קיימת התייחסות בתוספת לחוק המכר לליקוים לפיו ליקוי שאינו אי התאמה יסודית תקופת הבדק לגביו היא של שנה אחת ותקופת האחריות הינה של שלוש שנים. לטענת הנתבעת התובעים שלחו ההודעה לנתבעת לאחר כחמש שנים ממועד המסירה (30.11.04.). התובעים מנגד טוענים שנכנסו לדירה רק ביוני 2006 שכן הדירה עמדה לרשות הנתבעת כדירה לדוגמא עד ליום 30.5.06, ועל כן לא עבר המועד הקבוע בתיק. התובעים קיבלו החזקה ביום 30.11.04 ובמועד זה קיים פרוטוקול מסירת דירה מסודר. (ראה נספח ג' לכתב ההגנה). העובדה שהדירה שימשה כדירה לדוגמא על ידי הנתבעת וכפועל יוצא הושכרה על ידי התובעים לנתבעת (ראה ההסכם מיום 8.2.05, נספח ה' לכתב ההגנה) אינה משנה המסקנה, שכן התובעים כבעלי הדירה יכולים היו להיכנס ולבחון מצבה. העובדה שבעל דירה מחליט מטעמיו להשכיר דירתו אינה משנה המסקנה שקיבל החזקה בדירה ומאותו רגע בהתאם לחוק יש לבחון אם עומד הוא בתנאים שנקבעו. 11. לא זו אף זו, התובע בכתב תביעתו הראשון טוען לליקויים בדירה רק בכל הנוגע לרטיבות. גם כאשר ביקש לתקן את כתב תביעתו לא טען התובע לליקויים נוספים כמפורט בסעיפים א- ו לעיל. רק בתצהיר עדותו הראשית לראשונה טען התובע גם לליקויים נוספים. האם ליקויים אלה הינם ליקויים נסתרים שלא ניתן היה לגלותם קודם לכן? התובע בתצהיר עדותו הראשית כלל לא מצהיר שלא ניתן היה לגלות ליקויים אלה קודם לכן. הדירה כך הוברר היתה דירה לדוגמא, אשר היתה מוכנה ומרוהטת בעת רכישתה על ידי התובע. האם לא ניתן היה לראות חורים בדלת הכניסה? את העובדה שדלת המזווה אינה נפתחת ב- 90 מעלות? את העובדה שאין מסתור כביסה? את העובדה שזיגוג המעקה המרפסת אינו מלוטש? את העובדה שהקיר הכולל את דלת הממ"ד עקום ביחס לקווי הריצוף? אי גמר קרמיקה בחיפוי קיר סמוך לחלון בחדר האמבטיה? את העובדה שקיימת נקודת חשמל בלתי גמורה בחדר האמבטיה? קיימת תקרה מונמכת מפח וקיים קושי בהסרת לוח לטיפול וניקוי? לא ברור מדוע לא טען כבר בתביעה באשר לליקויים אלה. כן עסקינן בליקוים שניתן היה לראותם כבר בעת המסירה או בבדיקה סבירה. משכך וכאשר חתם התובע על מסמך לפיו נמסרה לו הדירה לשביעות רצונו, ומשלא טען בענין כל השנים ואף כאשר הגיש תביעתו לראשונה לא העלה טענות אלה, אינו יכול להעלותן כעת שכן התיישנו. עליי לציין שמאחר והליקויים נזכרו לראשונה רק בכתב התביעה שהוגש ביום 28.6.11, אזי גם אם הייתי מקבלת טענת התובעים שקיבלו הדירה רק ביום 31.5.06 אזי עברו המועדים הקבועים בחוק והתביעה בכל הנוגע לליקויים אלה התיישנו. 12. לא זו אף זו,אף לגופו של ענין כלל לא הוכחו ליקויים אלה כפי שאפרט. מומחה הנתבעת קובע באשר לנעילת דלת הכניסה, שניתן לסגור הדלת ללא פין תחתון המופנה לכיוון הרצפה, כאשר התקן הישראלי 5044 חלק 1 מפנה בענין זה לדרישת מכון התקנים מפמ"כ 196 אשר מאפשר התקנת בריח צידי בחלק התחתון של הדלת, כפי שנעשה כאן. כך מצא המומחה מתלה כביסה כאשר ערך הביקורת. כך מצא בבדיקה שערך מומחה הנתבעת עם מכשיר לייזר שאין כל ליקוי בזכוכית המעקה. כך מצא מומחה הנתבעת שחלון חדר האמבטיה הינו חלון תיקני אשר נפתח אף לזווית של 90 מעלות. 13. בכל הנוגע לידית דלת הממ"ד, לחלודה בחלון הממ"ד ולמלבן עץ פגום בחדר האמבטיה, לאריחים שבורים ולחורים בדלת לא הוכח כלל על ידי התובע שליקויים אלה היו בעת רכישת הדירה ואין עסקינן בבלאי סביר, כאשר חוות הדעת נערכה כשש שנים לאחר רכישת הדירה. כן עלי לציין שעלה מעדות התובע שהדירה במשך כל השנים הושכרה וכי הוא מעולם לא התגורר בה, כך שיכול שליקויים אלה הינם כתוצאה משימוש הדיירים בדירה. 14. בכל הנוגע לליקויי הרטיבות - המומחה מטעם התובע קבע קיימים ליקויי רטיבות בתקרת חדר בית השימוש ובקירות סמוך לתקרה יש התנפחות טיח עקב מעברי רטיבות סמוך לצינור הביוב. כן קבע שיש בתקרת חדר האוכל יש כתמי רטיבות. כפי שקבע מומחה התובעים תיקוני רטיבות אלה אמורים להתבצע בדירה מעל לדירת התובעים. התובע העיד שבמהלך השנים טען כנגד ליקוי הרטיבות. לא הוצגה בפני כל ראיה לכך. בהתאם לחוק כפי שקבעתי לעיל אחריות הנתבעת לנושא הליקויים הסתיימה. האחריות לתיקון ליקויי רטיבות חלה על הדיירים, ועל כן על התובע לפנות לדיירי הדירה מעליו אשר אחראים על תחזוקתה ולאתר את מקור הרטיבות, כאשר התובע לא הוכיח כלל שהנתבעת היא האחראית לליקויים אלה שלא נוצרו בדירה שמעל דירת התובע. 15. בכל הנוגע לצפיפות בחדר בית השימוש, מקבלת אני שיכול ולא ניתן היה להבחין בצפיפות. עם זאת לגופו של ענין לא הוכח בפני כל ליקוי בענין זה. מומחה התובעים קבע שהצפיפות הינה שלא כנדרש בתקן מס' 1205.3 ובהל"ת. מנגד מומחה הנתבעים קבע שההל"ת אליו הפנה מומחה התובעים הינו משנת 2007 ועל כן אינו רלוונטי לדירה שנבנתה שנים קודם לכן. בהל"ת הרלוונטי לתדירה זו אין כל דרישה למרחב שימוש מינמאלי בחדרי רחצה. מכאן שלא הוכח כל ליקויי בענין זה. 16. בכל הנוגע לאסלה בחדר השימוש, יכול והתובע אכן לא יכול היה להבחין בכך שהאסלה מחוברת בצינור שרשורי לקיר ללא נקודת ביקורת. מומחה התובעים העריך עלות עבודה זו בסך 2,000 ₪. מנגד מומחה הנתבעת העריך עלות תיקון זה בסך 500 ₪. לאור האמור לעיל סבורני שיש להעריך עלות התיקון בסך של 1250 ₪. 17. בכל הנוגע לאדן חלון חדר שינה הורים, חוק המכר קובע שתקופת האחריות לקילופים חיצוניים הינה שבע שנות בדק ועוד שלוש שנות אחריות. משכך אף לאור מומחה הנתבעת הנתבעת אחראית לליקוי זה. מומחה התובעים מעריך עלות תיקון הליקוי בסך 500 ₪. מומחה הנתבעת מעריכו בסך של 350 ₪. לאור האמור לעיל מעריכה אני עלות התיקון בסך 425 ₪. 18. מומחה התובעים קבע עלויות כלליות לתיקוני סדקים, איטום, טיח פנים וריצוף. כפי שפרטתי לעיל אין כל מקום לפסוק אף עלויות אלה, כאשר לא הוכחו כל ליקויים בדירה כפי שפירטתי לעיל. כן לא ברור והמומחה לא פירט מדוע נדרשות עבודות היקף כה נרחב של תיקוני ריצוף וטיח פנים בכל הדירה. 19. טענות התובע באשר לרכוש הציבורי: טוען התובע שהיתר בניה לבנין התקבל רק לאחר שהנתבעת עשתה שינויים בבנין והמירה שטח פתוח שבקומת העמודים למחסנים. התובע לא ראה כלל התוכניות ולא התבקש לחתום עליהן. 20. בתצהיר עדותו הראשית טוען התובע לראשונה גם שנגרמה לו עוגמת נפש משכך שבמפרט הובטח לו בריכת שחיה, דבר שלא יצא לפועל. עובדה זו לא נטענה בכתב התביעה המקורי או המתוקן. לא ברור מדוע רק בתצהירו טוען לכך התובע. כן לא הוכח כלל בראיות התובע שאכן הובטחה בריכה שחיה. 21. באשר לסגירת החללים. הנתבעת טענה שסגרה החללים על חשבונה על מנת למנוע מצב שגורמים שלילים יעשו שימוש בחללים ויהפכו אותם למרבץ סמים, כפי שקרה בבניינים אחרים. לא הוכח כלל בפני טענת התובע שהנתבעת עושה שימוש בחללים כמחסנים לצרכיה היא. מר שקד כלל לא נחקר על האמור בתצהירו בענין זה. כן עלי לציין שהתובע לא הציג כל יפוי כח מטעם כל דיירי הבנין להגיש תביעה בענין זה. אם אכן נעשה שימוש על ידי הנתבעת ברכוש ציבורי השייך לכלל הדיירים, מדוע יתר הדיירים לא טוענים זאת כנגד הנתבעת? אין זאת שלא נעשה על ידה כל שימוש והסגירה נועדה להיטיב עימם. 22. אף אם הייתי מקבלת הטענה, אזי התובע הינו אחד מ 38 דירות בבנין ועל כן אף הנזק שנגרם בגין סגירת החללים צריך להתחלק בין כל הדיירים. 23. יתרה מכך, התובע טען לנזק בסך של 52,500 ₪ בגין סגירת החללים, אולם לא הציג כל חוות דעת בענין זה. מכאן שאיני יכולה לפסוק כל סכום, שכן יכול והסגירה אכן הטיבה עם מצב הבניין וגמרה להעלת שוויו. 24. התביעה שכנגד: מפאת חשיבות נוסח מסמך העדר התביעות (נספח ג') אביאו במלואו: "הנדון: תשלום עבור ריהוט הריני מאשר כי בכפוף לכך של תתבע אותנו בגין שום דבר הרי אתה מקבל הנחה של 20,000 ₪ עבור הריהוט ותמורת תשלום במזומן של 30,000 ₪ ההתחייבות שלך כלפי נגמרת". חתום : מריבו (1994) בע"מ שולם ע"ח 20,000, ישולם עוד 10,000 קבלתי הנייר ואני מסכים לתוכנו". אין כל מחלוקת בין הצדדים שבהתאם לתוספת להסכם הרכישה התובעים התחייבו לרכוש אף את הריהוט שהיה קיים בדירה תמורת הסך של 50,000 ₪. מעדות מר שקד עלה שהדירה נמכרה כדירה לדוגמא כאשר היה בה ריהוט מלא, מזגנים ווילונות (ראה עמ' 33 שורות 21-22). התובע טען שלא חתם על שורה זו במסמך העדר התביעות. כן טען שלא חתם על מסמך התוספת מיום 30.11.04 לפיו הוסכם על רכישת הריהוט בסך של 50,000 ₪. התובע לא הביא כל חוות דעת בענין זה, כאשר בבית המשפט הודה שזו חתימתו. (ראה עמ' 21 שורות 25-26) כן עובדה היא שביום 8.2.05 נחתם מסמך נוסף לפיו התובע מודע לכך שהינו חייב עדיין סך של 10,000 ₪ לנתבעת (נספח ה'). התובע בבית המשפט לא ידע להשיב אם זו חתימתו. כותרת מסמך העדר התביעות הינה "הנדון תשלום עבור ריהוט." מכאן שיכול ואכן התובע סבר שהמסמך מתייחס כולו לתשלום בגין הריהוט לגביו הינו מתחייב שלא לתבוע החברה כנגד הנחה של 20,000 ₪. מאחר והמסמך לא נוסח על ידי התובע, מקבלת אני הסברו כי סבר שכל המתייחס עוסק בנושא הריהוט. אם אכן ביקשו הצדדים ליצור מסמך העדר תביעות כללי מדוע הכתירו בכותרת תשלום עבור ריהוט? משכך, לא הרימה הנתבעת נטל ההוכחה להוכחת טענתה בכל הנוגע להתחייבות התובע שלא לתבוע הנתבעת, ולהפרת הסכם זה על ידי התובע. 25. אם זאת וכעולה מן המסמכים כפי שפירטתי לעיל עדיין נותר חוב של התובע לנתבעת, בסך 10,000 ₪, כאשר התובע לא הביא כל ראיה לכך ששילם אף סך זה. המסמך מיום 8.2.05 קובע שאכן התובע חב עדיין סכום זה לנתבעת. 26. בסיכומיו טוען התובע שלמעשה שילם תמורה בגובה 390,000 ₪ במצב בו לאחר הנחה היה עליו לשלם רק סך של 380,000 ₪, ולמעשה שילם סך של 10,000 ₪ ביתר. טענה זו עלתה רק כעת בשלב הסיכומים ועל כן הינה בגדר הרחבת חזית אסורה, שכן לא הובאו ראיות לגביה ולא ניתן לנתבעת לטעון כנגדה. אף לגופו של ענין יש לדחות הטענה. הנתבעת מסתמכת על תחשיב הפרשי הצמדה. לא היה כל צורך להגשת חוות דעת מקצועית בענין כפי שטוען התובע, כאשר ניתן לחשב הסכומים. התובע לא מתמודד בסיכומיו כלל עם המסמך עליו חתום (נספח ה') לפיו הוא יודע שעדיין חב סך של 10,000 ₪ לנתבעת, כעולה מספרי החשבונות של הנתבעת התובעים שילמו סך של 370,000 ₪ ומשכך נותר חוב של 10,000 ₪. 27. הנתבעת טוענת שיש לשלם הסכומים בהתאם למדד תשומות הבניה וכן לחייב בריבית פיגורים הכל כפי שנקבע בהסכם. איני סבורה כך. מאחר והצדדים הפרידו ויצרו שני הסכמים, אזי הוראות ההסכם באשר לתשלומים עבור הדירה אינן מתייחסות לנושא הריהוט ולא הוכח כלל ועיקר שאף בענין זה הסכימו הצדדים להצמדת הסכומים למדד תשומות הבניה וריבית פיגורים. 28. לאור כל האמור לעיל על התובעים לשלם לנתבעת את הסך של 10,000 ₪ בערכו ליום 8.2.06. כן ישלם הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועדים אלה ועד התשלום בפועל. מסכום זה יש להפחית סך של 1675 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. מאחר ורוב רובה של תביעת התובעים נדחתה למעשה אזי יש מקום שהתובעים ישלמו הן את הוצאות מומחה הנתבעת בהתאם לחשבוניות שיוצגו על ידי הנתבעת. כן ישלמו התובעים לנתבעת אגרת בימ"ש כפי ששולמה על ידה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. בניהשאלות משפטיותליקויי בניההתיישנות